מסכת עירובין דף פ״ג עמוד א׳

וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין לרבי יוחנן בן ברוקה כדאית ליה דהיינו כביצה חסר רביע שהרי הוא שיער בככר של רובע קב כדאמר מחצה שכר לחנוני נמצא ככר בפונדיון רובע קב והן ו' ביצים חציה ג' ביצים לבית המנוגע וחצי חציה ביצה ומחצה לפסול את הגויה ולטומאת אוכלין ג' רביעי ביצה ולר"ש ששיער בככר מג' לקב ככר שלימה ח' ביצים חציה ד' חצי חציה ב' חצי חצי חציה ביצה:

דלא שוו שעורייהו להדדי לא הויא שיעור טומאת אוכלין חצי שיעור פסול גוייה מצומצם אלא יש שאומרים פחות ויש שאומר יותר:

דתניא כמה שעור חצי פרס לפסול את הגוייה:

חסר קימעא בביצים קטנים שיערוה ואליבא דר"ש דאמר במתניתין ב' ביצים:

שיער רבי סאה אחת שהובאה לפניו ומצא למנין קבין שבה יותר מכ"ד ביצים לקב דהיינו לככר של שלישית הקב יותר מח' וחציה יותר על ד' וחצי חציה ב' ביצים ועוד אחד מכ' בביצה לכל ביצה דהיינו לחצי פרס אחד מעשר בביצה תוספת ויש ששונין אחד ממ' בביצה ומפרשי לב' הביצים תוספת אחד ממ' ותו לא. והמדקדק בלשון הזה א"א להעמידו לקמן ואני שניהן שמעתי:

כמוה וכקליפתה אלמא לא שוי לחצי שיעור דפסול גוייה דאי לרבי יהודה חסר קימעא בעי מיהוי ואי לרבי יוסי ביצה וקליפתה שוחקות בעי מיהוי ואי לרבי ועודות בעי דהיינו טפי:

בלא קליפתה נמי זוטר טפי אפילו מפלגי שיעוריה דחצי פרס דרבי יהודה:

זו דברי ר' יהודה הך ברייתא דחצי פרס דלעיל:

וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין אכולהו תנאי קאי כדמפרש בקונטרס לר"י בן ברוקה כדאית ליה דהיינו כביצה חסר רביע ולר"ש כביצה שלימה והא דאמר בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כרבי שמעון ולא כרבי יוחנן בן ברוקה:

קע"ג הויא ר"ז הויא אין החשבון מכוון כדפי' בקונט' ולא דק:

חלתא כחה הויין תמני מאתן וחמיסר הויין ר"ח גריס חלתן כמה הויין תשעה מאתן ושיתסר הויין וכן הוא אמת כדאמר בפ' חלון (לעיל עירובין דף פא.) דשיעור חלה א' מכ"ד וצריך ביצה לכ"ג ביצים ותשעה פעמים כ"נ הם ר"ז:

שליש דידה כמה הוי שיתין נכי תרתי לא דק דמעט חסר וכיון דלא חסר אלא מיעוט ביצה לא חייש ויש דגרס שיתין נכי תרתי ונכי פורתא:

נמצאת שליש ציפורי בועודות ושליש דקתני בברייתא קאי אשליש ציפורי ואשליש ביצה:

יתירה על מחצה של מדברית שליש ביצה לפי שמונה שליש דצפורי ס"ט וס"ט ועודות ג' ביצים וט' ועודות ואם כן שליש צפורי עם הועודות ע"ב ביצים ומחצה חסר ועוד כיון דלא הוי חצי ביצה קרי לה שליש אבל אי דייקת בה שפיר הוי יותר מחצי ביצה דהא סאה ציפורי הויא יתירה על ר"ז קרוב לב' חומשים ונמצא שליש שלה ס"ט ביצים וחצי חומש וכשתצטרף עם הועודות הוי יותר מע"ב ביצה ומחצה ואמר מהר"י דהך ברייתא קיימא אקבלת רב דימי דקאמר ושיער רבי מאתן ושיבסר ולא חשיב ועודות של ז' ביצים הואיל ואינו עולה לבינה ושליש ממאתן ושיבסר עולין שבעין ותרין ושליש ומה שמקשין שבכולה שמעתין חשיב ועודות של ציפורי ושל מדברית לא חשיב דהא ועודות איכא בכולהו דלא הוסיפו אלא שתות שבירושלמית וכן בציפורי אור"י דבירושלים ובציפורי לא הוסיפו כי אם למנין ביצים של סאה מדברית והקדמונים שלפני רבי דקדקו בדבר שאין בתוספת שלהן שתות מצומצמת כי ביצים מדבריות היו גסין יותר מאותן של יום התוספת והוסיפו על מדת ציפורית שהיתה מאתן וז' ביעין ושני חומשין חסר קימעא י' ביצים אחד מכ' לכל ביצה:

על מחצה של מדברית שליש ביצה מפרש מהר"י נמצא שליש של ציפורי מלגאו יתירה על שליש של מדברית מלבר שליש ביצה וקאי שליש דברייתא אתרוייהו ואביצה ורבינא מפרש דברי רבי ירמיה ומפרש דה"ק רבי ירמיה נמצאת סאה ציפורית יתירה על של מדברית קרוב לשליש שלה פי' לשליש מדברית מלבר ושליש שלה פירוש ושליש של ציפורי מלגאו קרוב למחצה של מדברית וכעין זה מצינו בפרק בכל מערבין (לעיל עירובין דף לה:) אמר רבי ירמיה כשהיה עליה שרץ כל בין השמשות ומפרש' לה רבה ורב יוסף:

ויהיב ר' שמעון דמתני' שיעורא דעירוב דהוא ככר שלם (והוא) שיעור ב' סעודות ככר שיש בה שליש קב. חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה. כל חד וחד לפום מאי דאית ליה ככר דיליה. חציה לבית המנוגע כדתניא כתיב והבא אל הבית וכתיב והאוכל והשוכב אלא ליתן שיעור לשוהה שאינו טמא עד שישהא בכדי אכילת פרס פת חטים ולא פת שעורים כו' וחצי חציה לפסול את הגויה. כדתנן כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה כבחצי פרס פי' אם יאכל אדם אוכלין טמאין שיעור חצי פרס ואע"פ שאינו אוכל מטמא אדם אבל נפסל גופו ואם יאכל תרומה או קדשים חייב שגרם להן טומאה. והאי דקתני בחצי פרס בעינן למהוי ליה רווחא למיכל דאי משלים סעודה דיליה בהא סעודה דתרומה או קדשים קודם שיתאכלו האוכלין הטמאין במעיו חייב. תנא וחצי [חצי] חציה לטמא טומאת אוכלין. ואקשינן ותא דידן מ"ט לא תני וחצי [חצי] חציה לטמא טומאת אוכלין ופריק משום דלא שוו שיעורייהו להדדי דאילו שיעור חציה בבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה שוין ואלו בטומאת אוכלין ר' נתן ור' דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה ובקליפתה וחכ"א כמוה בלא קליפתה והלכתא בפלוגתא לא קמיירי.

ותניא כמה שיעור חצי פרס ב' ביצים חסר קמעא דברי ר"י ור' יוסי א' ב' ביצים שוחקות שיער [רבי] ב' ביצים ועוד. וכמה הוא ועוד [אחד] מעשרים בביצה.

אמר רב חסדא זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכ"א כביצה ומחצה שוחקות הוא דהוי חצי פרס. ואמרי' מאן חכמים ר' יוחנן בן ברוקה הוא. דיהיב שיעורא דככר חצי קב דהוא בחשבון קמ"ד ביצים לסאה דאי הפת ו' קבין מגיע לכל קב כ"ד ביצים חצי קב י"ב ביצים והוא שיעור הככר קודם שיפרש רב חסדא צא מהן מחצה לחנווני חצי ככר שהן ו' ביצים לבית המנוגע וחצי חציה שהן ג' ביצים לפסול את הגויה וחצי חצי חציה שהיא ביצה ומחצה לטמא טומאת אוכלין. פשיטא דר' יוחנן בן ברוקה היא ושנינן אין מיהו שוחקות אתא רב חסדא לאשמעי' דלא תנן מאי שוחקות עודפות כמעט כי אתא רב דימי אמר שיגר לו בונייס לרבי מודיא קונדיסא דמן ניסא דהוי סאה ושיעורה (ררי"ן) [רי"ז] ביצים ואקשינן הא סאה דשיעורא (ררי"ן) [רי"ז] ביעי דהיכא אי סאה מדברית קמ"ד ביעי היא דהיא ו' קבין כל קב כ"ד ביצה הרי קמ"ד ביעי אי סאה ירושלמית דעודפת על של מדברית חומשא של מדברית דהיא כ"ט ביעי פחות חומש ביצה (כ"ד) [כ"ט] מוספת על קמ"ד הוויין להו קע"ג ביעי אי סאה דציפורי ר"ז ביצים הוויין ואמרין לעולם סאה ששיער (ררי"ן) [רי"ז] ביצים סאה דציפורי היא והאי דאמרת ר"ז (סאה) ביצים בתר דאפיקו חלתן.

קצטרסא כולי פי׳ מדת סאה שלהם לפי שהיו מוחזקין בה שהיתה מדוייק׳ מימות הראשנים שיער ד׳ ואשכח בה האי סאה דהיכא פירש לאיזו מן המדות נעשית אי לפי חשבון סאה מדברית מאה וארבעין הויא פירש שהסאה ששה קבין ובכל קב כד׳ בצים שהרי הקב ד׳ לוגין ולוג ד׳ רביעית וכל רביעית ביצה ומחצה נמצא הלוג ששת ביצים ובכל קב כ״ד ביצים וכ״ד ששה פעמים הרי קמ״ד.

אי דירושלמי פירש שהוסיפו עליה שתות מלבר כדאי׳ לקמן מאה ושבעין ותלת הויא פירש דשתות מאה הוא עשרים ושתות הארבעים הוא ח׳ ושתות הד׳ ביצה חסר חומש הוי להו כלהו קע״ג חסר חומש ולא דייקינן בחושבנה ונקטינן להו קע״ג שלמים ואי דצפורי פירש שהוסיפו בה על הירו׳ שתות מלבר כדלקמן מאתן ושבע הויין פירש כי המאה הוסיפו כ׳ והשבעים הוסיפו ג׳ חומשים הוו להו כלהו מאתין ושבע וג׳ חומשים ולא דייקינן בחושבנא ומבצרי׳ השלשה חומשים דל לך החומש שהוספנו פשו להו בכאן שני חומשים יותר מן הראוי דלא דייקינן בהו:

לעולם דצפורי אייתי חלתה ושדי עליהו פירש כי הסאה הזאת היו בה שיעור החלה הראויה לבעל הבית שהוא חלק אתד מעשרים וד׳ כדאי׳ בדוכתה ולעיל בפרק חלון והוינן בה חלתה כמה הוי תמניא בצים פירש כשתוסיף עליו חלק אחד מעשרים וארבעה יעלו הקצ״ב ביצים לשמנה בצים ומה שיש מקצ״ב ועד מאתן ושבע דהיינו ט״ו ביצים לא מחשבי׳ ליה משום דלא הוי כביצה ואם כן טול תמניא ביצים ושדי על מאתן ושבע ואכתי מאתן וחמסר בלחוד הוא דהויין:

גרש״י ז״ל אלא אייתי ועוד ושדי עלייהו כלו׳ לא תימ׳ אייתי חלתה ושדי עליהו אלא אימא אייתי ועוד דר׳ חייא ושדי עליהו. פיר׳ כי סאה דמן נאנסה היתה של מידת צפורי אלא שהיתה שוחקת מאד שהוסיפו עליה כשיעו׳ ועוד דר׳ חייא ושדי להו על סאה של צפורי וסליק לך לחושבנ׳ כיצד סאה של צפורי מאתן ושבע כשתטול מן המאתן אחד מעשרים יעלו בידך עשרה ביצים כי במאתים יש עשר פעמים עשרים תן עשר׳ על מאתן ושבע הרי מאתן ושיבסרי ופרכינן דאם כן פשו להו ועודת דשבע ופשו להוי נמי שני חומשים העודפים למעלה ופרקינן דכיון דלא הוי כביצה לא חשיב להו. ויש נסחאות דלא גרסי׳ אלא אייתי ועוד דר׳ וגרסי הכי אייתי ועוד דר׳ חייא ושדי עלייהו וה״ק מלבד השמנה שהוספת מתחלתן הוסיפו עוד ועודת דר׳ חייא ועודת דר׳ חייא הם שני ביצים לפי הגרסא שגורסין למעלה א׳ מארבעים בביצה לשתי ביצים שהוא אחד משמנים תוסיף למאה וששי׳ שתי ביצים פשו להו עד מאתן וז׳ מז׳ ביצים ואין בהם ועוד שלם ולא חשבינן ליה מ״מ כשתוסיף על מאתן ושבע דצפורי שמנ׳ דביצים וחולתן ושני ביצים של ועדות דר׳ חייא הוו להו מאתן ושבע ופרכי׳ דאי הכי טפי הוו כלומר שיש לנו להוסיף ועודת של מ״ז ביצים ופרקינן דכיון דלא הוו כביצה לא קחשיב ליה ורש״י ז״ל דחה פירש זה דהא ודאי איכא טפי מכביצה שהרי עודפין למעלה שני חומשין ועודפין משיעור החלה הראוי לט״ו ביצים שהוא יותר מחצי ביצה ועודפין ועודת של מ״ז ביצי׳ שהוא יותר מחצי ביצה לפי׳ אין לנו אלא כגרש״י ז״ל שגורס לעיל וכן בכאן.

ת״ר כילי פירש שהוסיפו בירושלם על המדות שתות מלבר וכן בצפורי הוסיפו עוד על ירושלמית היא מאה ושבעים ותלת חסר חומש בדברירנא לעיל ואלו היו קע״ד היה שליש יותר חמשין ותמני בצרו מינה ביצה וחומש דלא דייקי׳ בה ולרבותא נקטיה דלכל היותר אין בשליש דידה אלא חמשין ותמני וע״ד האמת אפילו חמשין ותמני לא הוי אלא אמר רבא כולי פירש סאה מדברי קמ״ד מחציתם ע״ב ביצים וסאה של צפורי בועודת דר׳ דהיינו סאה קונטרסא של נאנסה מאתן ושבסרי ושלישיתם ע״ב ושליש. מכאן אמר׳ פי׳ ז׳ רביעם מרובים הקב דהיינו ז׳ לוגין שהם מ״ב ביצים והועד הוא ביצה וחומש כי האיפת ג׳ סאין שהם י״ח קבין שהם ע״ב לוגין טול מהם חד מן עשר מן ה״ט תטול ז׳ לוגין ומן השני לוגין שהם י״ב ביצי׳ ביצה וחומש ביצ׳ והכל מפורש יפה כפרש״י ז״ל:

במסכת בבא בתרא אמרו המשתכר אל ישתכר יותר משתות ואעפ״י שאמרו בכאן צא מהן מחצה לחנוני אין ממנה סתירה לחברתה שלא אמרו אל ישתכר יתר משתות אלא (בכירות) [בפירות] שאין בהן אלא טורח מקחן וממכרן אבל תבואה שיש בה טורח טחינה ולישה ואפייה והוצאת עצים ושכר המסייעים בעמלם שיערו בו מחצה:

כל ששיערנו בסוגיא זו בביצה פירושו בביצה וקליפתה חוץ מטומאת אוכלין ששיעורה בביצה בלא קליפתה שהרי טעם כביצה שבו הוא מדכתי׳ האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו בבת אחת והוא כביצה והרי אין דרך לאכלה בקליפתה. וזה שאמרו אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת בביצה בלא קליפתה שיערו בדרך אכילתה. וזהו שאמרו בסוגיא זו ותנא דידן מאי טעמא לא תני טומאת אוכלין תירץ בה משום דלא שוו שיעורייהו בהדדי כלומ׳ שביצים הנזכרי׳ במשנתנו בקליפתן ולענין טומאת אוכלין בלא קליפתן. ויש מפרשי׳ בענין אחר וזה עקר:

שיעור חלה הוא ארבעים ושלש ביצים וחומש ביצה והענין הוא שימלא כלי אחד מים על כל גדותיו ויתן בתוכו הביצים זה אחר זה בנחת והכלי שהוא מחזיק המים הנשפכים בסבת הביצים הוא הוא שיעור חלה וזו היא מדת עיסת מדבר והוא [שבעה] לגין וביצה וחומש ביצה. ומה שאמרו חמשת רבעים ר״ל חמשה לגין הוא למדה צפרית. והענין הוא שבירושלם הוסיפו על המדות של מדבר שתות מלבר. ר״ל שתות מכל מה שיש בו עכשו שהוא חומש מלגאו ר״ל מן הנשאר ובצפרי חזרו והוסיפו על של ירושלם שתות מלבר גם כן. ומעתה צא ולמד בעיסת מדבר שהיא עומר ועליה נאמר ראשית עריסותיכם והעומר עשירית האיפה צא וחשוב איפה שלש סאין סאה ששת קבין קב ארבע לגין נמצאו ע״ב לוגין לאיפה ועשיריתם לשבעי׳ לוג שבעה לוגין ולשני לוגין הנשארים ביצה וחומש ביצה שהלוג ששה ביצים בירושלם הוסיפו שתות מלבר וחזרו הששה לגין לחמשה לגין והלוג הנשאר לחמשה ביצים וביצה וחומש ביצה לביצה מצומצמת והרי בין הכל ששת לוגין ירושלמי׳ בצפורי חזרו והוסיפו אף על זו שתות מלבר וחזרו לחמשה לגין נמצא שיעור חלה שבעה לגין וביצה וחומש ביצה מדברים שהם ששה ירושלמיים שהם חמשה צפוריים. ומכאן אמרו האוכל במדה זו ליום אחד ר״ל בשתי סעודות ולא יהא ניזוק ברוב אכילה הרי זה בריא ומבורך. יתר מכאן רעבתן. פחות מכאן ומזיק לו הרי זה מקולקל במעיו. ולפי דרכך למדת שחמשת רבעים צפריים חייבי׳ בחלה ואין צריך לגרוס בה ועוד. מכל מקום יש גורסי׳ אותו ומפרשי׳ בה כדי שיעור חלה וכדי שישאר שיעור הסעודה כשנטלה חלתו ולא תתמעט אכילתו ויעמוד בדין מעי מקולקל. ויש מפרשי׳ אותו כדי להיות הביצים שוחקות ופרשו בו כמה שנאמ׳ בסוגיא זו אחד מעשרי׳ בביצה ונמצא לארבעי׳ ביצים תוספת שני ביצים ויש מפרשי׳ אותו בתוספת ביצה לכל מפני שהם מפרשי׳ במה שפרשנו שתות מלבר שהיא שתות מלגאו ר״ל כל שהוא שתות ממה שיש שם ר״ל כשמחזירין שש לחמש ושתות מלבר הוא שתות הבא מן החוץ כשיעור שתות מה שיש בו עכשו כגון שיחזרו השבע לשש והם סוברים שתוספת ירושלמית היתה בשתות מלבר וחזרו השבעה לגין לששה ונשארו ביצה וחומש ביצה שחזרו לביצה שוחקת ובצפורי הוסיפו שתות מלגאו וחזרו השש לחמש ונשארה הביצה כשהיתה. ועיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה. ומכל מקום בזמן הזה שאין לנו מדה שבלוגין אלו לא מדברית ולא ירושלמית ולא צפרית חוזרין לראשונות ומודדין בביצים וצריך למדדה בריוח מפני שהביצים מהם גסות ומהם דקות ואין הדבר משוער בהם כל כך ומכל מקום עיקר השיעור בצמצום הוא בכלי הנעשה בתשבורת על דרך חשבון אצבעיים על אצבעיים כמו שיתבאר במקומו בע״ה:

בפרש"י בד"ה כמה הויא תמניא כו' לכל ב' ביצים כו' א' ממ' בביצה כדקאמר דהוו לפ' ביצים כו' עכ"ל וק"ק לפי' זה לקמן דקאמר ה"ק נמצאת שליש של צפורי בועודות של רבי כו' דלא הוה כן לפי' זה בועודות לחוד אלא עם החלתן תמניא והל"ל נמצאת שליש של צפורי בחלתן ובועודות של רבי כו' ודו"ק:

בתוס' בד"ה חלתא כמה כו' ר"ח גרס חלתן כמה הויין תשעה מאתן כו' עכ"ל כצ"ל לפי גירסא זו ודאי דא"א לפרש אלא כפי' שני של רש"י כדמסיק דאיירי בועודות היינו בלא חלתן אבל לפי' קמא של רש"י דבועודות עם חלתן קאיירי טפי להו בצים וק"ל:

בד"ה שליש דידה כו' לא דק דמעט חסר כו' ונכי פורתא עכ"ל ולא הוי נכי תילתא מצומצם כמו שכתוב בגמרות שלפנינו שהרי חסר עוד משליש הזה שליש חומש ביצה שהיה חסר מן קע"ג חומש ביצה כפרש"י לעיל ודו"ק:

בד"ה נמצאת שליש כו' שליש דקתני בברייתא קאי אשליש צפורי כו' עכ"ל אולי שזה סותר פי' מהר"י לקמן דפי' דקאי נמי אשליש מדברית מלבר וק"ל:

בד"ה יתירה על כו' יתירה על ר"ז קרוב לב' חומשין כו' שליש שלה ס"ט ביצים וחצי חומש כו' עכ"ל דלא הוי התוספת על ר"ז ב' חומשים שלמים שהרי חסר מהן חומש דחומש ביצה כמ"ש מהרש"ל וזה שכתבו דלשליש שלה הוי התוספת קרוב לחצי חומש וכשתצרף אותו חצי חומש לט' הועודות הוי יותר מחצי ביצה אחד מכ' בביצה ודו"ק:

בד"ה על מחצה מדבריות כו' וקאי שליש דברייתא אתרוייהו ואביצה ורבינא מפרש דברי ר' ירמיה כו' עכ"ל הכי משמע למהר"י דקאי נמי שליש אשליש מדברית ומלבר דמחצה מדברית דקאמר לא הוזכר בברייתא אי לאו שליש דקאמר היינו נמי שליש מדברית מלבר ומשמע ליה נמי דרבינא בא לפרש דברי ר' ירמיה וה"ק רבי ירמיה נמצאת כו' דאל"כ מי הכריחו לר' ירמיה להוסיף בדבריו ושליש שלה קרוב למחצה מדברית אם לא שנתכוון כרבינא וכמ"ש התוס' ומיהו הא ודאי לא קשיא דאם נתכוון ר' ירמיה כמשמעו בלא ועודות אמאי לא קאמר נמצאת סאה של צפורי יתירה על מדברית ס"ג קרוב לשליש של ירושלמית דהיינו נ"ח דזה יותר קרוב משליש דידיה שהוא ס"ט דניחא ליה לאוקמא אשליש דידיה דהיינו של צפורי דהוזכר בברייתא אבל ירושלמית לא הוזכר בברייתא ומיהו ק"ק לפירושו דלא ה"ל לתלמודא למימר אלא אמר רבינא כו' כיון דאינו אלא מפרש דברי ר' ירמיה (אי) ובההיא דבכל מערבין דמפרשי רב יוסף ורבה דברי ר' ירמיה ניחא דלא קאמר אלא ודו"ק:

גמ' ותנא דידן מ"ט לא תני תמוה לי מהיכא פסיקא זה דלריב"ב שיעור ט"א ג' רביעי ביצה כיון שהוא חצי חצי דילמא באמת לכ"ע ט"א בכביצה כדדרשי' אוכל הנאכל בבת אחת אלא דהברייתא כר"ש דלדידיה דביצה הוא חצי חציה מש"ה נקט ליה בסדר החשבון דחצי חציה לטמא טומאת אוכלין אבל מתני' חציה לבית המנוגע דקאי ריב"ב ור"ש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מש"ה לא מצי למנקט חצי חציה לטומאת אוכלין דלריב"ב אינו כן וה' יאיר עיני:

גמרא, תימא מהיכן פסיקא ליה דלריב"ב שיעור טומאת אוכלין ג' רביעי ביצה, כיון שהוא חצי חציה דלמא לכ"ע טומאת אוכלין בכביצה, כדדרשינן אוכל הנאכל בבת אחת אלא דהברייתא כר"ש, דלדידי' ביצה הוא חצי חציו, מש"ה נקט בחשבונו לסימן דחצי חציו לטומאת אוכלין, כיון דבאמת לדידי' הוא חצי חציו, אבל מתני' דקתני חציו לבית המנוגע דקאי על ריב"ב ור"ש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, מש"ה לא תני וחצי חציו לטומאת אוכלין דלריב"ב אינו כן: