Talmud Builders

    Commentary page

    Deuteronomy 9

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Tanakh · chapter reading guide

    Deuteronomy Chapter 9

    Deuteronomy Chapter 9 presents 29 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Text map

    Begin with the opening verses, notice repetitions and transitions, then use the verse index to return to the exact line. The verse index is especially useful for following repeated words and changes in scene or voice.

    Reading lens

    Read the passage once for its sequence of ideas, then return to the words that carry the argument or image. The source text remains the primary evidence; this note offers a structured way to enter it rather than replacing close reading.

    A unit-by-unit map of all 29 verses on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact verse.

    1. Verse 116 words

      Opens “שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל אַתָּ֨ה עֹבֵ֤ר הַיּוֹם֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙…”

    2. Verse 214 words

      Opens “עַֽם־גָּד֥וֹל וָרָ֖ם בְּנֵ֣י עֲנָקִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙…”

    3. Verse 321 words

      Opens “וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ הֽוּא־הָעֹבֵ֤ר לְפָנֶ֙יךָ֙…”

    4. Verse 419 words

      Opens “אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם׀מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒…”

    5. Verse 526 words

      Opens “לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת…”

    6. Verse 615 words

      Opens “וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן…”

    7. Verse 717 words

      Opens “זְכֹר֙ אַל־תִּשְׁכַּ֔ח אֵ֧ת אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר…”

    8. Verse 88 words

      Opens “וּבְחֹרֵ֥ב הִקְצַפְתֶּ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּתְאַנַּ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֥יד…”

    9. Verse 922 words

      Opens “בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית…”

    10. Verse 1020 words

      Opens “וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים…”

    11. Verse 1114 words

      Opens “וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן…”

    12. Verse 1221 words

      Opens “וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה…”

    13. Verse 1310 words

      Opens “וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה…”

    14. Verse 1412 words

      Opens “הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם…”

    15. Verse 1512 words

      Opens “וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙…”

    16. Verse 1615 words

      Opens “וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם…”

    17. Verse 179 words

      Opens “וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י…”

    18. Verse 1823 words

      Opens “וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים…”

    19. Verse 1917 words

      Opens “כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף…”

    20. Verse 2010 words

      Opens “וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהֹוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד…”

    21. Verse 2118 words

      Opens “וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַ֘חְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ׀בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת…”

    22. Verse 227 words

      Opens “וּבְתַבְעֵרָה֙ וּבְמַסָּ֔ה וּבְקִבְרֹ֖ת הַֽתַּאֲוָ֑ה מַקְצִפִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם אֶת־יְהֹוָֽה׃…”

    23. Verse 2322 words

      Opens “וּבִשְׁלֹ֨חַ יְהֹוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם מִקָּדֵ֤שׁ בַּרְנֵ֙עַ֙ לֵאמֹ֔ר עֲלוּ֙…”

    24. Verse 246 words

      Opens “מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהֹוָ֑ה מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם׃…”

    25. Verse 2514 words

      Opens “וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים…”

    26. Verse 2615 words

      Opens “וָאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהֹוָה֮ וָאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙…”

    27. Verse 2711 words

      Opens “זְכֹר֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב אַל־תֵּ֗פֶן אֶל־קְשִׁי֙…”

    28. Verse 2817 words

      Opens “פֶּן־יֹאמְר֗וּ הָאָ֘רֶץ֮ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת…”

    29. Verse 2910 words

      Opens “וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל…”

    Encyclopedia entries citing this page

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      גדלים ועצמים ממך [NATIONS] GREATER AND MIGHTIER THAN THYSELFYe are mighty but they are still mightier than you (cf. Rashi on Deuteronomy 11:24).

    2. Verse 4

      אל תאמר בלבבך SAY NOT IN THY HEART, “My righteousness and the wickedness of these nations brought it about that I possess the land;

    3. Verse 5

      לא בצדקתך אתה בא לרשת … כי ברשעת הגוים NOT FOR THY RIGHTEOUSNESS … DOST THOU GO TO POSSESS [THEIR LAND], but (כי) for the wickedness of these nations. — Here you have the word כי used in the sense of "but".

    4. Verse 9

      ואשב בהרThe verb ישב here means only "staying" (not "sitting"; it means: I stayed on the mountain) (Megillah 21a).

    5. Verse 10

      לוחת TABLETSThis word is written without a ו before the ת, so that it may be read לוחת (a singular form), to indicate that both of them were alike (Midrash Tanchuma, Eikev 10; cf. Rashi on Exodus 31:18 and Note thereon).

    6. Verse 18

      ואתנפל לפני ה׳ כראשנה ארבעים יום AND I FELL DOWN BEFORE THE LORD, AS AT THE FIRST, FORTY DAYS, as it is said (Exodus 32:30) “And now I will go up to the Lord, perhaps I may atone [for your sin]”. At that ascent, which was the second I made, I tarried there forty days — consequently these terminated on the twenty-ninth of Ab, since he had ascended on the eighteenth of Tammuz. On that same day in Ab He became reconciled with Israel and said to Moses (Exodus 34:1) “Hew thee out two tablets”. He stayed there another forty days; consequently these terminated on the Day of Atonement (the tenth of Tishri). On that same day, the Holy One, blessed be He, was gladly reconciled (i.e. completely reconciled) with Israel and said to Moses, I have forgiven according to thy word. On this account it was appointed for pardon and forgiveness. And whence do we know that He was reconciled with them with complete goodwill? Because it is stated in respect to the forty days of the last tablets (in respect to third period of forty days) (Deuteronomy 10:10), “And I stayed in the mountain according to the first days”! What was the case with the first days? They were passed in God’s goodwill! (for they had not yet committed the sin of worshipping the golden calf). So, too, the last forty days were in God’s goodwill! You must now say (admit) that the intervening forty days were passed in God’s anger (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 31; cf. Rashi on Exodus 18:13).

    7. Verse 20

      ובאהרן התאנף ה׳ AND WITH AARON THE LORD WAS ANGRY, because he listened to you.

      להשמידו TO DESTROY HIMthis denotes the extermination of one’s children, and so, too, it states, (Amos 2:9) “And I destroyed (ואשמיד) his fruit (offspring) from above” (Leviticus Rabbah 7:1).

      .(אחרי מות AND I PRAYED FOR AARON ALSO, and my prayer availed to atone half, so that only two of his sons died, and two remained alive.

    8. Verse 21

      טחוןThis is a present tense of continuous action like הלוך וכלות “going on destroying”; moulant in O. F. English grinding (cf. Rashi on Deuteronomy 3:6).

    9. Verse 25

      ואתנפל וגו׳ AND I FELL DOWN [BEFORE THE LORD … THE FORTY DAYS … WHICH I HAD FALLEN DOWN] — These are the very same forty days mentioned above (v. 18), and it mentions them a second time here, because there is written here (in the next verse) the wording of his prayer, as it is said, “O Lord God, destroy not thy people, etc.”.

    Edition: Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      שמע ישראל אחר שהזהיר אותם שבעת הצלחתם בארץ לא יתלו זה בכחם ועצם ידם ולא בהשפעת המזלות והכוכבים, יזהיר אותם על עת שיכנסו אל הארץ ויכבשו ז' עמים [שזה בודאי לא יתלו לא בכחם ולא בכחות טבעיות] שלא יתלו זה בצדקתם, וז"ש אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים וכו' ר"ל שעתה בודאי לא תתלה זה בכח ידך ובגבורתך כי ידעת שבדרך הטבע א"א שתכבשם, אם מצד עצמם שהם גדולים ועצומים, אם מצד ערי מבצריהם ערים גדולות ובצורות בשמים:

    2. Verse 2

      עם, אם מצד ראשי הצבא שלהם שהם עם גדול ורם וכו' שאתה ידעת שא"א לכבשם בדרך הטבע:

    3. Verse 3

      וידעת, הוא פעל עבר בוי"ו החבור ור"ל וא"כ בודאי ידעת היום שכבוש זה אינו בכח ידך או בכך המערכה רק שה' אלהיך הוא העובר לפניך, וא"כ איני צריך להזהירך שלא תאמר כחי ועצם ידי עשה רק אני מזהיר אותך שלא תאמר בצדקתי הביאני:

    4. Verse 4

      אל תאמר בלבבך, ר"ל אחר שיהדוף ה' את העמים, ואתה תירש את הארץ תחתם, תאמר שמה שהדף אותם הוא ע"י רשעתם, ומה שאתה היורש את הארץ ולא אחר, הסבה לזה הוא צדקתך:

    5. Verse 5

      לא, תדע כי אם צדקת בצד א' שמה שהדף אותם הוא ע"י רשעתם לא צדקת בצד האחר, כי מה שמביא אותך לרשת, אינו ע"י צדקתך רק למען הקים את השבועה שנשבע להאבות:

    6. Verse 6

      וידעת, ותדע שביאתך לרשת אינו ע"י צדקתך, כי עם קשה ערף אתה:

    7. Verse 7

      זכור, ולראיה שאתה עם קשה ערף תזכור שתמיד הקצפת את ה' בין בצאתך מא"מ בין במשך הזמן עד היום הזה, ותחלה מביא ראיה מה שהקציפו ביום צאתם מא"מ, שעז"א:

    8. Verse 8

      ובחורב, הוא מעשה העגל שהיה החטא היותר גדול, [א] כי בחורב ששם קבלתם התורה ושמעתם דברי ה' לא יהיה לך אלהים אחרים, במקום הזה עצמו הקצפתם את ה', והיה קצף גדול עד שהתאנף להשמיד אתכם :

    9. Verse 9

      בעלותי, ר"ל והיה הפשע גדול מאד מצד הזמן שהיה בעלותי ההרה לקחת לוחות האבנים ועלובה כלה שזנתה בתוך חופתה בעת שהשושבין עוסק לקבל מאת החתן כתובתה ומהר ומתן לצרכה, [ב] שאני ישבתי ארבעים יום לחם לא אכלתי עוסק בהתבודדות ובתפלה והיה לכם לעזרני בזכותכם ותפלתכם ואתם עשיתם ההפך:

    10. Verse 10

      ויתן, עתה מפרש נגד מ"ש בעלותי לקחת לוחות האבנים מפרש שהלוחות האלה היו מתנה גדולה מאד, אם מצד חמרם שהאבנים היו מעשה ידי יוצר בראשית לא כלוחות השניים שמשה פסל אותם ועז"א ויתן ה' אלי את שני לוחות האבנים, אם מצד הכתוב עליהם שהיו כתובים באצבע אלהים, ואם מצד שהיה כתוב עליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם שתיכף בעת הדבור נחרתו הדברים על לוחות כמ"ש בפרשת כי תשא (לא יח):

    11. Verse 11

      ויהי, ונגד מ"ש ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה מפרש ויהי מקץ ארבעים יום וכו' נתן ה' אלי, שלכן ישבתי ארבעים יום כי לא נתן אלי את הלוחות עד סוף הארבעים יום שנעשיתי בריה חדשה ע"י מ' יום האלה וזכיתי לקבל אותם:

    12. Verse 12

      ויאמר ה' אלי, ואז הגיעני מה' שתי אמירות, [א] שצוה שארד מן ההר אחר שלא הושג התכלית שבעבורו עליתי למרום המעלה שהיה בעבור ישראל והם סרו מהר מן הדרך, אמירה שניה שבכ"ז רוצה לקיים שבועת האבות ע"י שיעשה אותי לגוי גדול וכמש"פ בפ' תשא (לב ז' ט'):

    13. Verse 15

      ואפן, וע"כ כשירדתי מן ההר היה ההר בוער עדיין באש ושני לוחות היו על שתי ידי, ולא נכבה האש, ולא פרח הכתב מן הלוחות כי חשב לקיים את בריתו עמי ועם זרעי:

    14. Verse 16

      וארא, כבר פרשתי בפ' תשא (לב יט) שמה שלא שבר משה את הלוחות עד שקרב אל המחנה, כי תחלה דנם לכף זכות שלא עשו את העגל, רק שיעמוד לאמצעי ולמנהיג אותם תחת משה שחשבו שמת וכשיראו שמשה חי יבטלו בעצמם את העגל רק כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל, ומחולות שראה שהגם שקרב אל המחנה וראו כי משה חי ובכ"ז התמידו בעבודת העגל מזה ראה שעשו אותו לשם ע"ז ואז שבר את הלוחות. וז"ש וארא והנה חטאתם אחר שראיתי ר"ל בעת שבאתי ביניכם אז ראיתי כי הנה חטאתם כי עשיתם לכם עגל מסכה לשם אלהות, ולכן ואתפש בשני הלוחות ואשליכם :

    15. Verse 18

      ואתנפל, והראיה על גודל החטא והקצף שהצרכתי להתנפל ארבעים יום וארבעים לילה וזה היה, אם מפני גודל החטא וז"ש על כל חטאתכם, אם מפני גודל הקצף, ועז"א כי יגרתי מפני האף והחמה, וישמע ה' אלי, כי גם בפעם הא' שא"ל ה' הרף ממני ואשמידם ומשה התפלל למה ה' יחרה אפך בעמך כתיב וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, רק אז היה עדיין האף והקצף קיימים והיה בדעתו עוד לענשם בדרך אחר שלא יהיה חלול ה' כמו שהעניש על חטא המרגלים לכלותם מעט מעט, אבל ע"י תפלת הארבעים יום השניים שמע ה' אליו ונתרצה אליהם כמו שיבאר זה בסי' י' שאז א"ל פסל לך שני לוחות שזה סימן ששמע לתפלתו כמו שיבואר:

    16. Verse 20

      ובאהרן, כבר בארתי (תשא לב כ כא) שאהרן עשה את העגל מפני שירא שיהרגו אותו ואז לא היו מצווים על קדוש השם, ורק כאשר לקח משה את העגל וישרף באש ולא מיחו בו אז נאשם אהרן, שכמו שלא מיחו במשה כן לא היה מוחים בו, ואז אמר משה לאהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה ר"ל מדוע לא מחית בם, וז"ש פה שבאהרן התאנף ה' להשמידו וזה היה ע"י מה שאת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרף אותו באש וישראל לא מיחו בי ועי"כ יצא הקצף על אהרן שלא היה לו טענת אונס, ואתפלל נם בעד אהרן בעת ההוא כבר באר בספרא (צו סי' קסה) שבאהרן לא כתיב וישמע ה' אלי כמ"ש בישראל כי תפלתו על אהרן לא נשמע לגמרי כי מתו שני בניו והוא ג"כ נענש שלא נכנס לארץ שהיה עקרו בעבור חטא העגל כמו שיתבאר לקמן (י' פסוק וי"ו):

    17. Verse 22

      ובתבערה, אחר שבאר מ"ש בפסוק ז' זכר אל תשכח את אשר הקצפת למן היום אשר יצאת מארץ מצרים, באר מש"ש עד בואכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם ה' כי גם אח"כ הקצפתם בתבערה ובמסה ובקברות התאוה ובמרגלים וא"כ מבואר כי ממרים הייתם מיום דעתי אתכם:

    18. Verse 25

      ואתנפל, עתה חוזר לפרש בפרטות מ"ש בפסוק י"ח ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום, כי התפלה שהתפלל בארבעים יום השניים לא נזכר בפ' תשא, ובאר זה פה:

    19. Verse 26

      ואתפלל אל ה' ואומר, תפס בתפלתו ד' טענות, ג' טענות כמ"ש המשורר כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך, שהם [א] מצד מדת החסד שאינו משקיף על המעשה שעז"א אשר פדית בגדלך שהגדולה מציין מדת החסד כמ"ש בכ"מ, [ב] מצד כבוד שמו שעז"א אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה, שיד חזקה מציין מה ששדד את הטבע שזה עשה למען כבוד שמו:

    20. Verse 27

      זכור [ג] מצד מדת האמת שהוא ההבטחה שהבטיח להאבות שעז"א זכור לעבדיך לאברהם וכו':

    21. Verse 28

      פן יאמרו, ובאר מ"ש שיהיה חלול השם שהארץ שהוצאתנו משם יאמרו שהיה זה מבלתי יכולת או משנאה מה שזה שקר, שא"א שהיה זה מחמת שנאה כי הם עמך ונחלתך, וא"א שהיה זה מבלתי יכולת כי הוצאת בכחך הנדול ובזרועך הנטויה :

    Edition: Mikraei Kodesh, Vilna, 1891. License: Public Domain. Sefaria.

    Original text

    שְׁמַ֣ע יִשְׂרָאֵ֗ל אַתָּ֨ה עֹבֵ֤ר הַיּוֹם֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִמֶּ֑ךָּ עָרִ֛ים גְּדֹלֹ֥ת וּבְצֻרֹ֖ת בַּשָּׁמָֽיִם׃

    Hear, O Israel! You are about to cross the Jordan to go in and dispossess nations greater and more populous than you: great cities with walls sky-high;

    עַֽם־גָּד֥וֹל וָרָ֖ם בְּנֵ֣י עֲנָקִ֑ים אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ וְאַתָּ֣ה שָׁמַ֔עְתָּ מִ֣י יִתְיַצֵּ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י עֲנָֽק׃

    a people great and tall, the Anakites, of whom you have knowledge; for you have heard it said, “Who can stand up to the children of Anak?”

    וְיָדַעְתָּ֣ הַיּ֗וֹם כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ הֽוּא־הָעֹבֵ֤ר לְפָנֶ֙יךָ֙ אֵ֣שׁ אֹֽכְלָ֔ה ה֧וּא יַשְׁמִידֵ֛ם וְה֥וּא יַכְנִיעֵ֖ם לְפָנֶ֑יךָ וְהֽוֹרַשְׁתָּ֤ם וְהַֽאֲבַדְתָּם֙ מַהֵ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה לָֽךְ׃

    Know then this day that none other than the E TERNAL your God is crossing at your head, a devouring fire; it is [God] who will wipe them out—subduing them before you, that you may quickly dispossess and destroy them, as G OD promised you.

    אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם׀מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהֹוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהֹוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃

    And when the E TERNAL your God has thrust them from your path, say not to yourselves, “G OD has enabled us to possess this land because of our virtues”; it is rather because of the wickedness of those nations that G OD is dispossessing them before you.

    לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃

    It is not because of your virtues and your rectitude that you will be able to possess their country; but it is because of their wickedness that the E TERNAL your God is dispossessing those nations before you, and in order to fulfill the oath that G OD made to your fathers Abraham, Isaac, and Jacob.

    וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ כִּ֥י עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף אָֽתָּה׃

    Know, then, that it is not for any virtue of yours that the E TERNAL your God is giving you this good land to possess; for you are a stiffnecked people.

    זְכֹר֙ אַל־תִּשְׁכַּ֔ח אֵ֧ת אֲשֶׁר־הִקְצַ֛פְתָּ אֶת־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בַּמִּדְבָּ֑ר לְמִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁר־יָצָ֣אתָ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּֽאֲכֶם֙ עַד־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהֹוָֽה׃

    Remember, never forget, how you provoked the E TERNAL your God to anger in the wilderness: from the day that you left the land of Egypt until you reached this place, you have continued defiant toward G OD .

    וּבְחֹרֵ֥ב הִקְצַפְתֶּ֖ם אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּתְאַנַּ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃

    At Horeb you so provoked G OD that G OD was angry enough with you to have destroyed you.

    בַּעֲלֹתִ֣י הָהָ֗רָה לָקַ֜חַת לוּחֹ֤ת הָֽאֲבָנִים֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה עִמָּכֶ֑ם וָאֵשֵׁ֣ב בָּהָ֗ר אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֥א שָׁתִֽיתִי׃

    I had ascended the mountain to receive the tablets of stone, the Tablets of the Covenant that G OD had made with you, and I stayed on the mountain forty days and forty nights, eating no bread and drinking no water.

    וַיִּתֵּ֨ן יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הָֽאֲבָנִ֔ים כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֣ע אֱלֹהִ֑ים וַעֲלֵיהֶ֗ם כְּֽכׇל־הַדְּבָרִ֡ים אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר֩ יְהֹוָ֨ה עִמָּכֶ֥ם בָּהָ֛ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵ֖שׁ בְּי֥וֹם הַקָּהָֽל׃

    And the E TERNAL gave me the two tablets of stone inscribed by the finger of God, with the exact words that the E TERNAL had addressed to you on the mountain out of the fire on the day of the Assembly.

    וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָאֲבָנִ֖ים לֻח֥וֹת הַבְּרִֽית׃

    At the end of those forty days and forty nights, G OD gave me the two tablets of stone, the Tablets of the Covenant.

    וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵ֖אתָ מִמִּצְרָ֑יִם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם מַסֵּכָֽה׃

    And G OD said to me, “Hurry, go down from here at once, for the people whom you brought out of Egypt have acted wickedly; they have been quick to stray from the path that I enjoined upon them; they have made themselves a molten image.”

    וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלַ֣י לֵאמֹ֑ר רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃

    G OD further said to me, “I see that this is a stiffnecked people.

    הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ׃

    Let Me alone and I will destroy them and blot out their name from under heaven, and I will make you a nation far more numerous than they.”

    וָאֵ֗פֶן וָֽאֵרֵד֙ מִן־הָהָ֔ר וְהָהָ֖ר בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֑שׁ וּשְׁנֵי֙ לוּחֹ֣ת הַבְּרִ֔ית עַ֖ל שְׁתֵּ֥י יָדָֽי׃

    I started down the mountain, a mountain ablaze with fire, the two Tablets of the Covenant in my two hands.

    וָאֵ֗רֶא וְהִנֵּ֤ה חֲטָאתֶם֙ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם עֲשִׂיתֶ֣ם לָכֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה סַרְתֶּ֣ם מַהֵ֔ר מִן־הַדֶּ֕רֶךְ אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶתְכֶֽם׃

    I saw how you had sinned against the E TERNAL your God: you had made yourselves a molten calf; you had been quick to stray from the path that G OD had enjoined upon you.

    וָאֶתְפֹּשׂ֙ בִּשְׁנֵ֣י הַלֻּחֹ֔ת וָֽאַשְׁלִכֵ֔ם מֵעַ֖ל שְׁתֵּ֣י יָדָ֑י וָאֲשַׁבְּרֵ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם׃

    Thereupon I gripped the two tablets and flung them away with both my hands, smashing them before your eyes.

    וָֽאֶתְנַפַּל֩ לִפְנֵ֨י יְהֹוָ֜ה כָּרִאשֹׁנָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔לְתִּי וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתִ֑יתִי עַ֤ל כׇּל־חַטַּאתְכֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חֲטָאתֶ֔ם לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְהַכְעִיסֽוֹ׃

    I threw myself down before G OD —eating no bread and drinking no water forty days and forty nights, as before—because of the great wrong you had committed, doing what displeased and vexed G OD .

    כִּ֣י יָגֹ֗רְתִּי מִפְּנֵ֤י הָאַף֙ וְהַ֣חֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר קָצַ֧ף יְהֹוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם לְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י גַּ֖ם בַּפַּ֥עַם הַהִֽוא׃

    For I was in dread of the fierce anger against you that moved G OD to wipe you out. And that time, too, G OD gave heed to me.—

    וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהֹוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃

    Moreover, G OD was angry enough with Aaron to have destroyed him; so I also interceded for Aaron at that time.—

    וְֽאֶת־חַטַּאתְכֶ֞ם אֲשֶׁר־עֲשִׂיתֶ֣ם אֶת־הָעֵ֗גֶל לָקַ֘חְתִּי֮ וָאֶשְׂרֹ֣ף אֹת֣וֹ׀בָּאֵשׁ֒ וָאֶכֹּ֨ת אֹת֤וֹ טָחוֹן֙ הֵיטֵ֔ב עַ֥ד אֲשֶׁר־דַּ֖ק לְעָפָ֑ר וָֽאַשְׁלִךְ֙ אֶת־עֲפָר֔וֹ אֶל־הַנַּ֖חַל הַיֹּרֵ֥ד מִן־הָהָֽר׃

    As for that sinful thing you had made, the calf, I took it and put it to the fire; I broke it to bits and ground it thoroughly until it was fine as dust, and I threw its dust into the brook that comes down from the mountain.

    וּבְתַבְעֵרָה֙ וּבְמַסָּ֔ה וּבְקִבְרֹ֖ת הַֽתַּאֲוָ֑ה מַקְצִפִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם אֶת־יְהֹוָֽה׃

    Again you provoked G OD at Taberah, and at Massah, and at Kibroth-hattaavah.

    וּבִשְׁלֹ֨חַ יְהֹוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם מִקָּדֵ֤שׁ בַּרְנֵ֙עַ֙ לֵאמֹ֔ר עֲלוּ֙ וּרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לָכֶ֑ם וַתַּמְר֗וּ אֶת־פִּ֤י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם וְלֹ֤א הֶֽאֱמַנְתֶּם֙ ל֔וֹ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקֹלֽוֹ׃

    And when G OD sent you on from Kadesh-barnea, saying, “Go up and take possession of the land that I am giving you,” you flouted the command of the E TERNAL your God—whom you did not put your trust in nor obey.

    מַמְרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם עִם־יְהֹוָ֑ה מִיּ֖וֹם דַּעְתִּ֥י אֶתְכֶֽם׃

    As long as I have known you, you have been defiant toward G OD .

    וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה אֵ֣ת אַרְבָּעִ֥ים הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַרְבָּעִ֥ים הַלַּ֖יְלָה אֲשֶׁ֣ר הִתְנַפָּ֑לְתִּי כִּֽי־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה לְהַשְׁמִ֥יד אֶתְכֶֽם׃

    When I lay prostrate before G OD those forty days and forty nights, because G OD was determined to destroy you,

    וָאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהֹוָה֮ וָאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגׇדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃

    I prayed to G OD and said, “O my Sovereign G OD , do not annihilate Your very own people, whom You redeemed in Your majesty and whom You freed from Egypt with a mighty hand.

    זְכֹר֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב אַל־תֵּ֗פֶן אֶל־קְשִׁי֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאֶל־רִשְׁע֖וֹ וְאֶל־חַטָּאתֽוֹ׃

    Give thought to Your servants Abraham, Isaac, and Jacob, and pay no heed to the stubbornness of this people, its wickedness, and its sinfulness.

    פֶּן־יֹאמְר֗וּ הָאָ֘רֶץ֮ אֲשֶׁ֣ר הוֹצֵאתָ֣נוּ מִשָּׁם֒ מִבְּלִי֙ יְכֹ֣לֶת יְהֹוָ֔ה לַהֲבִיאָ֕ם אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר לָהֶ֑ם וּמִשִּׂנְאָת֣וֹ אוֹתָ֔ם הוֹצִיאָ֖ם לַהֲמִתָ֥ם בַּמִּדְבָּֽר׃

    Else the country from which You freed us will say, ‘It was because G OD was powerless to bring them into the land promised to them, and because of having rejected them, that he brought them out to have them die in the wilderness.’

    וְהֵ֥ם עַמְּךָ֖ וְנַחֲלָתֶ֑ךָ אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵ֙אתָ֙ בְּכֹחֲךָ֣ הַגָּדֹ֔ל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָֽה׃ {פ}

    Yet they are Your very own people, whom You freed with Your great might and Your outstretched arm.”

    English translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition · CC-BY-NC