מסכת חולין דף קכ״ו עמוד ב׳

שלש טומאות פורשות כו' טומאות הרבה פורשות מן המת כגון כזית בשר ושדרה וגלגולת שלא חסרו ורובע עצמות ומלא תרווד רקב ועצם כשעורה ורוב המנין והבנין אלא שלש טומאות פורשות ממנו ששוות בדבר זה שיש בכל אחת שתים מטומאתו של מת או מגע ומשא בלא אהל או מגע ואהל בלא משא או משא ואהל בלא מגע והשלישית אין בה:

ואלו הן הג' הפורשות שהמשפט הזה נוהג בהן:

מלא תרווד רקב ועצם כשעורה וגולל ודופק גולל זה כסוי העליון דף שנותנין על המת דופק זה דף הניתן בצדיו ורבינן להו מקראי בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין דף עב.) והנך תרי חדא טומאה נינהו ששניהם יוצאים ממקרא אחד וטומאתן שוה אבל שאר פורשים מן המת כל ג' טומאות המת נוהגים בהם:

מלא תרווד רקב מטמא במשא ואהל שהרי נושא את כולו:

ואינו מטמא במגע שאין נוגע בכולן. והיינו פליגא דר' יוסי דאמר מלא תרווד רקב מטמא במגע דקרייה לאהל מגע:

והיכן מגעו של מת:

באחת מהן בכל אחת מאלו השתים הנותרות:

עצם כשעורה הלמ"מ דמגע ומשא אית ליה ולא אהל כדאמרינן בנזיר (דף נג:) עצם כשעורה הלכה:

עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל פי' בקונטרס דהלמ"מ הוא ואי אפשר לומר כן דמקראי ילפינן לה בנזיר פרק כהן גדול (נזיר דף נג:) ולא הוי הלכה אלא מה שהנזיר מגלח עליו אע"ג דלא מטמא באהל:

גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואין מטמא במשא למ"ד בפרק בהמה המקשה (לעיל חולין דף עב.) דגולל ודופק הוו מהלכה איכא למימר דהכי גמירי לה אלא למאן דמייתי לה מעל פני השדה קשה מנא לן ונראה משום דההוא קרא דכל אשר יגע על פני השדה מוקמינן בנזיר (דף נג:) באהל הילכך מטמא באהל ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בלשון נגיעה אבל במשא לא מצינו שיטמא:

בנבלתה ולא בקולית סתומה מהאי קרא נמי ממעטינן בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין עז:) עצמות וגידין וקשה דא"כ היכי נמעט מיניה קולית סתומה ומיהו כיון דלא מרבינן שומר אלא בנקובה שיכול ליגע ממילא כי אמעיטו עצמות אמעיט נמי קולית סתומה אע"פ דשומר הוי כסתום כגון חטה בקליפתה התם מרבינן מקרא דזרע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה אבל הכא גלי קרא דשומר לא הוי אלא בשאפשר ליגע וכן גבי שרצים מרבינן לקמן מיטמא דשרצים קולית השרץ נקובה ואע"ג דמהטמאים דרשינן לקמן לרבות קולית השרץ וביצת השרץ עיקר קרא לא אתא אלא לביצת השרץ אבל קולית נפקא מיטמא ואע"ג דמהטמאים דרשינן דרשות טובא אפשר דדרשינן מטמא טמאים הטמאים או טובא טמאים כתיב התם:

יכול אפילו לא רקמה ת"ל השרץ וא"ת ולרקמה למה לי קרא לענין טומאה הא לענין אכילה פשיטא לן בלא קרא בפרק אלו טרפות (לעיל חולין דף סד.) שאם רקמה ואכלה לוקה משום השרץ השורץ על הארץ אלמא שרץ איקרי ויש לומר דודאי רקמה שרץ איקרי אבל צב ועכבר לא איקרי וכה"ג אמרינן בפ' בהמה המקשה (לעיל חולין עה.) גבי חלב דלא איקרי חלב שור כשב ועז עד שיצא העובר לאויר העולם אי נמי מקרא דהכא קים לן באלו טרפות לענין אכילה שלוקה:

גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במש' למ"ד לעיל בפ' בהמה המקשה (חולין עב, ב) דגולל ודופק הלכה, איכא למימר דהכי גמירי לה דמטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא, ולמ"ד מקרא דעל פני השדה י"ל משום דההוא קרא דאשר יגע על פני השדה מוקמינן ליה בנזיר (נג, ב) ב[מ]אהיל, הילכך מטמא באהל ובמגע א"ל משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה אבל משא לא אשכחן כך פירשו בתסופות.

יש טמאות במת שמטמאות בכל שלש מיני טמאות שבו ויש מהן שאין מטמאות אלא בשתים מהן כיצד מלא תרוד רקב מטמא במשא ובאהל אבל לא במגע עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא אבל לא באהל גולל ודופק מטמא במגע ואהל אבל לא במשא ויש בדין עצם כשעורה לטמא במגע ובמשא אבל לא באהל הרבה שלא נזכרו כאן והם אבר מן החי שחסר בשרו או עצמו ואבר מן המת שחסר בשרו או עצמו והשדרה שחסרה ואין בה רובע עצמות והגולגולת שחסרה ואין בה רובע עצמות ומדברי סופרים בדין זה ארץ העמים ובית הפרס:

כבר ביארנו על קולית נבלה שניקבה שמטמאה במגע ובמשא חישב עליה לנקבה ועדיין לא נקבה הרי זה ספק אם מחסר נקבה כמחוסר מעשה אם לאו והנוגע בה ספק טמא ויש מי שאומר שהוא טמא לגמרי:

חלב בהמה טהורה שמתה אינו מטמא משום נבלה שנאמר וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה מי שאיסורו משום נבלה וטרפה וכו' כוליא המכוסית בחלב שלה הנוגע בחלב טמא כאלו נגע בכוליא עצמה שהרי כמה חוטין של בשר נמשכין עם החלב והרי היא כקולית שניקבה וכל שניקבה הנוגע טמא ואע"פ שלא נגע בבשר או במוח הואיל ואפשר לו ליגע הא למה זה דומה לבהמה שבתוך עורה שהיא מטמאה בנגיעת העור שהרי יש בה כמה נקבים האזנים והפה וכיוצא בהם:

המשנה הששית והכונה בה להשלים ביאור חלק רביעי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא באדמה טהור ר' יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא אמר הר"מ פי' הויית העכבר בלבד מן האדמה עד שנמצא קצתו בשר וקצתו עפר וטיט והוא מתנועע כלו וזה ענין מפורסם מאד אין מספר לרוב המגידים לנו שראו זה אע"פ שמציאות בעלי חיים בזה דבר מתמיה לא נודע בו טענה בשום פנים:

אמר המאירי עכבר שחציו בשר וחציו אדמה והוא שיש מין עכבר שאינו פרה ורבה אלא שנוצר מן האדמה ואם עדין לא נברא כלו וצדו אחד בשר וצדו [האחר] אדמה נגע בבשר טמא באדמה טהור ר' יהודה אומר אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר טמא והלכה כסתם משנה ומ"מ אם השריץ על פני כלו ר"ל שחציו מצד ארכו נעשה שרץ הואיל וכל האיברים בכלל שירוץ אף הנוגע באדמה טמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

טומאת השרץ אינה אלא בשמנה שרצים האמורים בתורה ולאחר מיתתם והם חולד ועכבר וצב ואנקה וכח ולטאה וחומט ותנשמת אבל שאר שקצים ורמשים שמתו אפי' מאותן שבארץ כגון צפרדע ונחש ועקרב ודומיהם או של ים אפי' נקרא בשם אחד מאלו כגון עכבר הים טהורים מכלום ואפי' כאוכלין טמאים אינם אחד משמנה אלו שהורד ביד ונגע בו לשם טמא שנאמר השורץ בכל מקום שהוא:

בפרש"י בד"ה יכול אפי' נקובה לא הוי טמא עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה בנבלתה ולא כו' וכן גבי שרצים מרבינן לקמן מיטמא כו' עכ"ל משום דלכאורה מגומגם דגבי קולית נבילה משמע דיליף ניקבה ליטמא מנוגע יטמא כדקאמר יכול אפילו ניקבה כו' וגבי קולית שרץ משמע דיליף לא ניקבה לטהר מנוגע יטמא כדקאמר יכול אפילו לא ניקבה כו' ואהא תירצו כמו שנפרש בקולית נבילה דנוגע יטמא אתא לרבות נקובה וממילא אימעיט סתומה כמו עצמות ה"נ אית לן לפרש בקולית שרץ דלא מרבינן נקובה אלא מנוגע יטמא ולא אצטריך ליה הטמאים אלא לביצת שרץ לאשמועינן דאקרי שרץ (כלל) אבל קולית נקובה דשרץ שפיר איכא למגמר מנוגע יטמא וממילא אימעיט סתומה כמו עצמות ולא נקט מלתיה בכה"ג יכול אפילו לא ניקבה כו' אלא משום ביצת שרץ דיליף כבר ניקבה ליטמא מהטמאים ודו"ק:

ברש"י ד"ה יכול אפי' לא נקבה וכו' ט"ס הוא וכצ"ל יכול אפילו נקבה לא הוי טמא:

בתו' ד"ה גולל ודופק וכו' ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בלשון נגיעה אבל במשא לא מצינו שיטמא כצ"ל:

ד"ה בנבלתה ולא בקולית סתומה וכו' אע"ג דשומר דוי כסתום כגון הטה וכו' כצ"ל. ור"ל וא"כ ה"נ נימא אי לאו מעוטא דבנבלתם לא הוי דרשינן מהנוגע יטמא את שאפשר ליגע וכו' אלא הוה מרבינן מניה אפי' קולית סתומה דמטמא מטעם שומר כמו גבי חטה דהוי שומר אפי' בסתום וא"כ הדרא קושיא לדוכתא היכי נמעט קולית סתומה ממעוטא דנבלתה הא אצטריך ליה למעט גידין ועצמות שאין בהם מוח כלל וק"ל:

ד"ה יכול אפילו לא רקמה וכו' וא"ת ולרקמה למה לי קרא וכו' ר"ל לא נכתב לא הטמאים ולא השרץ ומסברא ידעינן דברקמה הוי כשרץ כמו דפשיטא לן גבי אכילה בלא קרא ובלא רקמה פשיטא לן דלא מקרי שרץ וא"כ לא נכתב ג"כ גבי טומאה לא ריבוי ולא מיעוט וק"ל: