בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת זבחים דף נ״ח עמוד א׳פרק 6 קדשי קדשים

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת זבחים דף נ״ח עמוד א׳

    מסכת זבחים דף נ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־310 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לשון המקור

    מַתְנִי׳ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ – רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִילּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם – כַּדָּרוֹם, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן – כַּצָּפוֹן.

    גְּמָ׳ אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹמֵר הָיָה ר׳ יוֹסֵי, כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי. וּמַאי ״כְּאִילּוּ״? מַהוּ דְּתֵימָא בָּעֵינַן ״עַל יָרֵךְ״ – וְלֵיכָּא; קָא מַשְׁמַע לַן.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַב אַסִּי: אֶלָּא מֵעַתָּה, לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה – הָכִי נָמֵי דְּחֶצְיוֹ בְּצָפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם?!

    וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי; וְהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלָה!

    אֲמַר לֵיהּ: הָכִי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן – שְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ״ –

    רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כּוּלּוֹ לְעוֹלָה וְכוּלּוֹ לִשְׁלָמִים. וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: חֶצְיוֹ לְעוֹלָה וְחֶצְיוֹ לִשְׁלָמִים;

    דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוּלּוֹ לְעוֹלָה כָּשֵׁר, הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ לְעוֹלָה – כָּשֵׁר, כּוּלּוֹ לִשְׁלָמִים מִיבַּעְיָא?!

    וְאִידָּךְ – אִיצְטְרִיךְ; סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: עוֹלָה הוּא דִּדְחִיק לֵיהּ מָקוֹם; אֲבָל שְׁלָמִים, דְּלָא דְּחִיק לֵיהּ מָקוֹם – אֵימָא לָא; קָא מַשְׁמַע לַן.

    גּוּפָא – אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹדֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם שְׁחָטָן כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע – פְּסוּלוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: מַאי כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע? אִילֵימָא אַמָּה יְסוֹד אַמָּה סוֹבֵב – הַאי גּוּפֵיהּ מִזְבֵּחַ הוּא! וְעוֹד, מַאי ״כְּנֶגְדָּן בַּקַּרְקַע״?

    וְכִי תֵּימָא דְּעָבֵיד מְחִילּוֹת בַּקַּרְקַע וְשָׁחֵיט בְּהוּ – וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי הָוֵי מִזְבֵּחַ?! וְהָתַנְיָא: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ – שֶׁיְּהֵא מְחוּבָּר (מֵאֲדָמָה) [בַּאֲדָמָה]; שֶׁלֹּא יִבְנֶנּוּ לֹא עַל גַּבֵּי מְחִילּוֹת וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּיפִּין.

    לָא צְרִיכָא, דְּבַצְּרֵיהּ בַּצּוֹרֵי.

    אָמַר רַבִּי זֵירָא: אֶפְשָׁר אִיתָא לְהָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְלָא תְּנֵינָא לַהּ בְּמַתְנִיתִין?!

    נְפַק, דַּק וְאַשְׁכַּח – דִּתְנַן: בֵּירְרוּ מִשָּׁם עֲצֵי תְאֵינָה יָפִים לְסַדֵּר מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹרֶת; כְּנֶגֶד קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, מָשׁוּךְ מִן הַקֶּרֶן כְּלַפֵּי צָפוֹן אַרְבַּע אַמּוֹת; בְּאוֹמֶד חָמֵשׁ סְאִין גֶּחָלִים. וּבְשַׁבָּת – בְּאוֹמֶד שְׁמוֹנֶה סְאִין גֶּחָלִים, שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי בְּזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים.

    וּמַאי סִימָנָא? רַבִּי יוֹסֵי הִיא, דְּתַנְיָא,