דף ביאור
מסכת חולין דף ק״ל עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת חולין דף ק״ל עמוד א׳
מסכת חולין דף ק״ל עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־257 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
מתני' הזרוע והלחיים:
בארץ ובחוצה לארץ משום דבעי למימר בחולין אבל לא במוקדשין נקט להו:
בפני הבית בעודו קיים:
חולין אינן חייבין בחזה ושוק אלא קדשים לחודייהו:
ואתן אותם בחזה ושוק כתיב. אותם מיעוטא הוא חזה ושוק אין ולא דבר אחר:
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן הרי הן כמקדיש עצים ואבנים לדמיהם ואין בהן קדושת הגוף ואם נפדו הרי הן כחולין גמורים וחייבים בבכורה אם ילדו בכור הרי הוא קדוש וכל זמן שלא נפדו לא כדאמר בבכורות פ"ב (דף יד.) קסבר האי תנא קדושת דמים מדחה מן הבכורה דאין קדושה חלה על קדושה:
וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונם מה שאין כן במקדיש תמימים ונסתאבו ופדאן דאמרי' בבכורות (דף טו.) רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן הכתוב מדבר מדאיצטריך קרא למימר בהו הטמא והטהור יאכלנו וכתיב תזבח ואכלת בשר תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך בשר ולא חלב וולדן דתמימים שנסתאבו ונפדו תנן במתניתין דאסור ובבכורות (דף יד.) מוקמינן כגון דאיעבר לפני פדיונן ואתיליד לאחר פדיונן בין רישא דקתני מותר בין סיפא דקתני אסור:
ויוצאין לחולין ע"י פדיונן להיות כחולין גמורים אפילו ליגזז וליעבד מה שאין כן בקדם הקדשן את מומן כדלקמן במתניתין:
ועוד 29 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Chullin 130a · Sefaria
תוספות
מתני' הזרוע והלחיים:
תלמוד לומר ואתן אותם ואי לאו קל וחומר לא הוה צריך קרא אע"ג דסתמא כתיב בין בחולין בין במוקדשים דה"א דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בחולין דכתיב לעיל מהאי קרא דגנך תירושך ויצהרך וגו' גז צאנך וראשית הגז אינו נוהג במוקדשין כדאמר לקמן פרק ראשית הגז (חולין דף קלה.):
תיתי מלקוח ויתום הוה מצי למימר נמי תיתי מכלאים וטרפה ועוד טובא דתנן בפרק מעשר בהמה (בכורות דף נז.) שאין נכנסין לדיר להתעשר:
זה אין מידי אחרינא לא תימה דקאי במתנות וממעט חזה ושוק אדרבה ה"ל למעוטי מיניה מוקדשין ממתנות ויש לומר דכבר אמעיטו מאותם וכה"ג פירש' בפ"ק (לעיל חולין דף כד.) גבי וזאת אשר ללוים:
Tosafot on Chullin 130a · Sefaria
ריטב"א
מתני הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בין בארץ בין בח"ל פי' הא איצטריך לאפוקי מדר' אלעאי דסבר דמתנות אין נוהגין אלא בארץ כדאיתא בפ' ראשית הגז. והאידנא נוהגין כוותיה אף במתנות אבל כה"ג במנהגא תליא מילתא כדאמרינן התם נהוג עלמא כתלתא סבי כר' אלעאי בראשית הגז וכדבעי למימר התם בסייעתא דשמייא.
גמרא היכא לינופינהו אי אבראי לפני ה' כתיב אי אגואי קא מעייל חולין בעזרה. איכא למידק דמהכא משמע דהכנסת חולין לעזר' מדאורייתא דאי מדרבנן מנא תיתי לן מהכא דחולין אין חייבים בחזה ושוק מדאורייתא. וכן נמי משמע בפ' המוכר את הספינה באקשי' ודלמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. ובמנחות פרק התודה נמי אמרי' גבי תודה שנתערבה בתמורתה חברתה אין לה תקנה אמרו למידן לפני רבי וליתי לחם ולימא אי הך דקיימא תודה היא הא תודה והא לחמ' ואי לא ליפוק לחולין ואמר להם וכי מכניסים חולין לעזרה אלמא איסור הכנסת חולין לעזר מדאוריית': דאי מדרבנן משום איסור דרבנן אמרי דאין לה תקנה וקשיא לן דהא בזבחים בפ' המדיר משמע דכניסת חולין לעזרה מדרבנן דתנן וכולן שהכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן שלוקין צלויים ומבושלים ולתת לתוכם תבלין חולין ואי חולין לעזרה מדאוריית' האיך הוא מכניס לעזר' תבלין של חולין ותרצו רבותינו ז"ל דכל היכא דהוי כעין הקרבה אסור להכניסן לעזרה מדאורייתא כי הכא דהכי בעי למיעבד תנופה וכן ההוא דביכורים דפ' הספינה משום דבעי נמי תנופה אבל כל היכא דלית ביה כעין הקרבה כגון תבלין חולין שאינם באים אלא לתקן מאכלו מותר מדאורייתא דהוי כנכנס לעזרה בבגדים של חול וה"נ גמרינן בפרק הקומץ רבה על המלח שהכהנים ניאותין בו לאכילת חולין דפרכינן חולין מאי בעי התם ופרקינן דאמר מר יאכלוהו שיהא אוכלין עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מועטת בה שתהא נאכלת על השובע אלמא כיון דלית בה צד מזבח וכעין עבודת גבוה מותר והיינו מעשה דהילל שהיה מביא כשבתו חולין לעזרה ומקדישה וסומך עליה ושחטה דכיון שלא היה עושה בה מעשה הקרבה בעוד חולין עד שמקדישה מותר להכניסה חולין ומצינו לרב רבי משה ז"ל שכתב בפרק ב' מהלכות שחיטה שאסור להכניס שם אפילו לחם ופירות ואפשר שדעת רבינו ז"ל דהיינו איסורא דרבנן כי היכא דמעייל להו תמן שלא לצורך שלא התירו חכמים אלא הכנסת ומלח דאית ביה צד מצוה וליכנס בבגדי חול דלא אפשר בלאו הכי וכן הלל דלא אפשר בלאו הכי משום דכי תחדל לנדור אבל היכא דעביד שלא לצורך מצוה כלל אע"ג דלא עביד בה עבודת גבוה אסור מדרבנן כ"ש אי הוי לחם בלחמי תודה ופירות בפירות ביכורים ועביד בהו כעין עבודה דהשתא איכא אסורא דאורייתא כנ"ל:
Ritva on Chullin 130a · Sefaria
מאירי
פרק תשיעי (עשירי) בע"ה:
הזרוע והלחיים וכו' כונת הפרק לבאר בשלמות ענין מתנות כהנה הניתנות לכהן אחר שחיטה והם הזרוע והלחיים והקיבה ויתגלגל בתוכו ענין שאר מתנות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון לבאר במתנות אלו על איזה צד אדם חייב בהן ר"ל באיזה מקום ובאיזה זמן ובאיזה מין של בהמה והשני לבאר מי הוא החייב בהן ומהו בבשר בהמה קודם שניתנו ומי ראוי ליטלו והנוטלן על איזה צד מתנהג בהן השלישי לבאר בו שיעור מתנות אלו הרביעי על ידי גלגול בביאור שאר מתנות כהנה:
והמשנה הראשונה ממנו תכוין להתחיל בביאור עניני החלק הראשון ואמר על זה הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין אבל לא במוקדשין שהיה בדין ומה אם חולין שאין חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות קדשים שחייבין בחזה ושוק אינו דין שחייבין במתנות תלמוד לומר ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם אין לך אלא מה שאמור בענין אמר הר"מ פי' הראיה מן אותם שהוא מיעוט לאלו שמקיש לענינים אחרים ר"ל חזה ושוק:
אמר המאירי הזרוע והלחיים וכו' פי' כבר ידעת מה שאמרה תורה וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה הא למדת שמצות עשה מן התורה על השוחט בהמה ליתן לכהן מתנות אלו על הדרך שאדם חייב ליתן תרומה ומעשרות מתבואה שלו ובאה משנה זו להודיע שמצוה זו נוהגת אף בחוצה לארץ ואף שלא בפני הבית ר"ל שלא בקיום הבית ובחולין אבל לא במוקדשין שהרי נאמר בחזה ושוק ואתן אותם וגו' אותם ולא מתנות אחרות ופירשו בגמ' שכשם שאין מתנות אלו נוהגות בקדשים כך אין חזה ושוק נוהגות בחולין שהרי כל עצמם לתנופה הם צריכים ואין תנופה אלא בעזרה שנ' לפני י"י ואין חלין נכנסין לעזרה:
זהו ביאור המשנה ולענין פסק שלה נחלקו בה המפרשים לשלש כתות והוא שגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כמשנה זו ונמצא שהמתנות אדם חייב ליתנם בזמן הזה בכל מקום וסתם משנה זו מוכחת כדבריהם ומ"מ גדולי הרבנים פוסקים שאין נוהגות בחוצה לארץ כלל ומביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק ראשית הגז שר' אלעאי היה אומר על המתנות ועל ראשית הגז שאינם נוהגים אלא בארץ ומשום דיליף נתינה נתינה מתרומה מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף מתנות וראשית הגז בארץ אין בחוצה לארץ לא ואמרו על זה האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי כר' אלעאי בראשית הגז וכר' יהודה בן בתירא בדברי תורה וכר' יאשיה בכלאים כמו שביארנו שלשתם במסכת ברכות פרק מי שמתו ופירשו הם כר' אלעאי בראשית הגז והוא הדין למתנות שהרי שתיהן הוקשו לתרומה שאינה נוהגת אלא בארץ ומ"מ קשה לדבריהם שאם כן היה לו לומר נהוג עלמא כתלתא סבי כר' אלעאי במתנות ובראשית הגז ועוד שהרי אמרו במתנות אלו על חכמים שבבבל שהיו קונסין וממשכנין עליהם ומתוך כך הכריעו חכמי האחרונים לדעת שלישית שבבבל ובשאר מקומות הסמוכין לארץ ישראל נוהגות שהרי אף בתרומה ומעשרות תקנו כן ומ"מ בראשית הגז אף באותן המקומות לא נהגו שהרי חכמי בבל העידו שהם נוהגים בו שלא ליתנו ועל שיטות אלו השניות נראה שסמכו בדורות הללו שאין נותנין מהם כלום:
זהו פסק של משנה זו ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
כבר ידעת שכל פטר רחם שהוא זכר מצוה להקדישו שנאמר כל הבכור וגו' ומצוה זו אינה נוהגת במוקדשין אלא בבהמת חולין כמו שיתבאר וכן ראשית הגז אינו נוהג אלא בחולין לא במקדשין שהרי אינן בני גיזה ואינו נוהג אלא בכבשים ורחלות שצמרן ראוי לבגדים לא בתישים והדומים להם וכן מעשר בהמה אינו נוהג במוקדשין אלא בחולין:
מעשר בהמה אין הזקנים והם המעושרים כבר מצטרפין עם שאינן מעושרין עדיין וכן אין מעשר זה נוהג אלא בולדות הנולדים ברשותו הא אם לקח מחברו טלאים הנולדים בשנה זו או שנתנו לו במתנה פטורין הן מן המעשרות וכן היתום והוא שמתה אמו או נשחטה עם לידתו אינו בדין מעשר והוא הדין לכלאים ונדמה ויוצא דופן כמו שיתבאר במקומו ומ"מ בעלי מומין אע"פ שאינן ראויים להקרבה נכנסין לדיר להתעשר ודברים אלו יתבארו בכדי הצורך במקומן בע"ה:
Meiri on Chullin 130a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה בארץ ובחוצה לארץ משום דבעי למימר בחולין אבל לא במוקדשין עכ"ל צ"ע מי הכריחו לזה דהא ודאי בארץ ובחוצה לארץ גופיה איצטריך לאפוקי מרבי אלעאי דאמר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כדאמרינן בר"פ שלוח הקן בהדיא וה"ה למתנות כפרש"י שם ודו"ק:
בד"ה וולדן וחלבן אסור כו' ולדן כלפני פדיונן אסור הס"ד ובד"ה מה לזקנים כו' שהן חייבין במתנות הס"ד [כצ"ל]:
תוס' בד"ה זה אין כו' תימה דקאי במתנות כו' הוה ליה למעוטי מיניה מוקדשין כו' עכ"ל פירוש דהשתא קאי במתנות וממעט מתנות ואין לתרץ דאדרבה קאי בחולין וממעט חולין קאי בחולין וממעט הקדשות דניחא טפי למדרש זה לחולין ולא להקדשות וכולה במתנות דכה"ג דרשינן בפרק כיצד הרגל קאי בראיות ממעט ראיות כו' ולא קאמרינן קאי בזב ממעט זב כו' כמו שכתבו התוס' שם ובפרק קמא ע"ש:
Chidushei Halachot on Chullin 130a · Sefaria
מהר"ם
ברש"י ד"ה כל הקדשים שקדם מומם וכו' לדמיהם ואין בהן קדושת הגוף כצ"ל:
בתוס' ד"ה זה אין מידי אחריני לא כו' וי"ל דכבר אמעיטו מאות' וכו'. וא"ל דנמעט מאותם חזה ושוק ומזה נמעט מתנות דאין במשמעות הדרוש דאותם למעט חזה ושוק וק"ל:
Maharam on Chullin 130a · Sefaria
גליון הש"ס
רש"י ד"ה הזרוע והלחיים וכו' משום דבעי וכו' עי' לקמן דף קלח ע"ב ברש"י ד"ה לבד מראשית הגז:
Gilyon HaShas on Chullin 130a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת חולין, דף ק״ל, עמוד א׳, בהיקף של כ־257 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 117 מילים
נפתחת ב״מַתְנִי׳ הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה…״
- קטע 221 מילים
נפתחת ב״שֶׁהָיָה בַּדִּין, וּמָה אִם הַחוּלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּיבִים…״
- קטע 316 מילים
נפתחת ב״תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו…״
- קטע 420 מילים
נפתחת ב״כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ…״
- קטע 515 מילים
נפתחת ב״וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם…״
- קטע 628 מילים
נפתחת ב״כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם…״
- קטע 715 מילים
נפתחת ב״וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ…״
- קטע 813 מילים
נפתחת ב״גְּמָ׳ טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אוֹתָם״, הָא לָאו…״
- קטע 97 מילים
נפתחת ב״אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחוּלִּין שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בִּבְכוֹרָה!…״
- קטע 109 מילים
נפתחת ב״תֵּיתֵי מִזְּכָרִים – מָה לִזְכָרִים, שֶׁכֵּן חַיָּיבִין…״
- קטע 118 מילים
נפתחת ב״מִתְּיָישִׁים – מָה לִתְיָישִׁים, שֶׁכֵּן נִכְנָסִין לַדִּיר…״
- קטע 128 מילים
נפתחת ב״מִזְּקֵנִים – מָה לִזְקֵנִים, שֶׁכֵּן נִכְנְסוּ לְדִיר…״
- קטע 1311 מילים
נפתחת ב״מִלָּקוּחַ וְיָתוֹם – מָה לְלָקוּחַ וְיָתוֹם, שֶׁכֵּן…״
- קטע 148 מילים
נפתחת ב״בְּמִינָן קָאָמְרַתְּ? קֳדָשִׁים נָמֵי, בְּמִינָן נִכְנָסִין לַדִּיר…״
- קטע 1523 מילים
נפתחת ב״וְיִהְיוּ חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק מִקַּל וָחוֹמֶר:…״
- קטע 1613 מילים
נפתחת ב״אָמַר קְרָא: ״וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים״, ״זֶה״…״
- קטע 1725 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״זֶה״, הָא לָאו…״
לשון המקור
מַתְנִי׳ הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחוּלִּין אֲבָל לֹא בַּמּוּקְדָּשִׁין.
שֶׁהָיָה בַּדִּין, וּמָה אִם הַחוּלִּין, שֶׁאֵינָן חַיָּיבִים בְּחָזֶה וָשׁוֹק – חַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת, קָדָשִׁים, שֶׁחַיָּיבִים בְּחָזֶה וָשׁוֹק – אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחׇק עוֹלָם״ – אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן.
כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ – חַיָּיבִין בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחוּלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מוּתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן.
וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ – יִפָּדוּ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר.
כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר קוֹדֵם לְהֶקְדֵּשָׁן, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ, וְנִפְדּוּ – פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחוּלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד.
וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ – חַיָּיב, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ – יִקָּבֵרוּ.
גְּמָ׳ טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״אוֹתָם״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא קָדָשִׁים חַיָּיבִין בְּמַתָּנוֹת?
אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחוּלִּין שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בִּבְכוֹרָה!
תֵּיתֵי מִזְּכָרִים – מָה לִזְכָרִים, שֶׁכֵּן חַיָּיבִין בְּרֵאשִׁית הַגֵּז!
מִתְּיָישִׁים – מָה לִתְיָישִׁים, שֶׁכֵּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר!
מִזְּקֵנִים – מָה לִזְקֵנִים, שֶׁכֵּן נִכְנְסוּ לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר!
מִלָּקוּחַ וְיָתוֹם – מָה לְלָקוּחַ וְיָתוֹם, שֶׁכֵּן נִכְנָסִין בְּמִינָן לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר!
בְּמִינָן קָאָמְרַתְּ? קֳדָשִׁים נָמֵי, בְּמִינָן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר.
וְיִהְיוּ חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה קָדָשִׁים, שֶׁאֵין חַיָּיבִים בְּמַתָּנוֹת, חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק; חוּלִּין, שֶׁחַיָּיבִין בְּמַתָּנוֹת, אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק?
אָמַר קְרָא: ״וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים״, ״זֶה״ – אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא.
אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״זֶה״, הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא חוּלִּין חַיָּיבִין בְּחָזֶה וָשׁוֹק? וְהָא בָּעֵי תְּנוּפָה, הֵיכָא לִינוּפִינְהוּ? אִי אַבָּרַאי – ״לִפְנֵי ה׳״ כְּתִיב,