Commentary page
Bava Metzia 96a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerBava Metzia 96a
Bava Metzia 96a. The full printed text of this folio side — 24 numbered segments, about 509 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
רבא סבר לה כרבי יונתן דאמר אחד אחד משמע ומתרץ דרשא דקראי כרבי יונתן למידרש כי הני מתניתא דלעיל:
דתניא ותניא אידך לא גרסינן אלא קראי קא נקיט והא דמפיך בהא דרבא וקא נקיט קראי איפכא לאו דוקא ונראה בעיני שטעו בגירסא להגיה בספרים דסברי דהא מתני' קמייתא כרבי יאשיה וההיא מתרץ אביי ובתרייתא כרבי יונתן וההיא תירץ רבא ולא היא דכל כמה דנקטיה להו לקראי בין כסדר בין הפוך בין לר' יאשיה בין לר' יונתן חדא דרשא היא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ותרוייהו מתני' מתרץ אביי כר' יאשיה ורבא כר' יונתן:
איפוך אנא לומר שבשעת שבירה פוטרתו ולא בשעת שאילה:
שכן חייב באונסין על אותה שעה מתחייב הוא:
שכן חייב במזונותיה ע"י:
רב אשי אמר מקרא גופיה משמע דאשעת שאלה קפיד דמעם רעהו משמע לא רעהו עצמו נשאל לו ועלה מסיק קרא שלם ישלם אלמא אשעת שאלה קפידא קאי:
אי לאו הנך דהדור ופריש מילתא טפי לא הוה מצינו למילף מעם רעהו ולא רעהו עצמו דאיכא למימר אורחיה דקרא למישתעי הכי ול"ש בבעלים ול"ש בלא בעלים חייב והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור ואחד מינייהו קאי פטור ולא על חבירתה ילפינן מיניה גילוי מילתא דאשעת שאלה קפיד:
שאלה לרבעה הוא עצמו:
17 more comments on this page.
Rashi on Bava Metzia 96a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Tosafot
ממונא דמיתהני מיניה פירוש שמשתמש בו:
ממונא בעינן והאיכא פי' דממונא בעינן שישאיל לו והאיכא ואית ליה נמי הנאה מיניה:
ונשאל לו אחד מהן תימה מאי קמיבעיא ליה דכיון דאם נשאלו לו כל הבעלים פטור מהכל השתא יפטר מחציו כדאמרי' במרובה (ב"ק דף עא:) חמשה בקר אפי' חמשה חצאי בקר וי"ל דהתם סברא הוא שישלם לפי מה שגנב אבל שאילה בבעלים אין סברא לפטור והוי כחדוש ואין לך בו אלא חדושו:
שאל מן האשה תימה דמה כח יש לאשה להשאיל בנכסי מלוג שהפירות לבעל ולבעל יש לו כח להשאיל בלא רשותה והיא אינה יכולה להשאיל כלל ואמאי נקט שאל מהאשה ויש לומר דאין הבעל יכול להשאיל או למכור פירות נכסי מלוג בלא רשותה כדאמר רבא בהאשה שנפלו (כתובות דף פ:) משום רווחא דביתא אי נמי ה"ק שאל מן האיש נכסי מלוג שהן של אשה מהו:
בעל פלוגתיה דר' יוחנן וריש לקיש לא בעי למימר פלוגתא דתנאי היא דאיפליגו גבי המוכר עבדו ע"מ שישמשנו עד ל' יום אי ראשון הוי בדין יום או יומים או שני דאיכא מ"ד (ב"ק דף צ.) דפליגי דמר דריש תחתיו ומר דריש כספו אי נמי אפי' למ"ד התם כקנין הגוף דמי היינו משום שמשייר המוכר לעצמו פירות בעין יפה אבל בעלמא לא:
שליח פלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה דתניא כו' וא"ת היכי מדמה שאילה בבעלים לנדרים דהא שום דרשא איכא לרבי יאשיה דלא הוי שליח כמותו דבעלמא לא פליגי וי"ל דטעמא דרבי יאשיה התם משום דכתיב תרי זימני אישה אישה יקימנו ואישה יפרנו למעוטי שלוחו וה"נ כתיב בעליו תרי זימני אי נמי משום דלשון בעליו ואישות משמע ליה הוא דוקא ולא שלוחו:
Tosafot on Bava Metzia 96a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Meiri
השואל את הפרה שלא למלאכה ושאלה בבעלים אלא שהבעלים שאולין לו לאיזו מלאכה והוא לא שאל את הפרה למלאכה כגון ששאלה לרבעה או להתראות בה כעשיר או ששאלה לעשות בה פחות משוה פרוטה שאין זה קרוי מלאכה או ששאל שתי פרות לעשות בין שתיהן שוה פרוטה שאע"פ שיש כאן פרוטה אצל השואל ואצל המשאיל מ"מ אין כאן פרוטה אצל הפרה כל אלו ספק אם נקראו שאלה בבעלים אם לאו ודנין בה קולא לנתבע ואם תפש הלה אין מוציאין מידו:
שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהם או שותפין ששאלו ממנו ונשאל לאחד מהם חלק זה שלא נשאל לו אין ספק שאינו נכנס בכלל שאלה בבעלים אבל חלק זה שנשאל לו אחד מן השתפין או הוא לאחד מהם הרי זה ספק אם נדונהו כדין שמירה בבעלים אם לאו ודנין בה קולא לנתבע ליפטר ואם תפש הלה אין מוציאין מידו וגדולי המחברים כתבו שאם פשע חייב:
שאל מן האשה פרת מלוג ונשאל לו בעלה אין כאן שאלה בבעלים שקנין פירות שיש לבעל בנכסי אשתו אינו כקנין הגוף ומעתה אף אשה ששאלה ממנו לחרוש קרקע מלוג שלה ונשאל הוא לבעלה אין כאן שאלה בבעלים כלל:
אע"פ שביארנו שבעל בנכסי אשתו אין קנין פירות שלו כקנין הגוף מ"מ לענין בכורים מביא אדם מנכסי אשתו וקורא והתבאר הטעם במסכת גיטין ממה שנאמר אשר נתן לך יי' אלהיך ולביתך אבל המוכר שדהו לפירות הלוקח מביא ואינו קורא שקנין פירות אינו כקנין הגוף כמו שביארנו:
אמר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אין זה שאלה בבעלים שהרי נאמר בעליו עמו בעלים דוקא ולא שלוחים אבל אם אמר כן לעבדו הכנעני נעשית שאלה בבעלים שיד עבד כיד רבו:
מאחר שלענין שאלה בבעלים אמרו בעליו עמו ולא שליח אף לענין נדרים מי שמנה שליח או אפוטרופוס ואמר לו כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן ועד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפר לה אינן מופרין שהרי נאמר אישה יקימנו ואישה יפרנו ולא שליח ויראה מסוגיא זו שהבעל בעצמו מיהא יכול לומר כן ר"ל כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן ועד יום פלוני יהו מופרין ואינו כן כמו שנבאר ומתוך כך ראוי לתמוה על גדולי הפוסקים שהראו עצמם כצריכים לפסוק כמי שאמר שעל ידי שליח אין מופרין עד שנראה מדבריהם שעל ידי הבעל מופרין בדרך זה וזה אינו שהרי במסכת נדרים פרק נערה המאורשה אמרו שם לדעת רבנן אמר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד יום פלוני הרי הם קיימים או הרי הם מופרין לא אמר כלום וכן הלכה ומ"מ יש לנו להוציא ממקרא של ואישה יפרנו שאפילו במה שנדרה אין הבעל מקיים או מפר על ידי שליח אלא הוא בעצמו:
Meiri on Bava Metzia 96a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown
Maharsha (Chidushei Halachot)
בד"ה דתניא כו' וקא נקיט קראי איפכא לאו דוקא ונראה בעיני שטעו בגירסא כו' דהא מתניתין קמייתא כר' יאשיה כו' עכ"ל פי' לפירושו דטעו בה מדנקט אביי מתחילה קרא דבעליו אין עמו לפטור בחדא והיינו כברייתא קמייתא דקאמר מת"ל בעליו אין עמו לומר לך היה עמו בשעת שאלה א"צ להיות עמו בשעת שבורה כו' דמשמע דלפטור בחדא יליף לה מבעליו אין עמו דהיינו כר' יאשיה ורבא דנקט איפכא קרא דבעליו עמו בתחילה לפטור בחדא והיינו כבתרייתא דקאמר מת"ל אם בעליו עמו לומר לך כיון שיצאה מרשות משאיל שעה אחת בבעלים פטור דמשמע דלפטור בחדא יליף לה מבעליו עמו והיינו כר' יונתן ודו"ק:
תוס' בד"ה ונשאל לו א' מהן תימה כו' שאילה בבעלים אין סברא לפטור והוי כחידוש כו' עכ"ל ובהכי ניחא אמאי לא מבעיא ליה בהיפך כולו אין בעליו עמו וליכא או דלמא מההיא פלגא דידיה מיהא מיחייב מיהו מדברי הרי"ף שסתם בהך איבעיא לפטור בכולו דספק ממונא להקל למחזיק כמ"ש הנ"י נראה לומר שהוא מפרש דבהיפך נמי קמבעיא ליה לפטור בכולה וחדא מתרתי אבעיות נקט ותו לא מידי ודו"ק:
בד"ה שאל מן האשה כו' וי"ל דאין הבעל יכול להשאיל או למכור כו' כדאמר רבא בהאשה כו' עכ"ל לגבי שאלה ליתא התם הכי אלא לגבי מכירה אלא שהתוס' מדמין בתירוצם שאלה למכירה לפי הטעם דקאמר משום רווחא דביתא ולתירוצם שני א"נ ה"ק שאל מן האיש כו' צ"ל דאיכא לפלוגי דליכא האי טעמא בשאלה כמו במכירה וק"ל:
בד"ה בעל פלוגתיה כו' דאיכא מ"ד דפליגי דמר דריש תחתיו כו' עכ"ל כצ"ל וע"ש בפ' החובל ובפ' ח"ה ודו"ק:
Chidushei Halachot on Bava Metzia 96a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Maharam
ד"ה שאל מן האשה וכו' עד ולבעל יש כח וכו' פירוש ולכך טפי ה"ל למנקט הבעיא לומר שאל מן האיש וכו' דהוי שאלה בהיתר ותרצו דגם הבעל אין לו רשות להשאיל ר"ל ולא אולמיה האי מהאי אלא דנקט אם אירע כך שהשאילה האשה או יש לפרש דר"ל שגם לאיש אין רשות להשאיל בלא האשה לכך נקט שאל מן האשה ר"ל ששאל משניהם גם מהאשה:
בא"ד א"נ ה"ק וכו' ר"ל דלעולם נוכל לומר דלבעל יש כח ורשות להשאיל בלא רשותה וה"ק שאל מן האיש שהן נכסי מלוג של האשה מהו:
ד"ה בעל פלוגתי' דר"י ור"ל כו' דאפליגו גבי המוכר עבדו וכו' פרק החובל (בבא קמא דף צ'.) פירוש שהמוכר התנה שקודם שיתן העבר ללוקח ישמשנו העבד עוד ל' יום:
Maharam on Bava Metzia 96a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain
Shita Mekubetzet
שאלה לרבעה מהו פירוש כל הני בעיא קמייתא עד שאל מן השותפין לענין חיוב אונסין הוא וכדפירש רש"י דדילמא בכל הני לא חייבה רחמנא באונסין לשואל ואין דינו אלא כשומר שכר בעלמא דאלו הוה פשיטא ליה דשאלה שלא בבעלים חייב באונסיה פשיטא ליה דבבעלים פטור וכיון דלא איפשיטא הוי חומרא לתובע וקולא לנתבע והשואל פטור בכולם וזה שלא כדברי הרמב"ם. הריטב"א.
שאל מן השותפין כלומר פרה אחת שהיא של שני שותפין ונשאל לו אחד מן השותפין מספקא לן אי מפטר באותו פלגא דידיה מי אמרינן כולה בעלים בעינן והא ליכא או דילמא מההוא פלגא מיהא ליפטר אבל בחלק חברו ליכא ספיקא דמחייב. השותפין ששאלו פרה אחת לחרוש בה קרקע שקנו בשותפות ונשאל בעל הפרה לאחד מהן לעשות מלאכה שאינה של שותפות מספקא לן אי מיפטר מלשלם פלגא דידיה או לא מי אמרינן כוליה שואל בעינן דליתשיל ליה והא ליכא או דילמא בההוא פלגא דשייליה מיהא ליפטר אבל בפלגא דחבריה ליכא מאן דאמר דליפטר אלא ודאי חייב. ולא איפשיטא והמוצא מחברו עליו הראיה ואי תפיס לא מפקינן מיניה. ה"ר יהונתן.
שותפין ששאלו פירש רש"י לחרוש בה קרקע שותפות. פירוש לפירושו דאלו שותפות בעסק וכיוצא בו אי נמי שני אנשים בעלמא שאין להם קרקע בשותפות ששאלו פרה לחרוש בה חדש אחד יש במשמע שתהא לזה שאולה לשלו ט"ו יום ולזה ט"ו יום וכאלו כל אחד ואחד שואל בפני עצמו וכוליה שואל הוי בכל חד וחד מפי רבי. הריטב"א.
שאל מן האשה ונשאל לו בעלה מהו פירוש אם תמצא לומר שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן בההוא פלגא מיהת מיפטר בעל בנכסי אשתו מי הוי כשותף או לא. וכן האשה ששאלה פרה לחרוש בה שדה מלוג ונשאל לבעלה מהו. ופשט ליה פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דלריש לקיש לא הוי שותף. וקשיא לי והא לא דמי קנין פירות דבעל לקנין פירות דעלמא כדאיתא בהחובל דקנין פירות דידיה כקנין הגוף הוא. ואיכא למימר דאלמוה רבנן שעבודא דבעל כי היכי דלא תפקע שעבודא דבעל כדפריש בירושלמי שלא תהא אשה מברחת נכסיה מבעלה וכן שלא תהא אוסרת עליו מעשה ידיה אבל לכל מילי אחריני כקנין פירות דעלמא הוי. הראב"ד.
שאל מן האשה תימה מה השואל צריך לאשה בנכסי מלוג הלא הפירות הם של הבעל והוא יכול להשאילם ולא האשה. ויש לומר דאין הבעל וכו' ככתוב בתוספות. אי נמי הכי קאמר שאל מנכסי האשה ולעולם מן הבעל שאל ומכל מקום מספקא ליה כיון שאין הגוף שלו אי מקריא שאלה בבעלים. הרא"ש.
שאל מן האשה וכו' ונשאל האשה או נשאל לאשה לנכסים שיש לה שאין לבעלה רשות בהן לא בעי דפשיטא ליה דכיון דגוף שלה הויא שאלה גמורה. וזה דוחק דסוף סוף אי אין קנין פירות כקנין הגוף דמי איכא שתי גופין ואפילו תימא הוי כשותפין בגוף הא בעיא ולא אפשיטא הוא דאפשר לומר דהא בהא תליא ובעי חדא ומילתא דשכיחא שהאנשים נשאלים ויש להם נכסים גמורים לבד מנכסי מלוג והוא הדין לאידך. אי נמי יש לומר דאשה פשיטא דלא הויא שאלה דאפילו תימא קנין פירות לאו כקנין הגוף הוא כיון שהפירות של בעל פשיטא דאין האשה המהנה ולא הנהנית ולא שייך בה שואלת ולא משאילה וצריך עיון. שיטה.
האשה ששאלה פירוש ששאלה פרה לחרוש בה קרקע של נכסי מלוג כדפירש רש"י. ונשאל לבעלה מהו קנין פירות כקנין הגוף דמי או לא ונראין דברים דלא אתיא. נראה דהא אתיא בין כשתמצא לומר גבי שותפין דבעינן כוליה שואל או דסגי לן בפלגא שואל והכי מיבעיא לן קנין פירות כקנין הגוף דמי וכששאל לבעלה או נשאל לו בעלה הרי כאן כוליה שואל וכולה בעלים או דילמא לאו כקנין הגוף דמי ואין כאן אפילו חצי שואל וחצי בעלים. ויש שפירשו דהא קיימא לכשתמצא לומר דלא בעינן אלא פלגא דשואל ופלגא דבעלים קנין פירות כקנין הגוף דמי והרי הבעל כשותף ואיכא פלגא מיהת או דילמא לאו כקנין הגוף דמי וליכא אפילו פלגא דשואל ולא פלגא דבעלים. והראשון יותר נכון מפי רבי. הריטב"א.
בעל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש פירוש ורמי בר חמא דלא פשיט לה מהכא לאו משום דלא ידע לה להאי פלוגתא דהאי פלוגתא רווחת היא בכוליה תלמודא אלא דאיהו סבירא ליה דדילמא שאני הכא לענין שאלה בבעלים דלא סגי לן אלא כשיש לו זכות גמור בגוף ולא משום קנין פירות ואף על גב דהוי כקנין הגוף למילי דילמא. אי נמי איפכא דאפילו למאן דאמר בעלמא דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לענין הא בקנין פירות הוי כקנין הגוף דמי כיון דעיקר שאלת פרה אינו אלא לפירותיה. ואתא רב אחא בריה דרב אויא ואמר דהא דהכא ומי כפלוגתא דעלמא הוא ולא שני לן בינייהו מפי רבי. הריטב"א.
7 more comments on this page.
Shita Mekubetzet on Bava Metzia 96a · Sefaria · Edition: Warsaw, 1901 · Public Domain
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger
גמרא תיבעי למ"ד שלוחו ש"א כמותו כו' אבל עבד דלאו ב"מ לא ע' בפירש"י ותמהו עליו דהא אפשר אם יש לו נכסים ע"מ שאין לרבו רשות בו ע"ש. והנ"י כתב בשם הרמב"ן לפרש אע"ג דבעלמא לא בעי שיהיה בר מצות ממש כישראל דהא משוינן ליה שליח לתרומה ולגט שחרור וכיוצא, מ"מ הכא דכתיב בעליו אהני לן דבעיא בר מצות דומי' דבעלים ממש ע"ש, ולא זכיתי להבין האיך מפורש דבעלים הם בר מצות ממש הא אפשר דהבעלים הם נשים או עבדים בנכסים שאין לרבם רשות בם, וא"כ הבעלים בעצמם אין חייבים בכל המצות, הכי נאמר לאותו ס"ד לחלק דאם הבעלים אנשים לא הוי שאילה בבעלים ע"י עבדו. ואם הבעלים נשים הוי שאילה בבעלים, גם אם נדחוק ולומר כן, מ"מ קשה נימא ג"כ אם הבעלים אנשים ואמרו לשלוחם נשים צא והשאיל דלא מהני לר' יונתן דאינם דומיא דבעלים שאינם בר מצות ממש כמו הבעלים, וד' יאיר עיני:
Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Metzia 96a · Sefaria · Edition: Chiddushei Rabbi Akiva Eiger, Warsaw 1892 · Public Domain
Ben Yehoyada
שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶם פְּרוּטָה מַהוּ וכו' ראיתי להזכיר כאן מה שכתוב על זה בשמי בהמאסף (שנה שביעית סימן א') וז"ל בס"ד קשיא לי לפשוט זה מדין שיעור חמש סלעים דפדיון בכור דאיתא בשולחן ערוך (שולחן ערוך יורה דעה שה, ז) נתן חמש סלעים אפילו לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה בנו פדוי. נמצא אף על גב דלגבי כל כהן ליכא שיעור שלם לא אזלינן בתר כהנים אלא בתר הנותן דוקא וכל שכן הכא דבין לגבי שואל בין לגבי משאיל שהם הנותן והמקבל איכא שיעור פרוטה דודאי לא אזלינן בתר פרות. וכן נמי יש להקשות כזאת בבעיא דרבא בקדושין (קדושין ז:) שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו עיין שם. ונראה לי בס"ד דפחות מפרוטה גרע טפי דאינו חשוב ממון בעלמא כלל וכאילו אינו ולכן בגמרא דמציעא ובגמרא דקדושין מסתפק בהיכא דהפרוטה היא חלוקה לגבי פרות ולגבי בנות לחצאין דיש לומר כיון דממון זה לגבי הפרות הוא חצי פרוטה דנמצא לגבי כל פרה ופרה אין אתה יכול להזכיר שם ממון דחצי פרוטה אינו ממון לכן יש להסתפק ולומר אין חשיבות בחלקים של חצאי הפרוטה להצטרף זה בזה דכל שהוא חצי פרוטה אין נקרא עליו שם ממון ואינו ראוי שיצטרף החצי עם החצי כדי שיקרא עליו שם ממון. ואף על גב דלגבי שואל ומשאיל אין הפרוטה הזאת חלוקה לחצאין אלא שלימה מכל מקום כיון דחלוקה היא לגבי פרות כאלו היא חלוקה אצל שואל ומשאיל גם כן מה שאין כן גבי פדיון הוא נתן לכל כהן שיעור שהוא חשוב ממון בעלמא ורק לענין שיעור הפדיון אינו שיעור שלם בזה פשיטה לן דמצטרפין הנתינות זה בזה משום דכל נתינה חשובה היא בפני עצמו שיש בה שיעור ממון חשוב בעלמא ולכן כל נתינה ראויה היא להצטרף עם שאר נתינות. ובזה נתרצה קושיא חזקה שהקשו על מהרימ"ט [מורנו הרב יוסף מטראני] ז"ל בהא דקיימא לן לענין שבועה שצריך שיתבענו שתי כסף שנסתפק מהרימ"ט ז"ל אי בעינן שתהיה שתי כסף אצל זה השותף לבדו איכא דאמרי כיון דטענו שתי כסף לכל השותפים מתחייב שבועה ופשיטה ליה דסגי בהיכא דאיכא שתי כסף אפילו לכל השותפים כיון דלגבי נשבע איכא. והקשה הגאון מהר"י בן דוד ז"ל מהא דקדושין דף ז' דמבעיא ליה לרבא כיון דלגבי דידהו ליכא ואיך פשיטה ליה למהרימ"ט ז"ל דתסגי בדאיכא שתי כסף לגבי נתבע לחוד והגאון חיד"א ז"ל (בברכי יוסף חושן משפט סימן וא"ו) הביא דברי הרב הנזכר והוסיף להקשות גם מגמרא דידן בשאל שתי פרות לעשות בהם פרוטה דמסתפק אי אזלינן בתר פרות ובכל חדא ליכא ממונא ואיך פשיטה ליה למהרימ"ט דלא אזלינן בתר שותפים ומצטרף השיעור עיין שם. ובזאת הסברה שכתבתי דאם הנידון הוא על פחות משוה פרוטה לגבי כל חד וחד מגרע גרע משום דלא חשיב ממון בעלמא על כן אין קושיא למהרימ"ט ז"ל מהך דקדושין ומציעא דאיירי בהצטרפות חצאין של פרוטה דכל חלק מהם אינו חשוב וכאלו אינו. ודע כי כי בסה"ק רַב בְּרָכוֹת (במערכת הלמ"ד אות א') נסתפקתי בענין לאוין דלא תתאוה ולא תחמוד ובענין כובש שכר שכיר וכיוצא בזה אם האיסור שעבר עליו הוא פרוטה של שני שותפים אי אזלינן בתר דידיה ואיכא שיעורא או אזלינן בתר שותפים וליכא שיעור שלם גבי כל חד והארכתי שם בענין זה בס"ד. ועתה אני אומר לפי הסברה הנזכר שכתבתי כאן דחצאי הפרוטה מגרע גרעי ואין חשובים ממון שיהיו ראויים להצטרף על כן אין ללמוד הוכחה לאותם ספיקות ולמפשט להו מדין הפדיון שנתן לחמש כהנים הנזכר לעיל דיש להקשות כדכתיבנא. והנה שם בסה"ק רַב בְּרָכוֹת הנזכר (דף פ:) בדבור המתחיל ברם, הקשיתי אגמרא דכתובות (כתובות מו.) אמאי לא פשיט לבעיא דרבי ירמיה דבעי שניהם בפרוטה מהו מהך מתניתין השותפים שגנבו וטבחו דחייבין דסגי בשיעור אחד לכולם אף על גב דליכא שיעור לגבי כל חד וחד דמצינו בגמרא דשבת (שבת צג:) דפשיט מינה רבינא דסגי בשיעור אחד לכולם לענין שבת. ובשלמא על הגמרא דמציעא (בבא מציעא צו.) בבעית רמי בר חמא בשאל שתי פרות לעשות בהם בפרוטה אין להקשות אמאי לא פשיט לה משותפים שגנבו וטבחו דיש לומר האי קנסא ולא ילפינן ממונא מקנסא אך בעיית רבי ירמיה בכתובות דף מ"ו איירי בקנסא ולילף קנסא מקנסא עיין שם. והשתא לפי סברה הנזכר שכתבנו דממון פחות מפרוטה מגרע גרע להכי לא יליף בכתובות דף מ"ו ובמציעא דידן מדין שותפים שגנבו וטבחו. ברם הא קשיא לי מדין הפדיון הנזכר על הגמרא דשבת (שבת צג:) דיליף לענין איסור שבת דסגי בשיעור אחד לכולם מכמה דוכתי ומכללם יליף רבינא מהך דשותפים שגנבו וטבחו דהוא קנסא ואמאי לא יליף מדין הפדיון שנתן חמש סלעים לחמש כהנים ויוצא ידי חובתו בשיעור אחד לכולם? ונראה לי בס"ד דיש לומר פדיון שאני דרחמנא קפיד על אבי הבן שיתן סלעים ולא קפיד על המקבל שיקבל אחד כל החמש סלעים אלא אפילו אם יהיו המקבלים הרבה כהנים לא אכפת לן כל היכא דהפודה פודה בחמש סלעים ודומה לזה דרחמנא אמר להביא י"ב ככרות לחם הפנים ושיעורן כל כך דקפיד על הבאתם בשיעור זה ולא קפיד על הכהנים האוכלים אותם שיהיה כל אחד ואחד אוכל כזית שהוא שיעור אכילה אלא אפילו אם כל אחד הגיעו שיעור פול סגי וכן הענין בכל מנחות והקרבות שיש בהם שיעור ידוע דהקפידה בשיעור הוא על הבאתם אף על גב דאין הכפרה נשלמת אלא על ידי אכילת כהנים כמו שאמרו (פסחים נט:) כהנים אוכלין ובעלים מתכפרים, מה שאין כן במעשה של איסור הקפידה היא על העושה את האיסור ולהכי מספקא לן אי בעינן שיעור שלם לכל חד וחד מן העושין או דלמא סגי בשיעור אחד לכולם ושפיר פשיט רבינא לזה מהך מתניתין דשותפין. ובזה התירוץ נתרצה שפיר הקושיא שהקשיתי בתחלת דברי מדין הפדיון הנזכר על גמרא דידן דשואל שתי פרות ועל גמרא דקדושין דף ז' גבי קדושין דבאמת ענין הפדיון שאני דרחמנא קפיד בשיעור על הנותן בלבד אבל בהנאת המקבל לא בעינן שיעור של חמש סלעים דדמי זה ללחם הפנים ומנחות ושאר הקרבות שיש בהם שיעור מצד הבאתם אבל הכהנים האוכלים אותם אפילו אם יגיע לכל אחד שיעור קטן נשלמת המצוה.
Ben Yehoyada on Bava Metzia 96a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain
What this page contains
A full text unit for Bava Metzia, daf 96, Amud Aleph, about 509 words in 24 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 24 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 127 words
Opens “רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹנָתָן וּמְתָרֵץ לִקְרָאֵי…”
- Segment 219 words
Opens “וּכְתִיב: ״בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם״ –…”
- Segment 325 words
Opens “לוֹמַר לָךְ: הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה –…”
- Segment 410 words
Opens “אֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא שְׁאֵלָה עֲדִיפָא, מִשּׁוּם דְּקָא…”
- Segment 57 words
Opens “אַדְּרַבָּה, שְׁבוּרָה וּמֵתָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן חַיָּיב בָּאוֹנָסִין!…”
- Segment 621 words
Opens “אִי לָא שְׁאֵלָה, שְׁבוּרָה וּמֵתָה מַאי עָבֵיד?…”
- Segment 721 words
Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר, אָמַר קְרָא: ״וְכִי יִשְׁאַל…”
- Segment 819 words
Opens “אִי הָכִי: ״בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ״, וְ״אִם בְּעָלָיו…”
- Segment 927 words
Opens “בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא שְׁאָלָהּ לְרִבְעָהּ, מַהוּ?…”
- Segment 1016 words
Opens “שְׁאָלָהּ לֵירָאוֹת בָּהּ, מַהוּ? מָמוֹנָא בָּעֵינַן וְהָאִיכָּא,…”
- Segment 1118 words
Opens “שְׁאָלָהּ לַעֲשׂוֹת בָּהּ פָּחוֹת מִפְּרוּטָה, מַהוּ? מָמוֹנָא…”
- Segment 1224 words
Opens “שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶן פְּרוּטָה, מַהוּ?…”
- Segment 1320 words
Opens “שָׁאַל מִשּׁוּתָּפִין וְנִשְׁאַל לוֹ אֶחָד מֵהֶן, מַהוּ?…”
- Segment 1417 words
Opens “שׁוּתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְנִשְׁאַל לְאֶחָד מֵהֶן, מַהוּ? כּוּלּוֹ…”
- Segment 1516 words
Opens “שָׁאַל מֵהָאִשָּׁה וְנִשְׁאַל בַּעְלָהּ, אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְנִשְׁאַל…”
- Segment 1624 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ…”
- Segment 1723 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא…”
- Segment 1823 words
Opens “בַּעַל – פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ.…”
- Segment 1922 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא: קִנְיַן פֵּירוֹת…”
- Segment 2047 words
Opens “שָׁלִיחַ – פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹנָתָן וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה.…”
- Segment 2127 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב עִילִישׁ לְרָבָא: הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ…”
- Segment 2241 words
Opens “תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ,…”
- Segment 238 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ…”
- Segment 247 words
Opens “בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ…”
Sages named on this page
- Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…
Source: Bava Metzia 96a · Segment 17 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי:…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Bava Metzia 96a · Segment 16 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וְהִשָּׁאֵל…”
Original text
רָבָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹנָתָן וּמְתָרֵץ לִקְרָאֵי כְּרַבִּי יוֹנָתָן, דְּתַנְיָא: ״אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם״. מַשְׁמַע דְּאִיתֵיהּ בְּתַרְוַיְיהוּ, וּמַשְׁמַע נָמֵי דְּכִי אִיתֵיהּ בַּחֲדָא וְלֵיתֵיהּ בַּחֲדָא – פָּטוּר.
By contrast, Rava holds in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, and he explains the verses in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, thereby arriving at the conclusion of the baraita , as it is taught in a baraita : “If its owner is with him, he does not pay” teaches about the case in which the owner was working for the borrower at both points in time, and it also teaches about the case in which he was working for him at one of those times but not at the other one; in both cases the borrower is exempt.
וּכְתִיב: ״בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם״ – מַשְׁמַע דְּלֵיתֵיהּ בְּתַרְוַיְיהוּ, מַשְׁמַע נָמֵי דְּכִי אִיתֵיהּ בַּחֲדָא וְלֵיתֵיהּ בַּחֲדָא – חַיָּיב.
The Gemara raises an objection: But it is also written: “If its owner is not with him, he shall pay.” The verse teaches about the case in which the owner was not working for the borrower at either point in time, and it also teaches about the case in which he was working for him at one of those times but not at the other one; in both cases the borrower is liable.
לוֹמַר לָךְ: הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה – אֵין צָרִיךְ לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה, הָיָה עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁבוּרָה וּמֵתָה – צָרִיךְ לִהְיוֹת עִמּוֹ בִּשְׁעַת שְׁאֵלָה.
To reconcile the verses, one must say that the phrase “if its owner is with him” serves to tell you that if the owner was with the borrower, i.e., working for him, at the time of borrowing, then he does not need to be with him at the time when the animal is injured or dies for the exemption from liability to apply; but if he was with him at the time when the animal is injured or dies, he does need to have been with him at the time of borrowing for the exemption to apply.
אֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא שְׁאֵלָה עֲדִיפָא, מִשּׁוּם דְּקָא מַיְיתֵי לַהּ לִרְשׁוּתֵיהּ.
The Gemara raises a difficulty: I could reverse the conclusion and say that the borrower’s exemption from liability is dependent upon the time when the animal was injured or died. The Gemara explains: It is reasonable that the exemption from liability should be dependent on the time of the borrowing because the borrowing is of greater significance, as with it the borrower brings the animal into his domain.
אַדְּרַבָּה, שְׁבוּרָה וּמֵתָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן חַיָּיב בָּאוֹנָסִין!
The Gemara retorts: On the contrary, the time when the animal is injured or dies is of greater significance, because that point marks when the borrower is actually liable to pay for any accidents that occurred.
אִי לָא שְׁאֵלָה, שְׁבוּרָה וּמֵתָה מַאי עָבֵיד? וְאִי לָאו שְׁבוּרָה וּמֵתָה, שְׁאֵלָה מַאי עָבֵיד? אֲפִילּוּ הָכִי שְׁאֵלָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.
The Gemara responds: No, the borrowing is more significant. Were it not for the initial borrowing, what liability could be caused by the fact that the animal is injured or dies? The Gemara argues: But by the same logic, were it not for the fact that the animal is injured or dies, what liability could be caused by the act of borrowing? The Gemara concludes: Even so, the borrowing is of greater significance, as with it the borrower is obligated to provide the animal’s sustenance as long as it is entrusted with him.
רַב אָשֵׁי אָמַר, אָמַר קְרָא: ״וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ״, וְלֹא רֵעֵהוּ עִמּוֹ – ״שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם״, הָא רֵעֵהוּ עִמּוֹ – פָּטוּר.
Rav Ashi said that the halakha that the borrower’s exemption from liability is dependent upon the time of the borrowing can be derived from the verse itself: The verse states: “And when a man borrows from another… he shall pay” (Exodus 22:13). The precise formulation of the verse indicates that he borrowed an item from another, but that other person was not with him, i.e., working for him, at the time. It is only in such a case that that verse concludes: “He shall pay.” By inference, when the other person is working with him, the borrower is exempt. Accordingly, it is clear that the critical moment is the time of the borrowing.
אִי הָכִי: ״בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ״, וְ״אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ״ לְמָה לִי? אִי לָאו הָנָךְ, הֲוָה אָמֵינָא: הַאי אוֹרְחֵיהּ דִּקְרָא הוּא.
The Gemara asks: If so, why do I need the continuation of that verse: “Its owner is not with him,” and the next verse: “If its owner is with him”? According to Rav Ashi, the circumstances of the borrower’s liability and exemption can be derived from the beginning of the first verse. The Gemara explains: If it were not for these additional clauses, I would say that this phrase “from another” is simply the usual manner of the verse, and is not to be expounded to teach an exemption. Since the continuation of the verse and the next verse teach the actual exemption from liability, and the apparent contradiction between them raises the question of when the critical moment is, it is apparent that the beginning of the verse was written in order to be expounded, as Rav Ashi did.
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא שְׁאָלָהּ לְרִבְעָהּ, מַהוּ? כִּדְשָׁיְילִי אִינָשֵׁי בָּעֵינַן וּלְהָכִי לָא שָׁיְילִי אִינָשֵׁי, אוֹ דִלְמָא טַעְמָא מַאי – מִשּׁוּם הֲנָאָה, וְהַאי נָמֵי הָא אִית לֵיהּ הֲנָאָה.
§ Rami bar Ḥama raises a dilemma: If one borrowed an animal in order to engage in bestiality with it, a severe transgression (see Leviticus 18:23), what is the halakha ; is the borrower liable for mishaps? The crux of the dilemma is: In order for him to be liable, do we require that the borrowing be for a purpose similar to that for which people typically borrow animals, and since people do not typically borrow animals for this purpose, the borrower is exempt? Or perhaps, what is the reason that a borrower is liable? It is due to the benefit he derives from the animal, and as this borrower, too, has benefit from the animal, he is liable for mishaps.
שְׁאָלָהּ לֵירָאוֹת בָּהּ, מַהוּ? מָמוֹנָא בָּעֵינַן וְהָאִיכָּא, אוֹ דִלְמָא מָמוֹנָא דְּאִית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ בָּעֵינַן וְלֵיכָּא?
A similar question: If one borrowed an item, not to use it but to be seen with it, so that people will assume that he is wealthy, what is the halakha ? In order for him to be liable, do we require that he borrow an item of monetary worth, and that exists in this case? Or, perhaps we require that he borrow an item of monetary worth from which he also derives tangible benefit, and that does not exist in this case.
שְׁאָלָהּ לַעֲשׂוֹת בָּהּ פָּחוֹת מִפְּרוּטָה, מַהוּ? מָמוֹנָא בָּעֵינַן וְאִיכָּא, אוֹ דִלְמָא כׇּל פָּחוֹת מִפְּרוּטָה – לֹא כְּלוּם הִיא.
Another question: If one borrowed an item to perform work with it that is worth less than the value of one peruta , what is the halakha ? Do we require only that he borrow an item of monetary worth, and that exists in this case? Or, perhaps any benefit derived that is worth less than one peruta is nothing, i.e., it is legally considered to be of no monetary worth, and he is therefore exempt.
שָׁאַל שְׁתֵּי פָּרוֹת לַעֲשׂוֹת בָּהֶן פְּרוּטָה, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: זִיל בָּתַר שׁוֹאֵל וּמַשְׁאִיל, וְאִיכָּא? אוֹ דִּלְמָא: זִיל בָּתַר פָּרוֹת וְכֹל חֲדָא וַחֲדָא לֵיכָּא מָמוֹנָא?
Another question: If one borrowed two cows to perform work with them that will be worth the value of one peruta in total, what is the halakha ? When appraising the value of the benefit derived, to see if it has monetary worth of one peruta , do we say: Follow the borrower and lender, i.e., appraise how much benefit the borrower received from the lender, and in this case there is benefit of the value of one peruta . Or, perhaps we follow the cows, and in this case, each one of the cows does not provide the borrower with monetary worth of one peruta .
שָׁאַל מִשּׁוּתָּפִין וְנִשְׁאַל לוֹ אֶחָד מֵהֶן, מַהוּ? כּוּלּוֹ בְּעָלָיו בָּעֵינַן – וְהָא לֵיכָּא, אוֹ דִלְמָא מֵהָהוּא פַּלְגָא דִּידֵיהּ מִיהָא מִיפְּטַר?
Another question: If one borrowed an item from two partners, and the services of one of those partners were also borrowed by him, what is the halakha ? Does the exemption of borrowing an item together with its owner apply in this case? For the exemption to apply, do we require all of the item’s owners to be working for the borrower, and that does not exist in this case? Or, perhaps there is no such condition, but in any event, the borrower should at least be exempt from liability for that half of the item owned by the partner who is working for him.
שׁוּתָּפִין שֶׁשָּׁאֲלוּ וְנִשְׁאַל לְאֶחָד מֵהֶן, מַהוּ? כּוּלּוֹ שׁוֹאֵל בָּעֵינַן, וְלֵיכָּא? אוֹ דִלְמָא בְּהָהִיא פַּלְגָא דְּשַׁיְילֵיהּ מִיהַת מִיפְּטַר?
Another question: In the case of partners who borrowed an item and its owner’s services were also borrowed by one of them, what is the halakha ? For the exemption to apply, do we require that the owner be working for all the borrowers, and that does not exist in this case? Or, perhaps there is no such condition, but in any event, the partner who borrowed only the item should at least be exempt from liability for the half of the animal that the partner, whom the owner worked for, had borrowed.
שָׁאַל מֵהָאִשָּׁה וְנִשְׁאַל בַּעְלָהּ, אִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה וְנִשְׁאַל לַבַּעַל, מַהוּ? קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן גּוּף דָּמֵי, אוֹ לָא?
Another question: If one borrowed an item from a woman, and the services of her husband were also borrowed by him, or where a woman borrowed an item and its owner’s services were also borrowed by her husband, what is the halakha ? A husband has the right to use his wife’s property. These questions are dependent on whether ownership of the right to use an item and the profits it engenders is tantamount to ownership of the item itself or not.
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ צֵא וְהִשָּׁאֵל לִי עִם פָּרָתִי, מַהוּ? ״בְּעָלָיו״ מַמָּשׁ בָּעֵינַן וְלֵיכָּא, אוֹ דִלְמָא שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, וְאִיכָּא?
Ravina said to Rav Ashi: In the case of one who says to his agent: Go and lend your services to somebody on my behalf together with lending my cow to that person, what is the halakha ? For the exemption to apply, do I require that the cow’s actual owner work for the borrower, and in this case that does not exist? Or perhaps, since the legal status of a person’s agent is like that of himself, it is sufficient if his agent works for the borrower, and accordingly, the necessary conditions exist.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַוְיָא לְרַב אָשֵׁי: בַּעַל – פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, שָׁלִיחַ – פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹנָתָן וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה.
Rav Aḥa, son of Rav Avya, said to Rav Ashi: This question concerning a husband is subject to a dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. And the question concerning an agent is subject to a dispute between Rabbi Yonatan and Rabbi Yoshiya.
בַּעַל – פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאִיתְּמַר: הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לַחֲבֵירוֹ לְפֵירוֹת, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: מֵבִיא וְקוֹרֵא, רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא,
The Gemara clarifies: The question concerning a husband is subject to a dispute between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish pertaining to the requirement to bring the first fruits of one’s field to the Temple and recite the accompanying declaration (see Deuteronomy, chapter 26): As it was stated: With regard to one who sells his field to another, not outright but for its produce, Rabbi Yoḥanan says: The buyer brings the first fruits and recites the declaration, whereas Reish Lakish says: The buyer brings the first fruits but does not recite the declaration.
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא: קִנְיַן פֵּירוֹת כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי. וְרֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא: קִנְיַן פֵּירוֹת לָאו כְּקִנְיַן הַגּוּף דָּמֵי.
The Gemara explains: They disagree about whether it is justifiable for the buyer to recite the declaration, since in that declaration he refers to the land as: “The land which You, the Lord, have given me” (Deuteronomy 26:10), i.e., he states that the land belongs to him. Rabbi Yoḥanan says that the buyer brings the first fruits and recites the declaration, because he holds that ownership of the right to use land and its produce is tantamount to ownership of the land itself. Accordingly, the buyer is considered to be the owner of the land and he may consequently recite the declaration. And Reish Lakish says that the buyer brings the first fruits but does not recite the declaration, because he holds that ownership of the right to use land and its produce is not tantamount to ownership of the land itself. Accordingly, the buyer is not considered to be the owner of the land and is consequently unable to recite the declaration.
שָׁלִיחַ – פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹנָתָן וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה. דְּתַנְיָא: הָאוֹמֵר לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס: כׇּל נְדָרִים שֶׁתְּהֵא אִשְׁתִּי נוֹדֶרֶת מִכָּאן עַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי – הָפֵר לָהּ, וְהֵפֵיר לָהּ, יָכוֹל יְהוּ מוּפָרִין, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: מָצִינוּ בְּכׇל מָקוֹם שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ.
The Gemara clarifies the second disagreement: The question concerning an agent is subject to a dispute between Rabbi Yonatan and Rabbi Yoshiya, as it is taught in a baraita : If there is one who says to a steward appointed to take care of his household: All vows that my wife will vow from now until I come back from such and such a place, you should nullify them for her in my stead, and the steward annulled them for her, one might have thought that they would be nullified. To dispel this notion, the verse states with regard to a vow taken by a wife: “Her husband sustains it and her husband nullifies it” (Numbers 30:14), which indicates that only her husband is able to do so, and no one else; this is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says: We have found everywhere in halakha that the legal status of a person’s agent is like that of himself. Since the steward was the agent of the husband, his nullification of the vows is effective.
אֲמַר לֵיהּ רַב עִילִישׁ לְרָבָא: הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ צֵא וְהִשָּׁאֵל עִם פָּרָתִי, מַהוּ? תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם אֵינוֹ כְּמוֹתוֹ.
Another question: Rav Ilish said to Rava: In the case of one who says to his Canaanite slave: Go and lend your services to another together with lending my cow to that person, what is the halakha ? Let the dilemma be raised according to the one who says that the legal status of a person’s agent is like that of himself, and let the dilemma be raised according to the one who says that the legal status of a person’s agent is not like that of himself.
תִּיבְּעֵי לְמַאן דְּאָמַר שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, הָנֵי מִילֵּי שָׁלִיחַ – דְּבַר מִצְוָה הוּא. אֲבָל עֶבֶד, דְּלָאו בַּר מִצְוָה – לָא. אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר אֵין שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, הָנֵי מִילֵּי שָׁלִיחַ. אֲבָל עֶבֶד, יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ דָּמְיָא.
The Gemara elaborates: Let the dilemma be raised according to the one who says that the legal status of a person’s agent is like that of himself, as follows: Does this matter apply only to an agent, who is obligated in mitzvot, just like the one who appointed him; but for a slave, who is not fully obligated in mitzvot, the principle does not apply? Or perhaps, even according to the one who says that the legal status of a person’s agent is not like that of himself, maybe that matter applies to an agent, who is a free, independent person. But in the case of a slave, since he has no independence from his master, as the possession of a slave is like the possession of his master, i.e., anything that the slave acquires is automatically acquired by his master, perhaps if the slave’s services are borrowed it is the same as if the master himself had been borrowed.
אֲמַר לֵיהּ: מִסְתַּבְּרָא יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ דָּמְיָא.
Rava said to Rav Ilish: It stands to reason that since the possession of a slave is like the possession of his master, then one who borrows both another’s item and the services of his slave is exempt from liability.
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ
§ Rami bar Ḥama raises a dilemma: What level of liability does a husband bear with regard to his wife’s usufruct property? This is property belonging to the wife that the husband has the right to use and to enjoy its profits while they are married, but that is returned to her upon termination of the marriage.