בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת מנחות דף י״א עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מנחות דף י״א עמוד א׳

    מסכת מנחות דף י״א עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 24 קטעים ממוספרים, כ־456 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    או קורט לבונה פסול מפני שהקומץ חסר כדי מקום הקורט וא"ת כיצד קומץ והלא לבונה על המנחה היא דכתיב (ויקרא ו׳:ח׳) כל הלבונה אשר על המנחה תשובה לדבר כשקומץ מסלק הלבונה כולה לצד אחד וקומץ הסולת מאמצע הכלי:

    מלח בת הקרבה היא דלאחר שהיה הקומץ על המזבח היה מולחו כדפרישית דהכי אמר בפ"ג (לקמן מנחות כ.) יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח ת"ל על כל קרבנך קרבן טעון מלח ואין כל המנחה טעונה מלח ואי קשיא ולישמעינן לבונה וכל שכן צרור ומלח תריץ אי תנא לבונה ברישא הכי נמי דלא מיבעיא ליה למיתני צרור ומלח אלא הואיל ונקט צרור ברישא תנא לבונה ומלח:

    מאי איריא משום קומץ חסר תיפוק ליה דצרור פסול משום חציצה דחוצץ בין ידו לקמח וחציצה פוסלת בקדשים כדמפ' בזבחים (דף כד.) אי נמי חוצץ בין קמח לקמח כגון באמצע הקומץ וחולק את הקומץ ונראה כשני חצאי קמצים:

    מן הצד למעלה אצל גודל או למטה אצל קמיצה דליכא חציצה דהיינו מן הצד דלאחר שקמץ הופך גב ידו למטה כדי שלא יפול מן הקומץ כלום והוי גודל וקמיצה מן הצד והשתא ליכא חציצה שאצל הקמח מוטל הצרור אבל חסרון איכא:

    כדקמצי אינשי משמע בכל האצבעות:

    זרת אצבע קטנה ממנה מתחיל הזרת ונ"מ למדת חשן זרת ארכה:

    זו קמיצה ממנה מתחיל הקומץ מאותו אצבע שאצל הקטנה:

    זו אמה ממנה מודדין כל אמות הבנין והכלים לפי שהיא ארוכה מכולן ושתי אמות היו בשושן הבירה שתי מקלות שהן אמה ובהן מודדין אמות הבנין ואותן מקלות נמדדו באותו אצבע שהוא ארוך:

    ועוד 31 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Menachot 11a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    וזו היא עבודה קשה שבמקדש למ"ד בפרק אלו מנחות (לקמן מנחות עה:) שמחזירן לסולתן אינה קשה יותר ממנחת סולת אלא סבר לה כמ"ד שהיה מחלקה לשנים ושנים לארבעה:

    והא איכא חפינה כשהיה נכנס לפני ולפנים ולא כשהיה חופן בלשכת בית אבטינס ועבודה קשה היא מאד כדמוכח ביומא (דף מט:):

    מלמטה למעלה פירש בקונטרס שהכניס ראשי אצבעותיו בקמח וגבי ידו כנגד הקמח וקמץ ואין זה כראשי אצבעותיו דלעיל דהתם פס ידו כנגד הקמח ומכניס ראשי אצבעותיו וקומץ מלא קומצו עד פס ידו והשתא לפי' הקונטרס קורא ראשי אצבעותיו למטה וכן מפרש ר"ת במסכת שבת (דף צד:) גבי ציצין הפורשין למעלה פירוש לצד פיסת היד ומביא ראיה מהא דאמר בפ' כל היד (נדה יג.) מן העטרה ולמעלה דלצד הגוף קורא למעלה ואינה ראייה כל כך דלגבי מילה שהיא תלוייה שייך לקרות ראש המילה למטה אבל אצבעות שאדם זוקף אצבעותיו למעלה שייך לקרות למעלה ראשי האצבעות ומלמטה למעלה יש לפרש שמכניס ידו בקמח דרך פס היד עד שמגיע לראשי אצבעותיו:

    Tosafot on Menachot 11a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    רשב"א

    היכי עביד אמתני' קאי דקא תני זו קמיצה דממנה מתחיל הקומץ, ל"ה:

    יכול מבורץ פי' גדוש כמו שפירש רש"י במתני' ת"ל בקומצו דבקומצו משמע בקצת קומצו ולא כל קומצו דאם היה ממלא כל קומצו שיהא מבורץ עד שיהא קמח בין ראשי אצבעותיו לפס ידו אז היה כל קומצו מלא ודא"כ היה עושה היה לו לומר והרים ממנו קומצו ומדקאמר בקומץ משמע בקרב קומצו ירים ממנו ולא בכל קומצו דמה שאדם יכול ליקח בין אצבעותיו לפס ידו נקרא קומצו:

    אי בקומצו יכול בראשי אצבעותיו פי' בראשי אצבעותיו שלא יגיע עד פס ידו. ל"ה. ר"ל שיכוף ראשי אצבעותיו לבד על תחילת כף ידו ולא יקח מן הקמח כי אם מעט מה שיחזיקו ראשי אצבעותיו עד תחילת כף ידו דכיון דאמרת דבקומצו משמע קצת מקומצו א"כ נאמר אפילו מעט מקומצו דהיינו מה שמחזיקין ראשי אצבעותיו לבד ת"ל מלא קומצו הא כיצד ר"ל דמאחר שרבה הכתוב מלא קומצו מפני שאמר בקומצו יש לנו ליקח דרך שוה לקיים שני המקראות שלא יהא כל קומצו מלא דהיינו כל מה שאדם יכול לקמוץ וגם שלא יהיה חסר ממלא קומץ והיינו דחופה ג' אצבעותיו:

    Rashba on Menachot 11a · Sefaria · מהדורה: Warsaw, 1861 · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמרא זו היא אחת מעבודות קשות עיין לקמן דף נד ע"א תוספות ד"ה אין לך:

    Gilyon HaShas on Menachot 11a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מנחות, דף י״א, עמוד א׳, בהיקף של כ־456 מילים ב־24 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 24 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״אוֹ קוֹרֶט לְבוֹנָה – פָּסוּל. כֹּל הָנֵי…״

    2. קטע 218 מילים

      נפתחת ב״צְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא צְרוֹר – מִשּׁוּם דְּלָאו…״

    3. קטע 325 מילים

      נפתחת ב״וְאִי תְּנָא מֶלַח, דְּלָא אִיקְּבַע בַּהֲדֵי מִנְחָה…״

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: הַקּוֹמֶץ הֶחָסֵר אוֹ הַיָּתֵר פָּסוּל.…״

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: כֵּיצַד קוֹמְצִין? אֲמַר…״

    6. קטע 66 מילים

      נפתחת ב״זוֹ אַמָּה, זוֹ אֶצְבַּע, זוֹ גּוּדָל.…״

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא לְהַשְׁווֹת, (כְּלוֹמַר, קוֹמֵץ מְלֹא הַיָּד כְּדֵי…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״הֵיכִי עָבֵיד? אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה,…״

    9. קטע 911 מילים

      נפתחת ב״תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״מְלֹא קֻמְצוֹ״ – יָכוֹל…״

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״אִי בְּקֻמְצוֹ, יָכוֹל בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר:…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״בְּמַחֲבַת וּבְמַרְחֶשֶׁת, מוֹחֵק בְּגוּדָלוֹ מִלְּמַעְלָה וּבְאֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה…״

    12. קטע 1214 מילים

      נפתחת ב״זֶהוּ וְתוּ לָא? וְהָאִיכָּא מְלִיקָה, וְהָאִיכָּא חֲפִינָה!…״

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: פְּשִׁיטָא לִי, ״מְלֹא קֻמְצוֹ״…״

    14. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״מִן הַצְּדָדִין, מַאי? מִמַּטָּה לְמַעְלָה, מַאי? תֵּיקוּ.…״

    15. קטע 1528 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב פָּפָּא: פְּשִׁיטָא לִי, ״מְלֹא חׇפְנָיו״…״

    16. קטע 1619 מילים

      נפתחת ב״בָּעֵי רַב פָּפָּא: דַּבְּקֵיהּ לְקוֹמֶץ בְּדַפְנֵיהּ דְּמָנָא,…״

    17. קטע 1722 מילים

      נפתחת ב״בָּעֵי מָר בַּר רַב אָשֵׁי: הַפְכֵיהּ לְמָנָא,…״

    18. קטע 1818 מילים

      נפתחת ב״מַתְנִי׳ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? פּוֹשֵׁט אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו…״

    19. קטע 1921 מילים

      נפתחת ב״גְּמָ׳ הֵיכִי דָמֵי רִיבָּה שַׁמְנָהּ? אָמַר רַבִּי…״

    20. קטע 2024 מילים

      נפתחת ב״וְכִי תֵּימָא, שֶׁמֶן דְּחוּלִּין וָשֶׁמֶן דַּחֲבֶירְתַּהּ לָא…״

    21. קטע 2127 מילים

      נפתחת ב״אִי דִּידַהּ – הָא לֵית לַהּ, אִי…״

    22. קטע 2229 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא…״

    23. קטע 2330 מילים

      נפתחת ב״וּמְנָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא? אָמַר רָבָא:…״

    24. קטע 2431 מילים

      נפתחת ב״חִיסֵּר לְבוֹנָתָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: חָסְרָה וְעָמְדָה עַל…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    אוֹ קוֹרֶט לְבוֹנָה – פָּסוּל. כֹּל הָנֵי לְמָה לִי?

    צְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא צְרוֹר – מִשּׁוּם דְּלָאו בַּת הַקְרָבָה הִיא, אֲבָל מֶלַח דְּבַת הַקְרָבָה הִיא – אֵימָא תִּתַּכְשַׁר.

    וְאִי תְּנָא מֶלַח, דְּלָא אִיקְּבַע בַּהֲדֵי מִנְחָה מֵעִיקָּרָא (שֶׁאֵינוֹ מוֹלֵחַ אֶלָּא הַקּוֹמֶץ בִּלְבַד), אֲבָל לְבוֹנָה דְּאִיקְּבַע בַּהֲדֵי מִנְחָה מֵעִיקָּרָא – אֵימָא תִּתַּכְשַׁר, קָא מַשְׁמַע לַן.

    מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: הַקּוֹמֶץ הֶחָסֵר אוֹ הַיָּתֵר פָּסוּל. מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם חָסֵר וְיָתֵר? וְתִיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם חֲצִיצָה! אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִן הַצַּד.

    אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: כֵּיצַד קוֹמְצִין? אֲמַר לֵיהּ: כִּדְקָמְצִי אִינָשֵׁי. אֵיתִיבֵיהּ: זוֹ זֶרֶת, זוֹ קְמִיצָה.

    זוֹ אַמָּה, זוֹ אֶצְבַּע, זוֹ גּוּדָל.

    אֶלָּא לְהַשְׁווֹת, (כְּלוֹמַר, קוֹמֵץ מְלֹא הַיָּד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חָסֵר, וְאַחַר כָּךְ מוֹחֵק בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה מִלְּמַטָּה).

    הֵיכִי עָבֵיד? אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: חוֹפֶה שְׁלֹשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו, עַד שֶׁמַּגִּיעַ עַל פַּס יָדוֹ, וְקוֹמֵץ.

    תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״מְלֹא קֻמְצוֹ״ – יָכוֹל מְבוֹרָץ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּקֻמְצוֹ״.

    אִי בְּקֻמְצוֹ, יָכוֹל בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מְלֹא קֻמְצוֹ״, הָא כֵּיצַד? חוֹפֶה שְׁלֹשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פַּס יָדוֹ וְקוֹמֵץ.

    בְּמַחֲבַת וּבְמַרְחֶשֶׁת, מוֹחֵק בְּגוּדָלוֹ מִלְּמַעְלָה וּבְאֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה מִלְּמַטָּה, וְזוֹ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.

    זֶהוּ וְתוּ לָא? וְהָאִיכָּא מְלִיקָה, וְהָאִיכָּא חֲפִינָה! אֶלָּא זוֹ הִיא אַחַת מֵעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ.

    אָמַר רַב פָּפָּא: פְּשִׁיטָא לִי, ״מְלֹא קֻמְצוֹ״ כִּדְקָמְצִי אִינָשֵׁי. בָּעֵי רַב פָּפָּא: קָמַץ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, מַאי?

    מִן הַצְּדָדִין, מַאי? מִמַּטָּה לְמַעְלָה, מַאי? תֵּיקוּ.

    אָמַר רַב פָּפָּא: פְּשִׁיטָא לִי, ״מְלֹא חׇפְנָיו״ כִּדְחָפְנִי אִינָשֵׁי. בָּעֵי רַב פָּפָּא: חָפַן בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו מַהוּ? מִן הַצְּדָדִין מַהוּ? חָפַן בְּזוֹ וּבָזוֹ וְקֵרְבָן זוֹ אֵצֶל זוֹ מַהוּ? תֵּיקוּ.

    בָּעֵי רַב פָּפָּא: דַּבְּקֵיהּ לְקוֹמֶץ בְּדַפְנֵיהּ דְּמָנָא, מַאי? תּוֹךְ כְּלִי בָּעֵינַן, וְהָאִיכָּא, אוֹ דִלְמָא הַנָּחָה בְּתוֹכוֹ בָּעֵינַן, וְלֵיכָּא? תֵּיקוּ.

    בָּעֵי מָר בַּר רַב אָשֵׁי: הַפְכֵיהּ לְמָנָא, וְדַבְּקֵיהּ לְקוֹמֶץ בְּאַרְעִיתָא דְּמָנָא, מַאי? הַנָּחָה בְּתוֹכוֹ בָּעֵינַן, וְהָאִיכָּא, אוֹ דִלְמָא כְּתִיקְנוֹ בָּעִינַן, וְלֵיכָּא? תֵּיקוּ.

    מַתְנִי׳ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? פּוֹשֵׁט אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פַּס יָדוֹ. רִיבָּה שַׁמְנָהּ, חִסֵּר שַׁמְנָהּ, חִיסֵּר לְבוֹנָתָהּ – פְּסוּלָה.

    גְּמָ׳ הֵיכִי דָמֵי רִיבָּה שַׁמְנָהּ? אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כְּגוֹן שֶׁהִפְרִישׁ לָהּ שְׁנֵי לוּגִּין. וְלוֹקְמַהּ כְּגוֹן דְּעָרֵיב בָּהּ שֶׁמֶן דְּחוּלִּין וָשֶׁמֶן דַּחֲבֶירְתַּהּ!

    וְכִי תֵּימָא, שֶׁמֶן דְּחוּלִּין וָשֶׁמֶן דַּחֲבֶירְתַּהּ לָא פָּסֵל, מַתְקֵיף לַהּ רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה: אֶלָּא מֵעַתָּה, מִנְחַת חוֹטֵא דְּפָסֵל בָּהּ שֶׁמֶן, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?

    אִי דִּידַהּ – הָא לֵית לַהּ, אִי דְּחוּלִּין וְדַחֲבֶירְתַּהּ – הָא אָמְרַתְּ לָא פָּסֵל, (וְאִי אָמְרַתְּ דְּאַפְרֵישׁ לֵהּ שֶׁמֶן – כֵּיוָן דְּלֵית לֵהּ שֶׁמֶן כְּלָל, חוּלִּין נִינְהוּ).

    וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא דְּחוּלִּין וְדַחֲבֶירְתַּהּ דְּפָסֵיל, אֲבָל הִפְרִישׁ לָהּ שְׁנֵי לוּגִּין, הוֹאִיל וְהַאי חֲזֵי לֵיהּ וְהַאי חֲזֵי לֵיהּ, אֵימָא לָא לִיפְּסִיל – קָא מַשְׁמַע לַן.

    וּמְנָא לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא? אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ, מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי ״רִיבָּה שַׁמְנָהּ״? לִיתְנֵי ״רִיבָּה לָהּ שֶׁמֶן״! אֶלָּא הָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאַף עַל גַּב דְּהִפְרִישׁ לָהּ שְׁנֵי לוּגִּין.

    חִיסֵּר לְבוֹנָתָהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: חָסְרָה וְעָמְדָה עַל קוֹרֶט אֶחָד – פְּסוּלָה, עַל שְׁנֵי קְרָטִין – כְּשֵׁרָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַל קוֹרֶט אֶחָד – כְּשֵׁרָה, פָּחוֹת מִכָּאן – פְּסוּלָה.