Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 40a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 40a

    Sanhedrin 40a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 410 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מתני' היו בודקין אותן אסידרא דמתניתין דסליק מיניה קאי אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן:

    בשבע חקירות בגמרא יליף להו מקראי:

    באיזה שבוע של יובל:

    באיזה שנה של שבוע:

    בכמה בחודש בעשרים או בעשרים וחמשה:

    באיזה יום של שבת אע"פ שאמרו בכך וכך בחודש אעפ"כ שואלין להן באיזה יום בשבת היה לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואין מעלין על לבן חשבון של חודש אם היו אלו עמהן אותו היום במקום אחר וכששואלין אותן באיזה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עדי הזמה להזימם:

    באיזו שעה של יום שמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן אותה שעה:

    באיזה מקום שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה דבלאו הכי לא מתזמי:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Sanhedrin 40a · Sefaria

    Tosafot

    מתני' שבחמש חמה במזרח בפ"ק דפסחים (דף יב:) פריך בו' נמי ניכול ומשני שית יומא בי קרנתא קאי וקשה כיון שאין היכר בין ו' לז' לאביי דאמר התם לר' יהודה אדם טועה חצי שעה ומשהו ותלינן טעות בשניהם א"כ א' אומר בה' וא' אומר בז' אמאי עדותן בטילה נימא האי דקאמר ה' סוף ה' והאי דקאמר ז' תחלת ז' ומעשה כי הוה בפלגא דשית והאי טעה פלגא שעתא קמיה והאי טעי פלגא לאחוריה וי"ל דהא דקאמר דשית יומא בי קרנתא קאי דטעו בין תחלת ו' לז' היינו דוקא לענין חמץ דלכל מסור אבל עדות מסורה לזריזין:

    Tosafot on Sanhedrin 40a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    היו בודקין אותו בשבע חקירות באיזה שבוע כו' מנא הני מילי ואמרינן כדכתיב בעיר הנדחת ודרשת וחקרת ושאלת היטב ובעובדי ע"ז כתיב והוגד לך ושמעת ודרשת היטב ובעדים זוממין כתיב ודרשו השופטים היטב הרי שבע חקירות ואימא בעובד ע"ז שלש ובעיר הנדחת שלש ובעדים זוממין אחת כמו החשבון שכתב בכל

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 40a · Sefaria

    Meiri

    היו בודקין וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק הרביעי שבמסכתא שהוא בא לבאר הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות הן בחקירת העדים הן בענין הדיינים וכיצד בודקין וחוקרין אותם בדיני נפשות וגומרין את הדין על פי עדותם ושזה החלק הותחל באורו בפרק רביעי ולא נשלם גם בהצטרף עמו זה הפרק רק בהצטרף עמהם קצת הששי ואמנם בא זה הפרק בענין חקירת העדים ובדיקתם והנהגת הדיינין אחר שמצאו דבריהם מכוונים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון לבאר על איזה צד חוקרין ובודקין אותם ומה בין חקירות לבדיקות ואם נמצאת הכחשה ביניהם על איזה צד עדותם בטלה אף בבדיקות ועל איזה צד עדותן קיימת אף בחקירות השני כשנמצאו דבריהם מכוונים על איזה צד נושאין ונותנין בדינו ואם לא היתה במחלקתם הכרעה המספקת לחובה על איזה צד מוסיפין ועד כמה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים על ידי גלגול כמו שיתבאר:

    והמשנה הראשונה תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר היו בודקין וכו' והוא חוזר למה שביארנו בפרק הקודם שהיו מאיימין אותם דרך כלל קודם שיתחילו בדרישה וחקירה ואם אחר שאיימו אותם דרך כלל עמדו בדבריהם היו מתחילין בדרישה וחקירה שעליה באה משנה זו והוא שמכניסין גדול שבהם והיו בודקין אותו בשבע חקירות והם א' באיזה שבוע של יובל ב' באיזו שנה של שבוע ג' באיזה חדש של שנה ד' בכמה בחדש ה' באיזה יום ואע"פ שמשאמרו בכמה בחדש היה לנו לידע היום מתוך דבריהם שואלין להם איזה יום של אותה שבת שהרי חקירות אלו כלן להביאן לידי הזמה ושמא המזימים יתבוננו בהזכרת יום יותר מבהזכרת בכמה ימים בחדש ו' באיזו שעה של יום ז' באיזה מקום ודברים אלו כלם הם דברים שהזמה תלויה בהם ומתוך כך שואלין אותם ר' יוסי אומר שאין חוקרין אותו אלא בשלש באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום שרוב העדיות הם נעשות בקירוב זמן לעבירה ואין צורך בשאלת שבוע ושנה וחדש ולדעת חכמים אפילו אמרו אמש הרגו או עכשיו הרגו שואלין להן כל אלו והלכה כחכמים וכן שואלין אותם מכירין אתם אותו ר"ל ההרוג שמא מעובדי האלילים היה ואפילו במקום שרובו ישראל ושהדברים מוכיחים שישראל היה אין דנין כן מאומד ואע"פ שאמרו בתלמוד המערב נהרג מטבריא לצפורי חזקה ישראל היה אין הלכה כן וכן שואלין אותם התריתם בו וכן התבאר בגמ' ששואלין אותו אם קבל ההתראה אלא שהתיר עצמו למיתה וכן אם המית בתוך כדי דבור:

    העובד עבודה זרה את מה עבד ובמה עבד אם פעור או מרקילוס אם בהשתחואה אם בנסוך בזבוח אם בקטור וכן הדין אם העידו בחלול שבת איזו מלאכה עשה וכן בשפיכות דמים במה הרגו אם בסיף אם ברומח וכיוצא באלו ודברים אלו ר"ל שאלות הכרת ההרוג והתראה ועיקר המעשה האיך נעשה אע"פ שאין הזמה תלויה בהם הרי הם מכלל החקירות והם נקראות דרישות שכל שיאמר בהם אחד איני יודע עדותם בטלה שהרי הם בדברים שהם עיקר העדות ובהם יתחייב או יפטר:

    ואח"כ הזכיר מין שלישי והוא שאמר כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח והבדיקות הם בדברים שאינם עיקר בעדות ובמעשה כגון מה היה ההורג או ההרוג לבוש יום מעונן היה או יום צח היה וכיוצא באלו מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים שהיו מעידין שתחת התאנה הרגו ושאל על עוקצי התאנים אם גסים אם דקים אם שחורים אם לבנים ואע"פ שבן זכאי לא היה בדיני נפשות שהרי כל ימיו מאה ועשרים ארבעים עסק בפרקמטיא וארבעים למד וארבעים לימד ואותן ארבעים אחרונים מצינו שהיו קצתם אחר החורבן כמו ששנינו משחרב בית המקדש התקין ר' יוחנן בן זכאי וכו' והדבר ידוע שארבעים שנה קודם חורבן גלתה סנהדרי וישבה לה בחנות ובטלו דיני נפשות פי' בגמ' שבדיקה זו בעוד שהוא תלמיד היתה ונעשית על פיו וייחסוה על שמו:

    ומה בין חקירות לבדיקות שהחקירות אם אמר אחד מהם איני יודע או שאמרו שניהם אין אנו יודעים עדותם בטלה ובדין זה החקירות והם כוון הזמן והמקום וכן הדרישות והם שאר הדברים שאין הזמה תלויה בהם אלא שהם בעיקר המעשה אבל הבדיקות אם אמר אחד איני יודע או אפילו שניהם אמרו אין אנו יודעין עדותן קיימת שמא תאמר א"כ מה הועילו בבדיקות תדע שאם היו מכחישין זה את זה אפילו בבדיקות כגון זה אומר שחורים היה לובש וזה אומר לבנים היה לובש עדותן בטלה בדיני נפשות ונמצא חלוק שבין דרישות לחקירות שהחקירות אם הוזמו יתחייבו ואם הוכחשו עדותן בטלה ופטורין והדרישות אין צד הזמה תלויה בהן אלא אם הוכחשו עדותן בטלה ופטורין וכן באמר אחד מהם איני יודע וגדולי המפרשים חולקים לומר שהדרישות כבדיקות ואם אמר אחד מהם איני יודע עדותן קיימת אלא שגדולי המחברים כתבוה כשיטתנו:

    ואח"כ הזכיר דברים שאפילו הכחישו זה את זה ואפילו בחקירות עדותן קיימת והוא שאמר אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחודש עדותן קיימת שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע ר"ל שזה שאומר שנים בחדש ידע שהחדש שעבר מלא היה ומ"מ דוקא שהסכימו ביום כגון שזה אמר ברביעי בשבת שני לחדש וזה אומר ברביעי בשבת שלישי לחדש ואין טורחים לשאול לו אם ידע בעבור החדש אם לאו שאחר שמסכימין על היום מן הסתם טועה הוא בעבור החדש ושמא לפעמים יתרחק העדות מן המעשה וישכח ופי' בגמ' דוקא עד חצי החדש אבל אם הכחישו עצמם בזה לאחר חצי החדש כגון שזה אומר בי"ו וזה אומר בי"ז בחדש אע"פ שכוונו יום מימי השבת עדותן בטלה שכבר ידעו הכל אימתי היה ראש חדש אמר אחד בשלשה בחדש ואחד בחמשה עדותן בטלה שאין הטעות מצויה בשני ימים אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת שדרך בני אדם לטעות בשעה אחת ומ"מ גדולי הרבנים כתבו בראשון של פסחים דוקא לקיים עדותם כשלא הוזמו אבל אם באו עדים והזימום אפילו הזימום בשתי השעות ר"ל שנית ושלישית עמנו הייתם אין דנין אותם בהזמה הואיל ולא הושוו בעדותם אלא הוא והם פטורין אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש עדותן בטלה שאין דרך לטעות כל כך ר' יהודה אומר קיימת שאף בזו הטעות מצוייה ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע עדותן בטלה פירוש אף לר' יהודה שבחמש חמה במזרח ובשבע במערב ומ"מ מחמש לשש ומשש לשבע אף לרבנן הטעות מצויה שממזרח לאמצע רקיע או מאמצע רקיע למערב כדאי לטעות הוא ויתבאר בגמ' שיש צדדין שאף בשעה אחת יש בה הכחשה כגון זה אומר קודם הינץ החמה וזה אומר בהינץ החמה או לאחר הינץ החמה שדבר זה ניכר הוא לכל וכן הדין אם נחלקו בשקיעתה:

    ויתבאר בגמרא בדיני משנה זו שאם היו שם כמה עדים ושנים מהם כיונו עדותם והשאר אמרו אין אנו יודעים אפילו בחקירות מתקיים העדות באותן השנים אבל אם הכחיש אחד מן האחרים את השנים אפילו בבדיקות עדותן בטלה:

    זהו באור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Meiri on Sanhedrin 40a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפירש"י בד"ה באיזו יום כו' אע"פ שאמרו בכך וכך בחודש אעפ"כ שואלין להם באיזו יום כו' עכ"ל כתב מהרש"ל וא"א אפילו כו' אם יאמרו העדים בג' בחדש היה המעשה ויבואו המזימין הלא בג' בחדש עמנו הייתם יכולין לומר טעינו בעיבורא כו' ומש"ה צריכין לומר באיזה יום עכ"ל דבריו תמוהים הם דא"כ אמאי חשיב בכמה בחודש מן ז' החקירות כיון דלא אתו עליה לידי הזמה שיאמרו טעינו בעיבורא דירחא כדאמרי' לקמן בכמה בשעה דלא הוי מן החקירות מה"ט כיון דלא אתו לידי הזמה עליה אלא ע"כ דמיירו הכא באתו לידי הזמה על כמה בחודש וכגון דיהבינן להו כולהו טעותא כגון שאומרים שכל אותו יום וטעותא עמנו הייתם דהיינו בו ביום וביום שלפניו ושלאחריו דכה"ג אמרינן בפרק קמא דפסחים לרבא בטעות דשעות דיהבינן להו כולה טעותא א"נ דאיירי הכא אחר רובו של חדש דשוב לא יכול לומר טעיתי בעיבורא דירחא כדאמרינן לקמן ואפשר דמשום זה דקדק רש"י לפרש בכמה בחודש בעשרים או בכ"ה כו' עכ"ל דאז הוי בכמה בחודש שפיר מן החקירות דאתי לידי הזמה דלא יוכל לומר טעיתי בעיבורא דירחא ועוד נ"ל דאין לנו לומר דטעו בעיבורא דירחא אלא בב' עדים שא' אומר בב' שעות ואחד אומר בג' כיון ששניהם מעידים על גוף המעשה אנו תולין שא' מהן טעה בעיבורא דירחא אבל בכת א' שאומרת בב' שעות אין אנו תולין שטעו בעיבורא דירחא ונעשה בג' כיון שאין כאן מי שמעיד על מעשה הזה שנעשה בג' וזה נ"ל ברור ומוכח מדברי התוספות שכתבו בפרק קמא דפסחים על קושיית רש"י דהכא דלכך שיילינהו באיזה יום דנ"מ לאחד אומר בב' וא' אומר בג' דה"ל עדות מוכחשת אי לאו דקמכווני ליום א' דאז תלינן דא' מהן טעה בעיבורא דירחא משמע מדבריהם דבכת א' שהעידו שהיה בב' ליכא נ"מ ובלאו דמכווני ליום אחד אינן יכולין לומר טעינו בעיבורא דירחא ודו"ק:

    תוס' בד"ה שבחמשה חמה במזרח כו' אדם טועה חצי שעה ותלינן טעות כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 40a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 40, Amud Aleph, about 410 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 129 words

      Opens “מַתְנִי׳ הָיוּ בּוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת: בְּאֵיזוֹ…”

    2. Segment 213 words

      Opens “מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ? הִתְרֵתֶם בּוֹ? הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה…”

    3. Segment 313 words

      Opens “כָּל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת – הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח.…”

    4. Segment 438 words

      Opens “מָה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת? חֲקִירוֹת – אֶחָד…”

    5. Segment 522 words

      Opens “אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁנַיִם בְּחֹדֶשׁ״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁלֹשָׁה…”

    6. Segment 69 words

      Opens “אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁלֹשָׁה״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״בַּחֲמִשָּׁה״ –…”

    7. Segment 720 words

      Opens “אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בְּשָׁלֹשׁ…”

    8. Segment 819 words

      Opens “רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר ״בְּחָמֵשׁ״,…”

    9. Segment 956 words

      Opens “וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, שׁוֹמְעִין לוֹ. וַאֲפִילּוּ…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “וְאִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו,…”

    12. Segment 1253 words

      Opens “הַמְזַכֶּה אוֹמֵר: ״אֲנִי מְזַכֶּה, וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי״.…”

    13. Segment 1337 words

      Opens “שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּיבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, וַאֲפִילּוּ…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּיבִין –…”

    15. Segment 1523 words

      Opens “גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה:…”

    Original text

    מַתְנִי׳ הָיוּ בּוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת: בְּאֵיזוֹ שָׁבוּעַ, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזוֹ חוֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מְקוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם.

    MISHNA: The court would examine the witnesses in capital cases with seven interrogations, i.e., interrogatory questions, and they are: In which seven-year period, that is, in which cycle of seven years within a jubilee did the event occur; in which year of the Sabbatical cycle did the event occur; in which month did the event occur; on which day of the month did the event occur; on which day of the week did the event occur; at which hour did the event occur; and in what place did the event occur. Rabbi Yosei says: The court would examine the witnesses with only three interrogations: On which day did the event occur, at which hour, and in what place.

    מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ? הִתְרֵתֶם בּוֹ? הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה: אֶת מִי עָבַד, וּבַמֶּה עָבַד?

    They would also ask: Do you recognize him as the man who committed the transgression? Did you warn him? They would then ask the witnesses about the particulars of the incident. For example, in the case of one who is an accused idol worshipper, they ask the witnesses: Whom, i.e., which idol, did he worship, and in what manner did he worship it, and so on.

    כָּל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת – הֲרֵי זֶה מְשׁוּבָּח. מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעוּקְצֵי תְּאֵנִים.

    With regard to all judges who increase the number of examinations, i.e., who add questions about the details of the event, this is praiseworthy, as this may clarify that the witnesses are lying. An incident occurred and ben Zakkai examined the witnesses by questioning them about the color and shape of the stems of figs in order to unearth a contradiction between the witnesses.

    מָה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת? חֲקִירוֹת – אֶחָד אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, עֵדוּתָן בְּטֵילָה. בְּדִיקוֹת – אֶחָד אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וַאֲפִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִין״, עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה – עֵדוּתָן בְּטֵילָה.

    The mishna explains: What is the difference between interrogations and examinations? With regard to interrogations, if one of the witnesses says: I do not know the answer, their testimony is void immediately. With regard to examinations, if one says: I do not know the answer, and even if two say: We do not know the answer, their testimony still stands. Both with regard to interrogations and examinations, at a time when the witnesses contradict one another, their testimony is void.

    אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁנַיִם בְּחֹדֶשׁ״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁלֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ״ – עֵדוּתָן קַיֶּימֶת, שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִיבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעִיבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ.

    The mishna clarifies: If one witness says the event occurred on the second of the month, and one witness says that the event occurred on the third of the month, this is not regarded as a contradiction and their testimony stands, since it is possible to say that this witness knows of the addition of a day to the previous month, and according to his tally the event occurred on the second of the month, and that witness does not know of the addition of a day to the previous month, and according to his tally the event occurred on the third of the month. Their testimony is not considered incongruent.

    אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁלֹשָׁה״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״בַּחֲמִשָּׁה״ – עֵדוּתָן בְּטֵילָה.

    By contrast, if this witness says the event occurred on the third of the month and one witness says the event occurred on the fifth of the month, their testimony is void, as this disparity cannot be attributed to a mere error. Therefore, their testimony is not congruent.

    אֶחָד אוֹמֵר: ״בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת״ – עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר: ״בְּשָׁלֹשׁ״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״בְּחָמֵשׁ״ – עֵדוּתָן בְּטֵילָה.

    Similarly, if one witness says that the event occurred at two hours, i.e., the second hour of the day from sunrise, and one witness says that the event occurred at three hours, their testimony stands, as one could reasonably err this amount in estimating the hour of the day. By contrast, if one says that the event occurred at three hours, and one says that the event occurred at five hours, their testimony is void.

    רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: קַיֶּימֶת. אֶחָד אוֹמֵר ״בְּחָמֵשׁ״, וְאֶחָד אוֹמֵר ״בְּשֶׁבַע״ – עֵדוּתָן בְּטֵילָה, שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַּמִּזְרָח וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַּמַּעֲרָב.

    Rabbi Yehuda says: Also in this case their testimony stands, as one could reasonably err concerning even this length of time. Rabbi Yehuda adds: But if one says that the event occurred at five hours, and one says that the event occurred at seven hours, their testimony is void. Here the difference is recognizable to all, since at five hours the sun is in the east and at seven the sun is in the west, and one could not err concerning this. Therefore, their testimony is not congruent.

    וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּונִים, פּוֹתְחִין בִּזְכוּת. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים: ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת״, אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים: ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה״ – מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים: ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת״ – מַעֲלִין אוֹתוֹ וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶם, וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ.

    The mishna continues: And afterward, after the court examines the first witness, they bring in the second witness and examine him. If the statements of the witnesses are found to be congruent, the court begins to deliberate the matter. They open the deliberations with an appeal to anyone who can find a reason to acquit the accused. If one of the witnesses said: I can teach a reason to acquit him, or if one of the students sitting before the judges said: I can teach a reason to deem him liable, the judges silence him, i.e., both the witness and the student. The reason is that these people are not allowed to offer information such as this. But if one of the students said: I can to teach a reason to acquit him, they raise him to the seat of the court and seat him among them, and he would not descend from there the entire day, but would sit and participate in their deliberations.

    אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, שׁוֹמְעִין לוֹ. וַאֲפִילּוּ הוּא אוֹמֵר: ״יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת״, שׁוֹמְעִין לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.

    If the statement of that student has substance, the court listens to him. And if even the accused says: I can teach a reason to acquit me, the court listens to him and considers his statement, provided that his statement has substance.

    וְאִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין אוֹתוֹ לְמָחָר, וּמִזְדַּוְּוגִין זוּגוֹת זוּגוֹת. הָיוּ מְמַעֲטִין מִמַּאֲכָל, וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כׇּל הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כׇּל הַלַּיְלָה. וְלַמׇּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין.

    And if the court found it fit to acquit him during the deliberations, as all or a majority of the judges agreed to acquit him, they excuse him. But if a majority does not find it fit to acquit him, they delay his verdict to the following day, and they then assign pairs of judges to discuss the matter with each other. They would minimize their food intake and they would not drink wine all day. And they would deliberate all night, and the following day they would arise early and come to court and then vote again and tally the votes of the judges.

    הַמְזַכֶּה אוֹמֵר: ״אֲנִי מְזַכֶּה, וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי״. וְהַמְחַיֵּיב אוֹמֵר: ״אֲנִי מְחַיֵּיב, וּמְחַיֵּיב אֲנִי בִּמְקוֹמִי״. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. טָעוּ בַּדָּבָר – שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּינִין מַזְכִּירִין אוֹתוֹ. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת – פְּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו – עוֹמְדִים לַמִּנְיָן. שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּיבִין – זַכַּאי.

    One who yesterday was of the opinion to acquit the defendant says: I said to acquit, and I acquit in my place, i.e., I stand by my statement to acquit. And one who yesterday was of the opinion to deem him liable says: I said to deem him liable, and I deem him liable in my place. One who yesterday taught a reason to deem him liable may then teach a reason to acquit, but one who yesterday taught a reason to acquit may not then teach a reason to deem him liable. If they erred in the matter, as one of the judges forgot what he had said the previous day, two judges’ scribes, who recorded the statements of the judges, remind him. If the court then found it fit to acquit him unanimously, they excuse him, and if not all of the judges determine to acquit, they stand to count the vote. If twelve judges vote to acquit him and eleven judges deem him liable, he is acquitted.

    שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּיבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, וַאֲפִילּוּ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּיבִין וְאֶחָד אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וַאֲפִילּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּיבִין וְאֶחָד אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ – יוֹסִיפוּ הַדַּיָּינִין. וְכַמָּה מוֹסִיפִין? שְׁנַיִם שְׁנַיִם, עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד.

    The mishna continues: In a case where twelve judges deem him liable and eleven judges acquit; or even if eleven judges acquit and eleven deem him liable and one judge says: I do not know; or even if twenty-two judges acquit or deem him liable and one judge says: I do not know, the judge who said he does not know is disregarded, and the judges add additional judges to the court until they reach a definitive ruling. And how many judges do they add? They add pairs of two judges each time they do not reach a ruling until there are seventy-one judges, but no more than that.

    שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּיבִין – זַכַּאי. שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְּיבִין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין – דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ, עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְחַיְּיבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין.

    At that point, if thirty-six judges acquit and thirty-five judges deem him liable, he is acquitted. If thirty-six judges deem him liable and thirty-five judges acquit, they continue to deliberate the matter, these judges against those judges, until one of those who deems him liable sees the validity of the statements of those who acquit and changes his position, as the court does not condemn a defendant to death by a majority of one judge.

    גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמַר קְרָא ״וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב״, וְאוֹמֵר ״וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב״, וְאוֹמֵר ״וְדָרְשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים הֵיטֵב״.

    GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? What is the source for these seven interrogations? Rav Yehuda says: It is as the verse states with regard to an idolatrous city: “And you shall inquire, and investigate, and ask diligently” (Deuteronomy 13:15); and it states with regard to one who worships idols: “If it be told to you and you have heard it and inquired diligently” (Deuteronomy 17:4); and it states with regard to conspiring witnesses: “And the judges shall inquire diligently” (Deuteronomy 19:18). Taken together, there are seven interrogations alluded to in these verses by each instance of the terms inquire, investigate, and diligently.