מסכת תמיד דף ל״א עמוד א׳פרק 4 לא היו כופתין

לֹא הָיָה שׁוֹבֵר בּוֹ אֶת הָרֶגֶל, אֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְקוּבּוֹ, וְתוֹלֶה בּוֹ.

הָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָזֶה. הִגִּיעַ לֶחָזֶה, חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בּוֹ. חָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם, וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהֶן. מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט. קָרַע אֶת הַלֵּב וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ.

חָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם, וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהֶן. עָלָה לָרֶגֶל הַיְמָנִית, חֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ, וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ. קְרָעוֹ, וְנִמְצָא כּוּלּוֹ גָּלוּי לְפָנָיו.

נָטַל אֶת הַפֶּדֶר, וּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטַת הָרֹאשׁ מִלְּמַעְלָה. נָטַל אֶת הַקְּרָבַיִים, וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהֶן, לַהֲדִיחָן. וְהַכָּרֵס מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַמְּדִיחִין. וּמְדִיחִין אוֹתָהּ כׇּל צׇרְכָּהּ, וְהַקְּרָבַיִים מְדִיחִין אוֹתָן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּמִעוּטָן, עַל שׁוּלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים.

נָטַל אֶת הַסַּכִּין, וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד, וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מִמְּקוֹמָהּ. נוֹקַב אֶת הֶחָזֶה, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה.

עָלָה לַדּוֹפֶן הַיְּמָנִית, הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה, וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי צְלָעוֹת דַּקּוֹת. חֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ, וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָּהּ.

בָּא לוֹ לַגֵּרָה, הִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן, וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן. חֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ, הַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵיאָה תְּלוּיִם בָּהּ.

בָּא לוֹ לַדּוֹפֶן הַשְּׂמָאלִית, הִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת דַּקּוֹת מִלְּמַעְלָן, וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת דַּקּוֹת מִלְּמַטָּן, וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶירְתָּהּ. נִמְצָא מַנִּיחַ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַעְלָן, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן.

חֲתָכָהּ וְנָתְנָה לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ, וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ, וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ, וְהִיא הָיְתָה גְּדוֹלָה, אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה – שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָּהּ. בָּא לוֹ לָעוֹקֶץ, חֲתָכוֹ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בּוֹ. הָאַלְיָה, וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד, וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת עִמּוֹ. נָטַל אֶת הָרֶגֶל הַשְּׂמָאלִית, חֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ. נִמְצְאוּ כּוּלָּן עוֹמְדִים בְּשׁוּרָה, וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם.