מסכת פסחים דף צ״ט עמוד ב׳

מתני' ערב פסחים סמוך למנחה קודם למנחה מעט:

לא יאכל כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה:

ואפילו עני שבישראל לא יאכל בלילי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין זכר לחירות במטה ועל השלחן:

ארבע כוסות כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם בפרשת וארא:

ואפי' מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה (פ"ח מ"ז) מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי:

גמ' כשהוא תאוה ולא תבא סעודת שבת על השובע:

לא צריכא דקתני ערב פסחים לא יאכל עד שתחשך אלא לרבי יוסי דאמר הולך ואוכל עד שתחשך:

אפילו תימא מתני' נמי רבי יהודה היא ובדין הוא דליתני ערבי פסחים לרבויי סמוך למנחה:

מתני' ערב פסחים - אי גרסינן ערבי ניחא ואי גרסינן ערב ה"ק ערב ששוחטין בו פסחים א"נ ערב פסח ראשון ושני:

לא יאכל אדם פירוש אפילו התפלל ומשום מצה כדאמרינן בגמ' דבלא התפלל תפלת מנחה אפילו בשאר ימות השנה אסור כדתנן בפ"ק דשבת (ד' ט:) וא"ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמר בגמרא (ד' קז:) אבל מטבל הוא במיני תרגימא וי"ל דאיירי במצה עשירה דלא אסר בירושלמי אלא במצה הראויה לצאת בה חובתו ואוכלה קודם זמנה אבל מצה עשירה שריא וכן היה נוהג ר"ת:

סמוך למנחה לא יאכל ואם תאמר והא אמר בכל שעה (לעיל פסחים ד' מ.) בציקות של נכרים ממלא אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והכא אסר לאכול אפי' מבעוד יום וי"ל דבאותה הסעודה אדם נזהר ואינו אוכל כל שובעו כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל מבעוד יום אין אדם נזהר ואוכל כל שובעו וסבר שעד הלילה יתאוה ואדרבה יהיה שבע יותר כי יתברך המאכל במעיו והא דדייק רבא לקמן (פסחים ד' קז:) דחמרא גריר דאי אמרת מיסעד סעיד בין הכוסות הללו אמאי ישתה אף על גב דבאותה סעודה נזהר מלאכול שובעו אבל בשתיה אי אפשר להזהר א"נ מבין ראשון לשני דאיכא אגדתא והלל דייק דדמי לסעודה אחרת:

עד שתחשך מקשי' אמאי איצטריך עד שתחשך פשיטא ועוד דבגמרא גבי שבתות וימים טובים לא קתני ליה ואומר הר"י מקורבי"ל דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך כדתניא בתוספתא הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך וטעמא משום דכתיב (שמות י״ב:ח׳) ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה ומרור איתקשו לפסח אבל סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום ואומר מהר' יחיאל דכי פריך בגמרא מאי איריא ערבי פסחים כו' לא מצי לשנויי דנקט ערבי פסחים משום דבעי למיתני עד שתחשך דכבר אשמעינן באיזהו מקומן (זבחים ד' נו:) דקתני הפסח אינו נאכל אלא בלילה והכא אגב אורחיה תנייה בקוצר ורבינו יהודה תירץ אפילו אי בעינן גבי שבתות וימים טובים עד שתחשך הכא איצטריך למיתני דאתא לאשמועינן דאע"ג דשחיטת פסחים מבעוד יום אינו נאכל מבעוד יום כשאר קדשים וכן יש בירושלמי בריש פירקין תני ערב שבת מן המנחה ולמעלה לא יטעום כלום עד שתחשך:

ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב דסלקא דעתך דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות ויש מפרשים דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני שבישראל פירוש אפי' עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך:

לא יפחתו לו פי' רשב"ם גבאי צדקה וגרס לא יפחתו וכן נראה מדלא קתני לא יפחות ל' יחיד וליכא למימר דיפחתו אד' כוסות קאי דאם כן הוה ליה למיתני ארבע כוסות בלא מ"ם והא דקאמר מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי לקיים ארבע כוסות וארבע כוסות פירש רשב"ם כנגד ארבעה לשוני גאולה וכן יש בירושלמי:

לא יפחתו לו מארבע כוסות מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם ומיהו גם בקידוש שמא היה לכל אחד כוס כדמשמע לקמן (פסחים דף קו.) גבי חזיה לההוא סבא דגחין ושתי אבל בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) גבי זמן משמע קצת שלא היה לכל אחד כוסו ועוד דאמר בגמרא (לקמן פסחים דף קח:) השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא משמע דהם יצאו בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא ועוד דמשמע דלכתחלה אין רגילות להשקותם מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם אי נמי בבניו ובני ביתו קטנים מיירי שלא הגיעו לחינוך ואין אשתו בכלל ומיהו בגמרא משמע שצריך כל אחד ארבע כוסות דקתני (שם) הכל חייבין בארבע כוסות אחד נשים ואחד תינוקות אמר רבי יהודה מה תועלת לתינוקות ביין משמע דלתנא קמא צריך כוס אף לתינוקות ויש לדחות דחייבין לשמוע ברכת ארבע כוסות קאמר ומשום חינוך ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד והמחמיר צריך ליזהר שלא יהא כוסם פגום דאמר בגמרא (לקמן פסחים ד' קה:) טעמו פגמו:

מאי איריא ערבי פסחים ואם תאמר אמאי לא משני דתנא בפסח קאי כדמשני בפרק כל שעה (לעיל פסחים ד' לז.) גבי פת עבה ויש לומר משום דבפסח קאי אין לו להניח ערבי שבתות דתדירי בכל שבוע אי נמי הכא דאיכא למיטעי ולמימר דווקא נקט ערב פסח משום חיובא דמצה לא הוה ליה למיתני ערב פסח וכן בריש מקום שנהגו (לעיל פסחים ד' נ:) איכא למיטעי דדוקא בערב הפסח אסור לעשות מלאכה משום קרבן:

ערב פסחי' סמוך למנחה פי' רשב"ם ז"ל סמוך למנחה קטנה דהיינו תשע שעות ומחצה סמוך לזה חצי שעה דהיינו סוף השעה תשיעית. וכתבו בתוס' דהיינו כשהתפלל כבר תפלת המנחה דאי לא אפי' בשאר ימות השנה נמי אסור לאכול קודם שיתפלל כדתנן פ"ק דשבת לא ישב אדם לפני השער סמוך למנחה עד שיתפלל ולא לאכול כו':

עוד כתבו דלא יאכל מיירי במצה עשירה דאי בחמץ הא נאסר כבר ומצה הא אמרי' האוכל מצה בערב פסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמרי' לקמן דשרי אפי' סמוך למנחה אלא הכא מיירי במצה עשירה דלא נאסר בערב פסח אלא מצה הראויה וכן העידו על ר"ת ז"ל שהיה נוהג בערב פסח שחל להיות בשבת לעשות סעודה שלישית במצה עשירה:

עד שתחשך כתבו בתוס' מדנקט עד שתחשך אשמעינן אגב אורחיה דאע"ג דבשאר שבתות וימים טובים מוסיפין מחול על הקדש כדאמרינן בפ' תפלת השחר מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס בערב פסח לא מצי אכיל עד שתחשך:

ואפי' עני שבישראל פי' בתוס' אפי' עני שאינו רגיל בהסבה כל השנה כולה וגם נמי עשיר שהוא מוסף על כלי מילת וכרים וכסתות הוי חרות ולא צריך עני היסבה מפני שהוא אינו מוסב אלא על גבי ספסל סד"א לא הוי דרך חירות ולא צריך הסבה קמ"ל:

ולא יפחתו לו מארבע כוסות פרשב"ם אפי' עני המתפרנס מן התמחוי דהיינו עני שבעניים דתנן מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי לא יפחת לו גבאי צדקה. והרב ר' יחיאל מפר"ש הקשה עליו דהא פשיטא דאפי' עני שבעניים חייב במצות כמו עשיר ופי' דהא לא יפחתו לו אעני קאי וה"ק אם אין לו אלא מזון שתי סעודות ימכרם ויקח מהם ארבע כוסות ואעפ"י שיצטרך אח"כ ליטול מן התמחוי:

גמרא מאי איריא ערבי פסחים אפי' ערבי שבתות וימים טובים ואעפ"י דבערבי פסחים מודו ר' יהודה ור' יוסי דאין להתחיל לאכול סמוך למנחה וערבי שבתות וימים טובים פליגי ר' יהודה אוסר להתחיל ור' יוסי שרי ואיפסקא הלכה לדעת המפרשים כר' יוסי וא"כ עלה בידינו דבערב פסח אין מתחילין סמוך למנחה ובערבי שבתות וימים טובים מתחילין. היכא דמתחיל בערב פסח קודם ט' שעות ונמשכה אכילתו עד הלילה כתב הרשב"ם ז"ל דקיימא לן כר' יהודה בהא וצריך לעקור את השלחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח והר"י קראקושה כתב דאף בערב פסחים אם התחיל קודם ט' אין מפסיקין עד דקדיש יומא ופריס מפה ומקדש: והרב ר' זרחיה פי' דהאי הפסקה דר' יהודה שמברכין ברכת המזון אבל מעקרין את השלחן ולענין הפסקה בערבי שבתות וימים טובים הא אמר ר' יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יהודא וכר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש לא בעי עקירת שולחן (מדכתב ר' אלפסי ז"ל דאפי' בערב הפסח פורס מפה ומקדש) (נ"ל מיותר, המעתיק) מדכתב ר' אלפסי ז"ל היכא דאתחיל ליה מקמי תשע שעות וכו' ומדנקיט מקמי תשע שעות משמע דאפי' בערב פסח מיירי דאי לא מאי איריא מקמי ט' שעות אפי' לבתר ט' נמי דהא קיימא לן כר' יוסי:

פרק עשירי בעזרת הצור:

ערבי פסחים וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הששי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר סדר ליל הפסח כלו ויצטרף בו דין אכילה בערב הפסח וכבר ידעת שענין הסדר כלו בנוי על ארבעה כוסות שנים קודם המזון ושנים לאחר המזון ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר דין אכילה בערבי פסחים ותכונת עמידתו בלילי הפסח ר"ל בענין הסבה והשני סדר שקודם המזון והשלישי סדר שלאחר המזון זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו הרבה ענינים ארוכי הדברים כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפי' מן התמחוי אמר הר"ם סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו זה החיוב לפי שאכילת מצה בלילה הראשון חובה וראוי לאדם להרעיב עצמו כדי שיאכל מצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו מן הלחם לבדו כי אין ברשותו לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים וחייבנו לאכל בהסבה כדרך שהמלכים והגדולי' אוכלים עד שיהיה דרך חירות ותמחוי הוא התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכל אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שביארנו בסוף פאה:

אמר המאירי ערבי פסחים סמוך למנחה וכו' זה שהוא תופס לשון ערבי מפני שזה הפרק מקומו בסוף פסח שני וזה שכבר ביארנו בפתיחת החבור שזאת המסכתא ומסכת פסח שני היתה בחבור רבינו הקדוש מסכת אחת לבד ונקרא שמה מסכת פסחים אלא שבימי הגאונים חלקוה לשתים ולהיות ידיעת עניני זה הפרק הכרחית העתיקוהו ממקומו וסדרוהו בסוף זאת המסכתא ואמנם אמרו ערבי פסחים רומז אל שני הפסחים ר"ל פסח ראשון ופסח שני על שם שזה היה מונח בסוף הכל כמו שביארנו ואע"פ שפסח שני מצה וחמץ עמו בבית מ"מ מצותו שיאכל מצה בתאבון ומפני זה אמר ערבי פסחים סמוך למנחה ופי' בגמ' מנחה קטנה שהיא בתשע שעות ומחצה וסמוך לה הוא סוף שעה תשיעית שהוא תחלת שעה עשירית ולא סמוך למנחה גדולה שהוא זמן שחיטת הפסח שאין הטעם משום דילמא ממשיך ואתי לאימנועי מלמעבד פסח אלא משום מצה שלא יאכלנה על השובע ודיו בכך בסמוך למנחה קטנה ואע"פ שלענין מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים שאסורה מן המנחה ולמעלה פירשנוה בפרק מקום שנהגו על מנחה גדולה בזו מפני שהוא צריך להכנת שבת או להכנת יום טוב וצריך ריוח מרובה אבל לענין אכילת מצה לתיאבון דיו בסמוך למנחה קטנה ומשם ולמעלה לא יאכל אדם עד שתחשך אע"פ שהתפלל תפלת המנחה שאלו לא התפלל אף בחול אסור אלא אע"פ שהתפלל וטעם הדבר כדי שיאכל מצה בתאבון:

ויש שואלים ואף כשתפקיע אכילת מצה לתאבון האיך אפשר לו לאכול והלא חמץ ומצה אסורים לו חמץ מן הדין ומצה ממה שאמר בתלמוד המערב האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו וא"ת במיני תרגימא והלא בזה לא נאסר וכמו שאמרו אבל מטבל הוא במיני תרגימא כמו שיתבאר ותירצו שלא אמרו כבא על ארוסתו אלא במצה הראויה לצאת בה ידי חובתו הא מצה עשירה או בצקות של עכו"ם או של אורז ודוחן לא ובא לאסרם משום מצה לתיאבון והוא הדין אף במיני תרגימא ושלא לאכול מהם אכילה מרובה ושמא תאמר והלא אמרו הקמחים ובצקות של עכו"ם אדם ממלא כרסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והרי מצה באחרונה על השובע היא ואלמא אתיאבון לא קפדינן זו שנויה במי שאין לו אלא כזית מצה משומרת וודאי צריך לאכלה לבסוף אבל כל שיש לו צריך גם כן שיאכלנה בתחלת סעודה לתיאבון:

ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל שלא יאכל אלא בהסבה דרך חירות כדי שירמוז בה סימן לחירות וגאולה ויתעורר לשבח מי שגמלנו טובה בגאולה וחירות משעבוד קשה ומגונה:

ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין וכו' לשון יפחתו לו יש אומרים שהוא יוצא לשני והוא חוזר על גבאי צדקה מלשון אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפנדיון ר"ל שוה פנדיון כלומר לא יפחתו לו גבאי צדקה המחלקים לעניים בכדי צרכם אע"פ שבשאר ימים טובים יש להם לצמצם להם בכאן לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפי' היה עני הנוטל מן התמחוי שהוא עני שבעניים וכמו שאמרו מי שיש לו מזון סעודה אחת לא יטול מן התמחוי וי"מ אותו בודד כלומר שלא יהי' לו פחות מארבעה כוסות של יין ור"ל שצריך להשתדל בכל כחו עד שיהא לו יין כשיעור ארבע כוסות אפי' היה עני גמור:

וארבע כוסות אלו תקנת חכמים אחד לקידוש ואחד להגדה ואחד לברכת המזון ואחד לגמור את ההלל ואמרו בבראשית רבה ארבע כוסות אלו כנגד ארבע גאולות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והענין לומר שכל אחת גאולה בפני עצמה הראשון גאולת השעבוד והוא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ר"ל אותן העבודות הקשות שהיו משתעבדים בהם וגאולה שניה והצלתי אתכם מעבודתם ר"ל מכל שיעבוד אף משיעבוד הרגיל בכל מלכות והוא שיעבוד מסים וארנוניות וכיוצא בהם והשלישית וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כלומר שאף בשאר הגאולות אפשר להיותם עומדים ביניהם בשפלות ובבזוי אלא שהכה בשונאיהם ועשאם אדונים וזהו זרוע נטויה הרביעית שלקחם לו לעם קדוש ונתן לנו את תורתו והוא תכלית הכל ועליו נאמר ולקחתי:

בפרשב"ם בד"ה סמוך למנחה כו' מנחה קטנה בט' ומחצה כו' ובד"ה ואפילו עני שבישראל לא יאכל בלילי פסחים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא יאכל כו' וי"ל דאיירי במצה עשירה כו' אלא במצה הראויה לצאת כו' עכ"ל וה"ה דמצי לאוקמא בבציקות של גוים דאינו יוצא בה י"ח כמ"ש התוס' לקמן ויש לחלק דמצה עשירה לאו טעם מצת מצוה היא ושרי משא"כ בצקות ש"ג דטעם מצה היא וק"ל:

בד"ה עד שתחשך כו' ורבי' יודא תירץ אפילו אי בעינן גבי שבתות וי"ט עד שתחשך הכא אצטריך למיתנא לאשמעינן כו' עכ"ל כצ"ל מצאתי וכתירוץ מה"ר יחיאל דהכא אגב אורחא תנייה וק"ל:

בד"ה לא יפחתו לו כו' והא דקאמר מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי כו' עכ"ל נראה לפרש דבריהם כמ"ש המרדכי בשם ר"י שהביא פרשב"ם גבי אפילו מן התמחוי וכתב דל"נ לר' יחיאל כו' דמשמע דאגבאי צדקה קאי שיתנו לו מן התמחוי דהא קאי אלא יפחתו לו לכן נראה לר"י דמיירי שיש לו מזון ב' סעודות ואמרי' מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי ואם לא בשביל ד' כוסות לא היה נזקק ליטול מן התמחוי ובשביל ד' כוסות קאמר שיטול מן התמחוי וכן משמע כו' עכ"ל ע"ש וזה שכתבו התוס' מן התמחוי לא ימנע מלקבל אף שיש לו ב' סעודות מ"מ כדי לקיים ד' כוסות יקבל מן התמחוי ודלא כפירוש רשב"ם בזה ודו"ק:

בד"ה לא יפחתו כו' מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם כו' עכ"ל ואשמעינן אע"פ שהוא לא שתה רביעית אלא רובו של רביעית סגי וה"ה דבלא השקה מהן לאחרים והוא שתה רובו דסגי וק"ל:

בד"ה מן המנחה ולמעלה השתא ס"ד דלאו דוקא אלא ה"ה סמוך למנחה עכ"ל ק"ק האי לישנא דס"ד דהא במסקנא נמי הכי הוא דמסיק כרב הונא וברייתא דלקמן דקתני סמוך למנחה לאו משבשתא היא וע"כ דהך דקתני הכא מן המנחה היינו סמוך כפירש"י ורשב"ם לקמן וק"ל:

תוס' ד"ה לא יפחתו וכו' ואין אשתו בכלל עיין ברכות כד ע"א תד"ה והתניא: