Commentary page
Niddah 60a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 60a
Niddah 60a. The full printed text of this folio side — 23 numbered segments, about 355 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
הרואה שגדולה היא וידעינן בה דכבר ראתה:
ראויה לראות שהגיעו ימי הנעורים:
ותסברא רבי מאיר לחומרא הוא דתימא דלתנא קמא אפילו אינה ראויה ותשמע מינה דלתרוייהו לא בעינן שראתה כבר והא תניא דרבי מאיר לקולא מכלל דלת"ק לא סגי בראויה לראות עד שתהא רואה ממש:
ופרכינן אלא קשיא הך קמייתא דמשמע דר' מאיר לחומרא:
תריץ הכי כו' וברייתא דקתני אינה תולה בנכרית לת"ק הכי קאמר אינה תולה בנכרית הראויה לראות אלא אם כן רואה ר' מאיר אומר תולה ותרוייהו מתניתא חדא מילתא אמרי ורב דאמר כתנא קמא דתרוייהו:
בשני שלה אם השאילתה לשומרת יום בשני שלה תולה בה ואף על גב דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעיינה פתוח תולה בה ואע"ג דמקלקלה לה פורתא דצריכה לשמור יום המחרת כיון דטמאה השתא:
ובסופרת ז' נקיים אחר זיבה ואף ע"פ שמקלקלה הרבה שסתרה כל ימי ספירתה וצריכה לספור ז' נקיים הואיל ועכשיו טמאה תולה בה:
וחברתה מקולקלת שומרת יום צריכה עוד לשמור שלישי בשביל כתם זה ואם סופרת היא סותרת כל שלפניה:
17 more comments on this page.
Rashi on Niddah 60a · Sefaria
Tosafot
תולה בשומרת יום כנגד יום מספקא ליה להר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל בין בנדה בין בטמא מת ושבילי דשמעתין לא איירי אלא בטהור וטמא:
טמא וטהור שהלכו בשני שבילין הך טמא לא מיירי בטמא שספר והזה אלא שלא טבל מדקאמר רב אדא התם כי הדדי נינהו הכא מאי נפקא ליה מינה משמע דלאו דומיא דפלוגתא לעיל הוא ובטמא שלא ספר כלל נמי לא איירי דאפילו רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו' ואמאי קאמר רב חסדא באנו למחלוקת אלא מיירי בטמא שספר קצת וס"ל לרב חסדא דלרבי אפי' בספרה קצת אינה תולה ורב אדא דקאמר מאי נפקא ליה מינה לא קרי הפסד כיון דלא סתר הכל והא דנקט סופרת ז' שלא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטיה דאפ"ה תולה:
באנו למחלוקת דרבי ורשב"ג וא"ת ורב חסדא אמאי לא נקט מילתיה בזבה גופה ולימא זבה שספרה מקצתה באנו למחלוקת כו' וי"ל דניחא ליה לאשמועינן דאפי' בב' שבילין מטמא דאע"ג דהוי ספק טומאה ברה"ר וא"ת אם כן מה ענין כתמים לשבילין דאע"ג דבתרוייהו אתרע חזקת טהרה דידהו קצת מ"מ יש לטהר יותר בשבילין משום ספק טומאה ברה"ר וי"ל דגבי כתם נמי איכא למימר דלא אתרע חזקתה כלל דאיכא למתלי בחברתה כמו בשוק של טבחים ואפ"ה לרבי אינה תולה משום דמ"ש זו מזו כיון ששניהם טהורין שספרה כבר ז' ימים הכי נמי מאי חזית דתלינן בטמא שספר מקצת טפי מבטהור גמור ואע"ג דאית ליה חזקה דטהרה מיחזי כי חוכא ואטלולא דמהאי טעמא מטמינן ב' טהורין שהלכו בשני שבילין ובאו לשאול בבת אחת דטהורין מדינא ומטמינא להו כי היכי דלא ליהוי כי חוכא ואע"ג דלא דמי דהתם אי מטהרין לתרוייהו הוי חוכא דאי אפשר להיות ששניהם טהורין אבל הכא אפשר דטהור הלך בטהור מ"מ הוי חוכא דאמאי תלינן טפי בטמא מבטהור כדאמר לעיל גבי נשים וא"ת מ"ש משני קופות דאמרינן חולין לתוך חולין נפלו וי"ל דהתם אינו מפסיד לחברתה בתלייתו כלום והכא נמי אפילו רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל:
מהו לתלות כתם בכתם אומר הר"י דליכא למימר דבעי לתלות בסופרת שבעה שלא טבלה אבל בראשון פשיטא ליה דתולה דאם כן מאי קאמר לקמן מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לרשב"ג בראשון שלה איירי ברייתא ועוד דאליבא דרבי נמי ה"ל למבעי בראשון שלה כיון דלא חזיא מגופה אלא אפי' בראשון שלה מבעי ליה ופשיט ליה דאין תולין אפי' לרשב"ג אלא לחזיא מגופה והשתא לכולהו שינויי קשה לר' יהודה בר ליואי והא דקמשני הא והא רבי הא בראשון שלה והא בשני שלה הש"ס הוא דקמהדר לשנויי בכל ענין שיכול לתרץ ולא בשיטתיה דר"י דהא קאמר אליבא דרבי לא תבעי לך ואוקימנא בעיא שלו אפילו בראשון שלה וקאמר כיון דהיכא דמגופה חזיא לא תלינן בשני שלה לרבי בכתם לא תלינן אפילו בראשון שלה:
Tosafot on Niddah 60a · Sefaria
Rashba
תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה כלומר דתולין את הקלקלה במקולקל דכיון דכתמים דרבנן אמרינן שאני אומר דומיא דקופות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה ובתרומה דרבנן. ואע"ג דבידה של זו לטבול השתא וליטהר השתא מיהא מחוסרת טבילה וטמאה היא. ור' אמר אינה תולה דכיון דבידה לטבול לאו כמחוסר מעשה דמי והרי זו כטהורה לפיכך אין חברתה תולה בה דכהדדי נינהו אבל בראשון שלה לכולי עלמא תולה.
אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילים אחד טמא ואחד טהור באנו למחלוקת ר' ורשב"ג. י"מ דעל כרחיך בטמא ביום שני ושלישי שלו קאמר דאי בראשון שלו קאמר הא אמרינן ושוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה, ואי בשביעי שלו קאמר מאי קאמר באנו למחלוקת היא גופא היא, וא"ת א"כ מאי קאמר מתקיף ליה רב אדא בר אבא הכא מאי קא נפקא ליה מיניה, טובא ודאי נפקא ליה דהא סתר ימים שספר, מסתברא לי דבהא פליגי רב חסדא ורב אדא דרב חסדא סבר טעמא דר' בשומרת יום בשני שלה לאו דוקא משום דבידה לטבול השתא וכטהורה היא חשבינן לה אלא משום דסותרת יומה. ובראשון שלה היינו משום דלא נפקא לה מינה מידי, והילכך בטמא נמי בשני שלו אע"פ שאין בידו לטבול מ"מ הא נפקא מינה למסתר ימים שספר והילכך לר' אין טהור תולה בו ורב אדא סבר דשומרת יום בשני שלה טעמא דר' דכטהורה גמורה היא הואיל ובידה לטבול וכהדדי נינהו, אבל בראשון דטמאה ואין בידה לטבול תולה בו והילכך בטמא בשני שלו כיון דטמא הוא ואי איפשר לו לטבול ומקולקל הוא תולין בו, והא דקאמר מאי נפקא ליה מינה, מאי נפקא ליה השתא קאמר כלומר דאפילו בלאו הכי לא הוה מצי לטהורי נפשיה, הא דאמרינן סוף סוף טבילה בעיא פרש"י ז"ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא, כלומר לא תימא כי הדדי נינהו דהשתא מיהא טמאה היא דהא מחוסרת טבילה היא, הא אינו אלא שסותרת יומה. והא דאמרינן איתמר נמי לאו אהאי סוף סוף דסליק מיניה קאי אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי, ור"ח ז"ל לא פי' כן.
Rashba on Niddah 60a · Sefaria
Ritva
והא דאמרינן דומיא דנדה קאמר מה נדה דקא חזיא אף נכרית דקא חזיא. לאו דומיא דנדה ממש קאמר וכדאמרן אלא מדמינן להו כל היכא דאיכא לדמויינהו והיינו נכרית שכבר ראתה כנדה שרואה עכשו תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלו כלו׳ דתולין את הקלקלה במקלקל דכיון דכתמים כרבנן אמרי׳ שאני אומר דומיא דקופות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה ובתרומה דרבנן ואע״ג דבידה של זו לטבול השתא וליטהר השתא מיהא מחוסרת טבילה היא וטמאה היא ור׳ אמר אינה תולה דכיון דבידה לטבול לאו במחסר מעשה דמי והרי זו כטהורה לפי׳ אין חברתה תולה בה דבהדדי נינהו אבל בראשון שלה לכולי עלמא תולה.
אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא וא׳ טהור באנו למחלוקת ר׳ ורשב״ג יש מפרשין דע״כ בטמא ביום שני ושלישי שלו קאמר דאי בראשון שלו הא אמרינן דשוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה ואי בשביעי שלו קאמר מאי קאמר באנו למחלוקת והיא גופא היא וא״ת אם כן מאי קא מתקיף ליה רב אדא בר אבא הכא במאי קא נפקא ליה מינה טובא ודאי נפקא ליה דהא סתר ימים שספר מסתברא לן דבהא פליגי רב חסדא ורב אדא דרב חסדא סבר דטעמא דר׳ בשומרות יום בשני שלה לאו דוקא משום דבידה לטבול השתא וכטהורה היא חשבינן לה אלא משום דסותרת יומא ובראשון שלה היינו משום דלא נפקא לן מינה מידי והילכך בטמא נמי בשני שלו אעפ״י שאין בידו לטבול מ״מ קא נפקא לן מינה למסתר ימים שספר והילכך לר׳ אין טהור תולה בו ורב אדא סבר דשומרת יום בשני שלו טעמא דר׳ דבטהורה גמורה היא הואיל ובידה לטבול וכהדדי נינהו אבל בראשון דטמאה ואין בידה לטבול תולה בה והילכך בטמא בשני שלו כיון דטמא הוא וא״א לו לטבול ומקולקל הוא תולין בו והא דקאמר מאי נפקא ליה מינה מ״נ ליה השתא קאמרי׳ כלומר דאפי׳ בלאו הכי לא הוה מצי לטהורי נפשיה.
והא דאמרי׳ סוף סוף טבילה בעי פרש״י ז״ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא כלו׳ לא תימא כי הדדי נינהו דהשתא מיהא טמאה היא דהא מחוסרת טבילה הא אינו אלא שסותרת יומה והא דאמ׳ איתמר נמי לאו האי סוף דסליק מיניה קאי אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי ור״ח לא פי׳ כן.
Ritva on Niddah 60a · Sefaria
Meiri
השאילה חלוקה הבדוק לה לשומרת יום כנגד יום ואחר כך לבשתו זו ונמצא עליו כתם תולה בה ולא סוף דבר ביום ראשון שלה שראתה בו שהוא כהשאילתו לנדה וכן שאין קלקול בזה אצל השומרת שהרי אף כשלא נתלה בה כתם זה צריכה היא לשימור למחר אלא אף בשני שלה שהוא יום השמור ושאינה רואה בו תולין בה הואיל ועדין טמאה היא שתולין הקלקלה במקולקל ואע"פ שיש בזה קלקול אצל השומרת שהרי אתה צריך להזקיקה לשימור יום שלישי מצד שאתה תולה בה כתם זה ובזמן הזה שאין בו דין שומרת יום כנגד יום אתה מגלגל דין זה למי שהשאילתו לסופרת שבעה נקיים אפילו ביום שביעי שלה הואיל ומ"מ מחוסרת טבילה תולה בה אע"פ שאתה מקלקלה וסותרת מנינה מצד מה שאתה תולהו בה כך פסקוה רוב פוסקים ומשום דכתמים דרבנן והלכה כדברי המיקל אלא שגדולי הדורות חוככים לומר לפסוק הלכה בזבה קטנה ביום השימור ובסופרת שבעה נקיים שאינה תולה הואיל ובתלייה זו מתקנת עצמה ומקלקלת את חברתה ומשום דהלכה כר' מחברו וכל שכן דטעמיה מסתבר ואין בידי להכריע ולדברי הכל אם השאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בה שהרי אין בזה קלקול אצל היושבת על דם טוהר ואפילו בזמן הזה שהחמירו ברוב מקומות שלא לישב על דם טוהר ונמצאת מקלקלה במנינה כשאר הנשים מ"מ הואיל ומן הדין אין כאן קלקול לא החמירו אלא לעצמן אבל שלא להציל על חברתן לא החמירו ויש חולקין שלא לתלות בזמן הזה ואין נראה כן:
השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו אחר שנבעלה קודם שתחיה המכה שהוא דם טוהר או לנערה שלא ראת מעולם ולבשתהו אחר שנבעלה כל ארבעה לילות שהוא דם טוהר הרי בעלת החלוק תולה בהן וזו מיהא לדברי הכל אף בזמן הזה שאין נותנין לאשה אלא בעילת מצוה בלבד מפני שדמים מצויים בהן וראוי לתלות בהן:
השאילתו לבעלת הכתם ואח"כ לבשתו היא הן שהיתה זו יושבת על כתם למפרע ר"ל קודם שאלה הן להבא ר"ל שמצאה כתם בחלוק אחר ששאלה את זו אין זו תולה בה שאין תולין כתם בכתם שאף בעלת הכתם אינה יודעת בבירור שמגופה יצא והרי שתיהן מקולקלות מצד כתם זה וכל שכן אם השאילתו לחברתה הטהורה ששתיהן מקולקלות:
טמא וטהור או ספק טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור אפילו באו לישאל שניהם כאחד הרי הטהור תולה את הטומאה בטמא או בספק טמא ר"ל שאומרים טמא או ספק טמא הלך בטמא וטהור הלך בטהור וכן אין מטמאין את הטמא בהליכתו מצד השביל ר"ל שאם היה הוא טמא שרץ והשביל טמא מת אין נותנין לו דין טומאת מת וכן שאם הוא ספק טמא ספק טהור אין מטמאין אותו ודאי:
Meiri on Niddah 60a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תוס' בד"ה טמא וטהור שהלכו כו' ובטמא שלא סיפר כלל נמי לא איירי דאפי' רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו' עכ"ל אבל מפרש"י נראה לפרש דרב חסדא בטמא שלא סיפר כלל נמי איירי והא דקתני דמודה רבי בשומרת יום בראשון היינו טעמא לרב חסדא משום דהוחזקה רואה דמים היום ומעיינה פתוח בראשון שלה דמהאי טעמא תולה עוברה בשאינה עוברה לפי שבשעה שאינה עוברה הוחזקה יותר בדמים וטעמא דרבי לאו משום קלקול והשתא שפיר מדמה רב חסדא טמא שלא סיפר כלל בב' שבילין לשומרת יום בשני שלה דאינו תולה לרבי כיון דלא הוחזקה רואה היום ורב אדא שפיר קאמר הכא מאי נ"מ דבקלקול תליא מלתא ובשומרת יום בשני שלה איכא קלקול משא"כ בטמא שלא סיפר כלל והסוגיא מתפרשת כפשוטה לפ"ז אבל התוס' מאנו בזה שסמכו עצמן אהא שהקשו לקמן מהך דב' קופות דאמר חולין לתוך חולין נפלו דע"כ טעמא דרבי משום קלקול ובהכי יתיישב אהך דב' קופות דנקטו בתירוצם מלתא אחריתא שכתבו וה"נ אפי' רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל עכ"ל ולמה שבק מלתא דקתני בברייתא ושוין שתולה כו' אלא דר"ל דלאו בהך מלתא דושוין שתולה כו' דמתניא בברייתא לחוד מודה רבי ומשום חזקת דמים אלא אף בנדה גמורה שאין מעיינה פתוח אלא שלא טבלה נמי מודה רבי וע"כ משום דלא מקלקלה מידי ודו"ק:
בד"ה באנו למחלוקת כו' דאע"ג דבתרוייהו איתרע חזקה כו' עכ"ל דספק טומאה ברה"ר לא מטהרינן נמי אלא בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש התוס' בריש מכילתין גבי והלל כי אמרינן אוקי כו':
בד"ה מהו לתלות כתם כו' אבל בראשון פשיטא ליה דתולה כו' ועוד אליביה דרבי נמי ה"ל כו' עכ"ל פי' דאם נימא בראשון פשיטא ליה דתולין לכ"ע אהא קשיא להו דאליבא דר' נמי ה"ל למבעי כו' דנהי דלרבן שמעון בן גמליאל פשיטא ליה דתולין משום דכיון דהיכא דחזיא מגופה תולין אף בשני שלה מסתבר לכל הפחות בכתם בראשון שלה תולין אבל לר' דבמגופה לא תולין נמי אלא בראשון אמאי פשיטא ליה דבכתם נמי בראשון תולין דהוה ליה למבעי ביה נמי אם לנחותי חדא דרגא כדמבעי ליה לרשב"ג לשני שלה אם נחתינן בכתם חדא דרגא משום דלא חזיא מגופה ולא ניחא להו למימר דלרבן שמעון בן גמליאל פשיטא ליה בראשון דתולין בכתם ולרבי פשיטא ליה דאין תולין בראשון דודאי למאי דמסקי התוס' לרשב"ג אף בראשון מבעי ליה נשמע שפיר מבעייתו של ר' יוחנן דלרבי אין תולין בראשון דהא אף בראשון קמבעיא ליה ועלה קאמר לרבי לא תבעי לך כמ"ש התוס' והיינו משום כיון דרבי מחמיר אף במגופה דאין תולין אלא בראשון פשיטא ליה בכתם לנחותי הך חדא דרגא אבל לרשב"ג דמיקל בגופה קמבעיא ליה שפיר בכתם אפי' לנחותי ביה חדא דרגא אם לאו אבל הא ודאי לא משתמע מבעייתו של ר' יוחנן למימר דלרשב"ג פשיטא ליה דתולין בכתם בראשון שלה ולרבי פשיטא ליה דאין תולין דלא אשכחן בשום דוכתא מפורש דפליגי בראשון ומהיכא פשיטא לן הך פלוגתא בכתם ודו"ק:
בא"ד מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לר"ש בן גמליאל בראשון כו' עכ"ל אבל אי בראשון שלה קמבעיא ליה נמי לר"ש בן גמליאל כיון דמ"מ תקשה לרבי יהודה בר ליואי ניחא ליה לשנויי רישא וסיפא לרבי הא בראשון והא בשני ולא בעי למימר הכי לרשב"ג דא"כ תפשוט מיהא חדא לרשב"ג דמשני שלה אין תולין כדקאמר רבי יהודה בר ליואי וק"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 60a · Sefaria
Maharam
תד"ה טמא וטהור שהלכו וכו' אלא מיירי בטמא שספר קצת וס"ל לרב חסדא דלרבי אפילו בספרה קצת אינה תולה והא דנקט סופרת ז' שלא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטי' דאפ"ה תולה ורב אדא דקאמר מאי נפקא מינה לא קרי הפסד כיון דלא סתר הכל כן נראה לי להגיה והספרים שלפנינו מסורסים וכלל הענין דרב חסדא ס"ל דבספרה קצת נמי ס"ל לרבי אינה תולה והא דנקט בברייתא סופרת ז' אלא שעדיין לא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטיה ורב אדא ס"ל דדוקא נקט בברייתא סופרת ז' דבהא דוקא ס"ל לרבי דאינה תולה דמפסידה שסותרת כל הז' שספרה אבל בסופרת במקצת מודה רבי דתולה דלא קרי הפסד כיון דלא סתרא הכל שהרי עדיין לא ספרה כ"א מקצת וסתירה במקצת לא מקרי הפסק ולכך קאמר הכא מאי נפקא מינה:
Maharam on Niddah 60a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' לפיכך דרשב"ג כעין זה לעיל ט ע"א ובב"מ כט ע"א:
שם באנו למחלוקת רבי ורשב"ג עי' פ"ז מ"ה דתרומות בר"ש:
שם אין תולין מה טעם לפי שאין תולין כעין זה שבת כא ע"א גיטין ס ע"א:
Gilyon HaShas on Niddah 60a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 60, Amud Aleph, about 355 words in 23 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 23 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 11 words
Opens “הָרוֹאָה.…”
- Segment 210 words
Opens “מִמַּאי? דּוּמְיָא דְּנִדָּה: מָה נִדָּה דְּקָחָזְיָא, אַף…”
- Segment 332 words
Opens “אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב…”
- Segment 49 words
Opens “אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרַאּ רַבִּי מֵאִיר לְחוּמְרָא? רַבִּי…”
- Segment 525 words
Opens “דְּתַנְיָא: אֵינָהּ תּוֹלָה בְּנׇכְרִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:…”
- Segment 69 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: תּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם,…”
- Segment 721 words
Opens “וּבְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה שֶׁלֹּא טָבְלָה, לְפִיכָךְ הִיא מְתוּקֶּנֶת…”
- Segment 88 words
Opens “וְשָׁוִין, שֶׁתּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בָּרִאשׁוֹן…”
- Segment 97 words
Opens “וּבְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין.…”
- Segment 1010 words
Opens “״לְפִיכָךְ״ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — לְמָה…”
- Segment 1119 words
Opens “״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי — לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא:…”
- Segment 1220 words
Opens “אָמַר רַב חִסְדָּא: טָמֵא וְטָהוֹר שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי…”
- Segment 1320 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא: עַד כָּאן לָא…”
- Segment 147 words
Opens “וְרַב חִסְדָּא, סוֹף סוֹף אִיהִי טְבִילָה בָּעֲיָא.…”
- Segment 1526 words
Opens “אִיתְּמַר, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: טָמֵא…”
- Segment 1618 words
Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יְהוּדָה בַּר…”
- Segment 1717 words
Opens “הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ, אָמְרַתְּ…”
- Segment 1825 words
Opens “כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן…”
- Segment 199 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: אֵין תּוֹלִין. מָה טַעַם? לְפִי…”
- Segment 2017 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: אֵין תּוֹלִין כֶּתֶם בְּכֶתֶם, הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ…”
- Segment 2121 words
Opens “הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא: רֵישָׁא אָמְרַתְּ אֵין תּוֹלִין,…”
- Segment 2212 words
Opens “אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא וְהָא רַבִּי — הָא…”
- Segment 2312 words
Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן…”
Sages named on this page
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Niddah 60a · Segment 7 — “…וַחֲבֶרְתָּהּ מְקוּלְקֶלֶת, דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אוֹמֵר:…”
Original text
הָרוֹאָה.
who is of age and already seeing a flow of menstrual blood, i.e., she has had a flow of menstrual blood.
מִמַּאי? דּוּמְיָא דְּנִדָּה: מָה נִדָּה דְּקָחָזְיָא, אַף נׇכְרִית דְּקָא חָזְיָא.
The Gemara explains: From where does Rav know that this is referring to a gentile woman who once experienced a flow of blood? He infers from the mishna that the gentile woman it mentions is similar to a menstruating woman: Just as a menstruating woman is one who sees, i.e., who has already experienced bleeding, so too, the mishna is referring to an adult gentile woman who already sees menstrual blood.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב אַמְרַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. דְּתַנְיָא: תּוֹלָה בְּנׇכְרִית. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּנׇכְרִית הָרְאוּיָה לִרְאוֹת. וַאֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר לָא קָאָמַר אֶלָּא בִּרְאוּיָה לִרְאוֹת, אֲבָל רוֹאָה — לָא אִיצְטְרִיךְ.
Rav Sheshet says: I say that when Rav was dozing or sleeping he said that halakha , i.e., it is an error. As it is taught in a baraita : If a woman loaned her garment to a gentile and subsequently found a blood stain on it, she attributes the stain to the gentile woman. This tanna deems it permitted for her to attribute the blood to any gentile woman, regardless of her age or her likelihood of bleeding. Rabbi Meir disagrees and says: This applies specifically to a gentile woman who is fit to see menstrual blood. And the Gemara adds that even Rabbi Meir says only that the gentile woman must be fit to see menstrual blood, but he too agrees that it is not necessary for her to be seeing blood at that time. She does not have to have actually experienced bleeding at some point.
אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרַאּ רַבִּי מֵאִיר לְחוּמְרָא? רַבִּי מֵאִיר לְקוּלָּא!
Rava said in response to Rav Sheshet’s challenge: And how can you understand that Rabbi Meir is coming to be stringent? Rav Sheshet maintains that according to the first tanna of the baraita she can attribute the blood stain to any gentile, whereas Rabbi Meir rules stringently that she may attribute it only to a gentile who is fit to experience bleeding. This is incorrect, as Rabbi Meir is actually coming to be lenient. In other words, the first tanna is more stringent, as he deems it permitted for her to attribute the blood stain only to a gentile woman who had experienced a menstrual flow at least once. By contrast, Rabbi Meir rules that she may attribute the stain to a gentile woman who is old enough to experience bleeding, even if she has never experienced a menstrual flow.
דְּתַנְיָא: אֵינָהּ תּוֹלָה בְּנׇכְרִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: תּוֹלָה. וְאֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ! תָּרֵיץ הָכִי: וְהִיא שֶׁרוֹאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בִּרְאוּיָה לִרְאוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה.
The Gemara provides the reason for Rava’s opinion. As it is taught in a baraita : A woman who loaned her garment to a gentile woman and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the stain to the gentile woman. Rabbi Meir says that she may attribute the blood stain to the gentile woman. But if so, the first baraita , which states that according to the first tanna she may attribute the blood stain to any gentile woman, is difficult. You must answer like this: According to the first tanna she may attribute the blood to any gentile woman provided that she sees, i.e., that she once experienced bleeding. By contrast, Rabbi Meir says a more lenient opinion, that she may attribute it to the gentile woman provided that she is fit to see menstrual blood, and this is the halakha even though she has not actually seen menstrual blood yet.
תָּנוּ רַבָּנַן: תּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.
§ The Sages taught a baraita with regard to a woman who loaned her garment to another woman who was a lesser zava : The lender may attribute the blood stain on the loaned garment to a woman who observes a clean day for each day she experiences a discharge, if the blood is found on her second day, i.e., the day after she had a discharge, despite the fact that she does not have a presumptive status of seeing blood. It is nevertheless considered that her uterus is open and the likelihood is that she will experience bleeding.
וּבְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה שֶׁלֹּא טָבְלָה, לְפִיכָךְ הִיא מְתוּקֶּנֶת וַחֲבֶרְתָּהּ מְקוּלְקֶלֶת, דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אוֹמֵר: אֵינָהּ תּוֹלָה, לְפִיכָךְ שְׁתֵּיהֶן מְקוּלְקָלוֹת.
And likewise, she may also attribute the blood stain if she loaned her garment to a woman counting seven clean days who did not immerse in a ritual bath, and who will now have to count another seven clean days. Therefore, the status of the one who loaned the garment is fixed, and the status of the other woman is ruined and she must begin her counting again; this is the statement of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Yehuda HaNasi says: She may not attribute the blood flow to either of these women. Therefore, the statuses of both the woman who loaned the garment and the one who borrowed it are ruined, in that both women are deemed impure.
וְשָׁוִין, שֶׁתּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ.
The baraita continues: And both Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehuda HaNasi agree that a woman who lends her garment may attribute any blood stain found on it to a woman who observes a day for a day if it is on her first day of the discharge. In this case the status of the woman who borrowed the garment is no more ruined than it was already, as either way she can become pure on the following day.
וּבְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין.
And they also agree in a case where the woman who borrowed the garment was a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity. During these days, attributing the blood to her does not ruin her status, as any blood she emits is pure and does not affect her status. And similarly, the lender may attribute the blood stain to a virgin who engages in intercourse for the first time, as her blood is pure, as there is an assumption that it is hymenal bleeding rather than menstrual blood.
״לְפִיכָךְ״ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — לְמָה לִי? מִשּׁוּם דְּרַבִּי.
The Gemara asks: Why do I need the clause starting with: Therefore, mentioned by Rabban Shimon ben Gamliel? It is obvious that the status of only one woman is ruined, so what information does this observation add? The Gemara answers that this clause does not add any new information; rather, the baraita taught it because of the use of the similar clause beginning with: Therefore, stated by Rabbi Yehuda HaNasi in the latter part of the baraita .
״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי — לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: הָהִיא דְּאִשְׁתְּכַח כֶּתֶם גַּבַּהּ — תִּתְקַלְקַל, אִידַּךְ — לֹא תִּתְקַלְקַל; קָמַשְׁמַע לַן.
The Gemara persists: But why do I need the clause starting with: Therefore, in the statement of Rabbi Yehuda HaNasi? That too is apparently superfluous. The Gemara explains: It is necessary, lest you say that the status of the woman who has the blood stain found with her when she is wearing the garment, should be ruined, whereas the status of the other woman should not be ruined, as the garment was not with her when the blood stain was discovered. Therefore, the baraita teaches us the clause beginning with: Therefore, to stress that both women are impure.
אָמַר רַב חִסְדָּא: טָמֵא וְטָהוֹר שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא — בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
§ With regard to the dispute between Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehuda HaNasi, Rav Ḥisda says: In a case of two individuals, one of whom was ritually impure and the other of whom was pure, who walked on two paths, one of which was pure and the other one impure due to a corpse buried there, and neither remembers which path he took, and afterward they handled items of ritual purity, e.g., the portion of produce designated for the priest [ teruma ] or consecrated items, we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel. According to Rabban Shimon ben Gamliel, if one of the two individuals was already impure it can be assumed that he was the one who walked along the ritually impure path, and the other individual remains pure. Rabbi Yehuda HaNasi claims that there is no assumption that the one who was pure retains that state, as it is equally possible that he walked along the ritually impure path.
מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי הָתָם, אֶלָּא דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ, הָכָא מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ?
Rav Adda objects to this suggestion of Rav Ḥisda, claiming that one cannot compare the two cases. It is possible that Rabbi Yehuda HaNasi states his halakha only there, with regard to a woman who observes a day for a day, as she can immerse in a ritual bath at any time, and therefore both women are like each other, i.e., both have a presumption of ritual purity. But here, in the case of the two individuals walking on two paths, what practical difference does it make to the one who was previously impure if he remains ritually impure? Since there is no change of status, Rabbi Yehuda HaNasi would agree in that case that it can be assumed that the individual who was previously impure was the one who walked on the impure path.
וְרַב חִסְדָּא, סוֹף סוֹף אִיהִי טְבִילָה בָּעֲיָא.
And the Gemara asks: How would Rav Ḥisda respond to this claim? Rav Ḥisda would answer that a woman who observes a day for a day is also not fully pure, as ultimately she requires immersion in a ritual bath to complete her purification, and yet Rabbi Yehuda HaNasi still rejects the attribution of the blood flow to her. Accordingly, the two cases are comparable and Rabbi Yehuda HaNasi would not assume that the individual who was already impure was the one who walked along the path that was impure.
אִיתְּמַר, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: טָמֵא וְטָהוֹר, וַאֲפִילּוּ טָהוֹר וְתָלוּי, שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר — תּוֹלֶה טָמֵא בְּתָלוּי וְטָהוֹר בְּטָהוֹר, לְדִבְרֵי הַכֹּל.
It was stated that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: In a case of two individuals, one of whom was ritually impure and the other of whom was pure, or even where one was pure and the other was impure due to uncertainty, who walked on two different paths, one of which was impure and the other one pure, and neither remembers which path he took, one may attribute by assuming that the impure path was the one traversed by the individual who was impure due to uncertainty, and the pure path was traversed by the one who was ritually pure. And everyone agrees with this ruling, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi agrees with Rabban Shimon ben Gamliel in this case. This statement is in accordance with Rav Adda’s objection, not in accordance with the suggestion of Rav Ḥisda.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יְהוּדָה בַּר לֵיוַאי: מַהוּ לִתְלוֹת כֶּתֶם בְּכֶתֶם? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי — לָא תִּבְּעֵי לָךְ.
§ Rabbi Yoḥanan raised a dilemma before Rabbi Yehuda bar Livai: What is the halakha with regard to attributing a blood stain to a woman who is already impure due to having seen a blood stain? Rabbi Yoḥanan clarifies his question: I am not raising this dilemma to you according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ, אָמְרַתְּ אֵינָהּ תּוֹלָה, הָכָא דְּמֵעָלְמָא קָא אָתֵי — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
Rabbi Yoḥanan explains why his dilemma does not apply according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi: Now, and if there, where one loaned her garment to a woman who observes a clean day for a day, which is a case where she sees a discharge from her body, and yet you said that according to Rabbi Yehuda HaNasi the other woman may not attribute the blood stain to her, then here, in the case of a woman who is impure merely due to having seen a blood stain, where her impurity came from a source external to her, is it not all the more so that Rabbi Yehuda HaNasi would not permit one to attribute the blood stain to her?
כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָתָם הוּא דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ — תָּלְיָא, הָכָא דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי — לָא תָּלְיָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא.
Rather, when I raise this dilemma to you, it is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Yoḥanan clarifies the dilemma: Perhaps it is only there, in the case where she loaned her garment to a woman who observes a day for a day, where she sees the discharge from her body, that the lender may attribute the blood stain to her, whereas here, where it is possible that the stain came from a source external to her, Rabban Shimon ben Gamliel would not permit the lender to attribute this new blood stain to her. Or perhaps it is no different, and Rabban Shimon ben Gamliel would rule leniently in both cases.
אֲמַר לֵיהּ: אֵין תּוֹלִין. מָה טַעַם? לְפִי שֶׁאֵין תּוֹלִין.
Rabbi Yehuda bar Livai said to Rabbi Yoḥanan: She may not attribute this blood stain to a woman who was already impure due to having seen a blood stain, and both women are ritually impure. Rabbi Yoḥanan asked Rabbi Yehuda bar Livai: What is the reason that she may not attribute the blood stain to her? Rabbi Yehuda bar Livai answered: It is because in this case one may not attribute the new blood stain to that other woman, as her previous stain might have come from an external cause.
אֵיתִיבֵיהּ: אֵין תּוֹלִין כֶּתֶם בְּכֶתֶם, הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנׇכְרִית אוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל הַכֶּתֶם — הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Rabbi Yehuda bar Livai from the following baraita : A woman who loans her garment to another and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the blood stain to a woman who was impure due to having previously seen a blood stain. But if she loaned her garment to a gentile woman or to a woman who was observing days of impurity due to having seen a blood stain, she may attribute the blood stain found on the garment to that other woman.
הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא: רֵישָׁא אָמְרַתְּ אֵין תּוֹלִין, סֵיפָא אָמְרַתְּ תּוֹלִין! הָא לָא קַשְׁיָא — הָא רַבִּי, וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Before explaining the objection, the Gemara first analyzes the baraita . This baraita itself is difficult. In the first clause you said that a woman who loans her garment to another and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the blood stain to a woman who was impure due to having previously seen a blood stain, whereas in the latter clause you said that she may attribute the blood stain to such a woman. Rabbi Yoḥanan explains this contradiction: This is not difficult. This first clause of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and that latter clause is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא וְהָא רַבִּי — הָא בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ, הָא בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.
There are those who say an alternative resolution of the contradiction: Both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The difference is that this latter clause, where she may attribute the blood stain to the other woman, is referring to a case where the blood stain was found on that woman’s first day, when she had just found the blood stain and is impure for that day. Since she is in any case impure for that day, she is not adversely affected by having the new stain attributed to her. The case where the blood stain may not be attributed to the other woman is a case where the blood stain in question was found on her second day, i.e., the day after she found the blood stain, when she is not impure but merely requires immersion. The lender may not attribute the new blood stain to her, as that would render her ritually impure for an extra day.
רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — וְלָא קַשְׁיָא,
Rav Ashi said yet another resolution of the baraita : Both this first clause and that latter clause are in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and it is not difficult.