מסכת בכורות דף כ״א עמוד א׳

לימא קסבר מטנפת כו' בתוך שנתה כלומר בתוך שנתה לטינופה. אבל האי בתוך שנתה דלעיל גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי יהושע לא הוי אלא בתוך שנתה ללידה שהיא עצמה נולדה כדפרישית בריש הלכתא:

איכא בינייהו הא דזעירי וקמיירי כגון שטינפו הבנות ביום אחרון של ששה חדשים ללידתן ולא ביום תחלת חדש שביעי דהשתא כי יהבת ל' דטינוף וה' חדשים דעיבור נמצא דילדו ביום אחרון של שנתן ונכנסות הן ובנותן לדיר להתעשר דבשנה אחת נולדו:

ורבי שמעון לית ליה דזעירי ולהכי קאמר שעישרה בתוך שנתה כלומר יום או יומים או עשרה ימים בתוך שנה שנולדו שלא עיכבו לילד עד יום אחרון של שנתן אע"פ שטינפו לסוף ששה:

פי' אחר אני ראיתי גדייה שעישרה בתוך שנתה כלומר בתוך אותה שנה שהיא עצמה נולדה. כיצד דלאחר שהיה לה חדש נתעברה וילדה לסוף ה' חדשים שלשה הבנות וחזרו הבנות ונתעברו לסוף חדשן וילדו לסוף ה' חדשים הרי שנה. לימא קסבר מטנפת וכו' בתוך שנתה כלומר בתוך השנה שהיא עצמה נולדה דמה שילדה לסוף ששה הוי כטינוף ולהכי אינה יולדת עוד עד חדש או עד חדשיים בשנה שניה. ות"ק מיירי כגון שעישרה בתוך שנתה שנולדה כר' שמעון ולקמן מפרש במאי פליגי והאי בתוך שנתה מפרשים כההוא דלעיל גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי יהושע דאמרינן בריש הלכתא במטנפת וכו' קמיפלגי:

ת"ק אית ליה דזעירי אין לך טינוף גדול מלידה ולהכי לא מציא היא למיהדר וליילודי בתוך שנתה עד לאחר יום או יומים ורבי שמעון דלא נחית להכי סבר דמשכחת לה דהדרא וילדה בתוך שנתה דלית ליה הא דזעירי והשתא מצינן למימר דת"ק סבר דאפילו יולדת חוזרת ויולדת בתוך שנתה דהאי בתוך מפרשים לעיל בריש פירקין דלאו תוך ממש דוקא אלא בסוף יום או יומים. לשון זה אינו עיקר דאיכא פירכא למאן דדייק ביה דבנות היכי משכחת להו דילדו בתוך שנתן כגון שעיברו ביום שלשים ללידתן וילדו לאחר ה' חדשים ביום אחרון אי הכי נמי משכחת לה דתיהדר ותלד בתוך שנתה:

לימא קסבר מטנפת אינה חוזרת ויולדת תוך שנתה וכל שכן זו שילדה וולדות גמורים ובתוך שנתה לאו דוקא אלא גם אחר שנתה מעט דהא לאו באותה שנה נולדה הגדייה שאם כן תתעשר עם בנותיה ותנא קמא לא חשיב לה אלא כלומר בת שנתה יום שאחר שנתה ופירש בקונטרס דהוי כר' ישמעאל ועדיפא מרבי ישמעאל והדין עמו דהא לרבי ישמעאל חוזרת ויולדת ביום ראשון של שנה שנייה דהא אית ליה מכאן ואילך ספק והקשה בקונטרס כיון דאינה נכנסת עמהן לוקמה כגון שנולדה היא בניסן וילדה לה באלול דאפשר לה לחזור לילד עם בנותיה קודם אלול הבא ולא דק בלישניה דהא בסמוך אמרינן דתנא קמא אית ליה דזעירי והוא הדין שאין בהמה מתעברת אחר שנולדה בפחות משלשים יום א"כ צריך שלשים יום לבד מה' חדשי העיבור והוה ליה למימר שנולדה בכ"ה באדר:

תנא קמא אית ליה דזעירי גם כאן פי' בקונטרס דימי עיבורה ה' חדשים שלמים משמע שרוצה לומר של שלשים יום כמו שפירשנו לעיל ואי אפשר לומר כן כלל ולמאי דמוקי פלוגתייהו במקצת היום ככולו דצריך למנות הכל מאחד באלול של שנה זו לאחד באלול של שנה הבאה לשנת הלבנה דאחד באלול ראש השנה למעשר בהמה ולא משכחת לה בשום ענין אלא אם כן היו חדשי העיבור כפי חדשי הלבנה והשתא לתנא קמא לא אמרינן מקצת היום ככולו וכשנולדה באחד באלול לא קבלה זכר עד מלאת שלשים יום שנולדה דכיון דאמר זעירי אין טינוף פחות מל' יום כל שכן בתה והשתא שלמי אינהו ל' יום ביום ב' של תשרי דבעינן ל' יום מעת לעת כיון דאין מקצת היום ככולו ואלול חסר הוא ובו ביום אפשר להתעבר וה' חדשים של עיבור שלמי יום שני של אדר ובו ביום ילדה חשוב שלשים יום מעת לעת לבנותיה קודם שיקבלו זכר ויכלו ביום שלישי של ניסן ובו ביום נתעברו ונמצא שכלו ה' חדשי עיבורן ביום שלישי של אלול ובו ביום ילדו ורבי שמעון סבר דאמרי' מקצת היום ככולו וכלים שלשים יום ביום אחד של תשרי ובו ביום נתעברה ונמצא שכלו ה' חדשי העיבור ביום אחרון של שבט דמקצת היום ככולו ובו ביום ילדה חשוב שלשים יום לבנות ויכלו ביום אחרון של אדר שהוא חסר ובו ביום נתעברו ונמצא שכלים בכ"ט באב ה' חדשי העיבור ואין לתמוה על שפירש דחדשי העיבור של בהמה דקה לפי חדשי הלבנה דה"נ אשכחן בירושלמי בפרק קמא דנדה דחמורה אע"פ שאינה יולדת למקוטעין פעמים שי"ב חדשי עיבורן לפי שנת החמה פעמים לפי שנת הלבנה דקאמר התם ר' חייא בר אשי הוה יתיב קמיה דרב חמתיה מבעית א"ל מה כן א"ל חמרתי בעיא מילא דאנא בעי (מרבענא) שלא תצטנן א"ל אימתי עלה עליה זכר א"ל ביום פלן וחשיב א"ל בעיא היא עד כדון ותני כן שפיחת אינה פוחתת מימות הלבנה המוספת אינה מוספת על ימות החמה ואח"כ אמר שם וכל מילתיה דרבי יהושע פליג דאמר רבי יהושע בן לוי בקרות של בית רבי ממנה שוורים ויש ממנו שילדו עכשיו פירוש שילדו למקוטעין ויש מהן שילדו לאחר זמן ואח"כ אומרים כאן בבהמה טמאה כאן בבהמה טהורה כלומר לא פליגי ופריך הא כתיב הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה ופירוש תספור ירחים תמלאנה דאינה יולדת למקוטעין ומשני חיה טהורה כבהמה טמאה כלומר דאינה יולדת למקוטעין אבל בהמה טהורה יולדת למקוטעין ובשמעתין פלוגתא בבהמה טהורה:

בפירש"י בד"ה ור"ש לית כו' לסוף ששה הס"ד ואח"כ מ"ה פ"א אני ראיתי גדייה שעישרה כו' כצ"ל וד"ה אישתבוחי כו' עד ולדה לכהן עכ"ל שייך לעמוד שאחר זה:

בא"ד בתוך שנתה כלומר בתוך אותה שנה שהיא עצמה נולדה כו' עכ"ל וקשה דא"כ הגדייה תתעשר עם בנותיה ות"ק לא חשיב לה והתוס' הרגישו בזה וכתבו דבתוך שנתה לאו דוקא ממש תוך שנתה אלא מעט אחר שנותיה ור"ל כגון שהיא נולדה בכ"ט באב וס"ל דאפילו ביום ראשון שאחר שנתה לא תחזור ויולדת ע"ש:

בא"ד וילדו לסוף ה' חדשים כו' דאמרינן בריש הלכתא במטנפת כו' קמפלגי עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה ת"ק אית ליה דזעירי אין לך טינוף גדול כו' והשתא מצינן למימר דת"ק כו' כצ"ל ור"ל כיון דלת"ק השתא דלא מצינן למיהדר ולאולדי אינו אלא משום זעירי דה"ל שלשים יום שלמים ולא נתעכב לידתה רק יום או יומים אחר שנתה א"כ מצינו למימר שפיר דת"ק סבר יולדת וחוזרת כו' דהאי בתוך מפרשינן לעיל בר"פ דלאו תוך ממש הוא כו' והיינו לסבריה דר' יהושע ודו"ק:

בא"ד דבנות היכי כו' כגון שעיברו ביום שלשים כו' ר"ל כיון דלא בעי לעיבורן שלשים שלמים מלידתן ה"נ לא תבעי לגדייה גופה שלשים שלמים מלידתה משום דזעירי וא"כ משכחת לה שפיר דתיהדר כו' ודו"ק:

בד"ה גדייה כו' לא הוו נולדים בשנה א' לא כו' והנך יכולין להיות כו' נמי שוהה לילד כיולדת ובעי כו' ובד"ה איכא בינייהו כו' ומשכחת לה אפילו כצ"ל:

תוס' בד"ה לימא קסבר כו' ות"ק לא חשיב לה אלא כו' והדין עמו דהא לר' ישמעאל כו' והקשה בקונטרס כיון כו' משלשים יום א"כ צריך ל' יום כו' והל"ל שנולדה בכ"ה באדר עכ"ל כצ"ל לכאורה בכ"ה הוא ט"ס אבל לא ראיתי מהמגיהים שמחקו ולפי שלא ידעתי להולמו אמרתי שנפל הטעות ה' במקום ח' וכצ"ל שנולדה בכ"ח באדר ור"ל למאי דמסיק לקמן דת"ק אית ליה דזעירי ולא אמרינן מקצת היום ככולו וכפי פי' האחרון של פירש"י דלת"ק לא נולדו הבנות בשנה אחת מאלול לאלול וכמ"ש התוס' לקמן ואפילו הכי נכנסות יחד לדיר להתעשר חוץ מן הזקנה כגון בשנה מעוברת כו' כמו שמפרשים בלשון אחרון והשתא הקשה דלוקמא דבכ"ח באדר נולדה הגדייה חשוב ל' יום מע"ל לגדייה שתקבל זכר ויוכלו ביום כ"ט לניסן ובו ביום נתעבר ונמצא שכלו ימי חדשי עיבורה לפי חדשי הלבנה כמ"ש התוס' לקמן בכ"ט לאלול דהשתא בשנה מעוברת לפי שנת הלבנה יהיה יום אחד בשנה שניה שלהן כ"ט באב ואז אפשר לה לחזור ולהוליד עם בנותיה קודם אלול הבא דהיינו בכ"ט באב דהוי שנה שנית משנולדו בנות הראשונים לפי חדשי הלבנה אבל אם נולדת הגדייה בר"ח ניסן כפי' הקונט' אף בשנה מעוברת א"א לה לחזור ולהוליד עד אלול הבא וא"כ לא הוו נכנסות לדיר להתעשר יחד דלא נולדו מאלול לאלול אפילו לפי שנת העיבור מיהו כפי מה שפירשו התוספות לעיל דת"ק עדיפא מדר"י וס"ל לת"ק דביום שאחר שנתה נמי אינה יולדת צריך להגיה הכא כ"ז באדר ודו"ק:

בד"ה ת"ק אית ליה כו' וא"א לומר כן כו' דצריך למצא הכל כו' דא' באלול כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דודאי לת"ק אף בחדשי הלבנה ליכא לאשכוחי מאלול של שנה זו לאלול של שנה הבאה אלא על ידי שנת העיבור נכנסות יחד להתעשר כפירש"י בפי' האחרון אלא דאף לר"ש לפי חדשי החמה ליכא לאשכוחי דנכנסות להתעשר יחד בלא שנת העיבור ותוך שנתן משמע בלא חודש העיבור והיינו ע"כ לפי חדשי הלבנה ודו"ק:

בא"ד ביום שני של תשרי כו' שלמי יום שני של אדר כו' של ניסן ובו ביום נתעברו כו' ויוכלו ביום אחרון של אדר שהוא חסר כו' אשכחן בירושלמי כו' א"ל אימתי עלה עלייה כו' ביום פלן וחשיב א"ל בעיא היא עד כדון כו' של בית רבי ממנה שוורים יש מהן שילדו כו' עכ"ל כצ"ל: