מסכת תמורה דף כ״ג עמוד ב׳

מַאי לַָאו אֲפִילּוּ רַבָּנַן? לָא, רַבִּי הִיא.

תְּנַן: הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת וְאָבְדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ — תָּמוּת.

טַעְמָא (דִּקְרֵיבָה) [מִשּׁוּם דְּהִקְרִיבָהּ], הָא לֹא הִקְרִיבָהּ — תִּרְעֶה, לָא שְׁנָא מִתְכַּפֵּר בַּאֲבוּדָה, לָא שְׁנָא מִתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה, לָא שְׁנָא מָשַׁךְ, וְלָא שְׁנָא לֹא מָשַׁךְ.

תְּיוּבְתָּא דְּתַרְוַיְיהוּ!

מִילְּתָא דִּפְסִיקָא לֵיהּ — קָתָנֵי, מִילְּתָא דְּלָא פְּסִיקָא לֵיהּ — לָא קָתָנֵי.

תְּנַן: הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת, וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת — יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

טַעְמָא דְּמִתְכַּפֵּר מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, הָא מֵאֶחָד — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח.

לָא שְׁנָא מִתְכַּפֵּר בַּאֲבוּדָה, וְלָא שְׁנָא מִתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה, וְלָא שְׁנָא מָשַׁךְ, וְלָא שְׁנָא לֹא מָשַׁךְ — תְּיוּבְתָּא דְּתַרְוַיְיהוּ! הָכָא נָמֵי: מִילְּתָא דִּפְסִיקָא לֵיהּ קָתָנֵי, וּמִילְּתָא דְּלָא פְּסִיקָא לֵיהּ לָא קָתָנֵי.

אָמַר רַבִּי אַמֵּי: הַמַּפְרִישׁ שְׁנֵי צִיבּוּרֵי מָעוֹת לְאַחְרָיוּת, מִתְכַּפֵּר בְּאֶחָד מֵהֶן, וְשֵׁנִי יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי — פְּשִׁיטָא דְּיִפְּלוּ לִנְדָבָה, עַד כַּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֶלָּא בְּמַפְרִישׁ לְאִבּוּד, אֲבָל לְאַחְרָיוּת מוֹדֶה.

וְאֶלָּא אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּיִפְּלוּ לִנְדָבָה, קַל וָחוֹמֶר: הַשְׁתָּא מַפְרִישׁ לְאִיבּוּד אֲמוּר רַבָּנַן לָאו כְּאִיבּוּד דָּמֵי, לְאַחְרָיוּת מִיבַּעְיָא?!

וְאֶלָּא, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן נְדָבָה, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִית לֵיהּ נְדָבָה.

וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּלֵית לֵיהּ נְדָבָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן? וְהָתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וְהָיָה כָּתוּב עֲלֵיהֶן: ״תִּיקְלִין חַדְתִין״ וְ״עַתִּיקִין״, ״קִינִּין״ וְ״גוֹזְלֵי עוֹלָה״, ״עֵצִים״ וּ״לְבוֹנָה״ וְ״זָהָב לְכַפֹּרֶת״, וְשִׁשָּׁה לִנְדָבָה.

וְתָנֵי עֲלַהּ: שִׁשָּׁה לִנְדָבָה — לְעוֹלָה הַבָּאָה מִן הַמּוֹתָרוֹת, שֶׁאֵין עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם כֵּן, בָּטְלָה מִדְרָשׁוֹ שֶׁל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. דְּתַנְיָא: זֶה מִדְּרַשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן — ״אָשָׁם הוּא״ כּוּלּוֹ, לְהָבִיא כׇּל דָּבָר הַבָּא מִמּוֹתַר חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, לִיקַּח בְּדָמָיו עוֹלוֹת — הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים.

אַלְמָא אִית לֵיהּ נְדָבָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא: כִּי אִית לֵיהּ נְדָבָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּחַד סִידְרָא,