מסכת חגיגה דף כ״ב עמוד א׳

וכחללה ועוביה והן ב' אצבעות חוזרות למקומן שאדם יכול לגלגל בתוך חללו ב' אצבעות לכל צד הוי עירוב ומטבילין אף כלים והאי נמי חשש טומאה דאורייתא היא:

גרגותני סל גדול מאד שבו מסננין היין בעת הבציר ונותנין אותו תחת קילוח הגת והיין מסתנן בו ויורד לבור כדאמרינן במסכת ע"ז (דף נו:) שלא החזיר גרגותני לגת:

טהורין אף לקודש ורבא לטעמיה דאוקי טעמא גזירה משום כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד ובסל ובגרגותני ליכא למיחש להכי:

לא עלתה לו טבילה שעשאן כב' מקואות ואין שיעור לא בזה ולא בזה אע"פ שהמים מחברן בין אויר הנצרים אין זה חיבור:

דהא ארעא כולא מחלחלא והמים הנובעין כאן באין מנהר גדול ולא חשבינן כמחובר דבעינן מ' סאה במקום אחד:

והני מילי דאמרינן המטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד טמאים בכלי טהור שלא היה הכלי החיצון צריך להטביל:

אבל אם הוא צריך להטביל:

מיגו דסלקא טבילה לגופו של כלי ליטהר תוכו ע"י מים הנכנסין דרך פיו דכטומאתו כן טהרתו סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו:

מאי איכא בין רבא לר' אילא קשיא למורי איכא בינייהו טובא כלי חיצון כשהטביל כלי בתוך כלי למאן דמוקי לה משום חציצה שייך בין בחיצון בין בפנימי ולמאן דמוקי משום גזרה שאין בפיו כשפופרת הנוד ליכא למגזר רק בפנימי דבחיצון ליכא למגזר דבכל ענין טהור והכי משמע לקמן ה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא מגו דמהניא טבילה לחיצון מהני לפנימי ותירץ לו הר"ר אלחנן דמתניתין בחיצון טהור ופנימי טמא וכן משמע לישנא דקתני מטבילין כלי בתוך כלי הלכך לא שייך ביה טעמא דכבידו של כלי לגבי חיצון וגם רבא מוקי לה הכי בסמוך דקאמר והני מילי בכלי טהור והיינו מתניתין דמיתוקמא הכי ומיהו רש"י מפרש במתניתין מטבילין כלי בתוך כלי בששניהם טמאים ולא נראה דהא אפי' בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד אם היו שניהם טמאים מהני שפיר דמגו דסלקא לחיצון והשתא לפי סברת רש"י איכא למימר דמצי למימר הכי איכא בינייהו חיצון אלא כח דהתירא עדיף ליה דאשכח אף בפנימית סלקא טבילה:

אבא שאול אומר לתרומה וכו' צ"ע אמאי לא שרינן בעבר והטביל והטבילן קאמר בעבר:

לא מקבלין מינייהו רש"י פירש דבשעת הגיתות נאמנים לפי שחבירים מטהרין כליהן עברו הגיתות והבדים אמרינן דלא מהימן ול"נ דפותח בחביתו לא התירו אם לא סופו משום תחילתו כדקחשיב ליה בפרק קמא דביצה (דף יא:) ואם היו טהורים בדין בלאו הכי נמי משתרי אלא משמע דחכמים ורבי יהודה שוין בטהורים כל ימות הרגל לחוד וכן משמע בש"ס (לקמן חגיגה דף כו.) כל ישראל כאיש אחד חברים נעשו כולם חברים ברגל והכי משמע בתוספתא בסיפא:

שלא יהא בונה במה לעצמו ושורף פרה לעצמו דהא לכך נאמנין ע"ה על שמירתה והכי תניא בתוספתא דחגיגה ר' יוסי אומר הכל נאמנין על שמירתה:

