מסכת מגילה דף ט״ו עמוד ב׳

בוטי לשון עניות כמו והעבט תעביטנו (דברים טו) במסכת גיטין (דף לז.):

בטולמי נהמא בככרות לחם עשרים לחם שעורים (מלכים ב ד) מתרגמינן עשרין טולמין דלחמא:

לרוח משפט לשופטים את רוחן יהיה לעטרה:

דן את יצרו כופהו לשוב בתשובה:

ומתגבר על יצרו אינו הולך אחריו לעבור עבירה:

שמשכימין כו' והיינו שערה שעושין [שנעשים שוערים] לפתוח דלתות בהשכמה ולאחר [שם עד] זמן נעילתו:

גם אלה אלו הרשעים הנידונין בגיהנם:

ביין שגו כלומר אף הם עשו כהם לפיכך דנם:

זה הדן דין אמת לאמתו נראה דמשום הכי נקט אמת לאשמועינן דבדין מרומה צריך לחקור העדים בטוב עד שיתבאר האמת ואז ידונו אותו לאמתו:

[ה"ג אל תקרי שברת אלא שרבבת ל' אשתרבובי (סוכה ה.) ול"ג שריבבת]:

בולי ובוטי פי' עשירים ודלים:

עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי וגו':

שערה שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

אמרה מדת הדין לפני הקב"ה כו' א"ל רבה בר אבוה לאליהו כמאן חזא אסתר דעבדא הכי.

א"ל ככולהו תנאי וככולהו אמוראי.

ולרוח משפט זה הדן את יצרו וליושב על המשפט זה הדן דין אמת כצ"ל:

שם מה נשתנו אלו מאלו א"ל הקב"ה ישראל עסקו בתורה או"ה לא עסקו בתורה א"ל גם אלה ביין כו' כצ"ל:

גמ' רבה בר עופרן ע"ל י ע"ב תד"ה רבה:

שם אמר רנב"י ורב כתיב כעין זה יומא לח ע"ב ודף עה ע"ב:

עָתִיד הקב"ה לִהְיוֹת עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כח, ה) בַּיּוֹם הַהוּא וְכוּ'. נראה לי בס"ד דנרמז זה באותיות שהם למעלה מן אותיות 'צַדִּיק' שהם 'פג טץ' [182] שעולה מספרם קפ"ב, כמנין שבעה הויו"ת [26×7=182] של שבעה ספירות הבנין, שהם חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] נהי"ם [נצח, הוד, יסוד, מלכות], שבכל ספירה יש הוי"ה אחת ובהם היא הנהגת העולם, וזה הרמז נרמז בראש צדיק אחד. ועוד יש רמז בראש צדיק שני שהוא גם כן מספר קפ"ב, שרומז אל שני שלובים של הוי"ה אדנ"י, ושל אדנ"י הוי"ה, שעולה מספרם קפ"ב [26+65+65+26=182]. וזהו שאמר עָתִיד הקב"ה לִהְיוֹת עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, שהם צדיק עליון וצדיק תחתון, שכל אחד יש רמז בראשו על שמותיו יתברך.

מַאי (ישעיה כח, ה) 'לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה'? לְעוֹשִׂין צִבְיוֹנוֹ וּלְמַצְפִּין תִּפְאַרְתּוֹ. פירוש רצונו כמו שכתב הערוך על מאמר מעשה בראשית (בראשית ב, א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם) לצביונם נבראו שהוא רוצה לומר לרצונם (חולין ס.). והכונה כאן דאין עושין המצות בשביל שהשכל מחייבם או מצד חיוב הנימוס ודרך ארץ אלא עושים לקיים רצון הבורא יתברך. ומה שאמר לְמַצְפִּין תִּפְאַרְתּוֹ, פירוש אין מצפין שילום שכר מן המעשים טובים לעצמן אלא מצפין תפארתו, שעל ידי מעשה המצות יתוקנו העולמות ויבנה בית המקדש ותתגלה מלכותו יתברך שזו היא תפארתו יתברך.

יָכוֹל לְכֹל? תַּלְמוּד לוֹמַר (ישעיהו כח, ה) 'לִשְׁאָר עַמּוֹ' לְמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּשִׁירַיִם. פירוש אפילו הצדיקים שיודעים ערכם וערך מעשיהם הטובים שאין בהם ענוה גדולה שיהיו נבזים ונמאסים בעיני עצמן כמו שאמר הכתוב (תהלים טו, ד) 'נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס' לזה אמר תלמוד לומר לשאר עמו, למי שמשים עצמו כשירים, רוצה לומר עניו מאד, שנמאס בעיני עצמו שחושב עצמו כמו השיורין שהאדם משייר בקערה אחר אכילתו שהם נמאסין לכל ולא יאכלו השיורין אלא רק הפחותים שהם העניים והמשרתים שבבית או כמו שיורי פתילות ושיורי בגדים שהם דבר מועט שנזרקין ואינם חשובין כלום, כן זה הוא רואה עצמו נמאס ואין לו חשיבות כלל וזו היא ענוה גדולה.

וּ'לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט' (ישעיה כח, ה), זֶה הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ פירוש יש דן דין אמת כדי שיתכבד ויתפאר בכך בעיני העולם שיאמרו זה דיין אמיתי וישר אשר לא ישא פנים! ונמצא זה אינו עושה לשמה. אך העושה לשמה הוא דן דין אמת בשביל האמיתות שצריך לאהוב האמת ולא בשביל שיכבדוהו.

(ישעיה כח, ה) 'וְלִגְבוּרָה' זֶה הַמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ נראה לי בס"ד למעלה מן אותיות ' יֵצֶר ' יש אותיות ' קפט ' [189] שהוא מספר ג' פעמים ס"ג [63×3=189], רמז לתשובה עלאה שהיא בבינה ששם בחינת שם ס"ג [שם הוי״ה במלוי יודי״ן כזה: יו״ד ה״י וא״ו ה״י מספרו 63], שצריך האדם לעשות תשובה מעלייא לחטאים ולעונות ולפשעים, וכל תשובה מהם היא בסוד שם ס"ג, הרי ג' פעמים ס"ג מספר קפ"ט הנרמז למעלה מן 'יֵצֶר' וזהו מִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ שמתגבר לעשות שלשה מיני תשובה עליונה, הרמוזה באותיות שלמעלה מן יֵצֶר. או יובן בס"ד, למעלה מן יֵצֶר יש אותיות קטף, כי יצר הרע קטף מן האדם חלקים מן נשמתו וצריך האדם להתגבר על אותו החלק שקטף היצר ממנו לחזור ולזכות בו, וזהו שאמרו מִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ שמתגבר ליקח אותו החלק הטוב שקטף ממנו היצר, שהוא רמוז למעלה מאותיות יֵצֶר.

(ישעיה כח, ה) 'מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה', אֵלּוּ שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה. יש להקשות למה קראם מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה, והוה ליה למימר עוֹשֵׂי מִלְחָמָה.? ונראה לי בס"ד הכונה, למשל אתו בית שמאי ובית הלל ועבוד מלחמה זה בזה בדברי תורה וסוף דבר מסקנתא דמלתא הוה כבית הלל ושקטה המלחמה, ואחר ששקטה אתו רבנן בדור אחר וחזרו ונלחמו באותה המסקנא זה אומר בכה וזה אומר בכה, נמצא אלו השיבו המלחמה למקומה, וגם באותו הדור הוה מסקנא דמלתא ושקטה המלחמה ואתו רבנן בדור אחר ופלפלו באותה המסקנא והשיבו המלחמה למקומה, וכן על זה הדרך ולכן קרי להו 'מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה' שֶׁנּוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בדור זה בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה שהיתה בדור שלפניהם.

אָמַר לֵיהּ (ישעיה כח, ז) 'וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ'. נראה לי דקאי זה על קטרוג שנהנו מסעודת אחשורוש, ששתו שם סתם יינם, ו'פָּקוּ פְּלִילִיָּה' קאי על קטרוג השתחויה לצלם שדינם לרדת לגיהינם ויהיו נידונין שם בצואה רותחת ולכן דריש אֵין 'פָּקוּ' אֶלָּא גֵּיהִנָּם כי 'פָּקוּ' מספר 'קָלוֹן' [186] שהוא דין צואה רותחת בגיהנם לעובדי עבודה זרה וכמו שאמרו על פסוק (תהלים פג, יז) 'מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן'. גם עוד דריש 'פָּקוּ' על גיהנם ששם משכן הקליפה אשר תדמה עצמה כקוף בפני אדם וזהו 'פָּקוּ' בהפוך אתוון 'קוֹף' גם שם עומדין מלאכי חבלה שכל אחד נקרא 'אבן נגף' [186] כמנין 'פָּקוּ' וזהו פָּקוּ פְּלִילִיָּה שהדיינים שלהם שמדינים אותם שם הם פָּקוּ מספר 'אבן נגף'!

(תהלים כב, ב) 'קֵלִי קֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי', שֶׁמָּא אַתָּה דָּן עַל שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְעַל אוֹנֵס כְּרָצוֹן. נראה לי בס"ד כונתה על כניסתה לבית הצלמים שנכנסה בשוגג שלא ידעה שיש שם צלמים כי מימיה לא נכנסה שם ולא ידעה זאת! או יובן הכונה באה להמליץ טוב על ישראל בראותה שנסתלקה ממנה שכינה ביום זה שהוא יום תענית שלה שהתענית בשביל קטרוג סעודת אחשורוש שהיה על ישראל, ולכך המליצה טוב עליהם כי ודאי אלו שהלכו לסעודה הם המון העם ולא היו בעלי תורה ונאמר (ישעיה נח, א) 'וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם' דהמון העם נידונין כשוגגין מכח חסרון ידיעה וגם כי היו אנוסין מן תאות חומר היצר הרע שגברה בהם.