Commentary page
Berakhot 55a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBerakhot 55a
Berakhot 55a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 745 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
מעיין בה אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה:
כאב לב שאין בקשתו נעשית:
תוחלת לשון תפלה כמו ויחל משה (שמות לב):
מזכירין עונותיו שעל ידיהן מפשפשים למעלה במעשיו לומר בוטח זה בזכיותיו נראה מה הם:
קיר נטוי מקום סכנה:
מוסר דין בוטח הוא בזכיותיו שחברו יהיה נענש על ידו:
ה"ג הא דמעיין הא דלא מעיין:
לולבי גפנים וידלי"ש בלע"ז:
20 more comments on this page.
Rashi on Berakhot 55a · Sefaria
Tosafot
לך אמור לבצלאל עשה משכן ארון וכלים ואם תאמר היכא אשכחן שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות משכן תחלה הרי בפרשת תרומה כתיב ארון תחלה. ויש לומר דבפרשת כי תשא כתיב את אהל מועד ואת הארון לעדות:
Tosafot on Berakhot 55a · Sefaria
Ritva
בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים וכו'. זה הענין למדוהו רבותינו ז"ל מפני שבסדר ויקחו לי תרומה כתובים הכלים קודמין ובסדר ויקהל כתוב עשיית המשכן קודם ותלו הדבר רבוותא ז"ל במשה רבינו ולא ששמע כן מפי השכינה. ואיפשר שאף משה רבינו לנסותו היפך לו הסדר:
Ritva on Berakhot 55a · Sefaria
Meiri
ראוי לו לאדם להאריך בתפלה ובלבד שלא יהא מעיין בה ר"ל שלא יהא משתבח בעצמו שהוא ראוי להיות נענה עליה, דרך הערה אמרו שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חברו, וכן ראוי לו להאריך על שלחנו כדי לשהות בה שמא מתוך כך יבאו עניים ויתפרנסו מתוך שלחנו הוא שאמרו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר, עכשיו שלחנו של אדם מכפר:
מי שמזמנים לו ספר תורה לקרות ואינו קורא מתוך גאוה שבו, או שנותנים לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך, וכן בדרך כלל כל המנהיג עצמו ברבנות אי אפשר להתקיים בכך לפיכך ראוי לו לאדם להשפיל עצמו נגד השם ונגד עמו ומ"מ מלך או נשיא שבדור ראוי להטיל אימתו על הבריות שלא יקלו בו ובהנהגתו והכל לשם שמים, וכן יזהר יחיד או יחידים שלא למנות פרנס על הצבור אלא א"כ הצבור נמלכים בו, דרך צחות אמרו ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' אמר לו הב"ה למשה לך אמור להם לישראל הגון עליכם וכו', וכן לעולם אל יתגאה בטובה שרואה בעצמו שהכל ביד השם להמיר ולהחליף אלא יעמוד ביראה ובאימה לפניו ויהיו כל מעשיו לשם וכשתארע לו איזו צרה יפשפש במעשיו אפילו קלה שבצרות ויתעורר מתוכה לתשובה, ואפילו לא אירע אצלו אלא הבהלת חלום רע יפשפש וידאג עליו עד שיתעורר מתוכו לתשובה ואם היתה נפשו עגומה עליו ביותר ילך בפני ג' מאוהביו ויאמר להם חלמא טבא חזאי והם עונים אחריו טבא הוא טבא להוי רחמנא לישוויה לטב, ויש בג'מ בנסח לחש זה ז' זמנין לגזרו עליה מן שמיא דטבא, ופי' הדבר שהוא מנסח הלחש כלומר שבקיום מתמיד יהא נגזר עליו שיהא טוב, וי"מ שהם צריכים לחזור ז' פעמים טבא טבא ליהוי ואין הדברים נראין, ואחר כך יזכיר להם החלום ואם יכולים לפתרו פותרים אותו לטוב כמו שיוכלו ויאמרו לו עליו ג' פסוקים של הפיכה והם הפכת מספדי וכו' עד ותאזרני שמחה ואחריו אז תשמח בתולה וכו' והפכתי אבלם וכו' עד ושמחתים מיחונם ואחריו ולא אבה וכו' יהפוך ה' וכו' עד כי אהבך ה' אלקיך וג' של פדיה והם פדה בשלום ועד עמדי, ואחריו ופדויי ה' וכו' עד ואנחה ואחריו ויאמר העם אל שאול וכו' ויפדו העם וכו' עד ולא מת, וג' של שלום והם בורא ניב וכו' שלום וכו' עד ורפאתיו, ואחריו ורוח לבשה וכו' שלום לך וכו' עד בראשי הגדוד, ואחריו ואמרתם כה לחי ואתה שלום וכו', עד וכל אשר לך שלום:
Meiri on Berakhot 55a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה לך אמור כו' וי"ל דבפרשת כי תשא כתיב כו' ארון לעדות עכ"ל כצ"ל ואע"ג דבפרשת תרומה נמי דברי הש"י הם וכתיב ארון תחלה י"ל דהיינו לפי מה שהבין משה דאין חילוק מה שיהיה קודם וק"ל:
Chidushei Halachot on Berakhot 55a · Sefaria
Shita Mekubetzet
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים וכו' - זה הענין למדוהו רבותינו ז"ל מפני שבסדר ויקחו לי תרומה כתובים הכלים קודמין ובסדר ויקהל כתוב עשיית המשכן קודם ותלו הדבר רבוותא ז"ל במשה רבינו ולא ששמע כן מפי השכינה. ואיפשר שאף משה רבינו לנסותו היפך לו הסדר:
Shita Mekubetzet on Berakhot 55a · Sefaria
Penei Yehoshua
אמר רשב"ג אמר ר' יהודה בצלאל על שם חכמתו נקרא וכו' הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. ומאמר זה תמוה חדא שענין זה שהפך משה לא מצינו במקרא וכמו שכבר הרגישו התוס' בזה וכל מפרשי אגדה ועוד שלא פירש מה עלה בדעתו של משה שהפך ח"ו דברי אלקים חיים והנראה בזה לפי שבתחלת פרשה תרומה שצוה הקב"ה למשה על מעשה משכן הזכיר לו תחלה המשכן כדכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב נמי בתריה ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו הרי שהקדים משכן לכלים אלא שבאמת אין בזה הכרע למעלות קדימת המשכן לכלים לפי שדרך להקדים הכלל קודם הפרטים ואם כן אדרבה כיון שבענין ציווי פרטיות המלאכות בעצמותם הקדים ארון וכלים קודם מלאכת המשכן אם כן ע"כ נאמר בא' משני פנים או שנאמר דאין כאן קדימה כלל בענין סדר המלאכה ומש"ה הקדים פ"א המשכן לכלים ואח"כ כלים למשכן לומר דכולם שוין כדאשכחן בכה"ג בקדימת משה לאהרן ואהרן למשה לומר ששניהם שקולין וכן בכיבוד אב ואם וכדאיתא בדוכתי טובא או שיש לומר דמה שהקדים הקב"ה ארון וכלים למשכן היינו דרך חשיבותן שהארון והכלים קודש קדשים ומש"ה היו נושאין בכתף ולפיכך שייך להזכיר בענין הציווי החשוב חשוב קודם משא"כ לענין סדר המלאכה מסתבר טפי להפך הסדר ולהקדים המשכן לארון וכלים משום דקי"ל מעלין בקדש דילפינן לה במנחות מהקמת המשכן ע"ש והקב"ה סמך בזה על בצלאל שיעשה כן לפי חכמתו לאחר שמילא אותו רוח אלקים וקרא אותו בצלאל ולפי שמשה באמת אפשר שנסתפק בדבר או שהיה סבור דבאמת לגמרי יש להקדים הארון כמו שאמר הקב"ה ודבר זה למדנו ממקרא מלא דפרשת ויקהל דכתיב ויקרא משה לבצלאל ואהליאב ולא פירש הכתוב שום דבר קריאה זו מה טיבה שלא נזכר שם כלל שאמר לו שום דבר מענין ציווי וסדר מלאכת המשכן כמו שאמר לו הקב"ה וע"ש בפי' הרמב"ן בחומש שהאריך קצת בזה ולפירושו שייך יותר להקשות קושיא זו ולמאי דפרישי' א"ש דלפי שטעה משה בזה אם מצד הספק שהיה סובר שאין סדר או שהיה סובר דבסדר מלאכה נמי שייך להקדים הארון וגם בזה סמך על בצלאל שיתכוין לדעת המקום ובשביל כך חסך הכתוב על משה ולא הזכיר אותו הציווי שאמר משה לבצלאל בענין סדר המלאכה. ואפשר עוד דלאחר שראה משה שודאי בצלאל עשה כהוגן כמו שאמר בצל אל היית וידעת שהרי מילא אותו הקב"ה רוח אלקים א"כ משם למד משה הך מילתא דמעלין בקודש ועשה כן בהקמת המשכן כדאיתא במנחות כן נראה לי נכון בעזה"י ואף דבצלאל לא אמר למשה האי טעמא דמעלין בקדש היינו שאין זה כבוד למשה לומר שטעה במילתא דתליא בסברא מצד הדין וחיוב ואפשר דהוי כמורה הלכה בפני רבו מש"ה אמר בדרך חכמה בלשון דרך ארץ לומר שאף אם יהיה כדבריך שבענין קדימת המלאכה אין סדר כלל או ששקולים הם אפ"ה מצד דרך ארץ יש להקדים המשכן דבלא"ה הך מילתא דלהיכן אכניסם לישנא בעלמא היא דקאמר ליה לפי דרך ארץ שהרי לפי האמת לא היה באפשר לבצלאל להכניס כל כלי וכלי מיד לאחר גמרו לתוך המשכן שהרי לא הוקם המשכן כלל עד אחד בניסן שנשלם כל המלאכה ושום אדם לא היה יכול להקימו כי אם משה בעצמו כדכתיב הוקם המשכן והיינו בסיוע הקב"ה כדאיתא במדרש ובכמה דוכתי אע"כ כדפרישית דמצד דרך ארץ בעלמא אמר ליה כן שיש להקדים המשכן שעשוי להכניס בו הכלים בזמנן כן נראה לי ודו"ק:
סליק פירקא וסליקא מסכת ברכות בס"ד
Penei Yehoshua on Berakhot 55a · Sefaria
Ben Yehoyada
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם. מקשים כיון דמקשי מן ר' יוחנן למאי הקשה גם מן רבי יצחק, ואם מהא נראה לי הקושיא חזקה יותר, יקשה מן רבי יצחק ולא יקשה מן רבי יוחנן? ונראה לי מן רבי יצחק אין קושיא, דהוא אמר עִיּוּן תְּפִלָּה ורב יהודה קאמר מַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, ולכך הקשה מן ר' יוחנן דאמר כָּל הַמַּאֲרִיךְ, אך מן ר' יוחנן לחודיה ליכא קושיא, דיש לומר בדבריו תרתי מַּאֲרִיךְ וגם מְעַיֵּן ורב יאודה נקיט מַּאֲרִיךְ בלבד, ולכך הביא דרבי יצחק דלא נקיט אלא מְעַיֵּן ונמצא מְעַיֵּן לחודיה אינו נכון, ומסתמא הוא הדין דמאריך לחודיה ולא מְעַיֵּן נמי אינו נכון. והשתא מוכרח אתה לפרש דר' יוחנן דנקיט תרתי רצונו לומר או או קאמר, ולכן אפילו מַּאֲרִיךְ לחוד או מְעַיֵּן לחוד אינו נכון, ותקשי לרב יאודה, ומשני דרבי יוחנן איירי בתרתי בחדאד מַּאֲרִיךְ וגם מְעַיֵּן, ורבי יצחק סבירא ליה מעיין לחודיה ואינו מאריך אינו נכון, ורק במאריך ואינו מְעַיֵּן לכולי עלמא לית לן בה.
וּמַאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ, דִּלְמָא אַתִּי עַנְיָא וְיָהִיב לֵיהּ מִידֵי הא דפירש טעם כאן ולא פירש בהך תרתי? נראה לי משום דהתם הטעם ידוע אך כאן הוצרך לפרש, כדי שלא נחשוב מַאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ כדי שילמוד תורה יותר, אך קשא כיון דְּמַאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ עדיפותיה הוא משום שיתן לעני אם כן לימא הַנּוֹתֵן לֶעָנִי מִשֻׁלְחָנוֹ? דהא אם האריך על שלחנו ואתי עניא וקרי ולא נתן לו אין זה כלום, ואם כן למה תלה רב יהודה הכפרה במאריך? ונראה לי בס"ד דאם לא האריך ובא עני ונתן לו אין זה כדאי להיות כפרה כמו מזבח, כי נמוס העולם מכריחו בזה כיון שיש לפניו לחם ובא עני קורא רעב מוכרח שיתן לו, אך עיקר סגולת הכפרה הוא רק אם מאריך שהוא מאריך באכילתו ואינו אוכל במהרה כדי לסלק המאכל מפני שאומר אולי יבא עני ויקרא ואתן לו, הנה זה יש לו רבותא בצדקתו ונדבת לבו שהוא רודף אחר הצדקה ועושה המצאה להמציא הצדקה לעניים, וענין זה הוא לבדו כדאי שיהיה שלחנו מזבח כפרה, ולכן אפילו אם לא נזדמן שבא אני ונתן לו, כיון שהאריך על שולחנו כדי שיבא עני נעשה לו בזה כפרה, ולכך אמר כָּל הַמַּאֲרִיךְ דאין הנתינה גורמת הכפרה אלא מציאות האריכות על השלחן.
שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְקַצְּרִין יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.. וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בָּרַבָּנוּת. פירוש מסב בראש, נכנס בראש ויוצא בראש, מדבר בראש ומבקש שירות מכל אדם, כגון הבא לי מים תושיט לי חפץ זה וכל כיוצא בזה. מיהו אם הקהל קבלו אותו עליהם לראש ומנהיג זה ראוי להתנהג ברבנות בשביל הציבור.
שְׁלֹשָׁה צְרִיכִין רַחֲמִים, וְאֵלּוּ הֵן חֲלוֹם טוֹב, וְשָׁנָה טוֹבָה, וּמֶלֶךְ טוֹב. פירוש רש"י לפי שהם בידו של הקב"ה וכו', וקשא אפכא מסתברא, אם ביד מלאך צריך בקשת רחמים מהקב"ה שיגזור על המלאך שיעשה לטובתו, ועוד אמאי לא מנו רבותינו ז"ל את אלו בהדי מטר ולידה ותחיה? ונראה לי בס"ד לעולם יש מלאך ממונה על אלו בשאר דברים, ומה שאמר צריכין רחמין נראה לי אף על פי שראה תחלתם טוב, כגון שראה אופן החלום מורה על טובה, אל יחשוב שתפס הטובה בידו אלא יבקש רחמים שתתקיים בו הוראתו הטובה, וכן אם ראה תחלת השנה טובה שבאו בה גשמי רצון אל יבטח בזה כאלו אחז הטוב שלה בידו, אלא צריך רחמים שתהיה אחריתה גם כן טובה, וכמו שתיקנו אנשי כנסת הגדולה בנוסח התפילה, וכן במלך נראה תחילתו טוב כדי שימשוך לב העולם, ואחר כך יהיה קשה מאד וצריך לזה רחמים.
אַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לָהּ, אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ, דִּכְתִיב (שמות לא) וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה. קשא למה הוצרך להאריך לומר אַתּוּן מֵהָתָם? ונראה לי בס"ד כיון שהם הביאו ראיה מן הכתוב והוא מביא ראיה מן התורה אתמוהי קא מתמה עלייהו בלשון קושיא ותימא, רצונו לומר, רחמים שהוא פסוק כתובים מַתְנִיתוּ, הלא אַנָן מֵהָכָא שהוא פסוק תורה מַתְנִינָן לָהּ, ואמאי לא אמרתם כמונו? אי נמי נראה לי בס"ד כי הוא ידוע דזו ההוכחה שמביא מן התורה איננה הוכחה גמורה, ורק היא דרך דרש רמז לדבר, ואם לא היה לזה הוכחה גמורה מן פסוק דניאל לא היו אומרים זו ההוכחה מן התורה שהיא רמז וזכר בעלמא, ולזה אמר כיון דְּאַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לָהּ שיש לדבר זה הוכחה לכך אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ דרך רמז ודרש. אמנם הרב עיון יעקב ז"ל הקשה אמאי לא הביא פסוק תצוה דקדים, דכתיב (שמות כח, ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, עיין שם, ולא קשה מידי דהתם לא מוכח שעתה הוא נותן להם חכמה מחדש אחר שהיו חכמים מכבר, אלא הכי קאמר תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מעיקרא מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה, שנתתי להם החכמה ברבוי ומילוי ולא לאותם שצמצמתי בחכמתם אף על פי שגן כן נקראים חכמים, מה שאין כן פסוק (שם לא, ו) וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה, משמע נתתי עתה, דלא אמר אֲשֶׁר דמשמע מקודם, והא דלא הביא רבי יוחנן פסוק של תורה והביא מן דניאל? נראה לי בס"ד דיש לומר הכא איירי במלאכה דוקא, אך פסוק דניאל איירי בסתם משמע גם בחכמת התורה. אי נמי יש לומר הכא שאני דהיה צורך שעה לעשות המשכן וצריך להוסיף חכמה על חכמתם.
כָּל חֲלוֹם וְלֹא טְוָת פירוש רש"י ז"ל [כל חלומות יראה אדם ולא יראה אחד מאותן שהוא שרוי בתענית שאינו טוב טוות לשון תענית כמו ובת טוות האמור בדריוש] נראה דוחק, דעל הרוב לא יצטער בלילה, כיון דאכל סמוך ללילה שהוא שבע הרבה ואין לו תאוה כלל. ונראה לי בס"ד ד אם יראה אדם חלום רע רפואתו בדוקה ומנוסה שהוא להתענות בו ביום דוקא ולא ביום אחר, ואם כן אם יראה החלום בלילה שהיום הבא אחריו הוא בלאו הכי יש בו תענית צבור שחייב להתענות אם כן רפואתו רחוקה, כי התענית ההוא לא יועיל לחלום, ואם יתענה ביום שאחריו גם כן לא יועיל כי צריך בו ביום דוקא, ולכן אמר כל חלום יראה האדם באיזה לילה שיהיה שיש לזה תרופה, ולא בלילה שביום הוא טוות תענית ציבור שהוא חייב עליו בלאו הכי.
אָמַר רַב יוֹסֵף חֶלְמָא טָבָא, אֲפִלּוּ לְדִידִי, בְּדִיחוּתֵיהּ מְפַכְּחָא לֵיהּ. לפי פשוטו כי הסגי נהור אין לו שמחה שלימה בכל דבר עם כל זה מְפַכְּחָא לֵיהּ. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב מהרי"ש ז"ל מה שאמרו רבותינו ז"ל חלום אחד מששים מנבואה, היינו כמו הנבואה נתקיים יותר אם יהיה בה פועל דמיוני, כן החלום עניינו הוא פועל דמיוני, לכך הוא מתקיים בדברי הנבואה אם הפותר יפתור אותו עד כאן דבריו, גם ידוע שהחלום בא מכח המדמה שבנפש החי, כי כח המדמה הנשאר בגוף בעת השינה הוא מדמה לו ענינים בחלומות כאשר רגיל לדמות תמיד ביום, כי המראות שרגיל האדם לראות בחוש הריאות, וגם עוד מה שהוא צופה והביט בדמיונו, כולם כרוכים ומונחים בכח המדמה שבו, ועתה בעת שינתו פועל כח המדמה את המוחשים ההם בהרגש החיצון ממש, ולפי זה מובן ממילא אם האדם סגי נהור שאין לו חושי הריאות שאינו רואה מראות כלל, אז כפי הטבע אין נמצא כרוך ומונח בכח המדמה שלו מזה המראה שראה בחלומו, ורק אפשר שיהיה לו בכח המראה ממה שהיה מחשב ומצייר ברעיוניו ואין מזה הרבה, ועל כן נראה שחלום הסומא הוא יהיה אמתי יותר מן חלום אדם בעל חוש הריאות, ולזה אמר אמר ר' יוחנן אפילו לדידי שנראה חלום שלי אמיתי יותר עם כל זה בדיחותיה מפכחה ליה. ומה שאמר חֶלְמָא דְּלָא מִפְשַׁר, כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִיקַרְיָא נראה לי בס"ד, לכך בחלום השני של יוסף הצדיק ע"ה כתיב (בראשית לז, יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, כי ראו שאביו פתר אותו כדבריו, אבל בראשון אף על פי שאמרו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ אין זה פתרון אלא מלתא בעלמא דקאמרי ליה.
חֶלְמָא בִּישָׁא קָשֶׁה מִנַּגְדָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ג) "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו". וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה חֲלוֹם רַע. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים פ' וישב, שהחלום בא ממוחין דהויו"ת המכוסים בשמות אֱלֹהִים, והפתרון בא ממוחין דגדלות שהם הוי"ה המגולים בלתי מכוסים בשמות אֱלֹהִים עיין שם. ובזה אמרתי בס"ד (במדבר יב, ו) בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ, תיבת בַּחֲלוֹם [86] גימטריא פ"ו מספר שם אֱלֹהִים [86], ולזה אמר וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו דייקא, שהחלום נמשך מן הויו"ה שעומדים בתוך ופנימיות שם אֱלֹהִים, ולהכי יליף מהכא דאיירי על החלום שהוא בא מן הויו"ת שהם לפנים משמות אֱלֹהִים.
1 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Berakhot 55a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Berakhot, daf 55, Amud Aleph, about 745 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 136 words
Opens “כׇּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וּמְעַיֵּין בָּהּ — סוֹף…”
- Segment 215 words
Opens “הָא לָא קַשְׁיָא: הָא דִּמְעַיֵּין בַּהּ, הָא…”
- Segment 348 words
Opens “וְהַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ: דִּלְמָא אָתֵי עַנְיָא וְיָהֵיב…”
- Segment 451 words
Opens “וְהַמַּאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא: מְעַלְּיוּתָא הוּא? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה…”
- Segment 59 words
Opens “לָא קַשְׁיָא: הָא דְּמַאֲרִיךְ וְתָלֵי, הָא דְּמַאֲרִיךְ…”
- Segment 637 words
Opens “כִּי הָא דַּאֲמַרָה לֵיהּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי…”
- Segment 727 words
Opens “וְאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְקַצְּרִים יָמָיו…”
- Segment 841 words
Opens “סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, דִּכְתִיב: ״כִּי…”
- Segment 944 words
Opens “וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, שְׁלֹשָׁה צְרִיכִים…”
- Segment 1047 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַכְרִיז עֲלֵיהֶם…”
- Segment 1172 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל…”
- Segment 1283 words
Opens “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1336 words
Opens “אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה…”
- Segment 1447 words
Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא…”
- Segment 1583 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל חֲלוֹם, וְלָא טְווֹת.…”
- Segment 1647 words
Opens “״הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר…”
- Segment 1722 words
Opens “אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: חֲלוֹם, אַף עַל פִּי…”
Sages named on this page
- Rav Tahlifa bar Ma'arava · Amoraim · First Generation Amoraim
Rav Tahlifa bar Ma'arava was a First Generation Amora who learned primarily before Rabbi Abbahu.
Source: Berakhot 55a · Segment 14 — “…לְיָדְעֵי בִינָה״. שְׁמַע רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא וְאַמְרַהּ קַמֵּיהּ…”
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Berakhot 55a · Segment 15 — “…חֶדְוֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: חֶלְמָא טָבָא, אֲפִילּוּ לְדִידִי,…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Berakhot 55a · Segment 12 — “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בְּצַלְאֵל…”
Original text
כׇּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וּמְעַיֵּין בָּהּ — סוֹף בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב״. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִים עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵירוֹ לַשָּׁמַיִם!
Anyone who prolongs his prayer and expects it to be answered, will ultimately come to heartache, as it is stated: “Hope deferred makes the heart sick” (Proverbs 13:12). Similarly, Rabbi Yitzḥak said: Three matters evoke a person’s sins, and they are: Endangering oneself by sitting or standing next to an inclined wall that is about to collapse, expecting prayer to be accepted, as that leads to an assessment of his status and merit, and passing a case against another to Heaven, as praying for Heaven to pass judgment on another person causes one’s own deeds to be examined and compared with the deeds of that other person. This proves that prolonging prayer is a fault.
הָא לָא קַשְׁיָא: הָא דִּמְעַיֵּין בַּהּ, הָא דְּלָא מְעַיֵּין בַּהּ. וְהֵיכִי עָבֵיד? — דְּמַפֵּישׁ בְּרַחֲמֵי.
The Gemara resolves the apparent contradiction: This is not difficult. This, where we learned that prolonging prayer is undesirable, refers to a situation when one expects his prayer to be accepted, while this, where Rav Yehuda says that prolonging prayer prolongs one’s life, refers to a situation where one does not expect his prayer to be accepted. How does he prolong his prayer? By increasing his supplication.
וְהַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ: דִּלְמָא אָתֵי עַנְיָא וְיָהֵיב לֵיהּ. דִּכְתִיב: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ״, וּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״, פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן! רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו, שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.
As for the virtue of prolonging one’s mealtime at the table, which Rav Yehuda mentioned, the Gemara explains: Perhaps a poor person will come during the meal and the host will be in a position to give him food immediately, without forcing the poor person to wait. The Sages elsewhere praised a person who acts appropriately at a meal, as it is written: “The altar, three cubits high and the length thereof, two cubits, was of wood, and so the corners thereof; the length thereof, and the walls thereof, were also of wood” (Ezekiel 41:22), and it is written in the continuation of that verse: “And he said unto me: This is the table that is before the Lord.” The language of this verse is difficult, as it begins with the altar and concludes with the table. Rather, Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say: As long as the Temple stood, the altar atoned for Israel’s transgressions. Now that it is destroyed, a person’s table atones for his transgressions.
וְהַמַּאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא: מְעַלְּיוּתָא הוּא? וְהָתַנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לִידֵי תַּחְתּוֹנִיּוֹת: הָאוֹכֵל עֲלֵי קָנִים, וַעֲלֵי גְפָנִים, וְלוּלַבֵּי גְפָנִים, וּמוֹרִיגֵּי בְהֵמָה, וְשִׁדְרוֹ שֶׁל דָּג, וְדָג מָלִיחַ שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל כׇּל צָרְכּוֹ, וְהַשּׁוֹתֶה שִׁמְרֵי יַיִן, וְהַמְקַנֵּחַ בְּסִיד וּבְחַרְסִית. וְהַמְקַנֵּחַ בִּצְרוֹר שֶׁקִּנַּח בּוֹ חֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַתּוֹלֶה עַצְמוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא יוֹתֵר מִדַּאי.
With regard to what Rav Yehuda said in praise of one who prolongs his time in the bathroom, the Gemara asks: Is that a virtue? Wasn’t it taught in a baraita : Ten things bring a person to suffer from hemorrhoids: One who eats the leaves of bulrushes, grape leaves, tendrils of grapevines, the palate and tongue of an animal, as well as any other part of the animal which is not smooth and which has protrusions, the spine of a fish, a salty fish that is not fully cooked, and one who drinks wine dregs, and one who wipes himself with lime and clay, the materials from which earthenware is made, and one who wipes himself with a stone with which another person wiped himself. And some say: One who suspends himself too much in the bathroom as well. This proves that prolonging one’s time in the bathroom is harmful.
לָא קַשְׁיָא: הָא דְּמַאֲרִיךְ וְתָלֵי, הָא דְּמַאֲרִיךְ וְלָא תָּלֵי.
The Gemara responds: This is not difficult. This baraita , which teaches that doing so is harmful, refers to where one prolongs his time there and suspends himself, while this statement of Rav Yehuda refers to where one prolongs his time there and does not suspend himself.
כִּי הָא דַּאֲמַרָה לֵיהּ הָהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: פָּנֶיךָ דּוֹמִים לִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים וּלְמַלְוֵי בְּרִבִּית. אֲמַר לַהּ: הֵימָנוּתָא, לְדִידִי תַּרְוַיְיהוּ אֲסִירָן, אֶלָּא — עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית הַכִּסֵּא אִיכָּא מֵאוּשְׁפִּיזַאי לְבֵי מִדְרְשָׁא, דְּכִי אָזֵילְנָא, בָּדֵיקְנָא נַפְשַׁאי בְּכוּלְּהוּ.
The Gemara relates the benefits of prolonging one’s time in the bathroom. Like that incident when a matron [ matronita ] said to Rabbi Yehuda son of Rabbi El’ai: Your face is fat and full, like the faces of pig farmers and usurers who do not work hard and who make a plentiful living. He said to her: Honestly, those two occupations are prohibited to me; rather, why is it that my face is nice? Because there are twenty-four bathrooms between my lodging and the study hall, and when I walk I stop and examine myself in all of them.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְקַצְּרִים יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם: מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת.
And Rav Yehuda said: Three things curtail a person’s days and years: One who is invited and given the Torah scroll to read and he does not read, one who is given a cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, and one who conducts himself with an air of superiority.
סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת וְאֵינוֹ קוֹרֵא, דִּכְתִיב: ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״. כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ — דִּכְתִיב: ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״. וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת — דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה מֵת יוֹסֵף קוֹדֶם לְאֶחָיו — מִפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בְּרַבָּנוּת.
The Gemara details the biblical sources for these cases: One who is given the Torah scroll to read and he does not read, as it is written of the Torah: “It is your life and the length of your days” (Deuteronomy 30:20). A cup of blessing over which to recite a blessing and he does not recite a blessing, as it is written: “I will bless them that bless you” (Genesis 12:3); one who blesses is blessed and one who does not bless does not merit a blessing. And with regard to one who conducts himself with an air of superiority, as Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: Why did Joseph die before his brothers, as evidenced by the order in the verse: “And Joseph died, and all his brethren, and all that generation” (Exodus 1:6)? Because he conducted himself with an air of superiority, and those who did not serve in a leadership role lived on after he died.
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, שְׁלֹשָׁה צְרִיכִים רַחֲמִים: מֶלֶךְ טוֹב, שָׁנָה טוֹבָה וַחֲלוֹם טוֹב. מֶלֶךְ טוֹב — דִּכְתִיב: ״פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה׳״. שָׁנָה טוֹבָה — דִּכְתִיב: ״תָּמִיד עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵאשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה״. חֲלוֹם טוֹב — דִּכְתִיב: ״וְתַחֲלִימֵנִי וְתַחֲיֵינִי״.
Rav Yehuda said in the name of Rav: Three matters require a plea for mercy to bring them about: A good king, a good year, and a good dream. These three, kings, years, and dreams, are all bestowed by God and one must pray that they should be positive and constructive. The Gemara enumerates the sources for these cases: A good king, as it is written: “The king’s heart is in the hand of the Lord as the watercourses: He turns it whithersoever He will” (Proverbs 21:1). A good year, as it is written: “The eyes of the Lord, thy God, are always upon it, from the beginning of the year even unto the end of the year” (Deuteronomy 11:12). And a good dream, as it is written: “O Lord, by these things men live, and altogether therein is the life of my spirit; wherefore You will recover me [ vataḥlimeni ], and make me to live” (Isaiah 38:16). Due to their apparent etymological similarity, the word taḥlimeni is interpreted as deriving from the word ḥalom , dream.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַכְרִיז עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וְאֵלּוּ הֵן: רָעָב, וְשׂוֹבַע, וּפַרְנָס טוֹב. רָעָב — דִּכְתִיב: ״כִּי קָרָא ה׳ לָרָעָב וְגוֹ׳״. שׂוֹבַע — דִּכְתִיב: ״וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ״. פַּרְנָס טוֹב — דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל וְגוֹ׳״.
Similarly, Rabbi Yoḥanan said: Three matters are proclaimed by the Holy One, Blessed be He, Himself: Famine, plenty, and a good leader. The Gemara enumerates the sources for these cases: Famine, as it is written: “For the Lord has called for a famine; and it shall also come upon the land seven years” (II Kings 8:1). Plenty, as it is written: “And I will call for the grain, and will increase it, and lay no famine upon you” (Ezekiel 36:29). And a good leader, as it is written: “And the Lord spoke unto Moses, saying: See, I have called by name Bezalel, son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 31:1–2).
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִים בַּצִּבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רְאוּ קָרָא ה׳ בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן — לְפָנַי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ: אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הוּא הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!
With regard to Bezalel’s appointment, Rabbi Yitzḥak said: One may only appoint a leader over a community if he consults with the community and they agree to the appointment, as it is stated: “And Moses said unto the children of Israel: See, the Lord has called by name Bezalel, son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah” (Exodus 35:30). The Lord said to Moses: Moses, is Bezalel a suitable appointment in your eyes? Moses said to Him: Master of the universe, if he is a suitable appointment in Your eyes, then all the more so in my eyes. The Holy One, Blessed be He, said to him: Nevertheless, go and tell Israel and ask their opinion. Moses went and said to Israel: Is Bezalel suitable in your eyes? They said to him: If he is suitable in the eyes of the Holy One, Blessed be He, and in your eyes, all the more so he is suitable in our eyes.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בְּצַלְאֵל עַל שֵׁם חׇכְמָתוֹ נִקְרָא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמוֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל ״עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים״. הָלַךְ מֹשֶׁה וְהָפַךְ וְאָמַר לוֹ: ״עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן״. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְאַתָּה אוֹמֵר ״עֲשֵׂה לִי אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן״, כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים״?! אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְּצֵל אֵל הָיִיתָ וְיָדַעְתָּ?
Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Bezalel was called by that name on account of his wisdom. When the Holy One, Blessed be He, said to Moses: Go say to Bezalel, “Make a tabernacle, an ark, and vessels” (see Exodus 31:7–11), Moses went and reversed the order and told Bezalel: “Make an ark, and vessels, and a tabernacle” (see Exodus 25–26). He said to Moses: Moses, our teacher, the standard practice throughout the world is that a person builds a house and only afterward places the vessels in the house, and you say to me: Make an ark, and vessels, and a tabernacle. If I do so in the order you have commanded, the vessels that I make, where shall I put them? Perhaps God told you the following: “Make a tabernacle, ark, and vessels” (see Exodus 36). Moses said to Bezalel: Perhaps you were in God’s shadow [ betzel El ], and you knew precisely what He said. You intuited God’s commands just as He stated them, as if you were there.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחׇכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת״, וּכְתִיב הָתָם: ״ה׳ בְּחׇכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה״. וּכְתִיב: ״בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ״.
Rav Yehuda said that Rav said: Bezalel knew how to join the letters with which heaven and earth were created. From where do we derive this? It is written here in praise of Bezalel: “And I have filled him with the spirit of God, in wisdom, and in understanding, and in knowledge, and in all manner of workmanship” (Exodus 31:3); and it is written there with regard to creation of heaven and earth: “The Lord, by wisdom, founded the earth; by understanding He established the heavens” (Proverbs 3:19), and it is written: “By His knowledge the depths were broken up and the skies drop down the dew” (Proverbs 3:20). We see that wisdom, understanding, and knowledge, the qualities with which the heavens and earth were created, are all found in Bezalel.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָהֵב חׇכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה״. שְׁמַע רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא וְאַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ. אָמַר לֵיהּ: אַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לַהּ, אֲנַן מֵהָכָא מַתְנִינַן לַהּ, דִּכְתִיב: ״וּבְלֵב כׇּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חׇכְמָה״.
On a similar note, Rabbi Yoḥanan said: The Holy One, Blessed be He, only grants wisdom to one who already possesses wisdom, as it is stated: “He gives wisdom unto the wise, and knowledge to they who know understanding” (Daniel 2:21). Rav Taḥalifa, from the West, Eretz Yisrael, heard this and repeated it before Rabbi Abbahu. Rabbi Abbahu said to him: You learned proof for this idea from there; we learn it from here: As it is written in praise of the builders of the Tabernacle: “And in the hearts of all who are wise-hearted I have placed wisdom” (Exodus 31:6).
אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל חֲלוֹם, וְלָא טְווֹת. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא דְּלָא מְפַשַּׁר כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִקַּרְיָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: לָא חֶלְמָא טָבָא מִקַּיַּים כּוּלֵּיהּ וְלָא חֶלְמָא בִּישָׁא מִקַּיַּים כּוּלֵּיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא עֲדִיף מֵחֶלְמָא טָבָא. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא — עֲצִיבוּתֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ, חֶלְמָא טָבָא — חֶדְוֵיהּ מִסְתְּיֵיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: חֶלְמָא טָבָא, אֲפִילּוּ לְדִידִי, בְּדִיחוּתֵיהּ מְפַכְּחָא לֵיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא קָשֶׁה מִנְּגָדָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״, וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה חֲלוֹם רַע.
Related to what was stated above, that one should pray for a good dream, the Gemara cites additional maxims concerning dreams and their interpretation. Rav Ḥisda said: One should see any dream, and not a fast. In other words, any dream is preferable to a dream during a fast. And Rav Ḥisda said: A dream not interpreted is like a letter not read. As long as it is not interpreted it cannot be fulfilled; the interpretation of a dream creates its meaning. And Rav Ḥisda said: A good dream is not entirely fulfilled and a bad dream is not entirely fulfilled. And Rav Ḥisda said: A bad dream is preferable to a good dream, as a bad dream causes one to feel remorse and to repent. And Rav Ḥisda said: A bad dream, his sadness is enough for him; a good dream, his joy is enough for him. This means that the sadness or joy engendered by the dream renders the actual fulfillment of the dream superfluous. Similarly, Rav Yosef said: Even for me, the joy of a good dream negates it. Even Rav Yosef, who was blind and ill, derived such pleasure from a good dream that it was never actually realized. And Rav Ḥisda said: A bad dream is worse than lashes, as it is stated: “God has so made it, that men should fear before Him” (Ecclesiastes 3:14), and Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: That is a bad dream that causes man to fear.
״הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה׳״. וְכִי מָה עִנְיַן בַּר וְתֶבֶן אֵצֶל חֲלוֹם? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים.
With regard to the verse: “The prophet that has a dream, let him tell a dream; and he that has My word, let him speak My word faithfully. What has the straw to do with the grain? says the Lord” (Jeremiah 23:28), the Gemara asks: What do straw and grain have to do with a dream? Rather, Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon bar Yoḥai: Just as it is impossible for the grain to grow without straw, so too it is impossible to dream without idle matters. Even a dream that will be fulfilled in the future contains some element of nonsense.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: חֲלוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ מִתְקַיֵּים — כּוּלּוֹ אֵינוֹ מִתְקַיֵּים. מְנָא לַן? — מִיּוֹסֵף, דִּכְתִיב: ״וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְגוֹ׳״.
On a similar note, Rabbi Berekhya said: Even though part of a dream is fulfilled, all of it is not fulfilled. From where do we derive this? From the story of Joseph’s dream, as it is written: “And he said: Behold, I have dreamed yet a dream: and, behold, the sun and the moon