מסכת מנחות דף ל״ט עמוד ב׳פרק 4 התכלת

וּגְדִילָא מִיגְּדִיל. אָמַר רַב: יָאֵי גְּלִימָא וְלָא יָאֵי תְּכֵלְתָּא, רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר: יָאֵי גְּלִימָא וְיָאֵי תְּכֵלְתָּא.

בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה סָבַר: כְּתִיב ״גְּדִיל״ וּכְתִיב ״פְּתִיל״, אוֹ גְדִיל אוֹ פְתִיל.

וְרַב סָבַר: לְעוֹלָם פְּתִיל בָּעֵינַן, וְהָהוּא ״גְּדִילִים״ לְמִנְיָינָא הוּא דַּאֲתָא – גְּדִיל שְׁנַיִם, גְּדִילִים אַרְבָּעָה, עֲשֵׂה גְּדִיל וּפוֹתְלֵיהוּ מִתּוֹכוֹ.

אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי: חוּטֵי צֶמֶר פּוֹטְרִין בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: שֶׁל פִּשְׁתָּן מַהוּ שֶׁיִּפְטְרוּ בְּשֶׁל צֶמֶר? צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתִּים הוּא דְּפָטַר, דְּכֵיוָן דִּתְכֵלֶת פָּטְרָה לָבָן נָמֵי פָּטַר, אֲבָל פִּשְׁתִּים בְּצֶמֶר לָא.

אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דִּכְתִיב: ״לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָךְ״, לָא שְׁנָא צֶמֶר בְּפִשְׁתִּים וְלָא שְׁנָא פִּשְׁתִּים בְּצֶמֶר?

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַחֲבָה אָמַר רַב יְהוּדָה: חוּטֵי צֶמֶר פּוֹטְרִין בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן, וְשֶׁל פִּשְׁתָּן פּוֹטְרִין בְּשֶׁל צֶמֶר, חוּטֵי צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בְּכׇל מָקוֹם, וַאֲפִילּוּ בְּשִׁירָאִין.

וּפְלִיגָא דְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר רַב נַחְמָן: הַשִּׁירָאִין פְּטוּרִין מִן הַצִּיצִית. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: הַשִּׁירָאִין וְהַכָּלָךְ וְהַסְּרִיקִין כּוּלָּן חַיָּיבִין בְּצִיצִית – מִדְּרַבָּנַן.

אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: וְכוּלָּן צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בָּהֶן. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּאוֹרָיְיתָא – הַיְינוּ דְּמִישְׁתְּרוּ בְּהוּ כִּלְאַיִם, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּרַבָּנַן – הֵיכִי מִישְׁתְּרֵי בְּהוּ כִּלְאַיִם? אֵימָא: אוֹ צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים.

הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: הֵן בְּמִינָן פּוֹטְרִין, שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּרַבָּנַן – הַיְינוּ דְּמִיפַּטְרוּ בְּמִינָן, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דְּאוֹרָיְיתָא – צֶמֶר וּפִשְׁתִּים הוּא דְּפָטַר.

אִי מִשּׁוּם הָא לָא אִירְיָא, כִּדְרָבָא, דְּרָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״הַכָּנָף״ – מִין כָּנָף, וּכְתִיב ״צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״.

הָא כֵּיצַד? צֶמֶר וּפִשְׁתִּים פּוֹטְרִין בֵּין בְּמִינָן בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינָן, שְׁאָר מִינִין – בְּמִינָן פּוֹטְרִין, שֶׁלֹּא בְּמִינָן אֵין פּוֹטְרִין.

וְרַב נַחְמָן, כִּדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בְּגָדִים בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן צֶמֶר וּפִשְׁתִּים – אַף כֹּל צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

אָמַר אַבָּיֵי: וְהַאי תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַפְּקָא מֵאִידַּךְ תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״בֶּגֶד״ – אֵין לִי אֶלָּא בֶּגֶד צֶמֶר, מִנַּיִן לְרַבּוֹת צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר אַרְנָבִים וְנוֹצָה שֶׁל עִזִּים וְהַכָּלָךְ וְהַסְּרִיקִין וְהַשִּׁירָאִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹ בֶגֶד״.