בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת שבת דף ח׳ עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת שבת דף ח׳ עמוד ב׳

    מסכת שבת דף ח׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־367 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    נתכוין לשבות ברה"ר המערב עירובי תחומין עירובו קונה לו שביתתו שם שיוכל לילך משם לכל רוח אלפים כאילו שבת שם וצריך שיתכוון לקנות שביתתו במקום שיכול לאכול שם עירובו אם היה רוצה לאוכלו שמתוך כן מועיל לו עירובו לקנות שביתה דמקום פיתא גורם דהתם שייך איניש ואע"פ שהוא בתוך העיר כשקדש היום:

    למעלה מי' טפחים עירובו עירוב קס"ד דיכול ליטלו בשבת:

    אי נימא בבור דאית ביה י' עמוק:

    ומאי למעלה דדלאי ואותביה שהגביהו והניחו למעלה מי' מקרקעיתו של בור:

    ומאי למטה דתתאי ואותביה שהשפילו והניחו למטה מי' התחתונים אמאי עירובו עירוב הרי הבור רה"י הוא משפת אוגנו ולמטה וכל שמונח בו ברה"י הוא מונח וכיון דנתכוין שתהא שביתתו ברה"ר ולא הניח עירובו על שפת הבור נמצא הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר ואינו יכול להוציאו מרה"י לרה"ר לאוכלו':

    אלא לאו האי למעלה מי' דקתני בבור דלית ביה י' וה"ק אם קרקעיתו של בור למטה מי' דהוי הבור חללו י' והוי רה"י אין עירובו עירוב כל מקום שהונח שם ואם קרקעיתו של בור למעלה מי' דה"ל חללו פחות מעשרה עירובו עירוב ולא חשיב ליה כמונח בכרמלית אלמא תשמיש לרבים חשיב ליה:

    הוא ועירובו בכרמלית כגון שהיה בור זה בבקעה ונתכוון לשבות על שפתו ובור נמי כיון דלא עמוק י' כרמלית הוא:

    ואמאי קרי ליה נתכוון לשבות ברה"ר:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    ואי אשמועינן בימות הגשמים כו' בצריכותא חדא סגיא דאי תנא חדא זימנא רקק הוה מוקמינא ליה בדדמי ליה להכי תנא תרי זימני רקק אלא כיון דמשכחת צריכותא עביד כאילו תנא בברייתא בהדיא רקק בימות החמה ורקק בימות הגשמים:

    לא מיחייב עד דעקר לי' ממקומו תימה מאי קמ"ל פשיטא דלא מיחייב כיון דלא עקר ועוד מה שייך הכא הך מילתא וי"ל דקמ"ל דאע"ג דדרך להוליכם בענין זה שאינן קלין לנושאן והוי כמו עומד לכתף דאמרי' לעיל (שבת דף ה:) דחייב אפ"ה פטור ומשום דלעיל איירי בכיתוף עמוד ט' ברה"ר ורבים מכתפים עליו נקט ליה הכא ודוקא רמא וזקפיה דכשהניח ראשו האחד חוץ לד' אמות עדיין ראשו השני מונח בתוך ד' וכשחזר ומשליך ראשו [הב'] חוץ לד' אמות עדיין אינו מתחייב דהוי כמגרר החפץ עד שהוציא ראש החפץ חוץ לד' אמות והניחו דאע"פ שחוזר ומושכו לחוץ פטור שלא נעשית המלאכה בבת אחת אבל אם מגרר זירזא דקני בבת אחת עד חוץ לד' אמות או מרה"י לרה"ר חייב כדאמרינן (לקמן המצניע דף צא:) בגונב כיס בשבת היה מגרר ויוצא פטור משום דאיסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד ואומר ר"י דאם מגלגל חבית ד' אמות ברה"ר או מרה"י לרה"ר חייב דהוי כמו מגרר דאינו נח כלל אבל מגלגל תיבה שהיא מרובעת פטור דהוי כמו רמא וזקפיה דא"א שלא תהא נחה קצת:

    לימא תהוי תיובתא דרבא כו' פרש"י אע"פ שהעבירו למעלה מי' דהוי מקום פטור ולא נהירא דא"כ ה"ל למיפרך מרבנן דאמרי (לעיל שבת דף ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ומאי פריך נמי לימא תהוי תיובתא דרבא לימא הא רבנן קיימי כוותיה ועוד דבהמוצא תפילין (עירובין דף צח:) תנן עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות ודייק בגמרא הא הוציא חייב חטאת לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא המעביר כו' ולפי' הקו' מה ענין זה לזה לכך נראה כפי' ר"ח דמפ' שהעבירו דרך עליו שהעבירו לפניו נגד גופו דה"א כיון שהגיע כנגדו הוי כמונח ונמצא שלא העביר ד' אמות יחד ומשני התם לא נח דאין זה הנחה [דרך עצמו]:

    Tosafot on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רב נסים גאון

    זמנין משני ליה [הוא] ברה"ר ועירובו בכרמלית ור' היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ועיקר דבריו של ר' בברייתא במס' עירובין בפרק בכל מערבין (עירובין דף לג) דתניא נתנו באילן.

    Rav Nissim Gaon on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רבנו חננאל

    תשמיש ע"י הדחק לאו שמיה תשמיש כרבא והא דאמר רב יהודה זירזא דקני פי' חבילת קנים רמא וזקפה כגון שהיתה מוטלת [ע"ג הקרקע] והגביה הקצה האחת והאחרת מונחת ע"ג קרקע. והעמידה והשליכה אפי' כל היום לא נתחייב שהרי לא הגביהה כלל ואינו חייב עד דעקר ומנח הנחה היא:

    הא דא"ר יוחנן מקום שאין בו ד' על ד' טפחים מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו מרשות זה לזה ועל זה הדרך העמדנו זו הברייתא דתניא אדם עומד על האסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו נוטל מן העני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני ולא מן העני ויתן לבעל הבית כגון זה הוא שא"ר יוחנן שלא יחליפו.

    ולא יטול מבעל הבית ויתן לעני כו' ואם נטל מבעה"ב ונתן לעני או מן העני ונתן לבעה"ב פטור.

    Rabbeinu Chananel on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition

    רשב"א

    אלא לאו בבור דלית ביה עשרה וקתני עירובו עירוב מכאן דקדק מורי הרב ז"ל וכן בתוס' דמותר לטלטל לכתחילה פחות מד' אמות ברשות הרבים, דהא למאן דאמר וכן בגומא דהויא רשות הרבים מטלטלין מתוכה לרשות הרבים לכתחילה דהא עירובו עירוב. והא דאמרינן לקמן בפרק מי שהחשיך (שבת קנג, ב) גבי נותן כיסו לנכרי אם אין שם נכרי וכו', אמר ר' יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מטלטלו פחות פחות מד' אמות ואמאי לא רצו לגלותה דילמא אתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים, דאלמא מדוחק התירו למי שהחשיך לו בדרך דוקא, הא בעלמא לא. התם במוציאו פחות פחות מד' אמות ואפילו מהלך רב, דגזרינן דילמא אתי לאתויי בזמנא חדא ארבע אמות, אבל בתוך ארבע אמות בלבד שרי. וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פי"ב מהל' שבת, הט"ו). ולכאורה הכין משמע כדבריהם, מהא דתנן במסכת עירובין בפרק המוצא תפילין (עירובין צח, ב) עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות, דאלמא פחות מד' אמות אפילו לכתחילה שרי. ופחות מד' אמות דקאמרינן היינו ארבע ואלכסונן שהן ה' אמות ושלשה חומשין, דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, דכל שיעורי דשבת הן ואלכסונן הן, וכדילפינן (עירובין נא, א) ממגרשי הערים (במדבר לה, ה) שהן אלפים אמה מרובעות, וכדאמרינן בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (שם) גמרא ויש לו אלפים אמה לכל רוח אמר רב אחא בר יעקב המעביר ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעבור ד' אמות הן ואלכסונן. ויש בזה דעת אחרת למקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל, ושם כתבתיה בארוכה בס"ד. והראב"ד ז"ל כתב (וכ"ה בהשגותיו פי"ב משבת הט"ו) דלכתחילה אסור לטלטל ברשות הרבים פחות מד' אמות, דבין ד' אמות לפחות מד' אמות טעו אינשי וגזרינן דילמא אתי לאתויי ד' אמות, כפשטיה דההיא דפרק מי שהחשיך, ולא התירו לעולם אלא במקום הדחק, כגון בא בדרך וכיסו עמו, אי נמי במוצא תפילין, אי נמי מי שיצא חוץ לתחום בין לאונסו בין לרצונו, ואי נמי אם יש לו שם מקום קביעות כגון ששבת שם והיינו הא דעירוב שנתנו בבור. וההיא דעומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים שבמסכת עירובין פירשה שם הראב"ד ז"ל במטלטל למעלה מעשרה, דאיכא תרתי לפטורא דהוא פחות מד' אמות ומטלטלו למעלה מעשרה שהוא מקום פטור, ואפילו הכי חוץ לד' אמות חייב כדרבא דאמר המעביר מתחילת ארבע לסוף ארבע דרך עליו חייב. ומכל מקום יש לי לומר, דלכולי עלמא לא גזרו בבין השמשות לטלטל ד' אמות ברשות אחרת.

    האי זירזא דקני רמא וזקפה פטור ולא דמיא למגרר דאמרינן במסכת כתובות (לא, א) הגונב כיס בשבת וכו' היה מגרר ויוצא פטור דאיסור שבת ואיסור גניבה באין לו כאחד, דמגרר שאני דכל שהוא מגרר הרי עקר את כולו ממקומו בבת אחת, מה שאין כן בזירזא דקני דבעידנא דזקיף רישא אכתי סופיה מונח בדוכתיה וכי הדר זקיף רישא אחרינא רישא קדמאה מינח נייח על גבי קרקע, ויש כאן עקירות הרבה בלא הנחות והנחות הרבה בלא עקירות. ועוד דבלאו הכי ההיא דמגרר לא קשיא, דהא אוקמוה התם בפרק אלו נערות (בעמוד ב) בשצירף ידו למטה מג' וקבלה דאיכא עקירה גמורה והנחה.

    Rashba on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    מאירי

    כבר ידעת במי שעירב עירובי תחומין שעירובו קונה לו שביתה לילך ממקומו ולהלן אלפים לכל רוח כאלו שבת שם ומ"מ צריך שיהא עירובו במקום שאלו היו הוא שם בין השמשות היה יכול ליטלו ולאכלו מעתה אם נתכוון לשבות ברה"ר צריך שלא יתן עירובו ברה"י ואם נתכוון לשבות ברה"י צריך שלא יתן עירובו ברה"ר שכל שהוא שובת ברשות א' ועירובו ברשות אחרת הואיל ולא היה יכול להביאו במקום שביתתו בין השמשות שהיא שעת קניה לא קנה לו ומ"מ כל שנתכוון לשבות ברה"י או ברה"ר ונתנו בכרמלית עירובו עירוב הואיל וטלטול כרמלית עם רה"ר או רה"י אינה אלא שבות במקום מצות עירוב לא גזרו שהרי סתם עירוב פת לדבר מצוה הוא שאין מערבין לדבר הרשות אלא ברגליו כמו שיתבאר במקומו:

    מעתה נתכוון לשבות ברה"ר והניח עירובו בבור שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו כלום אפילו נתנו סמוך לשפתו שמ"מ רה"י הוא בכל מקום שבו והוא שתמהו בסוגיא זו אילימא דאית ביה עשרה מאי למעלה וכו' כלומר מה אתה צריך בו מעלה ומטה והרי כלו רה"י הוא והרי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר לא היה שם גובה עשרה והוא שקרוי כאן למעלה מעשרה עירובו עירוב ולא מצד שנדונהו כרה"ר כדין עמוד גבוה תשעה שהרי אין גומא בכלל זה כמו שביארנו אלא שאע"פ שהוא כרמלית אין שבות במקום עירוב ואין צ"ל אם היה בור זה בבקעה והוא שובת בה שהכל כרמלית:

    ממה שאמרו בסוגיא זו זמנין משני ליה הוא ועירובו בכרמלית הואיל ואינו עמוק עשרה אתה למד שהכרמלית כשם שאינה תופסת אוירה למעלה מעשרה כך אינה תופסת תחתיה למטה מעשרה וכל שיש בור בבקעה בעומק עשרה ורחב ארבעה רה"י הוא ואם אין רחב ארבעה מקום פטור הוא שהרי כשתירץ הוא ועירובו בכרמלית מודה הוא שהוא צריך לבור שאין בו עשרה הא אם יש בו עשרה רה"י הוא וכן יראה בפרק הדר במה שאמרו שם סלע שבים בזמן שגבוה עשרה ורחב ד' אין מטלטלין מתוכו לים שהסלע רה"י אע"פ שהוא בתוך הכרמלית וא"כ מה שאמרו בפרק הזורק שהזורק מן הים לאיסטריא או מאיסטריא לים פטור היא כנגד שמועות אלו ושמועות אלו מכוונות לדעת ר' שמעון שאמר שם אם יש במקום שזרק עומק עשרה ורוחב ארבעה חייב:

    וגדולי המחברים כתבו בור בכרמלית אפי' עמוק מאה אמה ורוחב ארבעה הרי היא ככרמלית אלא שצוו לתקן אם אינו רחב ארבעה ואיני יודע מה הועילו בתקנתם ואם ברחב ארבעה מודים שהוא רה"י אף כשאין רחב ארבעה יודו שהוא מקום פטור וכבר הגיהו עליהם גדולי המגיהים ופירשו בזו שבפרק הזורק שלא אמרוה חכמים אלא בבורות שבים שמי הים צפין על פיהם ועושין הכל רשות אחת אבל בורות שביבשה שכרמלית בשפתו רה"י גמורה היא ומ"מ לגדולי הדור ראיתי שפירשו לדעת רבנן באיסרטיא אף ביבשה והביאוה מן התוספתא שבמסכת שבת סרטיא על גבי בקעה זרק מן האיסרטיא לבקעה פטור ר' שמעון אומר אם יש במקום שזרק עומק עשרה טפחים חייב אלמא לרבנן אף ביבשה פטור ומעתה כל שאמרו שהוא כרה"י אפשר שבאה לדעת ר' שמעון ומ"מ בסלע שבים הם מודים לאסור הואיל ומוחלק וניכר מן הים ואין היקף הים מונעתו שאף כל העולם אוקיינוס מקיפו כמו שאמרוה שם בפרק פסין והרי ספינה בזמן שגבוהה עשרה אסור לטלטל ממנה לים וכן חוככים לומר בכל תל ועמוד שבכרמלית בגובה עשרה ורוחב ארבעה ולא נחלקו אלא בבור שאין חילוק רשות שבו ניכר ולדעת זה חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה שדנוהו כרה"י צריך לפרשו ברה"ר והוא תמה:

    כבר ביארנו שאגם מים שברה"ר עמוק עשרה ורחב ארבעה כרמלית הוא ורה"י אינו שכל שהוא מלא מים כקרקע עבה הוא ומ"מ כל שאין בו עשרה נקרא רקק וכל שרה"ר מהלכת בו רה"ר הוא והזורק לתוכו חייב הא אם אין שם הילוך אע"פ שהם משתמשין בו לתשמיש אחר אינו רה"ר שתשמיש ע"י הדחק אינו תשמיש:

    אע"פ שביארנו באגם שאינו רה"י בבור שמחיצותיו ניכרות ברה"ר אפי' מלא מים רה"י הוא ואין המים מבטלים שם מחיצה ממנו וכמו שיתבאר בפ' הזורק שהאגם הוא כימים ונהרות שגופן כרמלית ומי הכרמלית צפין על כל עומק שבה אבל בור ברה"ר שהוא ביבשה אינו כן:

    חבילה של קנים המוטלת על הארץ והוליכה הרבה בלא עקירה והנחה אלא שהגביה הקצה הא' והקצה השני מונח על הארץ ומשליכו וחזר והגביה קצה שני עד שהשלים מחשבתו פטור הואיל ולא עקר וכן הדין במגררה כל היום ולא אמרו במסכת כתובות במגרר ויוצא שיש בו חיוב שבת אלא בהוצאה מרשות לרשות שכל הוצאה מרשות לרשות עקירה היא ויש חולקין לומר שאף בהוצאה צריך עקירה ומפרש מגרר ויוצא שאי אפשר אלא בקצת עקירה ואין הדברים נראין ויש מכריעים לדעת אחרת לומר שאף המגרר ברה"ר חייב ולא פטרו בזו אלא שלא נעשית מחשבתו בפעם אחת שהרי כשעקר ראשו האחד הונח השני והפסיק בנתים:

    אסקופה היא המפתן הנדרס ברגלי הנכנס וכן תרגם יונתן ידיו כרותות על המפתן על סקופתא ומשקוף הוא העליון והדלתות מתחבטות על פני המשקוף ועל פני המפתן הפנימיים ואסקופה שנעשית לפעמים לחבטת הדלת עליה אם שיש משקוף למעלה וכדי שיתחבטו משני צדדים על המשקוף מלמעלה ועל המפתן מלמטה אם שאין שם משקוף למעלה לפעמים כגון דלתות שבחצר שאין מלמעלה משקוף ולא תקרה אלא מזוזת הפתח הימנית מכאן והשמאלית מכאן וציריהן מצד ראשיהן והדלתות מתחבטות על המפתן לבד ופעמים עושין אותו להיות הגשמים נעצרים מליכנס לבית או עפר הדרכים ואיסקופה זו יש מהן שנדונת כרה"י ומהן כרה"ר ומהן ככרמלית ומהן כמקום פטור וכמו שאמרו בסוגיא זו עומד אדם על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו מעני ונותן לו והקשו אסקופה מאי אי אסקופה רה"ר היאך נוטל מבעל הבית ואי אסקופא רה"י היאך נוטל מעני ואי אסקופה כרמלית היאך מותר לכתחילה והעמידוה באסקופת מקום פטור וכמו שאמרו מקום שאין שם ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו ר"ל שלא יטול העומד שם מבני רה"י ויתן לבני רה"ר וכמו שאמרו שלא יטול מעני ונותן לבעל הבית או מבעל הבית ויתן לעני ולא סוף דבר ליטול מזה וליתן לזה קודם שיניחנו במקום פטור אלא אף נטל והניח במקום פטור ואח"כ נטלו משם ונתנו לזה ואפילו ברשות של סופרים לדעתנו כמו שנבאר בעירובין פ' חלון בע"ה:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Meiri on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב קס"ד דיכול ליטלו בשבת עכ"ל בשנוייא קמא דמשני לה הוא ועירובו בכרמלית כו' קאי הך מילתא דיכול ליטלו בשבת אלא משום דבשנוייא בתרא דמשני לה הוא ברשות הרבים ועירובו בכרמלית ורבי היא כו' לא קאי הא דיכול ליטלו בשבת גופיה אלא בבין השמשות יכול ליטלו משום הכי קאמר דקס"ד הכי וק"ל:

    תוס' בד"ה לימא תיהוי כו' שהעבירו לפניו נגד גופו דה"א כיון שהגיע כו' עכ"ל כצ"ל דהשתא א"ש דהך דהכא ודרבא וההיא דעומד אדם ברשות היחיד כולהו בגוונא חדא קמיירי שהאדם עומד במקום א' ואינו זז ממקומו ומעביר החפץ מכאן לכאן דרך גופו וכמ"ש התוס' פרק המוצא תפילין ומיהו הך דהכא הוי טפי נח מההיא דרבא דכיון שהאדם נח על האסקופה שהוא מקום פטור והחפץ כשבא כנגדו במקום פטור מקרי שפיר נח מה שאין כן בההיא דרבא ובהך דעומד אדם ברשות היחיד כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מהר"ם

    ברש"י ד"ה ומאי למטה וכו' והניחו למטה מי' תחתונים אמאי עירובו וכו' הכל דבור אחד:

    ד"ה אלא לאו וכו' דהוי הבור חללו י' וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה לא מחייב וכו' והוי כמו עומד לכתף דאמרינן לעיל וכו' כצ"ל:

    ד"ה לימא תיהוי תיובתא וכו' לכך נראה כפירוש ר"ח וכו' שהעבירו לפניו נגר גופו דם"ר אמינא כיון שהגיע וכו' כצ"ל:

    Maharam on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    פני יהושע

    בגמרא אילימא אסקופת רה"ר כו' ופירש"י כגון אסקופת מבוי שאין עליה תקרה ואין גבוה ג' מן הקרקע ולחי של מבוי לפנים ממנו. ויש לדקדק מי הכריחו לפרש כן דהא בכה"ג גופא הו"מ לפרש דאסקופה דר"ה היינו שהרה"י גמור' כגון בית או חצר פתוח לרה"ר כפשטא דלישנא דבריית' דקאמר נוטל מן העני ונותן לבע"ה האי לישנא משמע דאורחא דמלתא הכי הוא שהעני עומד ברה"ר ובעה"ב עומד בביתו בחצירו ונותן לעני כדאיתא להדיא במכילתא שהעני עומד בחוץ וב"ה בפנים והיינו רה"י ורה"ר גמורות ואם כן האי דהכא נמי יש לפרש כן כגון שאין גבוה ג' מן הקרקע והו"ל רה"ר גמור ואי משום שכן היה דרכם שהבתים פתוחים לחצר והחצירות למבוי א"כ השתא נמי דמפרש לה באסקופת מבוי מפרש ולחי שלפנים הימנו אף על גב דסתם אסקופות הם מקורות כדמשמע לקמן אם לא שהאסקופות הם לגמרי חוץ למבוי דאפ"ה קרי לה שפיר אסקופה דהכי אורחא דמלתא לעשות אסקופה לפני הבתים מרה"ר לפני המבוי. דאם כן לפי זה לא היה צריך לפרש דהלחי לפנים הימנו דע"כ בהכי איירי לכך נראה דמה שפירש"י הכא לענין אסקופת מבוי היינו משום דלקושטא דמלתא בהכי איירי כנראה מפירושו בהא דמקשינן בסמוך אמלתא דאחרים ואע"ג דלית לה לחי וכמו שיבואר בסמוך:

    בתוס' בד"ה לימא תיהוי תיובתא דרבא פירש"י כו' ולא נהירא דא"כ הו"ל למיפרך מרבנן דאמרי כו' עכ"ל. ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י בפשיטות דהא לעיל שם מקשינן בגמרא באמת אמילתא דרבנן נהי דקסברי מהלך לאו כעומד דמי היכי אשכחן כה"ג דמחייב ושקיל וטרי טובא בהא דמשמע דתליא במידי דאשכחן במשכן. ואם כן לפ"ז לא שייך לומר דרבא דאמר כרבנן דהא כה"ג דמעביר דרך רה"ר למעלה מעשרה לא אשכחן כה"ג במשכן אלא במוציא משא על כתפו דוקא וכמשא בני קהת ודרך הוצאות משאות בכך. וא"כ מקשה שפיר מברייתא דהכא דמשמע נמי דכיון שאין דרך המוציאין בכך פטור וכ"ש במעביר ובהכי א"ש נמי הא דמקשה ארבא טפי מדר"א דאמר לקמן בפרק המצניע המוציא משא למעלה מעשרה חייב והוא הלכה פסוקה ולמאי דפרישית א"ש. ומה שהקשו עוד מסוגיא דהמוצא תפילין כבר נזהר בזה רש"י בעצמו שם ופירש שם דמסתמא העומד ברה"י ומוציא לרה"ר עומד בגובה למעלה מעשרה ואדרבא על פירוש ר"ח יש לדקדק מסוגיא דהתם דאטו לא מצינו למימר דהא דקאמר ובלבד שלא יוציא חוץ לד"א היינו שלא כנגד גופו כנ"ל ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Shabbat 8b · Sefaria · מהדורה: Penei Yehoshua, Warsaw 1861 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת שבת, דף ח׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־367 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 120 מילים

      נפתחת ב״נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בְּבוֹר…״

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּבוֹר דְּאִית בֵּיהּ עֲשָׂרָה,…״

    3. קטע 316 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לָאו בְּבוֹר דְּלֵית בֵּיהּ עֲשָׂרָה, וְקָתָנֵי…״

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״זִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ הוּא וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְאַמַּאי…״

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״וְזִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ, הוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעֵירוּבוֹ…״

    6. קטע 645 מילים

      נפתחת ב״וְלָא תֵּימָא דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵינָא לָךְ, אֶלָּא…״

    7. קטע 740 מילים

      נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא ״רְקָק״ ״רְקָק״ תְּרֵי זִימְנֵי, חַד בְּימוֹת…״

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא הִילּוּךְ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? אֶלָּא…״

    9. קטע 916 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי זִירְזָא דְּקָנֵי, רְמָא…״

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״אָמַר מָר: אָדָם עוֹמֵד עַל הָאִסְקוּפָּה, נוֹטֵל…״

    11. קטע 1114 מילים

      נפתחת ב״אִילֵּימָא אִסְקוּפַּת רְשׁוּת הָרַבִּים — נוֹטֵל מִבַּעַל…״

    12. קטע 1215 מילים

      נפתחת ב״וְאֶלָּא אִסְקוּפַּת רְשׁוּת הַיָּחִיד — נוֹטֵל מִן…״

    13. קטע 1312 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אִסְקוּפַּת כַּרְמְלִית — נוֹטֵל וְנוֹתֵן לְכַתְּחִלָּה,…״

    14. קטע 1442 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אִסְקוּפָּה מְקוֹם פָּטוּר בְּעָלְמָא הוּא —…״

    15. קטע 1538 מילים

      נפתחת ב״אָמַר מָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִבַּעַל הַבַּיִת…״

    לשון המקור

    נִתְכַּוֵּון לִשְׁבּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִנִּיחַ עֵירוּבוֹ בְּבוֹר לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — עֵירוּבוֹ עֵירוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵין עֵירוּבוֹ עֵירוּב.

    הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵּימָא בְּבוֹר דְּאִית בֵּיהּ עֲשָׂרָה, וּ״לְמַעְלָה״ — דְּדַלִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, וּ״לְמַטָּה״ דְּתַתִּאי וְאוֹתְבֵיהּ, מָה לִי לְמַעְלָה וּמָה לִי לְמַטָּה. הוּא בְּמָקוֹם אֶחָד, וְעֵירוּבוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא.

    אֶלָּא לָאו בְּבוֹר דְּלֵית בֵּיהּ עֲשָׂרָה, וְקָתָנֵי עֵירוּבוֹ עֵירוּב. אַלְמָא תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ.

    זִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ הוּא וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית, וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ ״רְשׁוּת הָרַבִּים״ — לְפִי שֶׁאֵינָהּ רְשׁוּת הַיָּחִיד.

    וְזִמְנִין מְשַׁנֵּי לֵיהּ, הוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעֵירוּבוֹ בְּכַרְמְלִית. וְרַבִּי הִיא, דְּאָמַר כׇּל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא גָּזְרוּ עָלָיו בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

    וְלָא תֵּימָא דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵינָא לָךְ, אֶלָּא דַּוְקָא קָאָמֵינָא לָךְ. דִּתְנַן: אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם — פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וּרְקָק מַיִם שֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת — חַיָּיב.

    בִּשְׁלָמָא ״רְקָק״ ״רְקָק״ תְּרֵי זִימְנֵי, חַד בְּימוֹת הַחַמָּה וְחַד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּימוֹת הַחַמָּה, דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי לְקָרוֹרֵי נַפְשַׁיְהוּ, אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים — אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אַגַּב דְּמִטְּנִיף מִקְּרֵי וְנָחֵית, אֲבָל בִּימוֹת הַחַמָּה — לָא. צְרִיכָא.

    אֶלָּא הִילּוּךְ תְּרֵי זִימְנֵי לְמָה לִי? אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ הִילּוּךְ עַל יְדֵי הַדְּחָק — שְׁמֵיהּ הִילּוּךְ, תַּשְׁמִישׁ עַל יְדֵי הַדְּחָק — לָא שְׁמֵיהּ תַּשְׁמִישׁ. שְׁמַע מִינַּהּ.

    אָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי זִירְזָא דְּקָנֵי, רְמָא וְזַקְפֵיהּ רְמָא וְזַקְפֵיהּ — לָא מִיחַיַּיב עַד דְּעָקַר לֵיהּ.

    אָמַר מָר: אָדָם עוֹמֵד עַל הָאִסְקוּפָּה, נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לוֹ, נוֹטֵל מֵעָנִי וְנוֹתֵן לוֹ. הַאי אִסְקוּפָּה מַאי?

    אִילֵּימָא אִסְקוּפַּת רְשׁוּת הָרַבִּים — נוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת? הָא מַפֵּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים!

    וְאֶלָּא אִסְקוּפַּת רְשׁוּת הַיָּחִיד — נוֹטֵל מִן הֶעָנִי? הָא קָא מְעַיֵּיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד!

    אֶלָּא אִסְקוּפַּת כַּרְמְלִית — נוֹטֵל וְנוֹתֵן לְכַתְּחִלָּה, סוֹף סוֹף אִיסּוּרָא מִיהָא אִיתָא!

    אֶלָּא אִסְקוּפָּה מְקוֹם פָּטוּר בְּעָלְמָא הוּא — כְּגוֹן דְּלֵית בֵּיהּ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְכִי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טְפָחִים — מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד וְלִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ.

    אָמַר מָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּוֹל מִבַּעַל הַבַּיִת וְנוֹתֵן לְעָנִי, מֵעָנִי וְנוֹתֵן לְבַעַל הַבַּיִת. וְאִם נָטַל וְנָתַן — שְׁלָשְׁתָּן פְּטוּרִין. לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: הַמַּעֲבִיר חֵפֶץ מִתְּחִילַּת אַרְבַּע לְסוֹף אַרְבַּע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — אַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱבִירוֹ