Commentary page
Niddah 4a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerNiddah 4a
Niddah 4a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 270 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
והא דומיא דאשה קתני בההיא דהלל ושמאי דקתני מה הפרש בין זו לזו:
ואשה בדוקה היא מקודם לכן דהא כל שחרית וערבית היא בודקת אפ"ה טהרות דקופה טמאות וקשיא לחזקיה:
כשאינה בדוקה דמיא וקופה נמי בשאינה בדוקה עסקינן:
ואיבעית אימא הא והא בבדוקה אלא דשמאי והלל כשאינה מכוסה ופיה מלמעלה הלכך איכא למימר עם סילוק ידיו נפלו וחזקיה במכוסה מש"ה מטהר:
מכוסה בתמיה. היכי נפל האי שרץ והיכי אישתכח בה השתא:
שתשמישה ע"י כסוי כשהוא רוצה להכניס לתוכה ולהוציא מתוכה מגלה ומכסה אותה הלכך חזקיה סבר כל זמן שהטהרות בתוכה נזהר בה וכסה והשתא לאחר שניטלו ממנה הסיח דעתו משמירתה ולא נזהר לכסותה ונפל ור' יוחנן סבר חיישינן שמא כשגילה להשתמש בה בעוד שהטהרות בתוכה נפל:
מכוסה היא דלא נפיל בה דם מעלמא וקופה דכוותה במכוסה עסקי' ואפ"ה טמאה וקשיא לחזקיה:
בזוית בית כדמפרש ואזיל שטלטלה לקופה בזוית אחרת לאחר שניטלו טהרות ממנה:
18 more comments on this page.
Rashi on Niddah 4a · Sefaria
Tosafot
כי פליגי חזקיה ור' יוחנן בקופה בדוקה וא"ת דבנגע באחד בלילה אמרו חכמים אם ראוהו חי מבערב טהור שספק טומאה ברה"ר ספקו טהור משמע דברה"י אפילו ראוהו חי טמא והשתא הך קופה היכי דמיא או ברה"ר מאי טעמא דרבי יוחנן דמטמא ואי ברה"י מ"ט דחזקיה דמטהר וי"ל דברה"י איירי וחזקיה יפרש הברייתא דבראוהו חי מבערב טהור אפילו ברה"י וספק טומאה ברה"ר טהור דקאמר היינו דהוי כאילו הוא ספק טומאה ברה"ר כיון שהיא בדוקה תחלה ואגב דברישא נקט האי לישנא במילתיה דר"מ היכא דלא ראוהו חי מבערב מתחלה דקתני בתוספתא ר"מ מטהר ברה"ר נקט נמי במילתייהו דחכמים בסיפא רה"ר:
והא אשה מכוסה היא פי' רש"י דלא נפל בה דם מעלמא וקשה דכ"ש שהיא טמאה דאין לתלות בדם אחר אלא בא מגופה לכך י"ל מכוסה היא שהמקום סתום וכשהדם יוצא נפתח והיה לה להרגיש וא"ת והא בקופה בדוקה פליגי דאי לאו הכי מאי מועיל כשהיא מכוסה וא"כ מאי פריך והא אשה מכוסה מאי מועיל כסוי כיון דלאו כבדוקה דמיא וי"ל שרוצה ליישב אפי' אי חשיב לה כבדוקה:
שכל הטמאות כשעת מציאתן לעיל פי' דהיינו דוקא לקדשים והא דמחט שנמצאת מלאה חלודה דטהורה דכל הטמאות כשעת מציאתן אפילו להקל לאו משום דהוי כשעת מציאתן דאורייתא אלא משום דמוקי הטהרות אחזקתייהו וא"ת מאי פריך מככר הנתונה על גבי דף דלמא בככר של חולין איירי וי"ל דאפילו בחולין לא היה לנו לעשות כל כך לתלות באדם טהור שהנפילה נראית יותר והיה לנו לטמא ממקום למקום כיון דלא אפשר ליפול אלא אם כן נגע אי בשום מקום אנו מחמירין אפילו בקדשים:
ומי תלינן והא אנן תנן כו' וא"ת והיא הנותנת משום דאזלינן בתר שעת מציאתה לגמרי אפילו ממקום למקום לתלות לכך מחט שנמצאת מלאה חלודה טהורה לגמרי ואע"ג דמצינן למימר דהיינו דקאמר וכ"ת כשעת מציאתן לגמרי בין לקולא בין לחומרא מ"מ מאי ס"ד דמקשה וי"ל דס"ד כיון דמחמיר כל כך בטומאה לתלות אפי' ממקום למקום [ע"כ אינו טעם גמור דדוקא בקדשים הוא ומשום חומרא] א"כ במחט לא היה לו לטהר לגמרי משום שעת מציאתה אלא הוה ליה למימר השתא הוא דעלתה חלודה:
ככר הנתונה על גבי דף וא"ת שאני התם שאין בו דעת לישאל כדאמר בסמוך וי"ל דפריך אי בשום מקום אנו מחמירין ממקום למקום אפילו בקדשים לא היה לנו לעשות ספק ולתלות באדם טהור דיותר יש לתלות בנפילה:
שאני אומר אדם טהור וא"ת דהכא תלינן באדם טהור ובפ"ק דחולין (דף ט:) גבי צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה תלינן באדם טמא וכן פ"ק דפסחים (דף י:) גבי קורדום ותירץ ר"ת דגבי כלים הנמצאין דווקא גזרינן טומאה משום דאית להו טהרה במקוה וליכא פסידא אבל באוכלין דאיכא פסידא דלית להו טהרה במקוה לא החמירו אי נמי הכא מוכחא מילתא דאדם טהור הסירה בכוונה כדי שלא תפול על מדף טמא אבל בעלמא טמאין בין באוכלין בין בכלים דליכא למימר אדם בכוונה עשה לתקנתא:
לא נצרכה אלא למקום מדרון פירוש כשהמדף במקום מדרון דאפילו נפל הככר על גבי מדף לא נשאר לשם אבל אם המדף בקרקע שוה פשיטא דטהור:
Tosafot on Niddah 4a · Sefaria
Rashba
מאי איכא בין הני לישני להאי לישנא, א"ב למרמא מקוה חבית ומבוי איכא למידק, ולימא נמי איכא בינייהו סוטה ומוך, וי"ל דהיא גופה קא דייק, כלומר למה לן דשבקינן ההוא לישנא דהעמד אשה על חזקתה, דלא מפיק שמאי מינייהו לא סוטה ולא מוך, וכפשטא דלישנא דמתניתין דקתני כל הנשים, והדרינן בתר הני לישני דאית לן למימר דמודה שמאי בסוטה ובמוך, ופריך משום דלא ליקשי לן מקוה חבית ומבוי.
מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא לאביי איכא מוך לרבא איכא מוך דחוק. ק"ל אמאי לא אמר נמי דאיכא בינייהו סוטה, דלהאי לישנא דאשה מרגשת מודה שמאי בסוטה ולא במוך, ולהאי לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא, מודה הוא במוך ולא בסוטה, דדילמא אתא דם ולא אדעתא ואבדתו. ומסתברא דאפילו להאי לישנא דאם איתא דהוה דם מעיקרא אתא מודה שמאי בסוטה, דדילמא אתא דם ולאו אדעתא ואבדתו, וכי קאמרינן הכא משמשת במוך מאי איכא למימר ולא קאמר סוטה מאי איכא למימר, היינו משום דההיא קא אמרינן דמודה בה שמאי אלא אף משמשת במוך קאמרינן, והילכך ליכא בין האי לישנא להאי לישנא אלא משמשת במוך כנ"ל.
הא דתניא שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלו איכא למידק, וליחוש נמי לאדם טמא, ומ"ש מהא דאמרינן בפרק קמא דפסחים (י, ב) קרדום שאבד בבית או שהניחו בזוית זו ובא ומצאו בזוית אחרת בבית טמא, שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו, ואמרינן נמי בפרק קמא דחולין (ט, ב) צלוחית שהניחה מגולה ובא ומצאה מכוסה טמאה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם וכסה, וכל שכן הכא דאיכא תרתי לריעותא, חדא דילמא אדם טמא נכנס ונטלו, ועוד שמא נתגלגל מן הדף על המדף ונטמא. ויש מי שתירץ, דהכא שאני דכיון דהמדף נתון תחתיה מוכחא מילתא דלא נטלה אדם מן הדף אלא כדי שלא יתגלגל על המדף ויטמאנו, והילכך אי לאו דאדם טהור הוא לא היה מסלקו משם להצילו מפני הטומאה, אבל התם דילמא אדם טמא הוצרך לקרדום ונטלו, וכן לגבי צלוחית להצילה משרצים כסה, ושמא טמא היה. ואינו מחוור כל הצורך, דאף כאן ניחוש שמא אדם טמא נטלו והיה מחזיק עצמו בטהור, דהתם נמי י טמא ודאי היה לא היה נוגע בה כדי שלא יטמאנה, אלא שמא עם הארץ טמא המחזיק עצמו בטהור. ור"ת ז"ל תירץ בספר הישר, דהתם כלים נינהו וספק כלים הנמצאים טמאים כדאיתא בפרק קמא דשבת (טו, ב), דשוינהו רבנן לרובא דעלמא טמאים לגבי כלים הנמצאים, אבל לגבי אוכלים שוינהו לרובא דעלמא טהורים, הילכך הכא גבי ככר ליכא למיחש לאדם טמא אלא לספק נפל על המדף, והוי ליה ספק נגיעה בדבר שאין בו דעת לישאל וספקו טהור.
Rashba on Niddah 4a · Sefaria
Ritva
ואב״א פי׳ ותרוייהו בשאינו מכוסה דליכא למימר תרוייהו במכוסה דהא טעמא דמסתבר הוא לומר דאשה זו בשאינה מכוסה דמי׳ כדפרכי׳ לעיל.
ה״ק קופה שנשתמשו בה טהרות בזויות בית זו וכו' פי׳ ע״כ ה״נ מיירי כשנמצאו בזוית אחרת על הקופה שאלו נמצאו באותו זוית עצמו דכ״ע טהורות ואפילו אין שם טלטול וכדמוכחא בבריתא וכ״ש בזה דאיכא טלטול בית אלא ודאי דמתניתן בשנוי זוית קופה בלחוד ואידך בדאיכא נמי שנוי זוית בית מ״ס כאן נמצא וכאן היו ומ״ס הלך אחר שעת מציאתו.
נגע בא׳ בלילה וכו' וחכמים מטמאים. פי׳ בתו׳ מודים חכמים לר״מ כשראוהו חי בבית זה פי׳ דמשום דלא הוחזק חי בבית זה אמרי רבנן דלא יהבי ליה חזקת חי כלל ומטמא לשרוף ור״מ מטהר גם בזה דלא סגי דלא הויא חי קודם לכן או בכאן או במקום אחר אבל כל שהוחזק חי בכאן מודים חכמים דמוקמינן ליה בחזקת חי וטהור ותני עלה שכל הטומאות כשעת מציאתן במקום מציאתן פי׳ דליכא טלטול מקום כי באותו מקום שמצאו מת נגע אותו בלילה שאלו נגע בו במקום אחר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום וכ״ת ה״מ לשרוף אבל לתלות תלינן פי׳ וכ״ת דהתם הוצרכו לשעה ומקום לפי שמטמאים חכמים לשרוף אבל בדחזקיה ור״י שלא נחלקו אלא לתלות בשעת מציאתן סגי לן ואפי׳ ממקום למקום ותקשי לחזקיה והתנן וכו׳ ומהנא שמעינן להדיא דההיא דר״י לתלות בלחוד היא כדכתי׳ לעיל.
מחט שנמצאת חלודה או שבורה פי׳ מחט שמכיר בה שהיתה טמאה ודאי אלא שמצאה ע״ג טהרות אחר שיצאת מידי טומאה בחלודה או שבורה ואם ידוע אם נפלה שם כמות שהיא עכשיו או כשהיתה טמאה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן פי׳ ועכשו טהורה היא ובתר השתא דיינינן לה פי׳ והא הכא דלא מסייע לן אלא שעת מציאתה בלחוד כאלו מקום מציאתה לא מסייע כלל ואפ״ה טהורה אלמא כל היכא דאיכא חדא למעליותא טהורה וקשיא לתירוצך.
ועוד תנן וכו' אפשר דלאפושי פירכי דעלמא מייתי לה דהא ודאי.... קמייתא ממש א״נ דמשום דלא תימא דכי קתני בשעת מציאתן היינו במקום מציאתן דמי ותנא תוספאה פריש כדלעיל וה״ה להא מש״ה נקטי׳ אידך דכיון דתרתי נינהו הכי לא מפרש כחדא מנייהו במקום מציאתן ולבסוף אמרינן וכ״ת דבהני תרתי מקום מציאה נמי בעי דמסייע לטהרה שלא הוחזק׳ מחט זו במקום זה עד עכשו ותנא תוספאה פריש כקיימתא וה״ה באידך וכי איכא תרתי לגריעותא כקיימתא טמאות ודאי וכי איכא תרתי למעליותא כי הנך טהורה ודאי וכי איכא חדא לגריעותא תולין וכההיא דר״י.
והתניא ככר שהיתה וכו׳ טהורה פי׳ ואעפ״י שמצאנו ככר זה בקרקע סמוך למדף אלא שאין אנו יודעין אם נתגלגל מאליו ונגע במדף אם לא וקושיין דהכא יש מקום לחוש לטלטול להחמיר ולומר שנתגלגל ונגע בטומאה ודאי ואפ״ה לא חיישינן והיכי מחזיקין טומאה ממקום למקום גבי קופה שיש לומר טפי השתא הוא דנפל וכדפרש״י ז״ל והיינו דפריך דשאני התם דאיכא טעמא דשאני אומר אדם טהור נכנס וכו'.
Ritva on Niddah 4a · Sefaria
Meiri
זה שמחזיקין טומאה ממקום למקום דוקא לתלות אבל לא לשרוף מעתה נגע שרץ בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר מצאו מת טמא ושורפין עליו שהטמאות דנין אותן כשעת מציאתן אחר שהן במקום מציאתן ואף ברשות הרבים מפני שזה כודאי הוא הא שלא במקום מציאתן תולין וכשם שדנין אותם כשעת מציאתן לחומרא כך הדין לקולא כיצד מחט שנמצאת חלודה ושבורה על גבי טהרות ומכיר בה שטמאה היתה אלא שמאחר שהוחלדה עד שנתעכבה תפירתה או שנשברה טהרה אין אומרין כשנפלה כאן לא חלודה היתה ולא שבורה ונמצאו טמאות אלא דנין אותה כשעת מציאתה וטהורות לגמרי וכן אם נמצא שרץ שרוף שפרחה טומאתו על גבי טהרות או מטלית טמאה אלא שהיא בלויה ומחוחה ר"ל נרקבת עד שטהרה מטומאתה הרי אלו טהורים אף ברשות היחיד שכלם דנין אותם כשעת מציאתן ואין בהם משום ספק טומאה אף ברשות היחיד שהרי אין בו דעת לישאל הוא:
ויש דברים שדנין אותן אף במקום מציאתן לטהר לגמרי כיצד ככר של תרומה שנתון על גבי הדף ומדף טומאה נתון תחתיה אע"פ שאם נפלה אי אפשר שלא יגע במדף זה אפילו היא במקום מדרון שנפילתה מצויה כל שמצאה במקום אחר חוץ מאותו מדף דנין אותה במקום מציאתה ומטהרין אותה לגמרי ואומרין שמא אדם טהור נכנס לשם ונטלה ונתנה במקום זה ובשרץ שבקופה אין אומרין כן שאין לחוש בו אלא בעכב וכיוצא בו ואדם שיש לו דעת הוא שראוי לומר כן אבל עיכב לא ומ"מ אם אמר בריא לי שלא בא אדם כאן טמא שהרי ודאי נפלה עליו המדף ונתגלגלה לכאן ולא סוף דבר בטומאה קלה של סופרים וכהוראת לשון מדף שהוא אמור על טומאה קלה אלא אף במדרס של תורה כגון עליונו של זב ולשון מדף מיהא נאמר על הרבה ענינים על עליונו של זב שהוא מן התורה אלא שאינו אב הטומאה לטמא אדם וכלים ולפעמים נאמר על מדרס סופרים כגון בגדי פרוש לאוכלי תרומה ושל אוכלי תרומה לקדש על הדרך שהתבאר באחרון של חגיגה ויש לשאול מאי שנא מקרדום וצלוחית שתולין בטמא וכמו שאמרו בפסחים י' ב' קרדום שאבד בבית הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו וכן בראשון של חלין ט' ב' צלוחית של מי חטאת שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה פסולה שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ואחר שכן מה טעם בזו שאני אומר אדם טהור וכו' תדע שהרבה טרחו בתוספות לישבה מהם שהעמידו זו של קרדום בקרדום של בית הקברות ומתוך כך תולין בטמא שאלו טהור היאך נכנס לבית הקברות והרי זו כחברתה צלוחית של מי חטאת שאינה צריכה אלא לטמא ויש מתרצין שמ"מ חוששין לטמא ומ"מ בזו של מדף הדברים מוכיחים הואיל וטומאה תחתיה שלהצלה מן הטומאה נעשה ואילו אדם טמא אינו מציל ולשטה זו אם לא היתה שם טומאה חוששין לטמא ואחרוני הרבנים תירצו שבספק כלים גזרו בספק אוכלין לא גזרו הואיל ואין להם טהרה במקוה:
Meiri on Niddah 4a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
תד"ה והא אשה מכוסה כו' וא"כ מאי פריך והא אשה מכוסה כו' כיון דלאו כבדוקה דמיא כו' עכ"ל יש לדקדק מהיכא משמע להו בפשיטות דאשה כאינה בדוקה להאי אוקמתא דהא אדרבה כיון דקופה דשמאי והלל כבדוקה היא להאי אוקמתא אלא שאינה מכוסה כפרש"י ה"נ דומיא דהכי אשה כבדוקה היא ואפ"ל דמשמע להו לכל האוקמתות דאשה אינה כבדוקה אלא דהלל מדמה להך אוקמתא אשה דאינה כבדוקה לקופה אע"ג דבדוקה היא כיון שאינה מכוסה ודו"ק:
בד"ה שכל הטומאות כו' וא"ת ומאי פריך מככר כו' דלמא בככר של חולין כו' עכ"ל אהא דפריך ממחט ושרץ שרוף נמי איכא לאקשויי כן דלמא בחולין איירי וי"ל כמו שכתבו התוס' לקמן דס"ד כיון דמחמיר כ"כ בטומאה לתלות אפי' ממקום למקום א"כ במחט ובשרוף לא היה לנו לטהר לגמרי אפי' בחולין:
Chidushei Halachot on Niddah 4a · Sefaria
Maharam
ד"ה והא אשה מכוסה היא וכו' לכך י"ל מכוסה היא וכו' ר"ל לפירוש התוספות ה"פ והא דומיא דאשה קתני ואשה מכוסה היא באופן שהיה לה להרגיש וא"כ ה"ה קופה איירי נמי באופן שהיה לו להרגיש בנפילת השרץ והיינו בקיפה מכוסה:
ד"ה שאני אומר וכו' ותירץ ר"ת דגבי כלים וכו' משום דאית להו טהרה במקוה וכו'. ואע"ג דהתם בחולין איירי בצלוחית שאין לה טהרה במקוה כמו כלי חרס מ"מ רוב כלים יש להם טהרה במקוה ולא פלוג רבנן בכלים אבל אוכלין בכולן אין להן טהרה במקוה ולכך לא החמירו לגזור עליהם טומאה:
Maharam on Niddah 4a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Niddah, daf 4, Amud Aleph, about 270 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 118 words
Opens “כִּי פְּלִיגִי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּקוּפָּה בְּדוּקָה,…”
- Segment 215 words
Opens “וְהָא דּוּמְיָא דְּאִשָּׁה קָתָנֵי, וְאִשָּׁה בְּדוּקָה הִיא!…”
- Segment 325 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי מוֹדוּ שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּקוּפָּה…”
- Segment 415 words
Opens “וְהָא דּוּמְיָא דְאִשָּׁה קָתָנֵי, וְאִשָּׁה מְכוּסָּה הִיא,…”
- Segment 518 words
Opens “וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי מוֹדוּ שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּזָוִית…”
- Segment 627 words
Opens “הָכִי קָאָמַר: קוּפָּה שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ טְהָרוֹת בְּזָוִית…”
- Segment 720 words
Opens “וּמִי מַחְזְקִינַן? וְהָתְנַן: נָגַע בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ…”
- Segment 86 words
Opens “וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שֶׁכׇּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן.…”
- Segment 96 words
Opens “וְתָנֵי עֲלַהּ: כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן, וּבִמְקוֹם מְצִיאָתָן!…”
- Segment 1011 words
Opens “וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי לִשְׂרוֹף, אֲבָל לִתְלוֹת…”
- Segment 1124 words
Opens “וְהָתְנַן: מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת מְלֵאָה חֲלוּדָּה אוֹ שְׁבוּרָה…”
- Segment 1217 words
Opens “וְעוֹד תְּנַן: מָצָא שֶׁרֶץ שָׂרוּף עַל גַּבֵּי…”
- Segment 1320 words
Opens “וְכִי תֵּימָא, כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן בֵּין לְקוּלָּא בֵּין…”
- Segment 1429 words
Opens “וְהָתְנַן: כִּכָּר עַל גַּבֵּי הַדַּף, וּמַדָּף טָמֵא…”
- Segment 1516 words
Opens “עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִכְנַס אָדָם…”
- Segment 163 words
Opens “הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא,…”
Original text
כִּי פְּלִיגִי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּקוּפָּה בְּדוּקָה, מָר סָבַר: הָא בַּדְקַהּ, וּמָר סָבַר: אֵימוֹר עִם סִילּוּק יָדוֹ נָפַל.
When Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan disagree, it is with regard to a basket that was examined. One Sage, Ḥizkiyya, holds that since it was examined before the produce was placed inside and was found to be clean of creeping animals, it is reasonable to assume that the creeping animal entered only after the ritually pure produce was removed. And one Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that one can say that it is possible that when he removed his hand after feeling around to examine the basket, the creeping animal fell in.
וְהָא דּוּמְיָא דְּאִשָּׁה קָתָנֵי, וְאִשָּׁה בְּדוּקָה הִיא! כֵּיוָן דִּשְׁכִיחִי בָּהּ דָּמִים — כְּשֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה דָּמְיָא.
The Gemara asks: But isn’t the case of a basket taught as being similar to the case of a menstruating woman? Hillel had cited the case of the basket as a difficulty with regard to Shammai’s opinion in the case of a menstruating woman. And since a woman is considered fully examined, since she examines herself with examination cloths twice a day, the other case must also be referring to a basket that had been examined. The Gemara answers: Since blood is commonly found flowing from her, as women regularly experience menstrual flows, it is considered as though she were not examined.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי מוֹדוּ שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּקוּפָּה שֶׁאֵינָהּ מְכוּסָּה, כִּי פְּלִיגִי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּקוּפָּה מְכוּסָּה. מְכוּסָּה — הֵיכִי נְפַל? כְּגוֹן שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ עַל יְדֵי כִּסּוּי.
The Gemara suggests another resolution of the apparent contradiction between the ruling of Ḥizkiyya and the opinions of Hillel and Shammai. And if you wish, say: When Shammai and Hillel agree, it is with regard to a basket that is not covered. When do Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan disagree? With regard to a basket that is covered. The Gemara asks: If the basket is covered, how did the creeping animal fall inside? The Gemara answers: For example, if the basket is used by removing its lid. Ḥizkiyya holds that the creeping animal must have fallen in after the produce was removed, because as long as the produce was inside one would be careful not to allow anything else inside. Rabbi Yoḥanan is concerned that perhaps while the basket was uncovered a creeping animal could have fallen inside without one noticing.
וְהָא דּוּמְיָא דְאִשָּׁה קָתָנֵי, וְאִשָּׁה מְכוּסָּה הִיא, כֵּיוָן דִּשְׁכִיחִי בַּהּ דָּמִים — כְּשֶׁאֵין מְכוּסָּה דָּמְיָא.
The Gemara raises a difficulty: But isn’t the case of a basket taught as being similar to the case of a menstruating woman? And just as a woman is considered covered, since no outside blood can enter her, so too in the case of a basket, it must be one where it is constantly covered. The Gemara explains: Since blood is commonly found flowing from her, as women regularly experience menstrual flows, it is considered as though she is not always covered.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי מוֹדוּ שַׁמַּאי וְהִלֵּל בְּזָוִית קוּפָּה, כִּי פְּלִיגִי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּזָוִית בַּיִת, וְהָא ״קוּפָּה״ קָאָמַר!
The Gemara suggests another resolution. And if you wish, say: When do Shammai and Hillel agree? In a case where the produce was stored in the corner of a basket. By contrast, when Ḥizkiyya and Rabbi Yoḥanan disagree, it is in a case where the produce was stored in the corner of a house. The Gemara expresses puzzlement at this suggestion: But the Gemara on 3b explicitly states that they are referring to a case of a basket.
הָכִי קָאָמַר: קוּפָּה שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ טְהָרוֹת בְּזָוִית בַּיִת זוֹ, וְטִלְטְלוּהָ בְּזָוִית אַחֶרֶת, וְנִמְצָא שֶׁרֶץ בְּזָוִית אַחֶרֶת. חִזְקִיָּה סָבַר: לָא מַחְזְקִינַן טוּמְאָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר: מַחְזְקִינַן.
The Gemara explains that this is what the Gemara on 3b is saying: If one has a basket that was used as a container for ritually pure produce in this corner of the house, and after the produce was removed it was subsequently carried to another corner, and the carcass of a creeping animal was found in the basket while it was in that other corner, Ḥizkiyya holds: The produce remains ritually pure, as we do not presume that ritual impurity moved from place to place. In other words, the impure creeping animal is not assumed to have moved from the first corner where the produce was kept. Instead, it fell inside while the basket was in the second corner, and therefore the produce that it previously contained remains pure. And Rabbi Yoḥanan holds: The produce is retroactively considered impure, as we do presume that ritual impurity, i.e., the carcass of the creeping animal in the basket, moved from place to place.
וּמִי מַחְזְקִינַן? וְהָתְנַן: נָגַע בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם חַי אִם מֵת, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמְצָאוֹ מֵת — רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר.
The Gemara asks a question with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan: And do we presume that ritual impurity moved from place to place? But didn’t we learn in a mishna ( Teharot 5:7): If someone touched one other person at night, and he does not know whether the person he touched was alive or dead, and on the following day he arose and found him dead, and he is uncertain whether or not he contracted ritual impurity from contact with a corpse, Rabbi Meir deems him ritually pure. It is assumed that the deceased was still alive until the point that it is known with certainty that he was dead.
וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, שֶׁכׇּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן.
And the Rabbis deem him ritually impure, as it is presumed that all ritually impure items had already been in the same state as they were at the time they were discovered. Just as the deceased was found dead in the morning, so too, it is presumed that he was dead when he was touched in the middle of the night.
וְתָנֵי עֲלַהּ: כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן, וּבִמְקוֹם מְצִיאָתָן!
The Gemara concludes its question: And it is taught with regard to this mishna: It is presumed that ritually impure items had been in the same state as they were at the time they were discovered, but only in the place in which they were discovered. In other words, if the corpse had been found in a different spot than he was at night, it is not presumed that he was already dead in the first spot, and the man who touched him remains ritually pure. If so, how can Rabbi Yoḥanan maintain that we presume impurity moved from place to place?
וְכִי תֵּימָא: הָנֵי מִילֵּי לִשְׂרוֹף, אֲבָל לִתְלוֹת — תָּלֵינַן? וּמִי תָּלֵינַן?!
And if you would say in response: This statement, that impurity is presumed only in the place in which it was discovered, applies specifically with regard to definite impure status, i.e., to burn teruma , but with regard to uncertain impurity, i.e., to suspend the status of teruma , we do in fact suspend its status and it may be neither burned nor eaten; is this distinction correct? Do we in fact suspend the status of ritually pure items in such a case, due to the concern that the dead man whom this individual touched might have already been dead in the first location?
וְהָתְנַן: מַחַט שֶׁנִּמְצֵאת מְלֵאָה חֲלוּדָּה אוֹ שְׁבוּרָה — טְהוֹרָה, שֶׁכׇּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאַמַּאי? לֵימָא: הַאי מֵעִיקָּרָא מַחַט מְעַלַּיְיתָא הִיא, וְהַשְׁתָּא הוּא דְּהֶעֱלָה חֲלוּדָּה.
But didn’t we learn in a mishna ( Teharot 3:5): With regard to a previously impure needle that is found on top of teruma and it is full of rust or broken, and therefore no longer contracts or transmit ritual impurity, the teruma remains pure, as it is presumed that in all cases of impurity, the items in question had already been in the same state as they were at the time they were discovered? But why should that be the case? Let us say that initially, when it had fallen onto the teruma , this needle was a proper, non-rusty and unbroken, needle, capable of contracting and transmitting ritual impurity, and it is only now that rust had formed on it. The status of the teruma should at least be held in suspension. Rather, it is evident that the teruma is considered definitely pure and is not held in suspension due to the possibility that it might have become impure from the nail at a previous time or, presumably, in a previous place.
וְעוֹד תְּנַן: מָצָא שֶׁרֶץ שָׂרוּף עַל גַּבֵּי הַזֵּיתִים, וְכֵן מַטְלִית הַמְהוּמְהָם — טָהוֹר, שֶׁכׇּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן!
And furthermore, we learned in a mishna ( Teharot 9:9): If one found the carcass of a burned creeping animal on top of a pile of olives, and that animal no longer transmits impurity as it is burned, and similarly if one finds a tattered rag of a zav , which likewise no longer transmits impurity, on top of a pile of olives, the olives are pure. The reason is that it is presumed in all cases of impurity, the items in question had already been in the same state as they were at the time they were discovered. Once again, this demonstrates that when this presumption is applied, the item is considered definitely pure, and is not held in suspension due to uncertainty.
וְכִי תֵּימָא, כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא, וּבִמְקוֹם מְצִיאָתָן, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מְצִיאָתָן — מִשְׂרָף לָא שָׂרְפִינַן, מִתְלֵא תָּלֵינַן.
And if you would say that there is a difference between these last cases, where the items did not move, and the case of the basket that moved, this distinction is not correct. The suggestion is that in the last cases the items are treated entirely as if they had always been as they were at the time they were discovered, whether this leads to a leniency, as in the cases of the needle and the rag, and whether it leads to a stringency, in the case of one who touched someone at night, when he is considered to be definitely impure, but this is the halakha only with regard to the place where they were discovered, i.e., if they did not move. But with regard to a location that is not the place where they were discovered, we do suspect that ritual impurity moved from place to place, and therefore although we do not burn the teruma in question, we hold it in suspension.
וְהָתְנַן: כִּכָּר עַל גַּבֵּי הַדַּף, וּמַדָּף טָמֵא מוּנָּח תַּחְתָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁאִם נָפְלָה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נָגְעָה — טְהוֹרָה, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: אָדָם טָהוֹר נִכְנַס לְשָׁם וּנְטָלָהּ,
The Gemara refutes this suggestion: But didn’t we learn in a baraita ( Tosefta , Teharot 4:3): There was a loaf resting on top of a shelf, and there was an item of light impurity, e.g., a garment of a zav , which transmits impurity to food but not to people or vessels, lying underneath it, and the loaf was later found on the ground. Even though the situation was such that if the loaf fell to the ground it would be impossible for it to have done anything other than touch the impure garment on its way down, nevertheless the loaf is pure. The reason is that I say that a ritually pure man entered there and took it off the shelf and placed it onto the ground without it touching the impure garment.
עַד שֶׁיֹּאמַר: ״בָּרִי לִי שֶׁלֹּא נִכְנַס אָדָם שָׁם״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִמְקוֹם מִדְרוֹן!
The baraita concludes: This ruling applies unless someone says: It is clear to me that no person entered there. And Rabbi Elazar says: This principle is necessary only when the top shelf is an inclined surface. In other words, even if it is very likely that the loaf rolled off the shelf and touched the garment on its way down to the ground, nevertheless it is assumed to be pure. This indicates that one does not presume that the loaf contracted impurity and then fell to the ground where it was found. Since such a possibility is not even entertained to the extent that the teruma is held in suspension, this demonstrates that in a case involving a movement from one place to another there is no presumption of ritual impurity at all.
הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא,
The Gemara explains that no proof can be cited from there, as that baraita explicitly teaches the reason for its ruling: