מסכת כריתות דף ה׳ עמוד ב׳פרק 1 שלשים ושש

וְכִי נֵס אֶחָד נַעֲשָׂה בַּשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה? וַהֲלֹא נִסִּים הַרְבֵּה נַעֲשׂוּ בּוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ, תְּחִלָּתוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג, וּבוֹ נִמְשַׁח הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו וְאַהֲרֹן וּבָנָיו כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים, וּבוֹ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים, וְכוּלּוֹ קַיָּים לֶעָתִיד לָבֹא,

שֶׁנֶּאֱמַר: ״שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדֹרֹתֵיכֶם״ – ״זֶה״ בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין הָוְיָין.

תָּנוּ רַבָּנַן ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְגוֹ׳״, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר הַרְבֵּה נִסִּים נַעֲשׂוּ בּוֹ מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ: תְּחִלָּתוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוּגִּין, כַּמָּה יוֹרָה בּוֹלַעַת, כַּמָּה עִיקָּרִין בּוֹלְעִין, כַּמָּה הָאוּר שׂוֹרֵף, וּבוֹ נִמְשַׁח מִשְׁכָּן וְכֵלָיו, אַהֲרֹן וּבָנָיו כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמְּלוּאִים,

וּבוֹ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים. וַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה. וְאֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. וְאֵם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה? מִפְּנֵי מַחְלוֹקֶת אֲדוֹנִיָּה, וְאֶת יְהוֹאָשׁ – מִפְּנֵי עֲתַלְיָה, וְאֶת יְהוֹאָחָז – מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים אָחִיו, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מֵאֶחָיו שְׁתֵּי שָׁנִים.

אָמַר מָר: וַאֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בֵּן כֹּהֵן גָּדוֹל טָעוּן מְשִׁיחָה. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, נֵימָא קְרָא ״וְהַכֹּהֵן שֶׁתַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, מַאי ״הַמָּשִׁיחַ״? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲפִילּוּ מִבָּנָיו, הָהוּא דִּמְשַׁח הָוֵי כֹּהֵן גָּדוֹל, וְאִי לָא מְשַׁח לָא הָוֵי כֹּהֵן גָּדוֹל.

אָמַר מָר: אֵין מוֹשְׁחִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ. מְנָלַן? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דִּכְתִיב: ״לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו כׇּל הַיָּמִים״ – יְרוּשָּׁה הִיא.

וּמִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה? מִפְּנֵי מַחְלוֹקֶת אֲדוֹנִיָּה. מְנָלַן דְּכִי אָתֵי מַחְלוֹקֶת בָּעֵי מְשִׁיחָה, וְלָא כׇּל דְּבָעֵי מַלְכָּא מוֹרֵית לֵיהּ מַלְכוּתָא? אָמַר רַב פָּפָּא, אָמַר קְרָא: ״בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל״ – בִּזְמַן שֶׁשָּׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל.

תָּנָא: אַף יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי לֹא נִמְשַׁח אֶלָּא מִפְּנֵי מַחְלוֹקֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב: אַמַּאי? תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּמֶלֶךְ רִאשׁוֹן הוּא! חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין, מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מוֹשְׁחִין. וְאִם תֹּאמַר: מִפְּנֵי מָה מָשְׁחוּ יֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי? מִפְּנֵי מַחְלוֹקֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב.

אָמַר מָר: מַלְכֵי בֵּית דָּוִד מוֹשְׁחִין, וְאֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשְׁחִין. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא״ – זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה, וְאֵין אַחֵר טָעוּן מְשִׁיחָה.

אָמַר מָר: מִפְּנֵי מַחְלוֹקֶת יוֹרָם. וּמִשּׁוּם מַחְלוֹקֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב נִמְעַל בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא: בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא, הָכָא נָמֵי בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא.

וְאֶת יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוֹיָקִים, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וּמִי קַשִּׁישׁ? וְהָכְתִיב: ״וּבְנֵי יֹאשִׁיָּה הַבְּכוֹר יוֹחָנָן וְהַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים וְהַשְּׁלִישִׁי צִדְקִיָּהוּ וְהָרְבִיעִי שַׁלּוּם״, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הוּא יְהוֹאָחָז, הוּא צִדְקִיָּהוּ, הוּא שַׁלּוּם!

אֶלָּא לְעוֹלָם יְהוֹיָקִים קַשִּׁישׁ, וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ בְּכוֹר – שֶׁהוּא בְּכוֹר לַמַּלְכוּת. וּמִי מוֹקְמִינַן זוּטָא קַמֵּי קַשִּׁישָׁא? וְהָכְתִיב: ״וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר״! הַהוּא מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה.

אָמַר מָר: הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּה. וְהָא בְּדָרֵי קָחָשֵׁיב! וּמַאי קָרֵי לֵיהּ שְׁלִישִׁי? שֶׁהוּא שְׁלִישִׁי לַבָּנִים, וּמַאי קָרֵי לֵיהּ רְבִיעִי? שֶׁהוּא רְבִיעִי לַמַּלְכוּת, מִשּׁוּם דִּמְלַךְ יְכָנְיָה קַמֵּיהּ – בִּתְחִלָּה מְלַךְ יְהוֹאָחָז, וְסוֹף מְלַךְ יְהוֹיָקִים, וְסוֹף מְלַךְ יְכָנְיָה, וְסוֹף מְלַךְ צִדְקִיָּה.

תָּנוּ רַבָּנַן: הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁלּוּם? שֶׁהָיָה שָׁלֵם בְּמַעֲשָׂיו. דָּבָר אַחֵר: שַׁלּוּם – שֶׁשָּׁלֵם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד בְּיָמָיו, וּמָה שְׁמוֹ? מַתַּנְיָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּמְלֵךְ אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב שְׁמוֹ צִדְקִיָּה״,

דְּאָמַר: לוֹ יָהּ יַצְדִּיק עָלֶיךָ אֶת הַדִּין אִם תִּמְרוֹד בִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה״ וּכְתִיב: ״וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַד נֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים״.

וּמִי הֲוָה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? וְהָתַנְיָא: מִשֶּׁנִּגְנַז אָרוֹן נִגְנַז צִנְצֶנֶת הַמָּן, וּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן שְׁקֵדִים וּפְרָחִים,

וְאַרְגַּז שֶׁשִּׁגְּרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ״. וּמִי גְּנָזוֹ? יֹאשִׁיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה גְּנָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכֹּהֲנִים תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ״,

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָתְיָא ״שָׁם״ ״שָׁם״,

אָתְיָא ״דּוֹרוֹת״ ״דּוֹרוֹת״,

אַתְיָא ״מִשְׁמֶרֶת״ ״מִשְׁמֶרֶת״. אָמַר רַב פָּפָּא: בַּאֲפַרְסְמָא דַּכְיָא.

תָּנוּ רַבָּנַן: מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים כְּמִין נֵזֶר, וְאֶת הַכֹּהֲנִים כְּמִין ״כִּי״. אָמַר רַב מְנַשְּׁיָה: כְּמִין ״כִּי״ יְוָנִי. תָּנֵי חֲדָא: בַּתְּחִלָּה מַצִּיק שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לוֹ שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו, וְתָנֵי אַחֲרִיתִי: בַּתְּחִלָּה נוֹתֵן לוֹ שֶׁמֶן בֵּין רִיסֵי עֵינָיו וְאַחַר כָּךְ מַצִּיק לוֹ שֶׁמֶן עַל רֹאשׁוֹ!

תַּנָּאֵי הִיא, אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר מְשִׁיחָה עֲדִיפָא, וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר יְצִיקָה עֲדִיפָא. מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר יְצִיקָה עֲדִיפָא – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן״, וּמַאן דְּאָמַר מְשִׁיחָה עֲדִיפָא – קָסָבַר: שֶׁכֵּן נִתְרַבָּה אֵצֶל כְּלֵי שָׁרֵת.

וְהָכְתִיב: ״וַיִּצֹק״ וּלְבַסּוֹף ״וַיִּמְשַׁח״! הָכִי קָאָמַר: מָה טַעַם ״וַיִּצֹק״ – מִשּׁוּם ״וַיִּמְשַׁח אוֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ״.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב הַיּוֹרֵד עַל הָרֹאשׁ וְגוֹ׳״ – כְּמִין שְׁתֵּי טִיפִּין מַרְגָּלִיּוֹת הָיוּ תְּלוּיוֹת לְאַהֲרֹן בִּזְקָנוֹ. אָמַר רַב כָּהֲנָא, תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת בְּעִיקָּרֵי זְקָנוֹ. וְעַל דָּבָר זֶה הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ דּוֹאֵג, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם מָעַלְתִּי בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.

יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן״, מָה טַל אֵין בּוֹ מְעִילָה – אַף שֶׁמֶן שֶׁיּוֹרֵד עַל זְקַן אַהֲרֹן אֵין בּוֹ מְעִילָה.

וַעֲדַיִין אַהֲרֹן הָיָה דּוֹאֵג, שֶׁמָּא מֹשֶׁה לֹא מָעַל, וַאֲנִי מָעַלְתִּי! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: ״הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד״, מָה מֹשֶׁה לֹא מָעַל, אַף אַתָּה לֹא מָעַלְתָּ.

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מוֹשְׁחִין אֶת הַמְּלָכִים אֶלָּא עַל הַמַּעְיָין, כְּדֵי שֶׁתִּימָּשֵׁךְ מַלְכוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בְּנָיָהוּ וְגוֹ׳ וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ עַל גִּחוֹן וְגוֹ׳ וּמָשַׁח אוֹתוֹ שָׁם״.

אָמַר רַב אַמֵּי: הַאי מַאן דְּבָעֵי לִידַּע אִי מָשְׁכָא שַׁתָּא אִי לָא, מַיְיתֵי שְׁרָגָא בְּהָלֵין עַשְׂרָה יוֹמִין דְּבֵין רֵישׁ שַׁתָּא לְיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי, וְנִיתְלֵי בְּבֵיתָא דְּלָא נָשֵׁיב זִיקָא, אִי מְשִׁיךְ נְהוֹרֵיהּ נִידַּע דְּמַסֵּיק שַׁתֵּיהּ.

וּמַאן דְּבָעֵי נַעֲבֵיד עִיסְקֵי, וּבָעֵי דְּנִידַּע אִי מַצְלַח עִיסְקֵיהּ אִי לָא, נִירַבֵּי תַּרְנְגוֹלָא, אִי שָׁמֵין וְשָׁפַר נִידַּע דְּמַצְלַח.

הַאי מַאן דְּבָעֵי נִיפּוֹק בְּאוֹרְחָא, וּבָעֵי דְּנִידַּע אִי הָדַר לְבֵיתֵיהּ – נִיעוֹל נֵיקוּם בְּבֵיתָא דְּבַהֲתָא, אִם חָזֵי