Talmud Builders

    Commentary page

    Bava Metzia 109b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Bava Metzia 109b

    Bava Metzia 109b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 292 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    א"ל אנא פלגא בשבחא קאמינא כדרך שאר שתלים שאינן מסתלקין:

    השתא קבעי למיתב מנתא לאריסא כלומר כיון דמיסתלק לו בלא זמנו אמאי שקיל פלגא בשבחא עד האידנא הוה שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה היה עושה בה כל עבודתו כמשפט אריסין:

    השתא קבעי למיתב מנתא לאריסא עכשיו זה יטול כל המגיע לו וילך ועל בעל הבית ליטול עבודת הכרם ויצטרך לתתה לאריסא ודרך אריס שיורד לכרם נטוע ליטול שליש בפירות נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה:

    ריבעא דשבחא לקמן מפרש ואזיל:

    סבר רב אשי למימר ריבעא דתרי תילתא המגיעין לבעל הבית משתוציא השליש שיצטרך ליתן לאריס שיורד לה דהוא דנקא בכל שבח הכרם כגון אם השבח ששה דינרים יוציא מהן שליש שעתיד ליתן לאריס נותרו ארבעה דינרים מהן יטול השתל דינר והיינו ריבעא במאי דמטא לבעל הבית דהוא דנקא דשבחא כוליה:

    דנקא שתות:

    דאמר רב מניומי באתרא דשקיל שתלא פלגא בפירות ועושה עבודה לעולם:

    ואריסא תילתא אריס היורד לתוך הכרם גמורה ועובדה נוטל שליש בפירות:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Bava Metzia 109b · Sefaria

    Tosafot

    וספר מתא כמותרין ועומדין פי' בקונטרס משום דשבשתא כיון דעל על לכך חשיב פסידא דלא הדר וליתא דרבא גופיה אית ליה בפ' לא יחפור (ב"ב דף כא. ושם) דשבשתא ממילא נפקא אלא להכי קרי ליה הכא פסידא דלא הדר לפי שבאותה שעה שלימדו שיבושים נתבטל לו לימוד של אמת:

    רבא אמר קרנא הוי וא"ת והא קופא סבא פלגא ודוחק לומר דפליג רבא אדרב מניומי וי"ל דקופא סבא פלגא משום דשתלא שקיל אפילו בגוף הקרקע פלגא וכי מסתלק בלא זמניה הוא דשקיל ריבעא משום דעליו לשלם אפילו מה שהבעל יצטרך ליתן לאריס שישמור חלקו שהיה מוטל על השתלא לשמור וכן שטפה נהרא ריבעא דאדעתא דהכי נחית שאם יסתלק בלא זימניה באיזה ענין שיסתלק שלא יקח אלא ריבעא ובקופא סבא שאין עוד מה לשמור שקיל פלגא אבל הכא המלוה אין לו בגוף כלום אלא בפירות:

    מה נקצץ בזמנו דאין דרך לקצוץ שלא בזמנו ולהפסיד פירות ועוד דאמרינן בפרק לא יחפור (ב"ב דף כו.) האי דיקלא דטעון קבא אסור למיקציה ואית דגרסי איפכא יבש בזמנו ואין נראה לר"י:

    לא מה יבש שלא בזמנו יבש משמע שלא בזמנו מדלא קתני הזקין ואע"ג דהזקין נמי משמע שלא בזמנו כדאמרינן בסמוך אימא והזקינו הזקינו משמע בין בזמנו בין שלא בזמנו אבל יבש לא משמע אלא שלא בזמנו:

    אף נקצץ שלא בזמנו וא"ת ואמאי איצטריך למימר אף נקצץ שלא בזמנו והא מעיקרא לא פריך אלא מיבש דהוה דומיא דנקצץ אבל מנקצץ בזמנו לא פריך משום דאיכא למימר דנקצץ בזמנו היינו לאחר שיבש שלא בזמנו והשתא דשני ליה מיבש תו לא קשיא ליה לאביי וי"ל דמעיקרא נמי קשיא ליה מנקצץ דנקצץ משמע סתמא אחר שיבש בזמנו כמו שדרכו והא דקאמר מה נקצץ בזמנו אף יבש בזמנו משום שרוצה להקשות משניהם אי נמי לא איצטריך אלא לאפוקי דלא נידוק איפכא נקצץ דומיא דיבש כדמשני בתר הכי:

    נפלו לה זיתים זקנים ימכרו וילקח בהן קרקע ובעל אוכל פירות אבל לא יקצוץ עצים אלמא קרנא הוי וקשה לאביי דאמר עצים פרי הוי במקום שאין פרי אחר ותימה דמאי פריך דהתם ע"כ מיירי שעושין קצת פירות מדפליג התם רבי יהודה ואמר לא תמכור מפני שבח בית אביה ומוקי ליה התם בשדה שאינה שלה ואי ליכא פירות כלל מה שבח בית אביה יש הלא בעל השדה לא יניחם לעמוד שם יותר אחר שנתייבשו והבעל יקוץ אותם לעצים וכן משמע נמי מעיקרא דבעי לאוקמי פלוגתייהו בנפלו לה זיתים בשדה שלה ופליגי אבל בשדה שאינה שלה דברי הכל ימכרם ופריך והא עבדים ושפחות זקנים דהוי כנפלו בשדה שאינה שלה ופליגי והנהו עבדים ושפחות ע"כ כשעושין קצת מלאכה דאי לאו הכי מה מכירה שייך בהם דמי יקנה וה"נ מיירי דאיכא בזיתים קצת פירי ולכך הוו קרנא אפילו לאביי ולפי שאין עושין אלא פירות מועטין ילקח בהן קרקע ויאכל פירות וזהו טובת שניהם אבל בשמעתין דליכא פרי אז העצים מיקרו פרי לאביי וי"ל דמ"מ מוכח שפיר דקרנא הוי אפילו כשיבש לגמרי ולהכי קאמר תנא קמא ילקח בהן קרקע אפילו מעתה שעושין קצת פירות לטובתו של בעל ופליג ארשב"ג דאמר לא תמכור משום שבח בית אביה ולא חיישינן לטובת הבעל כל זמן שעושין קצת פירות עד שתייבש לגמרי ואז ילקח בהן קרקע אבל לאביי דאמר פרי הוי וכשייבש לגמרי נוטל בעל הבית הכל אם כן אין זה טובת הבעל מה שלקח בהן קרקע ואוכל פירות משלו כי טוב לו יותר להמתין מעט עד שתייבש לגמרי ויהא הכל שלו:

    Tosafot on Bava Metzia 109b · Sefaria

    Rashba

    האי שתלא דבעי לאסתלוקי וכו' ומיהו שתלא לא מצי למימר ניפלוג הכרם ואני אטול ואעבד דמנתא דידי מאי דבעינא וישארו לך תלתא חלקים, פלגא לדידך כדחזי לך ושליש שתתן לאריס שתוריד בה, משום דכולהו חלקים משועבדין זה לזה. ואפילו לא ירצה לחלק אלא שיוריד אריס תחתיו, לאו כל כמיני, דמצי אמר לי' בעל הבית לא ניחא לי לאפושי אריסי בארעא דסמכי אהדדי אריסי דידי ודידך ומפסדו לי. כך כתבו הרשב"א והרנב"ר ז"ל [ל' נמוק"י].

    Rashba on Bava Metzia 109b · Sefaria

    Meiri

    שתל שרצה להסתלק מעצמו ולא היה בעל הבית מסלקו אינו נוטל בשבח כלום שהרי בעל הבית צריך להוריד אריס במקומו למחצה ונמצא מפסיד בכל שיטול זה המסתלק ומ"מ אם היה המנהג ליטול השתל חצי פירות והאריס שליש פירות הרי בעל הקרקע מוריד אריס ונוטל בעל הבית מחצה כמו שהיה נוטל מתחלה ולא יפסיד מחלקו כלום והאריס נוטל שליש ונשאר שתות וזה השתות נותן לשתל כיצד הרי שהוציאה בשנים עשר ששה לשתל וששה לבעל הקרקע ונסתלק השתל ברצונו ומוריד בעל הקרקע אריס לשליש נוטל בעל הקרקע ששה ואריס ארבעה ונשארו שנים שהם רביע לאחר שנטל שלישו של אריס או שתות לכל וינתנו לשתל ויש אומרים שהשתל נוטל רביע הכל והם שלשה ואריס ארבעה ובעל הבית חמשה ומפסיד בעל הבית חצי השתות:

    שתל זה שהזקינו גפניו עד שצריכים לקצצן נוטל חלקו בהם כשאר הפירות או הזמורות הואיל ודרכן בכך על דעת כן ירד אבל אם שטפה נהר ובאו לחלוק בעצים הרי הוא כשתל המסתלק שלא מחמת סלוק הבעלים ואינו נוטל אלא הרביע על הדרך שביארנו:

    גאוני הראשונים שבספרד פרשו שמועה זו בדרך אחרת שאם הזקינו הגפנים ורוצה השתל לעקור ולנטוע את החדשים נוטל בהן החצי אבל אם שטפן נהר ועקרן והוא רוצה להחזירם הואיל והקרקע עבודה טרחו מועט ולכך נוטל רביע ודיו:

    מי שמשכן לחברו משכונה בנכיתה כרם נטוע לעשר שנים והזקינו גפניה לחמש שנים ואינן ראויות לעשות פרי בין שהזקינו בזמנן בין בתוך זמנן אין המקבל את המשכון רשאי ליטול את העצים ולדון בהם דין פירות אלא הרי הן קרן גמור ואין זה רשאי לירד בו אלא יקצצו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות עד סוף הזמן וכן אם היו שם אילנות ויבשו או נקצצו ובעל הקרקע מ"מ אף הוא אסור בהם שהרי משועבד הוא לבעל המשכון וכבר ביארנוה בפרק האמנין:

    האשה שנפלו לה זיתים וגפנים בשדה אחרת ואין לה בקרקע כלום אם אין עושין כראוי להם ימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות וכן נפלו לה אף בשדה שלה והזקינו עד שלא עשו ימכרו וילקח בהם קרקע ובעל אוכל פירות ואינו יכול לטעון אף הם בעצמם פירות הם אחר שהשדה קיים שאף האילנות עצמן קרן גמור הם:

    Meiri on Bava Metzia 109b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מנתא דידי מאי דבעינא כו' ואם באת לקנותו והרי כו' לשקול מיניה וביה שוה חצי דינר כו' עכ"ל ק"ק אטו בשופטני עסקינן כיון דכל השבח אינו אלא ששה דינרים למה יקנה הריבעה מן השתלא בעד דינר וחצי ויצטרך עוד ליתן ממנו חצי דינר לאריס והרי מפסיד ההוא חצי דינר דהריבעה אינו שוה אלא דינר וחצי כמו שהוא נותן לשתלא ואפשר לומר שהוא מוסיף בדמים כדי דלא לאפושי אריסי בארעיה ומה"ט כתב בעל המלחמת ה' לקיים דברי הרי"ף שפסק כרב אשי דלא מצי למימר מנתא דילי מאי דבעינא עבידנא דהבעל הבית יאמר לו דאריסי ואריסך סמכי אהדדי ומפסדי לי כו' עכ"ל ועוד האריך ע"ש:

    תוס' בד"ה אף נקצץ כו' וא"ת ואמאי איצטריך כו' א"נ לא איצטריך אלא לאפוקי דלא נידוק איפכא נקצץ דומיא דיבש כו' עכ"ל ויש לדקדק בדבריהם דמעיקרא מאי קושיא דאימא דקושטא הוא דמנקצץ לא פריך מידי מיהו איצטריך המתרץ למימר אף נקצץ שלא בזמנו כי היכי דלא נידוק יבש בזמנו דומיא דנקצץ בזמנו כדפריך המקשה ויש לומר כיון דלפום הך סברא נקצץ בזמנו סתמא היינו אחר שיבש שלא בזמנו הוא אם כן למ"ל למיתני כלל לדברי המתרץ נקצץ שלא בזמנו כיון דאפילו בזמנו נמי דינא הכי אבל למאי דקשיא ליה נמי מנקצץ בזמנו דסתמא אחר שיבש בזמנו הוא ניחא לדברי המתרץ דתני דוקא נקצץ שלא בזמנו ודו"ק:

    בד"ה נפלו לה זיתים כו' מדפליג התם רבי יהודה ואמר כו' ומוקי לה התם בשדה שאינה שלה כו' עכ"ל כצ"ל והמקשה דהכא ודאי דידע נמי אוקימתא דהתם אלא דלא אסיק אדעתיה למימר דמהאי טעמא מקרי כליא קרנא אי נמי המתרץ נמי לא ה"ל למימר משום דקא כליא קרנא אלא כיון דאוקמינא לה בשדה שאינה שלה ע"כ בעושין קצת פירות והוי קרנא אפי' לאביי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Bava Metzia 109b · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה מנתא דידי' כו' הוא סוף הדבור ואין בעל הבית מפסיד כלום כו' עד סוף הדבור הכל ט"ס הוא:

    Maharam on Bava Metzia 109b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    וסופר מתא כלומר סופר של דיינים שכותב הכתובות ושטרי מכירות שאם יחסר אחד מן התנאים שהוזכרו שם ולא זכרם בכתב שוב לא יהו נאמנים העדים דלא אתי על פה ומרע לשטרא. ויש גורסים ספר מתא אותו אומן שמגלח במספרים ואם יגלח יותר מדאי לא יוכל לשלם הבשת שמתבייש המתגלח בשום ענין. ה"ר יהונתן.

    וזה לשון הרא"ש וספר מתא. פירש רש"י בפרק השואל מספר בתספורת בני העיר. ולא נהירא דהא בפרק לא יחפור דקאמר ולא ישבירנה לסופר יהודי ומוקי לה בספר מתא אלמא ספר מתא משמע סופר והיינו פסידא דלא הדר שאם טועה בשטר אין לו תשלומין והתם פירש רש"י ספר מתא מלמד תינוקות העיר ואי אפשר לפרש כן דאם כן היינו מקרי דרדקי דהכא. עד כאן.

    הא דסלקיה רבינא לרוניא דאפסיד שבחא יהיב ליה מאי דנפיש על מאי דאפסיד. ונסחאות יש שכתוב ויהיב ליה שבחיה והיינו שבחא דנפיש על תשלים ההפסד. הרשב"א.

    וזה לשון הראב"ד הא דרוניא דאפסיד וסלקיה רבינא ויהב ליה שבחיה מאי דלא אפסיד יהב ליה. ויש לומר דכל שבחיה נמי יהב לפנים משורת הדין מיהו כפי מה שפירש בגמרא כי היכי דלא ליפסיד בעל הבית. והא לא אתרי בי ואמאי מסלק לי לא צריכת התראה דשתלא טבחא ואומנא ומיקרי דרדקי דפשע בינוקי כמותרין ועומדין דמו ומסלקין אותו בלא התראה. כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר וכו'. פירוש פסידא דלא הדר ובריא לענין סלוקי לא בעי התראה אלא מסלקינן ליה ומעברינן ליה ואין צריך לומר שמשלם. והנה כלהו פסידא דלא הדר נינהו מיקרי דרדקי שמכה אותם יותר מדאי. שתלא דמוכר גופני והם מתים. טבחא פשוט הוא. אומנא שמוציא דם יותר מדאי כל אלה הזיקן ברור.

    מקרי דרדקי שתלא וכו' פירש רש"י טעמא דמקרי דרדקי פסידא דלא הדר משום שבשתא דעאל עאל. ואיכא למידק עליה דהא רבא גופיה הוא דאמר בפרק לא יחפור שבשתא ממילא נפקא. ויש לומר דהתם בשבשתא דעיילא ממילא כגון דאינהו משתבשי מנפשייהו אבל רבייהו מגמר גמירן וההיא שבשתא כי היכי דעיילא ממילא הכי נמי נפקא ממילא אבל כי מגמיר לוי רבייהו בטעותא קבעו בנפשייהו שיבושי דגמרי מרבייהו ותו לא נפק. ועוד דכי גמיר רבייהו שמעי מיניה זימנא אחריתי או מחברייהו ונפקא אבל כי איהו מגמר להו שבשתא מאן מפיק לה. ואחרים פירשו דהכא כגון פשע בינוקי דמחי להו טפי. אי נמי דאי לא צייתי ליה לא איפכת ליה פסידא דלא הדר הוא דלא גמרי להו. הר"ן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי לימא ליה הנח לי את חלקי ואעבוד אותה או אני אניחה ותקח אתה תשעה חלקים ואני שלשה ותתן לאריס שלשה דהוא תילתא בהדי מנתך נמצא שתלא נוטל ריבוא ממש. הראב"ד. וזה לשון רבינו חננאל: ואקשי רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי הכי וניחא ליה שתלא למארי ארעא סב מנתא דידך והב דידי מאי דבעינא עבידנא כלומר יתכן שאמצא אני אריס בפחות משליש. עד כאן.

