Psalms Chapter 49

שמעו זאת כל העמים — לפי שמזמור זה מיוסד על בני אדם הבוטחי' בעשרם אמר כל העמי' שכלם צריכים ייסור:

חלד — היא הארץ על שם שהיא נושנת וחלודה, רדוייל"ייא בלע"ז, ורבותינו פירשו על שם החולדה שהיא ביבשה ואינה בים דתנו רבנן כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:

גם בני אדם — בני אברהם שנקרא האדם הגדול בענקים (יהושע י״ד:ט״ו) בני ישמעאל ובני קטורה:

גם בני איש — בני נח שנקרא איש צדיק (בראשית ו׳:ט׳):

והגות לבי — מחשבות לבי, תבונות הם:

אטה למשל אזני — לדברי תורה שנקראת משל הקדמוני (שמואל א כ״ד:י״ד):

אפתח — לכם חידתי זאת בכנור וזו היא החידה למה אני צריך לירא בימי רע ביום פקודת עול לפי שעון עקבי יסובני עונות שאני דש בעקב שאני מזלזל בהם שהם בעיני עברות קלות הם מרשיעות אותי בדין וכל שכן העשירים:

הבוטחים על חילם — ומה בצע בממונם הלא:

אח — לא יוכל לפדות את אחיו בממונו לפי שאם באים לפדות איש את אחיו יתיקר פדיון נפשם מכל הון לפיכך על כרחו חדל הוא לעולם מלפדותו:

ויקר — (שיחיה לנצח ולא יראה השחת) ומנחם חברו לשון מניעה כמו אוקיר אנוש מפז (ישעיה יג) והלכתי עמכ' בחמת קרי (ויקרא כו), כלומר וימנע פדיון נפשם:

כי יראה חכמים ימותו — ואין ניצולין מן המות לפיכך ע"כ הוא חדל ליגע ולטרוח על פדיון אחיו:

חילם — ממונם, בחכמים נאמר מיתה שאינם מתים בעה"ז אלא הגוף בלבד ובכסיל ובער נאמר אבידה:

קרבם בתימו לעולם — מחשבותם לבנות להם בתים שיתקיימו לעולם:

קראו בשמותם — את בתיהם שהם בונים למען יהיה להם לזכרון ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך (בראשי' ו') אנטיוכס בנה אנטוכיא סליקוס בנה סליקיא:

ביקר — לשון יקר ותפארת, (סא"א):

נמשל — לשון משל:

נדמו — לשון דממה:

כסל — שטות:

ואחריהם בפיהם ירצו סלה — והבאים אחריהם ידברו בהם ויספרו בפיהם מה אירע לראשונים:

ירצו — לשון הרצאת דברים, רטרירונ"ש בלע"ז, וחז"ל פירשו זה דרכם של רשעים שסופם אבודים אבל כסל למו חלב יש להם על כסליהם ומכסות את כליותיהם ואינן יועצות אותם לשוב מרעתם ושמא תאמר שכחה היא להם על ששכחו שסופם למות ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו כלומר יום אחריתם תמיד בפיהם ואין חרדים ממנו:

כצאן לשאול שתו — כצאן המתאסף לדיר כן הם לשאול:

שתו דגשות התי"ו במקום תי"ו שנייה לשאול שותתו לשון שתותיה של שאול למדרגה התחתונה וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע"ג) גם הוא לשון שתות, קבעו בשמים פיהם לשונם הרע:

מות ירעם — מלאך המות יאכלם, ואל תתמה על לשון אכילה זו שכן מצינו במקום אחר (איוב י״ח:י״ג) יאכל בדיו בכור מות, ל"א לשון רציצה כמו הירוע ברזל (ירמיה טו):

וירדו בם ישרים לבקר — ליום הגאולה כשיזרח בקרם של ישראל יהיו רודים בהם כמו שנא' ועסותם רשעים וגו' (סוף מלאכי):

וצורם לבלות שאול — צורתם של רשעים תבלה את השאול, גיהנם כלה והם אינם כלים:

מזבול לו — מהיות להם מדור והקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומלהטת אותם שנאמ' (שם) וליהט אותם היום הבא, ורבותינו פירשו מזבול לו על שפשטו ידיהם בזבול שהחריבו את בהמ"ק:

אך אלהים יפדה נפשי — אבל אני שהטיתי למשל אזני, אלהים יפדה נפשי שלא אלך אל שאול כי יקחני בחיי ללכת בדרכיו:

כי נפשו בחייו יברך — הרשע מברך את נפשו בחייו ואומר שלום עליך נפשי לא יאונך שום רעה אבל אחרים אין אומרים עליו כן:

ויודך כי תיטיב לך — ואתה אם תשמע לדברי הכל יודוך כי תטיב לנפשך לישר את דרכך:

תבא עד דור אבותיו — כשתשלים ימיך ותמות תבא ותראה את דור הרשעים אבותיו של רשע נידונים בגיהנם אשר עד נצח לא יראו אור:

אדם ביקר ולא יבין — דרך החיים נתונה לפניו שאם ילך בה הרי נכבד אינו מבין את הטוב:

"Also", all groups of people, respected and not, rich and poor, everybody is ignorant about this.