Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 82b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 82b

    Sanhedrin 82b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 511 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    424 the numerological value of "greyhound."

    Thigh-belted a word for the loins.

    Or the tayish until it exhausts (tashash) its strength.

    Al-Qum is with him all that arises is his.

    and Pinḥas didn't know that the Holy Blessed One, referred to as the King Al-Qum, was with him, so he didn't need to wait until his strength was exhausted. And it seems to my eyes that this word is in Arabic, since all their words start with the prefix al-.

    Rashi on Sanhedrin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Tosafot

    היוצק והבולל הא דלא חשיב מולק משום דפטור מולק נפקא לן בפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז. ושם) מדכתב אשר ישחט על השוחט הוא חייב ולא על המולק אבל כל הני דהכא נפקא לן בפ' בתרא דזבחים (דף קטו: ושם) מדכתב אשר יעלה מה העלאה שהיא גמר עבודה וכו' והולכה לא חשיב משום דאפשר לבטלה לשחוט בצד המזבח ולזרוק ומיהו קשיא ליתני נותן שמן ופתילה במנורה שיש אחריה הדלקה ופטרי' בהו זר בפ' ב' דיומא (ד' כד. ושם) מהאי טעמא דיש אחריהן עבודה ומהדלקה גופה לא קשה דלאו עבודה היא כדאמר התם:

    המולח והמניף והמגיש לא דק דתנופה והגשה קודמת למליחה כדתניא הניף והגיש קמץ ומלח והקטיר ועוד אמרינן בהקומץ רבה וכי ס"ד שזר קרב אצל המזבח גבי לא מלח והיינו משום שהיתה המליחה אחר התנופה והגשה:

    Tosafot on Sanhedrin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · CC-BY-SA

    Meiri

    המשנה התשיעית וענינה בבאור החלק הרביעי גם כן כהן ששימש בטומאה ר"ל שעבד בטומאה שעבודתו פסולה ומחוללת כמו שיתבאר במקומו וחייב מיתה בידי שמים ואזהרתו מוינזרו מקדשי בני ישראל ופירש במשנה זו שאע"פ שהוא בר מלקות לבד שכל לאו שחייבין עליו מיתה וכרת בידי שמים לוקין עליו כמו שיתבאר במקומו ואלו היו מביאין אותו לבית דין היו מלקין אותו ופוטרין אותו אעפ"כ לא היו אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פרחי כהונה מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו ואין מוחין בידן:

    Meiri on Sanhedrin 82b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה היוצק כו' ומיהו קשה ליתני נותן שמן ופתילה כו' עכ"ל לא דק דנותן פתילה קודם לנותן שמן כדאמרינן התם נותן פתילה ליחייב איכא נתינת שמן גם ה"ל להזכיר גם כן סידר את המנורה כדקאמר התם וק"ל:

    בד"ה המולח כו' וכי ס"ד שזר קרב אצל מזבח גבי לא מלח כו' עכ"ל התם קשיא ליה לתלמודא הכי משום דלא איירי באיסור זרות אלא בלא מלח אבל הכא לא קשיא ליה וכי ס"ד שזר קרב כו' דבאיסור זרות קאיירי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Gilyon HaShas

    רש"י הסליא לשון לא תסולה עי' תוי"ט פ"ז מ"ה דפרה מ"ש בשם הערוך:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 82b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי גָּדוֹל מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן קשא ודאי שבט לוי גדול כי ממנו כהנים ממנו לויים! ונראה לי דקאמר זה לעניין הזנות היכן מצינו שבטו של לוי יש לו גדר בעריות יותר משבטו של שמעון דהלא מצינו ששמעון ולוי נתקנאו על הזנות שניהם ביחד ואם בועל ארמית יש בו איסור לא היה נכשל שבטו של שמעון בכך ובפתח עינים הביא מן מדרש רבותינו ז"ל שאמר לו בפירוש גם אני באתי לעשות צרכי עיין שם. ונראה דכונתו בזה לעשות צורך עצמו לזכות על ידי זה הכהונה כי לא נתכהן פנחס אלא עד שהרג לזמרי (זבחים קא:) ולא דמו דברים אלו לדברי יהוא בן נמשי שאמר יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה (מלכים ב י, יח) ואמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן יח.) ברית כרותה לשפתים שאחר כך עבד עבודה זרה.

    שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִינְחָס (במדבר כה, ו) נראה לי בס"ד טעם לששה נסים בעד ששה כוחות קדושה שהיו בו והוא על פי מה שאמר רבינו (בשער הגלגולים הקדמה לב) פנחס בעת שנולד היה כלול משתי ניצוצות נשמות והם ניצוץ אחד היה משורש נשמת יוסף הצדיק ע"ה וניצוץ שני משורש נשמת יתרו גם ידוע כשנכנס בתוך אוהל זמרי להרגו נכנס בו נשמת נדב ואביהוא, הרי בידו ארבעה וגם עוד נצטרף עמו זכות לוי אשר נתקנא על מעשה שכם כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא עליו 'קַנַּאי בֶּן קַנַּאי' ועוד נצטרף עמו זכות זקינו אהרן שהשיב חמה כמוהו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא עליו 'מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה' הרי ששה כוחות וכנגדן זכה לששה נסים. נראה לי בס"ד עוד מאחר שעשה מעשהו לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שהוא חיבור הוי־ה דאלפין שעולה מ"ה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א עולה 45] עם שם אדנ־י [65] שעולה ס"ה שהם סך הכל מספר נֵס [110] לכן זכה לנס. והנה ששה פעמים נס עולה סֵתֶר [110×6=660] וזהו שנאמר יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּ‏־י יִתְלוֹנָן (תהלים צא, א). ונראה לי עוד סֵתֶר ראשי תיבות סוף תוך ראש שפגם הזנות הוא באות א' שהוא יו"ד למעלה יו"ד למטה וא"ו באמצע, וכתבתי בדרשותי על התורה בס"ד כי זהו הטעם שמתו כ"ד אלף דאות א' במלואה אָלֶף ויעלה מספר כ"ד אֶלֶף. כיצד? א' פעמים ל' הוא שלושים גם ל' פעמים פ' פתוחה שהיא מספר ת"ת הרי כ"ד אלף [800×30=24000] הואיל ופגמו באות א' שמספרה כ"ד בחשבון הנזכר לכך לקו כ"ד אלף במגפה.

    בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדָחְפוֹ (תהלים קו, ל) (במדבר כה, ו) קשא, אמאי? והלא דבר גדול עשה לקדש שם שמים! ועוד מאי 'לְדָחְפוֹ' יאמר להרגו או לפגוע בו? ויש לומר שכעסו עליו על שאמר 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל אֵלּוּ הַרְגּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל' דמשמע כמטיח דברים ומתרעם על משפטו יתברך והם רצו 'לְדָחְפוֹ' מן תוספת קדושה ומעלה שזכה בה באותו עת והיא נשמת נדב ואביהוא. או יובן בס"ד שכעסו עליו על אשר המתין ונתעכב הרבה עד שתש כוחו של אותו רשע ולא דקרו ברומח תכף ומיד בבואו לאהל ועל ידי ששהה נתארכה המגפה יותר וגם על ידי כך חטא זמרי יותר בביאות שבא על כזבי ואם היה דוקרו מיד היתה מתבטלת המגפה מיד וגם היה נפסקים איסורי ביאות של זמרי. והשיב להם הקדוש ברוך הוא 'הַנִּיחוּ לוֹ' דאין עליו אשמה בדבר זה שעיכב הדקירה עד שתש כוחו כי הוא 'קַנַּאי בֶּן קַנַּאי' שלמד מזקנו לוי במעשה שכם שהמתין להרגם עד אחר שלשה ימים שתש כחם ולא סמך על הנס להרגם בעוד כחם עליהם תיכף ביום ראשון, ואף על פי שעל ידי כך רבו בעילות שכם לדינה בהיותה בביתו כי הם אחר שהרגו אותם ביום השלישי לקחו את אחותם מביתו של שכם (בראשית לד, כה) ולכן גם הוא לא סמך על נס גדול לדקרו בעוד כחו בו. ועוד אמר לו מֵשִׁיב חֵמָה בֶּן מֵשִׁיב חֵמָה הוּא אהרן הכהן ע"ה דאף על פי שמשחו משה רבינו ע"ה בשמן המשחה היה בוש וירא לגשת אל המזבח לעבוד עד שאמר לו משה רבינו ע"ה למה אתה בוש וירא לכך נבחרת (ספרא הובא ברש"י ויקרא ט, ז), וכל זה היה מצד ענוה יתירה שהיה בו כן הוא מצד ענוה שלו לא סמך על נס גדול לדקרו בעוד כחו בו אלא המתין עד שתש כחו דאז הוי ניסא זוטא.

    וּרְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם יש להקשות למה ראויה כך ומה טעם יש בזה ומה סמך יש לדברים אלו דקאמר ראויה וכו' עם הפסוק הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם (במדבר כה, יב) דנקיט לה עליה? ונראה לי בס"ד כל צדיק כשהוא בחיים מוכרח שיגן זכותו על הדור ויועיל להם לדחות הפרענות מעליהם יען דכיון שהוא בחיים והם בחיים הרי הם כשותפים זה בזה וכמו שכתב הרב קול יעקב ז"ל ועשה משל נאה על זה, אך אחר שנפטר נפרדו זה מזה ואין להם הגנה מזכותו, אמנם כאן שאמר לו השם יתברך 'הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם' ודרשו רבותינו ז"ל אלו החיים שיהיה חי לעולם כדכתיב 'בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם' (מלאכי ב, ה) דפנחס הוא אליהו שלא מת ועלה חי לשמים ונמצא עודנו יש לו קשר עם החיים עד העולם ולא נפרד מהם ולכן כל שליחות שלמטה נעשים על ידו ועל כן זכותו ישאר להגין עלינו לעולם. ולזה אמר 'רְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם'.

    אַרְבַּע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהִמְתִּין פִּינְחָס לוֹ עַד שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ (משלי ל, לא) (במדבר כה, ח). הנה בודאי אין דבר זה אפשר להיות בטבע אך הקליפה שנקראת 'זַרְזִיר' בסוד מה שאמרו בבא קמא (בבא קמא דף צב:) לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו כי הזרזיר הוא קליפה כמו העורב וזו הקליפה שנקראת 'זַרְזִיר' [424] שמספרה תכ"ד נתנה בו כח תאוה והזרעה שיוכל לבעול תכ"ד בעילות כמנין שמה. ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר אסתר למרדכי וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי (אסתר ד, טז) ודרשו רבותינו ז"ל (מגילה טו.) כאשר אָבַדְתִּי מבית אבא אָבָדְתִּי ממך, מפני שעד עתה אין אני אסורה לך דהוי כל בעילותיו של אותו רשע באונס ואין אשה נאסרת על בעלה באונס, אך עתה שהולכת מעצמה הוי ברצון ונאסרת. ואין לומר על הרוב לא יבעול עתה בהליכה זו שהיא ביום לזה אמר אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר 'לוֹ' כַדָּת, אף על גב דכתיב 'לֹא' באלף דרשוהו 'לוֹ' בוא"ו כמו שאמרו בגמרא כזה בכל מקום, כלומר הנה המלך הזה לו תאוה מרובה מקליפת 'זַרְזִיר' שהיא מספר כַדָּת [424] שהיה שטוף בתשמיש וכידוע מעובדא דבגתן ותרש ואם כן בודאי יבעול ותאסר.

    וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ (משלי ל, לא) (במדבר כה, ח) נראה לי בס"ד אַלְקוּם תחלק האותיות לשלש בבות וקרי בה 'אל קם וא"ו' עִמּוֹ רצונו לומר לא ידע שהא־ל יתברך מקים וא"ו נסים עמו. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש פרשת בשלח (זהר חלק ב' נח.) בשעתא דעאל משה בגו עננא איערע ביה חד מלאכא רברבא ותאנא קמוא־ל שמיה והוא ממונה על תריסר אלפין ממנן שליחן בעא לאזדווגא ביה במשה פתח משה פומיה בתריסר אתוון גליפן דשמא קדישא ואתרחק מיניה תריסר אלפי פרסין עיין שם. וכתב המבאר בשם רבינו האר"י ז"ל דמלאך קמוא־ל הנזכר הוא בסוד העשיה והוא בסוד תפארת ורוח עיין שם. וידוע כי פנחס הוא בעשיה כי פנחס הוא אליהו [52] שהוא מספר שם ב"ן שמאיר בעשיה ולכן נקרא פינחס [208] גימטריא ר"ח כמנין ד' פעמים ב"ן דהעשיה כלולה מארבע עולמות והרי שם ד' פעמים ב"'ן מספר פנחס [52×4=208] לכך מלאך העוזרו הוא מלאך קמוא־ל הנזכר שהוא סוד העשיה וזהו שנאמר וְלֹא יָדַע כִּי מֶּלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ אַלְקוּם, בהפוך אתוון קמוא־ל.

    בְּמַתְנִיתָא תָּנָא שִׁשִּׁים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת, וְהִיא הָיְתָה כַּעֲרֵבָה הַמְּלֵאָה מַיִם (משלי ל, לא) (במדבר כה, ח). כתב רש"י ז"ל אין לדבר רמז במקרא. ונראה לי בס"ד בֶּן סָלוּא, תיבת 'סָלוּא' אין אות א' יוצא במבטא ואם כן קרי בה 'ס' לו' כלומר ס' בעילות היה לוֹ בכח תאותו. או יובן נרמז בפסוק וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה (במדבר כה, יד) דתיבת אִישׁ יתיר ותחבר ב' תיבות שֵׁם עם אִישׁ יהיה מזה שִׁשִּׁים א' דהיינו ששים איסורין או ששים אחת.

    אָמַר רַב כַּהֲנָא וּמוֹשָׁבָהּ, בֵּית סְאָה (משלי ל, לא) (במדבר כה, ח). אין הדבר כפשוטו דודאי לא היתה מתחילתה כך אלא רק נעשית כך לפי שעה וגם זה אינו ממש כך אלא הוא על דרך ההפלגה כמו עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם (דברים א, כח) וכיוצא בזה וכן כאן נשתנה אותו מקום בגודלו בכמותו שהיה כמותה גדול ומשונה משאר בני אדם וכבר אמרו בגמרא (תמיד כט.) דברה תורה לשון הבאי דברו חכמים לשון הבאי, והיינו הבאי לפי פשוטן של דברים אבל לפי סודן הוא לשון מתוקן ומכוון היטב כאשר תמצא כתוב 'עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם' דהוא לשון הבאי לפי פשוטו ואם לסודו תדרוש הוא לשון מתוקן וברור כמין חומר וכן על זה הדרך בשאר דברים כיוצא באלה וכן הדבר כאן. והנה רבינו האר"י גילה קצת בענין כזבי וזמרי והוא מה שאמר בשער מאמרי רבותינו ז"ל (דף יא) כשהנחש הטיל זוהמא בחוה כל הנשמות נתערבו מטוב ורע וכו' ואף על פי שלאה נתקנה והוסר ממנה הקליפה שהיא חוה א' ונשארה היא קדושה וצדקת לגמרי, עם כל זה לתוקף הסיגים הנדבק בה יצאה ממנה דינה שהיא דינא קשיא ולכן נקראת 'דינא' על שם הדין וגם היא היתה קדושה אלא שעדיין היה בה קצת אחיזה כי לא נתבררה לגמרי וכו'. והנה עשו הוא סוד הנחש והיתה דינה ראוים אליו וכיון שטמנה יעקב נצולה ממנו וכאשר יצאה והיתה יצאנית בסוד 'וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ' (בראשית לד, א) שיצאה אל מקום הקליפה אז נשכה הנחש והוא סוד 'שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי' מלשון חויא שהוא הנחש גם נקרא 'הַחִוִּי' על שם דאתי מחוה הראשונה הנקראת פלונית ובכח זה יכול לקחתה ועל זה נאמר 'וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב' כי בתחילה היתה דבוקה הקליפה הזאת הקדושה ועכשיו בצאתה חזרה להדבק עמה וכו' ואחר כך נשאה שמעון שהיא גבורה וכו' ולהיות דעדיין לא נטהרה וגם הוא אחר שנבעלה לכנעני יצא ממנה 'שָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית' (בראשית מו, י וברש״י) כמו שאמרו רבותינו ז"ל בן שנבעלה לכנעני והוא עצמו שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי, והוא עצמו זִמְרִי בֶּן סָלוּא כמו שאמרו בסנהדרין וכו' עיין שם בדברי קדשו ומדבריו שם תבין נפלאות. והנה בזה יובן הטעם שבעל תכ"ד בעילות כי מכח הזוהמה שהיה באמו מן הנחש הוא שכם בן חמור שבעל אותה נדבקה זוהמה בבנה ולכך בעל ת' בעילות כנגד ת' כוחות של הקליפה בסוד וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לג, א) וגם כ"ד בעילות כנגד כ"ד זיני דמסאבותא כמנין ואיבה [24] בסוד וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה (בראשית ג, טו). ובזה יובן המשל 'בֵּין קָנֵי לְאֻרְבָּנֵי' קָנֵי רמז לצד הטוב של הקדושה וְאֻרְבָּנֵי צד הרע של הטומאה לשון אורבים 'שְׁוִילְנָאִי מַאי בַּעְיָא' רצונו לומר מי הכניסה במקום הזה כדי שתדבק בטומאה. גם אמר 'בַּהֲדֵי קְלִפֵּי דְּקָנֵי' קְלִפֵּי רצונו לומר קליפות של צד הטוב הנקרא קָנֵי 'שְׁוִילְנָאִי גַּיַּפְתָּהּ אִמָּהּ' כי כזבי היתה שיורי הקליפה אשר לדינה ולכן פירש רש"י שקורין אותה זונה בת זונה. ובזה יובן מה שאמר זמרי 'שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת' רצונו לומר שנתערבו חלקים הטוב ברע וכן 'שֶׁהִסְלִיא עֲווֹנוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ' על דרך מה שאמר שם בשם שִׁמְעוֹן שהוא 'שם עון' וכן שאר דרשות יבואו לנכון על פי דברי רבינו ז"ל הנזכר לעיל שם.

    Ben Yehoyada on Sanhedrin 82b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 82, Amud Bet, about 511 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “נִשְׁעָן וְהוֹלֵךְ עַל מַקְלוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל…”

    2. Segment 245 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ…”

    3. Segment 328 words

      Opens “בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ…”

    4. Segment 432 words

      Opens “אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״וַיִּתְפַּלֵּל״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא…”

    5. Segment 527 words

      Opens “הִתְחִילוּ שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ: רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי…”

    6. Segment 625 words

      Opens “אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַקְדֵּם…”

    7. Segment 736 words

      Opens “אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב…”

    8. Segment 824 words

      Opens “בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שִׁשִּׁים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת,…”

    9. Segment 927 words

      Opens “אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֹא ״כׇּזְבִּי״ שְׁמָהּ, אֶלָּא…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״בֵּין קְנֵי לְאוּרְבָּנֵי, שְׁוִילְנַאי…”

    11. Segment 1152 words

      Opens “אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ:…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא…”

    13. Segment 1338 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ, כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה אֵין…”

    14. Segment 1439 words

      Opens “מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּרַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, וַאֲנַן נֵיקוּם…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “וְהָא גּוֹנֵב הַקַּסְוָה? הָאָמַר רַב יְהוּדָה: בִּכְלִי…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “וְהָא הַמְקַלֵּל אֶת הַקּוֹסֵם? הָא תָּנֵי רַב…”

    17. Segment 1711 words

      Opens “וְהָא בּוֹעֵל אֲרָמִית? הָא אַקְרְיוּהּ לְרַב כָּהֲנָא…”

    18. Segment 1819 words

      Opens “אֵיתִיבֵיהּ: הַיּוֹצֵק, וְהַבּוֹלֵל, וְהַפּוֹתֵת, הַמּוֹלֵחַ, הַמֵּנִיף, הַמַּגִּישׁ,…”

    19. Segment 193 words

      Opens “וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Sanhedrin 82b · Segment 8 — “…בֵּית סְאָה. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: קֶבֶר שֶׁלָּהּ אַמָּה.

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Sanhedrin 82b · Segment 8 — “…מְלֵיאָה מַיִם. אָמַר רַב כָּהֲנָא: וּמוֹשָׁבָהּ בֵּית סְאָה. תָּנֵי…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Sanhedrin 82b · Segment 12 — “…בְּטוּמְאָה. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת:…

    Original text

    נִשְׁעָן וְהוֹלֵךְ עַל מַקְלוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן אָמַר: הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי גָּדוֹל מִשֶּׁל שִׁמְעוֹן? אָמְרוּ: הַנִּיחוּ לוֹ, אַף הוּא לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. הִתִּירוּ פְּרוּשִׁין אֶת הַדָּבָר.

    walking, leaning on his walking stick, the shaft of the spear. And once he reached the tribe of Simeon he said: Where did we find that the tribe of Levi is greater than that of Simeon? If all the members of your tribe submit to the temptation of the women of Moab, I may do so as well. After hearing that statement, the members of the tribe of Simeon said: Allow him to enter; like us, he too is entering to attend to his needs and engage in intercourse with the Moabite women. They rejoiced and said: Apparently, the pious and God-fearing have permitted this matter, as Pinehas is one of them.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ לְפִנְחָס. אֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְזִמְרִי לִפְרוֹשׁ וְלֹא פֵּירַשׁ. וְאֶחָד, שֶׁהָיָה לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא דִּבֵּר. וְאֶחָד, שֶׁכִּוֵּון בְּזַכְרוּתוֹ שֶׁל אִישׁ וּבְנַקְבוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. וְאֶחָד, שֶׁלֹּא נִשְׁמְטוּ מִן הָרוֹמַח. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִגְבִּיהַּ אֶת הַמַּשְׁקוֹף. וְאֶחָד, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם.

    Rabbi Yoḥanan says: Six miracles were performed for Pinehas when he killed Zimri. One is that Zimri should have separated himself from Cozbi, and he did not separate himself. Had he done so, it would have been prohibited for Pinehas to kill him. And one is that Zimri should have spoken and alerted the members of his tribe to come to his assistance, and he did not speak. And one is that Pinehas directed the spear precisely to the male genitals of Zimri and to the female genitals of Cozbi so that the reason that he killed them would be evident. And one is that Zimri and Cozbi did not fall from the spear. And one is that an angel came and raised the lintel of that chamber so that Pinehas could emerge holding them aloft on the spear. And one is that an angel came and caused destruction among the people, distracting them from interfering with the actions of Pinehas.

    בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף״. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל״.

    Pinehas came and slammed them on the ground before the Omnipresent and said before Him: Master of the Universe, will twenty-four thousand of the children of Israel fall due to these sinners? As it is stated: “And those that died in the plague were twenty-four thousand” (Numbers 25:9). And that is the meaning of that which is written: “And Pinehas stood and wrought judgment and the plague was stayed” (Psalms 106:30).

    אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״וַיִּתְפַּלֵּל״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״וַיְפַלֵּל״. מְלַמֵּד כִּבְיָכוֹל, שֶׁעָשָׂה פְּלִילוּת עִם קוֹנוֹ. בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְדׇחֳפוֹ. אָמַר לָהֶן: הַנִּיחוּ לוֹ, קַנַּאי בֶּן קַנַּאי הוּא, מֵשִׁיב חֵימָה בֶּן מֵשִׁיב חֵימָה הוּא.

    Rabbi Elazar says: It is not stated in the verse: And prayed [ vayitpallel ]; rather, it is stated vayefalel . This teaches that Pinehas, as it were, wrought judgment [ pelilut ] with his Creator. The ministering angels sought to push him away because he spoke harshly to God. The Holy One, Blessed be He, said to them: Leave him be; he is a zealot, son of a zealot, from the tribe of Levi, who was zealous in avenging the violation of his sister Dinah; he is an alleviator of wrath, son of an alleviator of wrath, a descendant of Aaron, who alleviated the wrath of God during the plague that followed the assembly of Korah.

    הִתְחִילוּ שְׁבָטִים מְבַזִּין אוֹתוֹ: רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה, שֶׁפִּיטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ: ״פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן״.

    The tribes began to demean Pinehas: Did you see this son of Puti, so-called because his mother was one of the daughters of Putiel (see Exodus 6:25), and they interpreted homiletically: As Yitro, the father of his mother, according to one rabbinic tradition, fattened [ shepittem ] calves for idol worship, and he impudently killed the prince of a tribe of Israel without a trial. In response, the verse comes and provides his lineage as “Pinehas, son of Elazar, son of Aaron the priest” (Numbers 25:11). It is due to that lineage that he zealously executed Zimri.

    אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַקְדֵּם לוֹ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם״. וּרְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם.

    The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Be the first to greet Pinehas with a blessing of peace, to honor him before the people, as it is stated: “Therefore say: I hereby give to him My covenant of peace” (Numbers 25:12), and it is stated: “And it shall be unto him and to his descendants after him a covenant of eternal priesthood, because he was zealous for his God and he atoned for the children of Israel” (Numbers 25:13), and this atonement that he facilitated is worthy of continuing to atone forever.

    אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״זַרְזִיר מׇתְנַיִם אוֹ תָיִשׁ וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ״? אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהִמְתִּין לוֹ פִּנְחָס עַד שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ. וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ.

    § With regard to the same matter, Rav Naḥman says that Rav says: What is the meaning of that which is written: “The thigh-belted greyhound [ zarzir ], or the he-goat, and the king against whom none can rise” (Proverbs 30:31)? That wicked Zimri engaged in four hundred and twenty-four, the numerical value of the word zarzir , acts of intercourse with Cozbi that day. And Pinehas waited until his strength waned from all that activity. And Pinehas did not know that it was not necessary to wait that long because the king against whom none can rise, a reference to the Holy One, Blessed be He, was with him.

    בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: שִׁשִּׁים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת, וְהִיא הָיְתָה כַּעֲרוּגָה מְלֵיאָה מַיִם. אָמַר רַב כָּהֲנָא: וּמוֹשָׁבָהּ בֵּית סְאָה. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: קֶבֶר שֶׁלָּהּ אַמָּה.

    It was taught in a baraita : Zimri engaged in intercourse sixty times until he became like an addled egg whose contents are a muddled and non-differentiated fluid, and Cozbi was like a garden bed full of water. Rav Kahana said to underscore her disgrace resulting from her extensive sexual activity: And her seat was as wide as the area required for sowing one se’a of seed [ beit se’a ]. Rav Yosef taught: The opening of her womb was a cubit.

    אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לֹא ״כׇּזְבִּי״ שְׁמָהּ, אֶלָּא ״שְׁוִילְנַאי בַּת צוּר״ שְׁמָהּ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״כׇּזְבִּי״? שֶׁכִּזְּבָה בְּאָבִיהָ. דָּבָר אַחֵר: ״כׇּזְבִּי״ – שֶׁאָמְרָה לְאָבִיהָ: ״כּוֹס בִּי עַם זֶה״.

    Rav Sheshet says: Cozbi was not her given name; rather, Shevilnai, daughter of Zur, was her real name. And why was she called Cozbi? Because through her actions, she distorted [ shekizzeva ] the instructions of her father. He told her to submit only to the greatest of the children of Israel, and she submitted to the leader of a tribe. Alternatively: She was called Cozbi because she said to her father: Slaughter [ kos ] this people through me [ bi ], as I will seduce them to engage in licentiousness.

    וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״בֵּין קְנֵי לְאוּרְבָּנֵי, שְׁוִילְנַאי מַאי בָּעֲיָא?״ ״בַּהֲדֵי קְלִפֵּי דִקְנֵי, שְׁוִילְנַאי מַאי בָּעֲיָא?״ גַּפְתָּהּ לְאִמַּהּ.

    Her name was Shevilnai; and this is as people say in reference to a famous prostitute: Between reeds and willows, what does Shevilnai seek? Clearly, she seeks licentiousness. There is another adage: Among the peels of the reeds, what does Shevilnai seek? Clearly, she seeks licentiousness. She prostituted her mother. Apparently, Shevilnai became a name popularly used to connote a prostitute. Since everyone refers to her as prostitute, daughter of prostitute, she has implicated her mother with her licentiousness.

    אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ: זִמְרִי, וּבֶן סָלוּא, וְשָׁאוּל, וּבֶן הַכְּנַעֲנִית, וּשְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. זִמְרִי – עַל שֶׁנַּעֲשָׂה כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת, בֶּן סָלוּא – עַל שֶׁהִסְלִיא עֲוֹנוֹת שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ, שָׁאוּל – עַל שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לִדְבַר עֲבֵירָה, בֶּן הַכְּנַעֲנִית – עַל שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְנַעַן, וּמָה שְׁמוֹ? שְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִי שַׁדָּי שְׁמוֹ.

    Rabbi Yoḥanan says: Zimri has five names: Zimri; and son of Salu; and Saul; and son of the Canaanite woman; and Shelumiel, son of Zuri Shaddai. He was called Zimri because of the fact that he became like an addled [ hamuzeret ] egg as a result of engaging in multiple acts of intercourse. He was called son of Salu because of the fact that he evoked [ shehisli ] the sins of his family. He was called Saul [ Shaul ] because of the fact that he lent [ shehishil ] himself to sinful matters. He was called son of the Canaanite woman because of the fact that he performed an act of Canaan, as the Canaanites are renowned for their licentiousness. And what is his given name? Shelumiel, son of Zuri Shaddai, is his name, the leader of the tribe of Simeon (Numbers 1:6).

    כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה, חַיָּיב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם אוֹ אֵין חַיָּיב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם?

    § The mishna teaches: In the case of a priest who performed the Temple service in a state of ritual impurity, the young of the priesthood kill him. Rav Aḥa bar Huna raised a dilemma before Rav Sheshet: In the case of a priest who performed the Temple service in a state of ritual impurity, is he liable to receive death at the hand of Heaven or is he not liable to receive death at the hand of Heaven?

    אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ, כֹּהֵן שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִּירְחֵי כְהוּנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּפוֹצְעִין אֶת מוֹחוֹ בְּגִיזְרִין. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְחַיֵּיב בִּידֵי שָׁמַיִם, לִישְׁבְּקֵיהּ דְּלִיקְטוֹל בִּידֵי שָׁמַיִם! אֶלָּא מַאי? אֵינוֹ חַיָּיב.

    Rav Sheshet said to him: You learned the resolution of that dilemma from the mishna itself, as we learned: In the case of a priest who performed the Temple service in a state of ritual impurity, his priestly brethren do not bring him to court for judgment; rather, the young of the priesthood remove him from the Temple courtyard and pierce his skull with pieces of wood. And if it enters your mind to say that he is liable to receive death at the hand of Heaven, let the young of the priesthood leave him, so that he will be killed at the hand of Heaven. Rather, what must one say? He is not liable to receive death at the hand of Heaven.

    מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּרַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִיקְטוֹל לֵיהּ? וְלָא? וְהָתְנַן: מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה – בֵּית דִּין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה. רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, וַאֲנַן קָטְלִינַן לֵיהּ! הָאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּמַלְקוֹת שֶׁל כָּרֵיתוֹת עָסְקִינַן, דְּגַבְרָא בַּר קְטָלָא הוּא.

    Rav Aḥa bar Huna rejects that proof: Is there any act for which the Torah absolves him of the death penalty and we shall arise and execute him? Rav Sheshet said to him: And are there not cases where one is executed even though the Torah absolves him? But didn’t we learn in a mishna: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation, the court places him into the vaulted chamber? There too, the Merciful One absolves him of the death penalty and we execute him. Rav Aḥa bar Huna rejects that proof: Doesn’t Rabbi Yirmeya say that Reish Lakish says: We are dealing with lashes administered for violations of prohibitions punishable by karet ? As in that case, the man is essentially liable to be punished with death at the hand of Heaven.

    וְהָא גּוֹנֵב הַקַּסְוָה? הָאָמַר רַב יְהוּדָה: בִּכְלִי שָׁרֵת עָסְקִינַן, וּרְמִיזָא: ״לֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ״.

    Rav Sheshet said to him: But isn’t there the case of one who steals a kasva , who is exempt from punishment by Torah law, and the mishna says that zealots strike him? Rav Aḥa bar Huna rejects that proof: But doesn’t Rav Yehuda say: We are dealing with a service vessel utilized in the Temple, and the fact that one who steals a service vessel is liable to be killed by zealots is intimated in the verse: “But they shall not come to see the sacred items as they are being covered, lest they die” (Numbers 4:20).

    וְהָא הַמְקַלֵּל אֶת הַקּוֹסֵם? הָא תָּנֵי רַב יוֹסֵף: יַכֶּה קוֹסֵם אֶת קוֹסְמוֹ, דְּמִיחֲזֵי כִּמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם.

    Rav Sheshet said to him: But isn’t there the case of one who curses the sorcerer, who is exempt from punishment by Torah law, and the mishna says that zealots strike him? Rav Aḥa bar Huna rejects that proof: But didn’t Rav Yosef teach that the reference is to a case where one says: Let the sorcerer strike his sorcerer, which appears to be like one who is blessing, a euphemism for cursing, the name of God, and he is liable to be executed for desecration of the name of God.

    וְהָא בּוֹעֵל אֲרָמִית? הָא אַקְרְיוּהּ לְרַב כָּהֲנָא בְּחֶלְמֵיהּ, וְאִדַּכְרֵיהּ רַב לִגְמָרֵיהּ.

    Rav Sheshet said to him: But isn’t there the case of one who engages in intercourse with an Aramean woman, who is exempt from punishment by Torah law, and the mishna says that zealots strike him? Rav Aḥa bar Huna rejects that proof: Didn’t they read a verse to Rav Kahana in his dream and when he related his dream to Rav, Rav remembered that which he learned through tradition that God will excise the soul of one who engages in intercourse with a gentile woman?

    אֵיתִיבֵיהּ: הַיּוֹצֵק, וְהַבּוֹלֵל, וְהַפּוֹתֵת, הַמּוֹלֵחַ, הַמֵּנִיף, הַמַּגִּישׁ, וְהַמְסַדֵּר אֶת הַשּׁוּלְחָן, הַמֵּטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וְהַקּוֹמֵץ, וְהַמְקַבֵּל דָּמִים בַּחוּץ – פָּטוּר.

    Rav Aḥa bar Huna raises an objection to the opinion of Rav Sheshet that a priest who performs the Temple service in a state of ritual impurity is not liable to receive death at the hand of Heaven. A baraita teaches: With regard to a priest who pours oil onto a meal-offering, and one who mixes the oil into the meal-offering, and one who breaks a baked meal-offering into pieces, and one who salts the meal-offering, and one who waves it toward the altar, and one who brings the meal-offering to the altar, and one who arranges the Table of the shewbread, and one who removes the ashes from the lamps of the Candelabrum, and one who removes the handful from the meal-offering, and one who collects the blood after the slaughter of one of the offerings; if the priest performs any of these sacrificial rites outside the Temple, although there are severe prohibitions with regard to performing the Temple service outside the Temple, he is exempt from karet .

    וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן

    And one is not liable for their performance,