בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת שבת דף פ״ג עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף פ״ג עמוד א׳

    מסכת שבת דף פ״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 6 קטעים ממוספרים, כ־330 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    ור' עקיבא למאי הלכתא איתקש לנדה למשא לחודה לוקשה לנבלה:

    כרבה מתני לה דאמר לעיל דר"ע לאבן מסמא נמי אקשה לנדה ולא מצי לאקושה לנבלה:

    ובעי לה אליבא דר' עקיבא מי מקיש נמי לענין נדה דאינה לאברים או לא:

    ניחא דקתני לרבנן כשרץ אלמא לא מטמיא במשא:

    ממתני' דמסכת ע"ז אבניו ועציו כו':

    ה"ג נכרי ונכרית וע"ז ומשמשיה כו' ול"ג מגע נכרי ונכרית שגזרו חכמים עליהן טומאת זבין:

    הן ולא היסטן קס"ד היסטן משמע שהוסטו דהיינו משא ולא כשאר היסיטות שבהש"ס דמשמעו שהטמא הסיט האחרים:

    בשלמא לר"א ניחא דקתני ולא היסטן דמשמע דלא מטמא במשא ולקמן פריך מאי הן אי הן טמאין קאמר פשיטא השתא היסטן טמא הם מיבעיא הכי איבעי ליה למתני מגען ולא היסטן:

    ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 83a · Sefaria

    תוספות

    מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ מברייתא אלים ליה למיפרך ממתני' משום דקתני בה משמשיה משמע דע"ז דומיא דמשמשיה דלא מטמו במשא:

    ורבי עקיבא הרב פור"ת לא גריס משמשיה במילתיה דר"ע דלא פליג במשמשיה ארבנן:

    ומשמשיה בין הן שהסיטו כו' בשנוייא קמא לא מדכר משמשיה משום דהוי בכלל הן ולא היסטן דברייתא אבל רב אשי הוצרך לפרש דמשמשיה לא הן ולא היסטן ולא הוי' בכלל הא דקתני בברייתא הן ולא היסטן:

    הזב בכף מאזנים כו' במס' זבים (פ"ר משנה ה) גרסינן הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב בכף שנייה כרע הזב טהורין פי' ממדרס ומ"מ טמאין כדין היסט הזב כרעו הן טמאים פי' ממדרס כיון שהזב למעלה הרי נשען עליהן וגירסת הקונט' מיושב יותר אך לא נמצא כן אם לא שברייתא היא בשום מקום:

    Tosafot on Shabbat 83a · Sefaria

    רבנו חננאל

    רבנן סברי לא מטמאה במשא ור"ע סבר מטמאה במשא. והלכה כרבנן ואליבא דר' אלעזר דרבא משני בשינוייא דחיקי. וטומאת ע"ז דרבנן היא. ולענין הא דמסקינן בין אליבא [דרבא] בין אליבא דר' אלעזר. דלר' עקיבא האי הא איתקש ע"ז לשקץ דכתיב שקץ תשקצנו משום משמשיה קשיא למקצת תלמידים כי מכדי משמשי ע"ז אפי' אליבא דר' עקיבא בשקץ היכי קתני לענין בית ע"ז אבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ.

    ר"ע אומר כנדה דאהדרינן דהאי בית היא גופיה ע"ז דתנן בתרה (כתריא) [במשנה] ג' בתים הן. בית שבנה מתחלה לע"ז הרי זה אסור. ואמרינן עלה אמר רב המשתחוה לבית לא אסרו ומותבינן לרבה דאמר במשא כולי עלמא לא פליגי דאף רבנן מודו [דמטמא] קשיא ע"ז כשרץ. ודחי (ומותבינן נמי מגע נכרי ונכרית ע"ז ומשמשיה הן [ולא היסטן]. ופרקינן דאמר לך רבה וליטעמיך דקאמ' נכרי ונכרי' ולא היסטן ר"ע אומר הן והיסטן. ופי' היסט נדנוד. שאם אמרה הא ברייתא אין נכרי ונכרית נטל אדם קנה או קיסם ונדנד את הבגד אומרין שהסיטן. ומי מטמאין בהיסט הלא גזרה היא שנשא כלום כבר הסיטן. ויש מסיט שלא במשא. וכוון עליהן שיהו כזבין טמאין לכל. שמן המשנה הזו ע"ז מטמא במגע ואין מטמא בהיסט דבריהן והרי הזב מטמא בהיסט הרי נוגע באמת שאינה מטמא במשא כמו מגע נכרי אלא רבה מפרש טעמיה דרבי אלעזר דנכרי ונכרי' כי הנושאה מסיטה לפי שהוא מתנד' מתרץ לטעמיה. רבה מוקים לה בכחו כדפרשינן לעילא.

    ור"ע אומר הן והיסטן [ואבן מסמא שלהן ופליגתא] באבן מסמא אבל לענין כל המסיט ע"ז טמא והנושא בכלל מסיט. בשלמא ע"ז ומסלק היסט מן פלוגתא ולר' אלעזר במשא פליגי ניחא הא ברייתא אלא דר' אלעזר מסלק פלוגתא מן נכרי ונכרית לענין בסיס. ומוקי לה לפלוגתא לענין ע"ז ומשמשיה בלחוד).

    מתקיף לה רב אשי מאי הן דפשטא דברייתא הן ולא היסטן ר' עקיבא אומר הן והיסטן בלשון רבים על מגע נכרי ונכרית וע"ז. והאי תירוצא דאמרינן לרבה היא ולא אבן מסמא. ר"ע אומר היא ואבן מסמא. לית בה לענין ע"ז פלוגתא בהסיט כל עיקר. וקאי מפיק לה לברייתא מן פשטא כלל. אבל ר' אלעזר קא מתרץ הן אבל לא הסיטן לרבנן ולר' עקיבא הן והסיטן על ע"ז ומפיק להו נכרי ונכרית בראיה ברורה דהא אימורה כי היכין דאף רבה מפקינון שהרי גזרו עליהן שהן כזבין לכל דבריהן. והא גזירה לענין תרומה ששורפין אותה על מגע גוי והסיטן כדמפרש בתורת כהנים. אבל חולין לא גזרו בהן טומאת נכרי. והכין לישנא דגמרא איצטרכינן למיכתבא משום דמשמש ואית בה חילופי רבה מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן והיסטן ואבן מסמא שלהן ע"ז היא והיסטה אבל לא אבן מסמא שלה. ר"ע אומר היא ואבן מסמא שלהם ר' אלעזר מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן והיסטן אבל לא אבן מסמא שלהן. ע"ז היא אבל לא היסטה. ר' עקיבא אומר ע"ז היא והיסטה ומשמשיה הן ולא היסטן. מתקיף לה רב אשי מאי הן והא אתקפתא דרב אשי על מימרא דרבה היא בלחוד. דאילו ר' אלעזר הא קא מתרץ אבל לא היסטן. ור' עקיבא אומר הן והיסטן לענין ע"ז וליכא אתקפתא עליה. ומשום הכין מתרץ רב אשי אליבא דרבה ולא קא מתרץ אליבא דר' אלעזר ולא מכלל דסבר לה כרבה ולא סבר לה כר' אלעזר אלא משום דתרצתא דר' אלעזר תרצא וסיומא. ודרבה צריכה עדיין תרצתא. ולא שויא רב אשי תיובתא. אלא תריץ לה תירוצא דחיקא. ולעולם אימא לך דכר' אלעזר סבירא ליה והכין קא מתרץ רב אשי אליבא דרבה האי דקאמרו מאי הן אבל לא היסטן. ר' עקיבא אומר הן והיסטן דאפלגו לענין ע"ז אמר לך רבה הכי קאמר ע"ז ומשמשיה הן אבל לא היסטן שהיסטו הן את אחרים. ר"ע אומר הן והיסטן. אפי' שהיסטו הן את אחרים. ולפום הכין שאילנן. ע"ז שמסיטה היא את אחרים היכי משכחת לה.

    ופריש רמי בר ייבא כגון שהיתה היא בכף מאזנים ואחרים בכף מאזנים וכרעה ע"ז ותלה נחתא משום יוקרא מכחה שמכרעת סלקין אחרים בכף מאזנים אחרת ונמצאת כנושא אותן וניסוטין מכחה כדתנן בזב.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 83a · Sefaria

    מאירי

    ממה שכתבנו למדת שהנכרי והנכרית הם והיסטן טמא ואי אפשר לומר בפירוש הן מגען שא"כ מאי הן ואם מגען אינו טמא היסטן מהיכן אלא כך פירושו בין הן שהסיטו אחרים בין אחרים שהסיטו אותן טמאים ודינן שוה לטומאת הן שהסיטו והוא הדין לאבן מושמא שהיא תלויה בה כמו שביארנו ע"ז לא היא ולא היסטה ר"ל בין היא שהסיטה בין אחרים שהסיטוה טהורין שאינה מטמאה במשא וכן במשמשיה:

    ולענין ביאור הסוגיא הרבה מפרשים נתבלבלו בחלוף גרסאות ובלבול פירושין ואיני צריך להעירך בהם שעיקר כל מה שנאמר בה דרך ביאור הוא מה שכתבו גדולי הרבנים בפירושיהם אלא שצריך להוסיף בו מעט והוא שראוי לשאול במה שתרץ רב אשי על דעת ר' אלעזר ע"ז ומשמשיה בין שהסיטו בין שהוסטו טהורים א"כ מאי הן ולא היסטן והיה לו לומר לא הן ולא היסטן אלא שאתה מוסיף ומחבר במלת הן הן והיסטן והוא מוסב על נכרי ונכרית ואתה חוזר ומוסיף עם ולא היסטן לא הן כלומר לא הן ולא היסטן והוא מוסב על ע"ז ומשמשיה שכך הדרך בכל מקום שנ' שם מתרץ לטעמיה שאדם מוסיף בה דברים ומ"מ י"מ את הסוגיא בדרך אחרת כמו שכתבו גדולי הראשונים בחיבוריהם ואין צורך בכך:

    כל מה שביארנו בזב וחבריו שאם הוסטו על יד טהור נטמא הטהור כאלו הוסט הטהור על ידו פירושו באדם טהור שהוסט הזב על ידו או בכלים הראויים למשכב ומושב שהוסט הזב על ידם או נישא עליהם אבל שאר כלים או אוכלין ומשקין שהוסט הזב על ידיהם בלא מגע טהורים מעתה היה הזב בכף מאזנים וכלים הראויים למשכב ומושב או אדם בכף שניה כרע הוא טמאים שהרי הזב הסיטן והרי הוא כנוגע בהם כרעו הם הם טמאים משום משכב ונעשו אב הטומאה שהרי הסיטו הם את הזב והוא כאלו עמד עליהם היו בכף שניה שאר כלים או אוכלין ומשקין כרע הזב טמאים שהרי נעשה הזב מסיט שדינו כנושא אבל אם כרעו הם טהורים ואפי' תורת ראשון אין בהם מדין הזב שלא נאמר דין משא הזב אלא באדם ואין בכל אבות הטמאות טומאה שתסיט את האדם הטהור או את הכלי הטהור ויטמאם אלא זב והדומים לו על הדרך שביארנו:

    מה שכתבנו בענין זה הוא שטת גדולי הרבנים ומצד מה ששנינו כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם וכל הנישא על הזב טמא ומ"מ במקום אחר יתבאר שהאדם שוה לשאר כלים או אוכלים בזו וכן שכלי ראשון לטומאה וכן כתבוה גדולי המחברים ובמקומו יתבאר בע"ה:

    Meiri on Shabbat 83a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כו' אלא לרבה קשיא משמע ליה ע"ז כשרץ בכל מילי אף במשא לרבנן דומיא דמשמשיה נמי כשרץ כמ"ש התוס' דתרוייהו כשרץ מדמי להו וקשיא לרבה אבל מהא דא"ר עקיבא ע"ז כנדה כו' לא קשיא לר' אלעזר דע"ז כנדה לאו בכל מילי קאמר [אלא] הוי דומיא דמשמשיה כשרץ וק"ל:

    שם הן שהסיטו כו' ע"ז שהסיטה אחרים טהורין כו' היינו היסטן דברייתא ואחרים שהסיטו כו' היינו הן שהסיטו דברייתא והקדים המאוחר למוקדם בברייתא ולפי פירוש רבותיו ניחא קצת וק"ל:

    בפרש"י בד"ה ר' עקיבא כו' פירושו מאי הן דאתקפתא דרב אשי אדרבי עקיבא קאי כו' עכ"ל דרבי עקיבא לא נקט במלתיה אלא ע"ז לחוד במאי דפליג את"ק וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 83a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' נכרי ונכרית ע"ז ומשמשיה וכו' כצ"ל:

    ברש"י ד"ה ור"ע אומר וכו' והם פי' וכו' כיון דר"ע אע"ז לחוד קאי וכו'. ר"ל דבשלמא הן והיסטן דקאמרי רבנן קאי אנכרי ונכרית וגם על ע"ז אבל לר"ע לא איירי אלא בע"ז לחוד דהא בנכרי ונכרית לא פליג את"ק:

    בא"ד כיון דאמרינן דמתני' מחסרתא היא וכו' שפיר מיתניא בה הן לר"ע בין לרבה דקאמר ר"ע אכולהו קאי וקאמר הן והיסטן ואבן מסמא של הן כצ"ל פי' אכולהו היינו אנכרי ונכרית וע"ז ולר"א נמי קאי אכולהו דה"ק ר"ע לענין היסט וכו' פי' לענין היסט כולהו שוין נכרי ונכרית וע"ז הן והיסטן אלא שלענין אבן מסמא אינן שוין וק"ל:

    בתוס' ד"ה ומשמשיה וכו' משום דהוי בכלל הן ולא הסיטן דברייתא וכו' ר"ל דלשינוייא קמא הוי פירוש הן היינו מגע היסטן היינו משא אם כן הן ולא היסטן דקתני בברייתא הוי כפשוטו מגע ולא משא וקאי אמשמשיה לחוד ולא צריך שום פירוש והוספה אבל לשינוייא דרב אשי הוי פירוש הן משא והסיטן היינו שהם הסיטו את אחרות אם כן לא יתישב הן ולא היסטן דקתני בברייתא אפילו אמשמשיה דהא משמשיה לא מטמאו בהיסט במשא לכ"ע צריך להגיה לא הן ולא היסטן וק"ל:

    Maharam on Shabbat 83a · Sefaria

    פני יהושע

    בגמרא מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ וכתבו התוס' דמברייתא לא אלים ליה למיפרך דמשמע דע"ז דומיא דמשמשיה דלא מטמא במשא עכ"ל. ולא ידענא אמאי פסיקא להו דלרבה אליבא דרבנן מפלגינן בין אשירה למשמשיה כיון דהקישא דשרץ איצטריך לדידהו לגופא דבין היא ובין משמשיה לא מטמא' באבן מסמא אבל במשא לעולם דתרווייהו מטמא' מהקישא דנידה ומכ"ש למה שכתבו לעיל דהקישא דשרץ אמשמשיה נמי קאי מדכתיב כי חרם הוא ולפ"ז כ"ש דלר"ע אית לן למימר דמשמשיה מטמא במשא והקישא דשרץ איצטריך למעוטי משמשיה מאבן מסמא ועוד דלרבה מהך בריית' דקתני ע"ז כשרץ ומשמשי' כשרץ ומדלא ערבינהו ותנינהו בחד בבא דהו"ל למיתני ע"ז ומשמשיה כשרץ א"כ משמע טפי דלקושטא דמילתא תרי בבי נינהו וע"ז כשרץ היינו דלא מטמא באבן מסמא אבל במשא מטמא משא"כ הך בבא דמשמשיה כשרץ היינו לגמרי כשרץ דאפילו במשא לא מטמא ויש ליישב קצת פי' התוס' לפי שיטתם לעיל בד"ה משמשיה אבל לפי' הקונט' שם לא יתיישב הך פירושא מיהו לפי מאי שכתבתי לעיל אתי שפיר טובא דהא דמקשה הש"ס הכא מהך ברייתא היינו משום דקאמר ר"ע משמשיה כשרץ ולא קתני כנבילה ע"כ היינו משום דלא מטמא במשא וא"כ מדר"ע נשמע נמי לרבנן כנ"ל ודו"ק:

    שם אלא אמר רב אשי וכו' עמ"ש בעל המאור בזה באריכות:

    Penei Yehoshua on Shabbat 83a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' אמר לך רבה מי אלימא ממתני' לעיל ד' יב ע"א עירובין דף פט ע"ב:

    תוס' ד"ה מיתיבי וכו' מברייתא אלים ליה עי' לעיל דף יב ע"א תוס' ד"ה מי אלימא:

    Gilyon HaShas on Shabbat 83a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף פ״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־330 מילים ב־6 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 6 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 159 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי עֲקִיבָא לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ לְנִדָּה? —…״

    2. קטע 247 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: עֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁרֶץ וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְּשֶׁרֶץ. רַבִּי…״

    3. קטע 354 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: נָכְרִי וְנׇכְרִית, עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ —…״

    4. קטע 459 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: נָכְרִי וְנׇכְרִית —…״

    5. קטע 577 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מַאי ״הֵן״? אֶלָּא…״

    6. קטע 634 מילים

      נפתחת ב״עֲבוֹדָה זָרָה, בִּשְׁלָמָא אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָהּ —…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות

      ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…

      מקור: מסכת שבת דף פ״ג עמוד א׳ · קטע 2 — “…כְּשֶׁרֶץ וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְּשֶׁרֶץ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה כְּנִדָּה…

    לשון המקור

    וְרַבִּי עֲקִיבָא לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ לְנִדָּה? — לְמַשָּׂא, לַוקְּשֵׁיהּ לִנְבֵלָה! אִין, הָכִי נָמֵי. אֶלָּא: מָה נִדָּה אֵינָהּ לְאֵבָרִין, אַף עֲבוֹדָה זָרָה אֵינָהּ לְאֵבָרִין. אֶלָּא הָא דְּבָעֵי רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא: עֲבוֹדָה זָרָה יֶשְׁנָהּ לְאֵבָרִים אוֹ אֵינָהּ לְאֵבָרִים — תִּיפְשׁוֹט לֵיהּ מֵהָא בֵּין לְרַבָּנַן בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאֵינָהּ לְאֵבָרִים! רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא כְּרַבָּה מַתְנֵי, וּבָעֵי לַהּ אַלִּיבָּא דְרַבִּי עֲקִיבָא.

    מֵיתִיבִי: עֲבוֹדָה זָרָה כְּשֶׁרֶץ וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְּשֶׁרֶץ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה כְּנִדָּה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ כְּשֶׁרֶץ. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר נִיחָא, אֶלָּא לְרַבָּה קַשְׁיָא! אָמַר לָךְ רַבָּה: מִי אַלִּימָא מִמַּתְנִיתִין, דְּקָתָנֵי: ״עֵצָיו וַאֲבָנָיו וַעֲפָרָיו מְטַמְּאִין כְּשֶׁרֶץ״, וְאוֹקִימְנָא, מַאי כְּשֶׁרֶץ — דְּלָא מְטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא, הָכָא נָמֵי דְּלָא מְטַמֵּא בְּאֶבֶן מְסָמָא.

    מֵיתִיבִי: נָכְרִי וְנׇכְרִית, עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ — הֵן וְלֹא הֶיסֵּטָן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הֵן וְהֶיסֵּטָן. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר נִיחָא, אֶלָּא לְרַבָּה קַשְׁיָא. אָמַר לָךְ רַבָּה: וְלִיטַעְמָיךְ נָכְרִי וְנׇכְרִית נָמֵי, הֵן וְלֹא הֶיסֵּטָן?! וְהָתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״ — בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְטַמְּאִין בְּזִיבָה וְאֵין גּוֹיִם מְטַמְּאִין בְּזִיבָה, אֲבָל גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן שֶׁיְּהוּ כְּזָבִין לְכׇל דִּבְרֵיהֶן.

    אֶלָּא רַבָּה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: נָכְרִי וְנׇכְרִית — הֵן וְהֶיסֵּטָן וְאֶבֶן מְסָמָא שֶׁלָּהֶן. עֲבוֹדָה זָרָה — הִיא וְהֶיסֵּטָהּ, אֲבָל לֹא אֶבֶן מְסָמָא שֶׁלָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה — הִיא וְהֶסֵּיטָהּ וְאֶבֶן מְסָמָא שֶׁלָּהּ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: נָכְרִי וְנׇכְרִית — הֵן וְהֶיסֵּטָן וְאֶבֶן מְסָמָא שֶׁלָּהֶן. עֲבוֹדָה זָרָה — הִיא וְלֹא הֶיסֵּטָהּ. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה — הִיא וְהֶסֵּיטָהּ.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מַאי ״הֵן״? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי, הָכִי קָאָמַר: גּוֹי וְגוֹיָהּ, בֵּין הֵן שֶׁהֵסִיטוּ אֶת אֲחֵרִים וּבֵין אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָן — טְמֵאִים. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֵסִיטָה אֲחֵרִים — טְהוֹרִין, אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָהּ — טְמֵאִים. מְשַׁמְּשֶׁיהָ, בֵּין הֵן שֶׁהֵסִיטוּ אֶת אֲחֵרִים וּבֵין אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָן — טְהוֹרִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: גּוֹי וְגוֹיָהּ וַעֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין הֵן שֶׁהֵסִיטוּ אֶת אֲחֵרִים וּבֵין אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָן — טְמֵאִים. מְשַׁמְּשֶׁיהָ, בֵּין הֵן שֶׁהֵסִיטוּ אֲחֵרִים וּבֵין אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָן — טְהוֹרִין.

    עֲבוֹדָה זָרָה, בִּשְׁלָמָא אֲחֵרִים שֶׁהֵסִיטוּ אוֹתָהּ — מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. אֶלָּא הִיא שֶׁהֵסִיטָה אֶת אֲחֵרִים הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? אָמַר רָמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא, כְּדִתְנַן: הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם, וָאוֹכָלִין וּמַשְׁקִין בְּכַף שְׁנִיָּיה, כָּרַע הַזָּב — טְמֵאִין,