Joshua Chapter 8
Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.
Joshua 8 — English translation
Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.
- 1G OD said to Joshua, “Do not be frightened or dismayed. Take all the combat troops with you, go and march against Ai. See, I will deliver the king of Ai, his people, his city, and his land into your hands.
- 2You shall treat Ai and its king as you treated Jericho and its king; however, you may take the spoil and the cattle as booty for yourselves. Now set an ambush against the city behind it.”
- 3So Joshua and all the combat troops prepared for the march on Ai. Joshua chose thirty thousand men, valiant warriors, and sent them ahead by night.
- 4He instructed them as follows: “Mind, you are to lie in ambush behind the city; don’t stay too far from the city, and all of you be on the alert.
- 5I and all the troops with me will approach the city; and when they come out against us, as they did the first time, we will flee from them.
- 6They will come rushing after us until we have drawn them away from the city. They will think, ‘They are fleeing from us the same as last time’; but while we are fleeing before them,
- 7you will dash out from your ambush and seize the city, and the E TERNAL your God will deliver it into your hands.
- 8And when you take the city, set it on fire. Do as G OD has commanded. Mind, I have given you your orders.”
- 9Joshua then sent them off, and they proceeded to the ambush; they took up a position between Ai and Bethel—west of Ai—while Joshua spent the night with the rest of the troops.
- 10Early in the morning, Joshua mustered the troops; then he and the elders of Israel marched upon Ai at the head of the troops.
- 11All the combat troops that were with him advanced near the city and encamped to the north of Ai, with a hollow between them and Ai.—
- 12He selected about five thousand men and stationed them as an ambush between Bethel and Ai, west of the city.
- 13Thus the main body of the army was disposed on the north of the city, but the far end of it was on the west. (This was after Joshua had spent the night in the valley.)—
- 14When the king of Ai saw them, he and all his troops, the townsmen, rushed out in the early morning to the meeting place, facing the Arabah, to engage the Israelites in battle; for he was unaware that a force was lying in ambush behind the city.
- 15Joshua and all Israel fled in the direction of the wilderness, as though routed by them.
- 16All the troops in the city gathered to pursue them; pursuing Joshua, they were drawn out of the city.
- 17Not a man was left in Ai or in Bethel who did not go out after Israel; they left the city open while they pursued Israel.
- 18G OD then said to Joshua, “Hold out the javelin in your hand toward Ai, for I will deliver it into your hands.” So Joshua held out the javelin in his hand toward the city.
- 19As soon as he held out his hand, the ambush came rushing out of their station. They entered the city and captured it; and they swiftly set fire to the city.
- 20The men of Ai looked back and saw the smoke of the city rising to the sky; they had no room for flight in any direction. The people who had been fleeing to the wilderness now became the pursuers.
- 21For when Joshua and all Israel saw that the ambush had captured the city, and that smoke was rising from the city, they turned around and attacked the men of Ai.
- 22Now the other [Israelites] were coming out of the city against them, so that they were between two bodies of Israelites, one on each side of them. They were slaughtered, so that no one escaped or got away.
- 23The king of Ai was taken alive and brought to Joshua.
- 24When Israel had killed all the inhabitants of Ai who had pursued them into the open wilderness, and all of them, to the last man, had fallen by the sword, all the Israelites turned back to Ai and put it to the sword.
- 25The total of those who fell that day, men and women, the entire population of Ai, came to twelve thousand.
- 26Joshua did not draw back the hand with which he held out his javelin until all the inhabitants of Ai had been exterminated.
- 27However, the Israelites took the cattle and the spoil of the city as their booty, in accordance with the instructions that G OD had given to Joshua.
- 28Then Joshua burned down Ai, and turned it into a mound of ruins for all time, a desolation to this day.
- 29And the king of Ai was impaled on a stake until the evening. At sunset, Joshua had the corpse taken down from the stake and it was left lying at the entrance to the city gate. They raised a great heap of stones over it, which is there to this day.
- 30At that time Joshua built an altar to the E TERNAL , the God of Israel, on Mount Ebal,
- 31as Moses, the servant of G OD , had commanded the Israelites—as is written in the Book of the Teaching of Moses—an altar of unhewn stone upon which no iron had been wielded. They offered on it burnt offerings to G OD , and brought sacrifices of well-being.
- 32And there, on the stones, he inscribed a copy of the Teaching that Moses had written for the Israelites.
- 33All Israel—stranger and citizen alike—with their elders, officials, and magistrates, stood on either side of the Ark, facing the levitical priests who carried the Ark of G OD ’s Covenant. Half of them faced Mount Gerizim and half of them faced Mount Ebal, as Moses the servant of G OD had commanded them of old, in order to bless the people of Israel.
- 34After that, he read all the words of the Teaching, the blessing and the curse, just as is written in the Book of the Teaching.
- 35There was not a word of all that Moses had commanded that Joshua failed to read in the presence of the whole congregation of Israel, including the women and children and the strangers who accompanied them.
License: CC-BY-NC
- א׳וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א וְאַל־תֵּחָ֔ת קַ֣ח עִמְּךָ֗ אֵ֚ת כׇּל־עַ֣ם הַמִּלְחָמָ֔ה וְק֖וּם עֲלֵ֣ה הָעָ֑י רְאֵ֣ה׀ נָתַ֣תִּי בְיָדְךָ֗ אֶת־מֶ֤לֶךְ הָעַי֙ וְאֶת־עַמּ֔וֹ וְאֶת־עִיר֖וֹ וְאֶת־אַרְצֽוֹ׃
- ב׳וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִּֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר מֵאַחֲרֶֽיהָ׃
- ג׳וַיָּ֧קׇם יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכׇל־עַ֥ם הַמִּלְחָמָ֖ה לַעֲל֣וֹת הָעָ֑י וַיִּבְחַ֣ר יְ֠הוֹשֻׁ֠עַ שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף אִישׁ֙ גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַיִּשְׁלָחֵ֖ם לָֽיְלָה׃
- ד׳וַיְצַ֨ו אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר רְ֠א֠וּ אַתֶּ֞ם אֹרְבִ֤ים לָעִיר֙ מֵאַחֲרֵ֣י הָעִ֔יר אַל־תַּרְחִ֥יקוּ מִן־הָעִ֖יר מְאֹ֑ד וִהְיִיתֶ֥ם כֻּלְּכֶ֖ם נְכֹנִֽים׃
- ה׳וַאֲנִ֗י וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וְהָיָ֗ה כִּֽי־יֵצְא֤וּ לִקְרָאתֵ֙נוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּרִֽאשֹׁנָ֔ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
- ו׳וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן־הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
- ז׳וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת־הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃
- ח׳וְהָיָ֞ה כְּתׇפְשְׂכֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר תַּצִּ֤יתוּ אֶת־הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ רְא֖וּ צִוִּ֥יתִי אֶתְכֶֽם׃
- ט׳וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הַמַּאְרָ֔ב וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֣ם לָעָ֑י וַיָּ֧לֶן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃
- י׳וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־הָעָ֑ם וַיַּ֨עַל ה֜וּא וְזִקְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י הָעָ֖ם הָעָֽי׃
- י״אוְכׇל־הָעָ֨ם הַמִּלְחָמָ֜ה אֲשֶׁ֣ר אִתּ֗וֹ עָלוּ֙ וַֽיִּגְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ נֶ֣גֶד הָעִ֑יר וַֽיַּחֲנוּ֙ מִצְּפ֣וֹן לָעַ֔י וְהַגַּ֖י בֵּינָ֥ו וּבֵין־הָעָֽי׃
- י״בוַיִּקַּ֕ח כַּחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֥ם לָעִֽיר׃
- י״גוַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת־כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת־עֲקֵב֖וֹ מִיָּ֣ם לָעִ֑יר וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ הָעֵֽמֶק׃
- י״דוַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת מֶלֶךְ־הָעַ֗י וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ וַיֵּצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־הָעִ֣יר לִקְרַֽאת־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל לַֽמִּלְחָמָ֞ה ה֧וּא וְכׇל־עַמּ֛וֹ לַמּוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָעֲרָבָ֑ה וְהוּא֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּֽי־אֹרֵ֥ב ל֖וֹ מֵאַחֲרֵ֥י הָעִֽיר׃
- ט״ווַיִּנָּ֥גְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵיהֶ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר׃
- ט״זוַיִּזָּעֲק֗וּ כׇּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר (בעיר) [בָּעַ֔י] לִרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אַֽחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּנָּתְק֖וּ מִן־הָעִֽיר׃
- י״זוְלֹא־נִשְׁאַ֣ר אִ֗ישׁ בָּעַי֙ וּבֵ֣ית אֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָצְא֖וּ אַחֲרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּעַזְב֤וּ אֶת־הָעִיר֙ פְּתוּחָ֔ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
- י״חוַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵ֠ה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל־הָעַ֔י כִּ֥י בְיָדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה וַיֵּ֧ט יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר־בְּיָד֖וֹ אֶל־הָעִֽיר׃
- י״טוְהָאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה מִמְּקוֹמ֤וֹ וַיָּר֙וּצוּ֙ כִּנְט֣וֹת יָד֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ הָעִ֖יר וַֽיִּלְכְּד֑וּהָ וַֽיְמַהֲר֔וּ וַיַּצִּ֥יתוּ אֶת־הָעִ֖יר בָּאֵֽשׁ׃
- כ׳וַיִּפְנ֣וּ אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַחֲרֵיהֶ֜ם וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה עֲשַׁ֤ן הָעִיר֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וְלֹא־הָיָ֨ה בָהֶ֥ם יָדַ֛יִם לָנ֖וּס הֵ֣נָּה וָהֵ֑נָּה וְהָעָם֙ הַנָּ֣ס הַמִּדְבָּ֔ר נֶהְפַּ֖ךְ אֶל־הָֽרוֹדֵֽף׃
- כ״אוִיהוֹשֻׁ֨עַ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֜ל רָא֗וּ כִּֽי־לָכַ֤ד הָאֹרֵב֙ אֶת־הָעִ֔יר וְכִ֥י עָלָ֖ה עֲשַׁ֣ן הָעִ֑יר וַיָּשֻׁ֕בוּ וַיַּכּ֖וּ אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃
- כ״בוְאֵ֨לֶּה יָצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם וַיִּֽהְי֤וּ לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ אֵ֥לֶּה מִזֶּ֖ה וְאֵ֣לֶּה מִזֶּ֑ה וַיַּכּ֣וּ אוֹתָ֔ם עַד־בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ל֖וֹ שָׂרִ֥יד וּפָלִֽיט׃
- כ״גוְאֶת־מֶ֥לֶךְ הָעַ֖י תָּ֣פְשׂוּ חָ֑י וַיַּקְרִ֥בוּ אֹת֖וֹ אֶל־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
- כ״דוַיְהִ֣י כְּכַלּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֡ל לַהֲרֹג֩ אֶת־כׇּל־יֹשְׁבֵ֨י הָעַ֜י בַּשָּׂדֶ֗ה בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁ֣ר רְדָפ֣וּם בּ֔וֹ וַֽיִּפְּל֥וּ כֻלָּ֛ם לְפִי־חֶ֖רֶב עַד־תֻּמָּ֑ם וַיָּשֻׁ֤בוּ כׇל־יִשְׂרָאֵל֙ הָעַ֔י וַיַּכּ֥וּ אֹתָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃
- כ״הוַיְהִי֩ כׇל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף כֹּ֖ל אַנְשֵׁ֥י הָעָֽי׃
- כ״ווִיהוֹשֻׁ֙עַ֙ לֹא־הֵשִׁ֣יב יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה בַּכִּיד֑וֹן עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר הֶחֱרִ֔ים אֵ֖ת כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י הָעָֽי׃
- כ״זרַ֣ק הַבְּהֵמָ֗ה וּשְׁלַל֙ הָעִ֣יר הַהִ֔יא בָּֽזְז֥וּ לָהֶ֖ם יִשְׂרָאֵ֑ל כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה אֶת־יְהוֹשֻֽׁעַ׃
- כ״חוַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
- כ״טוְאֶת־מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה עַל־הָעֵ֖ץ עַד־עֵ֣ת הָעָ֑רֶב וּכְב֣וֹא הַשֶּׁ֩מֶשׁ֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ וַיֹּרִ֧ידוּ אֶת־נִבְלָת֣וֹ מִן־הָעֵ֗ץ וַיַּשְׁלִ֤יכוּ אוֹתָהּ֙ אֶל־פֶּ֙תַח֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיָּקִ֤ימוּ עָלָיו֙ גַּל־אֲבָנִ֣ים גָּד֔וֹל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}
- ל׳אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל׃
- ל״אכַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהֹוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־הֵנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ן בַּרְזֶ֑ל וַיַּעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַֽיִּזְבְּח֖וּ שְׁלָמִֽים׃
- ל״בוַיִּכְתׇּב־שָׁ֖ם עַל־הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
- ל״גוְכׇל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים׀וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה׀וּמִזֶּ֣ה׀לָאָר֡וֹן נֶ֩גֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֗ה כַּגֵּר֙ כָּאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל־מ֣וּל הַר־גְּרִזִ֔ים וְהַחֶצְי֖וֹ אֶל־מ֣וּל הַר־עֵיבָ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶבֶד־יְהֹוָ֗ה לְבָרֵ֛ךְ אֶת־הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה׃
- ל״דוְאַחֲרֵי־כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃
- ל״הלֹא־הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כׇּל־קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר הַהֹלֵ֥ךְ בְּקִרְבָּֽם׃
Share this chapter
Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.
Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.
Rashi's commentary
Verse 2
וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִּֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר…
תבוזו לכם — ואל תחרימו השלל עוד:
Verse 6
וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן־הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
התיקנו אותם — לשון תיק, שנוציאם מתיק העיר, דישפורי"ר בלעז ויש לפותרו לשון נתיקה, כמו (ירמיהו יב ג): התיקם כצאן לטבחה:
Verse 7
וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת־הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃
והורשתם — ותתרכון:
Verse 9
וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הַמַּאְרָ֔ב וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֣ם לָעָ֑י וַיָּ֧לֶן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה…
מים לעי — שהעי מקדם לבית אל, ובית אל מים לעי:
וילן יהושע בתוך העם — להיות נכון בהשכמת הבקר:
Verse 10
וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־הָעָ֑ם וַיַּ֨עַל ה֜וּא וְזִקְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י הָעָ֖ם הָעָֽי׃
ויעל הוא — כמו שאמר לו המקום, אם הוא עובר לפניהם עוברין, ואם לאו אין עוברין:
Verse 12
וַיִּקַּ֕ח כַּחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֥ם לָעִֽיר׃
ויקח כחמשת אלפים איש — אורב אחר אורב, אחד קרוב לעיר מחבירו:
Verse 13
וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת־כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת־עֲקֵב֖וֹ מִיָּ֣ם לָעִ֑יר וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ…
וישימו העם — שימה זו לשון הזמנה סמוך לחומה להלחם, כמו שנאמר בבן הדד (מלכים א כ ל): שימו על העיר, וישימו:
ואת עקבו — ואת ארבו, כמו (בראשית כז לו) ויעקבני:
וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק — אמרו רבותינו (סנהדרין מד ב): שלן בעומקה של הלכה:
Verse 14
וַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת מֶלֶךְ־הָעַ֗י וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ וַיֵּצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־הָעִ֣יר לִקְרַֽאת־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל לַֽמִּלְחָמָ֞ה ה֧וּא וְכׇל־עַמּ֛וֹ לַמּוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָעֲרָבָ֑ה…
למועד — לזמן היום שנועצו יחד מאתמול, באותה שעה נצא, שהיו מנחשים ומעוננים:
Verse 15
וַיִּנָּ֥גְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵיהֶ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר׃
וינגעו — לשון נגע (כתרגומו:) ואתברו, הראו עצמן כאלו הם נגפים לפניהם:
Verse 18
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵ֠ה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל־הָעַ֔י כִּ֥י בְיָדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה וַיֵּ֧ט יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר־בְּיָד֖וֹ…
נטה בכידון — הוא היה סימן לאורב לצאת מן המארב, בראותו הכידון נטוי על העיר כידון. שפיד"ו בלע"ז:
Verse 20
וַיִּפְנ֣וּ אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַחֲרֵיהֶ֜ם וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה עֲשַׁ֤ן הָעִיר֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וְלֹא־הָיָ֨ה בָהֶ֥ם יָדַ֛יִם לָנ֖וּס…
ידים — כח:
והעם הנס המדבר — ישראל שנסו אל המדבר כמו שאמר למעלה, נהפך להלחם אל הרודף:
Verse 22
וְאֵ֨לֶּה יָצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם וַיִּֽהְי֤וּ לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ אֵ֥לֶּה מִזֶּ֖ה וְאֵ֣לֶּה מִזֶּ֑ה וַיַּכּ֣וּ אוֹתָ֔ם עַד־בִּלְתִּ֥י…
ואלה יצאו מן העיר — האורב שהצית את העיר:
Verse 30
אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל׃
אז יבנה וגו' — פרשה זו כתובה מוקדם ומאוחר, שמיום שעברו את הירדן עשה כן:
Verse 32
וַיִּכְתׇּב־שָׁ֖ם עַל־הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
ויכתב שם על האבנים — הן הנה האבנים האמורים למעלה, לאחר מעשה זה קפלו הסיד מעליהם והביאום הגלגל:
Verse 33
וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים׀וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה׀וּמִזֶּ֣ה׀לָאָר֡וֹן נֶ֩גֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֗ה כַּגֵּר֙ כָּאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙…
לברך את העם ישראל בראשונה — להקדים ברכות לקללות, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה:
Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.
Malbim's commentary
Verse 2
וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִּֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ רַק־שְׁלָלָ֥הּ וּבְהֶמְתָּ֖הּ תָּבֹ֣זּוּ לָכֶ֑ם שִׂים־לְךָ֥ אֹרֵ֛ב לָעִ֖יר…
ועשית — לשרוף העיר ולהרוג כולם:
רק שללה — שביריחו נתנו לאוצר ה':
ובהמתה — ששם החרים אותם, עתה תבוזו לכם, כי פה לא יהיה הכבוש כולו נסיי כמו שהיתה נפילת חומת יריחו שלכן הקדישו השלל, רק יהיה ע"י תחבולת מלחמה, ולכן שים לך ארב לעיר :
Verse 3
וַיָּ֧קׇם יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכׇל־עַ֥ם הַמִּלְחָמָ֖ה לַעֲל֣וֹת הָעָ֑י וַיִּבְחַ֣ר יְ֠הוֹשֻׁ֠עַ שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף אִישׁ֙ גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַיִּשְׁלָחֵ֖ם…
השאלות (ג) למה שלח אורב זה שני ימים קודם לאורב השני?:
ויקם — כמו שצוהו ה', א] הוא בראשם, ב] וכל עם המלחמה: ויבחר. לקיים מ"ש שים לך ארב:
וישלחם לילה — זה היה שני ימים לפני הכבוש כמו שיתבאר הטעם בפסוק ט':
Verse 4
וַיְצַ֨ו אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר רְ֠א֠וּ אַתֶּ֞ם אֹרְבִ֤ים לָעִיר֙ מֵאַחֲרֵ֣י הָעִ֔יר אַל־תַּרְחִ֥יקוּ מִן־הָעִ֖יר מְאֹ֑ד וִהְיִיתֶ֥ם כֻּלְּכֶ֖ם…
ראו אתם ארבים לעיר — ר"ל כי נמצא כמה מיני אורבים, כאשר תראה במעשה דאבימלך (שופטים ט׳:מ״ג). א] אורב על אנשי העיר ליפול עליהם פתאום כשיצאו משער העיר, והאורב הזה צריך לעמוד לפני העיר לא מאחריה, היינו בצד שבו השער, להיות מוכן על העם היוצאים מן השער. ב] האורב בשדה, כמו (שם, כה) וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו כל אשר יעבר עליהם בדרך, וזה צריך להתרחק מן העיר מאד, שלא ישובו הנעשקים ויודיעו בעיר וישמרו מפניהם. ג] האורב על שניהם יחדיו, כמו (שם, מג - מד) שהחצה אבימלך את עמו לג' ראשים, ושני ראשים ארבו על העם היוצא בשדה, וראש אחד עמד פתח שער העיר בל ישובו העירה, ובזה יעמדו האורבים לפעמים גם אחרי העיר אם השדה ששמה יתאספו העם הוא מאחרי העיר, וכן אם מקום האסיפה רחוק מן העיר יארבו שם, אבל בזה לא יהיו כולם נכונים, כי רק האורבים בשדה נכונים לארוב, אבל הקרובים הם יעמדו על הפרק להסגיר הפלטים לבד. והנה בכל ג' אופנים אלה אינם אורבים על העיר עצמה רק על אנשי העיר, לכן אמר ראו אתם אורבים לעיר, ר"ל לעיר עצמה לא על אנשי העיר ככל ג' האופנים הנזכרים, ולכן תארבו, א] מאחרי העיר, לא כהאורב על אופן הראשון. ב] אל תרחיקו מן העיר מאד, לא כהאורב על אופן הב'. ג] והייתם כולכם נכונים, לא כהאורב על אופן הג':
Verse 5
וַאֲנִ֗י וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וְהָיָ֗ה כִּֽי־יֵצְא֤וּ לִקְרָאתֵ֙נוּ֙ כַּאֲשֶׁ֣ר בָּרִֽאשֹׁנָ֔ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
ואני — אהיה נגד היוצאים אל שדה המערכה:
כאשר בראשונה — ר"ל אחר שבראשונה יצאו כל שכן שיצאו עתה:
Verse 6
וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן־הָעִ֔יר כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ נָסִ֣ים לְפָנֵ֔ינוּ כַּאֲשֶׁ֖ר בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וְנַ֖סְנוּ לִפְנֵיהֶֽם׃
השאלות (ו — ח) מה טעם כי יאמרו כי נסים הם, וכפל ונסנו לפניהם? ומה טעם ראו צויתי אתכם?
כי יאמרו — ר"ל בוודאי כי לא ירגישו כי בערמה אנו נסים, כי יתלו אחר שנסנו בראשונה נמוג לבבנו מפניהם ולכן אנו נסים עתה שנית. וסדר דבריו בצלעות מקבילות, שמ"ש עד התיקנו אותם מן העיר, עונה עמ"ש ונסנו לפניהם, ומ"ש כי יאמרו נסים לפנינו הוא עונה עמ"ש ויצאו אחרינו:
ונסנו — ואנחנו נהיה נסים והולכים גם כשיהיו מועתקים מן העיר עד נעתיקם אל המדבר, כדי שיהיה להאורב עת להצית העיר ולהסגיר לפניהם הצד הדרומי כמו שיתבאר:
Verse 7
וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת־הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם בְּיֶדְכֶֽם׃
ואתם תקומו — בעוד שאנו נסים, ע"י שתראו סימן הכידון:
מהאורב — ר"ל ממקום המארב:
Verse 8
וְהָיָ֞ה כְּתׇפְשְׂכֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר תַּצִּ֤יתוּ אֶת־הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר יְהֹוָ֖ה תַּעֲשׂ֑וּ רְא֖וּ צִוִּ֥יתִי אֶתְכֶֽם׃
ראו צויתי אתכם — ר"ל בל תאמרו אחר שהתיר ה' לבוז שללה, כמ"ש רק שללה ובהמתה תבוזו לכם, תקדימו להציל השלל טרם תשרפו העיר, לכן אמר ראו כי צויתי אתכם, ומלמדכם כונת דבר ה':
Verse 9
וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הַמַּאְרָ֔ב וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֣ם לָעָ֑י וַיָּ֧לֶן יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה…
השאלות (ט) איך אפשר שישבו מים לעיר ולא פגעו בם אנשי בית אל שבאו לעזרת עי מן המערב? ועוד הלא אמר (פסוק יד) שארבו מאחרי העיר והוא בדרום, כי פני העיר היה בצפון כמ"ש (פסוק י"א)?
וישלחם — הטעם ששלח את האורב הזה שני ימים קודם יום המלחמה, כי עם המלחמה חנו מצפון לעי, והאורב עמד מרחוק מעי בצד דרומית כמו שיתבאר, ולהגיע לשם מבלי שירגיש אדם בלכתם היו צריכים להקיף דרך רחוק כמה פרסאות מן העיר בשדות ומדבריות בל יתראו:
וילן — להיות מוכן ליום מחר:
בין בית אל ובין העי — א"א לאמר שישבו בצד מערב העיר בשטח שבין בית אל ובין העי, דא"כ איך לא ראום אנשי בית אל שבאו לעזרת עי, כמ"ש (פסוק יז). ועוד, הא האורב הזה ישב מאחרי העיר כמ"ש (פסוק ד ופי"ד), שהוא בצד הדרומי, דאחרי ששער עי היה בצד צפון כי שם חנו המחנה כמ"ש (פי"א), ממילא אחרי העיר הוא בדרום, וע"כ כי האורב ישב במקצוע דרומית מערבית שמצד שנמשך לצד דרום היה אחרי העיר ומצד שנמשך למערב ג"כ היה לים העיר, ולכן לא פגעו בם אנשי בית אל שהלכו ביושר, כי האורב היה להם מן הצד:
Verse 10
וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־הָעָ֑ם וַיַּ֨עַל ה֜וּא וְזִקְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י הָעָ֖ם הָעָֽי׃
ויפקד — הוא היה שר צבא הפוקד ומצביא את העם בפעם ההיא:
ויעל, כפי שני התנאים שא"ל ה', א] הוא בראשם:
Verse 11
וְכׇל־הָעָ֨ם הַמִּלְחָמָ֜ה אֲשֶׁ֣ר אִתּ֗וֹ עָלוּ֙ וַֽיִּגְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ נֶ֣גֶד הָעִ֑יר וַֽיַּחֲנוּ֙ מִצְּפ֣וֹן לָעַ֔י וְהַגַּ֖י בֵּינָ֥ו…
השאלות (יא — יב) מה היה האורב השני אשר שם, ופשטות הכתוב מורה שהיה ג"כ מים לעיר ושם הלא עמד האורב הראשון ולא ידענו מה היה עבודת השני? - מ"ש וישימו העם וכו' אין לו באור? ולמה קרא לאורב הזה בשם עקבו, וכן כינוי עקבו משמע של המחנה? למה הלך יהושע תוך העמק?
ב] וכל העם עלו — ויבאו נגד העיר. פתח שער העיר היה בצפון, ולכן חנו מצפון לעי:
והגי — עמק היה מפסיק ביניהם ובין המדינה:
Verse 12
וַיִּקַּ֕ח כַּחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל וּבֵ֥ין הָעַ֖י מִיָּ֥ם לָעִֽיר׃
ויקח כחמשת אלפים איש — היה הבדל גדול בין אורב זה ובין האורב הראשון, כי האורב הראשון עמד במקצוע דרומית מערבית רחוק מן העיר (הגם שלא היה רחוק מאד כמ"ש אל תרחיקו מאד), והיה נחבא מבני העיר (כנ"ל פסוק ט). לא כן אורב זה עמד אצל המחנה שעמדה מצפון לעיר, רק שנמשך לצד מערבי, עד שעמדה המחנה בצד צפון עם האורב שיצא מצדה לצד מערב כמין דל"ת הפוכה, לכן קרא לאורב הזה בפסוק שאח"ז בשם עקבו, המעקב הוא המסבב, שתכלית המעקב הזה היה לסבב את האויב משתי צדדיו, כדרך המלחמה, ואורב זה לא נחבא כלל כי אנשי העיר ראוהו כי היה אצל המחנה קרוב לעיר, וז"ש:
Verse 13
וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת־כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת־עֲקֵב֖וֹ מִיָּ֣ם לָעִ֑יר וַיֵּ֧לֶךְ יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּלַּ֥יְלָה הַה֖וּא בְּת֥וֹךְ…
וישימו העם — ר"ל שהכינו לתפוש את העיר את המחנה אשר מצפון, ואת עקבו שהם החמשת אלפים שהעמידו לסבב את האויב, שעמדו אצל המחנה מים לעיר במקצוע צפונית מערבית, נמצא עמדה המחנה שתי שורות, שורה בצפון ושורה יוצאת אצלה מה' אלפים איש בצד מערב ח כזה /במקור יש שרטוט/, וזה היה בגלוי לפני אנשי העי. ותראה אח"כ התחבולה הגדולה שעשה בסדר הזה:
וילך יהושע — ר"ל הגם שביום חנו לפני העמק, בלילה התחיל יהושע ואנשיו ללכת בתוך העמק שהיה בין המחנה ובין העי כדי שיראו אנשי העי שמתקרבים אל העיר, וז"ש:
Verse 14
וַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת מֶלֶךְ־הָעַ֗י וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ וַיֵּצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־הָעִ֣יר לִקְרַֽאת־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל לַֽמִּלְחָמָ֞ה ה֧וּא וְכׇל־עַמּ֛וֹ לַמּוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י הָעֲרָבָ֑ה…
השאלות (יד) למה לא ראם מלך העי עד יום שלאחריו? ומהו למועד? ולמה הלך לפני הערבה ולא לפני שער העיר או העמק?
ויהי כראות — כאשר ראה מלך העי שהתקרבו והלכו בעמק:
וימהרו וישכימו ויצאו לקראת ישראל — ולא המתינו עד שיעלו מן העמק ויתקרבו עד לפני השער כמו בפעם הראשון, אחר שגם בפעם הראשון הכום במורד היינו בהעמק הזה חשבו שגם עתה יכום שמה:
למועד — יהושע קבע זמן מוגבל עם האורב ששלח לפני שני ימים כי ביום השלישי בשעה פלונית ישים על העיר, למען יהיו מוכנים אז, ובמועד הזה נשקה המלחמה:
לפני הערבה — היא ערבות יריחו שהיתה במזרח, כי אחר שמחנה ישראל עמדו כמין ג"ם בצד צפון ומערב, לא היה אפשר להם להתקרב לצד ההוא לבל יהיו מוקפים משתי רוחות, והוכרחו לנטות אל הקרן המגביל כנגדו לצד המזרח, ויהושע הבין כי בהכרח יתיצבו שם, ושם ילכדם בחכמתו כמו שית':
והוא לא ידע כי אורב לו מאחרי העיר — שהגם שראה את האורב שהיה לפני העיר ונשמר מפניו לנטות לצד מזרח, לא ידע מן האורב הראשון של שלשים אלף שעמד מאחרי העיר:
Verse 15
וַיִּנָּ֥גְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵיהֶ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר׃
וינגעו — עשו א"ע כאילו המה מנוגעים, וי"ל שהוא מבנין התפעל כמו (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה, להראב"ע, ומורה על הפעולה המדומה, כמו מתעשר, מתרושש:
וינוסו דרך המדבר — הוא מדברה בית און הנזכר (לקמן יח, יב), שהיה בין יריחו ובין בית אל נגד העי בצד הצפוני (כי עי היה אצל בית און, למעלה ז, ב), נמצא חזרו מחנה ישראל לאחוריהם לצד צפון ביושר ג"כ כמין ד' הפוכה:
Verse 16
וַיִּזָּעֲק֗וּ כׇּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר (בעיר) [בָּעַ֔י] לִרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַֽיִּרְדְּפוּ֙ אַֽחֲרֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ וַיִּנָּתְק֖וּ מִן־הָעִֽיר׃
ויזעקו — ואז גם העם שנשארו בעיר לשמרה רדפו אחריהם, וגם אנשי בית אל, והעיר עזבו פתוחה:
Verse 18
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵ֠ה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל־הָעַ֔י כִּ֥י בְיָדְךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה וַיֵּ֧ט יְהוֹשֻׁ֛עַ בַּכִּיד֥וֹן אֲשֶׁר־בְּיָד֖וֹ…
בכידון — לסימן אל האורב שעמדו במקצוע דרומית מערבית ומשם לכדו העיר:
Verse 20
וַיִּפְנ֣וּ אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַחֲרֵיהֶ֜ם וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה עֲשַׁ֤ן הָעִיר֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וְלֹא־הָיָ֨ה בָהֶ֥ם יָדַ֛יִם לָנ֖וּס…
השאלות (כ — כב) אחר שאמר והעם הנס נהפך אל הרודף למה כפל שנית ויהושע וכו' וכל ישראל וכו' וישובו וכו', ויפלא איך היו לישראל בתוך הלא לא היו מוקפים רק מצד צפון ומצד דרום ועדיין היו יכולים לברוח לצד מזרח או לצד מערב?
ויפנו וכו' ולא היה בהם ידים וכו' — תחלה בעת נטה יהושע ידו בכידון עמדו הבורחים ופנו פניהם נגד האויב, והאויב נבהל כי ראה עשן העיר מאחריו והמחנה לפניו, ועמדו נבהלים מבלי יודעים מה לעשות, ואחר זמן מה כששער יהושע כי יוכל האורב לצאת מן העיר להסגיר את האויב בל יפלט לו פליט, וישובו, והתחיל להכות את אנשי העיר:
Verse 22
וְאֵ֨לֶּה יָצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם וַיִּֽהְי֤וּ לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ אֵ֥לֶּה מִזֶּ֖ה וְאֵ֣לֶּה מִזֶּ֑ה וַיַּכּ֣וּ אוֹתָ֔ם עַד־בִּלְתִּ֥י…
ואלה — ואז יצאו האורב לקראתם, כי הם רצו לנוס אל העיר:
ויהיו לישראל בתוך, נמצא עתה היו מוקפים מכל ארבע רוחותם, כי מחנה יהושע הקיפה אותם מצד צפון ומצד מערב כמין ג"ם, והאורב בא כנגדם מצד דרום, וצד מזרח הפתוח היה נגד יריחו שכבר היה תחת ממשלת ישראל. ובזה תראה חכמת יהושע, כי זה היסוד בתכסיסי מלחמה להקיף את האויב מכל עבריו:
Verse 30
אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל׃
השאלות (ל — לב) במצוה הזאת יש שלש שטות לחז"ל, וכולם קשים להסכימם עם פשט הכתובים, כי באשר צותה התורה (פ' תבא) שביום עברם את הירדן יקימו אבנים וישידו אותם בשיד ויבנו מהם מזבח ויכתבו עליהם את דברי התורה, ובספר יהושע נזכר בסימן ד' שהקים האבנים בגלגל, ופה נזכר שבנה המזבח בהר עיבל, לכן יש דעה אחת (משנה סתמית בסוטה לב א) כי בו ביום שעבר את הירדן באו להר עיבל ובנו מזבח, וכתבו התורה על האבנים וקפלו את הסיד, וחזרו בו ביום ולנו בגלגל. ועל זאת הרבה הרי"א שאלות. א] שא"כ היה מעשה נסים ללכת ולשוב ששים מיל ביום א' ולכתוב ביום ההוא כל דברי התורה ולבנות המזבח, ולמה לא הזכירו הכתובים נסים האלה? ב] מדוע לא נזכר ספור זה במקומו?. הדעת השנית הוא בירושלמי (שם פ"ז ה"ג) דעת ר"א ששני גבשושית היו אצל גלגל, שקראו לאחד בשם הר גריזים ולשני בשם הר עיבל, וגם ע"ז יפלא מדוע לא כתב מעשה זו במקומו בפרט במקום שנוכל לטעות שעשה שלא כתורה שצותה שבנין המזבח וכתיבת התורה יהיה תיכף ביום עברם?. הדעה הג', בסנהדרין (דף מד) אמר רב שילא א"ל ה' ליהושע קום לך, אתה גרמת לך, אני אמרתי והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות ואתם רחקתם ששים מיל, בתר דנפק אוקי רב אמורא עליה ודריש כאשר צוה ה' את משה כן עשה יהושע, לפ"ז לדעת רב שילא היה מעשה זו ימים אחרי העברת הירדן ומיושבים כל הקושיות רק שיקשה איך עבר יהושע על דברי משה, ויפלא איך שם רב העקוב למישור במה שדרש כאשר צוה וכו' כן עשה יהושע והלא לא כן עשה, והו"ל לבאר דבריו שהיה נס כדעה א' או גבשושית כדעה ב'?
אז יבנה — כפי הפשט עשה מעשה זאת אחר מלחמת העי, וכפי סדר הכתובים. והנה בתורה אמר (דברים כז, ב - ח) והיה ביום אשר תעברו את הירדן כו' והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשיד, וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו', והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד, ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים וכו', והעלית עליו עולות וכו', וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת. ויש להבין מדוע כפל הציווי מהקמת האבנים ושוד אותם בשיד ומכתיבת דברי התורה שני פעמים; ובתחלה אמר ביום אשר תעברו ואח"כ אמר והיה בעברכם; תחלת אמר והקמות לך, ולא באר שיקימום בהר עיבל, ואחר כך אמר שיהיו בהר עיבל; ומדוע אמר וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, שמלת בעברך מיותר. וכפי זה מבואר שהם שני צוויים בשני (זמנינו) [זמנים] מחולפים, תחלה אמר והיה ביום אשר תעברו את הירדן והקמות לך אבנים גדולות, הוא ציווי א' שנצטוו לעשות באותו יום שיעברו את הירדן ולא יאחרו, וכן עשה יהושע שהקים אבנים גדולות בגלגל באותו יום כנזכר (למעלה ד, ח ושם כ) והיו לאות ולזכרון אל הנס שנעשה להם בירדן. ואמר להם ושדת וכו' וכתבת וכו' בעברך, ר"ל ואח"כ בעברך (לא ביום עברך רק בעברך), ימים אחר שתעבור תעשה מצוה אחרת באבנים האלה שתשוד אותם בשיד ותכתוב עליהם את דברי התורה. ויען שזה בא דרך אגב, קצר, ואח"כ באר המצוה השנית איך יעשוה, וז"ש שמה שאמרתי וכתבת וכו' בעברך, כן תנהוג, והיה בעברכם את הירדן (ר"ל איזה ימים אח"ז, כי פה לא אמר ביום עברכם) אז תקימו את האבנים בהר עיבל, שתקחום מן המקום שהקמותם במלון ותקים אותם בהר עיבל ושם תקיים המצוה השנית ופרטיה לשוד אותם בשיד ולבנות מהם מזבח ולכתוב עליהם את דברי התורה ושיהיה (הכתובה) [הכתיבה] באר היטב. ולפ"ז לא הפיל יהושע דבר ממצות רבו, כי מ"ש תחלה ביום אשר תעברו אינו מוסב רק על הקמת האבנים, ומ"ש ושדת וכתבת, ר"ל שיהיו האבנים ראוים אל שתוכל לכתוב עליהם את התורה בעברך שהוא אח"כ, ופירושנו עולה עם דעת ר' שילא בסנהדרין (מד א) שספור זה היה אחר מלחמת עי, וכדעת רב (שם) שדרש שיהושע לא שינה מדברי משה, וכיון למה שכתבנו (ולא כדברי תוס' (ד"ה ואתם) שם):
Verse 31
כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהֹוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר…
כאשר צוה משה — ר"ל ששד אותם בשיד ושהיה המזבח מן האבנים שהקים במלון כמו שצוה משה, ור"ל שצוה בספר דברים שנתיחס למשה:
ככתוב בספר תורת משה — מוסב למטה שהיו אבנים שלמות, שזה נזכר גם בספר תורת משה, ר"ל בסדר ואלה שמות סוף פ' יתרו (כ, כב):
Verse 33
וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים׀וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה׀וּמִזֶּ֣ה׀לָאָר֡וֹן נֶ֩גֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י׀ אֲר֣וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֗ה כַּגֵּר֙ כָּאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙…
לברך את העם — כפי דעת הראב"ע בפי' התורה, היו ששה שבטים שבהר גריזים אומרים הברכות וששה שבהר עיבל אומרים הקללות, והלוים שעמדו למטה אמרו רק הארורים הכתובים שמה, וכן אמר (דברים כז, יב - יד) אלה יעמדו לברך וכו' ואלה יעמדו על הקללה וכו' וענו הלווים, לכן אמר שישראל עמדו נגד הכהנים הלוים (שהלוים פתחו בארור, ולא הוצרך להודיע זה פה, כי נודע כי כתורה עשו). ושעור הכתוב ישראל לברך את העם בראשונה, ישראל הם הקדימו הברכה בראשונה, שלא כלוים שפתחו בקללה, ומלת ישראל קאי על המברך, ושעורו לברך את העם היו ישראל בראשונה (דלפי' המפרשים זרה פה ה"א הידיעה של העם, וגם מוזר לאמר עם ישראל). ומ"ש והחציו עם הכינוי, שהיה החצי הידועים בתורה שהיו מיוחדים לאמר הקללות, כי חציו סתם יפול על מחצית סתם, מה שיהיה:
Verse 34
וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכׇל־הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה׃
ואחרי כן קרא — הברכות והארורים שבפרשה (שם כו) והיה אם שמוע תשמע וכו' והיה אם לא תשמע, זה קרא יהושע בעצמו:
Verse 35
לֹא־הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כׇּל־קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר…
לא היה דבר — כל המצות עשה ול"ת:
Edition: Wikisource. License: Public Domain. Sefaria.
Joshua Chapter 8
Joshua Chapter 8 presents 35 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Open the full commentary pageText map
Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.
Reading lens
Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 35 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.
- Verse 121 words
Opens “וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א וְאַל־תֵּחָ֔ת קַ֣ח עִמְּךָ֗…”
- Verse 215 words
Opens “וְעָשִׂ֨יתָ לָעַ֜י וּלְמַלְכָּ֗הּ כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤יתָ לִּֽירִיחוֹ֙ וּלְמַלְכָּ֔הּ…”
- Verse 315 words
Opens “וַיָּ֧קׇם יְהוֹשֻׁ֛עַ וְכׇל־עַ֥ם הַמִּלְחָמָ֖ה לַעֲל֣וֹת הָעָ֑י וַיִּבְחַ֣ר…”
- Verse 415 words
Opens “וַיְצַ֨ו אֹתָ֜ם לֵאמֹ֗ר רְ֠א֠וּ אַתֶּ֞ם אֹרְבִ֤ים לָעִיר֙…”
- Verse 513 words
Opens “וַאֲנִ֗י וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֔י נִקְרַ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וְהָיָ֗ה…”
- Verse 614 words
Opens “וְיָצְא֣וּ אַחֲרֵ֗ינוּ עַ֣ד הַתִּיקֵ֤נוּ אוֹתָם֙ מִן־הָעִ֔יר כִּ֣י…”
- Verse 79 words
Opens “וְאַתֶּ֗ם תָּקֻ֙מוּ֙ מֵהָ֣אוֹרֵ֔ב וְהוֹרַשְׁתֶּ֖ם אֶת־הָעִ֑יר וּנְתָנָ֛הּ יְהֹוָ֥ה…”
- Verse 812 words
Opens “וְהָיָ֞ה כְּתׇפְשְׂכֶ֣ם אֶת־הָעִ֗יר תַּצִּ֤יתוּ אֶת־הָעִיר֙ בָּאֵ֔שׁ כִּדְבַ֥ר…”
- Verse 917 words
Opens “וַיִּשְׁלָחֵ֣ם יְהוֹשֻׁ֗עַ וַיֵּֽלְכוּ֙ אֶל־הַמַּאְרָ֔ב וַיֵּשְׁב֗וּ בֵּ֧ין בֵּֽית־אֵ֛ל…”
- Verse 1012 words
Opens “וַיַּשְׁכֵּ֤ם יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיִּפְקֹ֖ד אֶת־הָעָ֑ם וַיַּ֨עַל ה֜וּא…”
- Verse 1115 words
Opens “וְכׇל־הָעָ֨ם הַמִּלְחָמָ֜ה אֲשֶׁ֣ר אִתּ֗וֹ עָלוּ֙ וַֽיִּגְּשׁ֔וּ וַיָּבֹ֖אוּ…”
- Verse 1213 words
Opens “וַיִּקַּ֕ח כַּחֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים אִ֑ישׁ וַיָּ֨שֶׂם אוֹתָ֜ם אֹרֵ֗ב…”
- Verse 1315 words
Opens “וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֜ם אֶת־כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֗ה אֲשֶׁר֙ מִצְּפ֣וֹן לָעִ֔יר וְאֶת־עֲקֵב֖וֹ…”
- Verse 1421 words
Opens “וַיְהִ֞י כִּרְא֣וֹת מֶלֶךְ־הָעַ֗י וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ וַיֵּצְא֣וּ אַנְשֵֽׁי־הָעִ֣יר…”
- Verse 157 words
Opens “וַיִּנָּ֥גְע֛וּ יְהוֹשֻׁ֥עַ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵיהֶ֑ם וַיָּנֻ֖סוּ דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּֽר׃…”
- Verse 1612 words
Opens “וַיִּזָּעֲק֗וּ כׇּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר (בעיר) [בָּעַ֔י] לִרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם…”
- Verse 1716 words
Opens “וְלֹא־נִשְׁאַ֣ר אִ֗ישׁ בָּעַי֙ וּבֵ֣ית אֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָצְא֖וּ…”
- Verse 1815 words
Opens “וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֗עַ נְ֠טֵ֠ה בַּכִּיד֤וֹן אֲשֶׁר־בְּיָֽדְךָ֙ אֶל־הָעַ֔י…”
- Verse 1914 words
Opens “וְהָאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה מִמְּקוֹמ֤וֹ וַיָּר֙וּצוּ֙ כִּנְט֣וֹת יָד֔וֹ…”
- Verse 2021 words
Opens “וַיִּפְנ֣וּ אַנְשֵׁי֩ הָעַ֨י אַחֲרֵיהֶ֜ם וַיִּרְא֗וּ וְהִנֵּ֨ה עָלָ֜ה…”
- Verse 2114 words
Opens “וִיהוֹשֻׁ֨עַ וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֜ל רָא֗וּ כִּֽי־לָכַ֤ד הָאֹרֵב֙ אֶת־הָעִ֔יר וְכִ֥י…”
- Verse 2217 words
Opens “וְאֵ֨לֶּה יָצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ לִקְרָאתָ֔ם וַיִּֽהְי֤וּ לְיִשְׂרָאֵל֙ בַּתָּ֔וֶךְ…”
- Verse 237 words
Opens “וְאֶת־מֶ֥לֶךְ הָעַ֖י תָּ֣פְשׂוּ חָ֑י וַיַּקְרִ֥בוּ אֹת֖וֹ אֶל־יְהוֹשֻֽׁעַ׃…”
- Verse 2421 words
Opens “וַיְהִ֣י כְּכַלּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֡ל לַהֲרֹג֩ אֶת־כׇּל־יֹשְׁבֵ֨י הָעַ֜י בַּשָּׂדֶ֗ה…”
- Verse 2512 words
Opens “וַיְהִי֩ כׇל־הַנֹּ֨פְלִ֜ים בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ מֵאִ֣ישׁ וְעַד־אִשָּׁ֔ה שְׁנֵ֥ים…”
- Verse 2612 words
Opens “וִיהוֹשֻׁ֙עַ֙ לֹא־הֵשִׁ֣יב יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה בַּכִּיד֑וֹן עַ֚ד…”
- Verse 2713 words
Opens “רַ֣ק הַבְּהֵמָ֗ה וּשְׁלַל֙ הָעִ֣יר הַהִ֔יא בָּֽזְז֥וּ לָהֶ֖ם…”
- Verse 289 words
Opens “וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד…”
- Verse 2926 words
Opens “וְאֶת־מֶ֧לֶךְ הָעַ֛י תָּלָ֥ה עַל־הָעֵ֖ץ עַד־עֵ֣ת הָעָ֑רֶב וּכְב֣וֹא…”
- Verse 309 words
Opens “אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל…”
- Verse 3123 words
Opens “כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד־יְהֹוָ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙…”
- Verse 3211 words
Opens “וַיִּכְתׇּב־שָׁ֖ם עַל־הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר…”
- Verse 3327 words
Opens “וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים׀וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה׀וּמִזֶּ֣ה׀לָאָר֡וֹן נֶ֩גֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים…”
- Verse 349 words
Opens “וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכׇל־הַכָּת֖וּב…”
- Verse 3516 words
Opens “לֹא־הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קָרָ֜א…”
Smart source finder
Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.
Resolved to: Joshua 8
Open in the reader