מסכת חולין דף כ״א עמוד א׳

מ"מ קשיא וכי מתה עומד ומולק:

בלא רוב רוחב הבשר של מפרקת דאכתי לאו מתה היא דהא זעירי מפרקת ורוב בשר קאמר:

להא שמעתא דזעירי:

א"ל הואיל ומתה חשוב כל מליקות דאמר רחמנא דבעי לחתוך סימנים וכי מתה עומד ומולק:

אשתומם שתק והיה מחשב מה יענה:

בחטאת העוף כתיב ולא יבדיל גבי שמיעת הקול בויקרא הילכך בחד סימן סגי דעוף הכשרו בסימן אחד:

ורוב בשר עמו לאחר מליקת הסימן:

ובעולה דבעי הבדלה כדלקמן שנים או רוב שנים:

כי סליק ר' זירא אשכחיה לרבי אמי דקאמר להא שמעתא פירוש דזעירי. ורבי אמי גרסי' ולא גרסי' אסי דרבי אתי הוא דאמר לקמן גבי הותזו ראשיהן דהיינו כהבדלת עולת העוף:

הותזו ראשיהן גבי בהמה חיה ועוף מיתניא במסכת אהלות ולא גבי שרצים כדפירש בקונטרס:

הותזו ממש נראה דפליגי אזעירי דלעיל דסגי ליה במפרקת ורוב בשר לחוד:

כשהוא אומר והקריבו חילק הכתוב כו' פירוש להצריך הבדלה בעולת העוף וא"ת דבפרק קדשי קדשים (זבחים דף סה.) דריש ליה למילתא אחריתי דקאמר לפי שנאמר מן התורים או מן בני היונה יכול לא יפחות מב' פרידים ת"ל והקריבו וי"ל דהכא מדסמך והקריבו לומלק דרשינן דחלוקה מליקת עולת העוף ממליקת חטאת עוף לענין הבדלה:

כמשפט חטאת בהמה הקשה בקונטרס למה ליה להאי תנא למימר כמשפט חטאת בהמה לוקמיה בחטאת העוף דסליק מיניה דבאה מן החולין וכולהו איתנהו בה וחילוק דוהקריבו למילתיה אתא כדקאמר חלוקה עולה מחטאת לענין הבדלה כדקאמר רבי ישמעאל ור"א בר"ש ותירץ דבחטאת העוף לא כתיב בה חולין בהדיא אלא בבהמה כתיב כדלקמן ובהיקשא יליף מדאיקרי חטאת ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש גבי קדשים והדין עמו דחשיב כמשפט היקש ולא כתוב בהדיא דהא כאשר יורם וכן יעשה לפר כאשר עשה לפר החטאת חשיב ליה היקש פרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) וקשיא לפירושו דא"כ מחטאת בהמה גופיה היכי יליף הא כמשפט חטאת בהמה דקאמר ע"כ לאו אפרו של אהרן קאי דמה ענינו לכאן אלא אחטאת בהמה דלעיל קאי כדפירש בקונטרס שהרי עולה זו באה חליפים לה וחטאת בהמה מפרו של אהרן יליף מדאיקרי חטאת והיינו נמי למד מן הלמד ואמאי חשיב חטאת העוף למד בהיקש יותר מן בהמה ועוד דבפ"ב דביצה (דף כ.) דריש ויקרב את העולה ויעשה כמשפט לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה כעולת נדבה והשתא ל"ל כמשפט תיפוק ליה מדאיקרי עולה ועוד דבפ"ק דזבחים (דף ח.) לא ילפינן חטאת נזיר מחטאת חלב ולא גמרי מהדדי מדאיקרי חטאת כיון דאיכא למיפרך וה"נ חטאת העוף היכי יליף מפרו של אהרן דאיכא למיפרך שכן טעונה כלי בשחיטה וד' מתנות על ד' קרנות ושכן כפרתו מרובה ונכנס דמה לפני ולפנים דהכי פריך פרק קמא דשבועות (דף ט.) וע"ק דחטאת בהמה גופיה היכי ילפינן מפרו של אהרן דאי במה מצינו איכא למיפרך שכן כפרתו מרובה ונכנס דמה לפני ולפנים כדפרישית ואי מהיקשא דזאת התורה מהתם נמי תיפוק ליה עולת העוף ול"ל כמשפט ונראה לפרש דמיתורא דרשינן דגבי פרו של אהרן לא הוה צריך למכתב את פר החטאת אשר לו אלא את פר החטאת ותו לא דפרו של אהרן ידעינן שפיר דאינו בא אלא מן החולין כיון דנשרף מידי דהוה אעולות דאין באין אלא מן החולין כדאמרינן בסיפרי בפרשת ראה משום דמעשר טעון אכילה ועולה אינה נאכלת אלא כתיב (ויקרא ט) החטאת אשר לו ללמד על כל חטאת אפילו על חטאת העוף שיהא משלו ולא משל מעשר ומיהו קשה ל"ל כמשפט לענין חולין בעולת העוף תיפוק לי מדרשא דסיפרי דהא אינה נאכלת וי"ל דס"ד דאתא והקריבו לחלק אף לענין חולין וא"ת א"כ מאי פריך לקמן (חולין דף כב.) מביום צותו נפקא דלמא הייתי מחלק מוהקריבו וי"ל דביום צותו כתיב על זאת התורה לעולה ומשמע כל עולה אפילו עולת העוף וא"ת כי היכי דילפי' הכא הבדלה בעולת העוף חובה מוהקריבו אע"ג דכתיב בעולת עוף נדבה אמאי לא ילפינן נמי בפ"ב דביצה (דף כ.) עולת חובה מנדבה לענין סמיכה וי"ל דסמיכה מילתא אחריתי היא אבל הכא שניהן צריכין מליקה ואינו אלא גילוי מילתא בעלמא דמגלה לנו הכשר מליקת העוף והבדלה הויא כמו גמר מליקה ובהקישא דזאת התורה לא ילפינן לענין סמיכה דלא ילפינן בהקישא אלא לענין דבר שיכול לנהוג בכל הנזכרים בפסוק וסמיכה ליכא בבכור ומעשר כדתנן בפ' ב' מדות (מנחות דף צב:) קרבנו ולא הבכור קרבנו ולא המעשר [ובזבחים (ז:)] מלהקריב את קרבניהם דרשינן זה בכור ומעשר ופסח:

אמר ליה כהבדלת עולת העוף לרבי אליעזר ברבי משעון ופליגית איכא למידק אמאי לא אקשו לזעירי ולשמואל מיהא מתנית' דאינהו מטמו אפילו במפרקת ורוב בשר, והכא קתני הותזו ראשיהן. ואפשר שעל כן פרשה רש"י ז"ל בשרצים ולומר שחיותן גדול מחיות אדם ובהמה, אלא שבתוס' אמרו שבמסכת אהלות פרק קמא (משנה ז) נשנית גבי בהמה חיה ועוף דתנן התם וכן בהמה וחיה אינן מטמאים עד שתצא נפשם, הותזו ראשיהן טמאין אף על פי שמפרכסין, אלא יש לומר דזעירי ושמואל מפרשי דהותזו ראשיהן היינו שנשברה מפרקת ורוב בשר, ואף על פי שלא הותזו בסמנין כלל. ומיהו לריש לקיש ולרבי אסי תיקשי ברייתא דלעיל דקתני כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לושט או לקנה. אלמא דוקא מפרקת בלא רוב בשר, הא ברוב בשר נבלה ולאחר שמתה אינו עומד ומולק, ואין לומר דאינהו נמי בלא רוב בשר קאמרי, דהא (ב)[כ]הבדלת עולת העוף קאמרי, ולכולי עלמא צריך הוא לחתוך שדרה ומפרקת ורוב בשר לאחר חתיכת סימנים, וי"ל דהאי (ב)[כ]הבדלת עולת העוף דקאמרי לא מדמו לה לגמרי אלא לחתיכת מפרקת וסימנין אבל לא ברוב בשר, ואינו מחוור דכיון דקאמרי כהבדלת עולת העוף, והבדלה בלא בשר ליתא לכולי עלמא, אם כן על כרחין אינהו נמי הותזו ראשיהן מפרקת ורוב בשר וסימנן קאמרי. אלא יש לומר דאינהו ברייתא דכיצד מולקין חטאת העוף לא שמיעא להו, והלכך דריש לקיש ורבי אסי ליתנהו מקימני ברייתא אלא כזעירי ושמואל.

מה חטאת בהמה אינה באת אלא מן החולין ביום ובידו הימנית איכא למידק למה ליה למגמר מחטאת בהמה מן החולין, תיפוק [ליה] מדאמרינן בחגיגה (ז, א) וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, ויליף לה מדכתיב (דברים טז, י) מסת ידך. ויש מתרצים דהתם בעולת ראיה ודכותה שהיא חובה ממש עליו, אבל דבר הבא על חטא שהוא הביא עצמו לידי חובה זו ולא חובא מעיקרא הא צריכה.

כשהוא אומר והקריבו חלק איכא למידק האי והקריבו הא אפקיניה במסכת זבחים (סה, א) לדרשה אחרינא, דתניא התם והקריב מה תלמוד לומר לפי שנאמר (ויקרא א, יד) והקריב מן התורה יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין תלמוד לומר והקריבו. ויש לומר דכוליה והקריבו יתיר' הוא, דהא והקריב אחרינא כתיב ודרש והקריב ודריש והקריבו דאפילו לא כתב רחמנא אלא והקריב בלא וא"ו הואיל ומיותר הוא הוה משמע מיעוטא דחלוקה הקרבה זו מהקרבה אחרת, דהיינו חטאת העוף ומו' דוהקריבו דריש אפילו פרידה אחת. ואכתי איכא למידק והיאך יליף עולת חובה מעולת נדבה דילמא כמשפט כמשפט חטאת העוף והקריבו דבעולת נדבה לחלק בין נדבה לחובה, ותדע לך דהא במסכת ביצה (כ, א) משמע דלא ילפינן חובה מנדבה, דאמרינן התם תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט עולת נדבה, ומוקי לה בין לבית שמאי בין לבית הלל, אלמא לכולי עלמא אי לאו היקישא לא גמרינן עולת חובה מעולת נדבה, וטעמא משום דאיכא למיפרך מה לנדבה שכן מצוי, ותירצו בתוס' דהתם הוא גבי סמיכה דהיא חומרא בעלמא, ולפיכך אין ללמוד זה מזה אלא בהיקישא, אבל לענין דין עיקר הקרבה גלויי מילתא בעלמא הוא מה עולת נדבה כן אף עולת חובה כן.

בהמה שנשברה מפרקת שלה ורוב בשר שעליה מאחורי הצואר עמה נבלה ומטמאה במשא אע"פ שמפרכסת ואם חתך סימניה אחר כן אינו מועיל לטהרה מידי נבלה וכן קרעה מגבה בארך כדרך שקורעין הדג מכריסו וכן אם עשאה גסטרא ר"ל שחלקה לשנים לרחבה וכן אם הותז ראשה מכל וכל ובאדם מטמאים כל אלו באהל שמא תאמר מה הוצרכת ללמד על הותז ראשה מכל וכל אחר שבנשברה מפרקת ורוב בשר אתה אומר כן כתבו גדולי המפרשים שלא נכללה שבירת מפרקת ורוב בשר לטומאת נבלה ואהל אלא על ידי מכה או נפילה אבל בחתיכה על ידי חרב שאין שם שום ריסוק אינה מטמאה עד שתמות לגמרי אא"כ הותז הראש מכל וכל ר"ל מפרקת ובשרה וכל הסימנים ואף בשמנה שרצים אם הותזו ראשיהן אע"פ שמפרכסין מטמאין טומאה הידועה להם כדין אדם ובהמה וחיה אבל נשברה מפרקת בלא רוב בשר טרפה היא ואינה מטמאה במשא כל זמן שמפרכסת ואם שחט סימניה נטהרה לגמרי מתורת נבלה:

ניטל עצם הירך ממקום חבורו בבוקא דאטמא מכל וכל וכן בשר שעליו והוא הקרוי חללה אע"פ שנשאר העור הואיל וניטל רוב הבשר עם העצם עד שחסרון הבשר נכר בה כשהיא רבוצה נבלה היא אע"פ שמפרכסת ומטמאה במשא ובאדם נחלקו המפרשים אם מטמא באהל אם לאו ואין בידינו להכריע אבל אם ניטלה העצם עם קצת הבשר הואיל ונשאר הבשר העליון החופה את המכה טרפה היא אבל אינה נבלה:

התבאר במקום אחר שבהמה טמאה או חיה טמאה שנשחטה אינה נבלה עד שתמות לגמרי או שיותז ראשה מכל וכל אע"פ שהיא מפרכסת וכן טהורה שנתנבלה בשחיטה נשחטה הטהורה שחיטה ונמצאת טרפה אין לה דין נבלה כלל חבת שחיטה מגינה עליה מלק בחטאת העוף או עולת העוף מליקה שאינה ראויה כגון בסכין ושאר דברים שפסלנו בה הרי היא נבלה ונבלת עוף טהור אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ולא כשהיא בתוך הפה אלא שמטמאה בגדים שעליו כשהיא בבית הבליעה לא בגדים שהיה לובש קודם לכן ולא בגדים שלבש אחר שהיא במעיו כמו שיתבאר במקומות אחרים:

תוספות בד"ה כמשפט חטאת כו' דאי במה מצינו איכא למפרך כו' עכ"ל יראה שדקדקו לפרש במה מצינו דהיינו בנין אב חטאת בהמה מחטאת בהמה פרו של אהרן משום דבהכי ניחא נמי דאפשר דשפיר יליף עולת עוף מכמשפט חטאת בהמה דאיבעיא לן בזבחים דבר הלמד בבנין אב אם חוזר ומלמד בהיקש ובאת"ל חוזר ומלמד קאמר הכא וכה"ג כתבו התוס' במס' ביצה פ' י"ט ע"ש אבל חטאת עוף לא הוה אלא דבר הלמד בהיקש מדאקרי חטאת דבנין אב לא הוה כיון דזה חטאת עוף ופר של אהרן הוה חטאת בהמה ודו"ק:

בא"ד וי"ל דס"ד דאתא והקריבו לחלק אף לענין חולין כו' עכ"ל ובהכי יתיישב קושית רש"י לשיטתו שכתבו לקמן דמומלק והקטיר ליכא לאוכחי דלא נימא איפכא דאצטריך לראשו של מזבח והשתא לא ה"מ למילף מכמשפט חטאת עוף מן החולין כו' דאימא איפכא והקריבו חלקן מן החולין וכמשפט אקשינהו להבדלה דליכא הכא סברא בהא טפי מבהא משא"כ לרבי ישמעאל דאקשינהו למול עורף מסברא כמ"ש התוספות ואף לפי מה שכתבו התוספות לעיל דהכא מדסמך והקריבו לומלק דדרשינן דחלוקה כו' מ"מ סד"א דאתא והקריבו לחלק אף מן החולין ובהכי ניחא מה שהצריכו התוס' לפרש לר' ישמעאל דגמרי' חולין בעולת עוף מהיקשא דזאת התורה וגו' לא ניחא להו דיליף ליה נמי מכמשפט דחטאת עוף לפי שיטתן דאפילו חטאת עוף לא אתיא מהיקשא לענין חולין אלא ע"כ דאית לן למימר דליכא למילף הא מכמשפט דחטאת עוף דאימא והקריבו חלקן נמי לענין חולין ודו"ק:

בא"ד אבל הכא שניהן צריכין מליקה כו' עכ"ל דכיון דלא מפורש בעולת עוף ושחט כדכתיב בכל שאר קרבנות בהמה מסתמא אית לן למימר דבעי מליקה דילמד סתום מן המפורש בכל שאר קרבנות מעופות ודו"ק:

ד"ה כי סליק ר' זירא וכו' ולא גרסי' רב אסי דרב אסי הוא דאמר לקמן וכו'. ר"ל ופליג. אזעירי דסגי ליה במפרקת ורוב בשר עמה ויש לדקדק דאימא לך דלא פליג אזעירי דזעירי איירי בנשבר מפרקת ורוב בשר עמה ורב אסי לא איירי ברוב בשר ולכך צריך נמי התזת הסימנים וי"ל דהתוס' דייקי דפליגי ר"ל ורב אסי אזעירי משום דאי ל"פ וס"ל כזעירי דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה סגי הוי להו נמי לאוקמי מתני' דתנן הותזו ראשיהן וכו' דהיינו שנשברה מפרקתן ורוב בשר עמה אלא ודאי לא ס"ל הכי ופליגי אזעירי:

ד"ה כמשפט חטאת בהמה וכו' עד ונראה לפרש דמיתורא דרשינן וכו' דיש לתמוה על דברי התוס' דא"כ דמיתורא דרשינן דכל חטאת אפי' חטאת העוף שיהא משלו ולא משל מעשר א"כ הדרא קושית רש"י לדוכתה דלמה ליה להאי תנא למימר כמשפט חטאת בהמה לוקמא בחטאת העוף דהא חטאת העוף נמי דרשינן מהאי יתורא דרשינן חטאת בהמה דאי לא דרשינן מהאי יתורא נמי חטאת העוף כ"א חטאת בהמה א"כ תקשה לך חטאת מהיכי קא יליף לה דהא מהיקשא מדאיקרי חטאת ליכא למילף לה כמו שהקשו התוס' על פרש"י ומצאתי בתוס' כתובים על קלף וז"ל ונראה לפרש דלהכי מוקי הכא כמשפט לחטאת בהמה ולא לחטאת העוף דסליק מיניה משום דלא הוה ידעינן לענין מה הקיש לחטאת מדכתיב כמשפט ולענין מה חילק מדכתיב והקריבו דהא מצינן למדרש כמשפט לענין שלא יבדיל וקרא דומלק והקטיר הוה מוקמי' מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח כדלקמן וקרא דוהקריבו הוה מוקמינן חילוק לענין הבאה מן החולין עכ"ל וצ"ל ע"כ דגם בתוס' שלנו צריך לגרוס כן ודו"ק:

גמ' או רוב שנים עיין לקמן דף קכג ע"ב ובתוס' שם ד"ה עולת: