Commentary page
Sanhedrin 100a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerSanhedrin 100a
Sanhedrin 100a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 600 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
לא שרו לן עורבא לא אמרו לנו שום חידוש שלא מצינו בתורה (דשרינן עורבא):
[דקא שרינא לכו עורבא] שהיתר זה אינו מצוי בתורה אלא סופרים אמרוהו:
כגון דאמר הנהו רבנן כאדם שאומר אותו ת"ח דלשון בזוי. הוא זה שהיה לו לומר רבותינו שבמקום פלוני ל"א כגון דאמר הני רבנן דכשהוא מספר שום דבר מרבנן אומר הני ולשון גנאי הוא הני אבל הנהו רבנן אינו גנאי:
כי מטו מגלת אסתר לתקן לה מטפחת אמרי הא מגלת אסתר לא בעיא מטפחת כלומר בלשון בעיא א"ל לרב יהודה הא ודאי לא צריכא מטפחת כגון האחרות ולשון גנאי הוא דהוה להו למימר לרבם בלשון שאלה כך צריכה או אינה צריכה:
בשמו שאומר פלוני ואינו אומר מורי רבי פלוני:
מעיין בית ה' יצא והשקה את נחל שטים (יואל ד׳:י״ח):
מגדים דינטר"ס בלע"ז כל מיני פירות מתוקים:
יבכר בכל חדש וחדש יתבשלו בו פירות:
23 more comments on this page.
Rashi on Sanhedrin 100a · Sefaria
Meiri
אע"פ שכל אדם צריך להזהר בכבוד בני אדם מ"מ בכבוד רבותיו הוא צריך להזהר ביותר כמו שיתבאר במקומו דרך הערה אמרו מפני מה נענש גחזי מפני שקרא לרבו בשמו:
Meiri on Sanhedrin 100a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' זה הקורא רבו בשמו עי' יבמות נז ע"ב תד"ה אמר:
Gilyon HaShas on Sanhedrin 100a · Sefaria
Ben Yehoyada
כְּגוֹן הָנֵי דְּבֵי בִּנְיָמִין אָסְיָא דְּאָמְרִי מַאי אַהֲנֵי לָן רַבָּנַן מֵעוֹלָם לֹא שָׁרוּ לָן עוּרְבָא וְלֹא אָסְרוּ לָן יוֹנָה. הא דנקטי הני תרי מינים בלבד, מפני דאלו הפכיים בטבעם ומזגם ומדתם כי העורב להוט הרבה אחר תאות המשגל דהא הוא שמש בתיבה וכל בעלי חיים לא שימשו, והיונה להפך דהא אינה נזקקת אלא לבן זוגה כמו שאמרו רבותינו ז"ל.
מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ גֵּיחֲזִי מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע" (מלכים ב' ח, ה). כתב הרב עיון יעקב אף על גב דבתר הכי הוי זה שקראו בשמו, מכל מקום שמעינן מינה דודאי הוה רגיל לקראו בשמו מקמי הכי נמי עיין שם. ואף על גב דקודם שנצטרע מפורש להדיה בכתוב כשהלך אצל נעמן קראו אדוני ולא קראו בשמו דכתיב אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי אֵלַיִךְ (מלכים ב' ה, כב) התם שאני שאם היה קוראו בשמו לא היה מאמין בו נעמן לתת לו הכסף ובגדים בראותו שהוא מזלזל ברבו לקראו בשמו. אך קשה והלא מפורש בכתוב שנצטרע בשביל שלקח הכסף מנעמן ושיקר ברבו ונשבע לשקר? ונראה לי בס"ד הכונה מפני מה נענש גחזי שדחה אותו אלישע הנביא ע"ה בשתי ידים ולא קבל למחול לו ולרפאתו אחר כך? מפני שקראו לרבו בשמו.
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלשִׁים עַל שְׁלשִׁים אַמּוֹת, וְחוֹקֵק בָּהֶם עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים וּמַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם (ישעיה נד, יב). נראה לי בס"ד הא דמביא אבנים טובות שהם שְׁלשִׁים עַל שְׁלשִׁים לרמוז בזה על אות צד"י דמנצפ"ך שבו תהיה הגאולה העתידה להיות בב"א [במהרה בימינו אמן] שמספרו תת"ק ושלשים פעמים שלשים עולה תת"ק [30×30=900]. ומה שחוקק בהם עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים לרמוז על אות רי"ש שיהיה לעתיד במקום אות תי"ו בתיבת שית כמו שכתב הרב שם שמואל ז"ל (דף ך') בשם זוהר הקדוש על פסוק יַעֲטָף שִׁית חָמָס לָמוֹ (תהלים עג, ו) שבזמן הגאולה יסיר הקדוש ברוך הוא ההוא נחש עקימא ואז מן אות תי"ו יהיה רי"ש דאז אותיות שִׁית יהיו שִׁיר עיין שם. ואני הוספתי על רמז זה דקאי על זמן הגאולה בתיבת לָמוֹ שהוא ראשי תיבות לְ מוֹעֵד מ וֹעֲדִים וָ חֵצִי (דניאל יב, ז) לכן חוקק בהם 'עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים' להורות על הארת אות רי"ש הנזכר שמספרו מאתים וכן עשר פעמים עשרים עולה מאתים [20×10=200] ועיין מה שכתבתי בס"ד עוד ברמז מאמר זה לעיל בבא בתרא דף ע"ה. ובזה יובן בס"ד הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ (שיר השירים ח, יב) דידוע אדם הראשון בחטאו פגם באות א' ד'אָדָם' ונשאר דָּם ופגם באות א' ד'אֱמֶת' ונשאר מֵת שהביא מיתה ודם לעולם וכאשר האלף רצונו לומר ' אָלֶף ' דאדם ואל"ף דאמת ' לְךָ שְׁלֹמֹה ' אז אותו זמן יהיה ' מָאתַיִם ' הוא אות רי"ש ' לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ ' אלו ישראל. ובזה יובן בס"ד שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר (תהלים לז, לז) כלומר תשמור התמימות שתהיה תָּמִים תִּהְיֶה עִם הֳ' אֱלֹקֶיךָ (דברים יח, יג) ואז וּרְאֵה 'יָשָׁר' בהפוך אתוון 'רֵישׁ' במקום אות תי"ו. ובזה יובן וְהָאֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם יָשָׁר (קהלת ז, כט) כי שִׁית הם שִׁיר שהוא אותיות 'יָשָׁר' אך ' הֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים ' שבחרו באות תי"ו שחשבונה כפלים על רי"ש שבחרו להיות שִׁית ולא שִׁיר. והנה בזמן העתיד שיהיה השם יתברך שִׁיר אז יהיו כל הלילות טובים כליל התקדש חג וזהו הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג (ישעיה ל, כט).
מַאי "וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה"? חַד אָמַר לְהַתִּיר פֶּה שֶׁל מַעְלָה, וְחַד אָמַר: לְהַתִּיר פֶּה שֶׁל מַטָּה (יחזקאל מז, יב). נראה לי בס"ד שני מקומות אלו הם של פריה ורביה בדבור שהוא בפה העליון נעשה פריה ורביה בתורה שהיא אשה הרוחנית דעסק התורה וחדושיה הם בפה וכן בפה התחתון נעשה פריה ורביה באשה הגשמית. והנה עָלֶה [105] הוא מספר כַּלְכָּלָה [105] שהוא סוד חיבור היסוד הנקרא כלכל בסוד מה שאמרו רבותינו ז"ל כלכל זה יוסף (בראשית מז, יב) עם אות הא' אחרונה שהיא סוד המלכות ומן חיבור יסוד ומלכות נמשך שפע לפריה ורביה הן ברוחניות הן בגשמיות לכך העלה היא מספר ז' פעמים י־ה שבשם הוי־ה ושם אהי־ה שהם מספר עָלֶה [15×7=105] כנזכר ביחודים.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לִתְרוּפָה מַמָּשׁ. כלומר לרפואה. ומקשי מַאי 'לִתְרוּפָה', הוה ליה למימר 'וְעָלֵהוּ לִרְפוּאָה'? ומשני נקיט לִתְרוּפָה נוטריקון 'תואר פנים של בעלי הפה' כלומר לאו לרפואה של חולאים אלא לרפואה של תואר פנים ויהיה זה להם מדה כנגד מדה, הם השחירו פניהם כדי לעשות פנים להלכה כן יהיה להם לעתיד הארת פנים וכמו שנאמר חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו (קהלת ח, א) כלומר חכמת אדם בעולם הזה שטורח בה גורמת לו הארת פנים לעתיד לבוא יען כי עוז פניו ישונה בלימודו בעולם הזה עתה. ונראה לרמוז תרופה 'תורה פה' כי התורה שיוצאת מפיו עתה גורמת לו תרופה שהיא נוטריקון 'תואר פנים' לעתיד.
עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיתֵּן לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק מְלֹא עוּמְסוֹ (תהלים סח, כ). נראה לי בס"ד רמז לפי דרכו מלוי אותיות עמסו שהם עי"ן וי"ו מ"ם סמ"ך ו"ו עולים אותיות המלוי קפ "ב [182] כמנין שם פא־י [91] ושם סא־ל [91] שמהם נמשך טוב הפרנסה כאשר מכוונים בהם בפסוק פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ (תהלים קמה, טז) וזהו 'מְלֹא עוּמְסוֹ' ואות וי"ו ראשונה תתמלא ביו"ד ואחרונה בלא יו"ד ובזה יהיה החשבון מכוון. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמרו מְלֹא עוּמְסוֹ רמז שישלשל לו מן חמשה ספירות הבנין שהם חסד גבורה ותפארת ונצת והוד שבהם יהיה התפשטות חמשה חסדים כנודע. וידוע דאלו החמשה ספירות הנזכר רמוזים בחמש אצבעות היד וזה סדרן הגודל חסד אצבע גבורה אמה תפארת קמיצה נצח זרת הוד וכמו שכתב רבינו ז"ל [האריז"ל] בשער הכונות דף ה' עיין שם. והאדם שהוא עושה מצוה 'מְלֹא עוּמְסוֹ' שכולל חמשה אצבעות אז הקדוש ברוך הוא נותן לו 'מְלֹא עוּמְסוֹ' טובה דהיינו משלשל לו שפע מן החמשה ספירות הרמוזים בחמש אצבעות שבהם הוא התפשטות החמשה חסדים. וְאָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי : וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר 'מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן' (ישעיה מ, יב) פירוש תכונת השמים שהוא העולם כולו היתה בהשתלשלות השפע של חמש ספירות מחסד עד הוד שהם רמוזים מגודל עד זרת ואיך האדם שהוא עולם קטן סובל ומכיל שיעור טובה כמדת שיעור העולם הגדול הזה כולו? ותירץ לו דלעתיד ירחיב הקדוש ברוך הוא גבולו של כל צדיק וצדיק שיהיה לו ש"י עולמות ואם כן יש בגבולו שיעור מספיק לרוב טובה הזאת אשר קבל 'מְלֹא עוּמְסוֹ'. ומה שאמר לו ' מַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַתְּ בְּאַגַּדְתָּא ' כלומר אם היית בדרשה שדורשין ביום שבת לא היית מתקשי בכך כי בדרשה דרשו שעתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות ואם כן ברבוי עולמות אלו ימצא יותר משיעור זה שבאמת אין הצדיק נוחל עולם אחד בלבד. והנה על זה מקשים העולם אמאי אמרי לה להא משמיה דרבא בר מרי והלא משנה ערוכה היא בסוף עוקצין (משנה עוקצין ג, יב) משמיה דרבי יהושע בן לוי? גם מקשים איך אביי נעלמה ממנו משנה זו? ונראה לי בס"ד במשנה נקיט ' לְהַנְחִיל ' ויש לפרש דהם עולמות קטנים אשר כולם יהיו שיעור עולם אחד דהא אפילו גוף האדם נקרא עולם בפני עצמו כמו שאמרו בגמרא (תענית כה.) בעובדא דרבי אלעזר בן פדת ניחא לך דאחרביה לעלמא. אבל רבה בר מרי נקיט עתיד הקדוש ברוך הוא ' לִיתֵּן ' ש"י עולמות, ולמה שינה לשון המשנה דנקטה 'לְהַנְחִיל'? אלא בא ללמדנו העולמות אלו עולמות גדולים הם דכל הנותן בעין יפה הוא נותן ולכן נקיט 'לִיתֵּן'. אי נמי לשון ' לְהַנְחִיל ' יש לפרש שלא יתן לו כל ש"י עולמות כולם אלא ינחיל אותו חלק בכל עולם ועולם מהם שיקנה לו בהם דוקא אך לשון ' לָתֵת לְכָל צַדִּיק ' משמע שיתן לו הכל. ונראה לפרש בס"ד טעם למספר ש"י עולמות כי הצדיק מהפך מדת הדין למדת רחמים ומגביר מדת החסד בעולם וידוע שם אֵ־ל הוא מדת החסד דכתיב חֶסֶד אֵ־ל כָּל הַיּוֹם (תהלים נב, ג) ולכן אברהם אבינו ע"ה שהוא אחוז במדת החסד נוסף לו אות ה' בשמו כדי שיהיה מספר שמו רמ"ח שהוא מספר ח' פעמים א־ל [31×8=248] ולכן כתיב אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב, ד) ואמרו רבותינו ז"ל (זוהר חלק א׳ דף פו: ועוד) בְּ'אַבְרָהָם' [248] שהיא מספר ח' פעמים אֵ־ל שהם ארבעה לארבעה רוחות השמים וארבעה לארבע רוחות הארץ דכתיב אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט, ג) שהשמים והארץ קיימים בחסד, ולכן אותיות האבות והאמהות הם ל"א שהוא אותיות אֵ־ל שהוא חסד כי יעקב אבינו ע"ה נקרא בשם ישראל גם כן. וידוע דכל דבר שבקדושה כלול מעשר ואם כן יו"ד פעמים אֵ־ל הוא מספר ש"י [31×10=310] לכך הקדוש ברוך הוא יתן לכל צדיק ש"י עולמות על אשר הגביר במעשיו הטוב שם אֵ־ל בשלימותו בעולם. ונראה לרמוז בס"ד רמז הכתוב וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת הֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים יא, יג) והיינו 'אִם שָׁמֹעַ' ראשי תיבות ' אִ ם מְ בַקְּשִׁים שְׁ לשׁ מֵ אוֹת וַ עֲשָׂרָה ע וֹלָמוֹת' צריך שֶׁתִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת הֳ' אֱלֹקֵיכֶם שהם רמ"ח מצות בסוד החסדים. ובזה יובן הפסוק בישעיה כֹּה תֹּאמַר אֶל הָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ (ישעיה ו, ט) רצונו לומר איך אעשה ואתנהג עמכם? אם אומר לכם שכר עולם הבא כדי שתתפעלו על ידי זה אינו מועיל עמכם! וזהו אם אומר לכם שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ ראשי תיבות ' שְׁ לשׁ מֵ אוֹת וַ עֲשָׂרָה ע וֹלָמוֹת' הנה אתם עושים עצמכם בל תדעו מדבר זה ולא תועיל השמועה זאת לכם שתטיבו דרככם, ואם אמרתי להביא יסורין עליכם כדי שתראו ראו לשון יראה הנה אתם עושים עצמכם כאלו אינכם מבינים דברים אלו שאני מפחיד אתכם בם הכלל העולה אין אתם חוזרים למוטב לא בכך ולא בכך.
כָּל הַמַּשְׁחִיר פָּנָיו עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְהִיק זִיוָיו לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים" (שיר השירים ה, טו). יש להקשות היכא רמיזה השחרה בכתוב? ומה שפירש רש"י ז"ל דכתיב לעיל מיניה שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב (שיר השירים ה, יא) נראה דוחק דבשלמא חִכּוֹ מַמְתַקִּים (שיר השירים ה, טז) היא סמוך ממש דכתיב (שיר השירים ה, טו) בָּחוּר כָּאֲרָזִים חִכּוֹ מַמְתַקִּים אבל שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב כתיב קודם חמשה פסוקים. ונראה לי בס"ד דנרמז זה בגוף הפסוק הזה עצמו דידוע תוכו של דג מראהו שחור מה שאין כן בשאר בריות לא נמצא כן כי דוקא תוכם וקרבם שהוא מקום הכרס מראהו שחור ונרמז זה בתיבת כַּלְּבָנוֹן שתחלק התיבה לשתים וקרי בה 'כְּלֵב נוּן' והיינו הדג שנקרא נון, ולב היינו תוך וזהו שנאמר 'מַרְאֵהוּ כְּלֵב נוּן' שהוא שחור כלומר מי שהוא בעולם הזה מראה פניו שחור בעבור דברי תורה כמו תוכו של נון כי כל תוך נקרא לֵב אז לעתיד יהיה 'מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן' שיתלבן ויבהיק זיוו ופסוק זה נדרש כפלים 'מַרְאֵהוּ כְּלֵב נוּן' אז יהיה 'מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן'. וסמך לזה 'חִכּוֹ מַמְתַקִּים' לומר דזה איירי בתלמידי חכמים שמשחיר פניו בעולם הזה על דברי תורה.
כָּל הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׂבִּיעוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם" (תהלים לו, ט). נראה לי בס"ד דבר זה רמוז בגופו של פסוק והוא כי 'בֵּיתֶךָ' הוא בית המדרש ושם לא יש דשן גופניי אלא דשן נפשיי היא התורה שנהנית בה הנפש וידוע דהמתרווה מדשן הנפשיי מוכרח שיהיה רעב מדשן הגופניי וכמו שאמר רב לרב כהנא 'וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים' (איוב כח, יג) לא תמצא כמי שמעדן עצמו וכו'. ולזה אמר ' יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ ' הוא דשן הנפשיי הבא על ידי רעבון של דשן הגופניי על ידי כך זוכים כי ' נַחַל עֲדָנֶיךָ ' שהוא שפע גן עדן ' תַשְׁקֵם ' לעתיד בעולם הבא. ובדרך הלצה נראה לי בס"ד כי ' דֶּשֶׁן ' רצונו לומר אפר שהוא קטמא כמו וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (ויקרא ו, ד) והנה אמרו על חכם אחד מימיו לא אכל תבשיל בחול שהוא חם מחום גחלים אלא רק מחום אפר שהוא חמום מעט כי בני ביתו אוכלין התבשיל לעת ערב והוא עוסק בלימוד עד שעה חמשית או ששית מן הלילה ומניחים לו אכילתו על הכירה ועד שעה חמשית יכבו הגחלים וישאר אפר שהוא חם מעט. וזהו שנאמר ' יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן ' רצונו לומר ירויון מאכילתם רק מחום הדשן בלבד בשביל שהם עוסקים בתורה כאותו חכם הנה אלו זוכים כי ' יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ ' לעתיד ' וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם '. ובזה יובן מה שנאמר 'יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן' נדרש כפלים כלומר אותם אשר ירויון רק מדשן מחמת חשקם בתורה זוכים שֶׁיִּרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם.
Ben Yehoyada on Sanhedrin 100a · Sefaria
Tosafot
No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.
What this page contains
A full text unit for Sanhedrin, daf 100, Amud Aleph, about 600 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 18 words
Opens “לָא שְׁרוֹ לַן עוֹרְבָא, וְלָא אֲסַרוּ לַן…”
- Segment 234 words
Opens “רָבָא, כִּי הֲווֹ מַיְיתִי טְרֵיפְתָּא דְּבֵי בִנְיָמִין…”
- Segment 316 words
Opens “רַב פָּפָּא אָמַר: כְּגוֹן דְּאָמַר ״הָנֵי רַבָּנַן״.…”
- Segment 435 words
Opens “לֵוִי בַּר שְׁמוּאֵל וְרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא…”
- Segment 530 words
Opens “רַב נַחְמָן אָמַר: זֶה הַקּוֹרֵא רַבּוֹ בִּשְׁמוֹ,…”
- Segment 672 words
Opens “יָתֵיב רַבִּי יִרְמְיָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, וְיָתֵיב…”
- Segment 765 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: הָא [הַאי] סַיּוֹעֵי קָא מְסַיַּיע…”
- Segment 863 words
Opens “לְיָמִים הִפְלִיגָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם. חֲזִינְהוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת…”
- Segment 935 words
Opens “מֵיתִיבִי: ״וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת״ – רַבִּי מֵאִיר…”
- Segment 107 words
Opens “כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לְכַוֵּי דְּבֵי זִיקָא.…”
- Segment 1121 words
Opens “מַאי ״וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה״? רַבִּי יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי…”
- Segment 1230 words
Opens “אִיתְּמַר נָמֵי: חִזְקִיָּה אָמַר לְהַתִּיר פֶּה אִילְּמִין,…”
- Segment 1325 words
Opens “דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן: כָּל הַמַּשְׁחִיר…”
- Segment 1426 words
Opens “אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חֲנִילַאי: כׇּל הַמַּרְעִיב…”
- Segment 1542 words
Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ…”
- Segment 1636 words
Opens “אֲמַר: מַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַתְּ בְּאַגַּדְתָּא? דְּאָמְרִי…”
- Segment 1714 words
Opens “תַּנְיָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד…”
- Segment 1841 words
Opens “אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן?…”
Sages named on this page
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Sanhedrin 100a · Segment 12 — “…מַאי לִתְרוּפָה? רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: לְתוֹאַר פָּנִים…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Sanhedrin 100a · Segment 15 — “…סֶלָה״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא…”
Encyclopedia entries citing this page
- Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.
Cited source: Sanhedrin 100a
All 9 sources this entry cites
Original text
לָא שְׁרוֹ לַן עוֹרְבָא, וְלָא אֲסַרוּ לַן יוֹנָה.
have they permitted a raven for us nor have they prohibited a dove for us. They merely tell us matters stated explicitly in the Torah.
רָבָא, כִּי הֲווֹ מַיְיתִי טְרֵיפְתָּא דְּבֵי בִנְיָמִין קַמֵּיהּ, כִּי הֲוָה חָזֵי בַּהּ טַעְמָא לְהֶיתֵּירָא, אֲמַר לְהוּ: תֶּחֱזוֹ דְּקָא שָׁרֵינָא לְכוּ עוֹרְבָא. כִּי הֲוָה חָזֵי לַהּ טַעְמָא לְאִיסּוּרָא, אֲמַר לְהוּ: תֶּחֱזוֹ דְּקָא אָסַרְנָא לְכוּ יוֹנָה.
The Gemara relates with regard to Rava: When they would bring a possible tereifa from the house of Binyamin before him, when he would see in it a reason to permit its consumption, Rava would say to them: See that I am permitting a raven for you, as this is an animal that appeared forbidden. When he would see in it a reason to prohibit its consumption, Rava would say to them: See that I am prohibiting a dove for you.
רַב פָּפָּא אָמַר: כְּגוֹן דְּאָמַר ״הָנֵי רַבָּנַן״. רַב פָּפָּא אִישְׁתְּלִי וְאָמַר: ״כְּגוֹן הָנֵי רַבָּנַן״, וְאִיתִּיב בְּתַעֲנִיתָא.
Rav Pappa says: The epikoros mentioned in the mishna is referring to one who conducts himself like one who says: Those Sages, with contemptuous overtones. The Gemara relates that Rav Pappa himself forgot in one instance and said: Like those Sages, and he observed a fast to achieve atonement for expressing himself in that manner.
לֵוִי בַּר שְׁמוּאֵל וְרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא הֲווֹ קָא מְתַקְּנִי מִטְפְּחוֹת סִפְרֵי דְּבֵי רַב יְהוּדָה. כִּי מָטוּ מְגִילַּת אֶסְתֵּר אָמְרִי: הָא [מְגִילַּת אֶסְתֵּר] לָא בָּעֵי מִטְפַּחַת. אֲמַר לְהוּ: כִּי הַאי גַוְונָא נָמֵי מִיחְזֵי כִּי אַפְקֵירוּתָא.
The Gemara relates: Levi bar Shmuel and Rav Huna bar Ḥiyya were mending mantles for the sacred scrolls of the school of Rav Yehuda. When they reached the scroll of Esther they said: This scroll of Esther does not require a mantle, as it is not as significant as the other sacred scrolls. Rav Yehuda said to them: A statement of that sort also seems to express irreverence like the irreverence typical of an epikoros , as you should not have referred to the scroll of Esther as: This scroll.
רַב נַחְמָן אָמַר: זֶה הַקּוֹרֵא רַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ גֵּיחֲזִי? מִפְּנֵי שֶׁקָּרָא לְרַבּוֹ בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע״.
Rav Naḥman says: An epikoros is one who calls his teacher by his name and does not call him Rabbi, as Rabbi Yoḥanan said: For what reason was Gehazi punished? It is due to the fact that he called his teacher by his name, as it is stated: “And Gehazi said: My lord the king, this is the woman, and this is her son, whom Elisha revived” (II Kings 8:5).
יָתֵיב רַבִּי יִרְמְיָה קַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא נַחַל מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְעָלָיו כׇּל מִינֵי מְגָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כׇּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לׇחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ [הֵמָּה] יוֹצְאִים וְהָיָה פִרְיוֹ לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה״. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא סָבָא: ״יִישַׁר״, וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״יִישַׁר״. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: כִּי הַאי גַּוְנָא מִיחְזֵי אַפְקֵרוּתָא?
§ The Gemara relates: Rabbi Yirmeya sat before Rabbi Zeira, and sat and said: The Holy One, Blessed be He, will cause a river to emerge from the Holy of Holies, and alongside it all sorts of delicacies will grow, as it is stated: “And the river upon its bank, on this side and on that side shall grow every tree for food, whose leaf shall not wither, neither shall its fruit fall; it shall bring forth new fruit every month, because their waters emerged from the Sanctuary; and its fruit shall be for food and its leaf for medicine” (Ezekiel 47:12). A certain elder said to Rabbi Yirmeya: Well done, and so Rabbi Yoḥanan said: Well done. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: Does a statement of that sort, when one who is not a Torah scholar says to a Sage that his statement is correct, seem like the irreverence typical of an epikoros ?
אֲמַר לֵיהּ: הָא [הַאי] סַיּוֹעֵי קָא מְסַיַּיע לֵיהּ [לָךְ]! אֶלָּא אִי שְׁמִיעַ לָךְ הָא, שְׁמִיעַ לָךְ: כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא דָרֵישׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים אַמּוֹת, וְחוֹקֵק בָּהֶם עֶשֶׂר בְּרוּם עֶשְׂרִים, וּמַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְגוֹ׳״. לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ תַּלְמִיד, אָמַר: הַשְׁתָּא כְּבֵיעֲתָא דְצִילְצְלָא לָא מַשְׁכְּחִינַן, כּוּלֵּי הַאי מַשְׁכְּחִינַן?
Rabbi Zeira said to him: But isn’t he supporting your statement? He meant no disrespect. Rather, if you heard that at times supporting the statement of a Sage is irreverent, this is what you heard: It is like that case in which Rabbi Yoḥanan sat and taught: The Holy One, Blessed be He, is destined to bring precious stones and jewels that are thirty by thirty cubits, and He will bore in them an opening ten cubits wide by twenty cubits in height and place them to serve as the gates of Jerusalem, as it is stated: “And I will make your pinnacles of rubies and your gates of carbuncles” (Isaiah 54:12). A certain student mocked him and said: Now, at present, we do not find precious stones comparable in size to the egg of a palm dove. Will we find stones as large as those that you described?
לְיָמִים הִפְלִיגָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם. חֲזִינְהוּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת דְּקָא מְנַסְּרִי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אֲמַר לְהוּ: הָנֵי לְמַאן? אָמְרִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִידָן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם. כִּי הֲדַר אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּיָתֵיב וְקָא דָרֵישׁ. אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי, דְּרוֹשׁ וּלְךָ נָאֶה לִדְרוֹשׁ. כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתָּ כָּךְ רָאִיתִי. אָמַר לוֹ: רֵיקָה! אִם לֹא רָאִיתָ לֹא הֶאֱמַנְתָּ? מְלַגְלֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אַתָּה! יְהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וַעֲשָׂאוֹ גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.
Sometime later that student’s ship set sail at sea. He saw the ministering angels cutting precious stones that size. He said to the angels: For whom are these stones? The angels said to him: The Holy One, Blessed be He, is destined to place them at the gates of Jerusalem. When the student returned, he found Rabbi Yoḥanan, who was sitting and teaching. The student said to him: My teacher, teach, and it is fitting for you to teach. Just as you said with regard to the precious stones, so I saw. Rabbi Yoḥanan said to him: Good-for-nothing, if you did not see it, you would not believe it? You are one who mocks the statements of the Sages. Rabbi Yoḥanan directed his eyes toward him in anger and rendered him a pile of bones.
מֵיתִיבִי: ״וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת״ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מָאתַיִם אַמָּה, כִּשְׁתֵּי קוֹמוֹת שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵאָה אַמָּה, כְּנֶגֶד הֵיכָל וּכְתָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיּוֹת מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל וְגוֹ׳״.
The Gemara raises an objection from a baraita to the statement of Rabbi Yoḥanan that the gates will be twenty cubits high. The Sages engaged in a dispute concerning the interpretation of the verse: “And I made you go upright [ komemiyyut ]” (Leviticus 26:13). Rabbi Meir says that in the end of days people will be two hundred cubits tall, the equivalent of twice the height of Adam the first man, who was one hundred cubits tall. Rabbi Yehuda says: People will be one hundred cubits tall, corresponding to the height of the Sanctuary and its walls, as it is stated: “For our sons are as plants grown up in their youth; our daughters as cornerstones, carved in the fashion of a palace” (Psalms 144:12), indicating that the sons and daughters will be one hundred cubits tall, the height of the Sanctuary. If the people are that tall, how will they enter gates twenty cubits high?
כִּי קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, לְכַוֵּי דְּבֵי זִיקָא.
The Gemara answers: When Rabbi Yoḥanan says that the openings would be twenty cubits high he is referring to the windows through which wind enters. The gates through which people enter will extend considerably higher.
מַאי ״וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה״? רַבִּי יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי וְרַב חִסְדָּא: חַד אָמַר, לְהַתִּיר פֶּה שֶׁל מַעְלָה; וְחַד אָמַר, לְהַתִּיר פֶּה שֶׁל מַטָּה.
§ Apropos the river that will emerge from the Holy of Holies, the Gemara asks: What is the meaning of the phrase: And its leaf for medicine [ literufa ]? Rabbi Yitzḥak bar Avudimi and Rav Ḥisda disagree. One says: This is an abbreviation for the phrase: To unlock the mouth [ lehattir peh ] that is above, i.e., the leaf heals the mute. And one says: That is the abbreviation, but it means to unlock the mouth that is below, a euphemism for healing the womb of a barren woman.
אִיתְּמַר נָמֵי: חִזְקִיָּה אָמַר לְהַתִּיר פֶּה אִילְּמִין, בַּר קַפָּרָא אָמַר לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לִתְרוּפָה מַמָּשׁ. מַאי לִתְרוּפָה? רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: לְתוֹאַר פָּנִים שֶׁל בַּעֲלֵי הַפֶּה.
It was also stated that other Sages engaged in a dispute concerning this matter. Ḥizkiyya says that the reference is: To unlock the mouth of mutes, and bar Kappara says that the reference is: To unlock the mouth of barren women. Rabbi Yoḥanan says: The reference is to actual medicine. The Gemara asks: According to that opinion, what is the meaning of the term: For medicine [ literufa ]? Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: It is an abbreviation meaning to beautify the countenance [ letoar panim ] of the keepers of the mouth [ peh ], i.e., the Sages, who labored with their mouths to study Torah in this world.
דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן: כָּל הַמַּשְׁחִיר פָּנָיו עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְהִיק זִיוָיו לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים״.
Rabbi Yehuda, son of Rabbi Simon, taught: For anyone who blackens his face while toiling over matters of Torah in this world, the Holy One, Blessed be He, shines his brightness in the World-to-Come, as it is stated: “His locks are curly black as a raven” (Song of Songs 5:11), and thereafter it is written: “His countenance is like Lebanon, excellent as the cedars” (Song of Songs 5:15), followed by: “His palate is like sweets” (Song of Songs 5:16). One who engages in sweets, i.e., Torah study, in this world, until he is blackened, black as a raven, is privileged to shining brightness in the World-to-Come.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חֲנִילַאי: כׇּל הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׂבִּיעוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם״.
Rabbi Tanḥum, son of Rabbi Ḥanilai, says: With regard to anyone who starves himself over matters of Torah in this world, the Holy One, Blessed be He, satisfies him in the World-to-Come, as it is stated: “Your judgments are like the great deep” (Psalms 36:7), indicating that God is exacting with the righteous and does not reward them in this world, and it is stated thereafter: “They are abundantly satisfied with the plenty of Your house, and You feed them drink of the river of Your pleasures” (Psalms 36:9).
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיתֵּן לְכׇל צַדִּיק וְצַדִּיק מְלֹא עוֹמְסוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּרוּךְ ה׳ יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ סֶלָה״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״מִי מָדַד בְּשׇׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן״?
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: The Holy One, Blessed be He, will give each and every righteous person His handful, as it is stated: “Blessed be the Lord, Who day by day bears our burden; God is our salvation, Selah” (Psalms 68:20). Abaye said to him: And is it possible to say so, that the Holy One, Blessed be He, will give them His handful? But wasn’t it already stated: “Who has measured the waters in the hollow of His hand, and meted out heaven with the span, and comprehended the dust of the earth in a measure” (Isaiah 40:12)? And if the span of the Holy One, Blessed be He, is as great as the heavens, how can a person receive a handful from the Holy One, Blessed be He?
אֲמַר: מַאי טַעְמָא לָא שְׁכִיחַתְּ בְּאַגַּדְתָּא? דְּאָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא בַּר מָרִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיתֵּן לְכׇל צַדִּיק וְצַדִּיק שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא״. ״יֵשׁ״ בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָת מְאָה וְעַשְׂרָה הָוֵי.
Rav Dimi said: What is the reason that you are not familiar with matters of aggada ? As they say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rava bar Mari: The Holy One, Blessed be He, will give every righteous person 310 worlds as it is stated: “To bequeath to those who love Me substance [ yesh ]; and I will fill their treasuries” (Proverbs 8:21). In terms of its numerical value, the word yesh , spelled yod , shin , is 310, indicating that God grants the righteous a full measure.
תַּנְיָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד – מוֹדְדִין לוֹ, דִּכְתִיב: ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ תְּרִיבֶנָּה״.
In a related matter, it is taught in a baraita that Rabbi Meir says: In accordance with the measure that a person metes out for others the heavenly court metes out for him, i.e., the response is commensurate with the action, as it is written: “In full measure [ besasse’a ] when You send her away do You contend with her” (Isaiah 27:8). The term besasse’a is interpreted as bese’a se’a , meaning that one receives a measure [ se’a ] commensurate with the measure [ bese’a ] that he meted out.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? אָדָם נוֹתֵן מְלֹא עוֹמְסוֹ לְעָנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ מְלֹא עוֹמְסוֹ לָעוֹלָם הַבָּא? וְהָכְתִיב ״שָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן״! וְאַתָּה אִי אוֹמֵר כֵּן? אֵיזוֹ הִיא מִדָּה מְרוּבָּה: מִדָּה טוֹבָה מְרוּבָּה אוֹ מִדַּת פּוּרְעָנוּת?
Rabbi Yehoshua said to Rabbi Meir: And is it possible to say that if a person gives his handful to a pauper in this world, the Holy One, Blessed be He, gives him His handful in the World-to-Come? But isn’t it written: “And meted out heaven with the span” (Isaiah 40:12)? He asked how one can receive so bountiful a reward. Rabbi Meir answered him: And you do not say so? Which of God’s attributes is greater? Is the attribute of reward greater or is the attribute of punishment greater?