Commentary page

Psalms 49

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Tanakh · chapter reading guide

Psalms Chapter 49

Psalms Chapter 49 presents 21 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

Rashi's commentary

Verse 2
שמעו זאת כל העמים — לפי שמזמור זה מיוסד על בני אדם הבוטחי' בעשרם אמר כל העמי' שכלם צריכים ייסור:
חלד — היא הארץ על שם שהיא נושנת וחלודה, רדוייל"ייא בלע"ז, ורבותינו פירשו על שם החולדה שהיא ביבשה ואינה בים דתנו רבנן כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה:
Verse 3
גם בני אדם — בני אברהם שנקרא האדם הגדול בענקים (יהושע י״ד:ט״ו) בני ישמעאל ובני קטורה:
גם בני איש — בני נח שנקרא איש צדיק (בראשית ו׳:ט׳):
Verse 4
והגות לבי — מחשבות לבי, תבונות הם:
Verse 5
אטה למשל אזני — לדברי תורה שנקראת משל הקדמוני (שמואל א כ״ד:י״ד):
אפתח — לכם חידתי זאת בכנור וזו היא החידה למה אני צריך לירא בימי רע ביום פקודת עול לפי שעון עקבי יסובני עונות שאני דש בעקב שאני מזלזל בהם שהם בעיני עברות קלות הם מרשיעות אותי בדין וכל שכן העשירים:
Verse 7
הבוטחים על חילם — ומה בצע בממונם הלא:
Verse 8
אח — לא יוכל לפדות את אחיו בממונו לפי שאם באים לפדות איש את אחיו יתיקר פדיון נפשם מכל הון לפיכך על כרחו חדל הוא לעולם מלפדותו:
Verse 9
ויקר — (שיחיה לנצח ולא יראה השחת) ומנחם חברו לשון מניעה כמו אוקיר אנוש מפז (ישעיה יג) והלכתי עמכ' בחמת קרי (ויקרא כו), כלומר וימנע פדיון נפשם:
Verse 11
כי יראה חכמים ימותו — ואין ניצולין מן המות לפיכך ע"כ הוא חדל ליגע ולטרוח על פדיון אחיו:
חילם — ממונם, בחכמים נאמר מיתה שאינם מתים בעה"ז אלא הגוף בלבד ובכסיל ובער נאמר אבידה:
Verse 12
קרבם בתימו לעולם — מחשבותם לבנות להם בתים שיתקיימו לעולם:
קראו בשמותם — את בתיהם שהם בונים למען יהיה להם לזכרון ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך (בראשי' ו') אנטיוכס בנה אנטוכיא סליקוס בנה סליקיא:
Verse 13
ביקר — לשון יקר ותפארת, (סא"א):
נמשל — לשון משל:
נדמו — לשון דממה:
Verse 14
כסל — שטות:
ואחריהם בפיהם ירצו סלה — והבאים אחריהם ידברו בהם ויספרו בפיהם מה אירע לראשונים:
ירצו — לשון הרצאת דברים, רטרירונ"ש בלע"ז, וחז"ל פירשו זה דרכם של רשעים שסופם אבודים אבל כסל למו חלב יש להם על כסליהם ומכסות את כליותיהם ואינן יועצות אותם לשוב מרעתם ושמא תאמר שכחה היא להם על ששכחו שסופם למות ת"ל ואחריהם בפיהם ירצו כלומר יום אחריתם תמיד בפיהם ואין חרדים ממנו:
Verse 15
כצאן לשאול שתו — כצאן המתאסף לדיר כן הם לשאול:
שתו דגשות התי"ו במקום תי"ו שנייה לשאול שותתו לשון שתותיה של שאול למדרגה התחתונה וכן שתו בשמים פיהם (לקמן ע"ג) גם הוא לשון שתות, קבעו בשמים פיהם לשונם הרע:
מות ירעם — מלאך המות יאכלם, ואל תתמה על לשון אכילה זו שכן מצינו במקום אחר (איוב י״ח:י״ג) יאכל בדיו בכור מות, ל"א לשון רציצה כמו הירוע ברזל (ירמיה טו):
וירדו בם ישרים לבקר — ליום הגאולה כשיזרח בקרם של ישראל יהיו רודים בהם כמו שנא' ועסותם רשעים וגו' (סוף מלאכי):
וצורם לבלות שאול — צורתם של רשעים תבלה את השאול, גיהנם כלה והם אינם כלים:
מזבול לו — מהיות להם מדור והקב"ה מוציא חמה מנרתקה ומלהטת אותם שנאמ' (שם) וליהט אותם היום הבא, ורבותינו פירשו מזבול לו על שפשטו ידיהם בזבול שהחריבו את בהמ"ק:
Verse 16
אך אלהים יפדה נפשי — אבל אני שהטיתי למשל אזני, אלהים יפדה נפשי שלא אלך אל שאול כי יקחני בחיי ללכת בדרכיו:
Verse 19
כי נפשו בחייו יברך — הרשע מברך את נפשו בחייו ואומר שלום עליך נפשי לא יאונך שום רעה אבל אחרים אין אומרים עליו כן:
ויודך כי תיטיב לך — ואתה אם תשמע לדברי הכל יודוך כי תטיב לנפשך לישר את דרכך:
Verse 20
תבא עד דור אבותיו — כשתשלים ימיך ותמות תבא ותראה את דור הרשעים אבותיו של רשע נידונים בגיהנם אשר עד נצח לא יראו אור:
Verse 21
אדם ביקר ולא יבין — דרך החיים נתונה לפניו שאם ילך בה הרי נכבד אינו מבין את הטוב:

Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

Malbim's commentary

Verse 3
"Also", all groups of people, respected and not, rich and poor, everybody is ignorant about this.

Edition: Sefaria Community Translation. License: CC0. Sefaria.

Original text

Verse 1

לַמְנַצֵּ֬חַ׀לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃

For the leader. Of the Korahites. A psalm.

Verse 2

שִׁמְעוּ־זֹ֭את כׇּל־הָעַמִּ֑ים הַ֝אֲזִ֗ינוּ כׇּל־יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד׃

Hear this, all you peoples; give ear, all inhabitants of the world,

Verse 3

גַּם־בְּנֵ֣י אָ֭דָם גַּם־בְּנֵי־אִ֑ישׁ יַ֝֗חַד עָשִׁ֥יר וְאֶבְיֽוֹן׃

both low and high, rich and poor alike.

Verse 4

פִּ֭י יְדַבֵּ֣ר חׇכְמ֑וֹת וְהָג֖וּת לִבִּ֣י תְבוּנֽוֹת׃

My mouth utters wisdom, my speech, cf. 19.15 . is full of insight.

Verse 5

אַטֶּ֣ה לְמָשָׁ֣ל אׇזְנִ֑י אֶפְתַּ֥ח בְּ֝כִנּ֗וֹר חִידָתִֽי׃

I will turn my attention to a theme, set forth my lesson to the music of a lyre.

Verse 6

לָ֣מָּה אִ֭ירָא בִּ֣ימֵי רָ֑ע עֲוֺ֖ן עֲקֵבַ֣י יְסוּבֵּֽנִי׃

In time of trouble, why should I fear the encompassing evil of those who would supplant me—

Verse 7

הַבֹּטְחִ֥ים עַל־חֵילָ֑ם וּבְרֹ֥ב עׇ֝שְׁרָ֗ם יִתְהַלָּֽלוּ׃

those who trust in their riches, who glory in their great wealth?

Verse 8

אָ֗ח לֹא־פָדֹ֣ה יִפְדֶּ֣ה אִ֑ישׁ לֹא־יִתֵּ֖ן לֵאלֹהִ֣ים כׇּפְרֽוֹ׃

Ah, it cannot redeem anyone, or pay one’s ransom to God;

Verse 9

וְ֭יֵקַר פִּדְי֥וֹן נַפְשָׁ֗ם וְחָדַ֥ל לְעוֹלָֽם׃

the price of life is too high; and so one ceases to be, forever.

Verse 10

וִיחִי־ע֥וֹד לָנֶ֑צַח לֹ֖א יִרְאֶ֣ה הַשָּֽׁחַת׃

Shall anyone live eternally, and never see the grave?

Verse 11

כִּ֤י יִרְאֶ֨ה׀ חֲכָ֘מִ֤ים יָמ֗וּתוּ יַ֤חַד כְּסִ֣יל וָבַ֣עַר יֹאבֵ֑דוּ וְעָזְב֖וּ לַאֲחֵרִ֣ים חֵילָֽם׃

For one sees that the wise die, that the foolish and ignorant both perish, leaving their wealth to others.

Verse 12

קִרְבָּ֤ם בָּתֵּ֨ימוֹ׀ לְֽעוֹלָ֗ם מִ֭שְׁכְּנֹתָם לְד֣וֹר וָדֹ֑ר קָרְא֥וּ בִ֝שְׁמוֹתָ֗ם עֲלֵ֣י אֲדָמֽוֹת׃

Their grave, taken with ancient versions and medieval commentators as the equivalent of qibram . is their eternal home, the dwelling-place for all generations of those once famous on earth.

Verse 13

וְאָדָ֣ם בִּ֭יקָר בַּל־יָלִ֑ין נִמְשַׁ֖ל כַּבְּהֵמ֣וֹת נִדְמֽוּ׃

Mortals do not abide in honor; they are like the beasts that perish.

Verse 14

זֶ֣ה דַ֭רְכָּם כֵּ֣סֶל לָ֑מוֹ וְאַחֲרֵיהֶ֓ם׀ בְּפִיהֶ֖ם יִרְצ֣וּ סֶֽלָה׃

Such is the fate of those who are self-confident, the end of those pleased with their own talk. Selah.

Verse 15

כַּצֹּ֤אן׀ לִ֥שְׁא֣וֹל שַׁתּוּ֮ מָ֤וֶת יִ֫רְעֵ֥ם וַיִּרְדּ֘וּ־בָ֤ם יְשָׁרִ֨ים׀ לַבֹּ֗קֶר (וצירם) [וְ֭צוּרָם] לְבַלּ֥וֹת שְׁא֗וֹל מִזְּבֻ֥ל לֽוֹ׃

Sheeplike they head for Sheol, with Death as their shepherd. The upright shall rule over them at daybreak, and their form shall waste away in Sheol till its nobility be gone.

Verse 16

אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִפְדֶּ֣ה נַ֭פְשִׁי מִֽיַּד־שְׁא֑וֹל כִּ֖י יִקָּחֵ֣נִי סֶֽלָה׃

But God will redeem my life from the clutches of Sheol, by taking me. Selah.

Verse 17

אַל־תִּ֭ירָא כִּֽי־יַעֲשִׁ֣ר אִ֑ישׁ כִּי־יִ֝רְבֶּ֗ה כְּב֣וֹד בֵּיתֽוֹ׃

Do not be afraid when someone else becomes rich, when their household goods increase;

Verse 18

כִּ֤י לֹ֣א בְ֭מוֹתוֹ יִקַּ֣ח הַכֹּ֑ל לֹֽא־יֵרֵ֖ד אַחֲרָ֣יו כְּבוֹדֽוֹ׃

for when they die they can take none of it along; their goods cannot follow them down.

Verse 19

כִּֽי־נַ֭פְשׁוֹ בְּחַיָּ֣יו יְבָרֵ֑ךְ וְ֝יוֹדֻ֗ךָ כִּי־תֵיטִ֥יב לָֽךְ׃

Though they congratulate themselves in their lifetime —“All must admit that you did well by yourself”—