Talmud Builders

    Commentary page

    Sanhedrin 25a

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Sanhedrin 25a

    Sanhedrin 25a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 279 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    Neither one of them [became] a nazirite Two men were sitting and a man passed by. One said, “What’s-his-name who just passed is a nazirite!” and the other said “He’s not a nazirite! If he turns out to be a nazirite, I’m a nazirite!” His fellow said, “If he turns out not to be a nazirite, I’m a nazirite!” Both of them intended to take nazirite vows in the same way as one of them [intended to do so--which is to say, not at all]. Rabbi Tarfon said neither of them [became] a nazirite because his words were in jest and that is not a solemn vow; a person must make a solemn vow [to become a nazirite]. He [Rabbi Yehuda] is explaining Rabbi Tarfon’s reasoning; that is to say, he’s laying it out even though [the opinion] is not his. Even so, it is an asmachta [insincere and non-binding exchange] and they have not said enough for it to result in a legal acquisition.

    Rashi on Sanhedrin 25a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    ההיא ר' יהודה משום ר' טרפון דאמר לא נתנה נזירות אלא להפלאה פ"ה אלמא כיון דמספקא ליה אי הוי נזיר אי לא מספיקא לא משעביד נפשיה הכא נמי מספיקא לא גמר ומקני והקשה הריב"ן מאי מדמה קנין לנזירות שאני נזירות דגלי קרא דכתיב כי יפליא וי"ל דמ"מ נילף מיניה בעלמא ור"י פי' דמ"מ מייתי שפיר ואין להקשות שאני הכא דגלי קרא משום דהא לא מפרש בקרא מאי היא הפלאה אלא גלי לן קרא דבעינן הפלאה ולא ידעינן מה היא הפלאה אלא תיתי לן מסברא מה היא הפלאה והיינו דקאמר ההיא רבי יהודה היא דאמר משום רבי טרפון דכיון דלא חשיב ליה הפלאה א"כ ש"מ דעל כרחיך הוא דאמר לעיל בכי האי גוונא אסמכתא היא דאי לאו אסמכתא היא מילתא דלא ידע אם כן הויא נמי הך הפלאה אע"ג דלא ידע ומדקאמר ר' יהודה לעולם אין אחד מהם נזיר וכו' מכלל דלא הוי הפלאה כי האי גוונא אם כן ש"מ לעיל דהוי אסמכתא כי האי גוונא וקרא דכי יפליא איצטריך משום דידות נזירות כנזירות הלכך אי לאו קרא דכי יפליא הייתי מרבה גם זו לידות נזירות דלא גרע מהם ומשום הכי איצטריך כי יפליא לומר דלא חשיב כידות:

    Tosafot on Sanhedrin 25a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים כו' ושנינן גברא אגברא קרמית כלומר מדברי ר' יהושע ור' יוחנן אתה מקשי על רמי בר חמא הני סברי דאימתי לפרש ורמי סבר אימתי נמי לחלוק הוא והתניא בהדיא דר' יהודה חולק על החכמים דתניא ר' יהודה אומר בזמן שיש להן אומנות אחרת הרי אלו כשרין. חזרו בהן הרי אלו כשרין וחכ"א בין שאין להן אומנות אלא היא ובין שיש להן אומנות שלא היא פסולין ושנינו ההיא דקתני וחכ"א אינן החכמים השנויין במשנתנו אלא ר' טרפון היא. ור' יהודה הוא ששונה אותו בלשון חכמים לפי שהוא אית ליה האי סברא דתניא ר' יהודה אומר משום ר' טרפון אין אחד מהן נזיר לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה אבל ר' יהודה דמתני' מפרש דברי חכמים הוא וגרסינן בעירובין סוף פרק חלון שבין ב' חצרות אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה דאמר בד"א בעירובי תחומין כו' ואקשינן עליה הלכתא מכלל דפליגי והאמר ריב"ל כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים ומהדרינן ולא פליגי והאמר רב חסדא חולקין עליו חביריו על ר' יהודה ואמרינן גברא אגברא קא רמית כלומר מדברי רב חסדא תדחה דברי ר' יהושע ושקלו וטרו בה ומקשו ואימתי לפרש הוא והתנן אלו הן הפסולין המשחק בקוביא. א"ר יהודה אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא היא אבל יש לו אומנות שלא היא פסול ודחי' ההיא ר' יהודה שאמר משום ר' טרפון היא דתנן ר' יהודה אומר משום ר' טרפון אין אחד מהן נזיר שלא נתנה נזירות אלא להפלאה. ומסקי לה לשמעתא הכי אלמא כיון דמספקא ליה אי נזיר הוא (והוא) [ואי] לאו נזיר הוא לא משעבד נפשיה הכא נמי כיון דלא ידע אי קני אי לא קני לא גמר ומקני וזו סברא דר' טרפון היא ושנה ר' יהודה דבריו בבריי' בלשון חכמים וברייתא כולה ר' יהודה. והמלוה ברבית פסול לעדות תרגמה רבא מלוה הבאה לו ברבית ואפי' לוה עובר עליה ופסול לעדות:

    Rabbeinu Chananel on Sanhedrin 25a · Sefaria

    Meiri

    שני בני אדם שהיו עומדין ואחד עובר ונחלקו שניהם על העובר אם הוא נזיר אם לאו או אם הוא ראובן ואם הוא שמעון זה אומר אינו נזיר ואם הוא נזיר הריני נזיר והלה אומר נזיר הוא ואם אינו נזיר הריני נזיר ונמצא כאחד מהם הרי חבירו נזיר ואין דנין בו דין אסמכתא ואין אומרין לא ניתנה נזירות אלא להפלאה ר"ל כשנודר על הוודאי ולא כשנודר נזירות בספק וזה שאין מפקיעין דין זה מתורת אסמכתא הוא שהרי לשיטה ראשונה אין זה בידו עד שנאמר שעל סמך מחשבתו התנה כן ולשטה שניה הרי שניהם מתנים והם כממרים זה את זה ומתכוונים להכחיש זה את זה ומ"מ אם לא היה שם אלא אחד שמתנה כן על עצמו לשיטה ראשונה הרי הוא נזיר ולשיטה שניה אינו נזיר הואיל ואין כאן שני מתנים כך כתבו הרבה מפרשים ועיקר הדברים לדעתי שאף במתנה אחד הרי הוא נזיר ואין דנין דין אסמכתא באיסורין כלל ואע"פ שהביאוה כאן בענין אסמכתא לא הביאוה אלא דרך דחיה ומשא ומתן ולדעת האומר לא ניתנה נזירות אלא להפלאה וכן כתבוה חכמי הדורות:

    כשם שהמלוה בריבית פסול לעדות כך הלווה פסול שהרי אף הוא עובר בלא תעשה אף קודם שנתנו שמשעת הלוואה עברו על לא תעשה ואע"פ שמאחר שאינו נוטל ממון היה לנו לומר שאין זה רשע דחמס מ"מ חמוד ממון מביאו לעבירה וכל שחמוד ממון מכשילו רשע דחמס הוא:

    כשם שאין אדם נהרג על פי עצמו כמו שבארנו כך אינו נפסל בעבירה על פי עצמו ר"ל שאם אמר בבית דין שגנב או גזל או הלוה או לוה בריבית אע"פ שמשלם על פי עצמו אינו נפסל וכן אם אמר שאכל נבילה או בא על הערוה וכיוצא באלו עד שיהו שם שני עדים מעתה ראובן ושמעון שהעידו על לוי שהלוה להם בריבית או שאחד מעיד שהלוה ברבית ר"ל שקבלו או שהכתיבו בשטר שכל שבשטר משעת כתיבה עבד ליה שומא ועבר על לא תשימון עליו נשך והאחר מעיד שהלוה לו ברבית אע"פ ששניהם או האחד מודים בעדותם שלוו ברבית ושהם פסולים לעדות הרי לוי נפסל שאין זה נאמן על עצמו שלוה שאין אדם משים עצמו רשע ומה שהעידו שלוו אינו כלום אבל מה שהעידו על האחר שהלוה הוא עיקר העדות ופוסלין אותו על פיהם ויראה לי בדבר זה לפי מה שכתבנו בשמועת פלוני רבעני לרצוני שדבר זה פירושה כשנאמר על לשון עדות שיוצאין ממנו שני דברים ואנו מסלקים את האחד מתורת שימת עצמו רשע ונשאר האחר הכל על דרך שכתבנו בפרק ראשון ועדים מיהא יראה ממה שכתבנו שפסולים לעדות שאף הם עוברים על לא תשימון ואע"פ שאין זה רשע דחמס הרי מ"מ יש בו מלקות ומ"מ גדולי הרבנים כתבו בפרק נשך במה שאמרו בשטר שיש בו ריבית שגובה את הקרן ואמרו חכמים שם אף מן המשועבדים דמשמע דסבירא להו דעדים לא מיפסלי וכן יש שמורים כן ממה שאמרו בראשון של מציעא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו ואף כאן לא תשימון לאינשי במלוה ולוה משמע להו:

    מי שנתברר לנו שעבר עבירה הפוסלתו לעדות אם היא מעבירות שיש בהן מלקות ולקה הרי זה בחזקת כשר ובעל תשובה אבל אם עבר בדבר שאין בו מלקות והראה העובר בעצמו שהוא שב מחטאו אין מאמינין בו וחוששין שמא דרך הערמה הוא עד שיתברר לנו מענינו שבכל לבו הוא שב ולא דרך הערמה מעשה היה בטבח שהיה בודק לעצמו ויצאה טריפה מתחת ידו שהיה מוכרה ומאכילה ופסלוהו לעדות והעבירוהו ואח"כ גדל שערו וצפרניו והראה עצמו כמתחסד ושב מחטאו בכל לבו והיו סבורים להחזירו ולהכשירו והקשו קצת חכמיהם ודלמא איערומי קא מיערם אלא אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו שאין שם חשש הערמה ויודע לנו שיחזיר אבידה בדבר חשוב או שיוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו וכן כל כיוצא בזה שיתברר לנו שלא מצד הערמה הוא עושה כן וכן כל הפסולים מחמת חשד חמס או מחמת חמס גמור אע"פ ששלמו אין מכשירין אותן עד שיודע לנו שהם שבים בכל לב מכאן אמרו משחק בקוביא או משאר מיני השחוק אפילו בקליפי אגוזים ורמונים ואע"פ שאין עשויין לכך הם מתקנין אותם לכך כקוביא עצמה והוא הפספסין כלם פסולין לעדות ואע"פ שהחזירו מה שבא לידן ממנו ומאימתי חזרתם לחזור לכשרותם משישברו את פספסיהם ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא ישחקו בהם אף בחנם מלוה ברבית או הלוה משיקרעו את שטריהם מעצמן ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא ילוו אפילו לגוי וכן הלווה שלא ילווה אף מן הגוי שאין רפואה לחולי הנפש במצוע הדרכים אא"כ בנטייה אחר הקצוות דרך רפואה ומפריחי יונים לדעת המפרש בהם ארא והוא שממרין את היונים ר"ל שמרגיזין אותם בקשקוש על דפים להנידם מקיניהם ואח"כ מצפצפין בתחבולות עד שבאים לידם וכן העושים בדרך זו בבהמות על הדרך האמור בסוף השמועה בשור הבר שהבייתיות אין נדות ממקומם בקשקושו אלא בשור הבר שהיא בהמה לענין איסור חלבו כמו שיתבאר במשנת כלאים בסדר זרעים וכן בחיה ושאר עופות אימתי חזרתן משישברו את פגמיהן ויחזרו מהם חזרה גמורה שאפילו במדבר שהם הפקר ואין בהם צד גזל אין עושין כן ולדעת המפרש במפריחי יונים אי קדמיה יונך ליון כבר הוא בכלל משחק בקוביא וחזרתם גם כן שלא יעשו כן אף בחנם ואני תמה למה שעלה על דעת בעל השמועה לפרש שממרין את היונים שמרגיזין אותם לזרזם לקדום לחבריהם בנקוש הדפין ולשיטת אי קדמיה יונך ליון מה ענין בחזרתם דאפילו במדבר לא עבדי ומה בזו בין מדבר ליישוב אלא שהעיקר כמו שהעלוה לשטת ארא כמו שפירשנו וכן סוחרי פירות שביעית חזרתם משתגיע שביעית אחרת ויבדלו ולא חזרת דברים אלא שיחלק מה שכנס מהם לעניים:

    וכן יתבאר בתלמוד המערב במועל בשבועת שקר או בשבועת שוא שחזרתו בשבועות שקר משיבא בבית דין שאין מכירין אותו ויתחייב שבועה בממון חשוב וישלם ולא ירצה לישבע ובשבועת שוא שיאמר חשוד אני וכן עד שקר משהלך למקום שאין מכירין ונתנו לו ממון חשוב להעיד באמתלא ולא קבל וכן כל כיוצא בזה ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ולמדת לפי דרכך שהעובר על שבועתו פסול לעדות ויש חולקים בשבועות בטוי וממה שאמרו בשבועות בענין חשוד על השבועה אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא ואמרו שם ואלו שבועת בטוי לא קתני כגון אוכל ולא אוכל ותירץ כי קתני שבועה כי מישתבע בשיקרא קא מישתבע שבועת בטוי דמ"מ כי מישתבע לאו שיקרא מישבע שהרי דעתו לקיים לא קתני ופירשו שם גדולי הרבנים שאינו נפסל ובמחילה מהם אין זה כלום שלא אמרו שם אלא דתנא דהתם לא שנאה אבל מ"מ כשעבר עליה ודאי נפסל:

    Meiri on Sanhedrin 25a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד [ומ"מ] פסק דמשחק בקוביא כשר לעדות דפסקינן כר"י כו' עכ"ל מלתא באנפיה נפשיה הוא ור"ל אע"ג דרמי בר חמא פליג עליה דרב ששת וסבירא ליה דרבנן דמתני' פליגי עליה דר"י וס"ל דכה"ג אסמכתא היא מ"מ פסק ר"י בעל התוספות דמשחק כשר דפסקינן כו' דאפילו לרמי ב"ח לא ס"ל דהוי אסמכתא אלא אליבא דרבנן אבל אליבא דר"י מודה דלא הוי אסמכתא ולקמן פסק ר' אבא הלכה כר"י וכן הם דבריהם בתוספות ס"פ חלון ומהרש"ל הגיה ומ"ה במקום ומ"מ ולא ידעתי לפרשו ואין להאריך כי הדברים ברורים כמ"ש ועיין גם במרדכי ודו"ק:

    בא"ד והא דפסקינן דמשחק בקוביא קני דווקא כשמעות שניהם על פי הדף כו' עכ"ל אע"ג דלא הוי אסמכתא בכה"ג כיון דדברים בעלמא הם ואין להם תביעה זה על זה אלא שעתה מחייב את עצמו לא מקני ליה באמנה ועיין בדברי הרא"ש בפרק איזהו נשך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sanhedrin 25a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' וצריכא וכו' התם הוא דלא גמר ומקני לפ"ז צ"ל דהך מ"ד ס"ל כרמב"ח דלעיל דאימתי דר"י לחלוק וס"ל לת"ק דפסולין משום דהוי אסמכתא ולא גמר ומקני. אבל קשה לי מנ"ל להגמרא לומר כך דס"ל דלא כריב"ל ור"י דס"ל אימתי לפרש הא י"ל הצריכותא בהיפוך על ההכשר דבמתני' קתני דעוסקים בישובו של עולם כשר דאסמכתא קני ולזה אי תני משחק בקוביא ס"ד דזהו לא הוי אסמכתא דאין בידו כלל וגמר ומקני אבל מפריחי יונים דאמר בנקשא תליא מלתא הוי אסמכתא ואי תנא מפריחי יונים ה"א דמשחקי בקוביא דאמר קים לי בנפשאי והוי אסמכתא. אחר זה ראיתי בחי' הר"ן דכתב דמש"ה אזלא סוגיא זו כרמי בר חמא משום דלהך מ"ד דמפריחי יונים ודאי קאי לרמב"ח דאי סבירא ליה כר"ש משום דאין עוסקין בישובו של עולם היינו משחק בקוביא ותרתי ל"ל אבל לענ"ד קשה כנ"ל דהא מ"מ הצריכותא בהך גופא דעוסקים בישובו של עולם דכשר ולא מפסיל משום אסמכתא:

    Gilyon HaShas on Sanhedrin 25a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Sanhedrin, daf 25, Amud Aleph, about 279 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “״אֵימָתַי״ וּ״בַמֶּה״ אֵינוֹ אֶלָּא לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי חֲכָמִים.…”

    2. Segment 214 words

      Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵימָתַי״ – לְפָרֵשׁ, וּ״בַמֶּה״…”

    3. Segment 311 words

      Opens “גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית? מָר סָבַר: פְּלִיגִי,…”

    4. Segment 419 words

      Opens “וְלָא פְּלִיגִי? וְהָתַנְיָא: בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוּמָּנוּת…”

    5. Segment 525 words

      Opens “הָהִיא רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן הִיא,…”

    6. Segment 616 words

      Opens “מַלְוֶה בְּרִבִּית. אָמַר רָבָא: לָוָה בְּרִבִּית –…”

    7. Segment 721 words

      Opens “בַּר בִּינִיתּוֹס אַסְהִידוּ בֵּיהּ תְּרֵי סָהֲדֵי. חַד…”

    8. Segment 817 words

      Opens “וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: לָוָה בְּרִבִּית פָּסוּל…”

    9. Segment 913 words

      Opens “רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “הָהוּא טַבָּחָא דְּאִישְׁתְּכַח דִּנְפַקָא טְרֵיפְתָּא מִתּוּתֵי יְדֵיהּ,…”

    11. Segment 117 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבָא: דִּילְמָא אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרֵים?…”

    12. Segment 1236 words

      Opens “אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? כִּדְרַב אִידִי בַּר אָבִין,…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, מַאי מַפְרִיחֵי יוֹנִים? הָכָא תַּרְגִּימוּ:…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “מַאן דְּאָמַר: ״אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן״, מַאי…”

    15. Segment 158 words

      Opens “אָמַר לָךְ: ״אָרָא״ – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “וּמַאן דְּאָמַר ״אָרָא״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר:…”

    17. Segment 171 words

      Opens “וְאִידַּךְ?…”

    18. Segment 188 words

      Opens “תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ, וּתְנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ –…”

    Original text

    ״אֵימָתַי״ וּ״בַמֶּה״ אֵינוֹ אֶלָּא לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי חֲכָמִים.

    When does this halakha apply, or: In what case is this statement said, he intends only to explain the statement of the Rabbis, not to disagree with them?

    רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: ״אֵימָתַי״ – לְפָרֵשׁ, וּ״בַמֶּה״ – לַחְלוֹק. וּדְכוּלֵּי עָלְמָא ״אֵימָתַי״ לְפָרֵשׁ הוּא.

    Granted, Rabbi Yoḥanan disagrees with Rabbi Yehoshua ben Levi, and says that only the term: When does this halakha apply, indicates that Rabbi Yehuda intends to explain the previous statement of the Rabbis, but the term: In what case is this statement said, indicates that he intends to disagree. But according to everyone, the term when indicates that he intends to explain the previous statement. This is difficult according to Rami bar Ḥama.

    גַּבְרָא אַגַּבְרָא קָא רָמֵית? מָר סָבַר: פְּלִיגִי, וּמָר סָבַר: לָא פְּלִיגִי.

    The Gemara responds: Are you setting the statement of one man against the statement of another man? One Sage, Rami bar Ḥama, holds that Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree even when Rabbi Yehuda employs the term: When does this halakha apply, and one Sage, Rabbi Yehoshua ben Levi, and similarly Rabbi Yoḥanan, holds that they do not disagree.

    וְלָא פְּלִיגִי? וְהָתַנְיָא: בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוּמָּנוּת שֶׁלֹּא הוּא, בֵּין שֶׁאֵין לוֹ אוּמָּנוּת אֶלָּא הוּא – הֲרֵי זֶה פָּסוּל.

    The Gemara asks: And do they not disagree? But isn’t it taught in a baraita : Whether a dice player has an occupation other than this one, or whether he does not have an occupation other than this one, he is disqualified from bearing witness? This baraita is in accordance with the opinion of Rami bar Ḥama.

    הָהִיא רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן, לְעוֹלָם אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנָה נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה.

    The Gemara answers: That baraita is not the opinion of the Rabbis in the mishna, but rather it is the opinion of Rabbi Yehuda in the name of Rabbi Tarfon. As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Tarfon: In the case where two people quarreled and each of them declared that if the other is right he will become a nazirite, actually, neither of them becomes a nazirite, as naziriteship is determined only by explicitness. A vow of naziriteship does not take effect if the individual does not vow clearly and with certitude. Here too, Rabbi Tarfon maintains that one who bets on games played with dice is considered a thief, as one can acquire the money of another legally only if the latter gives it to him with certain and conclusive intent. Since one who plays dice is not certain that he will have to pay the other player, as he considers it likely that he will win, the transaction is an asmakhta and is legally invalid.

    מַלְוֶה בְּרִבִּית. אָמַר רָבָא: לָוָה בְּרִבִּית – פָּסוּל לְעֵדוּת. וְהָאֲנַן תְּנַן: מַלְוֶה בְּרִבִּית? מִלְוָה הַבָּאָה בְּרִבִּית.

    § The mishna teaches that one who lends money with interest is disqualified from bearing witness. Rava says: One who borrows money with interest is disqualified from bearing witness. The Gemara asks: But didn’t we learn in the mishna that specifically one who lends money with interest is disqualified? The Gemara answers: The reference in the mishna is to a loan that comes with interest, and is teaching that all those who participate in the loan are disqualified.

    בַּר בִּינִיתּוֹס אַסְהִידוּ בֵּיהּ תְּרֵי סָהֲדֵי. חַד אָמַר: קַמֵּי דִּידִי אוֹזֵיף בְּרִיבִּיתָא, וְחַד אָמַר: לְדִידִי אוֹזְפַן בְּרִיבִּיתָא. פַּסְלֵיהּ רָבָא לְבַר בִּינִיתּוֹס.

    The Gemara recounts: Two witnesses testified about bar Binittos. One said: He lent money with interest in my presence, and the other one said: He lent me money with interest. Rava rendered bar Binittos disqualified from bearing witness and from serving as a judge.

    וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: לָוָה בְּרִבִּית פָּסוּל לְעֵדוּת, וְהָוֵה לֵיהּ רָשָׁע, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״.

    The Gemara asks: But isn’t Rava the one who said that one who borrows money with interest is disqualified from bearing witness? And accordingly the latter witness is considered a wicked man, as by his own account he borrowed money with interest from bar Binittos, and the Torah states: Do not place a wicked man as a witness (see Exodus 23:1). Consequently, the testimony of that witness cannot be accepted, and bar Binittos should not have been disqualified.

    רָבָא לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רָבָא: אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע.

    The Gemara answers: Rava conforms to his standard line of reasoning, as Rava says: A person is his own relative and a person cannot make himself wicked. Consequently, the part of the testimony that relates to the witness’s own status is not accepted, while the part that relates to bar Binittos is accepted.

    הָהוּא טַבָּחָא דְּאִישְׁתְּכַח דִּנְפַקָא טְרֵיפְתָּא מִתּוּתֵי יְדֵיהּ, פַּסְלֵיהּ רַב נַחְמָן וְעַבְּרֵיהּ. אֲזַל רַבִּי מַזְיֵהּ וְטוּפְרֵיהּ. סְבַר רַב נַחְמָן לְאַכְשׁוֹרֵיהּ.

    There was a certain slaughterer about whom it was discovered that a tereifa, an animal with a wound that would have caused it to die within twelve months, emerged from his possession. In other words, he sold tereifa meat without informing the customers of its status. Rav Naḥman disqualified him from bearing witness and removed him from his position as a slaughterer. The slaughterer subsequently went and grew his fingernails and his hair out of remorse over his actions. Rav Naḥman thought to deem him fit again for bearing witness, as he clearly repented, and once someone repents for his sin, his status as a valid witness is restored.

    אֲמַר לֵיהּ רָבָא: דִּילְמָא אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרֵים?

    Rava said to Rav Naḥman: Perhaps he is employing artifice, pretending to repent in order to be reinstated as a slaughterer.

    אֶלָּא מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? כִּדְרַב אִידִי בַּר אָבִין, דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: הֶחָשׁוּד עַל הַטְּרֵיפוֹת אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיַחְזִיר אֲבֵידָה בְּדָבָר חָשׁוּב, אוֹ שֶׁיּוֹצִיא טְרֵיפָה מִתַּחַת יָדוֹ בְּדָבָר חָשׁוּב מִשֶּׁלּוֹ.

    Rather, what is his remedy? It is in accordance with the statement of Rav Idi bar Avin; as Rav Idi bar Avin says: One who is suspected of selling tereifot to others has no remedy to restore his fitness to bear witness until he goes to a locale where they do not recognize him and returns a lost item of substantial value that he finds, or removes his own tereifa meat of significant value from his possession. These actions demonstrate that he has repented, as he is willing to lose money for a mitzva. By contrast, if he does so in a place where he is recognized his fitness in not reinstated based on these actions, as perhaps he performed them only in order to be reinstated.

    וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, מַאי מַפְרִיחֵי יוֹנִים? הָכָא תַּרְגִּימוּ: ״אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן״. רַבִּי חָמָא בַּר אוֹשַׁעְיָא אָמַר: ״אָרָא״.

    § Among the list of those who are disqualified from bearing witness the mishna teaches: And those who fly pigeons. The Gemara asks: What is meant by: Those who fly pigeons? Here, in Babylonia, the Sages explained that these are people who gamble on pigeon races, i.e., one says to another: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money. Rabbi Ḥama bar Oshaya says: It is referring to an ara , i.e., one who trains his pigeons to bring him pigeons from the property of others.

    מַאן דְּאָמַר: ״אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר ״אָרָא״?

    The Gemara asks: With regard to the one who says that it is referring to those who say: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money, what is the reason that he does not say that it is referring to an ara ?

    אָמַר לָךְ: ״אָרָא״ – מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם בְּעָלְמָא.

    The Gemara answers: He could say to you that an ara is not considered a robber, as the pigeons that he has his pigeons bring do not actually belong to those from whom he takes them. Rather, they dwell on the property of these individuals, and it is prohibited to take them merely due to the ways of peace.

    וּמַאן דְּאָמַר ״אָרָא״, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר: ״אִי תִּקְדְּמֵיהּ יוֹנָךְ לְיוֹן״? אָמַר לָךְ: הַיְינוּ מְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא.

    The Gemara asks: And with regard to the one who says that the mishna is referring to an ara , what is the reason that he does not say that it is referring to one who says: If your pigeon reaches a certain destination before my pigeon I will give you such and such an amount of money? The Gemara answers: He could say to you that this individual is the same as one who plays with dice; they both gamble on games of chance. This type of disqualification is already listed in the mishna.

    וְאִידַּךְ?

    The Gemara asks: And how would the other Sage, who maintains that the expression: Those who fly pigeons, is referring to those who gamble on racing their pigeons, respond to this claim?

    תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ, וּתְנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת יוֹנוֹ.

    The Gemara answers that it is necessary for the mishna to teach that both types of gamblers are disqualified. The mishna taught that one who bets on dice, making it dependent on his own decision, as he believes he has a method by which he will win, is disqualified, and the mishna taught that one who bets on pigeon races, making it dependent on the decision of his pigeon, is also disqualified.

    וּצְרִיכָא, דְּאִי תְּנָא תּוֹלֶה בְּדַעַת עַצְמוֹ – הָתָם הוּא דְּלָא גָּמַר וּמַקְנֵי, דְּאָמַר:

    The Gemara explains: And both are necessary. As had the mishna taught this halakha only with regard to one who bets on dice, making it dependent on his own decision, one might reason that it is specifically there that a gambler is considered a thief. The reason for this is that he presumably does not resolve to transfer the money if he loses; as he says to himself: