דף ביאור

מסכת מעילה דף ב׳ עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מעילה דף ב׳ עמוד א׳

מסכת מעילה דף ב׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־254 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' קדשי קדשים ששחטן בדרום אע"ג דדינן לישחט בצפון לא יצאו מקדושתן לגבי מעילה שהנהנה מהן שוה פרוטה מעל. כיצד שחטן וכו' דלא תימא שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון דהא הוי עיקר עבודה דמקבלה ואילך מצות כהונה ומקבלה ואילך הוי בצפון אלא אפילו שחטן בצפון וקיבל דמן בדרום אף על גב דקבלה דהיינו עיקר עבודה היא בדרום שלא כדינן אפילו הכי מועלין בהן:

וכן אם שחט ביום וזרק דמן בלילה אע"ג דלילה לאו זמן הקרבה היא מועלין בהן:

וכן אם שחט בלילה וזרק ביום והאי כל דכן הוא דמועלין בהן דהא זריקה דהיא עיקר עבודה הוית ביום וזו ואין צריך לומר זו קתני:

או ששחטן בצפון ביום וחישב עליהן לאוכלן חוץ לזמנן דהיינו פיגול ויש בו כרת:

או חוץ למקומן דהיינו פיגול ואין בו כרת אפ"ה מועלין בהן. ותרוייהו פיגול דחוץ לזמנו ופיגול דחוץ למקומו מחד קרא נפקי (זבחים דף כח.) מואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' דאיתקש חוץ למקומו לחוץ לזמנו וקרי ליה פיגול אבל לא הוי פיגול גמור דליחייב עליה כרת:

כלל אמר רבי יהושע כל שהיתה לה שעה היתר לכהנים ושוב נפסלה מהם:

אין מועלין בה דלא קרינא בה מקדשי ה' (ויקרא ה) הואיל וכבר היתה ראויה לכהנים:

ואיזו היא שהיתה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאת דהואיל ושחיטה וזריקה הוו כראוי דהיתה ראויה לכהנים אע"ג דשוב נפסלה בלינה או ביוצא דהשתא לית בה היתר לכהנים אין מועלין בה:

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Meilah 2a · Sefaria

תוספות

מתני' קדשי קדשים כגון חטאת ואשם ושלמי צבור שיש בהן מעילה עד שיהא בהן שעת היתר לכהנים דהיינו לאחר זריקה דעד שעת זריקה מיקרו קדשי ה' ובאימורים אף לאחר זריקה אבל בקדשים קלים אין בהן מעילה עד לאחר זריקה שאז הוברר חלק גבוה ואז יש מעילה באימוריהן:

ששחטן בדרום ודינן לישחט בצפון כדאי' בפ' איזהו מקומן (זבחים דף מז.) מועלין בהן בגמרא מפרש מאי רבותא וא"ת האי ששחטן בדרום היכי דמי אי דקבל בצפון הא למה לי תנינא בסמוך בסיפא ואי דקבל בדרום אם כן ברישא הוי ליה למיתני ששחטו בדרום וקבל בצפון וכן שחטו בצפון וקבל בדרום דלא הוי רבותא כל כך כמו ששחטו בדרום וקבל בדרום דסדר משנתינו כך הוא ששונה אותו שיש בו חידוש יותר בסיפא כדעביד בגמ' צריכותא ולפי זה ששונה חידוש זה ברישא א"כ תני זו ואין צריך לומר זו והדר תני לא זו אף זו ואין זו שיטת תנאים דכולל ברישא שינוי מקום דדרום והדר מפרש כיצד קתני כלומר כיצד הוי שינוי מקום דדרום שאמרו כגון ששחטן בדרום וקבל בצפון כו' אבל שחטן בדרום וקבל בדרום בהא לא מיירי מתני' ונראה לפום ריהטא דבכי ה"ג לית בהו מעילה מדלא מפרש להו במתניתין ויש טעם בדבר משום דשינה בהו כ"כ מיהו נראה למהר"ר פרץ שי' דאין זו סברא דהא בגמ' מפרש טעמא דמתניתין דמועלין בהן אע"ג דשינה ועשה בפסול משום דהוא ראוי לקדשים קלים וא"כ מה לי חד פסול מה לי תרי פסולי לכן נ"ל דהוא הדין בשחט וקבל בדרום דמועלין והא דלא תני במתניתין אע"ג דהוא רבותא טפי כך דרך משנה ולפי ששונה כל אחד בפני עצמו לא חש לשנותם ביחד כדאשכחן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נג:) דקתני הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד כו' ובגמרא תני אפילו שניהם ובמשנה שייריה אע"ג דהוי רבותא טפי משום דמסתמא כיון דשמעת חדא לריעותא ה"ה בתרתי:

שחטן בדרום וקבל דמן בצפון שחטן בצפון וקבל דמן בדרום בגמ' מפרש [הא] דתנן קבל בדרום לרבותא דאע"ג דשינה בקבלה דעיקר עבודה היא מ"מ מועלין שחט ביום וזרק בלילה שחט בלילה וזרק ביום כך הגירסא ברוב הספרים ונראה לר"י שהוא שיבוש דאית ליה למיתני אותו שהוא חידוש יותר בסיפא כמו גבי דרום אלא גרסינן איפכא שחט בלילה וזרק ביום שחט ביום וזרק בלילה דזריקה עיקר עבודה והויא חידוש יותר כששינה בזריקה דאיכא מעילה ולהכי שביק קבלה גבי לילה ונקט זריקה משום דאי אפשר לצמצם שתהא שחיטה ממש בסוף הלילה והקבלה מיד ביום דקבלה ושחיטה תכופות זו לזו:

כל שהיה לה שעת היתר לכהנים שנעשית בזריקה אין מועלין דלא קרינא בהו קדשי ה':

פשיטא משום דשחטן בדרום אפקינון מידי מעילה וא"ת לישני דהא קמ"ל דזריקה לא מהניא בהו לאפוקי מידי מעילה י"ל דהא פשיטא הוא כיון שהזריקה בפסול דלא מהניא ולא מידי ועוד י"ל דלפי מה שפירש מורי ניחא שפיר ולקמיה אפרש בעזרת השם:

קדשים שמתו יצאו מידי מעילה כו' דכיון שהולכין לאיבוד לא איקרו קדשי ה':

חוץ לזמנו וחוץ למקומו למאי חזו כלומר הוה ליה למימר דהוי כמאן' דחנקינהו דלא חזו למידי וקשה דמאי פריך השתא [כל הני דתני במתניתין] כיון דאיכא מ"ד אם עלו לא ירדו לא אמרינן כמאן דחנקינון כל שכן דניחא טפי חוץ לזמנו וחוץ למקומו דלא נימא כמאן דחנקינהו דהא לכולי עלמא אם עלו לא ירדו כדפרישית לקמן לכן נ"ל דגרסינן חוץ למקומו למה לי כלומר פשיטא דלא הוי כמאן דחנקינהו מטעמא דעלו לא ירדו כדפרישית דעדיף מכולהו ומשני הואיל ומרצה לפיגולו כלומר הא קמ"ל דזריקה לא מפקע מידי מעילה דסד"א דאע"ג דפסולה מ"מ מרצה לקבוע פיגול ולחייב כרת (ואע"ג) דבעינן בפיגול כהרצאת כשר וא"כ תועיל נמי להוציאה מידי מעילה קמ"ל ונראה דוחק לפרש שלא היה יודע המקשה האמת שבא לומר דזריקה לא מפקע מידי מעילה והא פי' לעיל דעל כרחיה הוא ממילתיה דר' יהושע לכן נראה למורי הכי דגרס שפיר למאי חזו כלומר ודאי ידענא דרבותא משום זריקה ע"כ כדפרישית מיהו מה חידוש יש כיון שאין שום ראויות בזריקה מהיכי תיתי דמפקע מידי מעילה ומשני הואיל ומרצה לפיגולו ולהכי סלקא דעתך דזריקה מפקע מידי מעילה קמ"ל דלא:

Tosafot on Meilah 2a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִין בָּהֶן. שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, בַּצָּפוֹן וְקִיבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם,

קטע 2

שָׁחַט בַּיּוֹם וְזָרַק בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ – מוֹעֲלִין בָּהֶן.

קטע 3

כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כׇּל שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ, וְכׇל שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – מוֹעֲלִין בָּהּ.

קטע 4

אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמְאָה, וְשֶׁיָּצְאָה.

קטע 5

וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, חוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָה.

קטע 6

גְּמָ׳ קָתָנֵי: קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִין בָּהֶן. פְּשִׁיטָא, מִשּׁוּם דִּשְׁחִיטָתָן בַּדָּרוֹם אַפֵּיקִינּוּן מִידֵי מְעִילָה?

קטע 7

אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ – יָצְאוּ מִידֵּי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה, הָכִי נָמֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים לְגַבֵּי דָרוֹם, כְּמָה דְּחַנְקִינּוּן דָּמֵי.

קטע 8

קָא מַשְׁמַע לַן: קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ – לָא חֲזוּ כְּלָל. אֲבָל דָּרוֹם – נְהִי דְּאֵינוֹ רָאוּי לְקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, אֲבָל רָאוּי הוּא לְקָדָשִׁים קַלִּים.

קטע 9

לְמָה לִי לְמִיתְנֵי כׇּל הָנֵי?

קטע 10

צְרִיכִי: אִי תְּנָא שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, הָכָא דְּאִית בְּהוּ מְעִילָה, מִשּׁוּם דְּקַבָּלָה בַּצָּפוֹן הוּא. אֲבָל שְׁחָטָן בַּצָּפוֹן וְקִיבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם, הוֹאִיל וְקִיבֵּל בַּדָּרוֹם הוּא – נָפֵיק מִידֵי מְעִילָה.

קטע 11

וְאִי תְּנָא הַאי, הֲוָה אָמֵינָא: יְמָמָא זְמַן הַקְרָבָה הוּא, אֲבָל שְׁחָטָהּ בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם – לַיְלָה לָאו זְמַן הַקְרָבָה, וְהַאי דְּשָׁחֵט בַּלַּיְלָה – דְּנָפֵיק מִידֵי מְעִילָה!

קטע 12

וְאִי תְּנָא שְׁחָטָהּ בַּלַּיְלָה, הֲוָה אָמֵינָא: הוֹאִיל וְקִבֵּל דָּמָה בַּיּוֹם – אִית בַּהּ מְעִילָה, אֲבָל שְׁחָטָן בַּיּוֹם וְזָרַק דָּמָן בַּלַּיְלָה, הוֹאִיל וְלָאו זְמַן הַקְרָבָה הוּא – כְּמַאן דְּחַנְקִינּוּן דָּמֵי, וְלָא אִית בְּהוּ מְעִילָה, קָמַשְׁמַע לַן.

קטע 13

חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ. לְמַאי חֲזוּ?

קטע 14

הוֹאִיל וּמְרַצִּין לְפִיגּוּלִין.

מסכת מעילה דף ב׳ עמוד א׳

מסכת מעילה דף ב׳ עמוד א׳

רש"י

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור