דף ביאור

מסכת פסחים דף צ״א עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת פסחים דף צ״א עמוד ב׳

מסכת פסחים דף צ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־412 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

עבדים וקטנים משום פריצותא דמשכב זכור:

אין שוחטין עליה כל עיקר ואפי' טפילה דלא שייכא ביה מידי ואי אכלה ביה הוה פסח נאכל שלא למנויו וה"ה לעבדים דאין אוכלין בו וכי אכלי עבדים ונשים בראשון שהן רשות בו אבל בשני לא דאפי' מרשות אימעוט כדלקמן:

במכסת נפשות מדלא כתב אנשים אפי' אשה במשמע:

כתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא והכי משמע ליה קרא והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ראשון ונכרת כי קרבן ה' כו' כי לשון שימוש אי כשקרבן ה' לא הקריב במועדו בשני חטאו ישא והכי דריש בפרק מי שהיה טמא (לקמן פסחים צג.) אליבא דר"י א"נ קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני חטאו ישא:

וכתיב בשני ונכרתה הנפש ההיא דאע"ג דאראשון קאי מיהו כי קרבן ה' אשני קאי וכדמפרשינן וגמרינן בה כרת לקמן (שם) האי חטאו ישא מונשא חטאו דמברך את השם דכתיב ביה את ה' הוא מגדף ונכרת וגו' והוי כמאן דכתיב נפש בגופיה:

ואלא האיש דגבי פסח מאי עביד ליה ליכתוב חטאו ישא ותו לא:

כתיב בראשון איש לקמן בעי מאי איש כתיב בראשון:

איש זוכה לאחרים בלקיחתו אם לקח מקח לצורך אחרים או קיבל מתנה לשם אחרים כדכתיב ויקחו איש שה לבית אבות ואין קטן זוכה דאין נעשה שליח:

ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Pesachim 91b · Sefaria

תוספות

וכתיב בשני ונכרתה הנפש ההיא אפי' אשה ולא נפקא לרבי יוסי אשה מככל חקת הפסח דמהתם מפיק ר"י טפילה דאי לאו הנפש ההיא ככל חקת הפסח לא הוה מוקמינן אלא לטפילה כר' יהודה ואיש למעוטי חובה הלכך גלי הנפש ההיא דלא ממעטינן אשה מאיש:

איש ולא קטן תימה אמאי איצטריך דהיכן מצינו שחייב קטן במצות וי"ל דאיצטריך לקטן שהגדיל בין שני פסחים דס"ד דחייב לעשות פסח שני קמ"ל דשני תשלומין דראשון הוא ובפרק מי שהיה טמא (לקמן פסחים דף צג.) משמע דנפקא לן מקרא אחרינא ובפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נד:) נמי קשה אמאי איצטריך איש פרט לקטן בבא על אשת איש ועל אשת אביו ועל הזכר ועל הבהמה:

אי נימא מאיש שה הא מיבעי ליה לכדר' יצחק כו' תימה לר"י דבריש פ"ב דקדושין (דף מב.) משמע דמילתיה דרבי יצחק מאיש לפי אכלו נפקא ואומר ר"י דהתם משום דמאיש שה מפיק לשליחות דלא מצי מפיק שליחות מאיש לפי אכלו לכך נפקא דרבי יצחק מאיש לפי אכלו אבל תלמודא דהכא נפקא ליה שליחות מדרבי יהושע בן קרחה ולכך מוקי איש שה לכדרבי יצחק דמשמע דמיירי בזכיה טפי מאיש לפי אכלו:

איש זוכה ואין קטן זוכה תימה אמאי איצטריך קרא והא קי"ל דאין שליחות לקטן ובפ' קמא דבבא מציעא (דף יב.) מוכח דזכיה מטעם שליחות וכי תימא מהכא קיי"ל דאין לו שליחות אכתי קשה אמאי איצטריך למעט דאינו זוכה הא אפילו לעצמו אין לו זכיה במציאתו אלא מפני דרכי שלום כדאמרינן בהניזקין (גיטין דף נט.) ויש לומר דדוקא מציאה אבל מתנה דדעת אחרת מקנה אותו עדיף כדמסיק בשנים אוחזין (ב"מ דף יב:) וכן בפרק התקבל (גיטין דף סד:) קאמרינן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו אפי' לגבי קנין דאורייתא:

רבי שמעון נמי סבר לה כרבי יוסי תימה דילמא סבר לה כרבי יהודה ותרתי שמעת מינה כדאמרינן לעיל לרבי יהודה:

שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול תימה דבעי למימר דגרים מדקדקים ביותר ודמי להא דאמרינן (חולין דף ד.) כל מצוה שהחזיקו בה גרים וכותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל ובירושל' גריס אמר רבי יעקב בר יצחק בשם רבי יוסי אין עושין חבורות של גרים שמתוך שהן מקולקלים אין מדקדקין ויביאוהו לידי פסול ובכל דוכתא נמי חזינן דגרים לא דייקי במצות כישראלים והכא קאמר דגרים מדקדקים יותר:

Tosafot on Pesachim 91b · Sefaria

רבנו חננאל

גופא אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפלה לאחרים מאי טעמא כתי' בראשון במכסת נפשות ואפילו נפש אשה משמע וכתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא איש ולא אשה וכי תימא אי הכי אפי' טפלה נמי לא תעשה אותה בשני ת"ל ככל חקת הפסח אהני האיש למעוטה בשני מחובה אהני ככל חקת הפסח לרבויי לטפלה בעלמא ור' יוסי אומר לטעמא דאמר שוחטין את הפסח ביחיד וכתיב בראשון במכסת נפשות ובשני כתיב ונכרתה הנפש ההיא כל נפש במשמע ואפילו אשה ר' שמעון אומר בראשון עושין אותה טפלה לאחרים ובשני אין שוחטין עליה כל עיקר מאי טעמא בראשון כתיב איש לפי אכלו ובשני כתיב חטאו ישא האיש ההוא איש ולא אשה ודייקי' השתא בראשון פטור בשני מבעיא אלא מכלל שבראשון טפלה ואפילו טפלה שבראשון מיעטה בשני. וקמו להו ר' יוסי ור' שמעון בשיטתא חדא דשוחטין את הפסח על היחיד:

אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן אין עושין חבורה שכולה גרים שמא לא ידקדקו בו ויבאוהו לידי פסול: ותרצינן להא מתניתא הכי תנו רבנן פסח מצה ומרור בלילה הראשון חובה מצה מכאן ואילך רשות ר' שמעון אומר פסח באנשים חובה (מכאן ואילך רשות) [בנשים רשות]:

Rabbeinu Chananel on Pesachim 91b · Sefaria

מאירי

זה שביארנו במשנתנו שהנשים בקרבן הפסח חובה דוקא בפסח ראשון אבל פסח שני אין הנשים חייבות בהם אלא רשות ואינו דוחה שבת אלא שעושין אותה טפלה לימנות עם שאר בני חבורה אפילו בשבת וכשם שפסח ראשון נאכל על מצות ומרורים אף השני כן וכבר ידעת שהמצה אין חיובה כל שבעה אלא לילה הראשון בלבד הא שאר הימים כל שאינו אוכל חמץ אוכל מה שירצה וכן ידעת שאע"פ שהמצה מצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות בה הואיל וישנן בבל תאכל חמץ:

הקטן אינו נעשה שליח ואינו זוכה לאחרים כלל שנאמר ויקחו להם איש שה לבית אבות איש זוכה לאחרים אם זכה או קבל מתנה לשמם אבל קטן לא:

Meiri on Pesachim 91b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה איש ולא קטן כו' ובפ' מי שהיה משמע דנפקא לן מקרא אחרינא כו' עכ"ל דבריהם אינן מובנין לי דר' נתן הוא דסבר הכי דשני תשלומין דראשון הוא אבל הכא רבי יוסי ע"כ כר' ס"ל כפירש"י ותוס' ואליביה שני רגל בפני עצמו הוא ושפיר אצטריך ליה לר"י למעט מאיש קטן שהגדיל בין ב' פסחים מיהו רבי לקמן ס"ל דקטן שהגדיל בשני חייב דרגל בפני עצמו הוא ולא ממעט לי' מאיש וק"ל:

בד"ה איש זוכה כו' וכ"ת מהכא קי"ל דאין שליחות כו' עכ"ל ק"ק דודאי למאי שכתבו התוס' לעיל לפי סוגיא דהכא דשליחות נפקא לן מדר"י בן קרחה דכתיב ושחטו את הפסח כל קהל וגו' ולא אימעיט מיניה קטן אצטריך איש שה למעט קטן מזכייה מטעם שליחות אבל לפי הסוגיא דהתם דבפ"ב דקדושין דיליף שליחות מאיש שה הא אימעיט קטן משליחות ול"ל הא דרבי יצחק למעט קטן מזכייה מאיש לפי אכלו הא כיון דאין לו שליחות אין לו זכייה דזכייה מטעם שליחות הוא ויש ליישב בדוחק ודו"ק:

בד"ה ר"ש נמי סבר לה כר"י תימה כו' עכ"ל למאי דסבר הכא דר"ש כר"י ס"ל ניחא דהוצרך לשנויי הכא א"כ נכתוב רחמנא לפי אכלו כו' אבל התם בפ"ב דקידושין קשה דפריך נמי כי הכא ומשני דס"ל אין שוחטין פסח על היחיד אמאי לא משני כי הכא אפילו לר' יוסי ודו"ק:

Chidushei Halachot on Pesachim 91b · Sefaria

מהר"ם

וכתיב בשני וכו' אשני קאי והכי אמרי' בפרק מי שהיה טמא אליביה (דר"ע) [דרבי] אי נמי קרבן ה' לא הקריב בשני חטאו ישא דכי לשון שימוש [אי] ולא קאי אדלעיל מיניה כתיב בפסח שני ונכרתה הנפש ההיא דאע"ג דאראשון קאי מיהו כי קרבן ה' אשני קאי וכדמפרשינן וגמרינן וכו' כצ"ל ושני דבורין הם:

בתוס' ד"ה שמא ידקדקו וכו' תימה דבעי למימר דגרים מדקדקים ביותר ודמיא להא דאמרינן כל מצוה שהחזיקו בה גרים וכותיים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל ובירושלמי גריס אמר רבי יעקב בר יצחק בשם רבי יוסי אין עושין חבורה של גרים שמתוך שהן מקולקלין אין מדקדקין ויבא לידי פסול ובכל דוכתי נמי חזינן וכו' כצ"ל:

Maharam on Pesachim 91b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

פְּרִיצוּתָא.

קטע 2

גּוּפָא: אִשָּׁה בָּרִאשׁוֹן — שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּבַשֵּׁנִי עוֹשִׂין אוֹתָהּ טְפֵילָה לַאֲחֵרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִשָּׁה בַּשֵּׁנִי — שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בָּרִאשׁוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִשָּׁה בָּרִאשׁוֹן — עוֹשִׂין אוֹתָהּ טְפֵילָה לַאֲחֵרִים, בַּשֵּׁנִי אֵין שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ כָּל עִיקָּר.

קטע 3

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת״, וַאֲפִילּוּ נָשִׁים. וְכִי תֵּימָא, אִי הָכִי אֲפִילּוּ בַּשֵּׁנִי נָמֵי? כְּתִיב: ״חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא״. אִישׁ — אִין, אִשָּׁה — לָא.

קטע 4

וְכִי תֵּימָא, אִי הָכִי אֲפִילּוּ טְפִילָה נָמֵי בַּשֵּׁנִי לָא? אַהֲנִי ״כְּכׇל חֻקַּת הַפֶּסַח״ לִטְפִילָה בְּעָלְמָא.

קטע 5

וְרַבִּי יוֹסֵי מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב בָּרִאשׁוֹן: ״בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת״ — וַאֲפִילּוּ אִשָּׁה, וּכְתִיב בְּפֶסַח שֵׁנִי: ״וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ״, נֶפֶשׁ — וַאֲפִילּוּ נָשִׁים. וְאֶלָּא: ״חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא״, לְמַעוֹטֵי מַאי? לְמַעוֹטֵי קָטָן מִכָּרֵת.

קטע 6

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן: כְּתִיב בָּרִאשׁוֹן ״אִישׁ״, אִישׁ — אִין, אִשָּׁה — לָא. וְכִי תֵּימָא, אִי הָכִי אֲפִילּוּ טְפִילָה נָמֵי לָא? אַהֲנִי לֵיהּ ״בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת״ לִטְפִילָה.

קטע 7

וְכִי תֵּימָא, אֲפִילּוּ בַּשֵּׁנִי נָמֵי. מִיעֵט רַחֲמָנָא בַּשֵּׁנִי, דִּכְתִיב: ״חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ״, אִישׁ — אִין, אִשָּׁה — לָא. מִמַּאי קָמְמַעֵיט לֵיהּ? אִי מֵחִיּוּב — הַשְׁתָּא בָּרִאשׁוֹן לָא, בַּשֵּׁנִי מִיבַּעְיָא? אֶלָּא לָאו, מִטְּפִילָה.

קטע 8

וּמַאי ״אִישׁ״ דְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? אִי נֵימָא: ״וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת וְגוֹ׳״ — הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר: אִישׁ זוֹכֶה, וְאֵין קָטָן זוֹכֶה.

קטע 9

וְאֶלָּא ״מֵאִישׁ לְפִי אׇכְלוֹ״, הָא מִדְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְהַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ דְּשׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד.

קטע 10

אָמַר לָךְ: אִם כֵּן נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לְפִי אׇכְלוֹ״. מַאי ״אִישׁ״ — שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

קטע 11

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אִשָּׁה בָּרִאשׁוֹן חוֹבָה וּבַשֵּׁנִי רְשׁוּת, וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. אִי רְשׁוּת, אַמַּאי דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת? אֶלָּא אֵימָא: בַּשֵּׁנִי רְשׁוּת וּבָרִאשׁוֹן חוֹבָה, וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. כְּמַאן — כְּרַבִּי יְהוּדָה.

קטע 12

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין עוֹשִׂין חֲבוּרָה שֶׁכּוּלָּהּ גֵּרִים, שֶׁמָּא יְדַקְדְּקוּ בּוֹ וִיבִיאוּהוּ לִידֵי פְּסוּל.

קטע 13

תָּנוּ רַבָּנַן: פֶּסַח וּמַצָּה וּמָרוֹר, בָּרִאשׁוֹן — חוֹבָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ — רְשׁוּת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בָּאֲנָשִׁים חוֹבָה וּבַנָּשִׁים רְשׁוּת.

קטע 14

אַהֵיָיא קָאֵי? אִילֵּימָא אַפֶּסַח, פֶּסַח כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא? וְאֶלָּא אַמַּצָּה וּמָרוֹר, אֵימָא סֵיפָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בָּאֲנָשִׁים חוֹבָה וּבְנָשִׁים רְשׁוּת,

קטע 15

לֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: נָשִׁים חַיָּיבוֹת בַּאֲכִילַת מַצָּה דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת״ — כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ, יֶשְׁנוֹ בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה. וְהָנֵי נָשִׁים, הוֹאִיל וְיֶשְׁנָן בְּבַל תֹּאכַל חָמֵץ, יֶשְׁנָן בְּקוּם אֱכוֹל מַצָּה!

קטע 16

אֶלָּא אֵימָא: פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר, בָּרִאשׁוֹן — חוֹבָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ — רְשׁוּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פֶּסַח בָּאֲנָשִׁים חוֹבָה, בַּנָּשִׁים רְשׁוּת.

קטע 17

מַתְנִי׳ אוֹנֵן — טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב, אֲבָל לֹא בַּקֳּדָשִׁים. הַשּׁוֹמֵעַ עַל מֵתוֹ,

מסכת פסחים דף צ״א עמוד ב׳

מסכת פסחים דף צ״א עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור