דף ביאור

מסכת זבחים דף ד׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת זבחים דף ד׳ עמוד א׳

מסכת זבחים דף ד׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־358 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ומנלן דבעינן זביחה לשמה לכתחילה דאי ממוצא שפתיך לא מיפרשי ביה עבודות:

ממאי דלענין שחיטה קרוי זבח [דלמא] היינו שמייהו זבח שלמים ולא נאמר זבח משום שחיטה:

מה לזביחה שכן פוסלת שלא לשם אוכלין בפסח שאם שחטו שלא לאוכלין כגון לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית פסול ואפילו הן בעליו דכתיב איש לפי אכלו אכילה בכזית ושאר עבודות לא פסלי שלא לאוכלין דכתיב תכוסו ותניא (פסחים דף סא.) רבי אומר לשון סורסי הוא זה כאדם האומר לחבירו כוס לי טלה זה והכי אמרינן בפסחים (דף עח:) דאין (מחשבה) אוכלין בזריקה:

המקריב קבלה הוא דתניא והקריבו זה קבלת הדם:

שכן פסולה בזר לאפוקי שחיטה שכשירה בזר כדלקמן בפרק שלישי (זבחים דף לב.) שחיטה וקבלה טעונות צפון בפ' איזהו מקומן (לקמן זבחים דף מט.) יליף להו מקראי:

וישנן בחטאות הפנימיות אבל זריקת מזבח החיצון לית בהו:

זריקה זר חייב עליה מיתה אבל שחיטה כשרה בזר וקבלה והולכה אע"פ שפסולה בזר אין חייב עליה מיתה כדאמרי' בסדר יומא (דף כד.) ארבעה עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים והיין דכתיב גבי והזר הקרב יומת ועבדתם עבודת מתנה ודרשינן עבודת מתנה ולא עבודת סילוק ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה והני כולהו יש אחריהם עבודה:

מכולהו במה הצד השוה שבהן שהן עבודה וצריכה לשמה אף אני אביא הולכה:

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Zevachim 4a · Sefaria

תוספות

מה לזביחה שכן פוסל שלא לשם אוכלין בפסח וא"ת זריקה נמי תפסול מק"ו דשחיטה שאינו פוסל בשינוי בעלים אלא על מנת לזרוק ופוסלת על מנת שלא לשם אוכלין ק"ו זריקה שפוסלת בזורק שלא לשם בעלים שתפסול שלא לשם אוכלין וי"ל דאיכא למיפרך מה לזביחה שכן טעונה צפון וישנה בחטאות הפנימיות מיהו אכתי לא קמא ליה הך פירכא עד בסמוך לכך י"ל דהכא לא יליף מזביחה אלא קבלה והולכה. ברו"ך. ועוד נראה דבפ' תמיד נשחט (פסחים דף סא.) ממעט שאר עבודות שלא [פסול] לשם אוכלין:

מה לזריקה שכן חייב עליה זר כו' וא"ת ונילף קבלה והולכה משחיטה וזריקה וי"ל מה להנך שכן חייבין בחוץ כדלקמן בשמעתין:

דהולכה לא תפקה מכלל קבלה וזריקה לא אתיא מכולהו שישנן בחטאות הפנימיות:

בא ללמד תודה ששחטה לשם שלמים כשרה תימה דבסוף כל הפסולין (לקמן זבחים דף לו.) דרשי' מיניה מנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת"ל שלמיו פי' דנאכלין ליום ולילה וי"ל דהתם דריש מדכתביה גבי אכילה:

ש"מ תרתי וא"ת ואימא כוליה [להכי] הוא דאתא שתהא זביחה לשם תודה וי"ל דאיכא לרבויי חטאת ואשם מדכתיב ביה אכילה:

וישנן לאחר מיתה אבל שינוי בעלים אינן לאחר מיתה בפסחים (דף סא.) הקשה רבינו (דלמא מאחר) דשיעבודא לאו דאורייתא כמו כן אין שינוי קודש לאחר מיתה דמאי נפקא מינה דלא עלו לשם חובה הא לא מיחייבי יורשין להביא אחר דפלוגתא היא בקדושין בפ"ק (דף יג:) גבי האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה דקאמר שמואל והוא שהפרישתה מחיים ורב אשי אמר אפי' שלא הפרישתה מחיים והל"ל הכא למ"ד שיעבודא [לאו] דאורייתא שאין שנוי קודש לאחר מיתה תרתי מיהא דווקא ויש לומר דנפקא מינה אם הפריש שתי שלמים או שתי עולות לאחריות ופירש שאם אחת מתה או אבודה השניה תהיה קריבה עולה כדין הראשונה ואם קרבה הראשונה כתקונה השניה תהיה חולין וכי מתו בעלים ועשה יורש אחת שלא לשמה הרי היא כאילו נאבדה וקרבה שניה תחתיה ואם עשה הראשונה כתיקנה אז השניה חולין אבל אם לא פירש כלום אלא סתם הפריש שתים לאחריות אז אפילו נעשית הראשונה כתיקנה הוי שניה רועה ודמיה קרבי עולה כמו גבי מפריש שתי חטאות לאחריות כדאיתא לקמן (זבחים דף יא:) מותר חטאת קרב עולה והכי נמי הוי בהפריש שתי שלמים או שתי עולות לאחריות ועי"ל דלאחר מיתה הוי [איסור] בשינוי קודש כשמשנהו אבל ליכא איסורא בשינוי בעלים כיון דליכא בעלים מיהו אכתי לא ידע דרשא דמוצא שפתיך דמינה נפקא איסור לשינוי קודש מדמייתי לה בסמוך. הגה"ה:

וישנן בציבור משא"כ בשינוי בעלים דאם שחט לשמו התמיד הרי הוא בעליו ואפי' לשם עובד כוכבים לא מיפסיל דבעינן חבירו דומיא דידיה מחוייב כפרה כמותו. ברו"ך:

Tosafot on Zevachim 4a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מְנָלַן דְּבָעֵינַן זְבִיחָה לִשְׁמָהּ? דְּאָמַר קְרָא: ״וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קׇרְבָּנוֹ״ – שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם [שְׁלָמִים].

קטע 2

וְדִילְמָא הַיְינוּ שְׁמַיְיהוּ!

קטע 3

מִדִּכְתִיב ״הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים״, ״הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים״ – וְלָא כְּתִיב ״זֶבַח״; וְהָכָא כְּתִיב ״זֶבַח״; שְׁמַע מִינַּהּ: שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם שְׁלָמִים.

קטע 4

אַשְׁכְּחַן זְבִיחָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מְנָלַן?

קטע 5

וְכִי תֵּימָא לֵילַף מִזְּבִיחָה; מָה לִזְבִיחָה – שֶׁכֵּן נִפְסְלָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אוֹכְלִין בַּפֶּסַח!

קטע 6

אֶלָּא אָמַר קְרָא: ״הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים״ – שֶׁתְּהֵא קַבָּלָה לְשֵׁם שְׁלָמִים.

קטע 7

וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּקַבָּלָה, וְלֵילַף שְׁחִיטָה מִינַּהּ!

קטע 8

מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ – מָה לְקַבָּלָה שֶׁכֵּן פְּסוּלָה בְּזָר וְאִשָּׁה.

קטע 9

אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה, זְרִיקָה מְנָלַן?

קטע 10

וְכִי תֵּימָא לֵילַף מֵהָנֵי – מָה לְהָנֵי שֶׁכֵּן טְעוּנוֹת צָפוֹן, וְיֶשְׁנָן בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת!

קטע 11

אֶלָּא אָמַר קְרָא: ״הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים״ – שֶׁתְּהֵא זְרִיקָה לְשֵׁם שְׁלָמִים.

קטע 12

וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בִּזְרִיקָה, וְלֵילַף מִינַּהּ!

קטע 13

מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ – מָה לִזְרִיקָה, שֶׁכֵּן חַיָּיב עָלֶיהָ זָר מִיתָה.

קטע 14

אַשְׁכְּחַן כּוּלְּהוּ, הוֹלָכָה מְנָלַן?

קטע 15

וְכִי תֵּימָא לֵילַף מִכּוּלְּהוּ; מָה לְכוּלְּהוּ – שֶׁכֵּן עֲבוֹדָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ; תֹּאמַר בְּהוֹלָכָה – שֶׁאֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ?!

קטע 16

אֶלָּא אָמַר קְרָא: ״וְהִקְרִיב אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה״, וְאָמַר מָר: זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ; וְתַנְיָא: ״וְהִקְרִיבוּ״ – זוֹ קַבָּלַת הַדָּם; וְאַפֵּיק רַחֲמָנָא בִּלְשׁוֹן הוֹלָכָה – לְמֵימְרָא דְּהוֹלָכָה לָא תַּפְּקַהּ מִכְּלַל קַבָּלָה.

קטע 17

וְאַשְׁכְּחַן שִׁנּוּי קוֹדֶשׁ, שִׁנּוּי בְּעָלִים מְנָלַן?

קטע 18

אָמַר רַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי, אָמַר קְרָא: ״וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו״ – שֶׁתְּהֵא זְבִיחָה לְשֵׁם תּוֹדָה. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ – דְּנָפְקָא לַן מֵהָתָם; תְּנֵהוּ עִנְיָן לְשִׁינּוּי בְעָלִים.

קטע 19

וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו״ – אַבָּא חָנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: בָּא לְלַמֵּד, תּוֹדָה שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם שְׁלָמִים – כְּשֵׁרָה, שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם תּוֹדָה – פְּסוּלָה. מָה הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה לָזֶה? תּוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים, וְאֵין שְׁלָמִים קְרוּיִין תּוֹדָה.

קטע 20

אֲנַן מִ״זֶּבַח״ קָאָמְרִינַן.

קטע 21

וְאַכַּתִּי מִיבְּעֵי לֵיהּ: חַטָּאת וְאָשָׁם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״זֶבַח״!

קטע 22

אִם כֵּן, נִכְתּוֹב קְרָא: ״וּבְשַׂר תּוֹדַת שְׁלָמָיו [זֶבַח]״; מַאי ״זֶבַח״? שְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

קטע 23

אַשְׁכְּחַן זְבִיחָה, שְׁאָר עֲבוֹדוֹת מְנָלַן?

קטע 24

וְכִי תֵּימָא לֵילַף מִזְּבִיחָה – מָה לִזְבִיחָה שֶׁכֵּן פּוֹסֵל שֶׁלֹּא לְשֵׁם אוֹכְלִין בַּפֶּסַח!

קטע 25

נֶאֶמְרָה זְבִיחָה בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ, וְנֶאֶמְרָה זְבִיחָה בְּשִׁינּוּי בְעָלִים; מָה זְבִיחָה הָאֲמוּרָה בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ – לֹא חִלַּקְתָּ בֵּין זְבִיחָה לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת, אַף זְבִיחָה הָאֲמוּרָה בְּשִׁינּוּי בְעָלִים – לֹא תְּחַלֵּק בָּהֶן בֵּין זְבִיחָה לִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת.

קטע 26

אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ – שֶׁכֵּן פְּסוּלָהּ בְּגוּפָהּ, וְיֶשְׁנוֹ בְּאַרְבַּע עֲבוֹדוֹת,

קטע 27

וְיֶשְׁנוֹ לְאַחַר מִיתָה, וְיֶשְׁנוֹ בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד!

מסכת זבחים דף ד׳ עמוד א׳

מסכת זבחים דף ד׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור