מסכת שבת דף ל״ז עמוד א׳

לעולם אימא לך להחזיר תנן ואילו לשהות אע"פ שאינו גרוף שרי:

והך חזרה דאמרי לך לא יחזיר עד שיגרוף דכי גרוף מיהא שרי:

לאו דברי הכל היא ולבית שמאי לא סבירא להו:

לא שנו שריותא דמתני' אלא על גבה דלא נפיש הבלא כולי האי אבל תוכה אסור:

אי אמרת בשלמא להחזיר תנן אבל לשהות משהין אפילו בשאין גרופה כדמחסרינן ליה חסורי ורבי חלבו אשריותא דלשהות על שאינה גרופה קאי:

היינו דשני בין תוכה לעל גבה דכי משהי לתוכה דשאינה גרופה מטמין ממש ברמץ:

אלא אי אמרת לשהות תנן דאפילו לשהות בעי גרופה כיון דגרופה ומבעוד יום הוא נותנו לתוכה מה לי תוכה מה לי על גבה:

ארישא עד שיגרוף:

לעולם אימא לך להחזיר תנן וחסורי מיחסרא כו' משום דקיי"ל כחנניה כמו שאפרש בע"ה דחיק לאוקמא מתני' כוותיה:

אא"ב להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה פי' בקונטרס משום דאי להחזיר תנן א"כ לשהות משהין אפילו באינה גרופה להכי שני בין תוכה דהוי מטמין ממש ברמץ לעל גבה וקשה להר"ח דלחנניה אפילו תוכה משהין אפי' באינה גרופה דהא תנן (. לעיל שבת דף יט:) ולא חררה על גבי גחלים אלא עד שיקרמו פניה הא קרמו פניה שרי אע"ג דחררה בתוכה היא ובלאו הכי אור"י דבחנם דחק רש"י לפרש כן דאיכא למימר שפיר היינו דשני לן בין תוכה לעל גבה מהא דשרי להחזיר בגרופה ובהשהאה דוקא לא ניחא ליה לחלק אבל בהחזרה ניחא ליה שפיר לחלק כדמוכח במאי דמשני מי סברת ארישא קאי אסיפא קאי כו' קשה לר"י היכי בעי למימר אליבא דרב דמתניתין להחזיר תנן אם כן אתיא מתניתין כחנניה ורב דלא כחנניה דהא חנניה שרי במצטמק ויפה לו דהא דתנן (שם) אין צולין בשר וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום אתיא כחנניה וביצה אמרינן לקמן דמצטמק ויפה לו הוא ורב אסר לקמן דמצטמק ויפה לו וי"ל דבלאו הכי לא סבר לה רב כשום תנא דהא ר"מ ור' יהודה אסרי באינה גרופה אפילו במצטמק ורע לו ורב שרי במצטמק ורע לו אפילו באינה גרופה דבגרופה לא אשכחן שום אמורא דאסר אפילו יפה לו ועוד דרב קאי אמילתיה דרבי יוחנן דאיירי באינה גרופה וכן רבי יוחנן דשרי לקמן חמין ותבשיל שבישל כל צרכו באינה גרופה אבל לא בישל כל צרכו אסור לא אשכחן תנא דסבר הכי:

מהו לסמוך באינה גרופה קבעי ואי מתניתין להשהות תנן קא בעי להשהות ולהחזיר ואי להחזיר תנן ושרי להשהות אפי' תוכה וגבה בעי להחזיר ולהשהות היכא שאינו מבושל כמאכל בן דרוסאי:

תא שמע כירה שהסיקוה כו' ומסיק דשרי לסמוך ומכל מקום אין ללמוד מכאן לסמוך אצל האש דשאני הכא דדופני כירה מפסיקין בינו ולאש:

ושקלינן וטרינן ותריצנן כירה שהסיקוה בגפת או בעצים אסור להחזיר אבל לשהות משהין בה אע"פ שאינה גרופה ולא קטומה בין תבשיל בין חמין כחנניה:

ואע"ג דעמדה אמרינן תוב תא שמע ב' כירות המתאימות אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה ולא קטומה כו' לר' מאיר אליבא דבית הלל משהין ע"ג גרופה וקטומה חמין אבל לא תבשיל ולב"ש לא כלום לר' יהודה אליבא דב"ש משהין חמין אבל לא תבשיל.

וב"ה חמין ותבשיל ב"ש אומרים נוטלין חמין אבל לא (תבשיל) מחזירין וב"ה [אומרים] נוטלין אף מחזירין בשלמא אי אמרת מתני' לשהות [נמי בעינן] ע"ג גרופה וקטומה מתני' ר' יהודה היא.

אלא אי אמרת להחזיר היא אבל לשהות בש"א משהין חמין ובה"א חמין ותבשיל אף על פי שאינה גרופה ולא קטומה. מני מתני' אי ר' מאיר קשיא לב"ש (בהו) [בחדא] במתני' דקתני בש"א חמין אבל לא תבשיל.

ורבי מאיר קתני לבית שמאי ולא כלום ולבית הלל בתרתי דר' מאיר קתני לב"ה משהין חמין אבל לא תבשיל. ומתני' קתני לב"ה חמין ותבשיל. ותוב דרבי מאיר קתני דברי הכל לא יחזיר ומתני' קתני לב"ה אף מחזירין. אי לרבי יהודה קשיא גרופה וקטומה דכי קתני משהין לב"ש חמין לב"ה חמין ותבשיל בגרופה וקטומה קתני ומתני' אע"פ שאינה גרופה וקטומה.

ושנינן לעולם אימא לך להחזיר תנן ותנא דידן סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא ופשוטה היא ועמדה [הסוגיא] דמתני' להחזיר תנן. עכשיו יש מי שאומר כיון דלא איפשיטא בהדיא להחזיר אשנויי לא סמכינן [ומוקמי] מתני' לשהות. ויש מי שאומר הלכה להחזיר תנן ומסייעא ליה הא דא"ר יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שלא בישל כל צרכו עקר לא יחזיר וקסבר מתני' להחזיר תנן כו'. ועוד מדאמר רבא תרוייהו תננהי ואמרינן מכדי תרוייהו תננהי ר' יוחנן מאי אתא לאשמעינן ואמר דיוקא דמתני' קמ"ל ש"מ דרבי יוחנן סבר דוקא דמתני' להחזיר הוא ושיהוי זה אינה הטמנה אלא כגון כסא של ברזל והקדירה יושבת עליה והיא תלויה (או) באבנים [או] כיוצא בה. אבל הטמנה ע"ג גחלים דברי הכל אסור. דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף אסור ואפילו מבעוד יום:

גמרא אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין מתוכה לעל גבה. פירש רש"י ז"ל: אי אמרת בשלמא להחזיר תנן, רב חמא בר גוריא אשריותא דלשהות בשאינה גרופה קאי, והיינו דבתוכה אסיר משום דהוה ליה מטמין בדבר המוסיף הבל אבל על גבה שרי, אלא אי אמרת לשהות תנן דאפילו בלשהות אי גרוף וקטום אין אי לא לא, אפילו בתוכה נמי לישתרי דהא הוה ליה מטמין בדבר שאינו מוסיף הבל. ואינו מחוור כלל. חדא דאיהו אזיל לטעמיה דמפרש לה למתניתין בהטמנה, וליתא כדכתיבנא לעיל (שבת לו, ב ד"ה עד שיגרוף). ועוד דאפילו קטומה דבר המוסיף הוא. ועוד דמה לו לדחוק ולפרש דרב חמא קאי אשריותא דלשהות בשאינה גרופה, דהא בשריותא דחזרה נמי איכא לאפלוגי בין תוכה לעל גבה וכדאמרינן בסמוך. אלא הכי פירושה: בשלמא אי להחזיר תנן ברישא היינו דאיכא לאפלוגי בין תוכה לגבה, אלא אי אמרת דלשהות תנן בשהייה מה לי תוכה מה לי גבה, אלמא נותנין דמתניתין להחזיר הוא ועלה קאי רב חמא, ופריק אין הכי נמי דאשריותא דלהחזיר קאי ומיהו לאו ארישא דמתניתין קאי אלא אסיפא קאי.

ואם תאמר אי מהימן ליה רב לידוק מאידך דרב, דהא אמרינן לקמן (עמוד ב) רב ושמואל דאמרי תרווייהו מצטמק ויפה לו אסור, וכל שכן כמאכל בן דרוסאי דמצטמק ויפה לו. ויש לומר דרב גופיה כרבי יהודה סבירא ליה דפליג אדחנניה ואפילו תמצא לומר דמתניתין להחזיר תנן, אלא הכא משום דרב קא מפרש לה למתניתין קא מייתי מינה, דהא לא שנו קאמר ואפירושא דמתניתין קא מהדר היכי תנן. ואם תאמר לידוק מדרבי יוחנן דפסק (לקמן שבת מו, א) כסתם מתניתין ואפילו הכי אמר רב שמואל בר רב יהודה אמר רבי יוחנן (לקמן עמוד ב) תבשיל שבשל כל צרכו מותר, דאלמא כמאכל בן דרוסאי אסור ודלא כחנניה. יש לומר משום דאמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן דאיכא מאן דאסר ואיכא מאן דשרי, דהא איכא רב ששת משמיה דרבי יוחנן דאמר (שם) דמתניתין להחזיר תנן.

רבי יהודה אומר מה הן משהין בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל. מסתברא לי דלרבי יהודה משהין אפילו בשאינה גרופה חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שנתבשל כל צרכו המצטמק ורע לו, משום דמחדא נפקא לן אידך, דכיון דבגרופה משהין אפילו מצטמק ויפה לו משום דליכא משום חתוי ולא גזרינן אטו שאינה גרופה, ממילא בשאינה גרופה משהין מצטמק ורע לו דליכא למיגזר שמא יחתה, דלא אשכחן תנא ולא אמורא דשרי לשהות בגרוף וקטום ואסר בשאינו גרוף במצטמק ורע לו. והא דתניא לקמן (שבת לח, א) שכח קדרה על גבי כירה ובשלה בשבת וכו' רבי יהודה אומר חמין שהוחמו כל צרכן מותרין מפני שמצטמק ורע להן וכו', דאלמא משמע לכאורה דדוקא שכח ובדיעבד אבל לכתחילה אפילו הוחמו כל צרכן אסור. לא היא, דהתם משום תבשיל נקטה ולומר דאפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו כיון דמצטמק ויפה לו אסור ואפילו בדיעבד, אבל לעולם מצטמק ורע לו דליכא למיגזר משום חתוי אפילו בשאינה גרופה שרי. והיינו דאמרינן בשלהי פרק קמא (לעיל שבת יח, ב) האי קדרה חייתא אי נמי בשיל שפיר דמי, דההיא משמע דלכולי עלמא אמרינן לה. וכן כל מידי דקשי ליה זיקא דשריא התם, משום דליכא למיחש לחתויי. ועוד מסתייע לי הדין סברא, דרב ושמואל (לקמן עמוד ב) אמרי הכין בהדיא, דאסרי מצטמק ויפה לו ושרו מצטמק ורע לו ואפילו בשאינו גרוף ואינו קטום, ואתיא דרב ושמואל כרבי יהודה וכמתניתין למאן דאמר לשהות תנן. אבל אילו היינו אומרים דלרבי יהודה כל דבר אסור בשאינו גרוף ואפילו מצטמק ורע לו, א"כ רב ושמואל דאמרי כמאן. ולקמן (עמוד ב ד"ה הא דאמר) נכתוב זה יותר בארוכה בס"ד.

אלא אי אמרת להחזיר תנן מתניתין מני לא רבי מאיר ולא רבי יהודה. קשה לי מאי קשיא ליה מתניתין מני, ואמאי דחיק ואוקי לה כרבי יהודה וסבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא, לימא הא מני חנניה היא. ונראה לי משום דרבי מאיר ורבי יהודה איירו בהדיא בחמין ותבשיל ובשהייה ובחזרה כדאיירי בהו מתניתין, וחנניה לא איירי בהדיא בהו אלא בשהייה בלבד, משום הכי קא מהדר לאוקומה כחד מהני תנאי.

איבעיא להו מהו לסמוך פירוש: האי בעיא לכולהו לישני היא, למאן דאמר לשהות תנן קא בעי מהו לשהות בסמיכה, ולמאן דאמר להחזיר תנן קא מיבעיא ליה מהו לסמוך בחזרה בשאינה גרופה. ואף על גב דקא מייתי משתי כירות המתאימות דמיירי בשהייה, מינה נשמע לחזרה למאן דאמר להחזיר תנן. וכן אתה מפרש בכולהו אינך דקא מייתי. ודלא כדברי הרב אלפסי ז"ל דאייתי ראיה מהא לפסוק כמאן דאמר לשהות תנן.

ואע"ג דקא סליק הבלא מאידך הא דאיצטריך לאורוכי בלישניה ולמימר הכין, מסתברא משום דאיהו חייש קצת למאי דמהדר ליה דלמא שאני התם דכיון דמדליא שליט בה אוירא.

כבר ביארנו במשנה שלא התירו להחזיר אלא על גבה אבל לא בתוכה אף בקטומה מפני שהוא מטמין להדיא ברמץ ונמצא מחתה ואפי' בגרופה כבר פירשנו שאי אפשר לגרופה בלא גחלים וכ"ש למי שפירש גריפה בגריפה לצד אחד הא לשהות מותר אף בתוכה ויש שואלים ולמה נאסרה בחזרה בתוכה והרי החיתוי דבר שאינו מתכוין עד שפירשו שפסיק רישיה הוא וכשתעיין במסכת כריתות תמצא סתירת דבר זה שאמרו החותה בגחלים בשבת חייב חטאת אחת ראב"צ אומר שתים מפני שהוא מכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות ושאלו בה אי דקא מכוין לכבות ולהבעיר מאי טעמא דתנא קמא ואי דלא מכוין אלא לכבות מאי טעמא דראב"צ והעלוה במסקנא שנתכון לכבות והובערו מאליהם תנא קמא סבירא ליה כר' שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר וראב"צ סבירא ליה כר' יהודה למדת שלר' שמעון מותר ואינו כוללו בדין פסיק רישיה וא"כ למה אסרו ותירצוה חכמי הדורות שלפנינו שמא בהנחתו יתכוין לחיתוי ואין צורך בכך שהרי מ"מ מטלטל הוא הגחלים בהנחתו מה שאין כן בסלוקו כמו שכתבנו ואין זה טלטול מן הצד שמגע על ידי דבר אחר מגע הוא שהרי אף דרכו בחול כן ואע"פ שהתירו בחררה על גבי גחלים הרי בחררה אינו נוגע בגחלים אף ע"י דבר אחר אלא שתוחב כוש בחררה וגחלים נשמטים מאליהם:

שתי כירות המתאימות ר"ל שמחוברות יחד וקיר של חרס מפסיק בנתים אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה וקטומה משהים על גרופה וקטומה ואין חוששים למה שההבל מגיע לה מן השניה וכן שאין גוזרים בזו משום חברתה שכל שהוא גורף וקוטם כבר הוא מראה שנזהר הוא מלעבור ומ"מ כל שעושה דרך הערמה אסור:

כירה זו אע"פ שאינה גרופה וקטומה סומכין לדפנותיה את הקדירה ודבר זה פירשוהו גדולי הדורות לסמוך מבעוד יום ולשהותה משחשיכה אע"פ שההבל מגיע לה מכירה שאינה גרופה וקטומה והראיה ממה שהביאו ראיה משתי כירות שפירושו בשהייה:

מי שקטם את הכירה ואח"כ הובערה מאליה הרי היא כקטומה ואפי' היו גחלים של רותם שהם מתבערים הרבה ומשהין עליה בכל צד ומחזירין על הצדדים שביארנו בקטומה וכל שכן שסומכין אף משחשיכה וקדירה שהיא על הכירה אפי' לא קטמה נוטלים אותה משם ואפי' מתוכה ואין בה חשש טלטול גחלים בסלוקה כמו שביארנו אלא שהתבשיל אסור בשבת על צדדין ידועים יתבארו בסמוך בע"ה וגחלים שעממו מאליהם או שנתן עליהם נעורת של פשתן דקה הרי היא כקטומה:

זה שהתרנו לסמוך בדפני הכירה מבעוד יום אף בשאינה גרופה וקטומה גדולי הדורות מסכימים כן בכל תבשיל ואפי' לא נתבשל כשיעור בן דרוסאי אבל משחשיכה סומכין בנתבשל כשיעור בן דרוסאי על הצדדים שהתרנו בחזרה ובלבד להעמיד חומו לגמר בשולי שאין גמר בישולו כלום אבל להחם את הצונן לא דברו בה עכשיו כלל ולמטה יתבאר דין זה בע"ה:

בפרש"י בד"ה ולב"ה בתרתי כו' והכא קתני דבגרוף חמין כו' וכשאינה גרוף אין משהין כלל כו' עכ"ל הני תרתי כחדא חשיב להו משום דבמתני' לא שני ליה בין גרוף לשאינה גרוף ושרו ב"ה להשהות חמין ותבשיל וק"ל:

תוס' בד"ה אא"ב להחזיר כו' דהא חנניא שרי במצטמק ויפה לו כו' עכ"ל כתב מהרש"ל ואין להקשות אמאי צריכין לדייק מחנניא ממתניתין גופא איכא למידק כו' ואם כן ממילא כה"ג ב"ה שרו כו' עכ"ל ע"ש תירוצו באורך ועוד נראה כמו שכתבנו כבר כנראה מדברי התוספות דלענין לשהות אינו מוכרח לומר דמתניתין איירי בין בבשיל כל צרכו ובין לא בשיל וא"כ לענין לשהות מצי איירי מתניתין דוקא בלא בשיל ואינו מוכח דב"ה שרי מצטמק ויפה לו אלא אי מתניתין איירי בין בבשיל בין בלא בשיל כמ"ש לעיל ועוד מה להו להוכיח ממתניתין כיון דמתניתין גופא דאיירי בלא בשיל אינו מוכח אלא מהא דקאמר תלמודא מתניתין כחנניא ואם כן ניחא להו לאתויי מחנני' גופיה גם מה שתמה אמאי לא דייק מגופא דחנניא כיון דשרי אפילו בלא בשיל כל צרכו כ"ש מצטמק ויפה לו וכ"כ הרי"ף והרא"ש כו' עכ"ל בכל נוסחאות הרי"ף שלפנינו אינו כן אלא דהכי איתא שם בין דבר שבישל כל צורכו ובין לא בישל וכ"ש מצטמק ורע לו כו' וברא"ש שהביא דברי הרי"ף נפל טעות ויפה לו במקום ורע לו וכן מצאתי מוגה ברא"ש ורע לו במקום ויפה לו וכן מוכח דצריך להיות בדברי הרי"ף כיון דנקיט במלתי' בין בבשיל ובין לא בשיל ועלה קאמר וכ"ש מצטמק ע"כ דהיינו מצטמק ורע לו דהוה כ"ש מתרווייהו אבל מצטמק ויפה לו לא הוי כ"ש מבשיל כל צורכו ודו"ק:

בד"ה מהו לסמוך כו' ואי להחזיר תנן כו' בעי להחזיר ולהשהות היכא כו' עכ"ל ר"ל בעי להחזיר בכל גוונא אפילו בבשיל כמאכל בן דרוסאי אבל להשהות לא בעי אלא היכא כו' וק"ל:

בגמ' אי ר"מ קשיא לב"ש בחדא ולב"ה בתרתי וכו' בחדא היינו שקשיא בדין שהייה לחוד ובתרתי היינו דקשיא בדין שהייה גם קשיא בדין חזרה וזה מקרי תרתי:

דלמא שאני התם דכיון דמדליא שליט בה אוירא פי' דכיון דאין הקדירה עומדת למטה סמוכה לדופן הכירה שאינה קטומה רק שעומדת בגובה על הכירה הגרופה אע"ג שהיא סמוכה להדופן המפסיק בינה ובין הכירה שאינה גרופה מ"מ כיון שעומדת בגובה שליט בה אוירא והיינו מה שפירש"י דמדליא על גבי חבירתה ר"ל הקדירה מדליא ועומדת על גובה הכירה השנית הגרופה וק"ל:

בתוס' ד"ה א"א בשלמא להחזיר תנן וכו' אבל בחזרה ניחא ליה שפיר לחלק ר"ל בלהחזיר ע"ג כירה גרופה וקטומה ניחא ליה שפיר לגמ' לחלק בין תוכה לעל גבה דאל"כ מאי משני מי סברת ארישא קאי אסיפא קאי דהיינו דין חזרה דאיירי בגרופה וקטומה וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מ"ל תוכה ומ"ל על גבה והיינו מה שכתבו התוס' אמאי דמשני מי סברת וכו' אלא ודאי דוקא כשקאי אדין שהייה לא ניחא ליה לחלק בגרופה וקטומה בין תוכה לעל גבה אבל כשקאי אדין חזרה א"ש דמחלק בין תוכה לעל גבה ולכך המקשה דהוה ס"ד דר' חלבו ארישא קאי פריך בפשיטות א"א בשלמא דהרישא בלהחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה משום דבלהחזיר ניחא דמחלק בין תוכה לעל גבה אלא א"א דהרישא לשהות תנן מה לי וכו':

בא"ד דהא חנניא שרי במצטמק ויפה לו דהא דתנן אין צולין בשר וביצה אתיא כחנניא וכו' מקשין העולם מה צריכין התוס' להביא ראיה ממתני' דאין צולין בשר וביצה וכו' דחנניא שרי במצטמק ויפה לו תיפוק ליה מדשרי חנניא תבשיל שלא נתבשל כל צרכו אלא כמאכל בן דרוסאי להשהות בכירה שאינה גרופה וקטומה כ"ש שמתיר בתבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו אבל אין זו קושיא דאינו מוכרח כל כך דנוכל לומר דשמא מה דשרי חנניא תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ע"ג כירה אע"ג שאינה גרופה וקטומה היינו בתבשיל שמצטמק ורע לו משום דאע"ג שלא נתבשל כל צרכו כיון דאין הבישול יפה לו אלא עד כדי צרכו ממילא יתבשל בלא שום חיתוי ולכך ליכא למגזר דלמא אתי לחתויי כמו שכתבו התוס' לעיל בד"ה חמין ותבשיל כו' גבי חמין אבל בתבשיל שמצטמק ויפה לו אימא לך דלא שרי חנניא אפי' בנתבשל כל צרכו וכיוצא בסברות אלו תמצא בהר"ן על דברי בעל המאור לכך הוצרכו התוס' להביא ראיה ממתני' דאין צולין בשר וביצה וכו' דלחנניא שרי אפי' לא נתבשל כל צרכו ואפי' בתבשיל שמצטמק ויפה לו ואע"ג דלפי האמת הסברא הפשוטה היא דכל מקום שמותר תבשיל שלא נתבשל כל צרכו כ"ש שמותר תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו כדמשמע בדברי הרא"ש בלשון הרי"ף שמביא הרא"ש וכן התוס' מצי סברי סברא זו מ"מ מחמת שאינו מוכרח כל כך ניחא להו להתוס' להביא ראיה מוכרחת ממתני' דאין צולין בשר וביצה וכו' וק"ל ועיין בספר ח"ש שכתכ ג"כ מזה:

בא"ד דהא ר"מ ור' יהודה אסרי באינה גרופה אפי' במצטמק ורע לו פי' דהא סתם חמין מצטמק ורע לו ואפ"ה משמע בדבריהם בגרופה שרי אבל באינה גרופה אפי' חמין אסורין:

בתוס' בד"ה לעולם אימא לך להחזיר תנן וחסורי מחסרא משום דקיי"ל כחנניא כו' עכ"ל. פי' משום דלקמן דייק רבא כמ"ד להחזיר תנן מסתם מתניתין דלעיל פ"ק הא קרמו פניה שרי ואם כן משו"ה ניחא ליה למימר דמתניתין דהכא נמי ע"כ חסורי מחסרא וכחנניא כי היכי דלא תקשי סתמי דמתני' אהדדי משא"כ למ"ד לשהות תנן דלא ניחא ליה למימר חסורי מחסרא וסתמא דמתני' דהכא דלא כחנניא א"כ ע"כ דמתניתין דפ"ק נמי דלא כחנניא ובע"כ צריך לחלק בין חררה לשאר מיני חמין ותבשיל כמ"ש כל הפוסקים שפסקו דלא כחנניא. מיהו לולי דברי התוס' היה נ"ל עוד דהא דמשמע ליה טפי לומר חסורי מחסרא היינו משום דלא מסתבר לו כ"כ לומר דפלוגתא דב"ש וב"ה איירי בגרופה דא"כ מ"ט דב"ש דאסרי כיון דליכא למיחש לשמא יחתה ואי משום דגזרי גרופה אטו שאינה גרופה א"כ חמין נמי ועוד דלשיטת רש"י דאיסור דאינו גרופה היינו משום דמוסיף הבלא משא"כ בגרופה אינו מוסיף הבל א"כ לא שייך לגזור כה"ג דבר שאינו מוסיף הבל אטו דבר המוסיף הבל ואע"ג דרבי יהודא בברייתא דבסמוך מפליג בכה"ג אפשר דהיינו משום דסליק הבלא מאידך מיחזי כדבר המוסיף הבל ומחמיר לענין תבשיל דוקא ובכה"ג איכא למימר שנראה לו דוחק לומר דלשהות תנן ואפ"ה אסרינן בסיפא בתנור אף בגרופה ומ"ט כיון דגרופה היא לא שייך שמא יחתה כדפרישית לעיל והפוסקים יישבו בדוחק מ"מ בהכי ניחא ליה טפי דמתני' להחזיר תנן וטעמא משום דהו"ל כמטמין לכתחילה ושייך שפיר לחלק בין כירה לתנור מטעמא דמוסיף הבל אף בגרופה ופלוגתא דב"ש וב"ה נמי א"ש דבאינה גרופה איירי שייך שפיר לחלק לב"ש בין חמין לתבשיל כנ"ל אלא דהפוסקים לשיטתייהו שכתבו לקמן בסוגיא דתנור להיפך:

בפרש"י בד"ה אי אמרת בשלמא להחזיר תנן כו' ורבי חלבו אשריותא דלשהות על שאינה גרופה קאי עכ"ל. ונראה לי שהוכרח לפרש כן לפי שיטתו דאיסור דאינה גרופה היינו משום דמוסיף הבל משא"כ בגרופה וא"כ תו לא מצינן לאוקמי מילתא דרבי חלבו אשריותא דלהחזיר בגרופה דמה"ת לאסור להחזיר לתוכה כיון דרישא דמתני' איירי בערב שבת וא"כ אפי' לכתחילה מותר להטמין בדבר שאין מוסיף הבל אלא ע"כ דרבי חלבו אשריותא דלשהות באינה גרופה קאי וכמ"ש להחזיר תנן והיינו דקשיא ליה אי אמרינן לשהות תנן מה לי תוכה מה לי על גבה ומה"ט דפרישית ואהא מסיק שפיר מי סברת ארישא קאי אסיפא קאי והיינו משום דסיפא דאף מחזירין הא אסקינן דאיירי אף בשבת ואהא קאמר רבי חלבו שפיר דלתוכה אסור דהא אפילו בדבר שאין מוסיף הבל אסור להטמין בשבת ואף למאי דפרישית לעיל בשמעתין דלר"י איירי רישא בין השמשות נמי יש לפרש בכה"ג דהא בין השמשות נמי שרי להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל כדתנן וטומנין את החמין כנ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל ונתיישב' קושיית ר"י ז"ל שכתב דבחנם דחק:

ובר מן דין נלע"ד דעיקר שיטת רש"י ז"ל מוכרח ממימרא דרבי חלבו גופא דקשיא לי אהא דקאמר לא שנו אלא ע"ג והיינו ע"כ משום דלשון נותנין עליה משמע ליה על גבה ממש ולא בתוכה וא"כ קשיא הא דתנן בסיפא דמתניתין תנור שהוסק בקש וגבבא לא יתן בין לתוכה בין על גביה דלשון מיותר הוא לגמרי דבלא"ה פשיטא דאפילו על גביה אסור דמאי דשרי בכירה אוסר בתנור ולתוכה הא אפילו בכירה אסור אע"כ כפרש"י והשתא אתי שפיר דלמאי דס"ד מעיקרא דרבי חלבו ע"כ ס"ל להחזיר תנן ונותנין עליה וכולה מתניתין דחזרה לא שני לן בין תוכה לע"ג אלא דאשריותא דלשהות באינה גרופה הא דקאמר מסברא דלתוכה אסור וא"כ שפיר איצטריך למיתני בסיפא דתנור דאיירי בחזרה דהא לא יתן להחזיר הוא ואשמעינן דבין לתוכה בין ע"ג אסור משא"כ למ"ד לשהות תנן וסיפא נמי לשהות דלא יתן לשהות הוא א"כ למאי קתני סיפא בין לתוכו בין ע"ג ומשני שפיר דלמ"ד לשהות תנן נמי נותנין עליה דרישא איירי אף לתוכה אלא דרבי חלבו אסיפא דלהחזיר קאי וא"כ בסיפא דתנור דאיירי לשהות שפיר שייך למיתני בין לתוכו בין על גביו ודוק היטב כי נכון הוא בעזה"י:

בתוס' בד"ה אא"ב להחזיר תנן כו' וקשה להר"ח דלחנניא אפילו תוכה משהין כו' דהא תנן ולא חררה כו' עכ"ל. עיין בספר מגיני שלמה למורי זקיני ז"ל שכתב דעיקר דיוקא דלקמן דהא קרמו פניה שרי לאו מחררה דייק לה דבחררה בלא"ה לא שייך שמא יחתה כמ"ש רוב המפרשים הקדמונים אלא מפת בתנור דייק לקמן וא"כ לא דמי לתוכה דאינה גרופה ועיין מה שאפרש לקמן בזה בעיקר הסוגיא. מיהו בלא"ה לא ידענא מאי קשיא להו בהא אשיטת רש"י ז"ל כיון דבלא"ה אף לשיטתם הא מסקו דרב לא אתי כשום תנא וע"כ היינו כמו שאפרש בדבריהם בסמוך דרב ס"ל כחנניא בחדא במצטמק ורע לו ופליג עליה בחדא במצטמק ויפה לו וא"כ ה"נ מצינן למימר דנהי דחנניא שרי אף לתוכה מ"מ רב ס"ל דתנא דידן גופא פליג עליה בהא דהכי דייק לה מתני' דקתני נותנין עליה כדפרישית. אלא דהתוס' לשיטתייהו שכתבו בדיבור הקודם דמעיקרא לא מיבעיא ליה אי להחזיר תנן וחסורי מחסרא אלא כי היכי דתיתי מתני' כחנניא ולא תקשי סתמא דהכא אסתמא דלעיל דסוף פ"ק וכדפרישית בדבריהם בסמוך ולפ"ז קשיא להו הכא שפיר כיון דמ"מ פליג סתמא דהכא אסתמא דלעיל א"כ מאי דוחקינן למימר להחזיר תנן וחסורי מחסרא כן נ"ל בכוונתם וא"כ באמת אין מזה סתירה לפירש"י דלשיטתו לסברת הפשטן בלא"ה צריך לומר דלהחזיר תנן וחסורי מחסרא משום הא דרבי חלבו גופא כיון דמתני' גופא משמע ליה הכי דלא שנו אלא ע"ג אבל לתוכו אסור מדקתני נותנין עליה וא"כ ממילא דע"כ להחזיר תנן דאל"כ תיקשי סיפא דמתני' בתנור שהסיקוהו וכדפרישית בסמוך ובסמוך אבאר עוד בענין יותר נכון ליישב קושיית התוספות אליבא דרש"י ודו"ק:

בא"ד אבל בהחזרה ניחא ליה שפיר לחלק כדמוכח בסיפא עכ"ל ולא פירשו טעמא דמלתא ואפשר כיון דטעמא דהחזרה הוא משום דמיחזי כמבשל לב"ש א"כ לב"ה נמי נהי דע"ג לא מיחזי כמבשל מ"מ לתוכה מיחזי כמבשל מה שא"כ בתנור לעולם אסור להחזיר אף על גביו דמיחזי כמבשל כנ"ל:

בא"ד קשה לר"י היכי בעי למימר כו' דהא חנניא שרי במצטמק ויפה לו כו' ובביצה אמרינן לקמן דמצטמק ויפה לו הוא כו' עכ"ל. ולע"ד אין זה מוכרע דנהי דביצה מבושלת מצטמק ויפה לו הוא מ"מ לעיל במתני' דקתני אין צולין בשר בצל וביצה איכא למימר שפיר דלענין צלייה מצטמק ורע להן בכולהו כמבואר לעיל בפ"ק קמא (י"ט ע"ב) והובא ג"כ בפוסקים דלענין צלייה אם יחתה יפסיד ויחרוך ובירושלמי ספ"ק אהך מתניתין גופא דאין צולין מסיק להדיא דמצטמק ורע להן נינהו ע"ש:

בא"ד וי"ל דבלא"ה לא סבר ליה רב כשום תנא כו' עכ"ל פי' דאפילו אם תמצא לומר לשהות תנן נמי רב לא ס"ל כלל כי תנא דמתני' אע"כ דס"ל כחנניא בחדא דשרי מיהא אף במצטמק ויפה לו אפילו כמב"ד ואיהו ס"ל כוותיה מיהו במצטמק ורע לו דבבשיל כ"צ מיהו שרי אבל במצטמק ויפה לו ס"ל כר' מאיר ור"י דאסרי אף בבשיל כ"צ וא"כ אפילו אי רב ס"ל דמתניתין להחזיר תנן והיינו ע"כ משום דלא תיקשי סתמא דהכא אמתני' דספ"ק והיינו כחנניא מ"מ איהו גופיה לא ס"ל כתנא דמתני' אלא בחדא במצטמק ורע לו ובשיל כ"צ כנ"ל בכוונתן:

אלא דהשתא דאתינן להכי נ"ל ליישב ג"כ שיטת רש"י ז"ל ממה שהקשו בתוס' דחנניא שרי אף לתוכה ולפי מ"ש יש לי לומר דודאי לסברת הפשטן דרב מוקי למתניתין ע"כ להחזיר תנן אפילו הכי לא מוקי לה דוקא כחנניא אלא אפילו כרבנן והא דדייקינן אבל לשהות משהין אפילו באינו גרוף ומחסרינן לה ופליגי ב"ש בחמין ותבשיל מפרש רב למתניתין גופא במצטמק ורע לו וכמ"ש התוספות לעיל בד"ה חמין ותבשיל דאף למ"ד להחזיר תנן מיתוקמא שפיר נמי כרבנן אלא שכתבו דלשון חמין ותבשיל משמע נמי אף כמב"ד וא"כ השתא לרב משום הא לא איריא דאין ה"נ דבמצטמק ורע לו שרי אף כמב"ד לרב ולתנא דמתניתין ואיירי מתניתין דוקא במצטמק ורע לו ונהי דהפשטן לא מיבעיא ליה לאוקמי בהכי היינו משום דלא ס"ל הא דרב כלל לחלק בין מצטמק ויפה לו למצטמק ורע לו לענין להשהות לכתחילה וא"כ ע"כ מדשרי מתניתין בכמב"ד אי להחזיר תנן ע"כ היינו כחנניא משא"כ לבתר דשני ליה בין מצטמק ויפה לו למצטמק ורע לו שפיר מפרש למתני' לגמרי כחנניה ובהכי שפיר טפי דס"ל כחנניה לגמרי רק במאי דשרי חנניה אף מצטמק ויפה לו פליג עליה רב ומוקי לסתם מתניתין דהכא נמי כוותיה. ואי תקשי אכתי מאי דוחקיה לרב למימר להחזיר תנן וחסורי מחסרא ולאוקמא מתניתין במצטמק ורע לו דוקא לוקמא מתניתין כפשטא לשהות תנן ואי גרוף וקטום אין אי לא לא היינו במצטמק ויפה לו כיון דסוף סוף לא אתי סתמא דהכא כסתמא דספ"ק דמתיר אף כמב"ד מדשרי בביצה אלא דמשום הא נמי לא איריא והיינו למאי דפרישית בסמוך דלסברת הפשטן בלא"ה צריך רב לאוקמי מתניתין דלהחזיר תנן וחסורי מחסרא משום הא דר' חלבו אמר רב גופא מדקתני במתני' נותנין עליה משמע דלתוכה אסור א"כ ע"כ להחזיר תנן כנ"ל נכון מאד ליישב שיטת רש"י ז"ל ודוק היטב:

תוס' ד"ה לעולם וכו' משום דקיי"ל כחנניה כעין זה בתוספות מגילה דף יט ע"ב ד"ה ודילמא: