דף ביאור
מסכת זבחים דף נ״ב עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף נ״ב עמוד ב׳
מסכת זבחים דף נ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־358 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ושאינו נשאר כלומר אם יצא כל הדם בהזאה אין צריך מיצוי:
האי תנא סבר שיריים מעכבין גרסינן:
המחטא אותה הזורק את דמה ובכללה דזאת תורת החטאת כתיב אותה מיעוטא היא אם מחטא את דמה כהלכתו שכתבתי לך בה קרנות דהיינו למעלה הוא דהואי חיטוי ונאכלת אי לא לא:
וכי מאין באת להכשיר שנזקקת להביא מקרא לפסול:
ישפך שפיכה אחת ונאמר והבשר תאכל:
נאמרו דמים למטה מחוט הסיקרא בחטאת העוף והזה מדם החטאת (ויקרא ה׳:ט׳) ודרשינן ליה לקמן (זבחים דף סד:) זה קיר התחתון:
ונאמר דמים למעלה בחטאת בהמה:
מה דמים האמורים למטה שנתנן למעלה לא כיפר דהא כתיב בהזאתו חטאת היא שאם שינה בה פסול דהכי אמרינן לקמן (זבחים דף סו.) עשאה למעלה כמעשה כולן פסול:
ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 52b · Sefaria
תוספות
אותה שנתן דמה למעלה ולא אותה שנתן דמה למטה וא"ת א"כ היכי פריך לעיל בריש בית שמאי (זבחים דף לח.) אימא וכפר אע"פ שלא נתן למעלה אלא למטה וי"ל דהוה דריש אותה לדרשא אחריתי כדדריש לעיל בפ"ק (זבחים דף י:) אותה למעלה ולא אחרת למעלה א"נ הוה מפרש אותה יאכלנה אבל למטה לא יאכלנה ולעולם כיפר ולא שייכא כאן דההיא דשמואל (לעיל זבחים ד' כו:) דכיון שהגיע דם למזבח נתכפר:
מה דמים האמורים למטה אם נתנן למעלה לא כיפר פירש בקונט' דבחטאת העוף כתיב היא שאם שינה בה פסלה ותימה הא בבהמה נמי כתיב היא ונימא כמו כן שאם שינה בה פסלה:
תאמר בניתנין למעלה שסופן למטה תימה מעולת העוף שסופן למטה ותנן לקמן בפ' חטאת העוף (זבחים דף סו.) עשאה למטה כמעשה כולן פסולה ומיהו היא גופה לא ידעינן מנא לן:
Tosafot on Zevachim 52b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף נ״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־358 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 19 מילים
נפתחת ב״וְשֶׁאֵינוֹ נִשְׁאָר לֹא יִמָּצֵה! תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא…״
- קטע 223 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, הַאי תַּנָּא סָבַר:…״
- קטע 330 מילים
נפתחת ב״אָמַרְתָּ: וְכִי מֵאַיִן בָּאתָה? מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדַם…״
- קטע 428 מילים
נפתחת ב״וְדִין הוּא – נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַעְלָה, וְנֶאֶמְרוּ…״
- קטע 521 מילים
נפתחת ב״לֹא; אִם אָמַרְתָּ בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁנִּיתָּנִין בִּנְתִינָה לְמַעְלָה…״
- קטע 615 מילים
נפתחת ב״דָּמִים (שִׁירַיִים) הַפְּנִימִיִּים יוֹכִיחוּ – שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן…״
- קטע 722 מילים
נפתחת ב״לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּדָמִים הַפְּנִימִיִּים – שֶׁאֵין…״
- קטע 812 מילים
נפתחת ב״תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמִים…״
- קטע 98 מילים
נפתחת ב״מַאי שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן? לָאו אֵלּוּ…״
- קטע 108 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, תֵּיתֵי בְּקַל…״
- קטע 1126 מילים
נפתחת ב״מָה שִׁירַיִים הַפְּנִימִיִּים, שֶׁסּוֹפָן חוֹבָה בַּחוּץ –…״
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן בִּלְבַד, אֶלָּא…״
- קטע 1342 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר״ – אִם כִּיפֵּר…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״מַאי בֵּינַיְיהוּ? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…״
- קטע 1525 מילים
נפתחת ב״תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר:…״
- קטע 1617 מילים
נפתחת ב״אַטּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ הָא סְבָרָא?!…״
- קטע 1715 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי;…״
- קטע 1829 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ חַטּאוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד – אֵלּוּ הֵן…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי עקיבא בן יוסף · תנאים · תנאים — עשרת הרוגי מלכות
ביום הכפורים היה רבי עקיבא מתדיין לפני טורנוסרופוס קיסר שחיק עצמות, והגיע עונת קריאת שמע, והיו מסרקים את בשרו במסרקות של ברזל…
מקור: מסכת זבחים דף נ״ב עמוד ב׳ · קטע 13 — “…לָא כִּלָּה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה,…”
לשון המקור
וְשֶׁאֵינוֹ נִשְׁאָר לֹא יִמָּצֵה! תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, הַאי תַּנָּא סָבַר: שִׁירַיִם מְעַכְּבִי. דְּתַנְיָא: ״הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַעְלָה, וְלֹא אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַטָּה.
אָמַרְתָּ: וְכִי מֵאַיִן בָּאתָה? מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח וְגוֹ׳״ – לָמַדְנוּ לַנִּיתָּנִין בְּמַתַּן אַרְבַּע, שֶׁאִם נְתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר. יָכוֹל אַף הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה כִּיפֵּר?
וְדִין הוּא – נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַעְלָה, וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַטָּן; מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַטָּן שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָן – לֹא כִּיפֵּר, אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָן – אִם נָתַן לְמַטָּה לֹא כִּיפֵּר!
לֹא; אִם אָמַרְתָּ בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁנִּיתָּנִין בִּנְתִינָה לְמַעְלָה שֶׁאֵין סוֹפָן לְמַעְלָן – לֹא כִּיפֵּר; תֹּאמַר בָּעֶלְיוֹנִים שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב לְמַטָּה?!
דָּמִים (שִׁירַיִים) הַפְּנִימִיִּים יוֹכִיחוּ – שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב בַּחוּץ, וְאִם נְתָנָן בַּתְּחִלָּה בַּחוּץ לֹא כִּיפֵּר!
לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּדָמִים הַפְּנִימִיִּים – שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן; תֹּאמַר בְּעֶלְיוֹנִים – שֶׁהֲרֵי קְרָנוֹת מְמָרְקוֹת אוֹתָן; אִם נְתָנָן לְמַטָּה – כְּשֵׁרִים!
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמִים לְמַעְלָה, וְלֹא שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַטָּה.
מַאי שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן? לָאו אֵלּוּ שִׁירַיִים?!
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, תֵּיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר:
מָה שִׁירַיִים הַפְּנִימִיִּים, שֶׁסּוֹפָן חוֹבָה בַּחוּץ – עֲשָׂאָן בַּתְּחִלָּה בַּחוּץ לֹא כִּיפֵּר; הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה, שֶׁאֵין סוֹפָן חוֹבָה לְמַטָּה, וַעֲשָׂאָן בַּתְּחִלָּה לְמַטָּה – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא כִּיפֵּר?!
אֶלָּא אֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן בִּלְבַד, אֶלָּא פָּרוֹכֶת.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר״ – אִם כִּיפֵּר כִּלָּה, וְאִם לֹא כִּיפֵּר לָא כִּלָּה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נֹאמַר: אִם כִּלָּה כִּיפֵּר, אִם לֹא כִּלָּה לֹא כִּיפֵּר? שֶׁאִם חִיסַּר אַחַת מִכׇּל הַמַּתָּנוֹת – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי; חַד אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וְחַד אָמַר: שִׁירַיִים מְעַכְּבִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר: שִׁירַיִים דִּמְעַכְּבִי; דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִים מְעַכְּבִין – מֵבִיא פַּר אֶחָד, וּמַתְחִיל בַּתְּחִלָּה בִּפְנִים.
אַטּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ הָא סְבָרָא?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תַּנָּא רַבִּי נְחֶמְיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִם מְעַכְּבִין!
אֶלָּא כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי; הָכָא נָמֵי, כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי.
מַתְנִי׳ חַטּאוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד – אֵלּוּ הֵן חַטְּאוֹת הַצִּבּוּר? שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת. שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד?