מסכת מנחות דף כ״ג עמוד א׳

אָמַר רָבָא: קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה, כׇּל שֶׁהוּא מִין בְּמִינוֹ וְדָבָר אַחֵר – סַלֵּק אֶת מִינוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ רָבֶה עָלָיו וּמְבַטְּלוֹ.

אִיתְּמַר: קוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁשִּׁמְּנוֹ, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: פָּסוּל, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: הוּא עַצְמוֹ מְשַׁכְשְׁכוֹ בִּשְׁיָרֵי הַלּוֹג וּמַעֲלֵהוּ.

וְהָכְתִיב: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה״? הַהוּא שֶׁלֹּא יִקְבַּע לָהּ שֶׁמֶן כְּחַבְרוֹתֶיהָ.

אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: חָרֵב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּבָלוּל – יַקְרִיב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יַקְרִיב. מַאי לָאו, קוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא דְּאִיעָרַב בְּקוֹמֶץ דְּמִנְחַת נְדָבָה?

לֹא, מִנְחַת פָּרִים וְאֵילִים בְּמִנְחַת כְּבָשִׂים.

וְהָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי לַהּ: מִנְחַת פָּרִים וְאֵילִים בְּמִנְחַת כְּבָשִׂים, וְחָרֵב שֶׁנִּתְעָרֵב בְּבָלוּל – יִקְרַב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יִקְרַב. פָּרוּשֵׁי קָמְפָרֵשׁ לַהּ.

בָּעֵי רָבָא: קוֹמֶץ שֶׁמִּיצָּה שַׁמְנוֹ עַל גַּבֵּי עֵצִים, מַהוּ? חִיבּוּרֵי עוֹלִין כְּעוֹלִין דָּמוּ, אוֹ לָאו כְּעוֹלִין דָּמוּ? אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: לָאו הַיְינוּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ?

דְּאִיתְּמַר: הַמַּעֲלֶה אֵבֶר שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת, וְעֶצֶם מַשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת – רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: פָּטוּר.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב, חִיבּוּרֵי עוֹלִין כְּעוֹלִין דָּמוּ, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר פָּטוּר, חִיבּוּרֵי עוֹלִין לָאו כְּעוֹלִין דָּמוּ.

תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן, וְתִיבְּעֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ. תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן: עַד כָּאן לָא קָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָתָם, אֶלָּא בְּעֶצֶם, דְּמִינָא דְּבָשָׂר הוּא, אֲבָל הַאי דְּלָאו דְּמִינָא דְּקוֹמֶץ הוּא – לָא.

אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ לְרֵישׁ לָקִישׁ לָא קָא אָמַר אֶלָּא בְּעֶצֶם, דְּבַר מִפְרַשׁ הוּא, וְאִי פָּרֵישׁ – לָאו מִצְוָה לְאַהְדּוֹרֵי, אֲבָל שֶׁמֶן דְּלָאו בַּר מִפְרַשׁ הוּא – לָא, אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא. תֵּיקוּ.

מַתְנִי׳ שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָּזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כְּשֵׁירוֹת, וְאִם לָאו – פְּסוּלוֹת.

קוֹמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה – לֹא יַקְטִיר, וְאִם הִקְטִיר – זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה עָלַת לַבְּעָלִים, וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה לֹא עָלַת לַבְּעָלִים.

נִתְעָרֵב קוּמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ, אוֹ בִּשְׁיָרֶיהָ שֶׁל חֲבֶירְתָּהּ – לֹא יַקְטִיר, וְאִם הִקְטִיר – עָלַת לַבְּעָלִים.

גְּמָ׳ אָמַר רַב חִסְדָּא: נְבֵילָה בְּטֵילָה בִּשְׁחוּטָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁחוּטָה שֶׁתֵּעָשֶׂה נְבֵילָה.

וּשְׁחוּטָה אֵינָהּ בְּטֵילָה בִּנְבֵילָה, שֶׁאֶפְשָׁר לִנְבֵילָה שֶׁתֵּעָשֶׂה שְׁחוּטָה, דִּלְכִי מַסְרְחָה פָּרְחָה טוּמְאָתָהּ.

וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: כׇּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת כָּמוֹהוּ – אֵינוֹ בָּטֵל, וְכֹל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת כָּמוֹהוּ – בָּטֵל.

אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, הָא אָמְרִי: עוֹלִין הוּא דְּלָא מְבַטְּלִי אַהֲדָדֵי, אֲבָל מִין בְּמִינוֹ – בָּטֵל.

אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, וְהָא