מסכת זבחים דף קי״ב עמוד א׳פרק 13 השוחט והמעלה

גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא בַּחוּץ וְחָזַר וְנָתַן בִּפְנִים – שֶׁכּוּלּוֹ רָאוּי לִהְיוֹת בִּפְנִים; אֲבָל בִּפְנִים וְהֶעֱלָן בַּחוּץ – שִׁירַיִים נִינְהוּ!

הָא מַנִּי – רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא, דְּאָמַר: שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ – חַיָּיב.

אִי רַבִּי נְחֶמְיָה, אֵימָא סֵיפָא: קִבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת; נָתַן שְׁנֵיהֶם בִּפְנִים – פָּטוּר. שְׁנֵיהֶם בַּחוּץ – חַיָּיב. אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ – פָּטוּר. וְהָאָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ – חַיָּיב!

סֵיפָא אֲתָאן לְתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: כּוֹס עוֹשֶׂה דָּחוּי לַחֲבֵירוֹ.

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמַפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה.

״לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה״ לְמָה לִי? הָא מַנִּי – רַבִּי הִיא; דְּאָמַר: אֲבוּדָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה – מֵתָה.

וְהָכִי קָאָמַר: טַעְמָא דְּאָבְדָה; הָא הִפְרִישׁ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְאַחְרָיוּת – חֲדָא מִינַּיְיהוּ מֵעִיקָּרָא עוֹלָה הִיא.

וְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אָשָׁם שֶׁנִּיתַּק לִרְעִיָּיה, וּשְׁחָטוֹ סְתָם – כָּשֵׁר לְעוֹלָה.

מִי דָּמֵי?! הָתָם אָשָׁם זָכָר, וְעוֹלָה זָכָר; אֲבָל חַטָּאת – נְקֵבָה הִיא! אָמַר רַב חִיָּיא מִיּוֹסְתִּינְיָא: בִּשְׂעִיר נָשִׂיא.

הֲדַרַן עֲלָךְ הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה

מַתְנִי׳ פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ, וְכֵן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ שֶׁהִקְרִיב בַּחוּץ – פָּטוּר.

שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ״ – כֹּל שֶׁאֵין רָאוּי לָבֹא אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֵין חַיָּיבִין עָלָיו.

הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמּוּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְהַמְּחִיר, [וְהָאֶתְנַן], וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵיפָה, וְיוֹצֵא דּוֹפֶן; שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ – פָּטוּר.

שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה׳״ – כֹּל שֶׁאֵין רָאוּי לָבֹא לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה׳, אֵין חַיָּיבִין עָלָיו.

בַּעֲלֵי מוּמִין – בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין, בֵּין