מסכת זבחים דף ל״ה עמוד א׳פרק 3 כל הפסולין

אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי. וְהוּא גּוּפֵיהּ מְנָא יָדַע? כֹּהֲנִים זְרִיזִין, וְעָבְדִין הַיָּיא וּמִשְׁתַּפְכִין.

וַהֲלֹא דַּם הַתַּמְצִית מְעוֹרָב בּוֹ! רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: דַּם הַתַּמְצִית קָרוּי דָּם.

דְּתַנְיָא: דַּם הַתַּמְצִית – בְּאַזְהָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָרֵת.

וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן כַּפָּרָה שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ״ –

דָּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ קָרוּי דָּם, שֶׁאֵין הַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ אֵין קָרוּי דָּם!

אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.

אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה: לְדִבְרֵיכֶם, לָמָּה פּוֹקְקִין הָעֲזָרָה? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁבַח הוּא לִבְנֵי אַהֲרֹן שֶׁיְּהַלְּכוּ עַד אַרְכוּבּוֹתֵיהֶן בַּדָּם.

וְהָא דָּם הָוֵי חֲצִיצָה! לַח הוּא, וְלָא הָוֵי חֲצִיצָה. דִּתְנַן: הַדָּם וְהַדְּיוֹ וְהַדְּבַשׁ וְהֶחָלָב – יְבֵישִׁין חוֹצְצִין, לַחִין אֵין חוֹצְצִין.

וְהָא קָא מִיתַּוְּוסִי מָאנַיְיהוּ, וּתְנַן: הָיוּ בְּגָדָיו מְטוּשְׁטָשִׁין וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה! וְכִי תֵּימָא דִּמְדַלּוּ לְהוּ, וְהָתַנְיָא: ״מִדּוֹ״ – כְּמִדָּתוֹ, שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר! בְּהוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא.

וְלָא?! וְהָתַנְיָא: ״וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל״ – זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ! אֶלָּא בְּהוֹלָכַת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא. וְלַעֲבוֹדָה הֵיכִי אָזְלִי? אָזְלִי אַאִיצְטְבֵי.

מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.

לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – פָּחוֹת מִכְּזַיִת; כָּשֵׁר. לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מִן הָעוֹר, וּמִן הָרוֹטֶב, וּמִן הַקֵּיפֶה, וּמִן הָאָלָל, וּמִן הַעֲצָמוֹת, וּמִן הַגִּידִין, וּמִן הַקְּרָנַיִם, וּמִן הַטְּלָפַיִם – חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ; כָּשֵׁר, וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמּוּקְדָּשִׁין לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁילְיָא בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל. הַמּוֹלֵק אֶת הַתּוֹרִין לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶן בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל.

חֲלֵב מוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין – אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פִּיגֵּל בַּזֶּבַח – נִתְפַּגֵּל הַשְּׁלִיל. בַּשְּׁלִיל – לֹא נִתְפַּגֵּל הַזֶּבַח. פִּיגֵּל בָּאָלָל – נִתְפַּגְּלָה מוּרְאָה. בַּמּוּרְאָה – לֹא נִתְפַּגֵּל אָלָל.

פִּיגֵּל בָּאֵימוּרִין – נִתְפַּגְּלוּ פָּרִים. בַּפָּרִים – לֹא נִתְפַּגְּלוּ אֵימוּרִים.

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: וְשָׁוִים שֶׁאִם חִישֵּׁב בַּאֲכִילַת פָּרִים וּבִשְׂרֵיפָתָן – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. מַאי, לָאו הָא חִישֵּׁב בָּאֵימוּרִים – נִתְפַּגְּלוּ פָּרִים? לָא;