    אמר ליה כי מטית לשחיטת קדשים תא אקשי לי פירש רש"י דקבלה מיניה ושבחה דאתקפתא מעלייתא היא. ולא מחוורא הכי דאדרבה לאו אתקפתא היא דהיכי מצי למימר ליה מאי דבעינא עבידנא דהא אם ירצה לחלוק עמו מעכשיו אין שומעין לו שאם רצה זה ליטול ערוגה אחת בשבחו לימא ליה איני רוצה לחלוק אלא כשיתלשו הפירות דאי מטי פסידא במנתא דידי שקילנא מההיא ערוגה דילך דפירי להדדי משתעבדי ולא מצינו אריס חולק בפירות אף על פי שאומר אני אעביד חלקי וחלקך ואם לא יחלוקו מעכשיו היאך יאמר מאי דבעינא עבידנא הרי זה יכול לומר אם היה הבל משותף בין אריסי ואריסך סמכי אהדדי ומפסדו לי ועוד דלא ניחא ליה לאפושי אריסי בארעיה ואי אית ליה אריסא לההוא פלגא דידיה אינו רוצה שיכנס הלה לתוך שלו וכל שכן אחר שיכול לומר אין לי חשבון עם כל אדם אלא עמך ואין לי עסק עם פלוני וכי יכול האריס למנות אריס תחתיו הילכך אי אפשר לו אלא למכרם לזה. ועוד כי מזבין ליה במי לאיניש אחרינא שם הוא הלוקח חלק אריסותו ואם יטעון זה שמא אמצא אריס בפחות משליש או אמכור ביותר מכן אין שומעין לו הואיל וזה נתן כדי דמיו כדאמרינן אין לך אלא דמי עצים בלבד. ועוד שלא מצינו חכם שאומר לחבירו שיקשה לו אלא כל החכמים מקפידים בכך ורבי יוחנן עניש כמה תלמידים משום דאקשו ליה ואף על גב דמשבח ליה לריש לקיש בתר דקטליה ורב כהנא קביל עליה דלא לאותביה ואיכא נמי דמצלו בהכי רחמנא ליצלן מכיסופא דשימי. ועוד דהוה ליה למימר כי מטינא לשחיטת קדשים תא אקשי לי דכי מטי איהו התם היכי מקשי ליה אי קאי איהו במסכתא אחריתי והקושיות וההויות יותר מועילות בסדר נזיקין ובדיני ממונות מסדר קדשים אף על פי שהוא חמור והכל צריכים שם לגמרא. ועיקר הפירוש כדברי רבינו חננאל שפירש דדחויי מדחי ליה ואמר ליה עדיין לא שנית כל התלמוד ולא ידעת דרכו וכשתגיע לסדר קדשים ושנית הכל תא אקשי לי שיתברר לך טעמו וכן פירשה רבינו האיי גאון בתשובת שאלה וכן פסק רבינו הגדול בהלכות. ומה שהקשה רש"י אי הכי היכי אמרינן מעיקרא סבר רב אשי למימר אינה קושיא לפי שרב אחא קודם גמר דבריו של רב אשי הקשה לו כשראהו שרצה לומר כן ולפיכך אמרו סבר ולאו משום דמסקנא לאו הכי. וכיוצא בה בפרק זה בורר בהנהו קבוראי דקברו נפשא ביום טוב ראשון ושמתינהו רב פפא ופסלינהו סבר רב הונא בריה דרב יהושע לאכשורינהו וכו'. ומצינו סברוה דמסקנא נמי הכי בפרק המוכר את הבית סברוה דכולי עלמא אית להו דנהרדעי. ובנדרים פרק קמא סברוה מאי לחולין אוכל לך לא חולין ליהוו אלא קרבן ומסקנא נמי הכי הוא ואחרים יש בתלמוד. הרמב"ן. וכן הסכימו הרשב"א והר"ן. וכן כתב הרמ"ך וזה לשונו: שתלא דקביל ארעא לזמן ידוע ובעי לאסתלוקי בגו זימניה מותביה אריסא בארעא ושקיל אריסא כולי אגריה ממנתא דחזיא לשתלא ושארא שקיל שתלא באגריה על מאי דשתל מקמיה דאסתלק ושקיל מרי ארעא כל מנתיה משלם. ואי אשכח אריסא דנחית לבציר מתילתא כל מאי דמנכי ליה נמי שקיל שתלא ושארא שקלי בעל הבית ואריסא מיהו לא לשקול בעל הבית בציר מפלגא. עד כאן.

    גופא אמר רב מניומי בריה דרב ניחומי האי שתלא וכו' אף על פי שלא חדש דבר קאמר גופא משום דבעי מימר אתריתי דרב מניומי ודכוותא בפרק הגוזל קמא גבי אמר רבא אשם שהחזירו בלילה שהחזירו חצאין לא יצא. הרא"ש.

    קופא סבא לפלגא פירוש קופא קורא כדאמרינן בברכות קפודקיא כשורא קיימא בריש עשרה. ק"פ כשורא דקיימא י"א בראש עשרה כי עומד בראש העשרה. והטעם אם מסתלק השתלא כשהתליעה קורת האילן והדלית בזמנו מסתלק ונוטל חצי השבח וחצי העצים אבל אם שטפה נהר והכחישו האילנות והוא מסתלק אינו נוטל אלא ריבעא. הראב"ד. ויש טעות במה שכתוב לעיל בברכות וכו'.

    10 more comments on this page.

    Shita Mekubetzet on Bava Metzia 109b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' גופא א"ר מניומי בשיטה מקובצת כ' בשם הרא"ש אע"פ שלא חידש בה דבר קאמר גופא משום דבעי מימר בה וכה"ג איתא בהגוזל קמא דף קי ע"א:

    Gilyon HaShas on Bava Metzia 109b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Bava Metzia, daf 109, Amud Bet, about 292 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “וְסָפַר מָתָא – כּוּלָּן כְּמוּתְרִין וְעוֹמְדִין דָּמֵי.…”

    2. Segment 258 words

      Opens “הָהוּא שַׁתָּלָא, דַּאֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי שְׁבָחַאי…”

    3. Segment 336 words

      Opens “סְבַר רַב אָשֵׁי לְמֵימַר ״רִיבְעָא״ דְּהוּא דַּנְקָא.…”

    4. Segment 421 words

      Opens “אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רִיבְעָא דְּהוּא דַּנְקָא –…”

    5. Segment 533 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף…”

    6. Segment 643 words

      Opens “גּוּפָא, אָמַר רַב מִנְיוֹמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּמִי:…”

    7. Segment 724 words

      Opens “הָהוּא גַּבְרָא דְּמַשְׁכֵּין פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ לַעֲשַׂר שְׁנִין,…”

    8. Segment 839 words

      Opens “מֵיתִיבִי: יָבַשׁ הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים…”

    9. Segment 913 words

      Opens “לָא: נִקְצַץ דּוּמְיָא דְּיָבַשׁ, מָה יָבַשׁ בְּלֹא…”

    10. Segment 108 words

      Opens “תָּא שְׁמַע: נָפְלוּ לָהּ גְּפָנִים וְזֵיתִים זְקֵנִים…”

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Bava Metzia 109b · Segment 5 — “אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Bava Metzia 109b · Segment 7 — “…וְקַשׁ לַחֲמֵשׁ שְׁנִין. אַבָּיֵי אָמַר: פֵּירָא הָוֵי. רָבָא אָמַר:…

    Original text

    וְסָפַר מָתָא – כּוּלָּן כְּמוּתְרִין וְעוֹמְדִין דָּמֵי. כְּלָלָא דְּמִילְּתָא: כֹּל פְּסֵידָא דְּלָא הָדַר – כְּמוּתְרִין וְעוֹמְדִין דָּמֵי.

    and a town scribe who drafts documents on behalf on the local residents, all of these are considered forewarned. Therefore, any loss incurred due to them is deducted from their wages, and they are fined without the need for prior warning. The principle of this matter is: With regard to any loss that is not recoverable they are considered forewarned.

    הָהוּא שַׁתָּלָא, דַּאֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי שְׁבָחַאי דְּבָעֵינָא לְמִיסַּק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל. אֲמַר לְהוּ: הַבוּ לֵיהּ שְׁבָחֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִיהוּ אַשְׁבַּח, אַרְעָא לָא אַשְׁבַּח! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא פַּלְגָא דִּשְׁבָחָא קָאָמֵינָא לָךְ. אֲמַר לֵיהּ: עַד הָאִידָּנָא הֲוָה שָׁקֵיל בַּעַל הַבַּיִת פַּלְגָא וְשַׁתָּלָא פַּלְגָא. הַשְׁתָּא בָּעֵי לְמִיתַּב מְנָתָא לַאֲרִיסָא! אֲמַר לֵיהּ: רִיבְעָא דִשְׁבָחָא קָאָמֵינָא.

    § The Gemara relates: There was a certain planter who said to the owner of the field: Give me the value of my enhancement because I wish to ascend to Eretz Yisrael. The owner came for a ruling before Rav Pappa bar Shmuel, who said to him: Give the planter the value of his enhancement. Rava said to Rav Pappa bar Shmuel: Did he alone enhance the field, while the land did not enhance it? He cannot be credited with all the improvement. Rav Pappa bar Shmuel said to Rava: I am telling you that he is entitled to half the value of the enhancement. Rava said to him: Until now the owner of the land would take half and the planter would take half, while the planter would work the field. Now the owner also needs to give a portion to the sharecropper, so that the sharecropper will continue working the field. Rav Pappa bar Shmuel said to him: I am telling you to give him one-quarter of the value of the enhancement, half of the sum to which he is entitled.

    סְבַר רַב אָשֵׁי לְמֵימַר ״רִיבְעָא״ דְּהוּא דַּנְקָא. דְּאָמַר רַב מִנְיוֹמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּמִי: בְּאַתְרָא דְּשָׁקֵיל שַׁתָּלָא פַּלְגָא וַאֲרִיסָא תִּילְתָּא, הַאי שַׁתָּלָא דְּבָעֵי לְאִסְתַּלּוֹקֵי – יָהֲבִינַן לֵיהּ שְׁבָחָא וּמְסַלְּקִינַן לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא נִמְטְיֵיהּ הֶפְסֵד לְבַעַל הַבַּיִת.

    Rav Ashi thought to say that when he referred to one-quarter he meant one-quarter that is one-sixth, i.e., one-quarter of the sum due to the owner, as the sum due to the owner is two-thirds of the entire yield. This payment would therefore amount to one-sixth of the total. As Rav Minyumi, son of Rav Naḥumi, said: In a location where the planter takes half the fruit and the sharecropper takes one-third, with regard to a planter who wants to leave, we give him his share of the value of the enhancement and remove him in such a manner so that the homeowner should suffer no loss.

    אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רִיבְעָא דְּהוּא דַּנְקָא – שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רִיבְעָא מַמָּשׁ, קָא מָטֵי לֵיהּ פְּסֵידָא לְבַעַל הַבַּיִת פַּלְגָא דַּנְקָא!

    Granted, if you say that he meant one-quarter that is one-sixth, this is well and the calculations are in order, but if you say he referred to an actual quarter, the homeowner suffers the loss of half of one-sixth. This is because if the owner had paid the planter initially he would have given him only one-half, whereas now he must give the planter one-quarter and the sharecropper one-third. He thereby pays an extra twelfth.

    אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי, וְלֵימָא לֵיהּ: אַנְתְּ מְנָתָא דִּילָךְ – הַב לֵיהּ לַאֲרִיסָא, וַאֲנָא מְנָתָא דִּילִי מַאי דְּבָעֵינָא עָבֵידְנָא בֵּיהּ. אָמַר: כִּי מָטֵית לִשְׁחִיטַת קֳדָשִׁים, תָּא וְאַקְשִׁי לִי.

    Rav Aḥa, son of Rav Yosef, said to Rav Ashi: Let the planter say to the owner: You give your portion to the sharecropper, and I will do what I wish with my portion. I performed my half of the work properly, so why should I suffer a loss because you want to pay the sharecropper? Rav Ashi said to him: When you reach the tractate of: The slaughter of sacrificial animals, i.e., tractate Zevaḥim , come and ask this difficulty to me. In other words, your question is a good one, worthy of a difficult tractate full of complex reasoning such as Zevaḥim .

    גּוּפָא, אָמַר רַב מִנְיוֹמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּמִי: בְּאַתְרָא דְּשָׁקֵיל שַׁתָּלָא פַּלְגָא וַאֲרִיסָא תִּילְתָּא, הַאי שַׁתָּלָא דְּבָעֵי אִיסְתַּלּוֹקֵי – יָהֲבִינַן לֵיהּ שְׁבָחֵיהּ וּמְסַלְּקִינַן לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיפְסוֹד בַּעַל הַבַּיִת. אָמַר רַב מִנְיוֹמֵי בְּרֵיהּ דְּרַב נְחוּמִי: קוֹפָא סָבָא – פַּלְגָא. שַׁטְפַהּ נַהֲרָא – רִיבְעָא.

    With regard to the matter itself, Rav Minyumi, son of Rav Naḥumi, said: In a location where the planter takes half the fruit and the sharecropper one-third, with regard to a planter who wants to leave, we give him his share of the value of the enhancement and remove him in such a manner so that the homeowner should suffer no loss. Rav Minyumi, son of Rav Naḥumi, further said: With regard to an old vine in a vineyard, the planter receives half. Although he did not plant the vine, since he was placed in charge of the entire vineyard, he receives a portion of that which was there before. If a river flooded the vineyard and the owner and the planter come to divide the trees that fell down, the planter receives one-quarter.

    הָהוּא גַּבְרָא דְּמַשְׁכֵּין פַּרְדֵּיסָא לְחַבְרֵיהּ לַעֲשַׂר שְׁנִין, וְקַשׁ לַחֲמֵשׁ שְׁנִין. אַבָּיֵי אָמַר: פֵּירָא הָוֵי. רָבָא אָמַר: קַרְנָא הָוֵי, וְיִלָּקַח בּוֹ קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת.

    § The Gemara relates: There was a certain man who mortgaged an orchard to another, i.e., the creditor, for ten years in order that the latter should use the profits gained from the orchard as repayment of the debt. But the orchard aged after five years and no longer produced quality fruit. Consequently, the only way to proceed was to cut down its trees and sell them as wood. Abaye said: This wood is considered as produce of the orchard, and therefore the creditor is entitled to cut them down and sell them. Rava said: The wood is classified as principal and is therefore viewed as part of the orchard itself. Consequently, the creditor has no rights to the wood itself, but other land is purchased with the profits from the sale of the wood and the creditor consumes the produce of that land until the debt is repaid.

    מֵיתִיבִי: יָבַשׁ הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים בּוֹ. כֵּיצַד יַעֲשׂוּ? יִמָּכְרוּ לְעֵצִים, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. מַאי לָאו, יָבַשׁ דּוּמְיָא דְּנִקְצַץ: מָה נִקְצַץ בִּזְמַנּוֹ, אַף יָבַשׁ בִּזְמַנּוֹ, וְקָתָנֵי: יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע וְהוּא אוֹכֵל פֵּירוֹת. אַלְמָא קַרְנָא הָוֵי!

    The Gemara raises an objection against this from a baraita that discusses the halakhot of a mortgage: If the tree dried up or was chopped down, it is forbidden for both the creditor and the debtor to take it for themselves. How should they proceed? It is sold for wood, and land should be purchased with the proceeds, and he, i.e., the creditor, consumes the produce from that land. The Gemara clarifies: What, is it not referring to a dry tree that is similar to one that was chopped down, in that just as the tree was chopped down at its proper time, so too, the tree dried at its proper time? And yet the tanna teaches that land should be purchased with the money and the creditor consumes the produce. Apparently, the wood is considered part of the principal, not the profits. This supports Rava’s opinion and presents a difficulty to Abaye.

    לָא: נִקְצַץ דּוּמְיָא דְּיָבַשׁ, מָה יָבַשׁ בְּלֹא זְמַנּוֹ – אַף נִקְצַץ בְּלֹא זְמַנּוֹ.

    The Gemara rejects this argument: No, the chopped-down tree mentioned in the baraita is similar to the dry one: Just as that tree dried up before its time, so too, this one was chopped down before its time. Since this did not occur naturally, the wood is classified as produce; had the orchard dried up at the expected time, its trees would be considered as part of the land.

    תָּא שְׁמַע: נָפְלוּ לָהּ גְּפָנִים וְזֵיתִים זְקֵנִים –

    The Gemara suggests: Come and hear a proof to Rava’s opinion from a mishna ( Ketubot 79b): If a woman after her marriage had old vines and olive trees that were bequeathed to her by means of inheritance,