Commentary page

Bava Metzia 111a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Bava Metzia 111a

Bava Metzia 111a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 542 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

וזה לפי שאין פעולתו עליו ולא קרינא ביה פעולתו אתך:

ואימא להו וכו' דאי לא משתלימנא לא עברנא:

אגרי להדדי כשהיה האחד צריך לפועלים חבירו פוסק עמהן ואמר להן שכרכם על בעל הבית:

הני שוקאי דסורא בעלי בתים של סורא שאין מגיעין למעות עד יום השוק:

לא עברי על שכר פועלין:

מידע ידעי דעל יומא דשוקא סמכי להגיע למעות הלכך אפילו אית ליה מעות גביה לא עבר דאדעתא דהכי איתגר ליה וכיון דמיומא קמא לא עברי תו לא עברי כדאמרינן לעיל שאינו עובר עליו אלא בקר ראשון:

אבל משום בל תשהא עובר מיום השוק ואילך:

שכיר שעות דיום שנשכר לו מן הבקר עד חצות:

28 more comments on this page.

Rashi on Bava Metzia 111a · Sefaria

Tosafot

אמר ליה לשמעיה זיל אגיר לי פועלים לא משום שהיה דעתו לדחות אלא היה ירא שלא יהא פנוי ליתן להם ואפילו משום בל תשהא לא היה עובר כיון שהוא עסוק במלאכה אחרת:

מתקיף לה אביי איזהו גזל כו' תימה וכי לא ידע אביי דרב ששת מוקי לה באודי ליה והדר כפריה וי"ל דסבר אביי דאית לן לאוקמי גזל דומיא דעשק וכי היכי דלא קאי וכחש אעושק לא קאי נמי אגזל אלא תחילת גזל דקרא ותחילת עושק הוא כיחש ולא דייק כדדייק רב ששת בסמוך דהכא כתיב או בגזל והכא כתיב או עשק בלא בי"ת:

או עשק כתיב לא גרסינן שעשקו כבר:

ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין לאו משום דכתיב גזל ועשק ששינה בלשון דייק אלא משום דכתיב תרי לאוין תימה בשלמא הכא חילקן כדי לעבור עליו בשני לאוין אבל גבי אשם גזילות למה נכתבו שניהם או בגזל או עשק:

Tosafot on Bava Metzia 111a · Sefaria

Rashba

בחמשה שמות פירש הראב"ד, ה' שמות בין עשה בין לא תעשה, ואינו מונה לאו כפול כי אם השמות החלוקים. ורש"י פירש, ה' לאוין ולאו דלא תעשוק כפול הוא מונה, וכלשונו מצאתיה בתוספתא (פ"י, ה"א) דתניא התם, הכובש שכר שכיר עובר בה' לאוין משום בל תעשוק ובל תגזול ובל תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. (שיטמ"ק).

Rashba on Bava Metzia 111a · Sefaria

Meiri

כל שלא תבע השכיר את שכרו אין השוכר עובר וכן כל שתבעו ואין לו מה ליתן אינו עובר הא כל שתבעו ויש לו ואינו נותן עובר לסוף זמנו ומ"מ בני הכפרים שרובם מוחזקים שאין להם מעות עד יום השוק הנשכר עמהם דעתו ליטפל בו עד יום השוק והרי הוא כעין מי שהתנה על כך ואפילו תבעו ויש לו אינו עובר שעל דעת כן נשכר ומ"מ יש כאן בל תשהא הואיל ותבעוהו ויש לו ומיום השוק ואילך עובר וחכמי הצרפתים פירשו שאינו עובר לעולם בבל תלין הואיל ועבר בקר ראשון בלא עברה ובבל תשהא עובר מיום השוק ואילך ולא נראו לי דבריהם:

כל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה ארבעה לאוין ועשה משום לא תעשוק ומשום לא תגזול ומשום לא תלין פעלת שכיר ומשום לא תבא עליו השמש ובעשה אחד והוא ביומו תתן שכרו ויש מוסיפין בה לאו חמישי והוא שמונין לא תעשוק שני פעמים אחד לא תעשוק את רעך האמור בכלל כל בני אדם וכמו שפרשנו בלא תגזול ואחד לא תעשוק שכר שכיר אלא שהראשונים לא מנו בה לאו כפול ואע"פ שיש בלאוין אלו שהם ביום ולא בלילה וכן שהם בלילה ולא ביום מ"מ שם שכירות אחת היא:

הגוזל המיוחד בשם גזל הוא הלוקח ממון חברו בחזקה או מידו או מרשותו ועליו נאמר לא תגזול לבד אבל מי שבא ממון חברו בידו בהיתר וכפר או כבש בחזקה ולא החזיר כגון הלואה או פקדון או שכירות הרי זה עושק ואין זה נקרא בשם גזל ומ"מ אין במין זה חלוק להיות אחד נקרא בשם גזל ואחד בשם עושק אלא בכל שבמין זה עובר על שני לאוין משום לא תגזול ומשום לא תעשוק הן שאמר לך ושוב בכונת עכוב הן שאמר יש בידי ואיני נותן לך הן שאמר נתתיו לך הן שאמר לא היו דברים מעולם ומ"מ גזל ועושק שחייבה תורה קרבן עליהם לא נאמר אלא בכפירה כגון נתתיו או לא היו דברים והודה אחר כן כמו שהתבאר במקומו:

המשנה השתים עשרה והוא מענין החלק השני ואמר על זה אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו ויש בו משום בל תלין פעלת שכיר אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר עליו המחהו אצל חנוני או אצל שלחני אינו עובר עליו שכיר בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו אינו נשבע ונוטל אם יש עדים שתבעו הרי זה נובע ונוטל גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום בל תלין פעלת שכיר אמר הר"ם שבועת השכיר הוא שבועת התורה ובלבד כששכר אותו בעדים אבל אם לא שכרו בעדים מיגו דיכול לומר לו לא שכרתיך נאמן לומר נתתי לך שכרך ונשבע שבועת היסת שנתן לו שכרו כמו שנבאר בשביעי ממסכת שבועות ופי' המחהו שהכניס את החנוני תחתיו לפרעו:

אמר המאירי אחד שכר האדם ואחד שכר הבהמה ואחד שכר הכלים בכלם יש בהם משום ביומו תתן שכרו ומשום לא תלין והוא הדין לשאר הלאוין ובתורת כהנים התבאר בפרשת קדושים תהיו שאף שכר קרקעות בכלל איסור זה אימתי בזמן שתבעו אבל לא תבעו אינו עובר עליו אפילו יש בידו כמו שביארנו והתבאר בגמרא שאף אם תבעו ואין לו אינו עובר וכן אם המחהו אצל חנוני או שלחני ר"ל שהעמידו אצל חנוני ליתן לו עליו בדינר פירות או אצל שלחני ליתן לו עליו בדינר פרוטות וקבל החנוני ליתן ושכיר ליטול אינו עובר עליו אע"פ שאפשר לו עדין לחזור על בעל הבית כמו שיתבאר בגמרא:

שכיר בזמנו ר"ל שתבע שכירותו בזמנו ואמר לו בעל הבית נתתי נשבע ונוטל ודבר זה מתקנת חכמים מפני שבעל הבית טריד בפועליו ויתבאר במקומו דוקא שיש לשכירותו עדים הא אם אין עדים מתוך שיכול לומר לא היו דברים יכול לומר שכרתי ונתתי:

תבעו לאחר זמנו אפילו שכרו בעדים בעל הבית נאמן ונשבע הסת שאע"פ שבעל הבית טריד בפועליו הואיל והגיע זמן חיובו מתירא הוא על לאו שבו ונזהר ואם יש עדים שתבעו בזמנו הרי זה נשבע ונוטל ופירשו בגמרא דוקא כל יום של תביעה כיצד הרי שהיה עושה עמו כל יום שני עד הערב שזמנו כל ליל שלישי נמצא כל ליל שלישי נשבע ונוטל אבל יום שלישי אינו נוטל בשבועה ואם הביא עדים שתבעו ליל שלישי נאמן בשבועה כל יום שלישי אבל לא בליל רביעי ואם הביא עדים שתבע יום שלישי נותנין לו עוד ליל רביעי אבל לא יום חמשי ואם הביא עדים שתבע ליל רביעי נותנין לו עוד יום חמשי וכן לעולם:

גר תושב והוא שקבל עליו שבע מצות אבל אוכל נבלות ועובר על שאר מצות הדומות להן יש בו משום ביומו תתן שכרו אבל אין בו משום לא תלין אבל גר צדק הרי הוא ישראל גמור ועובר עליו בכלן:

1 more comments on this page.

Meiri on Bava Metzia 111a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בד"ה מתקיף ליה כו' תימה וכי לא ידע אביי דרב ששת מוקי לה באודי כו' עכ"ל דאל"כ תקשה ליה לאביי לרב ששת מ"ש עושק ומ"ש גזל דלא קשיא ליה דע"כ גזל נמי בקרבן דומיא דפקדון קמיירי וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Metzia 111a · Sefaria

Shita Mekubetzet

לא צריכא דאמר להו שכרכם על בעל הבית ואי אוגרינהו סתמא נראה לומר דאינו עובר אפילו השליח כיון דלא אמר להו עלי שכרכם אלא דאמר להו באו עשו מלאכה בשדה פלוני בכך וכך שכר ליום ולא אמר מי יתן שכרם מיהו איהו פרע להו. כן נראה. ואפשר לומר דכיון דאמר להו מלאכה של פלוני הוא אינהו אפסידו אנפשייהו דלא שיילוהו שכרם על מי ולא שקלי אגרייהו אלא מבעל הבית שמלאכתן אצלו כיון שהשליח שכרם ברשות. הרמ"ך.

אמר ליה לשמעיה זיל אגיר לי פועלים לא משום שהיה דעתו לדחות וכו' ככתוב בתוספות. או שמא אין איסור כל כך בבל תשהה כמו בבל תלין הרא"ש.

הני שוקאי דסורא לא עברי משום בל תלין שהן בעלי חנויות שאין מעות מצויות אצלם אלא ביום השוק. אבל משום בל תשהה עוברים אם שכרם סתם ולא אודעינהו דאיומא דשוקא ליפרעו. ואי לית להו זוזי. תימה לי אמאי עובר משום בל תשהה. ונראה לומר דליתא להלכתא ומהאי טעמא שבקה מרנא זק"ל. הרמ"ך.

כתוב בספר המאור כתב הרב רבי אברהם רב סביר שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה דכיון וכו'. ולי נראה וכו' עד והיינו כרב אסי דאמר אפילו לא שכרו וכו'. וכתב עליו הראב"ד וזה לשונו: אמר אברהם ואיך למדנו טעמא דשמואל מהכא ולמה גובה כל הלילה וכל היום והלא שכיר שעות דלילה הוא ויכול לפרוע שברו בלילה במה שנשאר בו ויעבור על לא תלין כמו שאמר רב ומה צורך לנו שכיר שכיר אטו שכיר שנה שכיר שבוע שלוצא בלילה ומאליו הוא נושא נפקא ליה לתנא דידן והלא כמה אשכולות וכמה כרמים בצר והרי הוא בכלל לא תעשק את רעך ולא תגזול הכתובים אצל לא תלין מעתה יעבור עליו בבקר על לא תלין. ועוד כי הדמיון אשר הוא מדמה שכיר שעות לאשכול אחד אינו דומה לו כלל כי כששאל רבי יוסי ברבי יהודה האי לא תלין אתך מאי קעביד ליה ואמר מיבעי ליה לכדרב אסי לימא ליה מיבעי ליה לשכיר שעות אלא ודאי האי לחוד והאי לחוד ושכיר שעות בכלל שכיר הוא הילכך אין לנו טעם לשמואל כי אם כאשר פירש אדוני הרב שהיום והלילה אחת הם ויש בו משום ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. ואפשר עוד לומר כי כשיגיע לבקר יעבור משום בל תלין שהרי עדיין בקר ראשון אלא דקשיא ליה מאי דאמרינן בגמרא הני דאיתנהו ביממא ליתנהו בליליא ודאיתנהו בליליא ליתנהו ביממא. ואי קשיא לך כיון דשכיר שעות בכלל שכיר הוא למה ליה קרא יתירה לכדרב אסי. הא לא קשה דהא דרב אסין מלאכה ידועה היא וכעין קבלנות אבל שכיר שעות ודאי בכלל שכיר אחרינא הוא דלא כתיב ביה יום בתורה וטעם יפה הוא זה דאי לאו הכי רב אסי מאי אתא לאשמועינן.

מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר פירוש מאחר דאפילו בשכר שעות עובר אם כן בכל שכירות שבעולם הוא עובר על חמשה שמות. הר"ן.

בחמשה שמות פירש הראב"ד חמשה שמות בין עשה בין לא תעשה ואינו מונה לאו כפול כי אם השמות החלוקים. ורש"י פירש חמשה לאוין ולאו דלא תעשוק כפול הוא מונה וכלשונו מצאתיה בתוספתא דתניא התם הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין משום בל תעשוק ובל תגזול ובל תלין פעולת שכיר ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. הרשב"א.

ונראה שרש"י גורס בחמשה שמות ועשה דהיינו ביומו תתן שכרו וכן הוא בגמרות שמכתיבת יד. גליון.

שם שכירות אחת היא לא שיהיו כולן במקום אחד אלא משום דשכירות אחת היא כלל אותם התנא בכלל אחד. הראב"ד ז"ל.

2 more comments on this page.

Shita Mekubetzet on Bava Metzia 111a · Sefaria

Penei Yehoshua

גמרא אמר לך רב תנאי היא כתב מהרש"ל דמדלא קאמרינן אלא משמע דלא הדר ביה משינויא קמא דמתניתין לצדדין קתני והטעם מבואר בתי"ט משום דמתניתין בלא"ה כרב דייקא דלצדדין קתני דאלת"ה לא הוי מציעתא דומיא דרישא וסיפא דברישא וסיפא קתני של יום ושל לילה כל חדא באפי נפשיה ובמציעתא לא הוי קתני אלא שכיר לילה ושביק ש"ש דיום אע"כ דלצדדין קתני ואיירי בתרווייהו:

שם ר"ש אומר ש"ש דיום וכו' מכאן אמרו כל הכובש שכר שכיר עובר בה' שמות הללו כו'. לכאורה לשון מכאן אמרו אינו מדוקדק. ולפע"ד יש לפרש דאדסליק מיניה קאי דמדברי ר"י ור"ש שמעינן לה דכיון דמדברי שניהם נלמד דש"ש שייך בין ביום ובין בלילה. אע"ג דלא כתיב אלא בחדא מינייהו למר מאתך ולמר מואליו הוא נושא את נפשו כדפרישית אע"כ דאפ"ה למדין הן זו מזו אי משום ג"ש דש"ש או כדפרישית דלענין עיקר איסורא אין לחלק בין של יום לשל לילה ולא הוי אלא גילוי מלתא בעלמא היכא דליכא סברא לחלק וא"כ לפ"ז שפיר קאמר דכל הכובש ש"ש עובר בה' שמות דבשכיר יום עובר אף בשמות דנאמרו בשכיר לילה וכן להיפך משא"כ בלאו הא דר"י ור"ש ה"א דשל יום חלק לגמרי משל לילה בשכיר יום עובר משום בל תעשוק ומשום בל תגזול ובל תלין דכתיבי בפרשת קדושים דאיירי בשכיר יום דוקא דשייך ביה בל תלין משא"כ בשכיר לילה אינו עובר אלא משום בל תעשוק ומשום ביומו תתן שכרו דכתיבי בפרשת כי תצא דמהיכי תיתי נאמר דשכיר לילה בבל תגזול כיון דלא כתיבי בהאי ענינא משא"כ מדר"י ור"ש דמשמע דפשיטא להו שאין לחלק בין של יום לשל לילה אלא לענין קביעת הזמן. ולענין עיקר איסוריהו למדין זו מזו או משום ג"ש דש"ש שזו מסברא כדפרישית והשתא א"ש דעובר בה' שמות כיון דלענין עיקר איסורייהו לא הוצרכנו ללאוין חלוקין בשל יום ושל לילה וע"כ דריבוי הלאוין לא נאמרו אלא להחמיר לעבור בכל השמות הללו כן נ"ל נכון:

שם איזה הוא עושק ואיזהו גזל כו' נראה ברור דאעושק ואגזל דלעיל קאי דקאמר כל הכובש ש"ש עובר בבל תעשוק ובל תגזול וע"ז מדייק שפיר מה בין עושק לגזל דכתיבי בשכיר משא"כ שאר גזל דאיירי בה כולי תלמודא שפיר איירי בגזל ממש שאומצו בזרוע (ואפ"ה מקשה הש"ס בסמוך שפיר מגזל דכתיב גבי שבועת הפקדון דכיון דעושק נמי בכלל לשון גזל הוא משמע דשבועת הפקדון נמי עלי' קאי) כמו שפי' רש"י ז"ל להדיא כאן דלמאי דבעי לחלק בגזל ועושק בש"ש גופא לשני ענינים דלכל האוקימתות בעי לאוקמי לשון גזילה דשכיר לענין היותר חמור שדומה לגזילה ממש וכן מבואר להדיא מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות גזילה ומה שהקשה עליו הה"מ מסוגיא דר"פ איזהו נשך ביארתי במקומו באריכות ע"ש:

שם אמר רב חסדא לך ושוב זהו עושק כו' מתקיף לה ר"ש איזהו עושק כו' דומיא דפקדון ואע"ג דר"ח גופא קאמר לעיל בפרק הזהב דאינו חייב קרבן עושק אלא בייחד לו כלי לעושקו אפ"ה קאמר שפיר הכא דתחלת העושק היינו בלך ושוב בלבד אלא דלענין קרבן גזירת הכתוב הוא דלא מחייב אלא בייחד לו כלי לעושקו והדר כפריה אלא דר"ש אתקיף עליה משום דמשמע ליה דלענין תחלת העושק נמי בעינן דומיא דפקדון שהיא ע"י כפירה והיינו כדמסיק הש"ס בסמוך דמדכתיב או עשק היינו שעשקו כבר וכדפירש רש"י:

תוספות בד"ה מתקיף לה אביי תימא וכי לא ידע אביי כו' עכ"ל וכתב מהרש"א ז"ל דכוונתם אהא דמקשה הש"ס בסמוך מ"ש עושק ומ"ש גזל דלא קשיא ליה כו' ע"ש. ולענ"ד דבריו דחוקין בכוונת התוספות דבלא"ה דברי התוספות פשוטין ומבוררין דע"כ מגופיה דקרא משמע להדיא דאיירי בדהדר כפריה דהא כתיב וכחש וכתיב נמי ונשבע על שקר וכ"ז לא שייך כלל בטענת יש לך בידי ואיני נותן לך דמה שבועה שייך כאן ודוקא בעושק שייך שפיר אתקפתא דר"ש לר"ח דסמיך אמסקנא מדלא כתיב או בעושק משמע שעשקו כבר משא"כ הכא לענין אתקפתא דאביי ל"ש לומר כן וע"ז מתרצין התוספות שפיר דסבר אביי דאית לן לאוקמי גזל דומיא דעושק כו' כ"ז ברור בכוונת התוספות ובחנם נדחק מהרש"א ז"ל ודו"ק:

בד"ה ולמה חלקן כו' תימא בשלמא הכא כו' אבל גבי אשם גזילות למה נכתבו שניהם כו' עכ"ל. ויש לתמוה על תמיהת התוספות דהא רבא גופא קאמר לעיל בפרק הזהב דף מ"ח דעושק דקרא היינו בנטלו וחזר והפקידו אצלו ואיירי בתרי גווני פקדון וא"כ אין זו ענין בגזל דקרא כלל ואף שכתבו התוספות שם בד"ה תשומת יד ה"נ לא היה צריך להחזיר עושק מ"מ הא מסקו שם דבשביל שום דרשא אהדריה א"כ לפ"ז ממ"נ ל"ש קושייתם כאן אמימרא דרבא דהכא ולכאורה היה נ"ל ליישב דהתוספות כאן בשמעתין קאי בשיטת ר"ת שכתב שם בפרק הזהב בד"ה נתנה לסיטון דהא דקאמר רבא קרא ומתניתא מסייע לר"ל היינו לכאורה אבל לפי האמת רבא גופא כר' יוחנן ס"ל וא"כ לר"י איירי עושק דקרא כפשטיה ומקשי התוספות הכא שפיר למה נכתבו שניהן במימרא דרבא דהכא זהו עושק וזהו גזל אלא דלפענ"ד א"א לומר כן בכוונתם שהרי כתבו התוס' בפרק א"נ דהא דמוקי רבא לא תגזול לעושק ש"ש ולעבור בב' לאוין לא מוקי לה לגזל גופא ולעבור בב' לאוין היינו משום דבגזל ליכא מכות דניתק לעשה וכתבתי שם דעושק לא מיקרי ניתק לעשה כיון דלרבא איירי עושק דקרא בנטלו וחזר והפקידו אצלו וא"כ לפ"ז משמע להדיא דרבא גופא ס"ל הכי כר"י דלר"י הוי מצי לאוקמי בגזל גופא כיון דעושק נמי ניתק לעשה כמו גזל ומה"ט גופא נמי לא מצינן לפרש כפירוש השני שכתבתי שם בפרק א"נ בכוונת התוספות דהא דעושק לא ניתק לעשה היינו משום דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין ע"ש בחידושינו דא"כ לפ"ז פשיטא דלא מקשו התוספות הכא מידי למה נכתבו שניהן דממ"נ אי גזל דקרא דשבועת הפקדון איירי דוקא בגזל ממש א"כ שפיר נכתבו שניהן חד בגזל וחד בעושק ואי משמע להו דגזל דר"י איירי נמי בגזל שע"י עושק כדפרישית בסמוך בגמרא א"כ לפ"ז הדר ה"ל בעושק גופא תרי עשה והשיב את הגזלה או את העושק כיון דלרבא אליבא דר"י לא איירי בחזר והפקידו אצלו אלא בעושק גמור כפשטיה וא"כ אתי תרי עשה ועקרי תרי לאוין והדרא קושית התוספות דבפרק איזהו נשך לדוכתיה אמאי מוקי רבא בעושק טפי מבגזל כיון דבתרווייהו ליכא מלקות אע"כ דהתוספות דהכא נמי סברי דרבא גופא כר"ל סבירא ליה א"כ לפ"ז ממ"נ אין מקום לקושית התוס' כאן וצ"ע ליישב ובישיבה הארכתי יותר:

במשנה אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה כו' יש בו משום ביומו כו' ויש בו משום לא תלין כו'. ולכאורה ה"ל לאקדומי קרא דבל תלין דכתיב בפרשת קדושים מקמי קרא דביומו דכתיב בפרשת כי תצא ומכ"ש למאי דמסקינן בשמעתין דתנא דמתניתין לית ליה ג"ש דש"ש ומרבה בהמה וכלים לבל תלין מדכתיב אתך אלא דאפ"ה נקט מעיקרא קרא דביומו דכתיב בשכיר לילה משום דהאי קרא דבארצך דמרבינן נמי בהמה וכלים פשיטא יותר מדרשא דאתך תדע דהא ר' יוסי ב"י לית ליה דרשא דאתך לענין בהמה וכלים ואפ"ה מודה בדרשא דבארצך לרבות בהמה וכלים מיהת לענין לאו דבל תעשוק וא"כ קתני שפיר במתני' בדרך לא זו אף זו לא מיבעיא דיש בבהמה וכלים משום ביומו תתן שכרו דהא כתיב בהאי ענינא גופא בארצך לרבויינהו וקאי אכולה ענינא דהאי פרשה אלא דאפילו בבל תלין דקס"ד דלא שייך בבהמה וכלים למאן דלית ליה דרשא דאתך ומפיק לה מדרשא אחריתא כר"י ב"י קמ"ל תנא דמתניתין דאפ"ה עובר בבל תלין משום דדרשא דאתך כולהו ש"מ והשתא לפ"ז א"ש סידור לשון המשנה דנקט בתר הכי אימתי בזמן שתבעו כו' והמחהו אצל חנוני כו' משום דכל הנך נמי מדרשא דאתך ילפינן לקמן בשמעתין ובתר הכי קתני בבא דגר תושב דכתיב בפרשת קדושים כן נ"ל ועיין בחידושי הריטב"א שכתב קצת בענין אחר:

שם גר תושב יש בו משום ביומו כו' ואין בו משום לא תלין כו'. לפי פשוטו משמע דבגר תושב אינו עובר אלא בשתבעו שכר לילה ולא בשכיר יום והיינו משום דבשכיר יום דכתיב בפרשת קדושים כתיב ביה ריעך ודריש ליה תנא דמתני' ריעך ולא גר תושב כדמסקינן בשמעתין וכ"כ הרי"ף ז"ל בחידושיו ע"ש ולכאורה אין זה אלא מגזירת הכתוב אמנם לענ"ד נראה דטעמא רבה נמי איכא שהחמירה תורה בשכיר לילה יותר משכיר יום משום דבשכיר לילה שייך טפי טעמא דקרא דכי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו שאין דרך בני אדם לעמוד בלילה אלא מי שעני ביותר ועוד היה נ"ל דהא דבשכיר יום אינו עובר בגר תושב משום בל תלין היינו משום שלא החמירה תורה על בעה"ב למטרח אזוזא בלילה אלא לגבי ישראל ולא לגבי גר תושב ולפ"ז כשהגיע יום המחרת עובר משום ביומו תתן שכרו ואפילו בשכיר יום דאתמול אלא בחידושי הריטב"א ז"ל לא כתב כן וצ"ע:

Penei Yehoshua on Bava Metzia 111a · Sefaria

Original text

Segment 1

וְזֶה, לְפִי שֶׁאֵין פְּעוּלָּתוֹ אֶצְלוֹ. הֵיכִי דָמֵי? אִי דַּאֲמַר לְהוּ שְׂכַרְכֶם עָלַי – שְׂכָרוֹ עָלָיו הוּא, דְּתַנְיָא: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלּוֹ וְהֶרְאָהוּ בְּשֶׁל חֲבֵירוֹ – נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם, וְחוֹזֵר וְנוֹטֵל מִבַּעַל הַבַּיִת מַה שֶּׁהֶהֱנָה אוֹתוֹ!

And that one, the middleman, is exempt because his work is not performed for him. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If the middleman said to them: Your wages are incumbent upon me, his wages are indeed upon him, as the one who hired the workers bears full responsibility. As it is taught in a baraita : With regard to one who hires a laborer to perform work in his own field, and the employer inadvertently showed the laborer a field belonging to another in which he should work, the employer must give the laborer his full wages; and in addition, the employer goes back and takes from the owner of the field in which he worked the value of the benefit that owner received from the laborer. The employer is entitled to claim from the owner of the field the profit that owner gained from the work, but not the entire wages of the laborer. This indicates that one who says: Your wage is incumbent upon me, is responsible for the arrangement.

Segment 2

לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַר לְהוּ: שְׂכַרְכֶם עַל בַּעַל הַבַּיִת.

The Gemara explains: No, it is necessary to state this halakha where the middleman said to them: The obligation to pay your wages is incumbent upon the employer, in which case they share responsibility for the payment and neither violates the prohibition.

Segment 3

יְהוּדָה בַּר מָרִימָר אֲמַר לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ: זִיל אֱגוֹר לִי פּוֹעֲלִים, וְאֵימָא לְהוּ: שְׂכַרְכֶם עַל בַּעַל הַבַּיִת, מָרִימָר וּמַר זוּטְרָא אָגְרִי לַהֲדָדֵי.

The Gemara relates: Yehuda bar Mareimar would say to his attendant: Go hire workers for me and say to them: Your wages are upon the employer. Yehuda bar Mareimar instructed the attendant to do this in order to avoid violating the prohibition of delaying payment of wages. Mareimar and Mar Zutra would hire workers for each other for the same reason.

Segment 4

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: הָנֵי שׁוּקָאֵי דְּסוּרָא לָא עָבְרִי מִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״, מִידָּע יָדְעִי דְּעַל יוֹמָא דְשׁוּקָא סְמִיכִי, אֲבָל מִשּׁוּם ״בַּל תְּשַׁהֶא״ וַדַּאי עוֹבֵר.

Rabba bar Rav Huna said: Those marketplace workers of Sura do not violate the prohibition by Torah law of delaying payment of wages, in the event that they do not pay their employees immediately. This is because everyone knows that they rely on the market day to earn their money, and the employees are aware that they will not be paid on the same day that they worked. But he certainly violates the prohibition by rabbinic law of: Do not delay, if he withholds payment any later than the market day.

Segment 5

שְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה וְכׇל הַיּוֹם. אָמַר רַב: שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּיוֹם – גּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם, שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּלַיְלָה – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּיוֹם – גּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם, וּשְׂכִיר שָׁעוֹת דְּלַיְלָה – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה וְכׇל הַיּוֹם.

§ The mishna teaches that an hourly laborer collects his wages all night and all day. Rav says: An hourly laborer who worked by day collects his wages all that day, while an hourly laborer who worked by night collects his wages all that night. And Shmuel says: An hourly laborer who worked by day indeed collects his wages all that day, but an hourly laborer by night collects his wages all that night and all the following day.

Segment 6

תְּנַן: שְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה וְכׇל הַיּוֹם, תְּיוּבְתָּא דְּרַב! אָמַר לְךָ רַב: לִצְדָדִין קָתָנֵי. שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּיוֹם – גּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם, שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּלַיְלָה – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה.

We learned in the mishna: An hourly laborer collects his wages all night and all day. This is apparently a conclusive refutation of Rav. The Gemara answers: Rav could have said to you that he teaches the mishna disjunctively in the following manner: An hourly laborer by day collects his wages all day, while an hourly laborer by night collects his wages all night.

Segment 7

תְּנַן: הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ, יוֹצֵא בַּיּוֹם – גּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם. יוֹצֵא בַּלַּיְלָה – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה וְכׇל הַיּוֹם.

We learned in the mishna: If he was a weekly laborer, a monthly laborer, a yearly laborer, or a laborer for a Sabbatical cycle of seven years, if he left upon the completion of his work in the day, he collects his wages all day; if he left at night, he collects his wages all night and all day. This indicates that one who finishes his work at night can be paid throughout the following day as well.

Segment 8

אָמַר לְךָ רַב: תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּיוֹם – גּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם, שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּלַיְלָה – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּיוֹם – גּוֹבֶה כׇּל הַיּוֹם, שְׂכִיר שָׁעוֹת דְּלַיְלָה – גּוֹבֶה כׇּל הַלַּיְלָה וְכׇל הַיּוֹם.

The Gemara replies: Rav could have said to you that it is a dispute between tanna’im , as it is taught in a baraita : An hourly laborer by day collects his wages all day, while an hourly laborer by night collects his wages all night; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: An hourly laborer by day collects his wages all day, while an hourly laborer by night collects his wages all night and all day.

Segment 9

מִכָּאן אָמְרוּ: כׇּל הַכּוֹבֵשׁ שְׂכַר שָׂכִיר, עוֹבֵר בַּחֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת הַלָּלוּ וַעֲשֵׂה. מִשּׁוּם ״בַּל תַּעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ״, וּמִשּׁוּם ״בַּל תִּגְזֹל״, וּמִשּׁוּם ״בַּל תַּעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי״, וּמִשּׁוּם ״בַּל תָּלִין״, וּמִשּׁוּם ״בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ״, וּמִשּׁוּם ״לֹא תָבֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ״.

The baraita continues. From here the Sages stated: Anyone who withholds the wages of a hired laborer violates these five negative prohibitions and one positive mitzva. He violates the prohibition of: “Do not oppress your neighbor” (Leviticus 19:13), and the prohibition of: “Do not steal” (Leviticus 19:13), and the prohibition of: “You should not oppress a hired laborer who is poor” (Deuteronomy 24:14), and the prohibition of delaying payment of wages (Leviticus 19:13), and he has not fulfilled the positive mitzva of: “On the same day you shall give him his wages” (Deuteronomy 24:15), and he has violated the prohibition of: “The sun shall not set upon him” (Deuteronomy 24:15).

Segment 10

הָנֵי דְּאִיכָּא בִּימָמָא – לֵיכָּא בְּלֵילְיָא, דְּאִיכָּא בְּלֵילְיָא – לֵיכָּא בִּימָמָא? אָמַר רַב חִסְדָּא: שֵׁם שְׂכִירוּת בְּעָלְמָא.

The Gemara asks: But these five prohibitions do not all take effect at the same time, since those that are applicable by day are not in effect by night, while those that are applicable by night are not relevant by day. How can he be in violation of them all? Rav Ḥisda said: It means merely that the general concept of withholding the wages of a hired laborer includes all these prohibitions and one positive mitzva.

Segment 11

אֵיזֶה הוּא עוֹשֶׁק וְאֵיזֶהוּ גָּזֵל? אָמַר רַב חִסְדָּא: ״לֵךְ וָשׁוּב״, ״לֵךְ וָשׁוּב״ – זֶה הוּא עוֹשֶׁק. ״יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי וְאֵינִי נוֹתֵן לְךָ״ – זֶה הוּא גָּזֵל.

§ The Gemara asks: What is defined as oppression and what is defined as stealing, and what is the difference between them? Rav Ḥisda said: If he told him: Go and return, go and return (see Proverbs 3:28), avoiding paying him while saying that he will pay him at some point, this is oppression. If he says to him: You have money owed to you in my possession but I will not give it to you, this is stealing.

Segment 12

מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת: אֵיזֶהוּ עוֹשֶׁק שֶׁחִיְּיבָה עָלָיו תּוֹרָה קׇרְבָּן – דּוּמְיָא דְּפִקָּדוֹן, דְּקָא כָפַר לֵיהּ מָמוֹנָא! אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: ״נְתַתִּיו לָךְ״ – זֶהוּ עוֹשֶׁק, ״יֵשׁ לְךָ בְּיָדִי וְאֵינִי נוֹתֵן לָךְ״ – זֶה הוּא גָּזֵל.

Rav Sheshet objects to this from a baraita : What is the type of oppression for which the Torah obligated him to bring an offering? It is similar to the case of one who had been entrusted with money as a deposit, where he then denies that he accepted it, thereby keeping the money. This contradicts Rav Ḥisda’s claim that oppression is referring to one who admits that he owes him. Rather, Rav Sheshet said that the difference is as follows: If he said to him: I gave it to you, this is defined as oppression. If he tells him: You have money owed to you in my possession but I am not giving it to you, this is defined as stealing.

Segment 13

מַתְקֵיף לַהּ אַבָּיֵי: אֵיזֶה הוּא גָּזֵל שֶׁחִיְּיבָה עָלָיו תּוֹרָה קׇרְבָּן, דּוּמְיָא דְּפִקָּדוֹן בָּעֵינַן, דְּקָא כָפַר לֵיהּ מָמוֹנָא! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: ״לֹא שְׂכַרְתִּיךָ מֵעוֹלָם״ – זֶה הוּא עוֹשֶׁק, ״נְתַתִּיו לָךְ״ – זֶה הוּא גָּזֵל.

Abaye objects to this: What is the type of stealing for which the Torah obligated him to bring an offering? We require it to be similar to the case of one who had been entrusted with money as a deposit, where he then denies that he accepted it, thereby keeping the money. That is unlike the example of stealing given by Rav Ḥisda and Rav Sheshet, where the party withholding the money concedes that he owes it. Rather, Abaye said: If he said to him: I never hired you, this is oppression; if he claimed: I gave it to you, this is stealing.

Segment 14

וּלְרַב שֵׁשֶׁת, מַאי שְׁנָא עוֹשֶׁק דְּקַשְׁיָא לֵיהּ, וּמַאי שְׁנָא גָּזֵל דְּלָא קַשְׁיָא לֵיהּ? אָמַר לָךְ: גָּזֵל – דְּגַזְלֵיהּ וַהֲדַר כַּפְרֵיהּ.

The Gemara asks: And according to Rav Sheshet, what is different about oppression that he raised a difficulty against Rav Ḥisda concerning it, and what is different about stealing that he did not raise a difficulty, although Abaye’s question was similar to his. The Gemara explains: Rav Sheshet could have said to you: Stealing means that he first stole from him by stating that he will not give him the money, and later denied owing it.

Segment 15

אִי הָכִי, אֲפִילּוּ עוֹשֶׁק נָמֵי דַּהֲדַר כַּפְרֵיהּ! הָכִי הַשְׁתָּא: בִּשְׁלָמָא הָתָם כְּתִיב: ״אוֹ בְגָזֵל״ – מִכְּלָל דְּאוֹדִי לֵיהּ מֵעִיקָּרָא. אֲבָל גַּבֵּי עוֹשֶׁק מִי כְּתִיב ״אוֹ בְעוֹשֶׁק״? ״אוֹ עָשַׁק״ כְּתִיב, שֶׁעֲשָׁקוֹ כְּבָר.

The Gemara challenges: If so, then even with regard to oppression as well, the case can be that he first conceded that he owes the wages and then later denied it. Why does Rav Sheshet say that the case must be where the employer said to the laborer: I gave it to you? The Gemara responds: How can these cases be compared? Granted, there it is written: “And if he deals falsely with his neighbor in a matter of deposit, or of pledge, or of robbery” (Leviticus 5:21), which by inference indicates that he admitted to him at the outset. But with regard to oppression is it written: Or by oppression? It is written: “Or he oppressed,” which does not refer back to his previous denial but is referring to the actual sin, indicating that he had already oppressed him.

Segment 16

רָבָא אָמַר: זֶה הוּא עוֹשֶׁק זֶהוּ גָּזֵל. וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב – לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנֵי לָאוִין.

Rava said: There is no need for such an artificial distinction, as oppression is the same as stealing, and no practical difference exists between the two categories. And why, then, did the verse divide them into two categories? It did this so that he will violate two prohibitions, stealing and oppression.

Segment 17

מַתְנִי׳ אֶחָד שְׂכַר אָדָם וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ״בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ״, וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ״לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר״. אֵימָתַי – בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְּבָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

MISHNA: Whether referring to a person’s wages that he receives or the renting of an animal or the renting of utensils, are all subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages” (Deuteronomy 24:15), and are subject to the prohibition of: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning” (Leviticus 19:13). When does he transgress these prohibitions? He transgresses them when the one owed the money claimed the payment from him. If he did not claim his payment from him the other does not transgress the prohibitions. If the one who owes the money transferred his payment by leaving instructions with a storekeeper or with a money changer to pay him, he does not transgress the prohibitions.

Segment 18

שָׂכִיר בִּזְמַנּוֹ – נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. עָבַר זְמַנּוֹ – אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ בִּזְמַנּוֹ – הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

The mishna discusses other related halakhot : If a hired laborer requests payment at the proper time and the employer claims he already paid him, the laborer takes an oath that he did not receive his wages and then takes the wages from the employer. If the time had passed, he does not take an oath and take the wages. If there are witnesses who testify that he claimed the money from him at the proper time, he takes an oath and takes the money.

Segment 19

גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם ״בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ״, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם ״לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר״.

One who hires a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [ ger toshav ] is subject to the prohibition of: “On the same day you shall give him his wages,” but is not subject to the negative mitzva of: “The wages of a hired laborer shall not remain with you all night until the morning.”

Segment 20

גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא תַּנָּא קַמָּא דְּ״מֵאַחֶיךָ״, וְלָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. מַאי הִיא, דְּתַנְיָא:

GEMARA: The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is not that of the first tanna of the baraita , who interprets the phrase: “From your brothers” (Deuteronomy 24:14), and it is not Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. The Gemara clarifies: What is this baraita that is referred to here? The Gemara explains: As it is taught in a baraita :

Bava Metzia 111a

Bava Metzia 111a

Rashi

Tosafot

Rashba

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Penei Yehoshua

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text