מסכת חגיגה דף י״ב עמוד ב׳

להקדים שמים לארץ דאי לא כתיב את הוה אמינא כאחת נבראו אלא שאי אפשר לקרות שני שמות כאחת להכי כתב את להקדים:

למי שאין דרכו להשכים והשכים הכא נמי דקרא לשמים תחלה ה"ל ארץ אין דרכו להשכים ועוד שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות וזו השכימה עמה שנבראו כאחת לכך התחיל לספר מעשיה תחלה:

יוצר הרים ובורא רוח מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח:

רוח סערה עושה דברו דבר הרוח סערה עשאתו:

ומתחת כל היצירה:

זרועות עולם הסובלות אותו:

נכנס שחרית לתוך תיקו והאור נראה:

ויוצא ערבית מתיקו ומתפשט למטה מן האור והרי העולם חשוך וזהו חידושו למעשה בראשית בכל יום:

ואת הארץ להקדים שמים לארץ דאי לאו ואת הייתי אומר ששניהם נבראו יחד והכתוב כתבם זה אחר זה שאי אפשר לכתוב שני שמות כאחד כדפירש רש"י והא דאמרי ב"ה לעיל ארץ נבראת תחלה דכתיב ביום עשות ה' וגו' ולא כתיב ואת התם דריש ליה מדשני קרא בסידריה להסמיך ארץ לעשיה ומיהו בנימוקי חומש פי' רש"י את השמים לרבות תולדותיהן ומדרש אחר הוא ופליג אהא דהכא:

נכנס שחרית פרש"י נכנס בתיקו וממילא האור יוצא ונראה ויוצא ערבית ומכסה האורה ומחשיך העולם והיה קשה למורי א"כ היאך נראים כוכבים בשמים מינה בלילה כיון שהם קבועים בשני כדמסיק ומיהו שמא נראים מתוכו כמו ע"י העננים אך רוב פעמים שהעננים מחשיכים אותו ומכסין אותו ונראה למורי לפרש איפכא נכנס שחרית בעולם וממנה אורה יוצא ויוצאת ערבית מן העולם [ומסתלק אורה] ולכך הכוכבים נראין:

כל העוסק בתורה אכתי לא סיים למילתיה דז' רקיעים שהתחיל לפרש:

אוצרות שלג יש ממנו שמוכן לפורענות ויש לטובה כדאמרינן בתענית (דף ג:) טבא תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא וכן כתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג וכו' כי אם הרוה את הארץ וגו' (ישעיהו נ״ה:י׳):

דוד ביקש והורידן לארץ הקשה הרב ר' אלחנן הא כתיב (בישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ותירץ דכיון שמן העננים יורד נראות כיורד מן השמים ועוד י"ל דלא הוריד רק המוכנים לפורענות אבל המרוים את הארץ נשארו למעלה:

לא יגור במגורך רע אין זה מקרא אלא לא יגורך והכי דריש ליה: (בגמ' שבת קמט: ובסנהדרין קג. איתא שפיר ע"ש)

משל דר' ישמעאל הודיע שהקדים שבחה של ארץ לשבח השמים אבל לא בבריאה.

תניא ר' יוסי אומר אוי לבריות שרואות ואינן יודעות כלומר הארץ עומדת על העמודים ועמודי הארץ הן על המים. והמים הן על ההרים. וההרים ברוח. והרוח בסערה וכולה מדרש פסוקים וסערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנא' ומתחת זרועות עולם. פי' הדבר שהוא בעולם מתחת הכל תלוי בזרוע בגבורתו של הקב"ה. כי הגבורה היא הזרוע כדכתיב לך זרוע עם גבורה.

ר' אלעזר אומר על עמוד אחד עומד העולם וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם זה שאמר ר"ל ז' רקיעין הן.

וילון רקיע. שחקים. זבול. מעון. מכון. ערבות. וכל אחד ואחד פירש מה הן משמשין. אלו כולן קבלה הן הל"מ. וקראי אסמכתא בעלמא הן. ואינם מדרשות. שאינם דברים הנאמרים מן הדעת כלל. אלא דברי קבלה הן. והערבות שהוא רקיע שביעי יש בו צדקה ומשפט.

גנזי חיים גנזי שלום גנזי ברכה ונשמת הצדיקי' ונשמות העתידות להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים. וכולהו קראי צדק ומשפט שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. גנזי חיים שנאמר כי עמך מקור חיים. גנזי שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. גנזי ברכה שנא' ישא ברכה מאת ה'.

נשמתן של צדיקים שנא' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. רוחות ונשמות העתידו' להבראו' שנא' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. וטל שעתיד להחיות בו מתים שנאמר גשם נדבות תניף אלהים וגו'.

ולמעלה אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך רם ונשא שוכן עליהם. שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו.

וחושך וערפל מקיפין אותו מבחוץ שנאמר ישת חשך סתרו וגו' ומבפנים אור שנאמר ונהורא עמיה שריה.

כל העוסק בתורה בלילה נמשך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה וכו' כל העוסק בתורה בעולם הזה שדומה ללילה נמשך עליו חוט של חסד בעולם הבא שהוא דומה ליום שנאמר יומם יצוה יי' חסדו וכו' ודומה לזה אמרו בפרק זה אשר קמטו לא עת נהר יוצק יסודם אלו תלמידי חכמים שמקמטים עצמן על דברי תורה הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא:

כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין אותו גחלי רתמים שנא' הקוטפים מלוח עלי שיח וכו':

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אוֹי לָהֶם לַבְּרִיוֹת, שֶׁרוֹאוֹת וְאֵינָן יוֹדְעוֹת מָה הֵם רוֹאוֹת. הנה מה שאמר אוי כיון בזה האוי והאבוי על הפלסופים שסומכין על השערת שכלם ומראה עיניהם ובודים דברים מדעתם בענייני השמים וכוכבים ומזלות וגם מדברים אשר בארץ מתחת כפי השערתם ועושים דבריהם ליסוד מיוסד ובונים עליו בנין ומחליטים הדברים לאמת כאלו עלו שמים ובעיניהם ראו ויספרו וכאשר תמצא בכלל דברי הבל שלהם שגזרו בהשערת שכלם שהשמש והירח והכוכבים הם עולמות גשמיים ממש ובהם אדם ובהמה ואילנות ועשבים כמו שיש בעולם הזה ועל אשר ראו בירח כתמים בגופה גזרו שהם הרים וגבעות וימים שבה ועוד יש להם דברים הבלים ושקרים כאלה שכל אחד בונה במה לעצמו וגוזר איזה ענין שחושבו ומחליטו לאמת על פי השערת שכלו! והרב ספר הברית מאמר ד' פרק י"א דימה אותם לאדם הרואה מרחוק באיזה גשם בעולם ומסתכל בו נדמה לו כצורת אדם עם חוטם ואזנים ועינים ויד ורגל אמנם בהתקרבו לאותו גשם בעיניו יראה שהוא עץ או דבר אחר פשוט לא תואר ולא הדר לו לא פנים ולא עורף עיין שם. ועוד במאמר ג' פרק ב' דימה אותם לאדם יערי אשר מצא מראה מלוטשת גדולה עומדת בצד הר גדול אשר שכח שמה סוחר אחד וזה האדם היערי הסתכל באספקלריא המאירה וראה בתוכה צורת אדם שחור ומקלו בידו גם צורת האילנות וצורת נהר אחד אשר היה ביער ההוא לנוכח המראה ויגזור בדעתו שיש עולם מלא בתוך ההר הגדול הזה וגזר בדעתו שההר הזה הוא חלולי ובתוכו נמצא יער ואילנות ונהרות ובני אדם וזה הכסיל לא הבין ולא ידע כי בנפשו דבר ואת עצמו ראה שנצטייר הוא והיער וכל אשר בו בתוך המראה וכן קרה למחקרים הפלסופים עד כאן עיין שם. ובזה בִּין תָּבִין היטב מה שקרא עליהם רבי יוסי אוי ואבוי שרואין מלמטה למעלה ואינם יודעין מה הם רואין! וגם מלמעלה למטה על הארץ מתחת עומדין ואין יודעים על מה הם עומדין! ואמר לשון אוֹי כי השכל נקרא טוב [17] אך להם יתהפך לאוי [17] דהחשבון שוה. גם הלב שלהם שבו מבינים נחלק לשני פעמים וי וי.

הָאָרֶץ, עַל מָה עוֹמֶדֶת? עַל הָעַמּוּדִים נראה לי בס"ד שזה האויר הממלא את החלל שבין השמים לארץ יש לו כובד ואיך אפשר שנוכל לשאת אותו על ראשינו? אך נודע שהשם יתברך ברא לזה האויר כח המושך שהוא נושא את האויר ולא נרגיש בכובד שלו אף על פי שהוא דבוק ונוגע בראשינו ובגופינו. וזה כח המושך אינו נושא אלא רק את האויר שבחלל הזה אבל את גוף הארץ שהוא העפר אשר עומד למעלה מן התהום אינו נושא כח המושך הזה אלא ברא הקדוש ברוך הוא כח אחר חופף על פני התהום והוא נושא את הארץ אשר רקועה על פני תהום. ולזה הכח קורא אותו כאן בשם עַמּוּדִים מפני שהוא חלוק לשני חלקים, חלק אחד לח וחלק אחד יבש כדי לשאת את גוף הארץ שהוא לח ויבש ואלו העמודים עומדים על המים שהוא התהום ותחת התהום יש הרים גדולים שסובלים אותו. ועל זה אמר כאן ' וּמַיִם עַל הֶהָרִים ' רוצה לומר מים זה התהום עומדים על ההרים ואלו ההרים עומדים על רוח כי תוכם של ההרים חלול ובחלל שבהם יש רוח שהוא אויר רוחני יותר מאותו הכח שעומד למעלה מן ההרים שהוא עמודים שסובלים את גוף הארץ. ועל זה אמר ' וְהֶהָרִים עַל רוּחַ ' פירוש קיימים ועומדים על זה הרוח שבחלל שבקרבם וזה הרוח שבקרב ההרים תלוי בסערה והיא כח רוחני דק וזך יותר וקרי ליה בשם 'סְעָרָה' מפני שהוא מצד הגבורה. וּסְעָרָה זו תְּלוּיָה בִּזְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוצה לומר תלויה במדת הגבורה המכונית בשם זרוע כמו שאמר אליהו זכור לטוב חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא, וזה הכח נקרא נשמת הארץ שממנו מתפשט חיות לכל הארץ בכללותה בשש קצוות שלה שנאמר וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם (דברים לג, כז). וקאמר זרועות לשון רבים כי הוא כלול גם מחסד שהוא נקרא זרוע ימין כי לעולם שמאלא אצטריך לימינא כנודע.

עַל עַמּוּד אֶחָד עוֹמֶדֶת, וְ'צַדִּיק' שְׁמוֹ נראה לי בס"ד כל תיבה אות האחרון שלה הוא יסוד שלה כי יסוד של כל דבר הוא עומד תחתיו והנה אות אחרונה של עולם הוא מ"ם אשר במלואה עולה מספר שמונים כמנין יסוד [80] והצדיק אחיזתו ביסוד. ולזה אמר העולם על עמוד אחד עומד וצדיק שמו, שם ארץ אות האחרון הוא אות צד"י שהוא צדיק וזהו הארץ עומדת על עמוד אחד וצדיק שמו. ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל העולם מתקיים בזכות השירה ושירים שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא ואמרתי רמז נכון על זה תמצא אחר אותיות 'עולם' יש אותיות 'פזמן' דהשיר נקרא פזמן כידוע ונרמזו אותיות אלו תחת עולם להודיע שהעולם קיים על זכות השיר הנקרא פזמן. וידוע מבחר השירים שיש בהם שבח והודאה ותהלה להקדוש ברוך הוא הם מאה ברכות וארבע קדושות ועשרה קדישים ותשעים אמן. ולזה אמר שהוא שבח אל מלך נאמן, והם רמוזים באותיות 'צדיק' על עמוד אחד עומד דהיינו עמוד השבח והשיר וצדיק שמו. ודע מה שאמר 'וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל שְׁנֵים עָשָׂר עַמּוּדִים הִיא עוֹמֶדֶת' הנה רבותינו ז"ל בדבריהם עושין רמז לסוד הארץ העליונה וכדי שתבין סוד המאמר לך נא ראה מה שאמר רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י בפרשת פקודי דף כ"א ע"ד וינעם לך! ומאותם הדברים הנזכרים שם יוכל המשכיל להבין הכונה של שנים עשר עמודים ושל שבעה עמודים ושל עמוד אחד וצדיק שמו שהוא סוד וא"ו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, אלו ואלו דברי אלקים חיים!

אָמַר רַב יְהוּדָה שְׁנֵי רְקִיעִין הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י, יד) "הֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם". וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: שִׁבְעָה. נראה לי בס"ד דלא פליגי אלא רב יהודה נקיט רקיע אחד הוא אשר נגלה לעינינו ורקיע אחד לכל אותם רקיעים שאין לעינינו ורוצה לומר פרט אותם לאותם שאין נגלים לעינינו ועלה בידו מספר שבעה ורב יהודה תפס דרך הכתוב הַשָּׁמַיִם הוא רקיע הנגלה לנו וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם כל אותם רקיעים שאין נגלים לעינינו ועיין בעץ חיים שער ציור העולמות פרק ב'.

'שְׁחָקִים', שֶׁבּוֹ רֵיחַיִם עוֹמְדוֹת וְטוֹחֲנוֹת מָן לַצַּדִּיקִים נראה לי בס"ד דאיתא בזוהר (ויחי דף רכ"ג וזוהר וארא דף כ"ח) דמחנות שכינה נקראים בשם ריחים והקליפות הם שפחה אחר הרחים עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד ריחים רמז ליסודות של המלכות כמו שכתב הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל (בזוהר אמור דף צ"ו) שהיסוד טוחן הגבורות ונעשין נצוצין ועל כן היסוד נקרא רחיים של גרוסות שהגבורות נגרסים בו עיין שם. וכתב רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י בסוף אדבר זה שני גבורות מן החמשה גבורות שהם נצח והוד נמתקו ברדתם ליסוד ואלו הם סוד שני אותיות מן דמנצפ"ך בסוד המן שטוחנין בשחקים שהם נצח והוד ומתמתקות על ידי הטחינה וטעמו כצפחית בדבש עד כאן לשונו והבן בדברים.

וְחָשׁוֹת בַּיוֹם מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי, תְּפִלָּה לְאֵ־ל חַיָּי". פירוש מה שאומרים ישראל בעמידה שלשה ראשונות ושלשה אחרונות דברי שבח להקדוש ברוך הוא נקרא חסד גדול מאתו יתברך שנתן להם רשות לספר בשבחו וכמו שפירשו הראשונים ז"ל בפסוק טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ (תהלים סג, ד) רוצה לומר טוב אצלי החסד הזה יותר מן החיים שלי והוא אשר נתת לי רשות ששפתי ישבחונך. ולזה אמר יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ (תהלים מב, ט) רוצה לומר יצוה אותנו בלבד על חסדו שהוא נתינת רשות לשבחו, וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי רוצה לומר יש שירה של מלאכים שתצטרף עמי וזה החסד של נתינת רשות לשבחו הוא ניתן בתוך תְּפִלָּה לְאֵ ־ ל חַיָּי שנתן לנו רשות לשבחו בשלשה ראשונות ובשלשה אחרונות.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁדּוֹמֶה לְיוֹם. יש להבין למה נקיט בלילה? ועוד מה ענין החוט הזה? ונראה לי בס"ד דידוע חצי הראשון נקרא 'ליל' וחצי השני נקרא 'לילה' ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דעסק התורה שלומדין בחצי השני הנקרא לילה עושין בו הכנה וחיזוק וכח ואומץ לתיקון הנעשה על ידי התפילות של היום ההוא גם מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל שם דתפילת שחרית נמשך כוחה עד תפילת מנחה דתיקון הנעשה בתפילת מנחה הוא מן הרושם הנשאר מתפילת שחרית. ולכן אין אומרים קריאת שמע במנחה אלא סומכין על קריאת שמע דשחרית כי להיותה בסוד החסד כוחה עצום ורב להמשך עד תפילת המנחה נמצא קדושת תפילת שחרית הוא כחוט משוך מן הבקר עד הערב לחבר שתי תפילות שחרית ומנחה ביחד והנה ידוע דהתפילות הם נקראים בשם חסד כי חסד גדול עשה השם יתברך עם בני אדם שנתן להם רשות לשבחו בשלש תפילות בראשנות ובאחרונות שבהם שהם שבחו של מקום וכמו שנאמר 'טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים שְׂפָתַי יְשַׁבְּחוּנְךָ' פירוש טוב חסדך יותר מן החיים שלנו ופירש מהו החסד הזה נאמר שפתי ישבחונך בשלש תפילות. וזהו שאמרו כל העוסק בתורה בלילה דייקא שהוא חצי השני הנקרא לילה אשר עסק התורה שיהיה בו הוא לצורך תיקון התפילות של אותו היום הנה זה זוכה שהקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד רוצה לומר התקשרות תיקון שתי התפילות שחרית ומנחה נמשך עליו כאלו על ידו נעשה זה התיקון של התחברות שתי התפילות של היום. ועיין מה שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף נ"ד על דרך וזה לשונו: וצריך להזדרז בכל יכלתו לקום בחצות לילה ממש וכו' והזהר שלא תתבטל מזה אפילו לילה אחת כי הוא ענין רב התועלת, הכלל העולה מכל זה הוא כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת האדם העושה כסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפילת ערבית עד סוף תפלת המנחה ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמתותו גורם שהזווגים הנזכר נעשים על ידו ממש ואין קץ ותכלית לשכרו וכו' עד כאן לשונו עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו הרש"ש [רבי שלום שרעבי] ז"ל כי חצי הראשון של לילה הנקרא לילה הוא ב"ן דב"ן לכן הוא דין וחצי השני הנקרא לילה הוא מ"ה דב"ן לכן הוא חסד וחצי הראשון של היום הוא מ"ה דמ"ה לכן הוא חסד גדול וחצי השני של היום הוא ב"ן דמ"ה. ולכן הוא דין ולפי זה חצי השני של לילה וחצי הראשון של היום שניהם חסד מפני שהם בחינת מ"ה וזהו שאמר כל העוסק בתורה בלילה שהוא בחינת מ"ה דב"ן הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד שהוא מ"ה דמ"ה ביום. ובאופן אחר נראה לי בס"ד 'חוּט שֶׁל חֶסֶד' [425] עולה מספר כה"ת והוא שם קדוש משמות ע"ב ויוצא מן ראשי תיבות כֹּ ל הַ נְּשָׁמָה תְּ הַלֵּל (תהלים קנ, ו) וסופי תיבות לֹא עָזַבְ תָּ דֹרְשֶׁי ךָ הֳ ' (תהלים ט, יא) והוא עזר לישראל מאויביהם וכתוב בספר קול הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל ששם זה הוא במלכות סוד הנפש שהיא אחרי היסוד. לכן שם זה הוא אחר אותיות שד־י שהוא ביסוד והנפש מספר ה' פעמים אלקים שעולים ת"ל [86×5=430] ובהסיר ממנה חמשה אלפי"ן שהם השרשים ישאר תכ"ה [425] עד כאן לשונו. ובזה מובן הטעם דהעוסק בתורה בלילה שהוא זמן תיקון המלכות ושליטת הגבורות זוכה להיות נשפע משם זה של כה"ת שהוא מספר 'חוּט שֶׁל חֶסֶד' והא דהביא מאמר זה דריש לקיש של עסק התורה בלילה באמצע מאמר של ז' רקיעים אחר מאמר של מעון ללמד טעם שכיבדם ביום מפני שעוסקין בתורה בלילה.

כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים. נראה לי בס"ד התורה נקראת מים כמו שאמרו רבותינו ז"ל והטעם מפני שניתנה מסטרא דחסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב) וכן הוא אומר וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו) והחסד נקרא מים. ונודע דשיחה בטלה היא מדרגא דשקרא ונמצא זה השח שיחה בטלה שהיא מדרגא דשקרא עירב שקר [600] שהוא מספר ת"ר עם מים שהוא חסד המתייחס לתורה ולכן מאכילין אותו גַּחֲלֵי רְתָמִים שהוא תערובת ת"ר עם מים [90] הרי צירוף רְתָמִים [690] 'ר־ת מי־ם'. ואומרו גחלים מפני שבעסק התורה יהיה חיבור הוי־ה אדנ־י שעולים צ"א כמנין גחלים [91] ולכן זה שעירב פסולת עם דברי תורה שבהם יהיה חיבור הוי־ה אדנ־י שהם מספר צ"א כמנין גחלים לכן נידון בגחלים של רתמים.