דף ביאור
מסכת מעילה דף ה׳ עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת מעילה דף ה׳ עמוד א׳
מסכת מעילה דף ה׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־198 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
או היתר זריקה שנינו דאע"פ ששחט כראוי בעינן דתהוי קבלה נמי בלא פסול וכיון דקיבל כראוי הותר לזריקה דאע"ג דעדיין לא נזרק דמו הוי כאילו נזרק בהיתר דכל העומד ליזרק כזרוק דמי דכיון דנתקבל בכוס כראוי ונראה לזריקה שוב אין בו מעילה:
או היתר אכילה שנינו דאע"ג דנשחט ונתקבל כראוי לעולם לא יצא מידי מעילה עד שנזרק הדם דיש בו שעת היתר אכילה לכהנים ואם אירע בו שום פסול אפילו הכי אין מועלין. והשיבו בר קפרא דחזקיה ורבי יוחנן פליגי בהא מילתא:
מאי לאו דלן הדם שנתקבל בכוס כראוי ואח"כ לן קודם זריקה וקתני אין מועלין בהן משום דכל העומד ליזרק כזרוק דמי וש"מ היתר זריקה שנינו:
לא דלן בשר חוץ לזמנו:
אבל דם איזדריק ולהכי אין מועלין בו דיש בה היתר אכילה לכהנים כר' יוחנן:
ל"ל עד דאיכא תרתי בפסולין קבלה וזריקה בקבלו פסולין לחוד סגי דהא נפסל בו:
אלא לאו דקבלוהו פסולין ואף על גב דזרקוהו כשרים מועלין בו הואיל ונתקבל בפסול דלא היה בו היתר זריקה דלא הויא קבלתו כראוי וטעמא דקבלוהו פסולין וזרקוהו כשרים אבל קבלוהו כשרים אע"ג דזרקוהו פסולין אין מועלין בו דמשעה שקבלוהו כשרים הותר לזריקה ומש"ה אין מועלין בו וש"מ היתר זריקה שנינו:
מתקיף לה רב יוסף לעולם אימא לך דאפילו קיבלוהו כשרים וזרקוהו פסולין נמי מועלין בו דהיתר אכילה שנינו דאי ס"ד דאיכא לפלוגי הכי כדאמר דקבלוהו פסולין וזרקוהו כשרים אבל קבלוהו כשרים אף על גב דזרקוהו פסולין אין מועלין בו דדוקא קתני אלא הא דתנן בזבחים חטאת פסולה שניתז דמה על הבגד אינו טעון כיבוס כדכתיב בחטאת כשרה ואשר יזה מדמה על הבגד תכבס וגו' (ויקרא ו׳:כ׳):
ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Meilah 5a · Sefaria
תוספות
חזקיה אמר היתר שחיטה שנינו רבי יוחנן אמר היתר אכילה שנינו לא דייקא מתני' לא כחזקיה ולא כרבי יוחנן - כלומר כרבי יוחנן דקשיא ממתני' וכחזקיה לא דייקא:
לאו דלן דם וקתני אין מועלין וש"מ היתר זריקה שנינו דאי היתר אכילה היה לו למעול אפילו בבשר עד לאחר זריקה שאז ראוי לאכילה וקשיא לר' יוחנן כחזקיה לא דייקא מדנקט לן דמה ולא נקט רבותא טפי כגון קיבל בפסול ואע"ג דליכא אלא שחיטה בהכשר מ"מ אין מועלין דהיתר שחיטה שנינו ודיוק זה אינו חשוב בעיני הש"ס ולא הקפיד עליו אלא על קושיא דקשיא לרבי יוחנן דפריך מינה:
לא דלן בשר ומ"מ אין מועלין דאיכא היתר אכילה וא"ת ומאי ס"ד דמקשה והא פשיטא הוא דמצי לתרץ כן י"ל דסברא הוא דמיירי בלן דם דומיא דסיפא דלא היתה לו שעת היתר לכהנים דחשיב קיבלו פסולים וזרקו דמן אלמא מיירי בפסול דם ורישא דומיא דסיפא כך נראה למורי ה"ר פרץ שי':
שקיבלו פסולין וזרקו את דמה יס"ג כן ה"ד אי דקבלו פסולין או זרקו פסולין ל"ל עד דאיכא תרתי אלא לאו דקבלו פסולין דוקא וש"מ היתר זריקה שנינו וה"פ דסוגיא אתיא לומר דהיתר זריקה שנינו והפי' כך הוא אי [דקבלו] פסולין [או זרקו פסולין] ר"ל או דקבלו כשרים וזרקו פסולין דמועלין משום דליכא היתר אכילה ל"ל עד דאיכא תרתי כלומר אמאי תני כלל [קבלה] בפסולין ליתני זריקה בפסולין לחוד דהוי משמע דאפילו נעשית הקבלה בהכשר מועלין משום דהיתר אכילה שנינו ולא ניחא למימר דלא זו אף זו קתני בכה"ג דקבלו בפסולין וזרקו בפסולין חד מילתא היא אלא לאו קבלוהו פסולין דוקא הא קבלוהו כשרים דאיכא היתר זריקה אין מועלין וש"מ היתר זריקה שנינו וא"ת א"כ ל"ל למיתני וזרקו פסולין כלל כיון דקבלוהו פסולין דוקא י"ל דתנא וזרקו פסולין לאשמועינן דקבלוהו דוקא וה"ק אע"ג דזרקוהו פסולין אי קבלוהו פסולין נמי הוא דמועלין דלא הוה ליה היתר זריקה הא קבלוהו כשרים אע"ג דזרקוהו פסולין אין מועלין אע"ג דאין לו היתר אכילה כיון דאיכא היתר זריקה מ"מ קשה דאי נמי תנא קבלוהו (לפסול) [פסולין] לחוד שפיר ידע דהיתר זריקה שנינו דמשמע הא קיבלוהו כשרין מיד אין מועלין כי היכי דהוה פריך ל"ל למיתני קבלוהו פסולין כי אמרינן דהיתר אכילה שנינו ואומר מורי ה"ר פרץ שי' דאיצטריך שפיר למיתני זרקו פסולין דאי לא תנא אלא קבלוהו פסולין ס"ד אמינא דה"ה כי נמי קבלוהו כשרין וזרקו פסולין דמועלין משום דהיתר אכילה שנינו והא דנקט קבלוהו פסולין ולא נקט זרקו פסולין עבודה קמייתא נקט דמקבלה ואילך מצות כהונה קמ"ל הא דתני זרקוהו פסולין דע"כ היתר זריקה שנינו דאי היתר אכילה שנינו ל"ל למיתני קבלוהו פסולין אלא ודאי היתר זריקה שנינו ותנא זרקוהו לומר כי נמי זרקוהו פסולין דוקא קבלוהו פסולין הוא דמועלין הא אם קבלוהו כשרים אין מועלין לאפוקי ממ"ד היתר אכילה שנינו וגם דלא כמ"ד היתר שחיטה שנינו דהא כי נמי קבלו פסולין איכא היתר שחיטה ואפ"ה מועלין:
מתקיף לה רב יוסף אי ס"ד איכא לפלוגי הכי כלומר שמחלקין כך לומר דקבלוהו דוקא מכח קושיא דלמה לי למיתני תרתי:
חטאת פסולה אין דמה כו' דכתיב וכל חטאת אשר יזה מדמה על הבגד תכבס ודרשינן בראוי להזות לאפוקי חטאת פסולה קבלו פסולין וזרקו פסולין הוא דאין דמה טעון כיבוס הא קבלו כשרים וזרקו כשרים דמה טעון כיבוס דלגבי מעילה יש לדקדק כך דבקבלו כשרים וזרקו פסולין אין מועלין וכיון שבאת לומר תרוייהו דוקא כמו כן יש לדקדק כאן ואמאי קרי כאן אשר יזה מדמה ולא שכבר הוזה אלא לאו דוקא כלומר אלא ש"מ דאין לדקדק על זה דהא דקתני זרקו פסולין לאו דוקא ואגב קבלוהו נקט ליה ה"נ גבי מעילה תרוייהו לאו דוקא ולעולם היתר אכילה שנינו והא דנקט קבלוהו אגב זרקוהו נקט ליה:
Tosafot on Meilah 5a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת מעילה, דף ה׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־198 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 119 מילים
נפתחת ב״אוֹ הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ, אוֹ הֶיתֵּר אֲכִילָה…״
- קטע 211 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא דַּיְיקָא מַתְנִיתִין דְּלָא…״
- קטע 311 מילים
נפתחת ב״תְּנַן: שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמֵאת, וְשֶׁיָּצָאת. לָאו דְּלָן דָּם,…״
- קטע 45 מילים
נפתחת ב״וּשְׁמַע מִינַּהּ: הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ!…״
- קטע 512 מילים
נפתחת ב״לָא, דְּלָן בָּשָׂר, אֲבָל דָּם אִיזְדְּרִיק, מִשּׁוּם…״
- קטע 619 מילים
נפתחת ב״תְּנַן: וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת…״
- קטע 713 מילים
נפתחת ב״הֵיכִי דָּמֵי, אִילֵּימָא דִּזְרָקוּהוּ פְּסוּלִין וְקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין…״
- קטע 89 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא לָאו דְּקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין וּזְרָקוּהוּ כְּשֵׁרִים, וְקָתָנֵי…״
- קטע 95 מילים
נפתחת ב״שְׁמַע מִינַּהּ: הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ.…״
- קטע 1013 מילים
נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ…״
- קטע 1120 מילים
נפתחת ב״חַטָּאת פְּסוּלָה – אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס,…״
- קטע 1212 מילים
נפתחת ב״אִי זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר…״
- קטע 1316 מילים
נפתחת ב״אֵיזוֹהִי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר? שֶׁנִּשְׁחֲטָה…״
- קטע 1421 מילים
נפתחת ב״הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ פְּסוּלִין…״
- קטע 1512 מילים
נפתחת ב״קְרִי כָּאן: ״אֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ״ – וְלֹא…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב יוסף · דור שלישי לאמוראים
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת מעילה דף ה׳ עמוד א׳ · קטע 10 — “מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אִיכָּא לְפַלּוֹגֵי…”
לשון המקור
אוֹ הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ, אוֹ הֶיתֵּר אֲכִילָה שָׁנִינוּ? חִזְקִיָּה אָמַר: הֶיתֵּר שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הֶיתֵּר אֲכִילָה שָׁנִינוּ.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא דַּיְיקָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּחִזְקִיָּה וּדְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן.
תְּנַן: שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמֵאת, וְשֶׁיָּצָאת. לָאו דְּלָן דָּם, וְקָתָנֵי: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ,
וּשְׁמַע מִינַּהּ: הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ!
לָא, דְּלָן בָּשָׂר, אֲבָל דָּם אִיזְדְּרִיק, מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ.
תְּנַן: וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לַכֹּהֲנִים? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ.
הֵיכִי דָּמֵי, אִילֵּימָא דִּזְרָקוּהוּ פְּסוּלִין וְקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין – לְמָה לִי עַד דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי?
אֶלָּא לָאו דְּקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין וּזְרָקוּהוּ כְּשֵׁרִים, וְקָתָנֵי מוֹעֲלִין בּוֹ,
שְׁמַע מִינַּהּ: הֶיתֵּר זְרִיקָה שָׁנִינוּ.
מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אִיכָּא לְפַלּוֹגֵי הָכִי, הָא דִּתְנַן הָתָם:
חַטָּאת פְּסוּלָה – אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס, בֵּין שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה, וּבֵין שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה.
אִי זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וְנִפְסְלָה? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמֵאת, אוֹ שֶׁיָּצְאָה.
אֵיזוֹהִי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִמְקוֹמָהּ, חוּץ לִזְמַנָּהּ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּקִבְּלוּהוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ פְּסוּלִין – הוּא דְּאֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס, הָא קִבְּלוּהוּ וְזָרְקוּ כְּשֵׁרִים – דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס.
קְרִי כָּאן: ״אֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ״ – וְלֹא שֶׁכְּבָר הוּזָּה? אֶלָּא: לָאו דַּוְקָא,