מסכת פסחים דף פ״ו עמוד א׳

מאי לאו דאכלי ליה בגגין אלמא גגי ירושלים נתקדשו:

אין מפטירין כשהגיע זמנו להפטר מן הסעודה דהיינו אחר הפסח שהוא נאכל באחרונה על השבע שכן חובת כל הקרבנות כדקיימא לן (חולין דף קלב:) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אין נפטרין על ידי אפיקומן:

ואמר רב אפיקומן לשון הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל עוד בחבורה אחרת:

שלא בשעת אכילה קריאת ההלל לאחר אכילה:

פעם אחת בשנה ביוה"כ לקטורת ולהזיית בין הבדים:

בשבוע בשמיטה:

מה היא צריכה שמא תבקע החומה וצריכה תיקון אלמא עליות נתקדשו:

שאני היכל דכתיב ביה ועליותיו וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אלמא קדוש:

לא נצרכה אלא לאותן שתי אמות לא בעי למימר דאותן שתי אמות היו מונחות בגגו של היכל דהא שער מזרחי שעליו שושן הבירה צורה אחת משערי העזרה היה אלא ה"ק כמו שאותו שער מזרחי היה מקודש להניח שם כלי קודש כמו כן גגו של היכל קודש דקאמר היינו להצניע שם כלי קודש ולא שיהיו כלי קודש צריכין מקום מקודש כדמוכח בכמה דוכתי אלא הך קדושה אית להו להניחם שם:

הכלה הופכת פניה איצטריך לאשמעינן דלא חשבינן כשתי מקומות אע"פ שאכלה מקצת סעודה בלא הפיכת פניה אי נמי קמ"ל דחייבת להפוך פניה כדאמר בגמרא כלה תנן:

אמר רב גגין ועליות של ירושלים לא נתקדשו ואקשי' עליה והא איהו דאמר משום רבי חייא פסח כזיתא והלילא פקע איגרא מאי לאו דאכלין הפסח בגג ושם קראו את ההלל דאלמא הגג נתקדש דאין לנו רשות לאכול את הפסח אלא במקום קדוש ושני' כגון שאכלו הפסח בארץ ועלו בגג לקרות את ההלל. והא דתנן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' שלא יעברו מחבורה לחבורה התם בשעת אכילה אבל בקריאת הלל שרי: ת"ש מהא דתנן בתחלת כלים אבא שאול אומר עליו' בית קדשי הקדשי' חמורה מבית קדשי הקדשים כו' הרי העליות נתקדשו ורחי רב יוסף וכי מהיכל ניתיב איניש כלומר שאני היכל דרחמנא גזר הכי שנא' ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו' וכתי' הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל: ת"ש מהא דתנן במעשר שני פ"ג הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קדש הנה הגגות נתקדשו ומשני רב חסדא הגגות הללו שוין לקרקע עזרה וכקרקע הן חשובין אי הכי אימא סיפא בנויות בחול ופתוחות בקדש תוכן קדש וגגותיהן חול ואי ס"ד בשוין גגות הללו לקרקע עזרה הויא להו מחילות ואמר רבי יוחנן מחילות לא נתקדשו אמאי תנן תוכן קדש כי אמר ר' יוחנן בפתוחות להר הבית כי תניא ההיא בפתוחות לעזרה והתניא ר' יהודה אומר מחילות שתחת ההיכל חול ושני' בפתוחות לחול:

ת"ש וגגו של היכל קדש ומתמהי' ותסברא גגין מי קדשי והא קתני סיפא גגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשי' ואין שוחטין שם קדשי' קלים ואלא קשיא וגגו של היכל קדש ושני' באותן שתי אמות כלומר הא דתניא גגו של היכל קדש באותן ב' אמות כדתנן במסכת כלים פט"ז שתי אמות היו בשושן הבירה אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית. יש מי שאומר מדת ב' אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויות ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ונותנין לאומנין ולוקחין. ויש אומרים מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הבירה ועשו בה בנין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקודש ותוספת חצי אצבע בקרן מזרחית דרומית בנין אמה ואחרת יתירה עליהן בקרן מזרחית דרומית ומפורש במנחות פרק שתי הלחם נילושות אחת אחת כיון שהביא משנה זו גררה ופרקה פירש ענין שושן הבירה הנזכר בה תנן התם במדות פ"א (מ"ג) שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מאי טעמא רב יצחק בר אבדימי ורב חסדא חד אמר כדי שידעו מהיכן באו כלומר בעונותיכם גליתם לבבל ועתה משם עליתם וכל זמן שרואין אותה הצורה זוכרין הגלות והדורות הבאין מספרין לבניהם וחד אמר כדי שתהא אימת מלכות עליהן כלומר אע"פ שאנו כאן תחת מלכות פרס אנו רבי ינאי אמר לעולם תהא אימת מלכות עליך שנא' וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו' ולא כתיב וירדת אתה ר' יוחנן אמר מהכא ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו. ועלהו לתרופה חזקיה אמר להתיר פה אלמים בר קפרא אמר להתיר פה עקרות לקבל הריון ואמרינן עלה ושתי אמות למה חד לדהבא וכספא וחדא לבנינא כלומר כשנותנין לאומנין כותל לבנות דבר קצוב כך וכך אמה בכך וכך דמים נותנין אמה באמה הקטנה והן בונין באמה הגדולה כדי שלא יהנו מן ההקדש יתר מכדי מלאכתן ויבואו לידי מעילה וכן בכלי זהב כגון השולחן והמנורה וכיוצא בהן והחצוצרות וכיוצא בהן. פי' חומה שוה בקרקע עזרה כגון בר שורא והוא החל שעושין החל נמוך והחומה שחוץ ממנה גבוהה וזה נקרא חל וזו נקראת חומה:

מתני' שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין את פניהם ואוכלין וכו'.

מעתה הלשכות הבנויות בקדש ופתוחות בחול שתוכן חול כמו שביארנו במסכת יומא אם היו גגותיהן שוות לעזרה גגותיהן קדש ואם אינם שוות אף הגגות חול ואם היו בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש וגגותיהן חול אחר שהן בתחום של חול אפילו היו שווים לקרקע העזרה וכן תוכם קדש אע"פ שגגותיהן שוים לקרקע העזרה ואע"פ שכל כיוצא בזה מחלות הם ומחלות לא נתקדשו לא נאמר כן אלא במחילות הפתוחות להר הבית אבל הפתוחות לעזרה קדש הם ואם היו פתוחות לחול אף אותם שבעזרה חול ובעל קרי נכנס בהם הואיל ונמשכות תחת הקרקע עד שפתוחות למקום חול מעתה גגין של היכל אין אוכלין בהם קדשי קדשים ולא שוחטין בהן את הקלים שנשחטים בכל מקום שבעזרה ואע"פ שעליותיו נתקדשו בעליות הוא מפני שהוזכרו במקרא כדכתיב ואת גנזכיו ועליותיו אבל גגין שלא הוזכרו לא:

ולא נאמרו בגגין של היכל שהן קדש אלא לנתינת קצת כלי קדש הצריכים לבנין לשם והוא שאמרו לאותן שתי אמות שבשושן הבירה וענין זה הוא שכשעלו בימי עזרא צוה להם המלך שיעשו צורת שושן הבירה בבנינם שיהיו זוכרים שמשם יצאו ולא ימרדו במלכות וציירוה על שער מזרחי של הר הבית ונתנו שם שתי מקלות של מדה לבנין במדה אמות אחת על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן מזרחית דרומית שזו שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתרה על של משה שהיא בת ששה טפחים חצי אצבע וזו של קרן מזרחית דרומית היתה יתרה על חברתה חצי אצבע ונמצאת יתרה על של משה אצבע ולמה הרי עושין כן כדי שיהיו האומנין מחשבין שכרם במנין אמות למנין הקטנה ר"ל של משה וישלימו מלאכתם בגדולה כדי שיותרו משלהם אותו המותר ליזהר שלא יבאו לידי מעילה לעשות מלאכתם בצמצום שמא יחסרו מן המותנה ויבאו לידי מעילה ושמא תאמר שתים למה והלא די היה להם בשל משה ובאחת מאלו שיהו מחשבים שכרם בשל משה ומשלימין באחת טעם הדבר שכל שהיו בונים בשל זהב וכסף בשולחנות וטבלאות וכיוצא בהם היו מחשבים בשל משה ומשלימין באותה שיתרה על של משה חצי אצבע וכשהיו בונים שאר בנינים של אבנים בכותלים ומחיצות שאין הבנין יקר כל כך מחשבין בשל משה ומשלימין באותה שהיתה יתרה על של משה אצבע שלם:

המשנה התשיעית והכוונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכי' את פניהם הלך ואוכלין ואלו הופכי' את פניהם הלך ואוכלי' והמיחם באמצע וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שהוא מגיע אצל חבורתו ואוכל והכלה הופכת את פניה ואוכלת אמר הר"ם הכלה מתביישת מן החבורה ולפיכך יש לה להחזיר פניה מן החבורה ותאכל מה שלא התירו לשמש לעשות כן:

אמר המאירי שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד וכו' צריך שתדע שר' יהודה ור' שמעון נחלקו בענין אכילת הפסח והוא שלדעת ר' יהודה פסח אחד נאכל אף לשתי חבורות בשני מקומות אם שתקבע כל אחת מקומה בבית זה אם אפילו בשני בתים אבל אדם אחד או חבורה אחת אין אוכלין אותו בשני מקומות אלא במקום שהתחילו לו לאכול יגמרו והוא סובר בבית אחד יאכל בית ממש כלומר שלא יאכל ממנו אדם אחד או חבורה אחת בשני מקומות ור' שמעון סובר שנאכל הוא לחבורה אחת אף בשני מקומות אבל לא פסח אחת לשתי חבורות ובית אחד הוא סובר בפירושו בחבורה אחת כתרגומו של אונקלוס ועל זה נאמר בגמ' מר סבר יש אם למקרא ר"ל ר' יהודה ומר סבר יש אם למסורת ר"ל ר' שמעון כלומר לפי' שמסר בו המתרגם ואין זה כשאר מסורות הנאמרים בתלמוד לשנות את הקריאה שאלו כן כבר מצינו לר' שמעון שסובר יש אם למקרא כמו שהתבאר בראש סנהדרין ב' א' או שמא יש לפרש שכלם סוברים בבית שהיא חבורה ומר סבר יש אם למקרא על ר' שמעון כלומר יאכל שהוא לשון נפעל וסובב על הפסח שיהא נאכל בחבורה אחת אף בשני מקומות ולא בשתי חבורות ור' יהודה סובר יש אם למסורת והרי הוא אומר יאכל לשון פעל קל ומוסב על האוכל שלא יאכלנו אלא בחבורה אחת וזהו במקום אחד אבל הקרבן נאכל אף בשני מקומות כל חבורה במקומה ופירשו בגמ' שמשנתנו כדעת ר' יהודה היא שנויה:

ומעתה אתה צריך לפרש בה שתי חבורות שהיו אוכלות פסח אחד בבית אחד אלא שכל אחד קבעה מקומה לעצמה בייחוד ואמר שאין צריך שיהו מכונים פניהם זה לזה עד שיהו נראין כחבורה אחת אלא אף אם רצו אלו הופכין פניהם לכאן ואלו לכאן שהרי נאכל הוא אף בשתי חבורות ולא נאסר אלא שאדם אחד או חבורה אחת לא תאכל ממנו בשני מקומות:

ומה שאמר אח"כ והמיחם באמצע וכשהשמש עומד וכו' הוא שהיה דרכם למזוג את יינם במים חמים כמו שביארנו במסכת ע"ז והיו רגילים כשהיו הרבה חבורות בבית אחד להיות מצמצמים להספיק לכלם במדורה אחת ובשמש אחד שיהא מחמם מים חיים לכלם למזוג בה כל אחד את יינו והמים היו צריכין לעמוד כל אותו זמן במדורה כדי שלא יצטננו והשמש מ"מ נמנה באחת מן החבורות ואינו רשאי לאכול חוץ ממקום חבורתו והיו נותנין את המיחם באמצע להיותו שוה לכלם ואמר שכשהשמש עומד להזמין מים לאותם שבחבורה האחרת והמאכל לתוך פיו קופץ את פיו שלא יראה כאוכל כלל שאלו כן הרי נמצא אוכל בשני מקומות ותכף שמזג מחזיר את פניו כלפי חבורתו בקמיצת פיו שלא יחשדוהו בני חבורתו ועומד בקמיצתו עד שמגיע לחבורתו ויאכל:

והכלה הופכת את פניה אע"פ שבשעת ישיבה בשלחן ועשיית הסדר היו פניה מכוונות לחברותיה בשעת אכילה רשאה להפוך פניה ולאכול מפני שהיא בושה מלאכול בפני הכל ואין גוזרין מחשש שנוי מקום אע"פ שבאחרים יש לגזור כן שמתוך בשתה הקלו בה:

ומ"מ לענין פסק הלכה כדברי שניהם להחמיר ואין הפסח נחלק ליאכל בשתי חבורות אלא בחבורה אחת לבד וכן אותה חבורה משהסבו אין רשאין לשנות מקומם וכן אין שני פסחים נאכלין לחבורה אחת שאין נמנין על שני פסחים ומשנתנו אפשר לפרשה על דרך פסק בדרך זה שאנו מפרשים עכשיו והוא ששתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד כל אחת את פסחה ובמקומה הקבוע לה צריך שיפרסמו שאינן מעורבות זו בזו שלא יהא נראה זו כאוכלה משל חברתה אלא אלו הופכין פניהם למזרח ואלו למערב או אלו לצפון ואלו לדרום או שיעשה להם מחיצה ביניהם וענין המיחם והשמש על הדרך שביארנו ובכלה התירו להפוך פניה ולא חששו ליראות כחבורה אחרת לגזור עליה בכך שמפני בשתה הקלו בה:

בפירש"י בד"ה כי אמרה ר"י כו' בפתוחות להר הבית דגבי שילוח בעל קרי כו' עכ"ל שם בפ' א"ד פרש"י דמילי מילי קתני והיינו לפי מאי דס"ד הכא דר"י בפתוחות לעזרה קאיירי דא"א לבעל קרי לבא לפתחה אבל למאי דמסיק הכא דר"י בפתוחות להר הבית קאמר בעל קרי הותר ליכנס בה בעומדת בסופה לצד ירושלים ודו"ק:

גמרא שאני היכל עיין שבועות יז ע"ב תוד"ה וטמא: