מסכת מנחות דף ס׳ עמוד א׳פרק 5 כל המנחות באות מצה

הָוֵי רִבּוּי אַחַר רִבּוּי, וְאֵין רִבּוּי אַחַר רִבּוּי אֶלָּא לְמַעֵט.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף: בָּעֵי רַבִּי יוֹחָנָן: נָתַן מַשֶּׁהוּ שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי כְּזַיִת מִנְחָה, מַהוּ? מִי בָּעֵינַן שִׂימָה כִּנְתִינָה אוֹ לָא? תֵּיקוּ.

נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ, תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן״, יָכוֹל בִּשְׁנֵי כֹּהֲנִים.

תַּלְמוּד לוֹמַר ״עָלֶיהָ״, בְּגוּפָהּ שֶׁל מִנְחָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלֹא בְּכֹהֵן.

יָכוֹל לֹא יִתֵּן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי, וְאִם נָתַן – פָּסַל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עָלֶיהָ״, בְּגוּפָהּ שֶׁל מִנְחָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

מַתְנִי׳ יֵשׁ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה, וְאֵין טְעוּנוֹת תְּנוּפָה. הַגָּשָׁה וּתְנוּפָה. תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה. לֹא תְּנוּפָה וְלֹא הַגָּשָׁה.

וְאֵלּוּ טְעוּנוֹת הַגָּשָׁה וְאֵין טְעוּנוֹת תְּנוּפָה: מִנְחַת הַסּוֹלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וּמַרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין, מִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, מִנְחַת גּוֹיִם, מִנְחַת נָשִׁים, וּמִנְחַת חוֹטֵא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנְחַת כֹּהֲנִים וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה, לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה, וְכֹל שֶׁאֵין בָּהֶן קְמִיצָה אֵין בָּהֶן הַגָּשָׁה.

גְּמָ׳ אָמַר רַב פָּפָּא: כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן עֶשֶׂר – תְּנַן. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן?

לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: אִילּוּ נֶאֱמַר ״וְהֵבֵאתָ אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה׳ וְהִקְרִיבָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ״, הָיִיתִי אוֹמֵר: אֵין לִי שֶׁטָּעוּן הַגָּשָׁה אֶלָּא קוֹמֶץ בִּלְבָד.

מִנְחָה, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״מִנְחָה״. מִנְחַת חוֹטֵא מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶת הַמִּנְחָה״.

וְדִין הוּא: נֶאֱמַר הָבֵא