כמאן מקבלין סהדותא מע"ה כרבי יוסי הר"ר אלחנן אומר דקיימא לן כרבי יוסי וחיישינן לאיבה לפיכך מזמנינן עכשיו בכל ע"ה אף על גב דאמרינן בברכות (דף מז:) אין מזמנים על ע"ה וגם רב מנשיא בר תחליפא לא רצה לזמן עליהם והר"י מפרש דלא כל הרוצה ליטול את השם להחזיק לעצמו כתלמיד חכם שלא לזמן על ע"ה בידו ליטול ואין אנו מחזיקים עצמנו כתלמיד חכם לענין זה:

ניחוש לשאלה צ"ע מאי סלקא דעתך דהאי מקשה פשיטא דבעי טבילה משום מגע עם הארץ:

ואמרינן מאי איכא בין לר' אילא ובין רבא איכא בינייהו סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן שרבי אילא סבר כבידן חוצץ ואין טבילה עולה להן ורבא סבר כי אמרינן אין מטבילין בתוך כלים כגון כוסות בכוסות או כוסות בקערות או קערות בקערות וכיוצא בהן שיש בהן מי שפיהן צר וחיישינן דלמא אתי לאטבולי במי שפיו צר פחות מב' אצבעות שוחקות אבל סל וגרגותני פומייהו רויחן טובא לא חיישינן דהא ליכא סל וגרגותני פחות פומייהו מב' אצבעות ואודא רבא לטעמיה דאמר סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן טהורין מקוה שחלקה בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה מפני שחולקת את המים ואינן נמצאין מ' סאה במקום אחד. ואי אמרת האיכא נקבים קטנים שהמים מבצבצין בהן כמו נביעת מים לא מטהרין כהאי גוונא דהא ארעא כולה חלחלי מחלחלא ובעינן עד דאיכא מ' סאה במקום אחד וה"מ בסל וגרגותני שהן טהורין אבל אם הן טמאין וצריך להטבילן מגו דסלקא להו טבילה סלקא נמי טבילה להני כלין דבגווייהו כמו הדלי דתנן במקואות פ"ו דלי שהוא מלא כלין והטבילן הרי אלו טהורין אם לא טבל המים מעורבין עד שיהא מעורבין כשפופרת הנוד ותריצנה הכי אם לא טבל הכלי אלא הוא טמא וצריך להטבילן כמים מעורבין הן שאין כלי טמא חוצץ ועלתה טבילה לכלי. ואם הדלי טהור שאין צריך טבילה עד שיהו המים מעורבין מה שבמקוה עם המים שבתוך הדלי כשפופרת הנוד.

ואם אין שם זה השיעור הדלי כיון שהיה טהור חולק המים כמין כותל בתוך המקוה. ואוקימנא לדר' אילא ודרבא כתנאי. ומקשה מ"ט לא חיישינן לתרומה אלא מטהרינן ובקדש לא מטהרינן דגזרינן בקדש שמא יטבול מחטין וצינוריות בכלי טהור שאין בפיו כשפופרת הנוד בתרומה נמי נגזור ופריק רבא כי מטהרינן בהטבלת כלין בתוך כלין בתרומה לחבירים מטהרינן דידעי ולא אתו לאטבולי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד.

ומקשינן אי הכי קדש נמי נשרי ונימא לחבר שרינן ליה דידע ולא אתי למיטעא. ופרקינן בקדש חיישינן דלמא חזי ליה עם הארץ דטביל כלי בתוך כלי שבפיו כשפופרת הנוד. ומקשינן תרומה נמי נגזור משום עמי הארץ.

ופרקינן בכלי שאומר ע"ה אני הטבלתיו בתרומה אין מקבלין הימנו לפיכך לא אכפת לן. אי הכי בקדש נמי לא נקבל מיניה ונטהר כלין הנטבלין בתוך כלי בקדש כמו שמטהרין בתרומה. ופרקינן אם לא נקבל מע"ה טהרת כלין בקדש קושרין איבה על החבירין שיאמרו וכי אנן אין אנו מבני ישראל שאינכם מאמינים אותנו. אי חיישת משום איבת ע"ה אפילו בתרומה ניחוש. ופרקינן בתרומה אין חוששין אם לא יקבלה הכהן חבר ממנו הולך ונותנה לע"ה כהן כמותו אבל הקדש לא יכיל למיהביה אלא לחבר ועלתה משום איבת ע"ה לא מטהרין כלים בתוך כלים לקדש אפילו לחברים ור' יוסי הוא דחייש לאיבה של ע"ה. וכר' יוסי מקבלין עדותו של ע"ה. ומקשינן ותוב וניחוש לשאלה דלמא שאיל חבר כלי מע"ה לא שאיל. והא מדתנינן כשטיהרת את הכלי טיהרתו לך ולו אלמא שאלו חברים מהם. ופריק רבא כי שאלינן כלים מהם מטבילינן להו אי הכי עד דאמרי ב"ה.

מקוה שלם ונתן סל גדול באמצע המקוה עד שמפסיק במימיו חצים לכאן וחצים לכאן ודפני הסל מגיעים לכותלים שברוחב המקוה מכאן ומכאן ואין המים מתערבין אלא דרך חורי אריגת הסל שאין בהם כשפופרת הנאד אע"פ שכלו מלא נקבים אין מצטרפין והטובל שם לא עלתה לו טבילה שאף הארץ כולה מנקבת ככברה ואעפ"כ בשתי גממיות הוצרכנו לשיעור שפופרת הנאד וי"א שלא נאמר כן אלא בשהסל טהור והדבר מוכיח שלא בא לשם אלא לחלוק את המקוה אבל אם הוא טמא לא ירד שם אלא לטבול ומתוך שעלתה טבילה לעצמו אינו פוסלו לאחרים והם מפרשים מה שאמרו בסוגיא והני מלי בטהור כלו' והני מלי שמקוה שחלקו בסל לא עלתה לו טבילה דוקא בשהסל החולק טהור ונעשה כמחיצה אבל טמא אינו חולק ועלתה לו טבילה ומ"מ כבר פרשנוה במשנה בדרך אחרת בשני פנים שמא תאמר אחר שטעם מעלה ראשונה הוא מגזרת שמא יטביל כלי בתוך כלי שאין בפיו כשפופרת הנאד וטבילה בכלי שאין בפיו וכו' אינה טבילה אף לתרומה מפני מה לא נגזרה גזרה זו אף לתרומה תדע שמעלות אלו כולם מפני חברים הותקנו שעמי הארץ אין מדקדקי' בכך וחששא זו אצל עם הארץ אינה אלא מתוך שאם יראה עם הארץ שיטביל החבר כלי בתוך כלי אינו מדקדק עליו אם יש בו כשפופרת הנאד והולך ומטביל בשאין בו כשפופרת ועל התרומה אין אנו קפדים שהרי אין כהן חבר מקבל תרומה מעם הארץ ואף עם הארץ אינו קפיד בכך שנותנה לכהן עם הארץ שכמותו אבל לקדש אם הוא רואה כן בחבר יעשה הוא כן לעצמו בכלי שאין בו כשפופרת הנאד לקדשיו ואי אפשר שלא לקבל ממנו יינו לנסכיו ושמנו למנחותיו שאם כן יהא לו עמנו איבה ויהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה לעצמו ומתוך כך אנו מאמינים אותם על טהרת יינם ושמנם ושאר דברים שבקדש כגון כלים כל השנה אף שלא בשעת הגתות ושמא תאמר נחוש שאם יראה כן לתרומה יעשה הוא כן לקדש כלם יודעים שחלוק גדול ומעלות גדולות יש לקדש על התרומה ולעולם אין סומכין מזו לזו ושמא תאמר שמא יראו כן לתרומה ויעשו כן לתרומה בשעת הגתות וחבר מקבלה מהם שהרי בשעת הגתות אף עמי הארץ נאמנים כמו שיתבאר שעת הגתות כלם מטהרים על פי חברים ואין לחוש בה:

ממה שאמרו שלענין קדשיו נאמן עם הארץ בהם בכל השנה ומשום איבה סמכו לומר שמקבלים עדות מעם הארץ הואיל וישנו מיהא בדרך ארץ אע"פ שאינו במקרא ובמשנה ומחזיקים אותו במדקדק בעדותו כחבר אבל לרבנן אין מקבלין עדותו כלל וכמו שאמרו במס' פסחים מ"ט ב' ששה דברים נאמרו בעם הארץ ומהן שאין מוסרין לו עדות ואין מקבלין ממנו עדות שמן הסתם כל עם הארץ חשוד שלא להיות בקי בעדותו ואין מקבלין עדותו כלל לכתחלה אבל לר' יוסי מקבלין אותו לכתחלה ולא מן הדין אלא שסמכו בכך משום איבה אחר שלא נעשה חשוד באיזה עדות בפרט ושישנו בדרך ארץ ואף לרבנן אין הענין אלא שב"ד דוחין אותו ונשמטין שלא לקבל עדותו אבל לפסלו לגמרי אם קבלוהו בדיעבד או אם חתם בשטר לא אלא אם כן באותו שאף בדרך ארץ אינו וכמו שאמרו בסוף ראשון של קדושין מ' ב' כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב ונאמר שם עליו ופסול לעדות כלו' אף לאחר שקבלוהו ולמדת שזו של פסחים חולקת עם ר' יוסי שלדעת ר' יוסי כל שישנו מיהא במצות ובדרך ארץ מקבלי' עדותו לכתחלה ומשום איבה ולרבנן אף זה לכתחלה לא וזו היא שטת גדולי הרבנים אבל גדולי הפוסקים סוברים שזו של פסחים אינה חולקת עם זו שבכאן אלא שזו של פסחים בשאינו אף בדרך ארץ ואין מקבלי' דקאמר פירושו שפסול הוא לגמרי והוא שכתבו בענין זה שאין עם הארץ האמור כאן דומה לאותו האמור שם שעם הארץ האמור כאן הוא שאינו לא במקרא ולא במשנה ומתוך כך אינו מדקדק בדקדוקי מצות אבל ישנו בדרך ארץ אבל עם הארץ האמור שם הוא שאף בדרך ארץ אינו וחשוד על גופן של עבירות וכבר אמרו במס' קידושין כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב ופסול לעדות ולדברי כלם למדנו שאף כשישנו בדרך ארץ אין מקבלי' ממנו עדות לכתחלה אלא משום איבה הלכך פשוט הוא שאין מוסרי' לו עדות לכתחלה ולדעת גדולי הפוסקים שפירשו זו של פסחים בשאינו אף בדרך ארץ משום אידך דתנו בהדה שנאה בלשון לכתחלה שאף בשישנו בדרך ארץ אין מוסרים לו לכתחלה ואף חכמי הדורות כתבו שאף בקבלות עדותם הואיל ומשום איבה הוא מחמירין בה ומצריכין בה דרישה וחקירה לפי שכל מעשיהם בקלקול ושלא בשורת הדין:

המת בביתו של חברו [חבר] וטהרות שלו בעליה וארבה פתוחה מבית לעליה והושיבו כלי חרס של חבר על הארובה לחוץ לפני הטומאה שהרי אין כלי חרש מיטמא מגבו דין תורה שיהא כלי זה מציל על כל הכלים שבעליה ומדברי סופרים שאינו מציל אלא על אוכלין ומשקין וכלי חרש אבל לא על כלי שטף מפני שיש לחוש שמא יעשה עם הארץ כן בכלי חרש [שלו] שהוא טמא ואינו חוצץ ונמצאו כלן טמאים טומאת ז' ואנו שואלין ממנו כלי שטף שלו ומטבילי' אותן מטומאת עם הארץ ומעריבי' שמשן ומשתמשי' בהם ואין אנו חוששי' בהם לטומאת מת ואין אנו נזהרי' להזותם שלישי ושביעי שאף הם מן הסתם אין משאילי' אלא לזמן קצר והוא שאמרו מנא לשבעה לא משאילי אנשי ואף לכשתמצא לומר שסתם שאלה ל' יום מ"מ בשאלת כלי אף הם אומרים מן הסתם החזירהו למחר שהוא תושב עליו שאינו צריך לו אלא ליומו וכ"ש שכבר ביארנו בשמיני של מציעא שבכלים הואיל וחוזרי' הם בעין אין אומרים בהם סתם שאלה ל' יום וא"ת שיחוש עם הארץ לעצמו שלא לחוץ בכליו אף עם הארץ טהור בעיניו ואומ' הואיל וכלי חרס מציל מה בין כלי שלי לכלי של חבר אבל אוכלי' ומשקי' וכלי חרש אין חבר שואלם מעם הארץ לעולם הא אם הניח שם כלי שאינו מקבל טומאה כלל כגון כלי גללים והדומים להם הציל על הכל שהרי אף בעם הארץ כן והוא הדין בכלי המטוהר לקדש שהרי אף עם הארץ נאמן על טהרתו כל השנה וגדולי הרבנים מעמידים את השיטה בעם הארץ הא בחבר הכל טהור ולדעתם אנו מפרשים המת בביתו של עם הארץ וכלי חרש שלו נתון בארובה ובחבר מיהא טהור ואין הדברים נראי' כלל:

בפרש"י בד"ה הרי אלו טהורין לתרומה ולא חילק כו' עכ"ל לפי מה שהבינו התוס' דהא דקאמר וה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא מגו כו' אף בקודש קמיירי הך דהרי אלו טהורין אבל רש"י ז"ל לא מפרש לה הכי אלא כמו דגזרינן כלים אף בשיש בהם כשפופרת הנוד חוץ מסל וגרגותני משום דחזי ליה ע"ה ויטבול גם בכלי שאין בו כשפופרת ה"נ איכא למגזר לגבי קודש בכלי החיצון טמא משום דחזי ליה ע"ה ויטבול גם בטהור אבל הא דקאמר והנ"מ בכלי טהור כו' קאי אגופא דדינא דהיכא דאין בו כשפופרת הנוד דודאי אסור אף בתרומה משום דלית ביה עירוב מקואות קאמר דה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא כו' דבתרומה לא גזרינן כלל כדמסיק והשתא הא דתנן הרי אלו טהורין דוקא לתרומה כפרש"י והא דקתני במתני' אבל לקודש אף בשניהם טמאים כפרש"י במתני' כנ"ל לדעת רש"י:

בד"ה והא דר' אילא כו' והמטביל כלים לתוכן אינן טהורין לקודש עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה אבא שאול אומר כו' והטבילן קאמר בעבר עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה שלא יהא בונה במה כו' לכך נאמנין ע"ה על שמירתם כו' עכ"ל פי' על שמירת מי חטאת וק"ל:

בד"ה לא מקבלין מנייהו רש"י כו' לפי שחבירים מטהרים כו' ול"נ דפותח בחביתו לא התירו כו' עכ"ל נראה משום דמשמע מפרש"י דבדין הן טהורין ונאמנין ואהא כתבו דל"נ דהא פותח חביתו לא התירו אם לא כו' ואל"ה הוה טמא למפרע מגע הרגל וא"כ הא דאפילו ברגל טהורין אינו בדין:

גמ' שלא יהא כל אחד ואחד הולך עי' תוי"ט רפ"ה דפרה: