דף ביאור

מסכת פסחים דף צ״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף צ״ח עמוד ב׳

מסכת פסחים דף צ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־374 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

גמ' והא קא מייתי קדשים לבית הפסול לר"ש קא פריך דממעט בזמן אכילת הבשר ושורפו לנותר עד בקר שלא כדין משום ספק פסח והל"ל ירעו שדין הבכור לשני ימים ולילה אחד:

מביאין קדשים לבית הפסול למעט בזמן אכילתן מוטב מלנתקן לרעייה:

ישחטו בצפון כחומר אשם ולא כשלמים בכל מקום ויאכלו כחומר שבהן כתורת האשם לזכרי כהונה ליום ולילה לפנים מן הקלעים:

לבית הפסול שממעט בזמן אכילת השלמים אלא ירעו:

ורבנן דאמרי אין מביאין היכי עבדינן לפסח שנתערב בבכורות בשלמא גבי אשם שנתערב בשלמים או פסח שנתערב בעולה ואשם איכא למימר ירעו וימכרו ויביא בדמיהן אותן קרבנות כדאמרן לעיל אבל בכור נאמר בו לא תפדה ואין לו פדיון ואינו תופס את דמיו ואינו יוצא מקדושתו לחול על המעות אלא נאכל במומו לכהן ופסח בר פדיון הוא ואינו נאכל בלא פדיון:

ממתין עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ביפה שבהן:

ונימא כל היכא דאיתיה לפסח תיחול קדושתיה אהנך מעות ומייתי בהנך מעות שלמים כדין מותר הפסח:

ואכיל להו לכל התערובת:

ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 98b · Sefaria

תוספות

ופטורין מלעשות פסח שני לא דמי להא דאמר לעיל (פסחים פח:) שכח לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני:

Tosafot on Pesachim 98b · Sefaria

רבנו חננאל

מתני' הפסח שנתערב בזבחים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה כו' עד שנתערב בבכורות רבי שמעון אומר אם חבורת כהנים יאכלו ואקשי' והא קא מייתי קדשים לבית הפסול שדין הבכור להאכל שני ימים ולילה אחד כדתנן בפ' איזהו מקומן של זבחים והפסח אינו נאכל אלא בלילה ומותר הפסח נמי אינו נאכל אלא ליום ולילה כמו שאמרנו בפרק שקודם זה וכיון שאתה אוכל הבכור בקדושת פסח אתה גורם לו להפסל הנותר בבקר כדין הפסח והוא כשר עדיין עד יום ג' וזהו וכי מביאין קדשים כי האי גוונא לבית הפסול דתנן בזבחים פ"ח אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכל כחמור שבהן אמר לו אין מביאין קדשים לבית הפסול אלא לרבנן היכי לעביד אמר רבא ממתין להם עד שיוממו ומביא בהמה שמינה ואומר כל היכי דאיתיה לפסח תחול קדושתיה עליה דהאי ואכיל להו להנך בתורת בכור:

מתני' חבורה שאבדה פסחה ואמרו לאחד צא ובקש עלינו כו'.

Rabbeinu Chananel on Pesachim 98b · Sefaria

מאירי

לענין אשם בשלמים וכן כל שנתערב מין בשאינו מינו לא יקרבו אפילו כחמור שבהם שאין מביאין קדשים לבית הפסול וכשם שאין ממעטין בזמן אכילתן כך אין ממעטין באוכליהן ולא במקום אכילתם אלא כיצד יעשה ירעה הכל עד שיפול בו מום וימכר כל אחד לבדו ויביא בדמי היפה שבהם ממין זה ובדמי היפה שבהם ממין האחר ויפסיד המותר מביתו על הדרך שביארנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השביעית והכוונה בה בענין החלק הששי ג"כ והוא שאמר חבורה שאבד פסחה אמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו הלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין עמו ואם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל משלו אין ידוע איזה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחת הוא אוכל משלו והם אינם אוכלין עמו ושלהן יוצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני אמר להם אם אחרתי שחטו עלי הלך ומצא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלהן נשחט ראשון הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחת הם אוכלין משלהם והוא אינו אוכל עמהן ושלו יוצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני אמר להם ואמרו לו אוכלין מן הראשון לא אמר להן ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה אמר הר"ם כל זה מבואר ואמרם לא אמר להם ולא אמרו לו רוצה בו שלא פירש דברו ולא פרשוהו בפירוש שישחוט בעבורם וגם הוא לא הרשה אותם בפי' אע"פ שהיו שם מעשים ורמזים מורים על סמיכת קצתם אל קצתם:

אמר המאירי חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט לשם עצמו ולשם כל החבורה ומצד שהיה לבם נוקפם לקחו שאר החבורה פסח אחר ושחטוהו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל ממנו וכל החבורה עמו שמאחר שאמרו לו שחוט עלינו כלם נמנו עליו ושוב אין יכולין לימנות על האחר שהרי משנשחט אין מושכין ידיהן והשני ישרף כדין פסח בלא בעלים ואם שלהם נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי לא נמנה על שלהם והם אוכלין משלהם שהרי חזרו בהם קודם שנשחט ונמנו על זה ואם אין ידוע איזו מהם נשחט ראשון או שנשחטו שניהם כאחד הוא אוכל בשלו שהרי לא נמנה על שלהם והם אינם אוכלים משלו שמא שלהם נשחט ראשון ונמשכו מזה וכן אין אוכלין משלהם שמא של זה נשחט ראשון ונמצא שאין אוכלין לא משלו ולא משלהם ושלהם יוצא לבית השרפה ופטורים מלעשות פסח שני שהרי מ"מ נמנו על איזה מהם ואכילה לא מעכבה:

אמר להם זה שהלך לבקש את הפסח אם אחרתי כלומר אם תראו שאני מתאחר שחטו עלי גם כן שאמנה עמכם בשלכם כלומר שלא שלחוהו הם אלא הוא הולך מעצמו והתנה עמהם שאם יהו שוחטין בשבילם ימנו אותו עמהם ג"כ והלך הוא ומצא ושחט ואף הם לקחו ושחטו אם שלהם נשחט ראשון הם אוכלין משלהם שהרי סלקו עצמם מן האבוד והוא אוכל עמהם שהרי נמנה עמהם ומשנשחט אין יכול להסתלק הימנו ושלו יוצא לבית השריפה ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי סלק עצמו משלהם [והם אוכלין משלהן] שהרי לא עשאוהו שלוחם וכבר נסתלקו בזמנו ממנו ואם אין ידוע איזה מהם נשחט ראשון או ששחטו שניהם כאחד הם אוכלין משלהם שהרי לא עשאוהו שלוחם כלל והוא אינו אוכל עמהם שמא לא נשחט ראשון ונמצא מנוי בשלהם ונמצא את שלו יוצא לבית השריפה ופטור מפסח שני שהרי מ"מ באיזה מהם הוא מנוי ואכילה אינה מעכבת:

אמר להם ואמרו לו כלומר שעשאוהו שליח לבקשו ולשחוט עליהם ואף הוא אמר להם שמא יתאחר וישחטו הם שיהו מונין אותו ג"כ עמהם יאכלו כולם מאותו שנשחט ראשון שהרי הוא שליח שלהם והם שלוחים שלו והאחרון יוצא לבית השריפה שהרי יש כאן אחד שאינו ראוי ואם אין ידוע או שנשחטו כאחד ישרפו שניהם ופטורין מלעשות פסח שני שהרי מ"מ א"א לצמצם ואחד מהם נשחט תחלה ויצאו בו שאין אכילה מעכבת:

לא אמר להם ולא אמרו לו אלא שזה הלך מעצמו בלא שליחותן והרי הם מסולקים ממנו מאליהם והלך הוא ושחט ואלו הלכו ושחטו אינן אחראין זה על זה ואין חוששין איזה נשחט ראשון אלא זה אוכל משלו אע"פ שהאחר נשחט ראשון ואלו אוכלין משלהם אע"פ שהאחר נשחט ראשון ואפילו היה בלבם או עשו דברים שהאמתלא שבהם מוכחת שכך היה בלבם הואיל ומ"מ לא התנו זה עם זה כלום מכאן אמרו יפה שתיקה לחכמים קו"ח לטפשים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שבארנוה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.

Meiri on Pesachim 98b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה אם שלו כו' על שלו הם נמנין ושוב אין כו' כצ"ל:

בד"ה ושלהן יוצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון כו' עכ"ל בשנשחטו כאחד נמי איכא למימר האי טעמא דא"א לצמצם ושמא שלו נשחט ראשון ותדע דאם נימא דאפשר לצמצם שנשחטו כאחד היאך יוצאין בפסח זה והרי אין נמנין על שני פסחים כאחד ודו"ק:

תוספות בד"ה ופטורין כו' שכח לפני זריקה חייבין כו' עכ"ל היינו הך דתני בפ' האשה שכח רבו מה אמר לו אם גדי אם טלה דקאמר אביי עליה שכח לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני דכי אזדריק לא חזי לאכילה [*] ויש לעיין בזה אמאי לא דמי הך לדהכא דה"נ הכא דכי אזדריק לא חזי לאכילה ודו"ק:

Chidushei Halachot on Pesachim 98b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

גְּמָ׳ וְהָא קָא מַיְיתֵי קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל?

קטע 2

רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. דִּתְנַן: אָשָׁם שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁלָמִים — רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יִשָּׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן, וְיֵאָכְלוּ כַּחוֹמֶר שֶׁבָּהֶן.

קטע 3

אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל.

קטע 4

וְרַבָּנַן, הֵיכִי עָבְדִינַן? אָמַר רָבָא: נַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיּוּמְמוּ, וְיָבִיא בְּהֵמָה שְׁמֵינָה, וְלֵימָא: כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְפֶסַח — תְּחוּל עֲלֵיהּ דְּהַאי, וְאָכֵיל לְהוּ בְּתוֹרַת בְּכוֹר בַּעַל מוּם.

קטע 5

מַתְנִי׳ חֲבוּרָה שֶׁאָבַד פִּסְחָהּ וְאָמְרוּ לְאֶחָד ״צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחוֹט עָלֵינוּ״, וְהָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט, וְהֵם לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ, אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן — הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אוֹכְלִין עִמּוֹ מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן — הֵם אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ.

קטע 6

וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד — הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אֵינָם אוֹכְלִין עִמּוֹ, וְשֶׁלָּהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה. וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

קטע 7

אָמַר לָהֶן: ״אִם אֵחַרְתִּי — צְאוּ וְשַׁחֲטוּ עָלַי״. הָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט, וְהֵן לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ. אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן — הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְאִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן — הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶם.

קטע 8

וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד — הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה, וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

קטע 9

אָמַר לָהֶן וְאָמְרוּ לוֹ — אוֹכְלִין כּוּלָּן מִן הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן — שְׁנֵיהֶן יוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה.

קטע 10

לֹא אָמַר לָהֶן וְלֹא אָמְרוּ לוֹ — אֵין אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה.

קטע 11

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִּסְחֵיהֶן, אֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד וְאֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד. אֶחָד מֵאֵלּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ, וְאֶחָד מֵאֵלּוּ בָּא לוֹ אֵצֶל אֵלּוּ, וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים: אִם שֶׁלָּנוּ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה — יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלְּךָ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלָּנוּ. וְאִם שֶׁלְּךָ הוּא הַפֶּסַח הַזֶּה — יָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ וְנִמְנֵינוּ עַל שֶׁלָּךְ.

קטע 12

וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה וְשֶׁל עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה — מוֹשְׁכִין לָהֶן אֶחָד מִכׇּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה וְכֵן הֵם אוֹמְרִים.

קטע 13

שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִּסְחֵיהֶן — זֶה מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד וְזֶה מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד, זֶה מְמַנֶּה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק וְזֶה מְמַנֶּה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק,

קטע 14

זֶה בָּא אֵצֶל זֶה, וְזֶה בָּא אֵצֶל זֶה, וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים: אִם שֶׁלִּי הוּא פֶּסַח זֶה — יָדֶיךָ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלְּךָ וְנִמְנֵיתָ עַל שֶׁלִּי, וְאִם שֶׁלְּךָ הוּא פֶּסַח זֶה — יָדַי מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלִּי וְנִמְנֵיתִי עַל שֶׁלָּךְ.

קטע 15

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אָמַר לָהֶן וְאָמְרוּ לוֹ — אוֹכֵל מִן הָרִאשׁוֹן. לֹא אָמַר לָהֶן וְלֹא אָמְרוּ לוֹ — אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה.

מסכת פסחים דף צ״ח עמוד ב׳

מסכת פסחים דף צ״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור