דף ביאור

מסכת מנחות דף נ״ט עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מנחות דף נ״ט עמוד א׳

מסכת מנחות דף נ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־340 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' מנחת הסולת דמתנדב מנחה סתם מביא עשרון סלת ושמן ולבונה ובוללה וקומצה כמו שהיא חיה ובדידיה כתיב שמן ולבונה בכל הנך אחריני לא כתיב לבונה אלא ממנחת סלת גמרינן דכתיב בה נפש ומשמע דכל מנחת יחיד טעונה שמן ולבונה כזו:

החלות והרקיקין האומר הרי עלי מנחת מאפה מביא חלות או רקיקין כדכתיב בויקרא ולהנך חשיב תרתי כיון דאי בעי חלות מייתי ואי בעי רקיקין מייתי:

ומנחת נשים אשה שהתנדבה מנחה:

ומנחת העומר בה נמי כתיב שמן ולבונה כדכתיב (ויקרא ב׳:י״ד) ואם תקריב מנחת בכורים והיא מנחת העומר אבל מנחת נסכים לא בעיא לבונה כדמפרש בגמ':

גמ' כל היכא דתנן הנך מנחות דמתניתין (מנחות) עשר תנן כלומר כולן באות עשר עשר חלות כדאמרי' באלו מנחות (לקמן מנחות עו.):

לאפוקי מדרבי שמעון דאמר לקמן בהאי פירקין (מנחות דף סג.) האומר הרי עלי מנחת מאפה אם רצה יביא מחצה חלות מחצה רקיקין:

קמ"ל רב פפא דכל מנחות דמתניתין עשר (הוא) נינהו דהך חלות עשר חלות והך דרקיקין עשר רקיקין דהנך תרתי דומיא דאינך:

ל"א כל היכא דתנן עוד בבא אחרת דמתני' ובפ' אלו מנחות שתנו האי סידרי מנחות דמתניתין דדינן שוה עשר תנן ממנחת הסלת עד מנחת העומר לאפוקי מדר' שמעון דאמר כו' דלדידיה איכא י"א דבמנחת מאפה איכא ביה ג' מנחות אי בעי כוליה מצות ואי בעי כוליה רקיקין ואי בעי ה' חלות וה' רקיקין ומתני' מדין שאר מנחות:

ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Menachot 59a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

ונתת עליה שמן האי קרא במנחת העומר כתיב ואיצטריך למעוטי לחם הפנים משמע דלא תיתי בק"ו ממנחת נסכים שאינה טעונה לבונה טעונה שמן והיא גופה דאינה טעונה לבונה לא ידעינן אלא מסיפיה דקרא דדריש עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה דלא ניהדר ונילף בק"ו מלחם הפנים שאין טעון שמן כדממעטינן מרישיה דקרא וטעון לבונה ואין שייך כאן לומר דלא ניכתוב עליה למעוטי לא בשמן ולא בלבונה ונימא חד וחד תיקום בדוכתיה כי ההוא דפ"ב דזבחים (דף יז.) דלא דמי דהכא בלא ק"ו נמי הוו גמירי מהדדי או משאר מנחות או מדאיקרו מנחה תדע דהא אהני ק"ו דהכא איכא פירכי טובא:

היא להוציא שתי הלחם איצטריך למעוטי משום דאיקרו מנחה כדכתיב (ויקרא כג) מנחה חדשה:

ואימא עליה שמן ולא על מנחת כהנים שמן פי' בקונטרס והוא הדין למנחת נשים וגרים ונראה דלא בעי לאקשויי מהנהו משום דדמו טפי לכל המנחות הכתובות שם דבעו שמן אבל מנחת כהנים לא דמיא להו דכליל:

כלי פי' בקונטרס כל המנחות בעו כלי ללוש בפרק שתי הלחם (לקמן מנחות דף צו.) שאלו לרבי [זו] מנין כו' אבל לחם הפנים אינו נקדש אלא בתנור וקשה אי מדת יבש נתקדשה לחם הפנים נמי בעי כלי כדמוכח לעיל (מנחות דף נז.) דמרבי לחם הפנים לחימוץ ואי מדת יבש לא נתקדשה תרוייהו לא בעו כלי ואי משום השמן בעו כלי אם כן לחם הפנים נמי דהא בעי למימר שיהא טעון שמן בלישה כמנחה ונראה לפרש דכלי היינו דלענין כלי שוו אהדדי מנחת העומר ומנחת נסכים אבל לחם הפנים בעי שולחן ובזיכין ללבונה ומיהו גבי לבונה דבסמוך לא יתכן לומר כן:

פיגול בשבת אין זה כרבא דאמר בפ"ק (לעיל מנחות ה:) דאין מחשבה פוסל אלא במי שראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר ואע"ג דהתם איירי במחשבה שלא לשמו ה"ה במחשבת פיגול מייתי לה בפ"ב דזבחים (דף כו:):

Tosafot on Menachot 59a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

מתני' יש וכו', פי' אמנחות דלחם הפנים ומנחת נסכים ושתי הלחם קאי דקא ממעט להו במתני' מדין שאר מנחות:

ונתת עליה שמן במנחת העומר כתיב ומה מנחת נסכים שאינה טעונה לבונה, כדקתני לקמיה עליה לבונה ולא על מנחת נסכים לבונה. טעונה שמן, כדכתי' בלולה בשמן, ל"ה. ויש להקשות למאי אצטרי' עליה לבונה למעט מנחת נסכים מלבונה תיפוק לי מדאצטריך שמן למעט לחם הפנים משמן דלא נימא דנבעי שמן מק"ו מנסכים דאינה טעונה לבונה וטעונה שמן דנסכים אינה טעונה לבונה, וכן נמי נוכל להקשות להיפך למאי אצטריך עליה שמן למעט לחם הפנים משמן תיפוק לי' מדכתי' ושמת עליה לבונה למעוטי מנחת נסכים דאינה טעונה לבונה דלא נימא מק"ו דלחם הפנים (שאינם) [שהם] טעונין דלחם הפנים אינו טעון שמן: וי"ל דבלאו ק"ו נמי מצי ילפינן דלחם הפנים יהא טעון שמן ומנחת נסכים תהא טעונה לבונה במה מצינו משאר מנחות וק"ו הוי לרווחא דמילתא הילכך אי שתיק משמן ולבונה ה"א דמנחת נסכים טעונה לבונה ולחם הפנים שמן במה מצינו דאע"ג דמנחת נסכים תהא טעונה שמן ולבונה נימא נמי דלחם הפנים טעון שמן ולבונה אע"ג דליכא ק"ו דמנחת נסכים דאינה טעונה לבונה דהא טעונה לבונה משום דליתי במה מצינו וכמו כן נמי נימא בכה"ג גבי מנחת נסכים דתהא טעונה לבונה אע"ג דלחם הפנים טעונה שמן וליכא ק"ו משום דתיתי כלבונה במה מצינו וק"ו דעביד בהא אינו אלא לרווחא דמילתא, ומצאנו כזה בפ"ק דחולין ומ"מ בב"ק פירשתי דרך אחרת בק"ו כיוצא בזה:

לרבות מנחת שמיני, ע"כ ר"ל שמיני יום שמיני למלואים:

Rashba on Menachot 59a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ יֵשׁ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה, שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה, לְבוֹנָה וְלֹא שֶׁמֶן, לֹא לְבוֹנָה וְלֹא שֶׁמֶן.

קטע 2

וְאֵלּוּ טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה: מִנְחַת הַסּוֹלֶת, וְהַמַּחֲבַת, וְהַמַּרְחֶשֶׁת, וְהַחַלּוֹת, וְהָרְקִיקִין.

קטע 3

מִנְחַת כֹּהֲנִים, מִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, מִנְחַת גּוֹי, מִנְחַת נָשִׁים, מִנְחַת הָעוֹמֶר.

קטע 4

מִנְחַת נְסָכִים טְעוּנָה שֶׁמֶן, וְאֵין טְעוּנָה לְבוֹנָה. לֶחֶם הַפָּנִים טָעוּן לְבוֹנָה, וְאֵין טָעוּן שֶׁמֶן.

קטע 5

שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּמִנְחַת חוֹטֵא, וּמִנְחַת קְנָאוֹת – אֵין טְעוּנִין לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה.

קטע 6

גְּמָ׳ אָמַר רַב פָּפָּא: כֹּל הֵיכָא דִּתְנַן עֶשֶׂר – תְּנַן, לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

קטע 7

תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן״ – וְלֹא עַל לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁמֶן.

קטע 8

שֶׁיָּכוֹל – וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה מִנְחַת נְסָכִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה לְבוֹנָה טְעוּנָה שֶׁמֶן, לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁטָּעוּן לְבוֹנָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן שֶׁמֶן! תַּלְמוּד לוֹמַר ״עָלֶיהָ״ – עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְלֹא עַל לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁמֶן.

קטע 9

״וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה״ – עָלֶיהָ לְבוֹנָה, וְלֹא עַל מִנְחַת נְסָכִים לְבוֹנָה.

קטע 10

שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁאֵינוֹ טָעוּן שֶׁמֶן – טָעוּן לְבוֹנָה, מִנְחַת נְסָכִים שֶׁטְּעוּנָה שֶׁמֶן – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה לְבוֹנָה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עָלֶיהָ״ – עָלֶיהָ לְבוֹנָה, וְלֹא עַל מִנְחַת נְסָכִים לְבוֹנָה.

קטע 11

״מִנְחָה״ – לְרַבּוֹת מִנְחַת שְׁמִינִי לִלְבוֹנָה, ״הִיא״ – לְהוֹצִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה.

קטע 12

אָמַר מָר: ״עָלֶיהָ שֶׁמֶן״ – וְלֹא עַל לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁמֶן. אֵימָא: ״עָלֶיהָ שֶׁמֶן״ – וְלֹא עַל מִנְחַת כֹּהֲנִים שֶׁמֶן!

קטע 13

מִסְתַּבְּרָא מִנְחַת כֹּהֲנִים הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן עִשָּׂרוֹן, כְּלִי,

קטע 14

חוּץ, וְצוּרָה, הַגָּשָׁה,

קטע 15

וְאִישִּׁים.

קטע 16

אַדְּרַבָּה, לֶחֶם הַפָּנִים הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן צִיבּוּרָא, חוֹבָה, טַמְיָא.

קטע 17

דְּאָכֵיל פִּיגּוּלָא, בְּשַׁבְּתָא.

קטע 18

מִסְתַּבְּרָא ״נֶפֶשׁ״.

קטע 19

אָמַר מָר: ״עָלֶיהָ לְבֹנָה״ – וְלֹא עַל מִנְחַת נְסָכִים לְבוֹנָה. אֵימָא: ״עָלֶיהָ לְבֹנָה״ – וְלֹא עַל מִנְחַת כֹּהֲנִים לְבוֹנָה!

קטע 20

מִסְתַּבְּרָא מִנְחַת כֹּהֲנִים הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בְּלוֹג.

קטע 21

מוּגָּשׁ, בִּגְלַל עֶצֶם.

קטע 22

אַדְּרַבָּה, מִנְחַת נְסָכִים הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן צִיבּוּרָא,

קטע 23

חוֹבָה, וְאִיטַּמִּי. בְּשַׁבְּתָא.

קטע 24

מִסְתַּבְּרָא ״נֶפֶשׁ״.

קטע 25

״מִנְחָה״ – לְרַבּוֹת מִנְחַת שְׁמִינִי לִלְבוֹנָה, וְאֵימָא – לְהוֹצִיא? הַאי מַאי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְרַבּוֹת – שַׁפִּיר.

קטע 26

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְהוֹצִיא – לְמָה לִי? שָׁעָה מִדּוֹרוֹת לָא יָלְפִינַן.

קטע 27

״הִיא״ – לְהוֹצִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁלֹּא יִטְעֲנוּ לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. וְאֵימָא לְהוֹצִיא מִנְחַת כֹּהֲנִים? מִסְתַּבְּרָא מִנְחַת כֹּהֲנִים הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן עִשָּׂרוֹן,

קטע 28

כְּלִי, מַצָּה, וְעֶצֶם, הַגָּשָׁה, וְאִישִּׁים.

קטע 29

אַדְּרַבָּה,

מסכת מנחות דף נ״ט עמוד א׳

מסכת מנחות דף נ״ט עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור