Commentary page
Sanhedrin 108b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSanhedrin 108b
Sanhedrin 108b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 712 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
א"כ לא נפנה דרך כרמים [כלומר לא נסור ולא נפנה את דרך הכרמים] אלא כל שעה נלך בהם כלומר א"כ לא נלך דרך כבושה ולא נחזור מסורינו אלא נלך ונקלקל השורה דרכים משובשים בקוצים וברקנים כעין שבילי כרמים:
לעשתות כמו עשתונות שיושבין שאנן וחושבין מחשבות רעות:
עליתה שמה אין אש שולט בה:
מבין עקבי רגליכם בשכבת זרע שלכם יכול למחות אתכם ל"א מבין עקבי רגליכם מן הרגל יוציא ממש מים אם היה רוצה ואי אפשר לכפות רגליכם בעששיות:
בשכבת זרע רותחין ועבין היו עבין ל"ג ופי' הוא:
חמת המלך שככה נחה מרתחו ה"נ מים נחו מרותחן:
סדרי בראשית והיינו לשבעת הימים סדר שבעת ימי בראשית שינה להם:
זמן קטן אחר זמן גדול בתחילה אמר להן והיו ימיו מאה ועשרים שנה כשעבר זמן זה ולא שבו לטובה חזר וקבע להם זמן קטן:
22 more comments on this page.
Rashi on Sanhedrin 108b · Sefaria
Ben Yehoyada
אִם מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ יֵשׁ לָנוּ דָּבָר אַחֵר וַעֲלִיתָא שְׁמָהּ אפשר זו הסלמנדרא שנקראת גם כן בשם עֲלִיתָא או מין עשב סגליי שנקרא עֲלִיתָא שמגין על הנמשח בו מן האש ועקב ועקש פירש בערוך שהוא מין ספוג וטבעו לשאוב את המים וחשבו להניחו על ראשיהם כדי שישאוב את המים. ואמר להם ' הוּא מֵבִיא מִבֵּין עִקְבֵי רַגְלֵיכֶם ' נראה לי בס"ד אותיות רֶגֶל במלואם רי"ש גימ"ל למ"ד אמצע המלוי הם אותיות יַמִּים פירוש שעושה ימים ונהרות בין עקבי רגליכם דהמלוי הוא עקבי הפשוט ולכן רבי חנינא בן דוסא נברא לו מעין מים תחת רגליו וניצול מן הערוד (ברכות לג.) והיינו שנברא מן אותיות יַמִּים שהם במלוי רֶגֶל.
דָּבָר אַחֵר "לְשִׁבְעַת הַיָּמִים" שֶׁשִׁינָּה עֲלֵיהֶם סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית נראה דמפיק לה ממה שנאמר וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים (בראשית ז, י) כלומר שנעשה עתה הוויה חדשה למה שנברא בשבעת הימים של בראשית. גם נרמז בתיבת 'יְהִי' מהלך ההפכיי שהלכה השמש ממערב למזרח למפרע כן תיבת 'יְהִי' נקראת למפרע 'יְהִי'. ונראה לי טעם ' שֶׁשִׁינָּה סִדְרֵי בְּרֵאשִׁית ' הפך דעתם שחשבו שיהיה ניצולים בטבע עליתא ועששיות ועקב וכיוצא שבאמת אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגֶד הֳ' (משלי כא, ל) כי כמו ששינה סדרי בראשית כן ישנה טבע דברים אלו להפך והא דעשה השינוי בחמה מפני דחמה באמת יש בה שני הפכיים מיבשת הלח וממיסה השעוה וכן מלבנת בגדים המכובסים ומשחרת פני האדם.
קָּבַע לָהֶם זְמַן גָּדוֹל וּזְמַן קָטָן (בראשית ז, י) נראה נמצא כזאת בחוקי התגרים בשטר הכמ'בייאלה שאף על פי שמפורש בה זמן גדול לכמה ימים יש להחייב עוד זמן קטן כ"ד שעות שיוכל לעכב הפרעון. ומה שאמר ' כָּל שֶׁהַתֵּיבָה קוֹלַטְתוֹ ' נראה כי עשה השם יתברך בפתח התיבה כח המושך כמו אבן השואבת את הברזל שכל בריה שהיא ראויה יקלוט אותה ומושך אותה לתוך התיבה.
קְבַע בָּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְאִירוֹת לָכֶם כַּצָּהֳרַיִם (בראשית ו, יד). נראה לי בס"ד רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה אור גדול בתוך התיבה בימים ובלילות דאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ג, ח) אור אלו מעשיהם של צדיקים וחשך אלו מעשיהם של רשעים ומאחר דהנכנסים לתיבה אנשים ונשים כולם היו צדיקים וגם בעלי חיים היו נקיים מן העבירה לכן רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה האור הרומז לצדיקים זורח בתיבה ימים ולילות כי לפי הטבע צריך שיהיה בתיבה חושך ואפלה יען כי המאורות לא שמשו במבול וגם היא סוגרת ומוסגרת מכל צד אך הוא הכניס שמן זית הרבה והדליק שם נרות הרבה וכדי להרבות האור שם צוהו שיתלה בה כנגד אור הנר אבנים טובות כאלמא"ס וכיוצא כי לרוב זכותם יכה אור הנר בהם ויצא מהם זהרורית גדולה לפי גודלם בכמותם כזוהר החמה בצהרים.
תְּשׁוּבָה נִיצַּחַת הֵשִׁיבוֹ עוֹרֵב לְנֹחַ (בראשית ח, ז) הנה לפי פשוטן של דברים נראה לא היה דבור ממש מן עורב לנח וגם לא היה דבור ממש מן היונה אלא נראו בהם סמנים כאלו הם רוצים לומר כך. וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז"ל בגמרא (עירובין ק:) למדנו פיוס מתרנגול דמפייס ואחר כך בועל דאמר לתרנגולת כך וכך ולא הוה דברים אלא מן הסמנים שנראין בגופו קודם בעילה ואחר בעילה נראה כאלו מדבר כך וכך, וכל זה הוא לפי פשט הדברים כמו שאמרו המפרשים ז"ל. אמנם כפי דברי רבינו האר"י ז"ל בביאור פרקי שירה צריך לומר כאן נמי הוה דברים ממש אך לא מן העורב עצמו שהוא בעל חי אלא מן השר והמזל של העורב דהא כתב בשער מאמרי רבותינו ז"ל בביאור פרקי שירה וזה לשונו דע כי הנה כל הנבראים שבעולם הזה יש על כל אחד מהם מלאך אחד שוטר ושר עליו בשמים וזהו סוד מה שאמרו רבותינו ז"ל אין עשב למטה שאין מזל עליו למעלה מכה בו ואומר לו גדל ועל ידי השר ההוא הממונה עליו נמשך החיות והשפע אל הנברא ההוא. והנה השר ההוא אינו יכול להשפיע בו עד שהוא יאמר לפני הקדוש ברוך הוא השירה הראויה אליו כפי מקומו ועל ידי כך ישפיעו בו ואחר כך הוא ישפיע חיות ומזון אל הנברא ההוא ונמצא כי כל אותם השירות הנזכר בפרקי שירה הם מה שמשוררים השרים והמזלות העליונים הממונים על כל התחתונים עד כאן לשונו עיין שם. ולפי זה גם כאן המדבר עם נח לאו העורב עצמו אלא השר והמזל שלו שהוא האומר שירה וכן הענין כמו שנאמר גבי יונה.
אָמַר לוֹ רָשָׁע! בַּמּוּתָּר לִי, נֶאֱסַר לִי, בַּנֶּאֱסָר לִי לֹא כָּל שֶׁכֵּן (בראשית ח, ז). מקשים והלא העורב דבר עוד טענה גדולה וחזקה איך שלח אותו כיון דלא נשאר בתיבה עורב זכר ואם קרה לו אסון נמצא העולם חסר בריה אחת! ועוד קשה מה לו לעורב בדבר השני 'שֶׁמָּא לְאִשְׁתִּי אַתָּה צָרִיךְ' כיון שטען טענה נצחת בראשונה? ונראה לי בס"ד דטענה זו הראשונה תשובתה בצידה והיינו כיון דהעורב שמש בתיבה ידע נח ברוח הקודש דנתעברה אשתו ממנו בזכר ולכן אם יקרה לו אסון אין העולם חסר בריה דהזכר יבא על אמו ויוליד אך העורב עשה לו מזה קנטור אחר והוא איך שלחת אותי דשמא יהיה אסון והעולם חסר בריה? ואם תאמר אני ידעתי ששמשת עם אשתך ונתעברה בזכר, הנה עתה איני מניח את אשתי בתיבה ואלך יען כי אני חושד אותך שאתה רוצה לשכב עמה ואם לא היית יודע ששמשתי עם אשתי ונתעברה אין אני חושש שמא תשכב עמה יען כי כל בעל חי שיבא עליו אדם יהיה עקר אותו בעל חי ולא יוליד ואם כן אפילו שאתה מתאוה לאשתי לא תבא לשכב עמה מפני שאם תשכב עמה תהיה עקרה ולא תוליד עוד אחר שיצאו מן התיבה ונמצא העולם חסר בריה כי כל הנכנסים צריך שילדו אחר כך כדי שיתרבה המין בעולם מן הולדות, אך עתה שידעת שנתעברה אשתי ממני תשכב עמה כי אפשר שידעת שהיא מעוברת תאומים זכר ונקבה והם יולידו אחר כך או שידעת שהיא מעוברת בנקבה ואז הנקבה תוליד ממני, על כן מעתה אני חושד אותך שאתה משלחני כדי שתשכב עם אשתי. והשיב לו ואמר לו 'רָשָׁע' הנה בקראו אותו רָשָׁע רמז לו תשובה על טענתו הראשונה דאסון והוא כי אמר לו אני מכיר בך שאתה רשע נעשית בתיבה מחמת ששמשת עם אשתך דאסור לך התשמיש ואם כן בטלה טענתך דאסון כי אני יודע שנתעברה ממך אשתך בזכר ועל כן אם יקראך אסון אין העולם חסר בריה! ועל אשר אמרת 'שֶׁמָּא לְאִשְׁתִּי אַתָּה צָרִיךְ' איך תחשוד אותי בזה והלא 'בַּמּוּתָּר לִי נֶאֱסַר לִי' שאין אני נזקק לאשתי וכל שכן שלא אשמש עם אשתך האסורה לי דצדיק אני.
כֶּלֶב נִקְשָׁר (בראשית ח, טז) פירוש כשהוא בועל בהכנסת האבר בקשוי אינו יכול לפרוש ולהפריד מן הנקבה אחר פליטת הזרעתו אלא נקשר הגיד שלו ברחם הנקבה וכמדומה שראש הגיד שלו נעקם בתוך ברחם הנקבה שנעשה כמו הברזל שקורין בערבי ג'נג'אל שתולים בו הסל ולכן אינו יכול להשמט מרחם הנקבה דאף על פי שהילדים מכים בו והוא רץ מהם עודנו קשור בה ונמצא שהתשמיש שלו בזוי מאד ונחשב זה לו ללקותא שלקה בתשמיש בשביל ששמש בתיבה, כך מפרשים העולם. אך הרמ"ה ז"ל הביא פירוש אחר שהוא נקשר בשלשלת שלא יזיק ואחר המחילה פירוש זה לא יתכן דהא יש כמה חיות שצריך לקשרם בשלשלת שלא יזיקו ועוד קשה בדבריו כי קשורו בשלשלת שלא יזיק אין זה נוגע לענין התשמיש ומה שייכות יש לזה בזה. אמנם מלבד הפירוש הראשון נראה לי בס"ד לפרש מה שאמר ' כֶּלֶב נִקְשָׁר ' כלומר שאינו יכול להזריע בכל פעם שבועל כי אם בקושי כאדם הנקשר על ידי כשפים שאינו יכול להזריע כן הכלב מפני רוב בעילותיו אינו מזריע בהם והיינו דהיתה לו כך מפני ששמש בתיבה והעורב לקה בענין תשמישו שהזרעתו ותשמיש שלו בפיו שמוציא זרע מפיו לפה הנקבה ודבר זה גם כן חשיב לקותא שהוא משמש בפה של מעלה שלו במקום פה של מטה.
חָם בְּעוֹרוֹ (בראשית ח, טז) פירש רש"י שיצא ממנו כוש שהוא שחור בעורו. וקשא דאין לקות זה בענין הזרעה ותשמיש. ונראה לי בס"ד דזרע האשה הוא אודם והעור של הולד נברא מן האודם שהוא חלק האם וכנזכר בגמרא ועוד אמרו בגמרא במראות הדמים דמראה השחור טמא דחשיב דם יען כי השחור תחילתו אדום אלא שלקה נמצא לקוי הוא שחרות ולכן כיון ששמש בתיבה לקה בעורו דהעור בא מזרע האודם שנעשה שחור דלקוי האודם שחרות הוא. ועוד נראה לי בס"ד ותחילה נדקדק דקדוק גדול באומרו שְׁלשָׁה לָקוּ בַּתֵּיבָה כֶּלֶב וְעוֹרֵב וְחָם וקשה בשלמא עורב שפיר נקטי בתר כלב כי הכלב מין חיה ועורב מין עוף אך חם אדם הוא ואמאי נקטי אחר עורב? ונראה לי בס"ד דחם כשנכנס לתיבה היה זכאי ואיך הרשיע בתיבה לשמש ועבר על מצות השם יתברך? אך נראה לומר דחם ראה את העורב משמש עם נקבתו אז גברה עליו תאות המשגל והוכרח לשמש עם אשתו כדי שלא יפליט זרעו לבטלה בקרי ולהכי נקטי התנא בברייתא בתר עורב ללמד כי עורב גרם לחם לשמש בתיבה. והנה מפורש במדרש רבה (פרשה לו) דחם נשחר עורו בתיבה ויצא מן התיבה מפוחם משל לאחד שקבע מוניטון שלו בתוך אבלו של מלך אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסול מטבעו לפיכך יצא חם מפוחם עיין שם. ונראה לי דכל גזרותיו יתברך הם מדה כנגד מדה ולמה גזר עליו שיתהפך עורו לשחור אחר ששמש? ובזה שכתבתי ניחא כי הוא באה לו תאות התשמיש מכח העורב שראהו משמש וכיון דעורב שחור הוא אליו מתייחס השחרות דכתיב שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב (שיר השירים ה, יא) לכך שחר עורו של חם לאות ולסימן על עונו הזה שבא לו מחמת העורב שהוא שחור ונמצא לפי זה מובן הטעם דאמר התנא 'חָם לָקָה בְּעוֹרוֹ' מחמת ששמש בתיבה. ואפשר נמי לומר דהוא לקה בעורו בשעת תשמיש ממש שנהפך אותה שעה עורו למראה שחור ואשתו נבהלה ממראה השחור שנראה לעיניה בעור בעלה פתאום ואז העובר הנוצר מאותו תשמיש נולד שחור כי ידוע המראה של האשה בשעת הזרעה פועל בעובר הנוצר מאותו הזרעה וכמו שאמרו במדרש באותו מלך ערביים וגם מה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז (איכה ד, ב).
6 more comments on this page.
Ben Yehoyada on Sanhedrin 108b · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Sanhedrin, daf 108, Amud Bet, about 712 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 16 words
Opens “אִם כֵּן, לֹא נְפַנֶּה דֶּרֶךְ כְּרָמִים.…”
- Segment 290 words
Opens “דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת…”
- Segment 338 words
Opens “אָמַר לָהֶם: הוּא מֵבִיא מִבֵּין עִקְּבֵי רַגְלֵיכֶם,…”
- Segment 413 words
Opens “״וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל…”
- Segment 559 words
Opens “אָמַר רַב: אֵלּוּ יְמֵי אֲבֵילוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח,…”
- Segment 627 words
Opens “״מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה…”
- Segment 732 words
Opens “מְנָא יְדַע? אָמַר רַב חִסְדָּא: שֶׁהֶעֱבִירָן לִפְנֵי…”
- Segment 819 words
Opens “״עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר״, מַאי גּוֹפֶר?…”
- Segment 923 words
Opens “״צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”
- Segment 107 words
Opens “״וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה״, דִּבְהָכִי [הוּא] דְּקָיְימָא.…”
- Segment 1112 words
Opens “״תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ״ – תָּנָא: תַּחְתִּיִּים…”
- Segment 1255 words
Opens “״וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תְּשׁוּבָה…”
- Segment 1312 words
Opens “אָמַר לוֹ: רָשָׁע! בַּמּוּתָּר לִי נֶאֱסַר לִי,…”
- Segment 1430 words
Opens “וּמְנָלַן דְּנֶאֶסְרוּ? דִּכְתִיב: ״וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה…”
- Segment 1517 words
Opens “תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּיבָה, וְכוּלָּם לָקוּ.…”
- Segment 1617 words
Opens “״וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם״.…”
- Segment 1742 words
Opens “״וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״. אָמַר רַבִּי…”
- Segment 1810 words
Opens “״לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:…”
- Segment 1966 words
Opens “אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא: אָמַר לֵיהּ…”
- Segment 2048 words
Opens “אַרְיָא – אֶישָּׁתָא זַנְתֵּיהּ, דְּאָמַר רַב: לָא…”
- Segment 2166 words
Opens “אָמַר רַב חָנָה בַּר לֵוַאי: אֲמַר שֵׁם…”
- Segment 2223 words
Opens “נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ הֲוָה רְגִיל, דְּכֹל…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Sanhedrin 108b · Segment 6 — “…לַהּ? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן:…”
Original text
אִם כֵּן, לֹא נְפַנֶּה דֶּרֶךְ כְּרָמִים.
They said to him: If so we will not clear a path through vineyards, i.e., we will continue to sin.
דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל״? מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נֹחַ הַצַּדִּיק מוֹכִיחַ אוֹתָם, וְאָמַר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם קָשִׁים כְּלַפִּידִים, וְהָיוּ בּוֹזִים אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: זָקֵן, תֵּיבָה זוֹ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֶת הַמַּבּוּל. אָמְרוּ: מַבּוּל שֶׁל מָה? אִם מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ, יֵשׁ לָנוּ דָּבָר אֶחָד וַעֲלִיתָה שְׁמָהּ. וְאִם שֶׁל מַיִם הוּא מֵבִיא, אִם מִן הָאָרֶץ הוּא מֵבִיא, יֵשׁ לָנוּ עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁאָנוּ מְחַפִּין בָּהֶם אֶת הָאָרֶץ. וְאִם מִן הַשָּׁמַיִם הוּא מֵבִיא, יֵשׁ לָנוּ דָּבָר וְעָקֵב שְׁמוֹ – וְאָמְרִי לַהּ: עִקֵּשׁ שְׁמוֹ.
Rava taught: What is the meaning of that which is written: “A contemptible torch [ lapid ] in the thought of him that is at ease, a thing ready for them whose foot slips” (Job 12:5)? This teaches that Noah the righteous would rebuke the people of his generation, and he said to them statements that are harsh as torches [ kelapidim ], and they would treat him with contempt. They said to him: Old man, why are you building this ark? Noah said to them: The Holy One, Blessed be He, is bringing a flood upon you. They said to him: A flood of what? If it is a flood of fire, we have another item and it is called alita , and it is fireproof. And if it is a flood of water that He brings, if He brings the water from the earth, we have iron plates with which we can plate the earth to prevent the water from rising. And if He brings the water from the heavens, we have an item and it is called ekev , and some say it is called ikkesh , which will absorb the water.
אָמַר לָהֶם: הוּא מֵבִיא מִבֵּין עִקְּבֵי רַגְלֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר ״נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל״. תַּנְיָא: מֵימֵי הַמַּבּוּל קָשִׁים כְּשִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁנֶּאֱמַר ״נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל״. אָמַר רַב חִסְדָּא: בְּרוֹתְחִין קִלְקְלוּ בַּעֲבֵירָה, וּבְרוֹתְחִין נִידּוֹנוּ. כְּתִיב הָכָא: ״וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם״, וּכְתִיב הָתָם: ״וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה״.
Noah said to them: If He wishes He will bring the water from between your feet and you can do nothing to prevent it, as it is stated: “For them whose foot slips.” It is taught in a baraita : The waters of the flood were as hard and thick as semen, as it is stated: “For them whose foot slips”; foot is a euphemism. Rav Ḥisda says: With hot semen they sinned, and with hot water they were punished. As it is written here, at the conclusion of the flood: “And the waters assuaged” (Genesis 8:1), and it is written there: “Then the king’s wrath was assuaged” (Esther 7:10). Just as the term “assuaged” there is referring to the heat of Ahasuerus’s wrath, so too, “assuaged” with regard to the flood is referring to the heat of the waters.
״וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ״, מָה טִיבָם שֶׁל שִׁבְעַת הַיָּמִים?
With regard to the verse: “And it came to pass that after seven days the waters of the flood were upon the earth” (Genesis 7:10), the Gemara asks: What is the nature of these seven additional days?
אָמַר רַב: אֵלּוּ יְמֵי אֲבֵילוּת שֶׁל מְתוּשֶׁלַח, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהֶסְפֵּדָן שֶׁל צַדִּיקִים מְעַכְּבִין אֶת הַפּוּרְעָנוּת לָבֹא. דָּבָר אַחֵר: לְשִׁבְעַת [הַיָּמִים] שֶׁשִּׁינָּה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵדֶר בְּרֵאשִׁית, שֶׁהָיְתָה חַמָּה יוֹצֵאת מִמַּעֲרָב וְשׁוֹקַעַת בַּמִּזְרָח. דָּבָר אַחֵר: שֶׁקָּבַע לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן גָּדוֹל, וְאַחַר כָּךְ זְמַן קָטָן. דָּבָר אַחֵר: לְשִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁהִטְעִימָם מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ מָה טוֹבָה מָנְעוּ מֵהֶן.
Rav says: These were the days of mourning for the death of Methuselah; and this is to teach you that eulogies for the righteous prevent calamities from ensuing. Alternatively, “after seven days” means that the Holy One, Blessed be He, altered the order of Creation for that generation, i.e., in seven days He reversed the process of Creation, so that the sun would emerge in the west and set in the east. Alternatively, it means that the Holy One, Blessed be He, designated a substantial period for them, one hundred and twenty years, to repent, and thereafter designated a brief period for them, an additional seven days, as a final opportunity for them to repent. Alternatively, “after seven days” means that during those seven days, God gave them a foretaste of the delights of the World-to-Come, which will be actualized during the seventh millennium, so that they would know what munificence their sins prevented them from receiving.
״מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ״, אִישׁוּת לִבְהֵמָה מִי אִית לַהּ? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מֵאוֹתָם שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בָּהֶם עֲבֵירָה.
§ With regard to the verse: “Of every kosher animal you shall take to you by sevens, husband and wife” (Genesis 7:2), the Gemara asks: Is there marriage for animals? Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: The reference is to those animals with which the transgression of relations with another species was not performed. Therefore, the Torah underscores that the animals that entered the ark were husband and wife.
מְנָא יְדַע? אָמַר רַב חִסְדָּא: שֶׁהֶעֱבִירָן לִפְנֵי הַתֵּיבָה, כֹּל שֶׁהַתֵּיבָה קוֹלַטְתּוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא נֶעֶבְדָה בָּהֶם עֲבֵירָה, וְכֹל שֶׁאֵין הַתֵּיבָה קוֹלַטְתּוֹ – בְּיָדוּעַ שֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהּ עֲבֵירָה. רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר: מֵאוֹתָן הַבָּאִין מֵאֵילֵיהֶן.
The Gemara asks: From where did Noah know which animals were not involved in that transgression? Rav Ḥisda says: He passed them before the ark. All animals that the ark accepted, it was known that a transgression had not been performed with them. And any animal that the ark did not accept, it was known that a transgression had been performed with it. Rabbi Abbahu says: Noah took onto the ark only from those animals that came on their own, as it appeared that they were sent from Heaven, and they were certainly fit for this purpose.
״עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר״, מַאי גּוֹפֶר? אָמַר רַב אַדָּא: אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא, זוֹ מַבְלִיגָה. וְאָמְרִי לַהּ: גּוּלְמֵישׁ.
With regard to the verse: “Make you an ark of gopher wood” (Genesis 6:14), the Gemara asks: What is gopher wood? Rav Adda says that they say in the school of Rabbi Sheila: This is wood from the mavliga tree; and some say that it is wood from the willow [ gulamish ] tree.
״צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ, קְבַע בָּהּ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מְאִירוֹת לָכֶם כַּצׇּהֳרַיִם.
With regard to the verse: “A tzohar you shall make for the ark” (Genesis 6:16), Rabbi Yoḥanan says that the Holy One, Blessed be He, said to Noah: Set precious stones and jewels in the ark so that they will shine for you as the afternoon [ tzohorayim ] sun.
״וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה״, דִּבְהָכִי [הוּא] דְּקָיְימָא.
With regard to the verse: “And to a cubit you shall finish it above” (Genesis 6:16), the Gemara explains that in that manner, having been built wide at its base and narrow at its top, the ark would stand upright and would not capsize.
״תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ״ – תָּנָא: תַּחְתִּיִּים לְזֶבֶל, אֶמְצָעִיִּים לַבְּהֵמָה, עֶלְיוֹנִים לָאָדָם.
With regard to the verse: “With lower, second and third stories shall you make it” (Genesis 6:16), it was taught in a baraita : The bottom story was for manure, the middle story was for animals, and the top story was for people.
״וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: תְּשׁוּבָה נִיצַּחַת הֱשִׁיבוֹ עוֹרֵב לְנֹחַ. אָמַר לוֹ: רַבְּךָ שׂוֹנְאֵנִי וְאַתָּה שְׂנֵאתָנִי. רַבְּךָ שׂוֹנְאֵנִי – מִן הַטְּהוֹרִין שִׁבְעָה, מִן הַטְּמֵאִים שְׁנַיִם, וְאַתָּה שְׂנֵאתָנִי – שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ מִמִּין שִׁבְעָה וְשׁוֹלֵחַ מִמִּין שְׁנַיִם. אִם פּוֹגֵעַ בִּי שַׂר חַמָּה אוֹ שַׂר צִנָּה, לֹא נִמְצָא עוֹלָם חָסֵר בְּרִיָּה אַחַת? אוֹ שֶׁמָּא לְאִשְׁתִּי אַתָּה צָרִיךְ?
With regard to the verse: “And he sent forth the raven, which went forth to and fro, until the waters were dried up from the earth” (Genesis 8:7), Reish Lakish says: The raven provided a convincing response to Noah; when it did not wish to leave the ark the raven said to him: Your Master, God, hates me, and you hate me. Your Master hates me, as He commanded to take from the kosher species seven and from the non-kosher species two. And you hate me, as you disregard those from the species of seven, i.e., the kosher birds, and instead dispatch one from the species of two, i.e., the non-kosher birds. If the angel of heat or the angel of cold harms me and kills me, will the world not be lacking one species of creature, as there was only one pair of ravens? Or perhaps you are sending me because it is my wife that you need, in order to engage in intercourse with her.
אָמַר לוֹ: רָשָׁע! בַּמּוּתָּר לִי נֶאֱסַר לִי, בַּנֶּאֱסָר לִי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?
Noah said to the raven: Wicked one! If with the woman who is generally permitted to me, my wife, intercourse is forbidden to me, then with regard to domesticated and undomesticated animals, which are generally forbidden to me, is it not all the more so the case that they are forbidden to me?
וּמְנָלַן דְּנֶאֶסְרוּ? דִּכְתִיב: ״וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ״, וּכְתִיב: ״צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ״. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיכָּן (אָמְרוּ) שֶׁנֶּאֶסְרוּ בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
The Gemara asks: And from where do we derive that it was prohibited for them to engage in intercourse while in the ark? The Gemara answers: It is derived from that which is written: “And you shall come into the ark, you, and your sons, and your wife, and your sons’ wives with you” (Genesis 6:18); and it is written: “Emerge from the ark, you and your wife, and your sons and your sons’ wives with you” (Genesis 8:16). And Rabbi Yoḥanan says: From here, the Sages derived and said that it was prohibited to engage in intercourse while in the ark, as when Noah and his family entered, the husbands and wives were listed separately, and when they emerged, the husbands were listed with their wives.
תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּיבָה, וְכוּלָּם לָקוּ. כֶּלֶב וְעוֹרֵב וְחָם. כֶּלֶב נִקְשַׁר, עוֹרֵב רָק, חָם לָקָה בְּעוֹרוֹ.
The Sages taught: Three violated that directive and engaged in intercourse while in the ark, and all of them were punished for doing so. They are: The dog, and the raven, and Ham, son of Noah. The dog was punished in that it is bound; the raven was punished in that it spits, and Ham was afflicted in that his skin turned black.
״וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם״. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִכָּאן שֶׁדִּירָתָן שֶׁל עוֹפוֹת טְהוֹרִים עִם הַצַּדִּיקִים.
With regard to the verse: “And he sent forth the dove from him, to see if the waters abated” (Genesis 8:8), Rabbi Yirmeya says: From here it is derived that the dwelling place of kosher birds in the ark was with the righteous people, as the verse emphasizes that Noah dispatched the dove from his place.
״וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אָמְרָה יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוֹרִים כְּזַיִת וּמְסוּרִים בְּיָדְךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ וּמְסוּרִים בְּיַד בָּשָׂר וָדָם. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״טָרָף״ לִישָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא? דִּכְתִיב: ״הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי״.
With regard to the verse: “And in her mouth was an olive branch plucked off [ taraf ]” (Genesis 8:11), Rabbi Elazar says: The dove said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, may my sustenance be bitter as the olive and dependent on Your hands, and not sweet as honey and dependent on the hands of flesh and blood. The Gemara asks: From where may it be inferred that taraf is a term that indicates sustenance? The Gemara answers: It is inferred from that which is written: “Feed me [ hatrifeni ] with my allotted portion” (Proverbs 30:8).
״לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״לְמִשְׁפְּחוֹתָם״ וְלֹא ״הֵם״.
With regard to the verse: “After their kinds [ lemishpeḥoteihem ], they emerged from the ark” (Genesis 8:19), Rabbi Yoḥanan says: After their kinds [ lemishpeḥotam ] the animals emerged, but not them [ hem ] themselves, as some of the animals that entered the ark died during that year and it was their descendants who emerged.
אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא: אָמַר לֵיהּ אֱלִיעֶזֶר לְשֵׁם רַבָּא, כְּתִיב: ״לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה״. אַתּוּן הֵיכָן הֲוֵיתוּן? אֲמַרוּ לֵיהּ: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָנוּ בַּתֵּיבָה. בְּרִיָּה שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּיּוֹם – הֶאֱכַלְנוּהָ בַּיּוֹם, שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּלַּיְלָה – הֶאֱכַלְנוּהָ בַּלַּיְלָה. הַאי זְקִיתָא לָא הֲוָה יָדַע אַבָּא מָה אָכְלָה. יוֹמָא חַד הֲוָה יָתֵיב וְקָא פָאלֵי רִמּוֹנָא, נְפַל תּוֹלַעְתָּא מִינַּהּ אֲכַלָה. מִיכָּן וְאֵילָךְ הֲוָה גָּבֵיל לַהּ חִיזְרָא, כִּי מַתְלַע אָכְלָה.
Rav Ḥana bar Bizna says: Eliezer, servant of Abraham, said to Shem the Great, son of Noah: It is written: “After their kinds, they emerged from the ark,” indicating that the different types of animals were not intermingled while in the ark. Where were you and what did you do to care for them while they were in the ark? Shem said to him: We experienced great suffering in the ark caring for the animals. Where there was a creature that one typically feeds during the day, we fed it during the day, and where there was a creature that one typically feeds at night, we fed it at night. With regard to that chameleon, my father did not know what it eats. One day, my father was sitting and peeling a pomegranate. A worm fell from it and the chameleon ate it. From that point forward my father would knead bran with water, and when it became overrun with worms, the chameleon would eat it.
אַרְיָא – אֶישָּׁתָא זַנְתֵּיהּ, דְּאָמַר רַב: לָא בְּצִיר מִשִּׁיתָּא וְלָא טְפֵי מִתְּרֵיסַר זָיְנָא אִישָּׁתָא. אוּרְשִׁינָה – אַשְׁכְּחֵיהּ אַבָּא דְּגָנֵי בְּסַפְנָא דְּתֵיבוֹתָא. אֲמַר לֵיהּ: לָא בָּעֵית מְזוֹנֵי? אֲמַר לֵיהּ: חֲזֵיתָיךְ דַּהֲוֵת טְרִידַתְּ, אָמֵינָא לָא אֲצַעֲרָךְ. אֲמַר לֵיהּ: יְהֵא רַעֲוָא דְּלָא תְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים״.
With regard to the lion, a fever sustained it, since when it suffered from a fever, it did not need to eat; as Rav said: For no fewer than six days and no more than twelve days, fever sustains a person; he need not eat and is sustained from his own fats. Shem continued: With regard to the phoenix [ avarshina ], my father found it lying in its compartment on the side of the ark. He said to the bird: Do you not want food? The bird said to him: I saw that you were busy, and I said I would not trouble you by requesting food. Noah said to the bird: May it be God’s will that you shall not die, and through that bird the verse was fulfilled, as it is stated: “And I said, I shall die in my nest, and I shall multiply my days as the phoenix” (Job 29:18).
אָמַר רַב חָנָה בַּר לֵוַאי: אֲמַר שֵׁם רַבָּא לֶאֱלִיעֶזֶר, כִּי אֲתוֹ עֲלַיְיכוּ מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, אַתּוּן הֵיכִי עֲבְידִיתוּ? אֲמַר לֵיהּ: אַיְיתִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם וְאוֹתְבֵיהּ מִיַּמִּינֵיהּ, וַהֲוָה שָׁדֵינַן עַפְרָא וְהָווּ חַרְבֵי, גִּילֵי וְהָווּ גִּירֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְדָוִד נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ״, וּכְתִיב: ״מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ״.
§ Rav Ḥana bar Leva’ei says that Shem the Great said to Eliezer, servant of Abraham: When the four great kings of the east and the west came upon you to wage war with Abraham, what did you do? Eliezer said to him: The Holy One, Blessed be He, brought Abraham and placed him to His right, and we would throw dust and it became swords, and we threw straw and it became arrows, as it is stated: “A Psalm of David. The Lord says to my master: Sit to My right, until I make your enemies your footstool” (Psalms 110:1), and it is written: “Who has raised up one from the east at whose steps victory attends? He gives nations before him, and makes him rule over kings; his sword makes them as the dust, his bow as driven straw” (Isaiah 41:2).
נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ הֲוָה רְגִיל, דְּכֹל דַּהֲוָה סָלְקָא לֵיהּ אֲמַר: ״גַּם זוֹ לְטוֹבָה״. יוֹמָא חַד בְּעוֹ [יִשְׂרָאֵל] לְשַׁדּוֹרֵי דּוֹרוֹן לְקֵיסָר. אָמְרִי: בַּהֲדֵי
Apropos Abraham’s miraculous weapons, the Gemara relates: Naḥum of Gam Zo was accustomed that in response to any circumstance that arose in his regard, he would say: This too [ gam zo ] is for the best. One day the Jewish people sought to send a gift [ doron ] to the emperor. They said: With