בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת זבחים דף ז׳ עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף ז׳ עמוד ב׳

    מסכת זבחים דף ז׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 26 קטעים ממוספרים, כ־455 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    מקיבעא לא מכפרא חטאת אעשה:

    מקופיא מכפרא הלכך על מי שמחוייב עולה כשרה כיון [דהפריש] עולה שייכי כולהו עשה שבידו אעולה ותו לא שייך חטאת גביה אבל מי שלא הפריש כלום ועבירות עשה בידו שייך חטאת גביה דאילו הוה מתחייב חטאת מכפר עשה מקופיא הלכך חייל שמיה אחטאתו שנשחטה לשמו לפוסלה:

    לאחר מיתה שמת בעליה והקריבה היורש:

    פסולה לא עלתה וצריך היורש להביא אחרת:

    יש בעלים שהיורש הוא בעליה:

    דוקא קאמר מר אי פליגי אדרבא ובעי לאתויי אחריתי או דלמא דאי איכא כמה עשה גביה דיורש מכפרא אם לא שינה בה ומיהו היכא דשני לא בעי לאיתויי אחריתי דהא איהו לא נדר מידי:

    עולה דורון היא אינה באה לכפר על עשה כפרה ממש אלא אחר שכפרה התשובה על העשה היא באה להקבלת פנים כאדם שסרח במלך וריצהו ע"י פרקליטין וכשבא להקביל פניו מביא דורון בידו:

    היכי דמי כלומר היכי דמי שתהא באה לכפרה:

    ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Zevachim 7b · Sefaria

    תוספות

    עולה דורון היא אע"ג דאעשה מכפרת יותר מחטאת דהא מכפרא מקיבעא:

    ריצה פרקליט אע"ג דאיכא עולת יולדת ומצורע ונזיר דלא מייתי קרבן אלא לאישתרויי בקדשים כדאמר בפרק בתרא דכריתות (דף כו.) ואפילו הם חטאתם קודמת לעולה דלא חלקה תורה:

    ואמרתם זבח פסח האי קרא כתיב ברישא ושמור את חודש האביב הוה ליה לאוקומי [בשינוי בעלים] באם אינו ענין אלא משום דכייל בה כל עבודות דכתיב ועשית פסח [דמשמע] מסתמא כל עשיות הלכך מוקי ליה לשינוי קודש:

    וזבחת פסח בסוף התודה (מנחות פב.) דריש לה במשנה לדבר שבחובה [שהיא באה מן החולין] והתם בגמרא נמי מייתי דרשא דהכא:

    ומאי ניהו שלמים דעולה ליכא למימר דאינה באה מכל צאן ובקר כדפי' בקונטרס דאינה באה נקבה ועוד איכא לקמן תלתא קראי וההוא דאם כבש מוכח בהדיא דהוי שלמים ועוד דדוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים ולא אצל קדשי קדשים כדלקמן (זבחים דף ט.):

    וזבחת פסח לכדרב נחמן בסיפרי פרשת עשר תעשר דריש כולהו בשנוי קודש והכי איתא התם וזבחת אין לי אלא זביחה שאר עבודות מנין ואשינוי [קודש] קאי ת"ל ועשית יכול אף הקטר חלבו ת"ל וזבחת ואין זה בסוגיא שלנו:

    הוא לעכב בין הכא בין הכא בשינוי קודש בכל עבודות בשינוי בעלים בזביחה אע"ג דהוא בזביחה כתיב בפרשת בא אל פרעה וקרא דועשית בפרשת ראה אנכי מכל מקום משמע הוא בהוייתו כשהוא עשוי כמצותו כדפי' בקונטרס והשתא הא דקאמר אשכחן זביחה שאר עבודות מנא לן אשינוי בעלים קאי עוד יש לפרש דבין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים קבעי מנא לן לעכב דהוא קאי דוקא אזביחה ומדאפקיה רחמנא לשינוי בעלים בלשון שינוי קודש אית לן לאוקומי הא דזביחה לעכב בין בשינוי בעלים בין בשינוי קודש ושינוייא דהואיל וגלי גלי לא ניחא להאי פירושא כמו לפירוש קמא:

    מה שלמים בין בזביחה בין בשאר עבודות לא חלקת בהן וא"ת כיון דכתיב ועשית פסח לעכב בשינוי קודש בכל עשיות לשתוק קרא מזביחה ותיתי משלמים דמה שלמים לא חלקת בין בשינוי קודש לשינוי בעלים למצוה אף לפסח לא תחלוק לעכב:

    ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Zevachim 7b · Sefaria

    בן יהוידע

    אָמַר רָבָא עוֹלָה, דּוֹרוֹן הִיא (משלי כא, כז). נראה לי בס"ד לכך נקראת עוֹלָה אותיות ' על ו " ה ' כי ו"ה הוא לשון שמחה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבתי א, לב) בין וי לוה ניצול רבן יוחנן בן זכאי והיינו שבאה דורון אחר הכפרה ואז הוא עת שמחה.

    לִפְרַקְלִיט שֶׁנִּכְנָס, דּוֹרוֹן אַחֲרָיו נראה לי בס"ד הטעם שקורא את קרבן הכפרה בשם פְּרַקְלִיט מפני שכל העובר על דבר אחד מדברי תורה הרי הוא בכלל הקללה של ארור שתרגומו 'ליט' ואם כן זה הקרבן שבא בשביל כפרה פורק לזה מן ליט לכן נקרא פְּרַקְלִיט חלק התיבה לשתים וקרי בה ' פרק ליט ' שהיא תיבה מורכבת משתי תיבות וכיון שפרק לזה האדם מן ליט שהוא קללת ארור אז אומרים לזה האדם בא ברוך ה' כאשר אמר לבן לאליעזר בֹּא בְּרוּךְ הֳ' (בראשית כד, לא) ואמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה יז, ה) שבדברים אלו הוציא את אליעזר מכלל ארור והכניסו לכלל ברוך וכנזכר בזוהר הקדוש לכן אחר הכפרה שהיא 'פרק ליט' יביא דורון זו העולה כי מספר בֹּא בְּרוּךְ הֳ' [257] עם כולל ג' תיבות הוא גימטריא דּוֹרֹן [260] גם משמעות עולה שעולה ונכנס לברוך.

    Ben Yehoyada on Zevachim 7b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ז׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־455 מילים ב־26 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 26 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״מִקִּיבְעָא לָא מְכַפְּרָא, מִקּוּפְיָא מְכַפְּרָא.…״

    2. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר רָבָא: עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ –…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא, אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא. אִיבָּעֵית…״

    4. קטע 419 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר רָבָא: עוֹלָה הַבָּאָה לְאַחַר מִיתָה; שְׁחָטָהּ…״

    5. קטע 539 מילים

      נפתחת ב״וְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי אָמַר: יֵשׁ…״

    6. קטע 64 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: דַּוְקָא קָאָמֵינָא.…״

    7. קטע 736 מילים

      נפתחת ב״וְאָמַר רָבָא: עוֹלָה – דּוֹרוֹן הִיא. הֵיכִי…״

    8. קטע 89 מילים

      נפתחת ב״חַטָּאת עַל מִי מְכַפֵּר, עוֹלָה לְאַחַר דּוֹרוֹן…״

    9. קטע 925 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: חַטָּאת…״

    10. קטע 107 מילים

      נפתחת ב״חוּץ מִן הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת כּוּ׳. פֶּסַח מְנָלַן?…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״דִּכְתִיב: ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח״…״

    12. קטע 126 מילים

      נפתחת ב״אַשְׁכְּחַן שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ, שִׁינּוּי בְּעָלִים מְנָלַן?…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״דִּכְתִיב: ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״ – שֶׁתְּהֵא…״

    14. קטע 144 מילים

      נפתחת ב״אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה, לְעַכֵּב מְנָלַן?…״

    15. קטע 157 מילים

      נפתחת ב״אָמַר קְרָא: ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳״.…״

    16. קטע 1658 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב סָפְרָא: הַאי ״וְזָבַחְתָּ״ לְהָכִי…״

    17. קטע 1730 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא: ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח״ –…״

    18. קטע 189 מילים

      נפתחת ב״וְאַשְׁכְּחַן זְבִיחָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מְנָלַן? הוֹאִיל וְגַלִּי…״

    19. קטע 1917 מילים

      נפתחת ב״רַב אָשֵׁי אָמַר: הוֹאִיל וְגַלִּי גַּלִּי לָא…״

    20. קטע 2014 מילים

      נפתחת ב״וְתַנְיָא: ״בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב…״

    21. קטע 2124 מילים

      נפתחת ב״הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים. מָה שְׁלָמִים – בֵּין…״

    22. קטע 2232 מילים

      נפתחת ב״וְכִשְׁלָמִים; מָה שְׁלָמִים – בֵּין זְבִיחָה בֵּין…״

    23. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא, ״הוּא״ לְמָה לִי?…״

    24. קטע 2424 מילים

      נפתחת ב״כִּדְתַנְיָא: נֶאֱמַר בְּפֶסַח ״הוּא״ בִּשְׁחִיטָה – לְעַכֵּב;…״

    25. קטע 2511 מילים

      נפתחת ב״חַטָּאת מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת״ –…״

    26. קטע 265 מילים

      נפתחת ב״אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה, קַבָּלָה מְנָלַן? דִּכְתִיב:…״

    לשון המקור

    מִקִּיבְעָא לָא מְכַפְּרָא, מִקּוּפְיָא מְכַפְּרָא.

    וְאָמַר רָבָא: עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – אָסוּר לִזְרוֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.

    אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא, אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא. אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא: ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְגוֹ׳״. אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: מִשּׁוּם דְּשַׁנִּי בַּהּ כּוּ׳, כִּדְרֵישׁ פִּירְקָא.

    וְאָמַר רָבָא: עוֹלָה הַבָּאָה לְאַחַר מִיתָה; שְׁחָטָהּ בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ – פְּסוּלָה, בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים – כְּשֵׁרָה, דְּאֵין בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה.

    וְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי אָמַר: יֵשׁ בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי: דַּוְקָא קָאָמַר מָר יֵשׁ בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה – וּבָעֵי לְאֵיתוֹיֵי עוֹלָה אַחֲרִיתִי; אוֹ דִּלְמָא, דְּאִי אִיכָּא כַּמָּה עֲשֵׂה גַּבֵּיהּ מְכַפְּרָא?

    אֲמַר לֵיהּ: דַּוְקָא קָאָמֵינָא.

    וְאָמַר רָבָא: עוֹלָה – דּוֹרוֹן הִיא. הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּלֵיכָּא תְּשׁוּבָה – ״זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה״! וְאִי דְּאִיכָּא תְּשׁוּבָה – הָתַנְיָא: עָבַר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְשָׁב, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִים לוֹ! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ דּוֹרוֹן הוּא.

    חַטָּאת עַל מִי מְכַפֵּר, עוֹלָה לְאַחַר דּוֹרוֹן – סִימָן.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: חַטָּאת לָמָּה בָּאָה? לָמָּה בָּאָה?! לְכַפֵּר! אֶלָּא לָמָּה בָּאָה לִפְנֵי עוֹלָה? לִפְרַקְלִיט שֶׁנִּכְנָס, [רִיצָּה פְּרַקְלִיט – נִכְנָס] דּוֹרוֹן אַחֲרָיו.

    חוּץ מִן הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת כּוּ׳. פֶּסַח מְנָלַן?

    דִּכְתִיב: ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח״ – שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו לְשֵׁם פֶּסַח.

    אַשְׁכְּחַן שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ, שִׁינּוּי בְּעָלִים מְנָלַן?

    דִּכְתִיב: ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא״ – שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם פֶּסַח; אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ, תְּנֵיהוּ עִנְיָן לְשִׁינּוּי בְעָלִים.

    אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה, לְעַכֵּב מְנָלַן?

    אָמַר קְרָא: ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳״.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב סָפְרָא: הַאי ״וְזָבַחְתָּ״ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב נַחְמָן – דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מִנַּיִן לְמוֹתַר פֶּסַח שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר״ – וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים! מִכָּאן לְמוֹתַר הַפֶּסַח שֶׁיְּהֵא לְדָבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר, וּמַאי נִיהוּ – שְׁלָמִים.

    אֶלָּא אָמַר רַב סָפְרָא: ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח״ – לְכִדְרַב נַחְמָן; ״שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב״ – לְמִצְוָה בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ; ״וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח״ – בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים לְמִצְוָה; ״הוּא״ – לְעַכֵּב בֵּין הָכָא וְהָכָא.

    וְאַשְׁכְּחַן זְבִיחָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מְנָלַן? הוֹאִיל וְגַלִּי – גַּלִּי.

    רַב אָשֵׁי אָמַר: הוֹאִיל וְגַלִּי גַּלִּי לָא אָמְרִינַן. אֶלָּא [עֲבוֹדוֹת] מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה וְלַמִּנְחָה וְגוֹ׳״;

    וְתַנְיָא: ״בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קׇרְבְּנֵיהֶם״ – זֶה בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וָפֶסַח;

    הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים. מָה שְׁלָמִים – בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים, בָּעֵינַן לְמִצְוָה; אַף כׇּל – בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים, לְמִצְוָה.

    וְכִשְׁלָמִים; מָה שְׁלָמִים – בֵּין זְבִיחָה בֵּין שְׁאָר עֲבוֹדוֹת, לֹא חָלַקְתָּ בָּהֶן, לְמִצְוָה; אַף פֶּסַח – לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין זְבִיחָה לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת, לְעַכֵּב. (מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״הוּא״ בִּזְבִיחָה – אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב.)

    אֶלָּא, ״הוּא״ לְמָה לִי?

    כִּדְתַנְיָא: נֶאֱמַר בְּפֶסַח ״הוּא״ בִּשְׁחִיטָה – לְעַכֵּב; אֲבָל אָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ ״הוּא״ אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵימוּרִין, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הוּקְטְרוּ אֵימוּרָיו – כָּשֵׁר.

    חַטָּאת מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְשָׁחַט אֹתָהּ לְחַטָּאת״ – שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָה לְשֵׁם חַטָּאת.

    אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה, קַבָּלָה מְנָלַן? דִּכְתִיב: