מסכת שבת דף כ״ו עמוד ב׳

ר' שמעון בן אלעזר ותנא דבי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד דמהיכא תיתי לר' שמעון למעוטי שאר בגדים מטומאה אי לאו דאית ליה הא דתנא דבי ר' ישמעאל והלכך יוצא מן העץ לאו דווקא נקט דה"ה לנוצה של עזים וכל מידי דלאו צמר ופשתים הוא ואיידי דנקט יוצא מן העץ לענין סוכה נקט לה נמי לענין טומאה:

הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם כגון בטומאת שרצים וטומאת מת דכתיב בטומאת שרצים או בגד או עור ובמת וכל בגד וכל כלי עור וכן בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' ובציצית על כנפי בגדיהם:

ופרט לך הכתוב באחד מהן בטומאת נגעים כלל תחלה ואח"כ פרט והבגד כי יהיה בו נגע צרעת כלל בבגד צמר כו' פרט אף כל בגדים הסתומים ילפי' במה מצינו דהוא בנין אב דאינו אלא צמר ופשתים:

שלשה טפחים:

לר' שמעון אית ליה דבהדיא תנא אין בו משום שלש על שלש אבל שלשה על שלשה דחזי אף לעשירים מיטמא ולקמן יליף מנליה בהו טומאה כלל הואיל ומנגעים יליף דאי לא יליף מנגעים מהיכא תיתי ליה לחלק בין פשתן לשאר מינין:

דכולי עלמא בין לאביי בין לרבא אליבא דהני תנאי:

בגד אין לי כו' כלומר אי הוה כתיב בנגעים בגד אין לי דמיטמא בנגעים אלא בגד שלם:

לעשירים לא חזיין אין מקפידין להצניע ובטולי מבטלי להו לא אתיין בק"ו:

רבי שמעון בן אלעזר ותנא דבי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד וא"ת כיון דבשאר בגדים אפי' שלשה על שלשה טהור לר' שמעון בן אלעזר אמאי נקט שלש על שלש ותירץ הרב פורת דנקט שלש על שלש משום פשתן דאפי' שלש על שלש טמא ואע"ג דאמר לקמן (שבת דף כז:) ר"ש בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד דאמר סומכוס סיככה בטווי פסולה משמע דהא דקאמר הכא חוץ מפשתן היינו טווי ולא בגד וי"ל דעיקר מילתיה איירי בבגדי פשתן ומ"מ דייק לקמן מדלא קאמר חוץ מבגד פשתן דבטווי נמי איירי וא"ת מאי דוחקיה דאביי לאוקמה דתנא שלש על שלש משום פשתן ולימא דדוקא נקט כמו שאמר רבא ואי משום דלא ליפלוג ר"ש בן אלעזר אתנא דבי ר' ישמעאל הא אביי גופיה קאמר לקמן דהאי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל י"ל דסבירא ליה לאביי הא דמרבה לקמן תנא דבי ר' ישמעאל שאר בגדים היינו אפי' שלש על שלש וסבר דשאר בגדים או יהיה בהן טומאה כמו בצמר ופשתים או יהיו טהורים לגמרי:

ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים פי' בקונטרס אבל שלש על שלש בצמר ופשתים אתי בק"ו ולא נהירא דהא אמרן כיון דלא חזי לעניים ולעשירים לא אתי בק"ו ונראה לפרש דהכי פריך ואימא לרבות שלשה על שלשה פי' שנרבה שלשה על שלשה בשאר בגדים דהא ליכא מיעוטא למעוטינהו וצמר ופשתים אתי למעוטי שאר בגדים משלש על שלש דאי לאו צמר ופשתים הוה מרבינן בכל בגדים מוהבגד שלש על שלש כיון דקרא סתמא כתיב ומשני צמר ופשתים כתיב והמתרץ לא הבין קושייתו והיה סבור שהמקשה לא ידע דצמר ופשתים כתיב ולהכי הדר פריך אימא כי אימעוט משלש על שלש היינו קושיא ראשונה אלא שמפרש היטב:

השתא שתי וערב מיטמא תימה לר"י דילמא הא דתנן בפי"א דנגעים (משנה ה) כמה יהא בפקיע ויטמא כדי לארוג בו שלש על שלש היינו בתר דקיי"ל באריג דמיטמא בשלש על שלש אבל כל כמה דלא ידעינן באריג גם שתי וערב לא יטמא אלא כשיהיה כדי לארוג בו הרבה וא"כ היכי אתי שלשה על שלשה בק"ו דשתי וערב ותירץ ר"י דנראה לו להש"ס סברא דאריג שלשה על שלשה עדיף משתי וערב אפי' כדי לארוג בו אלף על אלף ולרשב"א נראה דודאי בבגד שייך לחלק בשיעורו משום דכתב רחמנא בגד דמשמע בגד שלם אבל שתי וערב השיעור תלוי בסברא והיינו שלש על שלש דחזי אפילו לעשירים דהא חזי לאיצטרופי לבגד גדול:

אתי בק"ו מפרש הרב פורת דהאי ק"ו לא נקט אלא להרווחא דמילתא ובלאו ק"ו נמי אין צריך ריבוי לשלשה על שלשה דכיון דחזו לעניים ולעשירים בגד חשוב הוא דמה לי שלשה על שלשה ומה לי ד' או ה' אמות כיון שגם זה ראוי כמו זה וכן מוכח מדברי רבא דאמר שלשה על שלשה בשאר בגדים מאו בגד ומנא ליה דילמא איצטריך קרא לבגד שלם אלמא משמע דאין חילוק בין בגד שלם לשלשה על שלשה וכן אביי דמוקי או בגד לשלש על שלש בצמר ופשתים דמיטמא בשרצים ולא מוקי לשלשה על שלשה משום דשלשה על שלשה הוי בכלל בגד ולא צריך ריבוי וכן משמע ממאי דפריך ואימא כי אימעוט משלש על שלש ושם אפרש ויש ליישב דאיצטריך ק"ו דאי לאו ק"ו ה"א בגד משמע בגד שלם אבל השתא דאיכא ק"ו גלי לן דבכל מקום דכתיב בגד הוי שלשה על שלשה:

ואימא כי אימעוט משלש על שלש מכאן נמי משמע כפי' הרב פורת דשלשה על שלשה הוי בכלל בגד וק"ו להרווחא דמילתא נקט דאי שלשה על שלשה לא שמעי' מבגד אלא מק"ו א"כ מאי פריך כי אימעוט משלש על שלש מה צריך מיעוט מהיכא תיתי לרבות שלש על שלש בשאר בגדים דריבויא דוהבגד בצמר ופשתים מוקמית לה אפי' בשלש על שלש דשלשה על שלשה לא איצטריך בצמר ופשתים דהא מק"ו דשתי וערב אתי אבל בשאר בגדים דלא אתי בק"ו דהא בשתי וערב בהדיא כתיב צמר ופשתים איצטריך ריבוי מוהבגד לשלש על שלש ומיהו שמא המקשה סבר דיש לרבות בשאר בגדים שלש על שלש כמו בצמר ופשתים כיון דקרא סתמא כתיב וחד ריבוי לכולהו:

תרי מיעוטי כתיבי ואם תאמר לשתוק מריבויא דוהבגד וע"כ שלש על שלש טמא בצמר ופשתים דאי לאו הכי תרי מיעוטי למה לי וי"ל דאי לאו ריבויא דוהבגד הוה מוקמינן תרי מיעוטי לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות (ולבי מהסס דהיאך נאמר דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים ויותר נראה לומר כיון דאיכא לאוקמי שפיר תרי מיעוטי ליכא למימר דאתי לרבות) [ת"י] ושלש על שלש בצמר ופשתים ה"א דטהור אבל השתא דכתיב ריבוי דוהבגד ע"כ הנך תרי. מיעוטי אתי למעוטי ולאו לרבות דאי לרבות מוהבגד וחד מיעוט הוה ידעינן שלשה על שלשה בשאר בגדים כדפרישית לעיל וא"ת אכתי לשתוק מריבויא דוהבגד וחד מיעוטא ולא ניכתב אלא חד צמר ופשתים ואנא ידענא דשאר בגדים דלא יטמאו בנגעים דמהיכא תיתי וידעינן נמי דצמר ופשתים מיטמו בשלש על שלש דאי לאו הכי אמאי כתב רחמנא טומאה כלל בבגד צמר ופשתים דשלשה על שלשה שמעינן מק"ו דשתי וערב אלא ודאי לשלש על שלש אתיא וי"ל דהשתא דגלי לן קרא דשייכי טומאה דנגעים בבגדים ילפינן השיעור שפיר בק"ו דשתי וערב אבל אי לאו איכתיב טומאת בגדים לא הוה ילפינן מק"ו דשייך טומאה בבגד וה"א דאין שייך נגע אלא בשתי וערב אבל בבגד לא שייך נגע דשמא לא יבא בו נגע כלל:

ואתא אביי למימר כי רבי שמעון בן אלעזר כתנא דבי ר' ישמעאל תני הא מתניתא דיליה ודחי רבא ואמר שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים זולתי בגדי פשתן איכא בינייהו. ר' שמעון בן אלעזר לא מיעט שאר בגדים אלא משלשה על שלשה. אבל ג' על ג' טפחים אפילו דשאר בגדים מקבלי טומאה ותנא דבי רבי ישמעאל סבר לא איקרי בגד אלא צמר ופשתים. ובגדים אחרים שעושין משאר עצים לאו בגדים נינהו ולא מיטמא ג' על ג' ולא שלשה על שלשה.

רבא אמר שלשה על שלשה בשאר בגדים איכא בינייהו רבא סבר דרבי שמעון דאמר אין בו משום שלש על שלש דוקא קתני שלש על שלש, דאי לא ליתני סתם כתנא דבי רבי ישמעאל, ואביי סבר דלאו דוקא, אלא דאגב אורחיה אתא לאשמועינן דשיעור פשתים נמי שלש על שלש. ואם תאמר ומאי דוחקיה דאביי לאפוקה לדר' שמעון מפשטה ואמר דשלש על שלש לאו דוקא. יש לומר משום דאביי מיסבר סבר דאם איתא דנהגא טומאת שרצים בשאר בגדים כנ"ל על כרחין אפילו שלש על שלש מטמא בהן, (ד)מדגלי רחמנא בנגעים בצמר ופשתים דשלש על שלש כבגד גדול, וק"ו הדברים ומה נגעים קלים שאין שאר הבגדים מטמאין בהם, עשה בהם שלש על שלש כשלשה על שלשה, שרצים חמורים ששאר בגדים מטמאין בהם, אינו דין שנעשה בהן שלש על שלש כשלשה על שלשה. ואם תאמר והא אביי הוא דאמר לקמן (שבת כז, א) דלא אמרינן מדגלי רחמנא בנגעים הוא הדין לשרצים. התם הוא למאי דסבירא ליה דאין שאר בגדים מטמאין כלל בשרצים, והלכך כיון דבשרצים לא מטמא אלא צמר ופשתים בלחוד, אי לא דרבי בהו נמי קרא שלש על שלש בצמר ופשתים לא ילפינן להו ממאי דגלי רחמנא בנגעים, דאדרבא השתא איכא למימר דנגעים חמירי שכן שתי וערב טמא בהן. ולרבא אפשר נמי דרבי שמעון בן אלעזר אית ליה כתנא דבי רבי ישמעאל, ונלמוד סתום מן המפורש, ומה כאן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים, ואי לאו דכתב רחמנא (ויקרא יא, לב) גבי שרצים או בגד, לא מטמא בהו שאר בגדים כלל, אלא דרבינהו קרא מאו בגד, וכיון דלא אתי אלא מרבויא לא מרבינן בהו אלא בגד שלם דהיינו שלשה על שלשה הא שלש על שלש לא, ולא אמרינן בהו מדגלי רחמנא בנגעים דשלש על שלש כשלשה על שלשה אף בשרצים נעשה בהן שלש על שלש כשלשה על שלשה, דע"כ לא אמרינן מדגלי רחמנא אלא במה שנתפרש עיקר טומאתו בנגעים כצמר ופשתים, דכיון דטמאן הכתוב בנגעים אף על פי שטיהר בהן שאר בגדים נעשה בהן שלש על שלש כשלשה על שלשה, אלמא גלי לן בהאי רחמנא דבגד שלש על שלש דצמר ופשתים חשיב כבגד שלשה על שלשה, אבל בשאר בגדים דלא הוו מטמאי כלל אי לאו רבויא דאו, כי מרבינן בהו לא מרבינן אלא בגד שלם דהיינו שלשה על שלשה. ואם תאמר ולרבא מנא ליה דרבי שמעון בן אלעזר דאית ליה דאף כל צמר ופשתים כתנא דבי רבי ישמעאל, דילמא לרבי שמעון בן אלעזר לא ילפינן סתום ממפורש, ובנגעים דאית בהו משום שלש על שלש בצמר ופשתים מרבויא דוהבגד (ויקרא יג, מז), ובשרצים מדגלי רחמנא בנגעים, ושאר בגדים בנגעים כלל כלל לא דתרי מיעוטי כתיבי, ושאר בגדים דשרצים מדכתיב או בגד, וכאן גלי לן הכתוב דבגד האמור בנגעים לא בנה אב שהרי בגד האמור בשרצים אפילו שאר בגדים במשמע, וכפשטה דאידך תנא דבי רבי ישמעאל אליבא דאביי דמשמע דבכל בגדים האמורים בתורה סתם סבירא ליה דכל בגדים במשמע מדגלי רחמנא בבגד שבשרצים דכל בגדים מטמאין בהן מדכתיב בהו או בגד, והיינו דאיצטריך רבא לרבות שאר בגדים בשרצים מאו בגד ולא קאמר מדכתיב בגד סתם, דהכי קאמר, בגד אילו לא נאמר אלא בגד הייתי אומר דאין לי אלא בגד צמר ופשתים, מדפרט לך הכתוב באחד מהם בגד צמר ופשתים דההוא בנה אב, מנין לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים, כלומר: מנין דבגד סתם לאו היינו צמר ופשתים דוקא אלא כל בגדים במשמע, תלמוד לומר או בגד, כלומר: כתב רחמנא או לגלויי דלא אמרינן דבגד סתם היינו צמר ופשתים, וצמר ופשתים דפרט הכתוב בנגעים לחדושו בא ולומר דאין שאר בגדים מטמאין בנגעים כלל, ומיהו שלש על שלש בשאר בגדים לא, משום דבגד סתם לא משמע פחות משלשה על שלשה. ויש לומר מדאמר אביי ר' שמעון ותנא דבי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד, ואמר רבא שלשה על שלשה איכא בינייהו, משמע דרבא נמי מודה דאמרו דבר אחד דבגד סתם אינו בכל מקום אלא צמר ופשתים, אלא בשרצים דרבינהו רחמנא מאו בגד, הא בשאר מקומות דלא רבי בהו קרא כטומאת שכבת זרע ואי נמי בציצית אינו אלא צמר ופשתים. והצריכו לרבא לומר כן ואף על גב דאיהו לא סבירא ליה הכין אלא כרבנן דפליגי עליה דתנא דבי ר' ישמעאל וכדמחייב איהו שאר בגדים בציצית כדאיתא בסמוך ובריש פרק קמא דיבמות (ד, ב) ובמנחות פרק התכלת (מנחות לט, ב), משום דקשיתיה ההוא טעמא דאמרן דכל מאן דאית ליה דבגד סתם היינו אפילו שאר בגדים על כרחין אפילו שלש על שלש מטמא בהו כדגלי רחמנא בנגעים שעשה בבגדים המטמאין בהן שלש על שלש כשלשה על שלשה וקל וחומר הדברים כמו שכתבנו.

שלשה על שלשה דחזי בין לעניים בין לעשירים אתי בקל וחומר פירוש: לאו קל וחומר ממש קאמר, אלא לרווחא דמלתא נקט, דשלשה בטעמא מיתרבו דבגד שלם נינהו דכיון דחזו בין לעניים בין לעשירים מאי שנא מבגד גדול, שאם אי אתה אומר כן אף אני אומר אמה ואמתיים. ותדע לך מדאמרינן בסמוך תרי מיעוטי כתיבי חד למעוטי שלש על שלש וחד למעוטי שלשה על שלשה, ואם איתא אכתי איצטריך קרא אחרינא למעוטי בגד שלם. ועוד מדאמר רבא בגד אין לי אלא בגד שלשה על שלשה בשאר בגדים מנין ת"ל או בגד, ואם איתא נוקמיה לבגד גדול אבל שלשה שלשה לא. ועוד לאביי דאמר האי או בגד מיבעי ליה לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים דמטמא בשרצים, הוה ליה למימר לרבות שלשה על שלשה בצמר ופשתים, דהא בשרצים לא כתיב שתי וערב, ואכתי שלשה על שלשה בצמר ופשתים דמטמא בשרצים מנא ליה. אלא דטעמא כדאמרן דשלשה על שלשה בטעמא אתו, דהיינו שלשה על שלשה היינו בגד שלם כיון דחזי בין לעניים בין לעשירים. ומיהו קשיא לי הא, מדאמרינן ואימא לרבות שלשה על שלשה, ואהדר ליה ולאו ק"ו הוא, ואי איתא מאי קאמר ואימא לרבות שלשה על שלשה, דהא אינהו לא צריכי קרא דהיינו בגד. ויש לומר דמעיקרא לא איתברר להו דלהוי שלשה על שלשה כבגד אלא מקל וחומר דשתי וערב, אבל השתא דכתיב שתי וערב ומייתי להו לשלשה על שלשה מינייהו בק"ו, ממילא שמעינן דבכל דוכתא שלשה על שלשה כבגד שלם כיון דחזו בין לעניים בין לעשירים כשתי וערב, אבל שלש על שלש אף על גב דרבייה רחמנא בנגעים מוהבגד, לאו גלויי מילתא בעלמא הוא שיהא כבגד שלם, כיון דלא חזי לעניים ולעשירים כבגד גדול, אלא היכא דרבייה רבייה, הא בעלמא לא. כך נראה לי.

טעמא דכתב קרא הא לא כתב קרא לא אמרינן ודוקא שלש על שלש הא פחות מכן לא מטמא. ואיכא למידק דהא אמרינן לקמן (שבת סג, ב) דאריג כל שהוא טמא. תירצו בתוס' (ע"א ד"ה אין) דהתם בשאין דעתו לארוג בו יותר. והא דאמרינן נמי לעיל דשלש על שלש אין מסככין בו דמשמע הא פחות מכן מסככין, איכא למידק דהא אמרינן בפ"ק דסוכה (טז, א) דמטלניות שאין בהן שלש על שלש אין מסככין. י"ל דההיא בבא מבגד גדול, והכא בשלא ארג בו יותר עדיין.

ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים ואיכא למידק והיאך אפשר לומר כן, והלא כבר אמרו דשלש על שלש בצמר ופשתים לא מיטמו אלא מרבויא דוהבגד דמקל וחומר לא אתי, וכשאתה מרבה ממנו שלשה על שלשה בשאר בגדים, אם כן שלש על שלש אפילו בצמר ופשתים לא מיטמו דמנא תיתי, והלכך צמר ופשתים ושאר בגדים שוין הן לגמרי, ואם כן צמר ופשתים למאי אתא. ואם תאמר דהיינו מאי דקא מתרץ ואזיל אמר קרא (ויקרא יג, מז) צמר ופשתים צמר ופשתים אין מידי אחרינא לא, הא לא אפשר, דאם כן מאי קא פריך תו ואימא כי מיעט שאר בגדים משלש על שלש אבל שלשה על שלשה מיטמו, ומנא לן דמיטמו כיון דאיצטריך והבגד לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים. ורש"י ז"ל פירש: דקסבר דשלש על שלש בצמר ופשתים אתי בקל וחומר. ואינו מחוור, דהא אמרינן דשלש על שלש בצמר ופשתים לא אתי בקל וחומר ומינה קא סליק. ואפילו אתה אומר דהשתא קא הדר ביה, הוה ליה לפרושי הכין בהדיא, ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים, דאילו שלש על שלש בצמר ופשתים מקל וחומר קא אתי. ופירשו בתוס' דהשתא משמע ליה לתלמודא דוהבגד דאתא לרבות כל שהוא אפילו של שלש על שלש דחזי מיהא לעניים והוא הדין לשלשה על שלשה דשאר בגדים, ומיהו שלש על שלש דשאר בגדים אי אפשר לרבות דאם כן צמר ופשתים למאי אתא, ומאן דמתרץ לה אמר קרא בגד צמר ובגד פשתים הוה טעי וסבר דמקשה לא הוה ידע דצמר ופשתים כתיב, והיינו דמהדר ליה אמר קרא בגד צמר בגד פשתים, והיינו דהדר פריך ואימא כי מיעט קרא, כלומר: הכי קאמינא אימא כי אמעיט משלש על שלש, וביאר לו עכשיו מה שהקשה לו מעיקרא. ואינו מחוור כלל. ועוד קשה למה שפירש רש"י ז"ל אמר קרא בגד צמר ופשתים לאחר שכלל פרט לומר דאפילו בגד גדול דוקא צמר ופשתים, ואם כדבריו מאי קא מקשה תו ואימא כי מיעט שאר בגדים משלש על שלש, דהא אחר שכלל בגד שהוא גדול פרט. ויש לפרש ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים הא שלש על שלש לא מיטמו כלל ואפילו בצמר ופשתים, דהא אמאי דקאמרינן דכולי עלמא מיהא שלש על שלש בצמר ופשתים מטמא מנא לן אתינן. ומשום הכי קא דייק ואזיל אכתי מנא לן, דאימא דוהבגד לא לרבות שלש על שלש קא אתי דאיהו לא חזי אלא לעניים דטפי משמע דנרבה מיניה בגד שלם בשאר בגדים דחזי בין לעניים בין לעשירים דהאי והבגד מרבה בגד שלם, ואהדר ליה אמר קרא בגד צמר בגד פשתים, ואם כן למה פרט בהן הכתוב כיון דליכא חילוק בין צמר ופשתים לשאר בגדים ואיצטריך למיכתב והבגד לרבות שאר בגדים, לא ליכתוב רחמנא צמר ופשתים ולא ליכתוב והבגד, הדר אקשי, אין ודאי מדכתיב צמר ופשתים למעט בא והבגד לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים, אלא דאכתי אימא דכי מיעט רחמנא שאר בגדים משלש על שלש דרבינהו רחמנא בצמר ופשתים, ומאי דרבי בצמר מיעט בשאר בגדים, ואהדר ליה תרי מיעוטי כתיבי, חד למעוטי שלש על שלש וחד למעוטי שלשה על שלשה דהיינו בגד שלם.

בפירש"י בד"ה רשב"א כו' ואיידי דנקט יוצא מן העץ לענין סוכה נקט כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה השתא שתי כו' וא"כ היכי אתי שלשה על שלשה בק"ו כו' דאריג שלשה על שלשה עדיף כו' עכ"ל כצ"ל ועיקר קושייתם אשלשה על שלשה דקאי גם לפי המסקנא דאתי בק"ו דשתי וערב וכיון דשתי וערב לא קים לן בשלש על שלש אלא בתר דקים לן באריג שלשה על שלשה ושלש על שלש א"כ ליכא ק"ו ואהא תירץ גם הרב פורת דהאי ק"ו לא נקט אלא להרווחא כו' ר"ל דבתר דקים לן בשלש על שלש ומינה נמי בשתי וערב איכא ק"ו משתי וערב לשלשה על שלשה ואף שאין צריך ק"ו דבכלל בגד הוא נקטיה לרווחא דמלתא ומהרש"ל הגיה בתוס' דאריג שלש על שלש עדיף משתי כו' ולפי הבנתו דעיקר קושייתם אשלש על שלש הגיה דיבור חדש גבי ומפרש הרב פורת כו' ואין צורך להגהתו בכל ספרי התוס' שלפנינו אלא דעיקר קושייתם אק"ו דשלשה על שלשה דהאי ק"ו קאי למסקנא אבל אשלש על שלש לא קשיא להו כיון דלא קאי האי ק"ו גם דאין כאן מקום הקושיא לשלש על שלש ודו"ק:

בד"ה אתי בק"ו כו' מוכח מדברי רבא דאמר שלשה כו' דילמא איצטריך קרא לבגד שלם כו' עכ"ל יש לדקדק ומאי קושיא דאימא דהא לא אימעיט שאר בגדים בנגעים מתרי קראי אלא חד למעוטי שלש על שלש וחד למעוטי שלשה על שלשה אבל בגד שלם לא אימעיט כלל ולא אצטריך לרבות בשרצים אלא ג' על ג' דלא הוי בכלל בגד ואתי או בגד בשרצים לרבות ג' על ג' ואם נאמר דמשמע להו לעיל מתנא דבי ר"י דאף כל צמר ופשתים למעט שאר בגדים אפילו בגד שלם קאמר א"כ אמאי לא מוכיח הרב פורת בפשיטות דאי לא הוה ג' על ג' בכלל בגד שלם למאי דמיעט נמי שאר בגדים בנגעים מתרי קראי חד לשלש על שלש וחד לשלשה על שלשה אכתי בגד שלם לא אימעיט בנגעים וי"ל למאי דמיעט לעיל מתרי קראי מיעט נמי בגד שלם כמו שפירש ר"י מעיקרא דהוי קרא בבגד צמר פרט אחר כלל למימר דאפילו גדול דשאר מינין לא מיטמו בנגעים כו' אבל הכא בשרצים או בגד ודאי ריבויא בעלמא הוא ואימא דלא אתא לרבות אלא בגד שלם להוציאו מכלל ופרט דגבי נגעים אבל לא שלשה על שלשה אי לאו דשלשה על שלשה בכלל בגד הוא אך קשה לפירש"י דאם נדרוש קרא דבבגד צמר במדת כלל ופרט לפי האמת למה [לי] תרי קראי למעוטי דמחד קרא נמי אימעיט אף בגד שלם במדת כלל ופרט ויש ליישב ודו"ק:

בד"ה ואימא לרבות כו' שנרבה שלשה על שלשה בשאר בגדים כו' עכ"ל פירוש לפירושם דודאי שלש על שלש בצמר ופשתים אתי מריבויא דוהבגד אלא אימא דמרבינן נמי מוהבגד שלשה על שלשה בשאר בגדים דכל מה דאיכא לרבות מוהבגד מרבינן ואי לאו מיעוטא דצמר ופשתים הוה מרבינן נמי שלש על שלש בשאר בגדים ומהרש"ל כתב פירוש לדבריהם ומזה לא יכול לסייע להרב פורת דשמא ה"ק מדממעט ג' על ג' ממילא שלשה על שלשה איתרבי עכ"ל ואין להאריך בדחוקיו ועל פי דרכו זה גם לקמן בתוס' בד"ה ואימא כי אימעיט כו' איצטריך ריבוי מוהבגד לג' על ג' כו' כתב מהרש"ל פירוש לגופיה גבי צמר ופשתים ומנלן שאר בגדים עכ"ל ואין לדברים אלו הבנה בדברי התוס' ולפי דרכינו יתפרש בפשיטות דר"ל לקמן כיון דבשאר בגדים ג' על ג' לא אתי בק"ו משתי וערב דבהדיא צמר ופשתים כתיב בשתי וערב ע"כ איצטריך ריבוי מוהבגד לג' על ג' כו' כצ"ל לקמן והיינו בשאר בגדים ואע"ג דג' על ג' בצמר ופשתים נמי אתי מהאי ריבויא כל מה דאיכא לרבות מרבינן מיניה ומרבינן מיניה נמי ג' על ג' בשאר בגדים כמ"ש התוס' הכא וכן מוכיחין דברי התוס' לקמן בד"ה תרי מיעוטי כו' ע"ש ודו"ק כי הדברים ברורים למבין:

בד"ה תרי מיעוטי כו' הוה מוקמינן תרי מיעוטי לרבות שלשה על שלשה כו' וג' על ג' בצמר כו' עכ"ל לשיטת התוס' ניחא אבל לשיטת הרב פורת לא יתיישב בזה דא"כ לא לכתוב שום מיעוטא ואנן ידעינן לרבות ג' על ג' בשאר בגדים דהוי בכלל בגד דכתיב בקרא גם מה שכתבו באידך קושיא לשתוק מריבויא דוהבגד כו' הוה ידעי' דשלשה על שלשה בשאר כו' שמעינן מק"ו דשתי וערב אלא כו' כל זה לשיטתם אבל להרב פורת לא ידעינן שלשה על שלשה מק"ו כלל אלא שהוא בכלל בגד ודו"ק:

בתוס' ד"ה השתא שתי וערב מטמא תימה לר"י דלמא הא דתנן וכו' גם שתי וערב לא יטמא אלא כשיהיה כדי לארוג בו הרבה וא"כ היכי אתא שלשה על שלשה וכו' כצ"ל ור"ל אע"ג דתנן דשתי וערב מטמא בפקיעה שיהא בו בכדי לארוג שלש על שלש היינו לפי האמת בתר דילפינן מקרא וקי"ל בארוג דמטמא בשלש על שלש אבל כל כמה דלא ידעינן וכו' גם שתי וערב דכתיב בקרא בצמר ופשתים ה"א דלא יטמא אלא כשיהיה כדי לארוג בו בגד שלם וא"כ היכי מצי למילף מיניה בק"ו אפי' שלשה על שלשה וכ"ש דלא מצי למילף מיניה שלש על שלש:

בא"ד ותירץ ר"י וכו' דאריג ג' על ג' עדיף וכו' ויש גורסין דאריג שלש על שלש וטעמם כדי לתרץ ג"כ הא דפריך אי הכי ג' על ג' נמי ליתי בק"ו וק"ל:

בא"ד ולרשב"א נראה וכו' אבל שתי וערב השיעור תלוי בסברא דהיינו ג' על ג' וטפי כדי לארוג ג' על ג' כדתנן במתני' דנגעים כדלעיל משום דשתי וערב אפי' אין בו אלא כדי לארוג ג' על ג' נמי חזי בין לעניים בין לעשירים דחזי האי שתי לאצטרופי לשתי אחר לעשות ממנו בגד גדול הלכך אפי' קודם דקי"ל דבארוג מטמא בג' על ג' הוה ידעינן שפיר מסברא דשתי וערב מטמא בפקיעה כדי לארוג בו ג' על ג':

בא"ד ובלאו ק"ו וא"צ רבוי לג' על ג' וכו' כצ"ל:

ד"ה ואימא לרבות שלש על שלש וכו' פי' שנרבה שלש על שלש בשאר בגדים דהא ליכא מיעוט ר"ל הא דקאמר גמרא ואימא לרבות שלש על שלש אינו ר"ל ריבוי ממש מקרא דוהבגד דהא צריך והבגד לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים דאי לא אתי רבוי דוהבגד לג' על ג' אם כן השתא דבעי לומר דשלשה איתא בשאר בגדים מיעוטא דצמר ופשתים למאי אתא אלא על כרחך ר"ל דרבוי דוהבגד אתי לג' על ג' בצמר ופשתים ומיעוטא דצמר ופשתים אתי למעוטי ג' על ג' בשאר בגדים וממילא בלא שום רבוי אתרבאי ג' על ג' בשאר בגדים דהא ליכא מיעוטא למעטינהו:

ד"ה ואימא כי אימעוט מג' על ג' וכו' אבל בשאר בגדים דלא אתי בק"ו וכו' איצטריך והבגד לשלשה על שלשה כצ"ל ור"ל אפי' נימא דריבוי דוהבגר אתי גם לשאר בגדים א"א לומר דלסליק אדעתיה דלרבויי מיניה שאר בגדים לג' על ג' דבשלמא צמר ופשתים דכתיב גבי שתי וערב ע"כ אתי ריבוי דוהבגד לרבות אפי' ג' על ג' דשלשה על שלשה לא איצטריך שום ריבוי דהא אתי מק"ו דשתי וערב הלכך על כרחך לג' על ג' אתי אבל בשאר בגדים דלא מטמא גבייהו שתי וערב ליכא למימר דג' על ג' אתי בק"ו משתי וערב אפי' את"ל דריבוי דוהבגד אתי נמי לשאר בגדים לשלשה על שלשה אתו ולא לג' על ג' וא"כ למה לי מיעוטא דצמר ופשתים למעט שאר בגדים מג' על ג' בלא שום מיעוט מהיכא תיתי לרבינהו אלא ודאי לשלשה על שלשה א"צ שום ק"ו והשתא פריך שפיר ואימא כי אימעט מג' על ג' דאי לאו מיעוטא ה"א דריבוי דוהבגד דמרבה שלש על שלש אתי נמי לשאר מינים:

בד"ה רשב"א ותדבר"י כו' דמה"ת לר"ש למעוטי שאר בגדים מטומאה אי לאו כו' עכ"ל. נראה בכוונתו דאף על גב דלאביי דאיהו מרא דשמעתא הכא שמעינן ליה לקמן דאמר דרשב"א וסומכוס אמרו דבר אחד והיינו משום דחוץ מפשתן משמע אפילו בטווי גרידא שאינו בגד משום דבטומאת נגעים תליא מילתא אפ"ה משמע דרישא דרשב"א דקאמר דכל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש לאו בטומאת נגעים לחוד איירי משום דכתיב ביה בהדיא צמר ופשתן אלא אפילו בשאר טומאות נמי טהורין דאוא"כ אמאי מסככין בו הא לאו דומיא דגורן ויקב הוא אלא דקשיא לי על פירש"י ז"ל דאכתי מנ"ל לאביי דרשב"א כתנא דבר"י ס"ל דבגדים דשאר טומאות היינו נמי דצמר ופשתן דוקא הא מצינו למימר נמי איפכא דרשב"א כאידך תנא דבר"י דלקמן ס"ל דמרבה שאר בגדים בשאר טומאות מדכתיב או בגד והיינו שלשה על שלשה דמוקמינן לרבוי דקרא בדדמי כדאמרינן נמי בסמוך אליבא דרבא דמוקי לקרא דאו בגד בהכי ומכ"ש לשיטת התוספות שם דגרסינן דתניא והיינו ברייתא דאידך תנא דבי ר"י גופא ונהי דלענין נגעים מוקמינן לרבוי דוהבגד לשלש על שלש היינו משום דשלשה על שלשה לא צריך קרא דאתיא בק"ו משתי וערב כדאמרינן בסמוך משא"כ בשאר טומאות לא שייך האי ק"ו שפיר מוקמינן קרא לשלש' על שלש' דוקא אבל שלש על שלש טהור אפילו בצמר ופשתן דהא אביי גופא אמר לקמן דשרצים מנגעים לא אתיא וא"כ לפ"ו שפיר מצינו לאוקמי הא דרשב"א כאידך תנא דבר"י וא"כ הא דקאמר רשב"א כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש חוץ מפשתן היינו לענין טומאת נגעים דוקא ואם כן מנ"ל לאביי דרשב"א והאי תנא דבי ר"י אמרו דבר אחד ולדעתי צ"ע ליישב שיטת רש"י ז"ל בזה. ואף אם נאמר דרש"י סובר כשיטת הר' פורת שכתבו התוספות בסמוך דאפילו אי לאו ק"ו נמי א"צ ריבוי לשלשה על שלשה דבכלל בגד שלם היא אפ"ה הקושיא במ"ע דאכתי מצינו למימר דרשב"א כאידך תנא דבר"י סבירא ליה ואפילו בגד שלם בשאר בגדים איצטריך ליה לרבויי מאו בגד כדמשמע להדיא מלשון הברייתא דאידך תנא דבר"י דקאמר בגד אין לי אלא בגד צמר ופשתן משמע דאפילו בגד ממש צריך ריבוי בשאר בגדים וכמו שאבאר. ולולי פירש"י ז"ל היה נ"ל לפרש דהא דאמר אביי רשב"א ותנא דבר"י אמרו דבר אחד לאו משום דמוכח לה מדרשב"א אמר הכי אלא דעיקר מימרא דאביי היינו כי היכי דלא נימא דאדרבה רשב"א כאידך תנא דבר"י ס"ל מדנקט דוקא ג' על ג' כמ"ש התוספות. וא"כ לפ"ז ממילא הוי הלכה כאידך תנא דבר"י דהו"ל תרי לגבי חד ומער"ה קאמר אביי דשפיר מצינן למימר דרבי שב"א כהאי תנא דבר"י ס"ל וג' על ג' דנקיט לאו דוקא ולאוקמי רשב"א אליבא דהלכתא קאמר הכי והיינו כדאמר ר"נ במנחות דף ל"ט דשאר בגדים אינן חייבין בציצית אלא מדרבנן ועלה קאמר אביי התם נמי והאי תנא דבר"י מפיק מאידן תנא אלמא דהכי ס"ל וכמו שאבאר עוד לקמן דפלוגתא דאביי ורבא היינו דאזדו לטעמייהו לענין ציצית. ומכ"ש דא"ש טפי לפי סברת התוס' דשמעתין בפרק במה אשה דאריג כ"ש וג' על ג' שקולים הם ואמרינן התם דרבי יוחנן יליף אריג כ"ש מאו בגד וא"כ ממילא דג' על ג' מיהו טמא בצמר ופשתן בכל הטומאות וכמ"ש ג"כ הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהלכות כלים וכמו שאבאר עוד לקמן א"כ מה"ט גופא משמע ליה לאביי דרשב"א ע"כ כהאי תנא דבי ר"י ס"ל כיון דהכי הלכתא. ע"פ דרך זה יש ליישב ג"כ פירש"י ז"ל ממה שהקשיתי לפירושו כנ"ל ודוק היטב ועיין עוד בסמוך:

בתוס' בד"ה רשב"א ותנא דבי ר"י אמרו דבר אחד וא"ת כו' אפי שלשה על שלשה טהור כו' עכ"ל. ולכאורה טפי הו"ל להקשות דאפילו בגד שלם לרשב"א בשאר בגדים טהור אלא דהתוספות סמכו בזה אמ"ש לקמן דלפי האמת שלשה על שלשה ובגד שלם חדא מילתא היא. ואף דלפמ"ש התוס' לעיל בשם הרשב"א ודאי משמע דבגד שלם אפילו בשאר בגדים לכ"ע טמא דלא גרע מאריג כ"ש שהרי כתבו דהא דבעינן שיעורא דגע"ג או שלשה על שלשה היינו דוקא כשיש בדעתו לארוג בו יותר וא"כ ממילא משמע דבגד שלם ודאי טמא אפילו בשאר טומאות כמו אריג כ"ש לפי גרסתינו בפרק במה אשה דילפינן אריג כ"ש מאו בגד דכתיב בשרצים ומכ"ש לפמ"ש לעיל בשם כל מפרשי משניות דאריג כ"ש היינו כגון אבנט וחגור שאין בהן ג' על ג' מרובעות אפ"ה טמאין דנהי דלא מיקרי בגד אפ"ה מיטמאין מתורת כלי וכמו כן לפמ"ש בשיטת התוס' דפרק במה אשה דאריג כ"ש טמא משום בית קיבול דטמא אפילו בכל היוצא מן העץ ממש א"כ כ"ש בגד שלם דאין לך בית קיבול גדול מזה. וא"כ לפ"ז היה באפשר לומר דמ"ש התוס' כאן דלרשב"א אפי שלשה על שלשה טהור דוקא נקיט אלא כיון דהתוספות כאן איירי בשם הר' פורת ולשיטתו בסמוך ש"כ דלא נחית להכי וכמו שאבאר וא"כ צריך לפרש כדפרישית דהתוספות דהכא נמי שלשה על שלשה לאו דוקא נקטו כנ"ל ודו"ק:

בגמ' דכ"ע מיהת בג' על ג' בצמר ופשתים מיטמא בנגעים מנ"ל ולכאורה בפשיטות טפי הוי מצי לאקשויי אברייתא דרשב"א גופא דקתני בהדיא דבפשתן אפילו בג' על ג' טמא ומנ"ל וממילא דמהיכא דיליף לה רשב"א ה"נ היינו טעמייהו דכ"ע אלא משום דהוי מצינן למימד דהא דמטמא רשב"א בג' על ג' בצמר ופשתן היינו דלא שני ליה בין גע"ג לשלשה על שלשה דאי משום דלא חזי לעשירים הא אשכחן לקמן בפרק במה אשה גבי שק דאש"פ שאינו אריג טמא שכן עני קולע ג' נימין ותולה בצואר בתו אלמא דאפילו במאי דחזי לעניים ולא לעשירים טמא ואם כן משמע דן"ה ג' על ג' בצמר ופשתן דחשיבא כמו שיבואר. ועוד הוי מצינו למימר בפשיטות דהא דקאמר רשב"א דבפשתן טמא ג' על ג' היינו דווקא בנגעים משום דאתיא בק"ו משתי וערב כדמקשה הש"ס בסמוך אי הכי ג' על ג' נמי ליתי בק"ו. וא"כ לפ"ז מה"ט גופא קאמר רשב"א דבשאר בגדים אין בהן ג' על ג' לא בנגעים ולא בשאר טומאות בנגעים לא משום דכתיב בהדיא צמר ופשתן ובשאר טומאות נמי לא כיון דלא שייך בהו ק"ו דשתי וערב מה"ת לרבינהו מה שא"כ השתא במילתא דאביי ורבא משמע דלאו מתורת ק"ו אתינן עלה דהא לתנא דבי ר"י משמע להדיא דאי לאו דמיעט רחמנא שאר בגדים הר"א דבכולהו ג' על ג' טמא וע"כ היינו משום דהוי בכלל בגד א"כ מקשה הש"ס שפיר מנ"ל ומשני דילפינן לה מוהבגד דמה"ט גופא הוי מרבינן לה נמי מוהבגד אפילו בשאר בגדים נמי אי לאו דמיעט רחמנא מדתנא דבי ר"י לג' על ג' בשאר בגדים לשאר טומאות כנ"ל ועיין עוד בסמוך ודו"ק :

שם ג' על ג' בצמר ופשתן מיטמא בנגעים מנ"ל נראה לי דאע"ג דלכאורה כל הנך שיעורין דשלשה על שלשה בבגד למדרס ושק ד' על ד' ועור ה' על ה' ומפץ ו' על ו' כולהו הנך שיעורין הל"מ מסיני הם לפי מה שלא מצאתי בשום ספר טעם אתר לכל הנך שיעורין ער"מ היינו דוקא בהנך שלא נתנה תורה שיעור כלל בדבר לענין טומאת מדרס וכה"ג בשק ובעור ומפץ בין למדרס ובין לטומאה א"כ ע"כ דשיעורין דידהו הל"מ מסיני הם משא"כ הכא לענין בגד דנגעים ושרצים פשיטא ליה להגמרא דהנך שיעורין לאו הל"מ מסיני הם כיון דיש טעם לשיעורין הללו באיזה מהם איקרי בגד אי בג' על ג' דחזיא לעניים או בשלשה על שלשה דחזיא אף לעשירים ומש"ה מהדר תלמודא לפרש מנ"ל ומייתי להו שפיר מריבויא דקראי או מק"ו והיינו דוקא במידי דשייך ביה מיהו שם בגד לשום אדם וכה"ג באריג כ"ש לדברי המפרשים דהיינו כגון אבנט וחגור כן נ"ל ודו"ק :

שם ואימא לרבות שלש' על שלש' נראה דלאו אפשטא דגופא דברייתא פריך דהא בפשיטות מצינן למימר דלא משמע להברייתא לחלק כלל בין גע"ג לשלש' על שלשה דלעולם לא איצטריך ריבויא אלא לאפוקי דלא נימא דלשון בגד היינו דוקא בגד שלם אבל לבתר דגלי קרא לרבויי מידי דחזי לבגד אע"ג דלאו בגד הוא שוב אין לחלק כיון דחזי לעניים וכדפרישית בסמוך:

ועוד אפילו את"ל דיש לחלק מ"מ כיון דאשכחן תרי ריבויי חד בנגעים דכתיב והבגד וחד מאו בגד דכתיב בשרצים בא זה ולימד ע"ז דמחדא הוי מרבינן שלשה על שלשה ואידן לרבות אפילו ג' על ג' משום דבכה"ג הוי גילוי מילתא בעלמא למילף שרצים מנגעים או איפכא כדמסקינן לקמן אליבא דרבא וכמ"ש התוס' בד"ה שכן מטמא בכעדשה משא"כ השתא אמילתא דאביי ורבא דלאביי בין לרשב"א ובין לתנא דבי ר"י שני ליה בין שרצים לנגעים וכדמסקינן לקמן בגמרא וה"ה לרבא אליבא דתנא דבי ר"י וכמו שאבאר א"כ מקשה הש"ס שפיר דאימא דוהבגד היינו לרבות שלש' על שלש' דוקא בנגעים כיון דמשרצים לא אתיא כנ"ל. ובזה נתיישב' ג"כ קושיית הש"ס דלעיל דקאמר דכ"ע ג' על ג' ולא מקשה בפשיטות אדרשב"א גופא כמו שדקדקתי בסמוך ודו"ק:

בתוס' בד"ה השתא שתי וערב מטמא תימא לר"י כו' ותירץ ר"י כו' ולרשב"א נראה כו' עס"ה. ולשני הפירושים לא מתיישב שפיר לשון אי הכי ג' על ג' נמי וכבר האריך בזה בספר קרבן אהרן ע"ש שנדחק מאוד ליישב:

אמנם לולי דברי התוספות היה נ"ל ליישב בפשיטות דודאי הא דתנן דשיעור שתי וערב היינו כדי לארוג בו ג' על ג' היינו לפי האמת דשלש על שלש מיקרי נמי בגד וכיון דקרא שתי וערב סתמא כתב ולא נתנה התורה שיעור לדבר ע"כ היינו באחד משני פנים או שנאמר דמסתמא השיעור הוא כדי לארוג בו בגד שלם ממש או שנאמר דהשיעור הוא כדי לארוג בו מידי דהוי בכלל בגד וא"כ למאי דמקשה הש"ס דאימא דריבוי דוהבגד לרבויי שלש' על שלשה אהא משני הש"ס שפיר השתא שתי וערב מטמא שאפילו אם נאמר דהשיעור שתי וערב היינו כדי לארוג בו בגד שלם מ"מ מחוסר מיהו כמה מלאכות עד שיעשה ממנה בגד שלם אפ"ה מטמא כיון דראוי לעשות ממנה בגד שלם א"כ כ"ש בשלש' על שלש' שאינו מחוסר אלא תפירה לחוד לעשות ממנו בגד שלם א"כ כ"ש דמטמא והוי שפיר ק"ו גמור וע"ז מקשה הש"ס שפיר אי הכי ג' על ג' נמי תיתי בק"ו והיינו למאי דפרישית בסמוך דמסברא פשוטה אית לן למימר דכל מידי דחזיא לבגד אפילו לעניים לחוד הוי שפיר בכלל בגד כדאמרינן לקמן בפרק במה אשה גבי שק שכן עני קולע שלש נימין כו'. וא"כ לפ"ז הוי נמי ק"ו גמור משתי וערב דטמא אע"פ שמחוסר כמה מלאכות משום דסוף סוף ראוי לעשות ממנו בגד א"כ כ"ש בג' על ג' הרי ראוי לעשות ממנו בגד לעניים וע"ז משני הש"ס דאי לאו דרבייה קרא הו"א דלעולם בעינן מידי דחזי לעניים ולעשירים מער"ה איצטריך קרא לרבות מידי דחזי לעניים לחוד ולפ"ז הא דאמרינן לקמן בפרק במה אשה גבי שק אף ע"פ שאינו אריג טמא היינו משום שהעני קולע כו' היינו לבתר דגלי קרא דבמידי דחזי לעננים לחוד סגי דמיקרי בגד וכמו שיבואר כנ"ל נכון ועיין עוד בסמוך: