דף ביאור
מסכת זבחים דף ל״ה עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת זבחים דף ל״ה עמוד א׳
מסכת זבחים דף ל״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־333 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ואף אני לא אמרתי שיאסף אלא בנתקבל בכלי:
והוא גופיה רבי יהודה מנא ידע שנתקבל בכלי:
זריזין הן ומקבלי לכולהו:
הייא מהרה:
באזהרה ה' לאוין כתיבי בדם חד לדם התמצית כדאמרינן בכריתות בפ"ק (דף ד:):
ר' יהודה אומר בכרת התם יליף טעמא:
אין דם מבטל דם דמין במינו לרבי יהודה לא בטיל ולקמן תנן לה בפ' כל הזבחים שנתערבו (זבחים דף עח.):
למה פוקקין את העזרה ערבי פסחים שלא יצאו הדמים דרך אמה לנחל קדרון:
ועוד 27 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Zevachim 35a · Sefaria
תוספות
אין דם מבטל דם ודם התמצית זרק ליה לשם מים כרבי אליעזר דפ' התערובות (לקמן זבחים דף עז.) דאית ליה רואין אי נמי סבר לה כרבי אליעזר דאמר נתערב בדם התמצית כשר:
והתניא מדו כמדתו הך פירכא אליבא דמ"ד אבנט מיגז גייז לעיל בפרק שני (זבחים דף יח.):
פיגל בזבח נתפגל שליל כיון דאיכא אינשי דאכלי ליה חייב כרת דירך אמו הוא כו' שאין דרכו לאכול כו' כך פי' בקונטרס וכענין זה גבי מוראה דלא חזיא לאכילה דפירשא בעלמא היא הלכך מחשבה דידה לא מיפגלא ומיהו היכא דנתפגל העוף ע"י דבר אחר כיון דאיכא אינשי דאכלי חייב עליו כרת ושם דחק בחנם דאפילו חזיא כשאר בשר אינה מפגלת את העוף דמוראה אבית הדשן ואין בה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח והיינו טעמא דחישב בפרים לא נתפגלו אימורים אבל בשליל לא אפשר לומר כך דאע"ג דבפ' כיצד מערימין (תמורה דף כה:) גבי שוחט את החטאת ונמצא בה בן ארבעה חי תני חדא נאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם וא"כ הייתי יכול לומר דהיינו טעמא דלא פסלא ביה מחשבה משום דלאו גופיה דזיבחא הוא אבל ע"כ ר"א סבירא ליה דגופה דזיבחא הוא דהא אמר פיגל בזבח נתפגל שליל וסבר לה כאידך ברייתא דתניא התם דאין נאכל אלא לזכרי כהונה ליום ולילה לפנים מן הקלעים והתם נמי משני להו הלכך צריך לפרש הטעם כמו שפי' בקונט' ויש דוחקים כאן לפרש משום דדרשינן בתורת כהנים בפרשת צו גבי נותר הזבח פרט לשליל ולשיליא ועל כרחין שייך נותר בשליל כדאיתא בתמורה בפרק כיצד מערימין (גם זה שם) גבי שליל שבחטאת דאין נאכל אלא ליום ולילה הילכך אם אינו ענין לנותר תנהו ענין למחשבת נותר ואין נראה פירוש זה דמנא ליה לתנא הא דלמא איצטריך לגופיה למעוטי שליא מנותר ונראה דמדין שריפה קממעט שליל ושיליא דשריפה כתיבא בקרא:
פיגל באלל נתפגלה מוראה בפ' העור והרוטב (חולין דף קכא.) מודו כו"ע דפלטתו סכין היינו אלל בההוא מיירי הכא ודעולה איירי שקודר להסיר המוראה בנוצתה דאי אפשר שלא יקח מן הושט עם המוראה:
באכילת פרים ובשריפתן לא עשה ולא כלום דמחשבת אכילה לא מהניא בהו דדבר שאין דרכו לאכול הוא ומחשבת שרפה נמי לא דאמחשבת אכילת מזבח קפיד רחמנא אבל שרפה לאו לשון אכילה הוא ואע"ג דאמרינן בפירקין לעיל (זבחים דף לא.) חישב שתאכלהו אש למחר הני מילי דחישב בלשון אכילה כדאוקימנא התם כך פירש בקונטרס ובחנם דחק דלעיל מיירי במידי דראוי לאכילת אדם ומחשב שתאכלהו האש דהוי פיגול אבל האי לא שייך ביה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח:
Tosafot on Zevachim 35a · Sefaria
גליון הש"ס
תוס' ד"ה פיגל בזבח וכו' וע"כ שייך נותר בשליל קשה לי הא להדיא קתני ברייתא דשמעתין ואין חייבים עליהם משום נותר והרמב"ם פסק דחייב משום נותר. ומצאתי במרכבת המשנה דתירץ דסבירא ליה להרמב"ם דבמה דאמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו' הא שליל ושליא חייבים ה"ה דחייב משום נותר וטמא. ומוכח דמתני' פליג אברייתא. אבל תוס' בשמעתין ד"ה הא שליל לא פ"כ. גם אם נימא כך למאי הוצרך לדחוק ברייתא דת"כ הא י"ל דהך ברייתא סברה כתנאי וברייתא דסוגיין דאין חייבים משום נותר. וגם פשטא דדברי תוספות דא"א לומר כלל דליכא חיוב בנותר. ולא הזכירו כלל מברייתא דסוגיין וצ"ע:
Gilyon HaShas on Zevachim 35a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת זבחים, דף ל״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־333 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 116 מילים
נפתחת ב״אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי.…״
- קטע 213 מילים
נפתחת ב״וַהֲלֹא דַּם הַתַּמְצִית מְעוֹרָב בּוֹ! רַבִּי יְהוּדָה…״
- קטע 39 מילים
נפתחת ב״דְּתַנְיָא: דַּם הַתַּמְצִית – בְּאַזְהָרָה. רַבִּי יְהוּדָה…״
- קטע 416 מילים
נפתחת ב״וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן…״
- קטע 513 מילים
נפתחת ב״דָּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ קָרוּי דָּם, שֶׁאֵין…״
- קטע 69 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֵין דָּם…״
- קטע 718 מילים
נפתחת ב״אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה: לְדִבְרֵיכֶם, לָמָּה פּוֹקְקִין…״
- קטע 820 מילים
נפתחת ב״וְהָא דָּם הָוֵי חֲצִיצָה! לַח הוּא, וְלָא…״
- קטע 930 מילים
נפתחת ב״וְהָא קָא מִיתַּוְּוסִי מָאנַיְיהוּ, וּתְנַן: הָיוּ בְּגָדָיו…״
- קטע 1023 מילים
נפתחת ב״וְלָא?! וְהָתַנְיָא: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל״ –…״
- קטע 1119 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין…״
- קטע 1224 מילים
נפתחת ב״לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ…״
- קטע 1334 מילים
נפתחת ב״הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מִן הָעוֹר,…״
- קטע 1420 מילים
נפתחת ב״הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמּוּקְדָּשִׁין לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁילְיָא…״
- קטע 1512 מילים
נפתחת ב״חֲלֵב מוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין – אֵין חַיָּיבִין…״
- קטע 1624 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פִּיגֵּל בַּזֶּבַח –…״
- קטע 1710 מילים
נפתחת ב״פִּיגֵּל בָּאֵימוּרִין – נִתְפַּגְּלוּ פָּרִים. בַּפָּרִים –…״
- קטע 1823 מילים
נפתחת ב״לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: וְשָׁוִים שֶׁאִם חִישֵּׁב בַּאֲכִילַת…״
לשון המקור
אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי. וְהוּא גּוּפֵיהּ מְנָא יָדַע? כֹּהֲנִים זְרִיזִין, וְעָבְדִין הַיָּיא וּמִשְׁתַּפְכִין.
וַהֲלֹא דַּם הַתַּמְצִית מְעוֹרָב בּוֹ! רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: דַּם הַתַּמְצִית קָרוּי דָּם.
דְּתַנְיָא: דַּם הַתַּמְצִית – בְּאַזְהָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָרֵת.
וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן כַּפָּרָה שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ״ –
דָּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ קָרוּי דָּם, שֶׁאֵין הַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ אֵין קָרוּי דָּם!
אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.
אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה: לְדִבְרֵיכֶם, לָמָּה פּוֹקְקִין הָעֲזָרָה? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁבַח הוּא לִבְנֵי אַהֲרֹן שֶׁיְּהַלְּכוּ עַד אַרְכוּבּוֹתֵיהֶן בַּדָּם.
וְהָא דָּם הָוֵי חֲצִיצָה! לַח הוּא, וְלָא הָוֵי חֲצִיצָה. דִּתְנַן: הַדָּם וְהַדְּיוֹ וְהַדְּבַשׁ וְהֶחָלָב – יְבֵישִׁין חוֹצְצִין, לַחִין אֵין חוֹצְצִין.
וְהָא קָא מִיתַּוְּוסִי מָאנַיְיהוּ, וּתְנַן: הָיוּ בְּגָדָיו מְטוּשְׁטָשִׁין וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה! וְכִי תֵּימָא דִּמְדַלּוּ לְהוּ, וְהָתַנְיָא: ״מִדּוֹ״ – כְּמִדָּתוֹ, שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר! בְּהוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא.
וְלָא?! וְהָתַנְיָא: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל״ – זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ! אֶלָּא בְּהוֹלָכַת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא. וְלַעֲבוֹדָה הֵיכִי אָזְלִי? אָזְלִי אַאִיצְטְבֵי.
מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – פָּחוֹת מִכְּזַיִת; כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מִן הָעוֹר, וּמִן הָרוֹטֶב, וּמִן הַקֵּיפֶה, וּמִן הָאָלָל, וּמִן הַעֲצָמוֹת, וּמִן הַגִּידִין, וּמִן הַקְּרָנַיִם, וּמִן הַטְּלָפַיִם – חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ; כָּשֵׁר, וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.
הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמּוּקְדָּשִׁין לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁילְיָא בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל. הַמּוֹלֵק אֶת הַתּוֹרִין לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶן בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל.
חֲלֵב מוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין – אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פִּיגֵּל בַּזֶּבַח – נִתְפַּגֵּל הַשְּׁלִיל. בַּשְּׁלִיל – לֹא נִתְפַּגֵּל הַזֶּבַח. פִּיגֵּל בָּאָלָל – נִתְפַּגְּלָה מוּרְאָה. בַּמּוּרְאָה – לֹא נִתְפַּגֵּל אָלָל.
פִּיגֵּל בָּאֵימוּרִין – נִתְפַּגְּלוּ פָּרִים. בַּפָּרִים – לֹא נִתְפַּגְּלוּ אֵימוּרִים.
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: וְשָׁוִים שֶׁאִם חִישֵּׁב בַּאֲכִילַת פָּרִים וּבִשְׂרֵיפָתָן – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. מַאי, לָאו הָא חִישֵּׁב בָּאֵימוּרִים – נִתְפַּגְּלוּ פָּרִים? לָא;