Commentary page
Berakhot 23b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBerakhot 23b
Berakhot 23b. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 483 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ננטרן ישמרוני אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין:
לא יאחוז בידו וכו' ויתפלל שאין דעתו מיושבת עליו בתפלה שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו:
ולא יישן בהן שמא יפיח:
הרי אלו כיוצא בהן לענין תפלה שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף:
לית הלכתא כי הא מתניתא דקתני לא ישתין בתפילין:
דבית שמאי היא דאמרי לעיל מניחן בחלון הסמוך לרשות הרבים ולא יכניסם בידו ויכנס:
דאי בית הלל הא אמרי לעיל אוחזן בידו ונכנס:
בית הכסא עראי כגון להשתין שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא והפעם הזאת נעשה המקום הזה בית הכסא תחלה:
30 more comments on this page.
Rashi on Berakhot 23b · Sefaria
Tosafot
דברים שהתרתי לך כאן כו' ולא בעי לשנויי דברים שהתרתי לך בבית הכסא עראי אסרתי לך בקבוע דאסור לפנות בגדולים והתפילין בראשו אבל להשתין מותר משום דלא אשכחן בברייתא אבל הך דטפח וטפחיים אשכחן ליה בברייתא בהדיא הר"ר יוסף:
Tosafot on Berakhot 23b · Sefaria · CC-BY
Rav Nissim Gaon
ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא עיקר דבריו של אביי במס' סנהדרין בפ' נגמר הדין (סנהדרין דף מז) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא:
Rav Nissim Gaon on Berakhot 23b · Sefaria
Ritva
לא יאחוז אדם תפלין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל דחושש שמא יפלו מידו וטריד ולא מכוין. ולא ישתין בהם מים משו' כבוד ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינ' עראי. דוקא בידו קאמר והטעם דחיישינן שמא יפלו מידו אבל כשהן בראשו מותר לישן בהן שינת עראי במניח ראשו בין ברכיו:
לית הלכתא כי הא מתניתא פי' דאמר לא ישתין בהם מים ומני בית שמאי דאי ב"ה השתא בית הכסא קבוע שרו כלומר אפי' נכנס לגדולים כדאמרינן לעיל הרוצה ליכנס לבית הכסא ב"ה אומרים אוחז תפליו בידו ונכנס בית הכסא עראי כלומר לקטנים לא כש"כ דשרו:
מתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן לענין בית הכסא אתמר אי אמרת בשלמא ב"ה וכו' אסרתי לך כאן בבית הכסא עראי, וטעם שחמור יותר בית הכסא עראי כדאמרינן לקמן משום דאיכא ניצוצות נתזות על רגליו ויצטרך לשפשף שלא להוציא לעז על בניו שהוא כרות שפכה ואין זה דרך כבוד שישפשף בתפלין בידו אלא אי אמרת ב"ש הא לא שרו כלל לא בעראי ולא בקבע ומאי קאמר התרתי לך:
כי תניא ההיא שהתרתי לך לענין טפח וטפחיים תניא וכו' כאן בגדולים כאן בקטנים. וה"ק דברים שהתרתי לך בקטנים גילוי לפניו טפחיים אסרתי לך בגדולים לפניו ולא כלום כאן באיש כאן באשה והתרתי באיש אסרתי באשה אי הכי היינו דקתני עלה דדברים שהתרתי לך וזהו ק"ו שאין עליו תשובה. כלומר יש להקשות כאן בקושיא בהיפך מדין זה ואין עליו מענה ואי אמרת בשלמא בתפלין ק"ו הוא מאי דאמרן לעיל השתא בית הכסא קבוע שרו בית הכסא עראי מיבעיא ואין עליו תשובה דלא מצינו בשום מקום שיהא חמור יותר בית הכסא עראי מבית הכסא קבוע אלא אי אמרת באיש ואשה קא מיירי אמאי אין עליו תשובה דרכא דמילתא הכי איתא דאשה לפניה ולא כלום אלא לאו תפלין והתרתי לך בית הכסא קבוע אסרתי לך בית הכסא עראי:
מכל מקום קשיא השתא בית הכסא קבוע שרו וכו' כלומר אע"ג דאיתותב רבא א"ר ששת אכתי מה שהקשה לעיל בקו"ח בדוכתיה קאי ומה נתרץ לקושיא זו. ה"ק ב"ה קבוע כלומר לא קשיא מידי דטעמא איכא דבית הכסא קבוע דליכא ניצוצות שרי שאינו צריך לשפשף. ויש ששואלין היאך איפשר דליכא ניצוצות והלא אמרו אי איפשר לגדולים בלא קטנים ונמצא דאיכא ניצוצות בשעה שמשתין. וי"ל דכי אמרינן דליכא ניצוצות ה"מ כשהוא נפנה מיושב דאין מי רגלים כלים אלא מיושב אבל כשמשתין מעומד אינו כלה ואיכא ניצוצות ולפיכך אסרו בעוד התפלין בידו שמא ישפשף הניצוצות באותו יד כדי שלא יראה כרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהם ממזרים אבל בית הכסא קבוע דליכא ניצוצות מותר. א"נ י"ל דליכא אלא פורתא ובכי הא פורתא לא גזרו:
הא מלתא תיתי לה בתורת טעמא כלומר דאע"ג דלכאורה איפכא מסתברא. מ"מ טעמא איכא דהכא איכא ניצוצות והכא ליכא דאי אתית לה בתורת ק"ו, ק"ו שאין עליו תשובה הוא. פירוש דבשום דוכתא לא אשכחן שיהא חמור בית הכסא עראי מבית הכסא קבוע:
הרוצה ליכנס לסעודת קבע מהלך עשר פעמים וכו' דרך ארץ קמ"ל שלא יצטרך לקום בחצי הסעודה לצורך נקביו ודרך רפואה נמי היא דכל האוכל כשהוא נצרך לנקביו דומה כתנור שהסיקוהו על גבי אפרו:
תני חדא צורר אדם תפליו עם מעותיו באפרקסותו בשלא הזמינו לתפלין ותניא אידך לא יצור בהזמינו לתפלין משום קדושה:
1 more comments on this page.
Ritva on Berakhot 23b · Sefaria
Meiri
לא יאחז אדם תפלין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שהוא טרוד בשמירת תפלין וספר שבידו ותפלתו נפקעת, ולא ישתין בהם מים אע"פ שמותר להשתין בעוד השתפלין בראשו כמו שכתבנו, ולא יישן בהם אפילו שינת עראי שמא יפלו מידו, ויש מפרשים שמא יפיח בהם שהרי כל שמונחים בראשו יכול לישן בהם שינת עראי כמו שיתבאר במס' סוכה [כ"ו ע"א] אלא שבכאן ענינה כשהתפלין בידו ומחשש שמא יפלו מידו, ולפי מה שיתבאר בשני של סוכה אם היו מונחין בראשו יכול לישן בהן שינת עראי ובלבד שיניח ראשו בין ברכיו שלא ירדם או שימסור שנתו לאחרים, ויש שמתירים שינת עראי אע"פ שלא הניח ראשו בין ברכיו ולא מסר שנתו לאחרים ואין חוששין שמא ירדם, ויש אוסרים כל שינה שבעולם ממה שאמרו פרק במה טומנין [מ"ט ע"א] שצריכים גוף נקי כאלישע וכו' ופירשוה שלא יישן בהם ולא חלקו בין קבע לעראי ואף גדולי הפוסקים הביאוה אלא שנראה שעל אותה של מסכת סוכה הם סומכים וכשמונחות בידו לא עראי ולא קבע, מנחן אארעא ר"ל בצדו ונתכסו בסודר מותר לישן בהם אפילו שינת קבע וכן אם היו תפלין כרוכין בידו על דרך שאין יכולים ליפול מותר לישן בהם אפילו שינת קבע ועיקר דברים אלו מתבארים בשני של סוכה ושם ביארנו בשינת עראי שהוא שיעור הלוך ק' אמה:
בתלמוד בבא מציעא התבאר שאין נושאים שום דבר על ראש שיש בו תפלין אפילו מטפחת שלהן אין מניחים בו, ומה שאנו נוהגים להביא עליהם כובע של פשתן ובית ראש של גלימא נראה לי שכל שהוא דרך מלבוש מותר, ומגדולי המחברים כתבו שמותר לצנוף עליהם מצנפת, ויתבאר למטה בסוגיא זו שאסור לתלות התפלין ביתד ואע"פ שהקציצה מונחת ביתד והרצועה תלויה אלא מניחן בתוך מקום כהנחת ספר תורה ואם הניחן בכיס ותלה את הכיס ביתד ותפלין בתוכה הרשות בידו:
זה שאמרנו שלא יתפלל אדם ותפלין בידו וספר תורה בזרועו הוא הדין לכל דבר שהוא טרוד בשמירתו מחשש נפילתו, מכאן אמרו סכין וקערה וככר ומעות כיוצא בהן ר"ל שכל אלו הוא טרוד בשמירתן, סכין שמתירא שמא יפול ויזקינו, וקערה שמא ישפך מה שבתוכה, ככר שמא יפול ויבא לידי מאוס, מעות שמא יפלו ויאבדו אבל דבר שאין בנפילתו חשש טירדא מותר ליטול בידו ולהתפלל ואע"פ שבקושי התירו במס' סוכה להתפלל ולולב בידו עד שפירשו שחבוב המצוה הוא שהביאנו להתיר כן טעם הדבר מפני שאף שם יש לחוש שמא יפול ויותר האגד ונפקעת מצות זה אלי ואנוהו:
בתשיעי של מציעא התבאר שהנושא משאוי על ראשו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל, של ד' קבין מניחו על גבי קרקע ויתפלל, ובתוספתא אמרו לענין ק"ש הכתף אע"פ שמשאוי על כתפו הרי זה קורא ובשעה שפורק וטוען לא יקרא ובין כך ובין כך לא יתפלל עד שיפרוק:
לעולם יהא אדם צנוע בבית הכסא ולא יגלה את בגדיו עד שישב ואף כשישב לא יגלה בין מלפניו בין לאחריו אלא כשיעור הצריך לו בצמצום והוא שאמרו כאן שבאיש מגלה לאחריו טפח ולפניו טפחים ולאשה שאינה צריכה גלוי לפניה, לאחריה טפח ולפניה ולא כלום, ובתלמוד המערב נראה בהפך והוא שאמרו מפני שהאיש מפשיל לאחוריו כלומר מפניה ערותו לאחריו ואינו צריך גלוי לפניו אבל אשה צריכה גלוי לפניה מחמת ניצוצות וכן צריך בשעה שנכנס להפנות שיתרחק מכל אדם כמו שיתבאר:
הנכנס לסעודת קבע חולץ תפליו שמא ישתכר ויתגנה בתפליו והדור הדבר שיניחם על שלחנו כדי שיהיו מזומנים לו להניחם אחר אכילה, והיכן הוא חוזר ומניחם בשעת ברכה והוא שאמרו עד זמן ברכה וממה שאמרו עד זמן ברכה ולא אמרו לאחר ברכה, דקדקו גאוני ספרד שקודם שיברך יסלק את השולחן ונוטל ידיו ומניחן ומברך ברכת המזון, ואע"פ שאמרו תכף לנטילת ידים ברכה חיבת המצוה מכשרת, ואין זה הפסק הא כל שהם מונחים בראשו אפילו אכילת עראי אסורה לו וכן כתבוה גדולי המחברים. אחר שביארנו על התפלין שהם צריכים שמירה מכל דבר חול ראוי לחלוק מכבודם על הנטפלים להם וצריך להזהר בקדושת הסודר שאדם צר את התפלין בתוכו מכאן אמרו סודר שהוכן לצור התפלין וכבר הותחל לצור את התפלין אסור לצור בו מעות או להשתמש בו לדברי חול, אבל הזמינו לצור בו תפלין ולא צר בו מותר הזמנה לאו מילתא היא וכן אם צר בו התפלין במקרה שלא הוזמן הסודר לכך מותר לצור בו מעות אפילו בעשה שהתפלין בו ובלבד שלא יגעו המעות בתפלין, ומה שאמרו צורר אדם תפליו עם מעותיו הואיל ולא הוזמן לכך לא עם מעותיו ממש אלא שני קשרים בסודר זה אצל זה:
אסור לאדם שיניח תפליו תחת מרגלותיו שזה דרך בזוי הוא אבל מניחן תחת מראשותיו בין כר לכסת ויזהר שלא יניחם כנגד ראשו שלא יניח ראשו עליהם ודי להם שיהיו מונחים בכלי אחד ותחת מראשותיו, ואם היה הכלי ארוך והניח ראשו על ראש הכלי ותפלין בראשו האחר מותר, וזהו שאמרו והא תני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו כלומר ולא חלק בין תחת ראשו ושלא מתחת ראשו ותירץ דמפיק ליה למורשא דכובע מלבר כלומר אותו הראש שהתפלין שם מוציא חוץ מראשו, ואם היתה שם אשתו עמו במטה אף זו מניחן תחת מראשותיו אלא שבזו צריך שיניחם כלי בתוך כלי שאינו מיוחד להם:
בית שיש בו תפלין אסור לשמש מטתו אלא אם כן מניחן בתוך כלי המיוחד להם ואחר כך בתוך כלי שאינו מיוחד להם, ויש אומרים שהנחה בין כר לכסת עולה לו לאותו כלי שאינו מיוחד להם ודי לו בכלי אחד בהנחה בין כר לכסת, ומקצת חכמים היו נוהגים להניחן בתוך כלי שלהם על התיבה או על הכסא ומכסין אותן בבגד והיה אותו הבגד עולה להם בכלי שאינו מיוחד לכך, ומה שאמרו כאן באשתו עמו שאם היה מקום גבוה או עמוק שלשה מותר, נראה שאינה הלכה ואף גדולי הפוסקים והמחברים לא הביאוה:
Meiri on Berakhot 23b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה דברים כו' אבל להשתין מותר משום דלא אשכחן בברייתא כו' עכ"ל אבל בגמ' אשכחן הך מילתא לעיל מדבעי' לן לעיל מהו שיכנס אדם בתפילין לב"ה קבוע להשתין מים כו' מוכח מזה דפשיטא להו לכ"ע בב"ה (קבוע לפנות) [עראי להשתין] בהן בראשו (דאסור) [דמותר] וק"ל:
Chidushei Halachot on Berakhot 23b · Sefaria
Shita Mekubetzet
לא יאחוז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל דחושש שמא יפלו מידו וטריד ולא מכוין:
ולא ישתין בהם מים משום כבוד:
ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי דוקא בידו קאמר והטעם דחיישינן שמא יפלו מידו. אבל כשהן בראשו מותר לישן בהם שינת עראי במניח ראשו בין ברכיו:
לית הלכתא כי הא מתניתא פירוש דאמר לא ישתין בהם מים. ומני בית שמאי:
דאי בית הלל השתא בית הכסא קבוע שרו כלומר אפילו נכנס לגדולים כדאמרינן לעיל הרוצה ליכנס לבית הכסא בית הלל אומרים אוחז תפליו בידו ונכנס:
בית הכסא עראי כלומר לקטנים לא כל שכן דשרו:
מתיבי דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן לענין בית הכסא אתמר:
אי אמרת בשלמא בית הלל וכו' אסרתי לך כאן בבית הכסא עראי וטעם שחמור יותר בית הכסא עראי כדאמרינן לקמן משום דאיכא ניצוצות נתזות על רגליו ויצטרך לשפשף שלא להוציא לעז על בניו שהוא כרות שפכה ואין זה דרך כבוד שישפשף בתפלין בידו:
11 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Berakhot 23b · Sefaria
Penei Yehoshua
בתוספות בד"ה דברים שהתרתי כו' ולא בעי לשנויי דברים שהתרתי בבה"כ איירי כו' עד סוף הדיבור. לכאורה יש לתמוה על דבריהם בזה דהאיך אפשר לפר ש כן הברייתא דא"כ מאי האי דקתני עלה זהו ק"ו שאין עליו תשובה דמאי ק"ו שייך הכא דפשיטא דבה"כ קבוע חמיר מבה"כ עראי אלא דיש לפרש דבריהם אהא דבעי לשנויי מעיקרא כי תניא ההיא לענין טפח וטפחיים וע"כ דלא אסיק אדעתיה סיפא דברייתא דקתני עלה זהו ק"ו שאין עליו תשובה דהא היינו הא דמקשינן עלה בסמוך וא"כ שפיר קשיא להו להתוס' אדבעי לשנויי לענין טפח וטפחיים טפי הו"ל לשנויי דלענין גדולים וקטנים איירי. אלא דאכתי אין מקום לקושייתם דא"כ מאי קמ"ל בברייתא בהא דקאמר דברים שהתרתי לך כאן אסרתי לך כאן דההיא אפילו תינוקות של בית רבן יודעין דבה"כ קבוע חמיר מבה"כ עראי דהא מה"ט גופא מסיק בברייתא שהוא ק"ו שאין עליו תשובה לכן דברי הר"ר יוסף צריכין עיון:
בגמרא ה"ק הא מלתא תיתי לה בתורת טעמא ולא תיתי לה בק"ו כו' הכוונה בזה דתורת טעמא מבטל הק"ו אלא דאכתי יש לתמוה דלאיזה צורך מסיק הכי דהא בכל הק"ו שבתורה נמי הפירכא מבטל הק"ו אפילו בפירכא כל דהוא שיש טעם להקל או להחמיר בא' יותר מבחבירו אם כן מכ"ש הכא שהטעם הוא מצד הענין עצמו ופשיטא דפירכא כי האי יש לה לבטל הקל וחומר. והנראה לע"ד בזה דאדרבא הא גופא אתי לאשמעינן דודאי אי הוי מצינן שום חומרא בבית הכסא עראי יותר מבה"כ קבוע הוה מצינן לומר דהא דאסרינן לאחוז התפילין בידו בבה"כ עראי היינו בכל ענין ולהיפך נמי הא דשרינן לה בבה"כ קבוע היינו נמי בכל ענין ואי משום קל וחומר הא איכא פירכא. אלא משום דבאמת הוא ק"ו שאין עליו תשובה דלא מצינן כלל שום חומרא בעראי יותר מבקבוע. אע"כ דהא דאסרינן בעראי אינו אלא משום חששא דניצוצות דהיינו בתורת טעמא א"כ ממילא דאזלינן בתר ה"ט שאין לאסור אלא במשתין מעומד דאיכא ניצוצות משא"כ במשתין מיושב דליכא ניצוצות מותר להשתין אפי' בבה"כ עראי וה"ה איפכא דהא דמותר בבה"כ קבוע היינו דוקא במיושב אבל במעומד דאיכא ניצוצות אסור ועיקר החילוק שבין עראי לקבוע אינו אלא משום דסתמא דמלתא משתין בבה"כ עראי מעומד ובקבוע מיושב כמ"ש הרא"ש ז"ל וכל הפוסקים כנ"ל נכון:
Penei Yehoshua on Berakhot 23b · Sefaria
Gilyon HaShas
רש"י ד"ה ולא יישן בהן שמא יפיח עיין סוכה דף כ"ו ע"א וצ"ע:
Gilyon HaShas on Berakhot 23b · Sefaria
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא ת"ר לא יאחוז אדם תפילין בידו כו' ויתפלל, ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי. טעמא דכלהו משום שמא יפלו מידו, אבל משום חשש שמא יפיח ליכא בשינת עראי, דהא כשהם על ראשו מותר לישן שינת עראי, כדאיתא בפ"ב דסוכה (דף כו ע"א) והכא דקתני ולא ש"ע מוקי כשהם בידו.
ורש"י ז"ל פירש כאן ולא יישן בהם שמא יפיח, ופירושו תמוה לי:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Berakhot 23b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Berakhot, daf 23, Amud Bet, about 483 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 130 words
Opens “נִינְטְרַן. אָמַר רָבָא: כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בָּתְרֵיהּ…”
- Segment 234 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יֹאחַז אָדָם תְּפִילִּין בְּיָדוֹ…”
- Segment 326 words
Opens “אָמַר רָבָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֵית הִלְכְתָא…”
- Segment 436 words
Opens “מֵיתִיבִי: דְּבָרִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ כָּאן, אָסַרְתִּי לְךָ…”
- Segment 523 words
Opens “כִּי תַּנְיָא הַהִיא, לְעִנְיַן טֶפַח וְטִפְחַיִים. דְּתָנֵי…”
- Segment 611 words
Opens “מַאי לָאו אִידֵּי וְאִידֵּי בְּאִישׁ, וְלָא קַשְׁיָא,…”
- Segment 717 words
Opens “וְתִסְבְּרָא?! אִי בִּקְטַנִּים, לְאַחֲרָיו טֶפַח לְמָה לִי?…”
- Segment 820 words
Opens “אִי הָכִי הָא דְּקָתָנֵי עֲלַהּ, ״זֶהוּ קַל…”
- Segment 99 words
Opens “אֶלָּא לָאו, תְּפִילִּין, וּתְיוּבְתָּא דְרָבָא אָמַר רַב…”
- Segment 1014 words
Opens “מִכׇּל מָקוֹם, קַשְׁיָא, הַשְׁתָּא בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ…”
- Segment 1114 words
Opens “הָכִי קָאָמַר: בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ דְּלֵיכָּא נִיצוֹצוֹת,…”
- Segment 129 words
Opens “אִי הָכִי, אַמַּאי ״אֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה״? תְּשׁוּבָה…”
- Segment 1325 words
Opens “הָכִי קָאָמַר: הָא מִילְּתָא תֵּיתֵי לַהּ בְּתוֹרַת…”
- Segment 1420 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹצֶה לִיכָּנֵס לִסְעוּדַת קֶבַע, מְהַלֵּךְ…”
- Segment 1523 words
Opens “אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הַנִּכְנָס לִסְעוּדַת קֶבַע, חוֹלֵץ…”
- Segment 1610 words
Opens “וְעַד אֵימַת? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק:…”
- Segment 1712 words
Opens “תָּנֵי חֲדָא: צוֹרֵר אָדָם תְּפִילָּיו עִם מְעוֹתָיו…”
- Segment 1838 words
Opens “לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאַזְמְנֵיהּ. הָא דְּלָא אַזְמְנֵיהּ.…”
- Segment 1923 words
Opens “וּלְאַבָּיֵי דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא: אַזְמְנֵיהּ אַף…”
- Segment 2041 words
Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּנְיָא…”
- Segment 2133 words
Opens “מֵיתִיבִי: לָא יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילָּיו תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו…”
- Segment 223 words
Opens “תְּיוּבְתָּא דִשְׁמוּאֵל, תְּיוּבְתָּא.…”
- Segment 2312 words
Opens “אָמַר רָבָא: אַף עַל גַּב דְּתַנְיָא תְּיוּבְתָּא…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Berakhot 23b · Segment 20 — “בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּנְיָא מֵרַב יְהוּדָה:…”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Berakhot 23b · Segment 2 — “…שֵׁינַת עֲרַאי. אָמַר שְׁמוּאֵל: סַכִּין וּמָעוֹת וּקְעָרָה וְכִכָּר, הֲרֵי…”
Original text
נִינְטְרַן. אָמַר רָבָא: כִּי הֲוָה אָזְלִינַן בָּתְרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן, כִּי הֲוָה נָקֵיט סִפְרָא דְאַגַּדְתָּא — יָהֵיב לַן, כִּי הֲוָה נָקֵיט תְּפִילִּין — לָא יָהֵיב לַן, אָמַר: הוֹאִיל וּשְׁרוֹנְהוּ רַבָּנַן, נִינְטְרַן.
they will protect me. Although there were people on hand to whom he could have handed the phylacteries, he kept them to protect himself from danger. Rava said: When we would walk after Rabbi Naḥman, we would see that when he was holding a book of aggada , he would give it to us. When he was holding phylacteries, he would not give them to us, as he said: Since the Sages permitted to hold them, they will protect me.
תָּנוּ רַבָּנַן: לֹא יֹאחַז אָדָם תְּפִילִּין בְּיָדוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְיִתְפַּלֵּל. וְלֹא יַשְׁתִּין בָּהֶן מַיִם, וְלֹא יִישַׁן בָּהֶן לֹא שֵׁינַת קֶבַע וְלֹא שֵׁינַת עֲרַאי. אָמַר שְׁמוּאֵל: סַכִּין וּמָעוֹת וּקְעָרָה וְכִכָּר, הֲרֵי אֵלּוּ כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.
The Sages taught: One may not hold phylacteries in his hand or a Torah scroll in his arm and pray, because his concern that the phylacteries or Torah scroll might fall will distract him from his prayer. And so too, with regard to sacred objects, one may not urinate with them in his hands and may not sleep with them in his hands, neither a deep sleep nor even a brief nap. Shmuel said: Not only should one holding phylacteries refrain from prayer, but one holding a knife, money, a bowl, or a loaf of bread have a similar status in that his concern that they might fall will distract him from his prayer.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֵית הִלְכְתָא כִּי הָא מַתְנִיתָא, דְּבֵית שַׁמַּאי הִיא. דְּאִי בֵּית הִלֵּל — הַשְׁתָּא בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ שְׁרֵי, בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי מִיבַּעְיָא?!
Rava said that Rav Sheshet said: The halakha is not in accordance with this baraita , because it is in accordance with the opinion of Beit Shammai. As if it was in accordance with the opinion of Beit Hillel, now Beit Hillel permitted to hold phylacteries in his hand when he defecates in a regular bathroom, is it necessary to say that it is permitted when he urinates in a makeshift bathroom?
מֵיתִיבִי: דְּבָרִים שֶׁהִתַּרְתִּי לְךָ כָּאן, אָסַרְתִּי לְךָ כָּאן. מַאי לָאו תְּפִילִּין? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בֵּית הִלֵּל: הִתַּרְתִּי לְךָ כָּאן קָבוּעַ, אָסַרְתִּי לְךָ כָּאן בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בֵּית שַׁמַּאי הָא לָא שָׁרוּ וְלָא מִידֵּי?
The Gemara raised an objection based on the second part of the baraita , where it was taught: Matters which I permitted you to do here, I prohibited you from doing there. In other words, there are matters that were permitted in a regular bathroom and not in a makeshift bathroom. What, is it not referring to phylacteries? Granted, if you say that the prohibition against urinating while wearing phylacteries is in accordance with the opinion of Beit Hillel, then we would understand the baraita as follows: Matters which I permitted you to do here, to hold phylacteries in a regular bathroom, I have prohibited you from doing there, in the makeshift bathroom. But if you hold that this baraita is in accordance with the opinion of Beit Shammai, they did not permit anything in a regular bathroom. What, then, is the meaning of matters which I permitted you to do here?
כִּי תַּנְיָא הַהִיא, לְעִנְיַן טֶפַח וְטִפְחַיִים. דְּתָנֵי חֲדָא: כְּשֶׁהוּא נִפְנֶה — מְגַלֶּה לְאַחֲרָיו טֶפַח וּלְפָנָיו טִפְחַיִים. וְתַנְיָא אִידַּךְ: לְאַחֲרָיו טֶפַח וּלְפָנָיו וְלֹא כְלוּם.
This challenge is rejected by the Gemara, which explains: When that baraita was taught it was not in reference to phylacteries, but with regard to the matter of one handbreadth and two handbreadths. As is it was taught in one baraita : When one relieves himself, he must maintain modesty and bare a single handbreadth of his flesh behind him and two handbreadths before him. And it was taught in another baraita : One may only bare a single handbreadth behind him and nothing before him.
מַאי לָאו אִידֵּי וְאִידֵּי בְּאִישׁ, וְלָא קַשְׁיָא, כָּאן לִגְדוֹלִים, כָּאן לִקְטַנִּים?
What, are not both this baraita and that one referring to a male, and the apparent contradiction between the two baraitot is not difficult, as here the baraita that states that one may bare a handbreadth behind him and nothing before him is referring to defecation, while here, the other baraita that states that one may bare a handbreadth behind him and two handbreadths before him is referring to urination. Accordingly, despite the fact that one may bare two handbreadths before him when urinating in a makeshift bathroom, matters that I have permitted you to do here, one may bare nothing before him when defecating in an established bathroom, I have prohibited you from doing there.
וְתִסְבְּרָא?! אִי בִּקְטַנִּים, לְאַחֲרָיו טֶפַח לְמָה לִי? אֶלָּא אִידֵּי וְאִידֵּי בִּגְדוֹלִים, וְלָא קַשְׁיָא, הָא בְּאִישׁ, הָא בָּאִשָּׁה.
The Gemara rejects this explanation: And how can you understand it that way? If that baraita is referring to urination, why do I need to bare one handbreadth behind him? Rather, both this baraita and that baraita are referring to defecation, and the apparent contradiction between the two baraitot is not difficult. This baraita that states that one may bare two handbreadths before him is referring to a man, who must bare himself in case he inadvertently urinates. That baraita that states that one may not bare anything in front is referring to a woman, who does not need to uncover herself to account for inadvertent urination.
אִי הָכִי הָא דְּקָתָנֵי עֲלַהּ, ״זֶהוּ קַל וָחוֹמֶר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה״ — מַאי ״אֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה״? דַּרְכָּא דְמִלְּתָא הָכִי אִיתָא.
The Gemara challenges this: If so, then that which is taught with regard to this halakha in the baraita : This is an a fortiori inference for which there is no refutation, meaning that even though logically it would seem correct to be stricter in the case of defecating in a regular bathroom than in the case of urinating in a makeshift bathroom, that is not the ruling, is difficult. According to the distinction suggested above, what is the meaning of: for which there is no refutation? That is the nature of the matter; men and women need to uncover themselves differently.
אֶלָּא לָאו, תְּפִילִּין, וּתְיוּבְתָּא דְרָבָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת. תְּיוּבְתָּא.
Rather, is it not so that the baraita that states: Matters which I permitted you to do here, I prohibited you from doing there, is referring to phylacteries, and the a fortiori inference that cannot be refuted is similarly referring to phylacteries. And the refutation of that which Rava says that Rav Sheshet says, that the baraita is in accordance with the opinion of Beit Shammai, is indeed a conclusive refutation.
מִכׇּל מָקוֹם, קַשְׁיָא, הַשְׁתָּא בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ שְׁרֵי, בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!
The Gemara asks: Nevertheless, it remains difficult: Now, holding phylacteries in his hand when he defecates in a regular bathroom is permitted, all the more so that it is permitted when he urinates in a makeshift bathroom.
הָכִי קָאָמַר: בֵּית הַכִּסֵּא קָבוּעַ דְּלֵיכָּא נִיצוֹצוֹת, שָׁרוּ. בֵּית הַכִּסֵּא עֲרַאי דְּאִיכָּא נִיצוֹצוֹת, אָסְרִי.
The Gemara explains: It says as follows: When defecating in a regular bathroom, where one sits there are no drops of urine on one’s clothes or shoes, he need not dirty his hands to clean his garment, and therefore one is permitted to hold phylacteries in his hand. However, in a makeshift bathroom, where one stands, and there are ricocheting drops which he may touch with his hand, it is prohibited.
אִי הָכִי, אַמַּאי ״אֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה״? תְּשׁוּבָה מְעַלַּיְתָא הִיא!
The Gemara challenges: If so, then why was it referred to as an a fortiori inference that “cannot be refuted”? This seems an excellent refutation that explains the distinction.
הָכִי קָאָמַר: הָא מִילְּתָא תֵּיתֵי לַהּ בְּתוֹרַת טַעְמָא, וְלָא תֵּיתֵי לַהּ בְּקַל וָחוֹמֶר, דְּאִי אָתְיָא לַהּ בְּתוֹרַת קַל וָחוֹמֶר, זֶהוּ קַל וָחוֹמֶר שֶׁאֵין עָלָיו תְּשׁוּבָה.
The Gemara explains that it says as follows: Derive this matter based on the reason mentioned above that due to different circumstances the ruling is different. Do not derive it by means of an a fortiori inference, as if you were to derive it by means of an a fortiori inference, it would certainly be an a fortiori inference that cannot be rebutted.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹצֶה לִיכָּנֵס לִסְעוּדַת קֶבַע, מְהַלֵּךְ עֲשָׂרָה פְּעָמִים אַרְבַּע אַמּוֹת, אוֹ אַרְבָּעָה פְּעָמִים עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְיִפָּנֶה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס.
The Sages taught: One who wishes to enter and partake of a regular meal that will last for some time, paces a distance of four cubits ten times, or ten cubits four times, in order to expedite the movement of the bowels, and defecates. Only then may he enter and partake of the meal. That way he spares himself the unpleasantness of being forced to leave in the middle of the meal.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הַנִּכְנָס לִסְעוּדַת קֶבַע, חוֹלֵץ תְּפִילָּיו וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא: מַנִּיחָן עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְכֵן הָדוּר לוֹ.
On this same subject, Rabbi Yitzḥak said: One who partakes of a regular meal removes his phylacteries and then enters, as it is inappropriate to partake in a meal where there is frivolity while wearing phylacteries. And this statement disputes the statement of Rabbi Ḥiyya, as Rabbi Ḥiyya said: During a formal meal one places his phylacteries on his table, and it is admirable for him to do so in order that they will be available to don immediately if he so desires.
וְעַד אֵימַת? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עַד זְמַן בְּרָכָה.
The Gemara asks: And until when in the meal must he refrain from wearing phylacteries? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Until the time of the recitation of the blessing of Grace after Meals.
תָּנֵי חֲדָא: צוֹרֵר אָדָם תְּפִילָּיו עִם מְעוֹתָיו בַּאֲפַרְקְסוּתוֹ. וְתַנְיָא אִידַּךְ: לֹא יָצוֹר.
It was taught in one baraita : One may bundle his phylacteries with his money in his head covering [ apraksuto ], and it was taught in another baraita : One may not bundle phylacteries and money together.
לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאַזְמְנֵיהּ. הָא דְּלָא אַזְמְנֵיהּ. דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: הַאי סוּדָרָא דִתְפִילִּין דְּאַזְמְנֵיהּ לְמֵיצַר בֵּיהּ תְּפִילִּין, צָר בֵּיהּ תְּפִילִּין — אָסוּר לְמֵיצַר בֵּיהּ פְּשִׁיטֵי, אַזְמְנֵיהּ וְלָא צָר בֵּיהּ, צָר בֵּיהּ וְלָא אַזְמְנֵיהּ — שְׁרֵי לְמֵיצַר בֵּיהּ זוּזִי.
The Gemara explains: This is not difficult, as one must distinguish and say that this baraita , which prohibits bundling phylacteries and money together, refers to a case where the vessel was designated for use with phylacteries, while this baraita , which permits one to do so, refers to a case where the vessel was not designated for that purpose. As Rav Ḥisda said: With regard to this cloth used with phylacteries that one designated to bundle phylacteries in it, if one already bundled phylacteries in it then it is prohibited to bundle coins in it, but if he only designated it for that purpose, but did not yet bundle phylacteries in it, or if he bundled phylacteries in it but did not originally designate it for that purpose, then it is permitted to bundle money in it.
וּלְאַבָּיֵי דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא: אַזְמְנֵיהּ אַף עַל גַּב דְּלָא צָר בֵּיהּ. צָר בֵּיהּ, אִי אַזְמְנֵיהּ — אֲסִיר, אִי לָא אַזְמְנֵיהּ — לָא.
And according to Abaye, who said that designation is significant, as Abaye holds that all relevant halakhot apply to an object designated for a specific purpose, whether or not it has been already used for that purpose, the halakha is: If he designated the cloth, even if he did not bundle phylacteries in it, he is prohibited from bundling money in it. However, if he bundled phylacteries in it, if he designated the cloth for that particular use, it is prohibited to bundle money in it, but if he did not designate it, no, it is not prohibited.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּנְיָא מֵרַב יְהוּדָה: מַהוּ שֶׁיַּנִּיחַ אָדָם תְּפִילָּיו תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו? תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו לָא קָא מִיבַּעְיָא לִי, שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג בִּזָּיוֹן. כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי, תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו מַאי? אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּתָּר, אֲפִילּוּ אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
Rav Yosef, son of Rav Neḥunya, raised a dilemma before Rav Yehuda: What is the halakha ; may a man place his phylacteries in his bed, under his head while he sleeps? He himself explains: With regard to whether or not one may place them under his feet, I have no dilemma, as that would be treating them in a deprecating manner and is certainly prohibited. My dilemma is whether or not one may place them under his head; what is the halakha in that case? Rav Yehuda said to him, Shmuel said as follows: It is permitted, even if his wife is with him in his bed.
מֵיתִיבִי: לָא יַנִּיחַ אָדָם תְּפִילָּיו תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו מִפְּנֵי שֶׁנּוֹהֵג בָּהֶם דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, אֲבָל מַנִּיחָם תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו. וְאִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ — אָסוּר. הָיָה מָקוֹם שֶׁגָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — מוּתָּר.
The Gemara raises an objection based on what was taught in a baraita : A man may not place his phylacteries under his feet, as in doing so, he treats them in a deprecating manner, but he may place them under his head. And if his wife was with him, it is prohibited even to place it under his head. If there was a place where he could place the phylacteries three handbreadths above or three handbreadths below his head it is permissible, as that space is sufficient for the phylacteries to be considered in a separate place.
תְּיוּבְתָּא דִשְׁמוּאֵל, תְּיוּבְתָּא.
This is a conclusive refutation of Shmuel’s statement. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation.
אָמַר רָבָא: אַף עַל גַּב דְּתַנְיָא תְּיוּבְתָּא דִשְׁמוּאֵל, הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ. מַאי טַעְמָא?
Rava said: Although a baraita was taught that constitutes a conclusive refutation of Shmuel, the halakha is in accordance with his opinion in this matter. What is the reason for this?