דף ביאור
מסכת זבחים דף ל״ח עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ל״ח עמוד א׳
מסכת זבחים דף ל״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־298 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
התם דל חד לגופיה פש להו ארבע:
וחד לסכך מאחר שהתחיל לפרש תבניתה פירש סכך עם דפנותיה פשו תלת:
אתאי הילכתא שנאמרה למשה מסיני וגרעתה לשלישית כך נאמרה הלכה שהשלישית דייה בטפח היינו דתנן שתים כהלכתן שלישית אפי' טפח:
וטמאה שבועים שבעים כתיב נימא נמי אהני מסורת לטפויי פלגא דתוספ' שבעים על שבועיים ואהני מקרא לבצורי פלגא נמצאת מוסיף על שבועי' כ"ח חציו של נ"ו:
בעי' למיתב ימי טומאה יולדת נקבה:
שאני התם דכתיב כנדתה משמע שלא ירד הכתוב למנין ימים אלא למנין שבועות שהנדה שבוע אחת והיולדת שבועים שאם אתה אומר שבעים הפלגת מתורת נדה הרבה אבל כשאתה אומר שבועים קרבת' לתורת נדה:
ותנא דמתני' לא מייתי להא דב"ה כרב הונא אלא מהכא:
וכפר וכפר וכפר בשעיר נשיא ושעירה וכשבה שכולן על המזבח החיצון:
ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 38a · Sefaria
תוספות
התם חד קרא כוליה לגופיה לא דמי לקרנות דדרשינן תחילות דקרנות משמע מניינא אבל סוכות לא משמע מניין דפנות אלא משמע שתי סוכות הלכך אין לנו לדרוש תחילות וצ"ע גבי אלהים (סנהדרין דף ג:) דמשמע נמי מניין ולא דרשינן תחילות:
ארבעין ותרתין חצי שבעים וחצי ארבעה עשר:
דכתיב כנדתה פי' כשיעור נדתה יש לך להוסיף אנקבה יותר מן הזכר ובפ' קמא דסנהדרין (דף ד.) לא מייתי ליה להאי כנדתה:
דנין חטאת וארבע קרנות תימה דאפילו חוץ מפנים בעי למילף משום חטאת וארבע קרנות כל שכן פנים מבפנים ולקמן מצריך קרא לכל הפנימים דמעכבי ולא ילפי מהדדי דדריש לפר זה הפר כהן המשיח להקישו לפר העלם דבר של ציבור לומר דמעכבי וביום הכפורים צריך קרא:
וכפר אע"פ שלא נתן למעלה אלא למטה תימה אמאי איפסיק מסדר שהתחיל לדרוש דהוה ליה למימר וכפר אע"פ שלא נתן למעלה אלא אחת ושלש למטה וי"ל דלא משמע ליה לדרוש שיעשה למטה אלא בהכשר דמים הניתנין למטה ושתים למעלה וב' למטה דקאמר היינו שיעשה למטה אחת שהיא שתים וכן וכפר אע"פ שנתן כולן למטה היינו כדין שאר דמים הניתנין למטה אבל אי אמרת אחת למעלה ושלש למטה הוי למטה אחת שהיא שתים ואחת שהיא אחת פוסל והיינו תרי שינויי שרובה למטה וגם האחת אינו כמשפט דמים של מטה אבל שלש למעלה ואחת למטה אע"פ שאותה אחת אינו כמשפט אין קפידא כיון שהרוב למעלה ע"כ ומשני רבא איזהו דבר שצריך שלש וכפר הוי אומר זה קרנות פירוש דלדידך בתרי וכפר סגי דכיון דלא בעינן קרא לאחת למעלה ושלש למטה לפי שאינו כדין דמים הניתנין למטה אם כן שלש למעלה ואחת למטה נמי אע"ג דרובן למעלה לא ליבעי קרא דאין זה כדין הניתנין למטה שכל הניתנין למטה ממתנות ארבע הויא אחת שהיא שתים ופריך ואימא וכפר אע"פ שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה ולא כולן למטה ולא אחוש בסברא זו דטוב להכשיר אחת למעלה מכולן למטה: (הגה"ה תוספת ודברי רש"י יש לפרש דסבירא ליה כיון דוכפר שלישי אתי לשלש למטה כיון דהרוב למטה כשר הוא הדין כולן למטה ומשני איזהו דבר שצריך שלש וכפר כו' ולדבריך ארבע וכפר היה לו ליכתוב והוא הדין שלך אינו טוב והדר פריך ודילמא שלש למטה דוקא כשר ולא כולן מיהו לישנא דצריך שלש דמשמע ולדבריך אינו צריך שלש משמע כפי' התוס'. ע"כ הגה"ה) וצריך לדקדק אמאי לא דרשינן להני וכפר אע"פ שלא נתן לקרנות כלומר בחודה וכפר אע"פ שלא נתן באצבע וכפר אע"פ שלא נתן ארבע מתנות אלא שתים שהן ד' וזה אין להקשות דהכא דרשינן וכפר לגמרי ואפילו בשר שרי באכילה ולעיל בפרק שני (זבחים דף כו:) דרשינן לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר דיש לחלק בין לכפר בין לוכפר:
כמצליף תימה ומאי ס"ד דמקשה הא בהדיא קתני הכי בסיפא ביומא פ' הוציאו לו (יומא דף נג:) דתנן לא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף וי"ל שבא לתרץ דהאי כמצליף כמנגדנא והכל במקום אחד וכמו שמפורש בערוך כמנגדנא שמרים ידו ואינו מכה עד שיורד ירושלמי מצליף כמטברר פי' בערוך שמטה ידו עד טיבורו:
Tosafot on Zevachim 38a · Sefaria
גליון הש"ס
רש"י ד"ה נאמרו דמים וכו' דכתיב ודם זבחיך עיין לעיל דף לו ע"ב תוס' ד"ה מנין:
Gilyon HaShas on Zevachim 38a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ל״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־298 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 115 מילים
נפתחת ב״הָתָם חַד קְרָא – כּוּלֵּיהּ לְגוּפֵיהּ, וְחַד…״
- קטע 215 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם״ – ״שִׁבְעִים״; אַהֲנִי…״
- קטע 34 מילים
נפתחת ב״שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב ״כְּנִדָּתָהּ״.…״
- קטע 410 מילים
נפתחת ב״וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא: ״וְכִפֶּר״ ״וְכִפֶּר״ ״וְכִפֶּר״…״
- קטע 529 מילים
נפתחת ב״שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא: נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַטָּה,…״
- קטע 636 מילים
נפתחת ב״אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרוּ דָּמִים בִּפְנִים,…״
- קטע 730 מילים
נפתחת ב״נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה. דָּנִין חוּץ מִחוּץ, וְאֵין…״
- קטע 834 מילים
נפתחת ב״תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִפֶּר״ ״וְכִפֶּר״ ״וְכִפֶּר״ (מִפְּנֵי הַדִּין);…״
- קטע 923 מילים
נפתחת ב״וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אָמַר רָבָא: בַּר…״
- קטע 1035 מילים
נפתחת ב״אֵימָא ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא…״
- קטע 1115 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אַדָּא בַּר יִצְחָק: אִם כֵּן,…״
- קטע 1210 מילים
נפתחת ב״אָמַר רָבָא: אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שָׁלֹשׁ? הֱוֵי…״
- קטע 1313 מילים
נפתחת ב״אֵימָא: ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא…״
- קטע 1415 מילים
נפתחת ב״לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין לְמַעְלָה וְחֶצְיָין לְמַטָּה.…״
- קטע 157 מילים
נפתחת ב״כְּמַצְלִיף. מַאי כְּמַצְלִיף? מַחְוֵי רַב יְהוּדָה: כִּמְנַגְּדָנָא.…״
- קטע 167 מילים
נפתחת ב״הִזָּה עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים.…״
לשון המקור
הָתָם חַד קְרָא – כּוּלֵּיהּ לְגוּפֵיהּ, וְחַד – לִסְכָכָה; אֲתַאי הִלְכְתָא, וּגְרַעְתַּהּ לִשְׁלִישִׁית וְאוֹקֵימְתַּהּ אַטֶּפַח.
אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם״ – ״שִׁבְעִים״; אַהֲנִי קְרָא וְאַהֲנַי מָסוֹרֶת – אַרְבְּעִים וּתְרֵין בָּעֲיָא לְמֵיתַב!
שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב ״כְּנִדָּתָהּ״.
וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא: ״וְכִפֶּר״ ״וְכִפֶּר״ ״וְכִפֶּר״ – מִפְּנֵי הַדִּין.
שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא: נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַטָּה, וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַעְלָה; מָה מַתַּן דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַטָּה – שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת, כִּיפֵּר; אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה – שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת, כִּיפֵּר.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרוּ דָּמִים בִּפְנִים, וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים בַּחוּץ; מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים בִּפְנִים – חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם; אַף דָּמִים הָאֲמוּרִין בַּחוּץ – חִיסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם.
נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה. דָּנִין חוּץ מִחוּץ, וְאֵין דָּנִין חוּץ מִבִּפְנִים; אוֹ כַּלֵּךְ לְדֶרֶךְ זוֹ – דָּנִין חַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת, מֵחַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת; וְאַל יוֹכִיחַ חוּץ – שֶׁאֵין חַטָּאת וְאַרְבַּע קְרָנוֹת?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִפֶּר״ ״וְכִפֶּר״ ״וְכִפֶּר״ (מִפְּנֵי הַדִּין); ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שָׁלֹשׁ, ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שְׁתַּיִם, ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא אַחַת.
וְהַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אָמַר רָבָא: בַּר אַדָּא מָרִי אַסְבְּרַהּ לִי – אָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר... וְנִסְלַח״ – זוֹ הִיא כַּפָּרָה זוֹ הִיא סְלִיחָה.
אֵימָא ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שָׁלֹשׁ לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה, ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא שְׁתַּיִם לְמַטָּה וּשְׁתַּיִם לְמַעְלָה, ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לְמַעְלָה אֶלָּא לְמַטָּה!
אָמַר רַב אַדָּא בַּר יִצְחָק: אִם כֵּן, בִּיטַּלְתָּ תּוֹרַת אַרְבַּע קְרָנוֹת. וְאִי רַחֲמָנָא אָמַר, לִיבַּטְלוּן!
אָמַר רָבָא: אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ שָׁלֹשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ קְרָנוֹת.
אֵימָא: ״וְכִפֶּר״ – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן אֶלָּא אַחַת לְמַעְלָה וְשָׁלֹשׁ לְמַטָּה!
לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין לְמַעְלָה וְחֶצְיָין לְמַטָּה. וְלָא?! וְהָתְנַן: הִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה!
כְּמַצְלִיף. מַאי כְּמַצְלִיף? מַחְוֵי רַב יְהוּדָה: כִּמְנַגְּדָנָא.
הִזָּה עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים.