Talmud Builders

    Commentary page

    Niddah 8b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Niddah 8b

    Niddah 8b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 605 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    והא קשיש מיניה טובא דהא ר' אליעזר היה בימי ר"ג בנו של ר"ש הנהרג בהרוגי מלכות ובעל אחותו היה כדאמרי' בהזהב (ב"מ דף נט:) ור' חנינא בנו של ר"ג היה:

    אור ליל כניסתו:

    מעין שמנה עשרה שאומר בשבעה ברכות מעין שמונה עשרה כגון ג' ראשונות וג' אחרונות כתקנן ואומר הביננו באמצע ומסיים בשומע תפלה כדאמרינן בברכות (דף כט.) ויש בה מעין כולם:

    המעמיד חלב בהמה לעשות גבינה:

    בקטפא דגווזא בשרף הנוטף מן העץ דכעץ בעלמא הוי אבל קטף הוי שרף הפגין ומודו בהו רבנן:

    לאו רבנן דפליגי עליה דר"א בשאר אילנות וחזינן דבקטף סבירא להו כוותיה:

    בתולת דמים דמי נדה ולא דמי בתולים דאפילו נבעלה עדיין היא בתולת דמים:

    לכהן גדול שמצווה ליקח בתולה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Niddah 8b · Sefaria

    Tosafot

    והא קשיש מיניה טובא ר"א מרבי חנינא פרש"י שר' חנינא היה בנו של ר"ג דיבנה וכ"נ דבפרק המפלת (לקמן נדה דף כג.) א"ר חנינא בן גמליאל נראין דברי ר"מ בבהמה ובחיה וא"ת והא בת"כ (פ' אמור) גבי פנחס איש הסתת שעלה גורלו להיות כ"ג כו' אמר ר' חנינא בן רבן גמליאל וכי סתת היה והלא חתנינו היה וחורש היה ואי בן ר"ג דיבנה היה היאך היה לו חתן כ"ג והלא היה אחר החורבן וי"ל דלאו חתנינו ממש קאמר אלא חתן אבותיו וכן משמע דלא אמר חתני אלא חתנינו היה:

    [ומאי קאי הר"מ ז"ל אמר דלא פריך מברייתא אברייתא משום דה"א דהדר ביה מההיא דהודאה (אחרינא שמע) מרבותיו אבל השתא דקאמר דקאי בשיטתיה משמע דלא הדר ביה דאל"כ אכתי תיקשי ותו ליכא לכך פריך שפיר ומאי קאי. גי']:

    מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת הקשה הר"ר יעקב מאורלינ"ש ונכלליה מכלל דהכי פריך פרק תפלת השחר (ברכות דף כט.) אהא דאמר שמואל כל השנה מתפלל הביננו חוץ ממוצאי שבת מפני שצ"ל הבדלה בחונן הדעת ופריך ונכלליה מכלל וי"ל דהתם פריך משום דלא ישנה אדם משום הבדלה מכמו שהוא מתפלל כל השנה [כיון דסבר דכל השנה מתפלל הביננו] אלא יכלול בהביננו והכא קאמר ר' חנינא [כיון דס"ל דכל השנה אינו מתפלל הביננו א"כ] במוצאי יוה"כ מפני טורח תענית לא ישנה מכמו שהוא מתפלל כל השנה כדי שיאמר הבדלה בחונן הדעת:

    בקטפא דפירא מודו ליה דתנן א"ר יהושע כו' וא"ת [א"כ] אמאי אוקי רבי פדת מתניתין כר"א כיון דרבנן מודו בקטפא דפירא ואי משום דבעי לאוקומי בכל מיני קטף אפי' בדגווזא מ"מ היכי קאמר ליה ר' זירא חזי דמשתריא קטפא לעלמא הא ודאי אמת הוא דקטפא דגווזא שרי דאף ר' זירא מודה דאין הלכה כר"א אלא בד' וליכא למימר דאתי למטעי ולמשרי אף קטפא דפירא מדלא מוקי רבי פדת מתני' בקטפא דפירא ודברי הכל מכלל דסבר אף בקטפא דפירא רבנן הוא דשרו הא לא אתי למטעי דהא חזינן במשנה שאוסר רבי יהושע שרף הפגים וי"ל שיטעו ויסברו שרבי יהושע שמעתי קאמר וליה לא ס"ל מדלא מוקי ר' פדת מתני' כוותיה ובקטפא דפירא ואפשר דר' פדת סבר דקטפא דפירא שרי ור' [יהושע] קאמר שמעתי וליה לא סבירא ליה:

    מאן חכמים (א"ר יוחנן) ר"א אע"ג דתנא בלשון חכמים ניחא ליה לאוקומי כר"א ולא לימא ג' מחלוקות בדבר:

    Tosafot on Niddah 8b · Sefaria

    Rashba

    מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת איכא דמקשו ונכללה מיכלל כדאמרינן בפרק תפלת השחר (ברכות כט, א) אמר רב נחמן אמר שמואל כל השנה כלה מתפלל אדם הביננו חוץ ממוצאי שבתות וימים טובים מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. ואקשינן עלה ונכללה מכלל ואסיקנא בקושיא. וי"ל דהתם הוא מפני שכל השנה כולה מתפלל הביננו, תפלתו שגורה בפיו ולא מטריד כולי האי, אבל הכא כיון דכל השנה מתפלל מונה עשרה ועכשיו הוא מתפלל מעין שמונה עשרה, אם בא לכלול בה דילמא מטריד. ודומה קצת לאותה שאמרו שם אמר רב ביבי בר אביי כל השנה כולה מתפלל אדם הביננו חוץ מימות הגשמים מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, ואקשינן עלה ונכללה מיכלל ופרקינן דילמא אתי לאטרודי, ואקשינן תו אי הכי הבדלה בחונן הדעת נמי אתי לאטרודי, ופרקינן אמרינן התם כיון דבתחלת צלותיה לא מיטריד. ויש מתרצים, דאין התם והכא ודאי קשיא אמאי לא כללינן להו מיכלל, אלא מיהו לא דחינן ברייתא מחמת קושיא זו, והתם ה"ה דהוה מצי למימר וליטעמיך תיקשי לך הא דא"ר חנינא בן גמליאל משם אבותיו, אלא דאיכא דמצי לאקשויי וליטעמיך ולא מקשה.

    דתנן אמר ר' יהושע שמעתי שהמעמיד בשרף הפגין אסור בשרף העלין ובשרף העיקרים מותר. קשה לי מאי קא מייתי ר' זירא ראייה מדר' יהושע תנא דשביעית רבנן היא, דהא בהדיא פליג ר' יהושע בקיטפא דגוזא ולא מודה אלא בקיטפא דפירא, וקטף דשביעית היינו שרף מעצי הקטף וקיטפא דגוזא הוא, וליכא מאן דפליג בפירוש קטף דשביעית, דהיינו שרף מעצי הקטף, ותדע לך מדאקשינן בהדיא אי ר' אליעזר מ"ש אילן שאינו עושה פירות. על כן אני אומר, דר' זירא עיקר טעמיה בהא איבעית אימא בתרא תלי ליה, והכי קאמר אפילו תימא מתניתין דשביעית רבנן היא, ותדע לך דעל כרחיך לא פליגי רבנן עליה בכולהו קיטפי אלא בקיטפא דגוזא דוקא, דתנן אמר ר' יהושע וכו', וכיון שכן איבעית אימא רבנן נמי לא פליגי רבנן עליה אפילו בקיטפא דגוזא אלא באילן שעושה פירות, דקטפא לא זהו פריו, אבל באילן שאינו עושה פירות מודו ליה, דכיון דאפילו באילן העושה פירות מודו בקיטפא דפירא, אע"ג דעיקר פירא לאו היינו קיטפא, כ"ש בקיטפא דגוזא באילן שאינו עושה פירות, דאיכא למימר דקיטפא זהו פריו, והיינו דמתניתין דשביעית נקטי לה באילן שאינו עושה פירות, ובשלמא אי מתניתין רבנן היא שפיר, אלא אי ר' אליעזר היא מ"ש אילן שאינו עושה פירות. ואהדר ההוא סבא משמיה דר' יוחנן, דלעולם מתניתין דשביעית ר' אליעזר ולא רבנן, דאלו רבנן קטפא דגוזא לעולם לאו פירא היא בין באילן העושה פירות בין באילן שאינו עושה פירות. ואיכא למימר דר' יוחנן מדר' יהושע נפקא ליה, מדלא מפליג אלא בין דעקרין לשרף הפגין, ואם איתא ליפלוג וליתני אפילו בשרף העלין והעיקרין ממש דהוי רבותא טפי, והאי דקא מייתי בתר האי לישנא בתרא דתנן א"ר שמעון, דמשמע לכאורה דהאי איבעית אימא אהאי ראיה בלחוד מסמיך ליה, לא היא, אלא אטעמא קמא סמיך וקא מסייע ליה ממתניתין גופיה, דהאי מתניתין היינו מתניתין גופה דהורד והכפר והקטף וכמו שאני כותב לקמן בס"ד. כך נראה לי פירושא דשמעתין ולית ביה ספיקא. ונמצא לפי פירוש זה דלכולי עלמא בשרף הפגין אסור, כאסהדתיה דר' יהושע, ובקטפא דגוזא באילן שעושה פירות לכולי עלמא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר, אלא דבקטפא דגוזא דאילן שאינו עושה פירות, פליגי ר' זירא ור' יוחנן, דלר' זירא מודו ביה רבנן, ולר' יוחנן ור' פדת אף בדידיה פליגי רבנן. ובהא מתרצא לן נמי שמעתא דגבינת הגויים דפרק אין מעמידין, (עבודה זרה לה, ב) דאי לא, הוה לן לאקשויי לר' יוחנן ולר' פדת ממתניתין דגבינות הגויים לההיא טעמא דמוקי לה התם במפני שמעמידין אותה בשרף הערלה וכדר' יהושע, אי נמי אית להו למימר התם ולר' יוחנן דקאמר דפליגי רבנן עליה דר' אליעזר אפילו בקיטפא דפירא מאי טעמא. ולענין פסק הלכה קי"ל דקטפא דפירא דאסור, דלא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר, ובקטפא דגוזא באילן שאינו עושה פירות נמי אפשר דהוי פירא אפילו לרבנן וכדר' זירא, ופשטא דמתניתין דשביעית רבנן תנו לה, דאי ר' אליעזר מאי איריא קטף, אפילו אילן העושה פירות, והא דדחי ההוא סבא משמיה דר' יוחנן לעולם ר' אליעזר ולדבריהם דרבנן קאמר להו, שנויא הוא ולא סמכינן עליה אלא אפשטא דמתניתין. ואי משום דר' יהושע דלא מפליג אלא בין שרף הפגין לשרף העיקרין, איכא למימר דר' יהושע מדשמעיניה לר' אליעזר דאתא לאשמועינן רבותא, ואסר אפילו בשרף העיקרין דאילן העושה פירות, אהדר ליה ר' יהושע ואסהיד דבאילן העושה פירות לא אסרו בשרף העלין והעיקרין אלא דוקא בשרף הפגין, ומיהו באילן שאינו עושה פירות, אפילו רבנן מודו בשרף העיקרין דקיטפו זהו פריו וכ"ש הוא, וכדוקיא דר' זירא וכדכתיבנן לעיל. עוד יש לי לומר דאפילו תמצא לומר דרבנן פליגי עליה בכל שרף העיקרין, ואפילו באילן שאינו עושה פירות וכדר' יוחנן, אכתי איכא למימר דהילכתא כר' אליעזר בהא, הואיל וסתם לן תנא דשביעית כוותיה, דר' אליעזר, ור' יוחנן דאמר לעולם ר' אליעזר ולדבריהם דרבנן קאמר להו, לאו למימרא דמשום דסבירא ליה בכל קיטפא דגוזא דשרי קא מפיג ליה למתניתין מדרבנן, אלא משום אסהדתיה דר' יהושע קאמר וכדכתבינא לעיל, ודילמא בהא כר' איעזר סבירא ליה, וכטעמיה דאית ליה בעלמא הלכה כסתם משנה. והא דאמר ליה ר' זירא לר' פדת חזי קא שרית קיטפא לעלמא, לאו מהאי טעמא לחוד דמוקי לה למתניתין כר' אליעזר קאמר ליה, אלא מינך ומאבוך קאמר ליה, הא לדידן דקי"ל דכי אמרינן בארבע בסדר טהרות קאמרינן הא בשאר סדרי איכא, אפשר נמי דקי"ל כר' אליעזר בהא משום דסתם לן תנא כוותיה, ואפילו תמצא לומר דר' אליעזר היא. ור"ח נמי הכין פסק דבשאר סדרי איכא, והתם בפרק אין מעמידין דאייתי ההיא דר' יהושע, לאו למישרי כל שרף חוץ משרף הפגין קא מייתי לה, אלא לאפוקי מאידך דר' אליעזר דהמעמיד בשרף הערלה, דההיא אפילו בשרף העלין והעיקרין דאילן העושה פירות קא מייתי לה. ואף הרמב"ם ז"ל כן פסק בשרף העיקרין דאילן שאינו עושה פירות דקטפו זהו פריו. וזה נראה לי עיקר.

    הא ד תנן ר' שמעון אומר אין לקטף שביעית וחכמים אומרים יש לקטף שביעית. אינה משנה וגם לא מצאנוה גם כן בחיצונה. ואומר אני, שהיא אותה משנה שבשביעית (פ"ז מ"ו) דתנן הורד והכפר. והקטף והלוטם יש להן שביעית ר' שמעון אומר אין לקטף שביעית מפני שאינו ושה פרי. ומשום דר' שמעון תני מפני שאינו פרי, ומשמע דטעמייהו דרבנן דפליגי עליה משום דקטפו זהו פריו, ומסקינן הכא בפירושא דמתניתין וחכמים אומרים יש לקטף שביעית מפני שקטפו זהו פריו, והכניסו פירוש המשנה בלשון משנתנו ממש כאלו נשנית משנתנו כן בפירוש. ויש לנו כיוצא בה הרבה בתלמוד ואחת מהן בשלהי פרק הבית והעליה דאמרינן התם תנן גבי מקח וממכר כי האי גוונא היוצא מן הגזע ומן השרשים של האילן ואינה משנה, אלא מפני ששנינו מקצתה בפרק המוכר את הספינה (בבא בתרא פא, א) דקתני היוצא מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הבית קרקע, ור' יהודה קתני לה, דמדרישא ר' מאיר הוי סיפא לאו ר' מאיר, דקתני רישא ר' מאיר אומר קנה קרקע, ומשום הכי אייתו הך ברייתא בשם מתניתין, משום דבמתניתין רמיזא, וכן הא דאמרינן התם ותנן גבי ערלה כי האי גוונא אינה משנה, אלא אטו לתא דהאיך אמרינן דתנן, ובקידושין פרק האומר דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי ר' מאיר אומר מקודשת ר' יוחנן הסנדלר אומר אינה מקודשת ר' יהודה הנשיא אומר וכו'. ואילו במתניתין תנן סתם אינה מקודשת, ולא תנינא בה לא ר' יהודה הנשיא ולא ר' יוחנן הסנדלר, אלא משום דעיקרא נשנית במשנתנו ושלא כדברי ר"מ, אמר תנן, לומר לך דהך ברייתא מתניתין היא אלא דלא פריש במתניתין כדפריש בברייתא בהדיא. וא"ת זו אינה שיטה אנן קיימינן עלה דההיא דהוורד והכפר, ומתמהין עליה דר' זירא היכי לא מוקי לה איהו נמי כר' אליעזר, דרבנן ודאי פליגי עליה, וכדדיקי' ממתני' דערלה, והשתא מהדר להו ר' זירא אההיא מתניתין גופא ואמר להו מאן חכמים דפליגי עליה דר' אליעזר הא אמרי דלאו לא היא, דר' זירא הרי אהדר להו, על כרחין מגופא דמתניתין דייקינן דלאו ר' אליעזר תני לה, מדנקט לה באילן שאינו עושה פרי, דאי ר' אליעזר מ"ש שאינו עושה פירות אפילו אילן שעושה פירות וכדמפרש ואזיל כנ"ל.

    תנא שלש בתולות הן בתולת אדם כל זמן שלא נבעלה נפקא מינה לכ"ג אי נמי לכתובת מאתים. והא דקתני בתולת אדם, יש לומר דלאו דוקא, אלא כל שלא נעשה בה מעשה איש, אבל נעשה בה מעשה איש ואפילו ע"י הכאת עץ, הרי זו כבעולת אדם בין לכ"ג בין לכתובת מאתים. ולי נראה דבתולת אדם דוקא קאמר, וכדתניא בפרק הבא על יבמתו (יבמות נט, ב) נבעלה למי שאינו איש כשרה לכהונה, ואמרינן תו התם רב ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשא אלמא סופה להיות בוגרת תחתיו ומוכת עץ תחתיו, ואע"פ ששנינו שם במשנתנו (שם, ע"א) כהן גדול לא ישא את מוכת עץ, ומשמע דכולהו מודו בה, דילמא לכתחילה ומדרבנן והכא בדיעבד ומדאורייתא הואיל וסופה להיות מוכת עץ תחתיו, וכדאמרי רב ור' יוחנן התם בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס, א) ולכתובה נמי אתיא כר' מאיר דאמר בפרק קמא דכתובות (יא, א) מוכת עץ כתובתה מאתים. ואיכא למידק ולטעמיה דמקשה, דהא איכא בתולת בתולים והיינו בוגרת שלא נעשה בה מעשה איש, ונפקא מינה לכהן גדול דבוגרת אסורה לכהן גדול. וי"ל דיסבר לה כר' אליעזר ור' שמעון, דאמרי התם ביבמות בפ' הבא על יבמתו דבוגרת מותרת לכ"ג. ומיהא למאי דפרי' רב שישא בריה דרב אידי דלא קתני אלא מידי דתלי במעשה, איכא למימר דאפילו בוגרת אסירא, אלא דלא תני אלא מידי דתלי במעשה, אבל בוגרת ובתולת דמים דלא תלי במעשה לא קתני.

    Rashba on Niddah 8b · Sefaria

    Ritva

    מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת פי׳ ואי אתי למכללא אתי למטרדה ואעפ״י שהיא תחלת ברכה ואיכא דק״ל מהא דאמרינן בפרק תפלת השחר אר״נ כל השנה כלה מתפלל אדם הביננו חוץ ממ״ש וממוצאי י״ט לפי שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ופרכינן עלה ונכללה ואסיקנא בקושיא ומאי קשיא דהא ר״ח בן אנטיגנוס דאמר הכי וי״ל דהתם קושיא בעלמא היא ולאו מדחיה ההיא מימרא בהכי ובדוכתי טובא יכול למימר וליטעמיך ולא חייש להכי וכן דעת הגאונים ז״ל שם ואחרים תירצו דשאני התם שאומר כן בכל השנה אליבא דר״נ וכיון דכן לא אתי לאטרודי עי״ל דבמוצאי י״ה שהוא מעונה ואין דעתו מיושבת עליו אתי לאטרודי וכמו שאמרו האמוראים אח״כ מפני כן דתפלת נעילה פוטרת של ערבית.

    והתנן ר״א אומר וכו' פי׳ ופליגי רבנן עליה אבל בקטפא דפירא מודה ליה. פי׳ ומוקמי׳ מתני׳ דשביעית בקטפא דפירא וכרבנן שכל דבר שנולד מלחות דפרי נקרא קטפא על שם השרף היוצא מן העץ ואף שמן אפרסמון נקרא שרף מעצי הקטף.

    ואב״א כי פליגי וכו' פי׳ ומתני׳ דשביעית וערלה בקטפא דגוזזא אל דמתני׳ דשביעית באילן שאינו עושה פירות והיינו עצי הקטף ממש ומתני׳ דערלה באילן העושה פירות כך נראה פי׳ הסוגיא לפשוטה וי״א שא״א לאקומי משנה דשביעית בקטפא דפירא מדקתני והקטף ודכ״ע הקטף היינו שרף מעצי הקטף הנזכר בכל מקום והוא קטפא דגוזזא לכך פי׳ דאפילו באוקמתא קמייתא דאוקמא מתניתין דשביעית כרבנן בקטפא דגוזזא באילן שאינו עושה פירות מוקמינן לה נמי כדאוקי׳ בפרוקא בתרא אלא דמעיקרא מכרחיך לך מההיא דר׳ יהושע דקאמר דמיירי רבנן בקטפא דפירא ומשמע לן דר״ש דמודה באילן שאינו עושה פירות דקטפא זהו פריו ובתר הכי מכריחין לה ממש מאידך דר״ש וזו שיטת קצת רבותי אבל לשון הגמ׳ קשה מאד לפי׳ זה דבהדיא משמע מלישנא דכל חדא מנייהו אוקמתא באנפי נפשה.

    ת״ר נשאת ולא ראתה וכו׳ אינו והאמר רב כהנא וכו' הא דלא פרכינן לה אמתני׳ משום דאיכא למימר דהא דתנן כל שלא ראתה דם מימיה ואעפ״י שהיא נשואה היינו שלא ראתה דם בתולים להכי נקטי׳ אמתניתן דפירשה בהדיא בדם בתולים.

    בתולת אדם כל זמן שלא נבעלה נ״מ לכהן גדול א״נ לכתובה מאתים פי׳ שלא נבעלה בעיל׳ גמורה ולאפוקי קטן הבא על הגדולה א״נ גדול הבא על הקטנה דלאו כלום הוא וכנותן אצבע בעין דמי וכדאיתא ביבמות לענין כ״ג ובפ״ק דכתובות לענין כתובה ולפום פשטיה דהאי לישנא כל שהיא מוכת עץ כשרה לכהונה ולכתובה נמי אתיא כר״מ דלית הלכתא כותיה ואינו נכון דהא מוכת עץ אסורה לכהונה לכתחלה לכ״ע ואע״ג דאיכא מ״ד התם דאם נשא נשוי לפי שסופה להיות מוכת עץ תחתיו ליכא לאוקומא להא בדיעבד וליכא לאוקומא נמי לענין כתובה כר״מ ולא כהלכתא לכך י״ל יותר דנבעלה לאו דוקא וה״ה כל שנעשה בה מעשה בעילה ואפי׳ ע״י עץ אלא דנקט לישנא בהווה ומאי דהוה לד״ה ולא למעוטי מוכת עץ.

    ואם איתא ליתני נמי האי וא״ת ולדידן ליתני נמי בתולת בתולים משום בוגרת מיהת וי״ל דהשתא ס״ד דבוגרת כשרה לכהונה כרבי יהודה ור״ש ולמא כפרקינין לקמן דלא תני אלא מידי דתלי במעשה תו ל״ק בוגרת כלל.

    אלא דלא קפיץ לגמרי ומיהו מזבן זבני לה משום דלא אתי לידי ספק נדה וכההוא דאמר׳ בפ״ק דכתובות לך זכה במקחך ומ״ש תנחומין של הבל ניחמך היינו משום דא״ל לך זכה דמשמע דזכות הוא לגמרי ומיהו איכא דניחא ליה בהכי.

    שנאמר ויהי כמשלש חדשים פיר׳ וס״ל דהיינו ג׳ חדשים גמורין ומשום דהוה שלש עבור נקט משלש ודלא כמאן דדריש דמקצתו של ראשון ושלישי.

    1 more comments on this page.

    Ritva on Niddah 8b · Sefaria

    Meiri

    וערב יום הכפרים צריך להתודות במנחה אחר שמונה עשרה בסוף תפלתו ובחמש תפלות של יום מתפלל שבע ומתודה כמו שהתבאר במקומו:

    כהן גדול באלמנה עובר בלאו ובעולה ומוכת עץ ובוגרת עובר עליהן בעשה שנאמר אשה בבתוליה יקח:

    וכן בעולה ומוכת עץ אפילו הכיר בה כתבתה מנה אבל בוגרת כתבתה מאתים וכבר ביארנו ענינים אלו במסכת כתובות:

    המוכר לחברו בתלת קרקע צריך ליתן לו מקום שלא נעבד מעולם לפי שעושה פירות מרובין ושמנים וסימנה כל שאין עפרה תיחוח ומעלה רשושית ר"ל אבנים דקים וכן קרקע שנמצא בו סלע והר אבל אם נמצאו בו חרסים בחפירתו אין זה בתולת קרקע שאם לא נעבד חרסים מהיכן ומ"מ נחל איתן האמור בתורה לענין עגלה ערופה אע"פ שלפי סוגיא זו יראה בפירושו מקום קשה וקרקע בתולה לענין פסק אמרו באחרון של סוטה שאע"פ שאינו איתן כשר ולא יעבד בו ולא יזרע להבא קאמר ואף מפרשי המקראות פירשוה מקום חשוב ואשר לא יעבד ולא יזרע להבא וגדולי המחברים פירשו נחל ממש ושהוא שוטף בחזקה ואיני מבין מה מקום לאסור עבדה וזריעה בנחל ושמא נאמר כן על שפת הנהר במקום שעורפין אותה:

    המוכר לחברו בתולת שקמה צריך ליתן לו שקמה שלא נקצצה מעולם ואע"פ שסתם לקיחתה לסדן ושקמה אינו ראוי לסדן עד שיקצצנה הרבה פעמים ויתעבה מתוך החתך שמא כך הוא נוח לו שיקצצנה כשיעור שירצה ותתעבה ברשותו:

    בתולת שקמה אין קוצצין אותה בשביעית מפני שקציצתה עבודה היא שהרי כך הוא המנהג לקוצצה כדי שתתעבה ותהא ראויה לסדן אלא שיתבאר במקומו שאם צריך לעיציה קוצצה בדרך שלא יהא נראה כעבודה והוא שיקצצנה סמוך לארץ או למעלה מעשרה טפחים:

    כבר ביארנו במה שאמרו שהמעוברת דייה שעתה שפירושו משהוכר עוברה והוא לסוף שלשה חדשים ודבר זה אין בו הפרש בין יולדת לשבעה ליולדת לתשעה שאף היולדת לשבעה אין עוברה נכר אלא לשלשה חדשים וזהו שאמרו כאן איכא דילדא לשבעה פירושו כעין מהו דתימא כלומר איכא דילדא לשבעה ושמא הייתי אומר שעוברה נכר לשליש ימי העבור שהם שני חדשים ועשרה ימים ונשהא את הטהרות משם ואילך עד שנראה אם תלד לשבעה ומ"מ לענין פסק כל תוך שלשה מטמאה מעת לעת:

    מי שהיתה בחזקת מעברת וראתה דם והרי דייה שעתה ואח"כ הפילה רוח או דבר שאינו של קיימא ר"ל שאינו ראוי ליקרות ולד ונמצא שלא היתה מעוברת אין אומרין שנחזור ונטמא למפרע טהרות שמעת לעת מאותה ראייה שראתה אלא עדין דנין בה שמאחר שבשעת הראיה לא הפילה דייה שעתה שאע"פ שאין זה נקרא עבור לענין קשוי כמו שנבאר בסמוך לענין סלוק דמים מיהא עבור הוא וכל שראתה קודם שהפילה דייה שעתה:

    Meiri on Niddah 8b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    שם ומי קאי והתניא אור יוה"כ כו' אבל למאי דקאמרינן מעיקרא דר"א משום דרבי חנינא בן גמליאל קאמר לא קשיא ליה דאיכא למימר דר"א משום ר' חנינא בן גמליאל קאמר הכי ותנא דברייתא פליג אדר"א וקאמר דר' חנינא בן גמליאל לית ליה הכי ותרי תנאי אליבא דר' חנינא בן גמליאל הוו:

    שם אי ר"א מאי איריא אילן שאינו עושה כו' דלישנא דקאמרי חכמים מפני שקטפו זהו פריו הכי משמע אף שאין לקטף פרי כלל חייב בשביעית מפני שקטפו הוא במקום פריו דמשמע ליה לר"א דבעושה פרי נמי איירי משום דסתמא קתני המעמיד בשרף ערלה ועוד דר"י באית ליה פגין קאמר דמותר בשרף האילן ועיקרן ומיני' נשמע דר"א אוסר אפי' בכה"ג:

    בפרש"י בד"ה דילדה לז' שמא ניכר עוברה לשליש ימיה דהיינו ב' חדשים ושליש עכ"ל יראה מפירושו דסומכוס בכל גונא בין ביולדת לט' בין ביולדת לז' קאמר שלשה חדשים שלמים אלא דליכא ראיה ליולדת לז' דשמא אזלינן לשליש חדשי עיבור דסתם נשים דיולדין לט' דה"ל שליש עיבורה ג' חדשים שלמים או נימא דניזל בתר שליש עיבור דידה דהיינו ב' חדשים ושליש ורש"י שפירש בחומש כמשלש רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם הוא ע"פ ב"ר שיש שם מי שחולק על סומכוס וסובר הכי ובפרק החולץ איכא נמי מאן דפליג על סומכוס לגבי הבחנה אבל מדברי הרא"ם פ' וישב נראה שאין חולקין וסומכוס נמי מודה ביולדת לז' דהוכר עוברה לשליש ימיה ואין נראה כן מסוגיא דהכא ומפרק החולץ אלא דבכל גונא בעי ג' חדשים לסומכוס ועיין בפי' הראב"ע:

    Chidushei Halachot on Niddah 8b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה והא קשיש מיניה טובא וכו' וכן נראה דבפרק המפלת א"ר חנינא וכו' נראין דברי ר"מ וכו'. ר"ל ומדקאמר רבי חנינא שנראין דברי ר' מאיר ורבי מאיר לא היה בימי רבן גמליאל הזקן ומדקאמר רבי חנינא נראין וכו' א"כ משמע דהוה קשיש מיניה א"כ ע"כ רבי חנינא בנו של ר"ג דיבנה היה:

    ד"ה מאן חכמים וכו' ולא נימא שלש מחלוקות בדבר פירוש ר"ש ס"ל אפילו באילן שאינו עושה פירות אין לקטף שביעית ור"א ס"ל אפילו באילן שעושה פירות יש לו שביעית וחכמים מכריעין דבאילן שעושה פירות ס"ל דיש לו שביעית ובאילן שאינו עושה פירות אין לו שביעית אבל השתא דאמרינן שחכמים היינו ר"א אין כאן כ"א מחלוקת רבי שמעון ורבי אליעזר וצ"ל שהתוס' ס"ל דרבי יהושע כוותיה דרבי שמעון ס"ל ושניהם דעת אחת הם:

    Maharam on Niddah 8b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מִשׁוּם דְּאִיכָּא דְּיָלְדָה לְתִשְׁעָה, וְאִיכָּא דְּיָלְדָה לְשִׁבְעָה פירוש האי שיעורא דשלש חדשים שאמר משום רבי מאיר הוא בין ליולדת לתשעה בין ליולדת לשבעה ולהכי האי קרא אינו ראיה גמורה ליולדת לשבעה אלא זכר בעלמא. יען דתמר ילדה באמת לשבעה כמפורש להדיה בדברי רבותינו ז"ל וכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י דפרץ וזרח נולדו לשבעה ואם כן יש שני פירושים בפסוק 'כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים' (בראשית לח, כד) האחד לשון שילוש רצונו לומר כאשר עברו שליש חדשים של הריון שלה דניכר עבור שלה אמרו ליהודה ולפי זה צריך לומר יולדת לשבעה ניכר עיבורה כשני חדשים ושליש חודש שהוא קודם שלשה חדשים גמורים ופירוש השני הכי קאמר 'וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים' רצונו לומר כשעברו שלשה חדשים גמורים דאין ניכר העיבור אלא עד שלשה חדשים גמורים. וכיון דאיכא לפרש הכי והכי אין ראיה גמורה מן הכתוב הזה ליולדת לשבעה כי אם זכר בעלמא אבל ליולדת לתשעה היא ראיה גמורה בין אם תפרש כמשלש לשון שלישות בין אם תפרש שלשה ממש הוי הכרת העובר בשלש חדשים.

    Ben Yehoyada on Niddah 8b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Niddah, daf 8, Amud Bet, about 605 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “וְהָא קַשִּׁישׁ מִינֵּיהּ טוּבָא! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָאֵי…”

    2. Segment 237 words

      Opens “וּמִי קָאֵי? וְהָתַנְיָא: אוֹר יוֹם הַכִּפּוּרִים —…”

    3. Segment 329 words

      Opens “רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו אוֹמֵר:…”

    4. Segment 424 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: וְאַתְּ…”

    5. Segment 537 words

      Opens “אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי…”

    6. Segment 638 words

      Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי…”

    7. Segment 724 words

      Opens “מַאן חֲכָמִים? לָאו רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי…”

    8. Segment 847 words

      Opens “אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַאי אִירְיָא אִילָן שֶׁאֵינוֹ…”

    9. Segment 934 words

      Opens “אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה? כֹּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה כּוּ׳.…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “אִינִי? וְהָאָמַר רַב כָּהֲנָא: תְּנָא, שָׁלֹשׁ בְּתוּלוֹת…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “בְּתוּלַת קַרְקַע — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה.…”

    12. Segment 1229 words

      Opens “בְּתוּלַת שִׁקְמָה — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְצְצָה.…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כִּי קָתָנֵי…”

    14. Segment 1432 words

      Opens “רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: כִּי…”

    15. Segment 1541 words

      Opens “וְלָא קָפְדִי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר: כְּשֵׁם…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹהִי ״בְּתוּלַת קַרְקַע״? כֹּל שֶׁמַּעֲלָה…”

    17. Segment 1727 words

      Opens “מְעוּבֶּרֶת — מִשֶּׁיִּוָּדַע עוּבָּרָהּ. וְכַמָּה הַכָּרַת הָעוּבָּר?…”

    18. Segment 1814 words

      Opens “זֵכֶר לַדָּבָר? קְרָא כְּתִיב, וּרְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא!…”

    19. Segment 1924 words

      Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת, וְרָאֲתָה…”

    20. Segment 2027 words

      Opens “וְאַף עַל גַּב שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר…”

    21. Segment 2122 words

      Opens “וּרְמִינְהִי: קִשְּׁתָה שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה רוּחַ אוֹ…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Niddah 8b · Segment 10 — “אִינִי? וְהָאָמַר רַב כָּהֲנָא: תְּנָא, שָׁלֹשׁ בְּתוּלוֹת הֵן —…

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Niddah 8b · Segment 17 — “…וְכַמָּה הַכָּרַת הָעוּבָּר? סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שְׁלֹשָׁה…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Niddah 8b · Segment 14 — “…לִבְרִיָּיתוֹ לָא קָתָנֵי. רָבִינָא אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּקָפֵיד…

    Original text

    וְהָא קַשִּׁישׁ מִינֵּיהּ טוּבָא! אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָאֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּשִׁיטְתֵיהּ.

    The Gemara asks: But wasn’t Rabbi Eliezer much older than Rabbi Ḥanina ben Gamliel? How could Rabbi Eliezer have cited the opinion of Rabbi Ḥanina ben Gamliel? The Gemara answers: Rather, the reason Rabbi Elazar ruled that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer in that case was because Rabbi Ḥanina ben Gamliel held in accordance with his opinion.

    וּמִי קָאֵי? וְהָתַנְיָא: אוֹר יוֹם הַכִּפּוּרִים — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, שַׁחֲרִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מוּסָף — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, מִנְחָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בִּנְעִילָה — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע וּמִתְוַדֶּה, בְּעַרְבִית — מִתְפַּלֵּל שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה.

    And does Rabbi Ḥanina ben Gamliel really hold in accordance with Rabbi Eliezer’s opinion? But isn’t it taught in a baraita : On the night of Yom Kippur, one prays seven blessings in the Amida prayer and confesses; in the morning prayer, one prays seven blessings and confesses; in the additional prayer, one prays seven blessings and confesses; in the afternoon prayer, one prays seven blessings and confesses; and in the ne’ila prayer, one also prays seven blessings and confesses. For the evening prayer at the conclusion of Yom Kippur, one prays seven blessings in an abridged version of the eighteen blessings of the weekday Amida prayer. One recites the first three blessings, the final three, and a middle blessing that includes an abbreviated form of the other weekday blessings.

    רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו אוֹמֵר: מִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּ״חוֹנֵן הַדָּעַת״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אִיהוּ אָמַר מִשּׁוּם אֲבוֹתָיו, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.

    Rabbi Ḥanina ben Gamliel says in the name of his forefathers: One recites the complete eighteen blessings, due to the fact that he is required to recite havdala in the fourth blessing of the Amida : Who graciously grants knowledge. Havdala cannot be inserted into the abridged version. Evidently, Rabbi Ḥanina ben Gamliel does not agree with Rabbi Eliezer’s ruling that one recites havdala in the blessing of thanksgiving, one of the final three blessings of the Amida prayer. Rav Naḥman bar Yitzḥak says in explanation: Rabbi Ḥanina ben Gamliel said this opinion in the name of his forefathers, but he himself does not hold accordingly.

    אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרַאּ דְּמַאן תְּנָא קִטְפָא פֵּירָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא? וְהָתְנַן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף עָרְלָה אָסוּר!

    § Earlier, Rabbi Zeira questioned the claim of Rabbi Pedat, son of Rabbi Eliezer, that the Sage who holds that balsam is considered to be fruit and therefore has the sanctity of the Sabbatical Year is Rabbi Eliezer. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And you? Do you not hold that the tanna who taught that balsam sap has the status of fruit is Rabbi Eliezer? As, didn’t we learn in a mishna ( Orla 1:7) that Rabbi Eliezer says: With regard to one who curdles cheese in the sap of orla , the cheese is prohibited, as the sap is considered to be fruit of the tree.

    אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא בְּקִטְפָא דִּגְוָוזָא, אֲבָל בְּקִטְפָא דְּפֵירָא מוֹדוּ לֵיהּ, דִּתְנַן: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי בְּפֵירוּשׁ שֶׁהַמַּעֲמִיד בִּשְׂרַף הֶעָלִין בִּשְׂרַף הָעִיקָּרִין מוּתָּר, בִּשְׂרַף הַפַּגִּין אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פֶּרִי.

    The Gemara answers: You may even say that the mishna that deals with balsam is in accordance with the opinion of the Rabbis. As the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer only with regard to the sap of the tree, but in the case of the sap of the fruit they agree with him. As we learned in a mishna ( Orla 1:7) that Rabbi Yehoshua said: I heard explicitly that in the case of one who curdles cheese in the sap of the leaves or the sap of the roots of an orla tree, the cheese is permitted. But if it is curdled in the sap of unripe figs it is prohibited, because that sap is considered to be fruit.

    וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — בְּאִילָן הָעוֹשֶׂה פֵּירוֹת, אֲבָל בְּאִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּירוֹת — מוֹדוּ דִּקְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. דִּתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין לַקְּטָף שְׁבִיעִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יֵשׁ לַקְּטָף שְׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁקְּטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ.

    And if you wish, say instead: When the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer, it is with regard to a tree that bears fruit. But in the case of a tree that does not bear fruit, they agree that its sap is considered to be its fruit. As we learned in a mishna ( Shevi’it 7:6) that Rabbi Shimon says: The sanctity of the Sabbatical Year does not apply to sap. And the Rabbis say: The sanctity of the Sabbatical Year does apply to sap, because its sap is its fruit.

    מַאן חֲכָמִים? לָאו רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן חֲכָמִים? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ.

    The Gemara explains the proof: Who are these Rabbis? Are they not the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer? If so, this demonstrates that they agree in the case of a tree that does not bear fruit. The Gemara rejects this proof: A certain elder said to Rabbi Zeira that this is what Rabbi Yoḥanan says: Who are the Rabbis in this mishna? It is Rabbi Eliezer, who said that its sap is considered to be its fruit.

    אִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַאי אִירְיָא אִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי? אֲפִילּוּ אִילָן הָעוֹשֶׂה פְּרִי — קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ! לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ: לְדִידִי, אֲפִילּוּ אִילָן הָעוֹשֶׂה פֵּירוֹת נָמֵי — קְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. לְדִידְכוּ, אוֹדוֹ לִי מִיהַת בְּאִילָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּירוֹת דִּקְטָפוֹ זֶהוּ פִּרְיוֹ. וְרַבָּנַן אָמְרִי לֵיהּ: לָא שְׁנָא.

    The Gemara asks: If it is the opinion of Rabbi Eliezer, why are they specifically discussing the case of a tree that does not bear fruit? Even in the case of a tree that does bear fruit, Rabbi Eliezer maintains that its sap is like its fruit. The Gemara answers: Rabbi Eliezer stated his opinion to them in accordance with the statement of the Rabbis themselves, as follows: According to my opinion, even with regard to a tree that bears fruit, its sap is also considered to be its fruit. But according to your opinion, you should at least agree with me in the case of a tree that does not bear fruit, that its sap is considered to be its fruit. And the Rabbis said in response to Rabbi Eliezer: It is no different. Sap is not considered fruit whether it comes from a fruit-bearing tree or a barren tree.

    אֵיזוֹ הִיא בְּתוּלָה? כֹּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: נִשֵּׂאת וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת נִישּׂוּאִין, יָלְדָה וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת לֵידָה — עֲדַיִין אֲנִי קוֹרֵא לָהּ ״בְּתוּלָה״, שֶׁהֲרֵי ״בְּתוּלָה״ שֶׁאָמְרוּ — בְּתוּלַת דָּמִים, וְלֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים.

    § The mishna teaches: Who is the woman characterized as a virgin in this context? It is any woman who did not see the flow of menstrual blood in all her days, even if she was married and experienced bleeding resulting from intercourse consummating her marriage. The Sages taught: If she was married and she saw a flow of blood due to her marriage, i.e., blood resulting from the tearing of her hymen; or if she gave birth and saw blood due to the birth, I still call her a virgin in this context. The reason is that when they said: Virgin here, they meant a menstrual blood virgin, i.e., one who did not yet see a menstrual flow, and not a hymen- blood virgin, i.e., one who did not experience bleeding from a torn hymen.

    אִינִי? וְהָאָמַר רַב כָּהֲנָא: תְּנָא, שָׁלֹשׁ בְּתוּלוֹת הֵן — בְּתוּלַת אָדָם, בְּתוּלַת קַרְקַע, בְּתוּלַת שִׁקְמָה. בְּתוּלַת אָדָם — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, נָפְקָא מִינַּהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, אִי נָמֵי לִכְתוּבָּתָהּ מָאתַיִם.

    The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Kahana say that a Sage taught: There are three types of virgins: A virgin human, virgin ground, and a virgin sycamore. A virgin human is a woman for as long as she has not engaged in intercourse. The relevance of this designation is that only a virgin is permitted to marry a High Priest (see Leviticus 21:13–14). Alternatively, the relevance is that her marriage contract is two hundred dinars, instead of the one hundred dinars in the marriage contract of a non-virgin.

    בְּתוּלַת קַרְקַע — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְנַחַל אֵיתָן, אִי נָמֵי לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

    Virgin ground is ground for as long as it has not been worked. The relevance of this designation is with regard to the rough dried-up stream mentioned in the Torah. When the corpse of a murder victim is found between two towns and the murderer is unknown, the Torah states that a heifer’s neck is broken in a place that was not worked. Alternatively, the relevance is with regard to buying and selling. If one stipulates that he is buying virgin land, it is defined as land that has never been worked.

    בְּתוּלַת שִׁקְמָה — כׇּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְצְצָה. נָפְקָא מִינַּהּ לְמִקָּח וּמִמְכָּר, אִי נָמֵי לְמִקְצְצַהּ בִּשְׁבִיעִית, כְּדִתְנַן: אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה. וְאִם אִיתָא, לִיתְנֵי נָמֵי הָא!

    Finally, a virgin sycamore is a sycamore for as long as it has not been felled, i.e., cut to promote growth. The relevance of this designation is with regard to buying and selling. If one stipulates that he is buying virgin sycamore, it is defined as one that has never been felled. Alternatively, the relevance is with regard to the prohibition against felling it in the Sabbatical Year, as we learned in a mishna: ( Shevi’it 4:5): One may not fell a virgin sycamore in the Sabbatical Year, because it is considered work, as this promotes the growth of the tree. The Gemara explains its question: And if it is so, that there is a concept of a virgin from menstrual blood, let the tanna of this baraita also teach this type of virgin.

    אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי, אֲבָל מִידֵּי דְּאִית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי — לָא קָתָנֵי. רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דִּתְלֵי בְּמַעֲשֶׂה, מִידֵּי דְּלָא תְּלֵי בְּמַעֲשֶׂה — לָא קָתָנֵי.

    The Gemara cites several answers. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: When the Sage teaches the list of virgins, he includes only an item that does not have a modifier, but he does not teach an item that has a modifier. A virgin human, virgin land, and a virgin sycamore can be referred to without another modifier. Conversely, a virgin with regard to menstrual blood cannot be referred to simply by the unmodified term: Virgin. Rav Sheshet, son of Rav Idi, says: When the Sage teaches the list of virgins, he includes only an item that is dependent upon an outside action, e.g., intercourse in the case of a human virgin or felling in the case of a virgin sycamore. But he does not teach an item that is not dependent upon an outside action, such as a woman’s menstrual flow.

    רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּלָא הָדַר לִבְרִיָּיתוֹ, מִידֵּי דְּהָדַר לִבְרִיָּיתוֹ לָא קָתָנֵי. רָבִינָא אָמַר: כִּי קָתָנֵי מִידֵּי דְּקָפֵיד עֲלֵיהּ זָבוֹנָא, מִידֵּי דְּלָא קָפֵיד עֲלֵיהּ זָבוֹנָא לָא קָתָנֵי.

    Rabbi Ḥanina, son of Rav Ika says: When the Sage teaches the list of virgins, he includes only an item that will not later revert to its original state. But he does not teach an item that will later revert to its original state, such as a woman’s menstrual flow that ceases when she reaches old age. Ravina says: When the Sage teaches the list of virgins, he includes only an item about which a buyer is particular, such as one who purchases a virgin sycamore tree. But he does not teach an item about which a buyer is not particular, e.g., a woman’s menstrual blood.

    וְלָא קָפְדִי? וְהָתַנְיָא: רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׂאוֹר יָפֶה לָעִיסָּה, כָּךְ דָּמִים יָפִין לָאִשָּׁה. וְתַנְיָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: כׇּל אִשָּׁה שֶׁדָּמֶיהָ מְרוּבִּין — בָּנֶיהָ מְרוּבִּין! אֶלָּא, כִּי קָתָנֵי — מִידֵּי דְּקָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבוֹנָא, מִידֵּי דְּלָא קָפֵיץ עֲלֵיהּ זָבוֹנָא — לָא קָתָנֵי.

    The Gemara asks: And is a buyer, i.e., a potential husband, not particular about her menstrual blood? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Ḥiyya says: Just as leaven is fortuitous for dough, so too, blood is fortuitous for a woman; and it is taught in another baraita in the name of Rabbi Meir: Any woman whose blood is plentiful, her children are plentiful? A potential husband would certainly be particular about this factor. The Gemara provides an alternative answer: Rather, when the Sage teaches the list of virgins, he includes only an item that buyers are eager to purchase. But he does not teach an item that buyers are not eager to purchase, e.g., a woman without menstrual blood.

    תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹהִי ״בְּתוּלַת קַרְקַע״? כֹּל שֶׁמַּעֲלָה רְשׁוּשִׁין, וְאֵין עֲפָרָהּ תִּיחוּחַ. נִמְצָא בָּהּ חֶרֶס — בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּעֶבְדָה. צוּנְמָא — הֲרֵי זוֹ ״בְּתוּלַת קַרְקַע״.

    The Sages taught in a baraita : What is virgin ground? It is any ground that raises up hard clumps of earth and whose dirt is not loose. If one finds a shard of earthenware in the earth, it is thereby known that it was once worked and is not virgin ground. If one finds hard rock, it is virgin ground.

    מְעוּבֶּרֶת — מִשֶּׁיִּוָּדַע עוּבָּרָהּ. וְכַמָּה הַכָּרַת הָעוּבָּר? סוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים וְגוֹמֵר״.

    § The mishna teaches: The time of a pregnant woman is sufficient from the point in her pregnancy when the existence of her fetus is known to all who see her. The Gemara asks: And how much time must pass for the fetus to be known? Sumakhos says in the name of Rabbi Meir: Three months. And although there is no explicit proof for the matter, that a fetus is discernable after three months of pregnancy, there is an allusion to the matter, as it is stated: “And it came to pass about three months after, that it was told to Judah, saying: Tamar your daughter-in-law has played the harlot” (Genesis 38:24).

    זֵכֶר לַדָּבָר? קְרָא כְּתִיב, וּרְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא! מִשּׁוּם דְּאִיכָּא דְּיָלְדָה לְתִשְׁעָה, וְאִיכָּא דְּיָלְדָה לְשִׁבְעָה.

    The Gemara asks: Why does Rabbi Meir call this a mere allusion to the matter? An explicit verse is written, and that is a significant proof. The Gemara answers: It is only an allusion because there are some women who give birth after nine months and there are others who give birth after seven months. Although the verse indicates that a fetus is known to all after three months, it is possible that this applies only to a nine-month pregnancy. Since in the case of a nine-month pregnancy the fetus is recognizable after a third of the full term, with regard to a seven-month pregnancy, the fetus would likewise be noticeable after a third of the full pregnancy, i.e., at two and one-third months. Therefore, Rabbi Meir teaches that in all cases the fetus is known only after three months.

    תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעוּבֶּרֶת, וְרָאֲתָה דָּם, וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָימָא — הֲרֵי הִיא בְּחֶזְקָתָהּ, וְדַיָּה שְׁעָתָהּ.

    The Sages taught in a baraita : With regard to a woman who had a presumptive status that she was pregnant and she saw blood, and afterward she miscarried air, or anything that is not a viable fetus, she retains her presumptive status, and therefore her time is sufficient from that flow of blood, i.e., it renders her impure only from then on, not retroactively, as even a non-viable fetus gives her full pregnancy status.

    וְאַף עַל גַּב שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ״. מַאי זֵכֶר לַדָּבָר? הֲרֵי רְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא! כִּי כְּתִיב הַאי קְרָא, בִּזְכָרִים כְּתִיב.

    And even though there is no explicit proof for this matter, that even a pregnancy that ends in a miscarriage is like a full-fledged pregnancy, there is an allusion to the matter, as it is stated: “We have been with child, we have been in pain, we have as it were brought forth wind” (Isaiah 26:18). This verse indicates that even one who miscarries wind is considered as having been with child. The Gemara asks: What is the reason that this is called a mere allusion to the matter? This explicit verse is a significant proof. The Gemara answers: When that verse was written, it was written with regard to males as bearing children. The allusion to child-bearing in the verse is symbolic, so halakhic inferences may not be drawn from it.

    וּרְמִינְהִי: קִשְּׁתָה שְׁנַיִם, וְלַשְּׁלִישִׁי הִפִּילָה רוּחַ אוֹ כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָימָא — הֲרֵי זוֹ יוֹלֶדֶת בְּזוֹב, וְאִי אָמְרַתְּ לֵידָה מְעַלַּיְיתָא הִיא,

    And the Gemara raises a contradiction from a baraita : If a woman experienced labor pain for two days, during which she saw a discharge of blood, and on the third day she miscarried air or anything that is not a viable fetus, that woman gives birth as a zava , and the blood is treated as blood of a zava in all regards. The Gemara explains the contradiction: And if you say that miscarrying a non-viable fetus is considered a proper birth, this is problematic,